docs: update פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: תיאיטיטוס
 description: 
 published: true
-date: 2024-05-07T12:32:54.148Z
+date: 2024-05-07T12:59:33.718Z
 tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
@@ -106,7 +106,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 [^8]:  אנדי סבור שאפלטון היה חושב שיש בפילוסופיה מבנה לוגי מסוים שניתן לגלות, אך לא אחד מושלם שאנו יכולים לתפוס ולהביע; ושחשוב מאוד לפילוסוף לשוב ולהתעסק בראשיות, ולא להתמקצע יותר מדי.
 [^9]: *nous*
 [^10]: אנדי סבור שהגישה הזו היא רצח אופי מודרני, שכוון כנגד ימי הביניים, אך אינה נכונה - לא כלפי היוונים ולא בכלל.
-[^11]: And they're generally really wierd.
+[^11]: And they're generally really weird.
 [^12]: בניגוד למחלקה בפילוסופיה, שבה אפילו דינוזאורים כמו אנדי מאפשרים *מרקסיסטים*.
 [^13]: אינשטיין אומר, *היופי במתמטיקה היא שהיא מסבירה **כל דבר***.
 [^14]: הדעה הזו הייתה דומיננטית במיוחד בפילוסופיה האנגלו-אמריקנית במאה ה20, ממש כהנחת יסוד; לשיטתם, הכלים הלוגיים החדשים מאפשרים לנו לחשוף כשלים שאפלטון עצמו לא יכול היה להיות מודע אליהם. היא נקשרה בעמדה שסברה כי ניתן, באמצעות ניתוח סטילומטרי, ממוחשב ומדעי, להבין מתי נכתבו הדיאלוגים - לפני מות סוקראטס, אחריו, וכו'. היום שתי העמדות האלו בקריסה; מלבד קביעתו של אריסטו שה*חוקים* הוא הדיאלוג האחרון של אפלטון, לא הצלחנו עד היום לתארך בוודאות אף אחד מהדיאלוגים. במקום העמדה הקורסת הזו לא קמה עמדה אחרת - גם אם נקבל עלינו שהעלילה חשובה, אין הסכמה על למה ואיך.
@@ -126,8 +126,33 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 בדיאלוג מוצגים מגוון רחב של תחומים - אבל נשאלת השאלה: האם הם *ידע*? מהו בכלל *ידע*? המתמטיקה, אנו מסכימים, היא *ידע* - מה יכולה הידיעה להיות אם לא מתמטיקה?
 הדיאלוג עוסק בנטייה של אנשי מקצוע לראות את העולם מבעד לעדשה שלהם - הפילוסוף רואה את הפילוסופיה בעדשה פילוסופית. איך תיאודורוס, שאינו פילוסוף, תופס את חברו סוקראטס - מחוץ לעדשה הפילוסופית? הוא בוודאי חושב שהוא *קצת wierdo* - כמו [קאליקלס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס#קאליקלס-הצדק-הטבעי).
 
-אפלטון מאוד העריך את המתמטיקה ואת הגיאומטריה, וראה בהם אפילו מעין חלק מהפילוסופיה.  
+לפתיח יש כמה תפקידים חשובים: הוא מציג את הנושאים שיידונו בדיאלוג, את הדמיויות, ואת המסגרת - ואפילו לרמוז על הנושאים *שלא* יידונו בדיאלוג, אבל נושאים השלכות על התוכן שלו. ב[משתה], למשל, מוזכר [המסע לסיציליה של אלקיביאדס, וחילול הפסלים](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית).
 
+התיאיטיוס הוא דיאלוג דרמטי, וכאמור - עובר ממוצג למסופר, וערוך. 
+
+## נושאים בפתיח
+
+בפתיח, טרפיון מחפש את אאוקלידוס בשוק, ולא מוצא אותו. הדיאלוג מתרחש במגארה - כשעה צפונה מאתונה כיום - ועוינת לה היסטורית. במאגרה ישנה אסכולה פילוסופית, שנוטה חזק ל[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), ללוגיקה ומתמטיקה, ובטענה שידע הוא רק מה שניתן להביע בכלים מתמטיים. התפיסה הפרמינדאית שוללת מהם את הרעיון של *פוטנציה* - אפשרות מימוש; רק מה שממומש קיים. איך משהו שלא קיים בהוויה האחת יכול להיות ממומש?
+זוהי מגארה על קצה המזלג - עיר מאוד מתמטית, פילוסופית, ובמידה רבה קצת סטטית.
+
+טרפיון ואאוקלידוס, למרות העוינות הפוליטית והפער העמדתי, הם חברים ותלמידים של סוקראטס[^20]. התפיסה הפארמינדית שלהם מקשה על הרעיון של **ידיעה עצמית  - מהו בכלל העצמי בעולם סטטי? איך אפשר להכיר אותו?**
+בשיחתם של טרפיון ואאוקלידס, מוצגת לראווה גם הפטריוטיות של תיאיטיטוס - שנפצע בקרב בעד ארצו. תיאיטיטוס הפצוע מגיע למגארה לאתונה, חרף הניסיונות לשכנע אותו להישאר בגלל מצבו הקשה; הוא מתעקש להגיע הביתה לאתונה, ולמות מפצעיו שם. 
+
+נושא נוסף הוא ה*פלא*[^19]. הפלא הוא נושא חשוב בדיאלוג: עצם זה שהדמויות נפגשות בכלל זה פלא, תיאיטיטוס עצמו הוא פלא, וכמובן, הפילוסופיה היא סוג של פלא. *פלא* מוזכר רק בפתיחה שבע פעמים.
+
+> שימו לב לנושא ש*לא* מופיע בתחילת הדיאלוג - המתמטיקה!
+{.is-warning}
+
+הפליאה של הפתיח טרפיון ואאוקלידוס מוצאים אחד את השני מציפה נושא נוסף - **איך בכלל מכירים משהו, ואיך מכירים את עצמנו?** - אבל הוא לא מתקדם בדיאלוג.
+
+העריכה של הדיאלוג מעלימה מעיניו עובדה עלילתית חשובה, בסוף הדיאלוג. סוקראטס אומר שם לתיאיטיטוס - שנאלץ לעזוב בכדי לעמוד בפני בית המשפט, ולקבל את כתב האישום שלו. כשאאויקלידס מתאר את התיקונים שעשה בדיעבד, סוקראטס כבר בכלא, נאבק על חייו - ועומד להפסיד. ההקשר הזה נמחק לחלוטין בעריכה של אאוקלידס! 
+
+אם אין דבר כזה *פוטנציה* - האם אפשר לדבר בכלל על הנפש - משהו דינאמי, מתשנה, *בכוח*? הנפש, הרי, היא אוסף של יכולות שאנו *יכולים* להוציא אל הפועל. הנפש היא דבר חמקמק - לא רק שהיא לא דבר חומרי, היא גם דבר מאוד פוטנציאלי; איך מכירים משהו כזה בכלל? בדיאלוג מוצגים שני מובנים של הכרה: *ידיעה* - *Epistêmê* - המילה היוונית למדע, ו*הכרה* - *Gnosis* - מה שאנחנו יודעים על עצמנו, או על מישהו אחר[^21]. אחד הנושאים בדיאלוג הוא הבדל בין שני מובני ההכרה האלה - האם יש לנו את שניהם בדבר הנפש? איפה יושבת הנפש על הרצף הזה? נדמה שאפלטון סבור שבדבר הנפש, יש לנו רק *הכרה*, ולא *ידיעה* - ועצם ההכרה במגבלה הזו היא הכרה עצמית.
+
+המתמטיקה היא בוודאי *ידיעה*, סבור אפלטון, אבל הנפש היא רק *הכרה*. מה ההבדל ביניהם? האם אחד יותר טוב מאחר? 
 
 [^17]: במובן זה, הדיאלוג הוא אנדרטה של אפלטון לתלמיד שלו, שמת לפניו.
 [^18]: תיאודורוס מקפיד "להוריד" את תיאיטיטוס כדי שלא ייחשבו שהוא נמשך עליו, ולכן מכתיר אותו *מכוער נעל* כמו סוקראטס. בהתחשב בזה ש[אלקיביאדס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) נמשך לסוקראטס בסופו של דבר, זה די אירוני.
+[^19]: *Thauma*
+[^20]: אאוקלידוס נוכח גם במותו של המוות, ב[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון).
+[^21]: ביוונית יומיומית של המאה ה5 לספירה, המונחים האלו היו נרדפים - ואפלטון עלב אותם לכדי בעיה פילוסופית.