Moving to MKDocs
This commit is contained in:
@@ -42,7 +42,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z
|
||||
|
||||
דוגן טוען ש[טבע הבודהה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/יסודות#טבע-בודהה) מתגלם בגוף האנושי - אלא דבר שמצוי כאן ועכשיו - בגוף, בסביבה, בחוויה האנושית. רעיונו המהפכני של דוגן הוא שהתרגול הבודהיסטי, כשהוא נעשה נכון, הוא לא הכנה *לקראת* התעוררות - היא עצמה אשרור של ההתעוררות וטבע הבודהה, הקיימים בנו ממילא.
|
||||
|
||||
# היחס לגוף בבודהיזם
|
||||
##היחס לגוף בבודהיזם
|
||||
|
||||
ישנן לא מעט התייחסויות שליליות במסורת הבודהיסטית לגוף - כדבר שמעורר השתקקויות, שמפריע להתעוררות. אולם, ארז טוען (בניגוד לאולסון, כותב המאמר) שהיחס של הבודהיזם לגוף הוא יותר אמביוולנטי[^5].
|
||||
|
||||
@@ -50,7 +50,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
# גוף וזמן
|
||||
##גוף וזמן
|
||||
|
||||
עבור דוגן, זמן איננו אלא רעיון - אין לנו היכולת לתפוס זמן מעבר לחוויה. פרחי הדובדבן אינם מציינים את האביב; פרחי הדובדבן *הם* האביב. הזמן הוא איזשהו מימד אשלייתי - אנו מייצרים ציר זמן וצופים דרכו על החיים מבחוץ - אבל, לפי דוגן, זו שגיאה; כל אחד מהמופעים שלנו הוא ביטוי של ה"זמן". במקום זמן, דוגן קורא לעסק הזה *זמן-מהות* 有時 (Uji)
|
||||
|
||||
@@ -81,7 +81,7 @@ our awakening to Truth. Our ‘entering the mud or going into deep water’ is l
|
||||
כל רגע ורגע הוא הוויה מצומצמת נבחנת - כמו אוסף כזה של מעגלים, מיקרוקוסמוס קטן משלו.
|
||||
|
||||
|
||||
# גוף ועולם
|
||||
##גוף ועולם
|
||||
|
||||
> The fundamental philosophical act \[is to]... return to the lived world beneath the objective world
|
||||
> pp 83/57
|
||||
@@ -134,7 +134,7 @@ our awakening to Truth. Our ‘entering the mud or going into deep water’ is l
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
# גוף וחלל
|
||||
##גוף וחלל
|
||||
|
||||
סארטר מבדיל בין *being-in-itself* ל*being-for-itself*[^7].
|
||||
|
||||
@@ -158,7 +158,7 @@ hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our
|
||||
תחשבו שאתם רואים הרים מרוחקים. איפה הם קיימים? הם לא יכולים להיות רק בראש שלי - הם גדולים מדי. הם לא יכולים להיות רק שם - הנה, אני תופס אותם. איפה אני נגמר וההרים מתחילים? אין באמת הפרדה ברורה, כמו שאנחנו נוטים לחשוב.
|
||||
|
||||
|
||||
# גוף ותפיסה
|
||||
##גוף ותפיסה
|
||||
|
||||
מרלו-פונטי כותב -
|
||||
|
||||
@@ -185,14 +185,14 @@ hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our
|
||||
מצב זה הוא לא ראש ריק, בלי מחשבות (זה בלתי אפשרי), אלא מצב של תודעה סבילה - היא לא מציגה, דוחה, ושופטת מחשבות, אלא מניחה לדברים. זהו המצב המדיטטיבי שאנו מתרגלים בישיבה (只管打坐 - *Shikantaza* - merely seating). חוסר-ההתערבות הזו היא גילום טבע-הבודהה שלנו. כאן דוגן חולק על מרלו-פונטי - לטעמו, אין פיצול בכלל בין גוף לתודעה.
|
||||
|
||||
|
||||
# סיכום - מרלו-פונטי לעומת דוגן
|
||||
##סיכום - מרלו-פונטי לעומת דוגן
|
||||
|
||||
כשם שהדיאלוג בין מרלו-פונטי לדוגן מתקיים על גבול שבין פילוסופיה מזרחית למערביםת, הגוף שלנו הוא **סמן גבול** - בין חופש לשיעבוד. כיצורים המתגלמים בגוף, אנחנו לא לגמרי חופשיים ולא לגמרי כבולים. ההתגלמות שלנו מעניקה לנו אפשרות לחופש, סיכוי להיפטר מכפייה מעכבת, ויכולת יצירתיות מתמדת. האדם המצוי על הגבול חומק מסווג ומסגרת רגילים.
|
||||
|
||||
אדם כזה יכול, לפחות באופן פוטנציאלי, להתגבר על הבחנה מינים, על המקצבים הקוסמיים של חיים ומוות, על הקוטביות המרחבים בין פה ושם, על הקובטיות הזמנית של עבר ועתיד, על הניגוד האתי בין טוב לרע, על הדיכוטומיה של יחסי אנוש, וההבחנה השגרתית בין גוף לעצמי. אדם על-גבול, הוא מועמד אידיאלי לדיאלוג בין-תרבותי, פילוסופי. הבין לבין של האדם הזה מקנה לו את החופש להקשיב לשני הצדדים ולהחליט בעצמו.
|
||||
|
||||
|
||||
# זאזן כטקס
|
||||
##זאזן כטקס
|
||||
|
||||
> [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/leighton-zazen-zenritual.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/מצגת_שיעור_8.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user