shmick/study
1
0
Fork 0
Code Issues Pull Requests Packages Projects Releases Wiki Activity

Moving to MKDocs

Browse Source
This commit is contained in:
Matan Horovitz
2024-08-09 20:58:32 +03:00
parent 7c90901d36
commit f75790ca16
184 changed files with 47738 additions and 1791 deletions
Download Patch File Download Diff File Expand all files Collapse all files

92
פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
View File

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_1_לאתר.pptx), [הקדמה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הקדמה_לפנומנולוגיה_של_הרוח_עברית.pdf)
{.is-info}
# זמננו
##זמננו
הגל מתייחס בפנמנולוגיה לרגעים משמעותיים בתולדותיה של הפילוסופיה, והתפיסות השונות שעלו לאורך הדרך. הגל רואה בכל אלו, כמו גם באומנות, במשפט, בדת ובהיסטוריה חוליות שונות של דבר אחד.
@@ -31,7 +31,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
הפנמנולוגיה נפתחת בשתי הקדמות. בראשונה בהן הגל חושף בפנינו את השיטה שלו, והשנייה - מכינה את הקרקע לפרקיו הראשונים של הספר. הפנמנולוגיה כתובה בשפה מאוד ייחודית ויצירתית.
# על מה עומד הכל?
##על מה עומד הכל?
הפנמנלוגיה נעה בשני צירים: מצד אחד, ההישגים האדירים וההפסדים הכואבים בכל תקופה תקופה - *מועקות המודרניות* - המודרניות אינה רק הישג, פסגה, אלא גם כרוכה בהפסדים כואבים. מנגד, הגל בונה על המהפכה הביקורתית של קאנט, כפי שנחשפה ב*ביקורת התבונה הטהורה* - שמחלקת את הפילוסופיה ללפני ואחרי. הגל משחק גם על הציר הזה - אבל הוא מסרב לנתק את התקופות, את ההצלחות, את המועקות - הוא ממשיך לראות בכולם מומנט של כוליות אחת.
@@ -61,7 +61,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
נשאיר כרגע את ה*מוחלט* בצד - ונתמקד ב*סובייקט*. הסובייקט הוא התפתחות; תהליך; תנועה בעלת היגיון וכיוון - זה לא יכל להיות הפוך. זאת לעומת המוחלט, שהוא במהותו תוצאה.
# חרג, אבד - מועקות המודרניות
##חרג, אבד - מועקות המודרניות
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_2_לאתר.pptx)
{.is-info}
@@ -108,7 +108,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> היסוד של האמת הוא המושג.
## קרעים
###קרעים
המודרניות חושפת אינספור קרעים, שהגל מכיר בהם והוגה בהם, לרבות -
- בין האדם למציאות
@@ -126,7 +126,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
- - גוף מול נפש[^5]
# העצמות - ידיעה והוויה
##העצמות - ידיעה והוויה
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_3_ריאלית.pptx)
{.is-info}
@@ -166,7 +166,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
האובייקטיביות הזו היא עניין רציני, שאני לא יכול להתעלם ממנו אם אני רוצה לחיות את החיים הטובים. האובייקטיביות היא המצע שממנו אני יכול לגדול, להתעצם, להיות. אם נדחה מאיתנו את האובייקטיביות, נישאר עם החזון של האקזיסטנציאליזם - נבובים, שפוטים לריקות. התנועה שלי, והחותם שהיא טובעת בעולם, היא חלק מהיותי בלהיות אני.
# השלילי הוא נשמתם של האני ושל העצם
##השלילי הוא נשמתם של האני ושל העצם
> אי ההתאמה בין האני לבין העצם זהו ההבדל שלהם, השלילי בכלל, ולמעשה הוא נשמתם או מה שמניע אותם.
@@ -186,7 +186,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> האמיתי הוא השלם. השלם אינו אלא המהות המביאה את עצמה לידי שלמות על ידי התפתחותה. המוחלט הוא במהותו תוצאה. בכך נעוץ טבעו להיות ממשי, סובייקט, או היעשות לעצמו.
> *פסקה 23, עמ' 87*
# זכותו העילאית של היחיד
##זכותו העילאית של היחיד
> שום כוח לא יכול לחלל את זכותו של האדם לקביעה עצמית \[...]. הקביעה העצמית, דהיינו אוטונומיית הסובייקט, היא יומרה שנעוצה בעצם מושגו של הרצון; הסובייקט הוא החומר האמתי של ההתממשות; \[...] המודעות העצמית והמודעות לערך העצמיות \[...] מעוניינת להתמיר גם את עצם הרציות הטבעיות ולהטביע בהן את חותם הבחירה והעיצוב.
> *פשה"מ, 192§*
@@ -198,7 +198,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
האדם שמבין את הפער הזה, בין הסובייקט לאובייקט, יבין שבכוחו לטבוע את נסיבות חייו - ההקשר שבו הוא חי, מה שהוא עושה, מה שהוא מרגיש - לא רק טבע קבוע מראש.
# מהות האדם
##מהות האדם
> כל בני-האדם הם תבוניים; היסוד הצורני שבתבוניות זו הוא בכך, שהאדם חפשי; זה טבעו של האדם, זו מהותו.
> *מבוא לתולדות הפילוסופיה, *49
@@ -210,7 +210,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
כשלעצמו, העובר הוא סובייקט - הוא אדם מסוים. אמנם, כדי לממש את עצמו ככזה - ממש להיות סובייקט, אדם, עליו *להפוך את עצמו למה שהוא כלשעצמו* - לעצב את עצמו מתוך הפער בין הסובייקט לאובייקט, לכונן את עצמו, להותיר את חותמו בעולם. רק אז הוא יתממש כסובייקט, ויהא תבונה מעוצבת.
# היישרת מבט אל השלילי
##היישרת מבט אל השלילי
> הרוח היא עוצמה לא בתור חיובי המפנה עורף לשלילי אלא רק מתוך היישרת מבט אל השלילי. הוא שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה. הוא מה שכונה בשם סובייקט, אשר בהעניקו לקביעה המסוימת מציאות בתוך היסוד שלו, הריהו שם-לעל[^11] את חוסר האמצעיות המופשט, את זה שהווה סתם, ובזה הסובייקט הוא העצם האמתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע.
> *עמ' 113.*
@@ -222,7 +222,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
זו האמת ההגליאנית - דבר חי, הולך ומתפתח, הולך ומתממש, כמו הניצן שהופך לפרח. ההקשר נהפך מרעב שיש להשקיט, למלא את התוכן, לאמת מלאה, ממשית תמיד, שהולכת וממשיכה להתממש עוד יותר.
# המוחלט כסובייקט
##המוחלט כסובייקט
> העצם החי הוא הוויה שהיא באמת סובייקט, כלומר שהיא ממשית רק במידה ש\[היא\] תנועה של הצבה עצמית, או המיצוע של עצמות עם היעשותו לאחר. \[...\] זהות זו **השבה ומעמידה את עצמה**, או הרפלקסיה של עצמו בתוך ההיות-אחר.
@@ -263,7 +263,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
הגל לא *מבטיח* שהדבר הזה יקרה - התפיסה שלו אינה דטרמיניסטית - אבל *אם* נפעל בהתאם לכיוון הזה, נוכל להגיע למשהו טוב, למשהו מוחלט.
# הכרה היא נושא טבעי
##הכרה היא נושא טבעי
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_4.pptx)
{.is-info}
@@ -288,7 +288,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
קאנט דורש אפילו *לעצור* את התהליך כולו - כל מה שאנחנו יודעים - ולבחון את הבסיס שלהם. למה אנחנו חושבים שזה נכון? מהם בכלל גבולות המגרש שאנחנו יכולים לדעת? קאנט, ב*ביקורת התבונה הטהורה*, הציב את זה כמפנה, והגל לוקח עמו את הנושא הזה, ואת החקירה הזו. *טבעי לדמיין* בהחלט מכיל את התובנות הקנטיאניות האלה.
## הכשלה עצמית מהותית
###הכשלה עצמית מהותית
הגל דורש מאיתנו להכיר בטבע ההכרה, ומניח בכך זרע לפורענות -
> נדמה שיש מקום לחש שמאחר שההכרה היא יכולת מסוג ובהיקף מוגדרים, ללא הגדרה מדויקת של טבע ההכרה וגבולותיה, במקום להגיע אל שמי האמת ניגע רק בענני הטעות. החשש הזה אף הופך בהכרח לביטחון, שלבקש מההכרה להשיג למודעות את נקודת ההתחלה, כלומר את מה שהווה בעצמו, הרי זה סתירה מושגית, \[אם אמנם] בין ההכרה ובין המוחלט עובר גבול המפריד ביניהם לגמרי.
@@ -316,7 +316,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
קאנט אומר, *מושגים בלי הסתכלויות הם ריקים*, ו*הסתכלויות בלי מושגים הן ריקות*. המשפט הזה מסכם את כל המחלוקת בין האימפריציסטים לרציונליסטים. בחלק הראשון הוא מבקר את הרציונליסטים, ובשני - את האימפריציסטים; צריך *גם* את ההסתכלויות ו*גם* את המושגים. אולם, אומר הגל, פיצול הדברים האלה לשני דברים נפרדים שוב מכניס אותנו לבור, לשני מקורות שונים של הכרה, שמבקש את המסקנה - מה שאתה תופס במושגיך, אלו מושגים במערכת שלך - ולא אמת מוחלטת.
# הרס הפרויקט היסודני
##הרס הפרויקט היסודני
הפילוסופים של העת החדשה היו עסוקים ב**פרויקט היסודני** - הן האימפריציסטים והן הרציונליסטים מבקשים למצוא את *היסוד*, ולכונן על גביו את הידיעה ואת המדע.
הרציונליסטים מחפשים את ה*מהות* - כמו ב[דוגמת השעווה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#דוגמת-השעווה), ומבקש דרכה למצוא את המהות, מושגי השכל. האמפריציסטים, לעומתם, מתבססים על רשמי החושים. בין שני המחנות קיימת השכמה בין רושם חושי למושא שכלי - החישה הוא מסוימת, קונקרטית (*it do be like that*).
@@ -324,13 +324,13 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
הגל ממשיך את הקו הזה, ותוקף את הרעיון של *תורת ההכרה* שניצב בבסיס הפרויקט היסודני. איך אפשר לדבר על תורת הכרה מבלי לדעת? הגל מושל זאת ללדעת לשחות לפני ששוחים.
# הפנמנולוגיה כמתודה
##הפנמנולוגיה כמתודה
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_5_לאתר.pptx)
{.is-info}
## הנחות היסוד הסמויות של הספק
###הנחות היסוד הסמויות של הספק
> הפחד הזה נוטע ומניח בכר מראש, ומבסס את היסוסיו ומסקנותיו על משהו (ולא מעט) בבחינת אמת, אבל משהו שיש לבחון קודם אם הוא אכן האמת. מה שהפחד הזה מניח מראש הם **דימויים** מוסימים של **ההכרה** בתור **כלי עבודה** ובתוך **תווך*, וכן **הבדל כלשהו שלנו עצמנו מההכרה הזאת**. אולם בראש ובראשונה הפחד הזה מניח מראש שהמוחלט ניצב **בצד אחד וההכרה בצד אחר** לעצמה ובמנותק מהמוחלט, אך בכל זאת שהיא משהו ריאלי; או שבתוך כל הפחד גם מניח מראש שההכרה, שבהיותה מחוץ למוחלט הרי היא גם מחוץ לאמת, היא בכל זאמת מהימנה - וזו הנחה שעל יד מה שמתכנה פחד מהטעות מגלה יותר כפחד מהאמת.
> *§74*
@@ -346,13 +346,13 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> ר' גם - *הפרכת האידאיליזם* (*ביקורת התבונה הטהורה*) - פסקה מפורסמת וקצרה שמתארת את האידיאליזם כ*בתוך המים* - כמניח את העולם מחוץ לרוח.
{.is-success}
## הבחנות מפוקפקות, מושגים מפוקפקים
###הבחנות מפוקפקות, מושגים מפוקפקים
> התפלפלויות כאלו מתסכמות באיזה הבדל סתום בין אמיתי מוחלט ואמיתי אחר[^16] (או: בין אמת מוחלטת לבין אמת מסוג אחר), ו\[בהדרגה אנו נוכחים לדעת\] שהמוחלט, ההכרה וכו' הם מילים שמניחות מראש משמעות כלשהי, שראשית כל יש לחשפה.
> *§75*
## הגדרת המודעות
###הגדרת המודעות
> המודעות **מבדילה** מעצמה משהו, שאליו בה-בעת **מתייחסת**; או כמו שאומרים: זה משהו **עבור המודעות**; והצד המסוים של **הייחוס** הזה או של **היות** משהו **עבור איזו מודעיות** הוא **הידע**. אולם מההיות הזה, כלומר עבור אחר, אנו מבדילים את **היות עצמו**; מה שמיוחס אל הידע גם מובדל ממנו ומוצב כהווה גם מחוץ ליחס הזה; צד זה של מה שהווה בעצמו נקרא **אמת**. "מבדילה מעצמה משהו וכו'": זו עצם מהותה המופשטת של המודעות.
> *82§*
@@ -371,13 +371,13 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> בהופיע המדע[^17], לא יהא הוא עצמו אלא **תופעה**; עם הופיעו, המדע עדיין אינו מפורט ומפותח באמיתותו. בהקשר זה לא משנה אם מדמיינים את המדע בתור ה**תופעה**, כי הוא זה שצ. ומופיע לצד **ידע** אחר.
## שאלת קנה המידע
###שאלת קנה המידע
> *81*
אתם עלולים לקרוא את הספר, ולחשוב שאני, הגל, בוחן אותן - אני יודע מה האמת. אם תראו את זה ככה, אומר הגל, תהיה לכם טענה מוצדקת כלפיי - שלא הוכחתי דבר, ואני רק מניח הנחות. הגל לא רוצה שנבין את זה ככה. הגל מחדד את האתגר שמונח לכאורה לפתחו - הוא עומד לבחון את יומרתן של כל הדמויות שקדמו לו לידיעה. אבל, הגל אומר, אין לי שום קנה מידה - איך אוכל לעשות דבר כזה? הגל מרים להנחתה ואומר -
## הידיעה שאנו חוקרים
###הידיעה שאנו חוקרים
> העניין המהותי הוא לזכור במשך כל מהלך החקירה ששני המומנטים האלה, **מושג ומושא**, **היות-עבור-אחר והיות בעצמו**, מתגלעים בידע שאנו חוקרים עצמו, ולכן איננו נדרשים להביא עמנו קני מידה וליישם במהלך החקירה רעיונות ומחשבות **משלנו**; אם נרפה מכל אלה, נצליח לבחון את העניין כפי שהוא עצמו הווה **בעצמו ועבור עצמו**.
> *§84*
@@ -386,10 +386,10 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
חשיבה היא עסק של הסתכנות - *דעו לכם שככה וככה* - אני מתיימר לדעת את האמת, להגיד את האמת, ולעמוד ביומרה שלי. מכיוון שכל חשיבה היא מודעות עצמית, היא מלווה ביומרה לעמוד בנורמה הזו. בספרנו, אומר הגל, אנחנו רק נסתכל; רק נצפה - מה קורה? ונקווה לגלות, שצורת הידע המופיע - מעצם היותו יומרני - יתאמץ להוכיח את עצמו, ולפרוע את החוב שלו עצמו. אך למעשה, אומר הגל - הוא נכשל; הדמויות נכשלות ביומרה שלהן עצמן, שמביאה איתה סוג של הצטללות, התקדמות, תנועה. כל אחת מהדמויות שהגל מציג מהווה שלב מסוים, שמתוקף הכישלון שלו ממשיך להתקדם בכיוון מסוים - זו התופעה שמתממשת, התופעה, הידע המופיע. זו חתירה עוצמתית, שתצעיד אותנו בדרך.
# ודאות חושית
##ודאות חושית
זהו הפרק הראשון ב*פנמנולוגיה*. הדמות שעולה מיד היא דמותם של האמפרציסטים ([לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק)) - הרשמים המיוחדים שנחרטים על הרוח, *טאבולה ראסה*. הם ההתחלה של משהו, ללא מגע יד אדם.
## מיידיות
###מיידיות
> יש לי **ודאות** לגבי העניין **הזה**, לא משום שפיתחתי את מודעתי והפעלתי בצורות מורכבות את מחשבתי. העניין **הווה**; והוא הווה רק משום שהו **הווה**; הוא **הווה --** זה מש שמהותי עבור הידע החושי, וההוויה הטהורה הזו או הבלתי-אמצעיות האחידה הזו מהווים את האמת שלו. הבתאם, הוודאות היא יחס טהור בלתי-אמצעי; מה שהפרט יודע הוא **הזה טהור** או **הפרטי**.
> *§91*
@@ -415,14 +415,14 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
לחשוב על אובייקטיביות כדבר שלא הוכתם על ידי המחשבה זו טעות; עצם המגע עם התודעה הופך אותו לפרטני. אבל הניגוד הזה, בין האובייקטיבי לסובייקטיבי, הוא מדומה.
# מסעה של הרוח - פנמנולוגיה
##מסעה של הרוח - פנמנולוגיה
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_6.pptx)
{.is-info}
הגל לא אוהב את המונח **תורת הכרה**, משום שהוא נועל אותנו לסובייקט מסוים, ההכרה כדבר קבוע שיש להכיר. הוא מעדיף את הדינאמיקה של ה[פנמנולוגיה](#הפנמנולוגיה-כמתודה) - תפיסת המציאות כפי שהיא מציגה את עצמה.
## המודעות בוחנת את עצמה
###המודעות בוחנת את עצמה
> במה שהמודעות מכריזה עליו, בתוך עצמה, בתור הבעצמו או בתור האמיתי, אנו מוצאים את קנה המידה שהיא עצמה מציבה כדי למדוד בו את הידע שלה.
> 84-83§
@@ -442,7 +442,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
לכל אורך הספר, ניכרים חילופי גוונים בולטים מהסיבה הזו ממש - הגל משתדל לא להתערב.
## טבע מושא חקירתנו מתעלה על ההפרדה הזאת
###טבע מושא חקירתנו מתעלה על ההפרדה הזאת
> מאחר שאנו חוקרים כעת את האמת של הידע, נדמה שאנו חוקרים את מה שהידע הוא בעצמו. אולם בחקירה זו הידע הוא המושא שלנו, הוא עבורנו; והיותו של מה שיתקבל **בעצמו** יהא לפיכך היותו דווקא עבורנו; מה שאנו נטען כי הוא מהותו לא יהא האמת שלו, אלא רק הידע שלנו ממנו. המהות או קנה המידה יתגלעו בתוכנו, ומה שאמור להיות מושווה עמם ושעליו צריך להחליט באמצעות ההשוואה הזאת, לא בהכרח יהיה חייב להכיר בהם.
@@ -471,7 +471,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> במקום להיות עקרון ההנעה השרירותי… \[יש] להניח לתוכן שיניע את עצמו מתוך טבעו שלו ואז לעיין בתנועה זו.
> *שם, עמ' 160*
## יאוש מכל צורות התודעה הפנומנלית
###יאוש מכל צורות התודעה הפנומנלית
> רק הספקנות המְכַווֶנֶת למלוא היקף המודעות המופיעה מכשירה את הרוח לבחון מה היא אמת, בעוררה ייאוש ביחס לדימויים, המחשבות והסברות המכונים טבעיים -- ואין זה משנה אם מכנים
אותם עצמיים או זרים - שהמודעות הניגשת **מיד** לבחינה עדיין מלאה בהם ומותנית על ידם, ומשום כך אינה מסוגלת לבצע בפועל את מה שברצונה לעשות.
@@ -483,7 +483,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
המודעות חותרת לאובייקטיביות - כל פעם עם מושג מידי וברור של *מה הוא אובייקט* - שנפרס בעצמו, נכשל, ומנסה שוב עם הבנה *אחרת* של מה זה אובייקט.
## מסע של שלילה ואובדן
###מסע של שלילה ואובדן
> ניתן לראות את ההצגה הזאת בתור דרכה של המודעות הטבעית החותרת אל הידע האמיתי, או בתור דרכה של הנפש התועה דרך סדרת דמויותיה, כתחנות הטבועות עבורה מראש מטבעה, על מנת שתזדכך לכדי רוח, על ידי כך שבאמצעות התנסותה המלאה בעצמה היא תגיע להכרת הווייתה כפי שהיא בעצמה.
> *78*
@@ -496,7 +496,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> את האלימות הטמונה בהפרעת הסיפוק המוגבל, המודעות סובלת אפוא מידי עצמה.
> 80§
## הכוח המניע של החקירה כולה
###הכוח המניע של החקירה כולה
המושא **בעצמו** נהיה **להיות-עבור-המודעות של היות המושא בעצמו**, לפיכך זה האחרון הוא המושא החדש, שעמו מופיעה גם דמות חדשה של המודעות, שעבורה המהות היא משהו אחר מאשר מה שהיה קודם. זהו התנאי שמנחה את הכרחיות הרצף המלא של דמויות המודעוּת. רק ההכרחיות הזו עצמה או **היווצרותו** של המושא החדש שנקרה למודעות בלי שתדע כיצד זה קורה לה, היא מה שעבורנו כמו מתרחש מאחורי גבה של המודעות.
> 87§
@@ -517,7 +517,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> המודעות היא לעצמה **מוּשַׂגה**, ולכן היא מהווה באופן בלתי אמצעי הליכה אל מעבר למוגבל, וכן - הואיל והמוגבל הזה הוא שלה – גם מעבר לעצמה.
> *פנומנולוגיה של הרוח, סעיף 80*
## הפרכת האידיאליזם
###הפרכת האידיאליזם
- הניסיון הפנימי שלנו, שדקארט לא מטיל בו ספק, אפשרי רק בהנחה של ניסיון חיצוני.
@@ -532,7 +532,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
כל שיפוט שאני שופט, כולל בתוכו אפוא שני דברים. כשאני אומר, *חתול חמוד*, יש כאן שני דברים: *החתול חמוד* ו*אני צודק*. אין כאן רק שיפוט אמפירי - יש כאן, **בהכרח**, משהו שקודם לניסיון. כאן נכנסת הדינאמיות של הגל - את ה*אני צודק* הזה חייבים לבחון, והוא נכשל ומתחיל שוב מנקודה חדשה. זו התנועתיות של החשיבה, אפילו בהצהרות סתמיות כמו *חתול חמוד*.
## תכלית המסע; העצמי כחריגה אל מעבר לעצמו השייך לעצמו
###תכלית המסע; העצמי כחריגה אל מעבר לעצמו השייך לעצמו
> המטרה נמצאת היכן שהידע אינו נדרש יותר ללכת אל מעבר לעצמו, היכן שהוא מוצא את עצמו כך שהמושג תואם את המושא והמושא תואם את המושג. משום כך, ההתקדמות לעבר מטרה זו גם אין לעוצרה ולא ניתן למצוא סיפוק בשום תחנה מוקדמת. מה שמוגבל לחיים טבעיים לא מסוגל בכוחות עצמו ללכת אל מעבר למציאותו הבלתי אמצעית, אלא הוא נגרר לשם על ידי אחר, וההיקרעות הזאת מעל עצמו היא מותו. אבל המודעות היא לעצמה **מוּשַׂגה**, ולכן היא מהווה באופן בלתי אמצעי הליכה אל מעבר למוגבל, וכן -- הואיל והמוגבל הזה הוא שלה -- גם מעבר לעצמה; לצד הדבר הפרטי מוצב למודעות בו-זמנית גם מה שמעבר לו, ולוּ רק, כמו בַּהסתכלות החללית, **לצדו** של המוגבל.
> *80§*
@@ -541,7 +541,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
החשיבה חושבת אובייקט; אבל האובייקט *כולל בתוכו את הסובייקט*. לכן, בכל פעם שהסובייקט הזה מופרך ומתחיל שוב, אנחנו מתקרבים לעבר האובייקטיבי.
## זהות אני=לא אני
###זהות אני=לא אני
> הכרת-עצמו הטהורה בתוך האחרוּת המוחלטת, אֶתֶר זה בתור כזה, זהו היסוד והקרקע של המדע, או הוא הדעת בכלל.
> *§98*
@@ -558,7 +558,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
# מודעות למודעות עצמית
##מודעות למודעות עצמית
Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לאכול את המעבר בין הפרק השלישי - המודעות - לפרק הרביעי - אמת הוודאות העצמית. זה לא שהקשר בין מודעות למודעות עצמית הוא לא יסודי - ובכל זאת, הקשר הזה מאוד מורכב.
@@ -572,7 +572,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> הדרמה כאן, ולכל אורך הספר, היא **מה זה להיות אובייקטיבי**.
{.warning}
## הישגי דיאלקטיקת הוודאות החושית
###הישגי דיאלקטיקת הוודאות החושית
*שימה-לעל של ה'זה' של וודאות חושית באובייקט של התפיסה*.
@@ -599,7 +599,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
המוות של הדמות הזו, זה חיים; ככה אנחנו מתקדמים.
## הדיאלקטיקה של הקליטה, הדבר והטעות
###הדיאלקטיקה של הקליטה, הדבר והטעות
האימפיריציסט הגולמי האמין ש**להיות אובייקטיבי באמת** זה להיות *גולמי*, לפני שיום. למה לי לחלק את הדברים לחתולים וכלבים, פילים וזבובים, ולא חלבים ופיזבובים? זה הכל שטויות; הדבר מוטמע מהשכילה שלו, ולוק דורש אותו *לפני* כניסתו לממלכת השכל. אבל גם במושגים פשוטים - *הזה* כמו *האדום הזה* - כרוך בעצם בשכילה; וכך, לוק לא מצליח לתאר את ה*אובייקטיבי* בלי ה*שכילה*, הסובייקטיבי.
@@ -618,7 +618,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
הפוזיטיביסט מוקף בהמון שאלות, שמוליכות לכיוונים שהוא לא רוצה ללכת אליהם - המלח הזה הוא *גם זה וגם זה וגם זה*, אבל הוא לא רוצה לחבר את הדברים האלו יחד, לחשוב מעבר למה שרואים בחוש. הדמות הבאה שלנו לא ניחנת בסרבנות הזו - מדעי הטבע, למשל, לא מסתפקים במה שאנו רואים: יש חוקי טבע, ויש דברים שאנחנו לא רואים אבל הם חלק מכל העניין; הוא מרשה לעצמו לערבב את המחשבות באובייקטיבי.
## הישגי דיאלקטיקת כוח ושכל
###הישגי דיאלקטיקת כוח ושכל
במסגרת תנועתו של השכל מושאיו הם חשמל חיובי ושלילי, מרחק, מהירות, כוח משיכה ואלף דברים אחרים, שמהווים את תוכן המומנטים של התנועה. ובדיוק בשל כך מספק ההסבר כל-כך הרבה סיפוק עצמי: כי ***בהסבר***, אפשר לומר, *המודעות נמצאת בשיחה בלתי-אמצעית עם עצמה, וכך היא נהנית רק מעצמה, והגם שנדמה כי היא עוסקת במשהו אחר, בפועל אין היא מתעסקת אלא עצמה*.
@@ -645,12 +645,12 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
אני מודע לעצמי כמודע. יש עדיין הבדלה; יש עצמי אליו אני מודע, ועצמי מודע. יש עצמי מושא, ועצמי משקיף. מי שחושב שבאומרו *אני מודע לעצמי* הוא באמת מודע לעצמו, אומר הגל, מרמה את עצמו; **זו טאוטולוגיה זהה, סתם סיסמא ריקה**. משהו עדיין חסר, עדיין ריק: דימוי נבוב של מודעות עצמית. אני הוא לא רק מודעות; הוא גם הוויה - יש בו משהו אובייקטיבי. הגעה למודעות עצמית ממשית - עצמי *באמת* - דורשת כברת דרך משמעותית יותר בהרבה.
# הדיאלקטיקה של האדון והעבד
##הדיאלקטיקה של האדון והעבד
> [טקסט (בר-לפידות)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הדיאלקטיקה_של_האדון_והעבד_תרגום_בר_לפידות.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_8_לאתר.pptx)
{.is-info}
## חירות, אדנות ועבדות
###חירות, אדנות ועבדות
> הוא צריך היה - כדי לזכות ביתרון - להראות את עצמו שונה מכפי שהוא למעשה. להיות ולהיראות נעשו שני דברים שונים לחלוטין; וההבדל האמור הוא מקורם של הפאר המנסה להרשים, הערומה רודפת התדמית, וכל שאר המידות הרעות בנות לווייתן של אלה. מבחינה אחרת, מאדם חופשי ועצמאי, כפי שהיה קודם, הרי בשל ריבוי של צרכים חדשים, ניתן לומר שהוא נעכשה עתה משועבד לכל הטבע ובעיקר לבני מינו; הוא נעשה עתה לעבדם של אלה גם בהיותו אדונם.
> *רוסו*
@@ -700,7 +700,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
הרבה פילוסופים האשימו את הגל ב*דטרמיניזם אופטימי* כזה, אולם הפרשנים עומדים כנגד זה: הגל מכיר בפוטנציאל ההרס של ההתקדמות, כמו בזוועות שהתחוללו במאה ה20 - אולם, הגל סבור, כל מעידה כזו וכל אסון כזה מלמד אותנו *מה זה להתקדם*. יש עדיין היגיון פנימי בתהליך של ההתקדמות, גם כשזו הולכת אחורה.
## מהי תודעה עצמית באמת?
###מהי תודעה עצמית באמת?
> **התודעה העצמית היא כשלעצמה ובשביל עצמה בכך שהיא כלשעצמה ובשביל עצמה בשביל זולתה: היא הינה רק כמי שמכירים בה.**
> *178, תרגום קליין*
@@ -755,7 +755,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
כעת, הגל מבקש לעמוד על ההבדל - בין נקודת המבט שלו, שלנו ושל הדמות שאותה אנו בוחנים בכל פעם.
# מתודעה למודעות
##מתודעה למודעות
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_9.pptx)
{.is-info}
@@ -766,7 +766,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
המעבר מתודעה למודעות עצמית הוא מורכב, ועובר דרך ה**חיים** וה**תודעה**.
## המושא נהיה חיים, הוויה רפלקסיבית
###המושא נהיה חיים, הוויה רפלקסיבית
> המושא \[...] נהיה **חיים**. מה שהמודעות העצמית מבדילה מעצמה כהווה, הגם שהוא מוצב כהווה, אינו הווה רק בצורת הוודאות החושית והקליטה, אלא הוא הוויה רפלקסיבית, ומושא התאווה הבלתי-אמצעית הוא משהו חי.
@@ -797,7 +797,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
אבל התאווה הזו לדעת, לטרוף עוד-ועוד אובייקטים, היא *אינסוף רע*, לפי הגל - רעב בלתי-נדלה ראוי לגנאי, כפי שאומר אפלטון ב[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס).
## הרס האובייקט, אישור אובייקטיבי, היעשות אובייקטיבי
###הרס האובייקט, אישור אובייקטיבי, היעשות אובייקטיבי
> המודעות העצמית ודאית אפוא ביחס לעצמה רק על-ידי ביטול האחר שמתגלה לה כחיים עצמאיים; המודעות העצמית היא **תאווה**. בוודאותה לגבי אינותו של האחר, היא מציבה אותה \[את האינות\] עבור עצמה כאמת שלה, מאיינת את המושא העצמאי ועל ידי כך *מעניקה לעצמה את הודאות העצמית **כוודאות אמיתית**, כלומר כוודאות שהתהוותה עבורה באופן מושאי.*
> *174*
@@ -814,14 +814,14 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> עכשיו חייב להיות עוד תרנגול, ועוד תרנגול, ועוד תרנגול - הרעב שלי אינו יודע שובע. איך יוצאים מהבור?
{.is-info}
## נחוץ אובייקט סובייקטיבי
###נחוץ אובייקט סובייקטיבי
> המודעות העצמית הווה באופן אבסולוטי עבור עצמה \[...] רק על ידי ביטול המושא, והמודעות העצמית חייבת לבוא על סיפוקה, כי היא האמת. לפיכך, בשל עצמאות המושא, יכולה המודעות העצמית לבוא על סיפוקה רק על ידי כך שהמושא עצמו יבצע על עצמו את השלילה; והמושא מוכרח לבצע בעצמו את השלילה של עצמו, כי השמוא בעצמו הוא השלילי, והוא מוכרח להיות עבור האחר את מה שהוא בהווייתו. בהית המושא בעצמו השלילה, ובתוך כך בה-בעת עצמאי, הרי הוא מודעות. \[...] המודעות העצמית באה על סיפוקה רק במודעות עצמית אחרת.
*175*
"לבטל" את התרנגול לא יספיק; הפתרון הוא לעמוד מול מודעות עצמית *אחרת*. אני סובייקט חושב, מודע, ומודע לכך שאני חושב והוא מודע. אני יודע אובייקטים, כמות שהם - מה שמצד אחד מאשר אותי, ומצד שני - מאיים עליי; הייתי רוצה לדעת שאני מוחלט, אבל אם יש אובייקטים כמות שהם, אולי אני לא כזה מוחלט; ואם אני מוחלט, מאיפה באים האובייקטים כמות שהם? אלו המתחים הטבעיים שמתאר הגל במודעות העצמית, בעוצמה וברעש ובצלצולים. מה שאנו מנסים לעשות הוא לאשר למודעות את היותה **המוחלט**; [המוחלט הוא גם הסובייקט!](#על-מה-עומד-הכל)[^25]
## יחיד מול יחיד
###יחיד מול יחיד
> אינדיוידואל ניצב מול אינדיוידואל. בהופיעם כך באופן **בלתי-אמצעי**, הם הווים זה עבור זה בצורת מושאים רגילים; דמויות **עצמאיות**, מודעויות המשקועות ב**הווית החיים** (**כי המושא ההווה הוגדר כאן כחיים**)
> *186*
@@ -832,7 +832,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> *187*
# טעמו של המאבק, מה הוא מנסה לאשר \ להוכיח
##טעמו של המאבק, מה הוא מנסה לאשר \ להוכיח
מה שהוא מנסה לאשר הוא אכן, במידה זו או אחרת, ***האמת***; אלא שזו תתברר לאשורה וגם תתממש רק בסופו של המסע
@@ -858,7 +858,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
אני חי מדבר, חיה - אבל בתור מודעות עצמית, לא זו המהות - אלא החופש שלי להגיד לכל דבר מסוים כזה, *לא* - זהו החופש; אדם חופשי במהותו - אין לו מנוס מהחופש.
ככה אנו *היות-עבור-עצמו* - לא באופן בלתי-אמצעי (אני כזה), אלא עבורי ובבחירתי (אני *בוחר* להיות כזה).
## אדון אל מול העבד
###אדון אל מול העבד
> האדון מתייחס באופן מתווך אל העבד באמצעות הישות העצמאית שכן בדיוק אל זו מרותק העבד - אלו כבליו מהם לא יכול היה לערוך הפשטה בשעת המאבק. \[...] אולם האדון הראה במאבק שבעיניו אותה ישות אינה אלא משהו שלילי גרידא; ובהיותו השליט על הישות, ובהיות העבד משועבד לאותה ישות - נמצא שהעבד משועבד לאדון. כמו כן מתייחס האדון באופן מתווך גם אל הדבר באמצעות העבד: בהיות העבד תודעה עצמית הריהו מתייחס אל הדבר גם בצורה שלילית \[...] אולם בו בזמן הדבר הוא עצמאי בשבילו, ומשעמו של דבר - הוא רק מעבד אותו. \[כך] נוצר עבור האדון על ידי תיווך זה \[קרי, העיבוד על ידי העבד] יחס בלתי אמצעי של הנאה. האדון אשר הציב את העבד בינו ובין הדבר מתחבר בכך רק עם אי עצמאותו של הדבר, ואילו את צד העצמאות הוא משאיר לעבד ולעיבודו של העבד.
> *190*[^25]
@@ -869,7 +869,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
עם זאת, אין לנו היכולת להכחיש את מעמדו של העבד כמודעות עצמית; גם הוא מבין שהאובייקטים טבועים בחותם שלילי. איך מתבטאת העובדה הזו, שלאובייקטים אין מעמד מוחלט, בעולמו של העבד? העבד עובד על האובייקטים - מעבד אותם; הבית, האוכל, הנעליים. העבודה כרוכה בעצמאות של אותו המשהו - הוא לא לוקח אותו כנתון, אלא כדבר שבכוחו לשנות.
## היפוך תפקידים
###היפוך תפקידים
הגל מדבר קודם באופן מאוד מרכזי על הכרה הדדית. בפסקאות שלפני הסעיף הזה, זהו גם כן מוטיב מרכזי - המודעות תגיע דרך מודעות אחרת. אלא שעכשיו, הצורך הזה מוביל את האדון למבוי סתום: האדון לא יכול באמת לקבל הכרה מהעבד - אם יקבלה, זו רק הכרה של עבד! הוא לא מקבל הכרה מלאה ממודעות אחרת, שוות-ערך.
@@ -975,7 +975,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
הגל חושב שאדם לא יכול להתממש באופן פרטני לגמרי, עמדה שהרגיזה פילוסופים רבים; האדם מתממש רק כאשר הוא טובע חותם בממשות האובייקטיבית, הקהילה שבה הוא חי. הקהילה הזו צריכה לחיות באופן אתי, ולא באופן אתי מופשט כמו [הצו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי-של-קאנט) של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), אלא להתבטא בפועל - במוסדות ובערכים.
# פרשנות נוספת
##פרשנות נוספת
ה[דיאלקטיקה של האדון והעבד](#הדיאלקטיקה-של-האדון-העבד) עוררה רעש רב, ויש לה פרשנויות רבות.