Moving to MKDocs

2024-08-09 20:58:32 +03:00
parent 7c90901d36
commit f75790ca16
184 changed files with 47738 additions and 1791 deletions
--- a/פילוסופיה/יוונית/index.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/index.md
@@ -0,0 +1,74 @@
+---
+title: יוונית
+description: מבוא לפילוסופיה יוונית, מתאלס ועד אריסטותאלס
+published: true
+date: 2024-07-19T15:23:14.384Z
+tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר ב
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-02-21T18:51:24.884Z
+---
+
+> [מודל (1)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44051), [מודל (2)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=47013)
+{.is-info}
+
+##תוכן העניינים
+
+####1. [מבוא](#מבוא)
+
+####2. [ההוגים המילטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים)
+
+####3. [היראקליטוס ופארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס)
+
+####4. [ההוגים החומרניים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים)
+
+####5. [הסופיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים)
+
+####6. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)
+
+####7. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס)
+
+####8. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)
+
+####9. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה)
+
+####10. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה)
+
+####11. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה)
+
+####12. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה)
+
+####13. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה)
+
+####14. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [תיאיטיטוס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס)
+
+
+![agrigento.jpg](/פילוסופיה/יוונית/agrigento.jpg)
+^שרידי^ ^'ענק'^ ^יווני^ ^בחורבות^ ^אקראגאס^ ^העתיקה.^ ^אגריג'נטו,^ ^סיציליה.^
+
+##מבוא
+
+> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/1.pptx)
+{.is-info}
+
+
+למה בעצם ללמוד פילוסופיה יוונית?
+למה זה רלוונטי עדיין?
+
+כל תרבות אנושית שואלת את עצמה את השאלות הגדולות - מאיפה הכל בא? איך הכל עובד?
+היא מייצרת לעצמה סיפור עליה, שקשור בעבר וקושר אותם ליצירת העולם - ה- **מיתוס** שלהם. אותו המיתוס מייצר להם חוקים, קודים, ודרך חיים - ה- **נומוס** שלהם. לכל תרבות אנושית - תרבות במובן של מספר רב של אנשים, כמו במשמעות המקראית - יש מיתוס ונומוס משלהם. אם לכולם יש תשובות, למה שנקשיב דווקא ליוונים?
+
+הסיבה היא שהיוונים ניגשו לבעיה הזו מזווית אחרת, בפעם הראשונה. ראשית, על מנת לתהות על טיב העולם, הם שאלו את עצמם - *מהו העולם?* 
+האם הוא החומר?
+המים?
+התנועה?
+בעלי חיים?
+רעיונות?
+מחשבות מופשטות?
+
+העולם, לדעתם, הוא המכלול. הדבר הנצחי (מקרא) שמקיף את כל הדברים האלו.
+הם הגו לכך מילה מיוחדת - **פיזיס**. העולם הנצחי והמקיף שמתקיים מעצמו. ***המציאות המתקיימת מכוח עצמה***.
+
+הם ניסו גם לאפיין את טיב המחשבה, טיב השכל - ה- **לוגוס** - מתוך הניסיון הזה לתהות על טיב העולם. לוגוס הוא גם יחס - פרופורציה, הסבר, ודיבור (הרצאה - כדוגמת לתת לוגוס).
+
+
+מה שמייחד את היוונים הם שאלו הראשונים שהחלו לבחון את טיב העולם *מחוץ* למיתוס ולנומוס שלהם. למרות שהגיעו לעיתים למסקנות דומות, היוונים בחנו את הפיזיוס באמצעות הלוגוס - משהו שלא נעשה קודם. וככה נולדה הפילוסופיה כפי שאנו מכירים אותה.
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md
@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:14:21.654Z
 > התיאור האמין ביותר של המסורת הפילוסופית האירופאית הוא של רצף הערות שוליים על אפלטון.
 ^-^ ^אלפרד^ ^נורת'^ ^וייטהד^

-# סוקראטס האפלטוני 
+##סוקראטס האפלטוני 

 סוקראטס[^1] (469-399 לפנה"ס), שחולל תמורה אדירה בעולם הפילוסופיה, לא כתב שום דבר. כל מה שידוע לנו עליו הוא מתלמידיו - לרבות אפלטון, שמציב את סוקראטס כדמות בדיאלוגים שלו. עוד מתלמידיו המוכרים הם זנופון ואריסטופאנס.

@@ -23,7 +23,7 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:14:21.654Z

 אפלטון (428-347 לפנה"ס) היה בן למשפחה ממייסדי אתונה, עשירה ומיוחסת, והכיר את סוקראטס מגיל צעיר. הוא יועד לחיים הפוליטים, אך בעקבות מותו של סוקראטס זנח את הפוליטיקה ובחר להקדיש את חיו לפילוסופיה. הוא מנסה לבסס את הפילוסופיה כאורח חיים.

-# הדיאלוג האפלטוני
+##הדיאלוג האפלטוני

 ברשותינו 35 דיאלוגים אפלטוניים, ו13 אגרות. 
 בדיאלוגים שלו, אפלטון מציב את סוקראטס בתור ה-'פה' של אפלטון - הוא מדבר בגוף ראשון רק באגרות.
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה.md
@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 > [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_6_(apology_of_socrates).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון_סוקראטס_והאפולוגיה_של_סוקראטס_(דברי_היכרות).docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/socrates_apology_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(2).pdf) 
 {.is-info}

-# רקע
+##רקע
 משפטו של סוקראטס התנהל מול 500 אזרחים אתונאים (הדיוטות).
 באפולוגיה[^1], הדיון מתנהל בין סקראטס לעיר אתונה עצמה - המפקפקת בו ואף עוינת לו.

@@ -49,7 +49,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 [^2]: דיבר גס. היוונים אהבו הומור מטונף.
 [^3]: ברוב הסיפורים, מתואר כי לאחר שאפלטון מת, נמצא ספר כתבי אריסטופאנס מתחת לכרית שלו.

-# האישומים
+##האישומים
 > - **סוקראטס אינו מאמין באלי אתונה ומכניס לתוכה אלים זרים** 
 > - **סוקראטס משחית את הנוער**

@@ -65,7 +65,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 [^6]: *Cheirotechnites* - בעלי הטכניקה
 [^7]: *Enthousiasmoi* - שהאל שרוי בתוכם

-# החוכמה של סוקראטס
+##החוכמה של סוקראטס

 > ובלכתי משם הסקתי את המסקנה שחכם אני מהאיש הזה. שכן דומה כי איש משנינו איננו יודע דבר נאה וטוב, אלא שהלה חושב שהוא יודע משהו בלי שידע, ואני, כפי שלא ידעתי, אף אין אני חושב עצמי יודע. ונראה שלפחות בדבר פעוט זה חכם אני ממנו: שאת אשר לא ידעתי, אין אני מדמה לדעתו.

--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס.md
@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 > [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הגורגיאס_(דברי_היכרות)_(1).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_9_(gorgias_i).pptx), [מטלת (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/גורגיאס.docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/gorgias_(hebrew)_(1).pdf), [אנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_1).pdf), [(2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_2).pdf), [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf)
 {.is-info}

-# רקע
+##רקע
 [גורגיאס מלאונטיני](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים#גורגיאס-מלאונטיני), הרטוריקן הסופיסטי הגדול, מגיע לאתונה יחד עם תלמידו פולוס, ומתיימר לדעת לענות על כל שאלה.
 [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) ותלמידו כראיאופון באים אליהם עם שאלה פשוטה - מה *עושה* גורגיאס. הדיון מתפתח למה היא בכלל הרטוריקה, ומשם מתדרדר לשאלות מהותיות יותר.

@@ -24,7 +24,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z

 גורגיאס, ביהירותו, מסכים כמובן לתנאים של סוקראטס.

-## הדמויות
+###הדמויות
 - גורגיאס, הרטוריקן הסופיסטי הדגול
 - פולוס, הסובב סביב גורגיאס ורחוק מיכולתו הרטורית
 - כיריפון, הסובב סביב סוקראטס אך בעל קשרי חברות לגורגיאס. כיריפון הוא החוליה המקשרת בין סוקראטס לסופיסטים, ולאתונה
@@ -36,7 +36,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 > ככלל, חשוב לשים לב בדיאלוג האפלטוני אם השיחה מתנהלת מרצון או לא: במקרה הזה, היא מרצון.
 {.is-warning}

-# גורגיאס - מהי רטוריקה?
+##גורגיאס - מהי רטוריקה?
 פולוס מציע לסוקראטס, על מנת שירגיש בנוח על איחורו, לעשות לסוקראטס 'תצוגת תכלית'[^1].
 סוקראטס מבקש לעמוד על ה*כוח*[^2] של הרטוריקה. נדמה שאינו מעריך במיוחד את פולוס, אך באמת מתעניין ברטוריקה - וכמותו גם קאליקלס, שמעוניין להיכנס לפוליטיקה.

@@ -97,7 +97,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 [^7]: Moriou Rolithikes Eidolon - צל של חלק ממדעי המדינה.
 [^18]:  עמ' 286

-## הבושה של גורגיאס
+###הבושה של גורגיאס
 גורגיאס הכניס את עצמו לבוץ - מצד אחד, הוא טוען שהרטוריקה היא כלי ניטרלי, שאינו טרוד בענייני צדק (אל תאשים את המורה אם המתאגרף מכה את חבריו). מצד שני, הוא אומר לסוקראטס במפורש שאם יגיע אליו תלמיד לא צודק - ילמד אותו.

 סוקראטס מציג בפני סוקראטס את הסתירה הזו, מה שמציף בושה אדירה אצל גורגיאס, שמיד יוצא מהדיון - הכיצד רטוריקן מוכשר כמו גורגיאס מסוגל לסתור את הלוגוס שהוא עצמו בנה?
@@ -107,7 +107,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 פולוס מבצע את אותו המהלך על סוקראטס - הוא מנסה להביש אותו על המהלך שעשה לגורגיאס. 

 ---
-# פולוס - מהו הצדק? 
+##פולוס - מהו הצדק? 
 פולוס דורש מסוקראטס תשובה - מהי *לדעתו* הרטוריקה?
 סוקראטס משיב שכשם שהבישול הוא לבריאות (התעמלות, רפואה), וכשם שהסופיסטיקה היא לחקיקה ולשיפוט, הרטוריקה אינה אלא חנופה לדברים של הנפש.

@@ -141,7 +141,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z

 > השאלה שצפה בדיון עם פולוס היא שאלה פילוסופית רבת משקל: מהיכן מגיעה המשיכה הטבעית שלנו למה שטוב מוסרית (שאינו בהכרח המועיל), והרתיעה ממה שרע? מה זה אומר עלינו?

-# קאליקלס - הצדק הטבעי
+##קאליקלס - הצדק הטבעי
 כאן נכנס קאליקלס - המארח - לדיון. מיד ניכרת התדרדרות ביחסו של קאליקלס לסוקראטס.
 קאליקלס מזהה מיד את השאלה האמיתית שבדיון - ***מהם החיים הטובים?***
 אם טענתו של סוקראטס נכונה, אומר קאליקלס בזעם, הרי שאנחנו עושים את ההיפך מן הראוי כל חיינו.
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md
@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 > [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_7_(meno)_(1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_8_(meno_ii).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/meno_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(3).pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/מנון.docx)
 {.is-info}

-# רקע
+##רקע
 [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) תוהה עם המצביא היווני מנון על טיב הסגולה הטובה בכך ששואל אותו מהי. בדיאלוג זה, אחרי [האישום הדרמטי מול סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה#האישומים), אפלטון חושף בפנינו את היומיום הסוקראטי. סוקראטס דן עם מנון, מצביא יווני, על הסגולה הטובה [^1].

 > יש להישמר מפירוש מוסרי לArete - ביוונית הכוונה היא למימוש הטוב של תכלית. גם למכונית מרוץ יש Arete (לנסוע מהר), וגם לאדמת אתונה (להניב מזון), וזורק דיסקוסים (לזרוק דיסקוסים) - הכוונה היא למצוינות הבסיסית.
@@ -19,7 +19,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z

 סוקראטס מנסה, יחד עם מנון, לעמוד על הסגולה הטובה של האדם - *מה הופך אדם לכזה המממש את תכליתו באופן הטוב ביותר?*. הדיון מתעורר במידה רבה עם הגעת הסופיסטים, הטוענים ללמד את הסגולה הטובה בשכר. בעולם היווני יש ארבע סגולות טובות - יישוב דעת, אומץ הלב. צדיקות ושיקול הדעת[^2].

-# מנון - מהי סגולה טובה?
+##מנון - מהי סגולה טובה?
 מנון[^3] מביע פליאה מול שאלתו של סוקראטס על טיב הסגולה הטובה - הכיצד אחזור לאתונה ואומר להם שהאיש החכם ביותר אינו יודע מהי הסגולה הטובה? הוא שואל אותו שאלה חריפה - האם לא היית כאן כשגורגיאס בא?


@@ -80,8 +80,8 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 [^5]: schema - צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון
 [^6]: *Poros* - אמצעי.

-## מהי ידיעה?
-### למידה כהיזכרות
+###מהי ידיעה?
+####למידה כהיזכרות
 בחלק זה של הדיאלוג, מתקשה אפלטון לעמוד על טיבה של הלמידה. הוא פונה כאן למיתוס - סתירה לכאורה של האופי הפילוסופי (הישענות על הסבר תבוני). אך לעיתים גם הפילוסופיה מתקשה להגיע להסברים בלוגוס גרידא, ואז פונה היא למיתוסים.

 המיתוס שפונה אליו אפלטון ^431^ הוא שהנשמה האנושית בת אלמוות, ולכן כבר יודעת הכל ועצם הלמידה [^7] היא היזכרות מחדש [^8]. משפט המפתח בפסקה זו הוא ש*כל הטבע ממוצא אחד הוא*[^9]. אולם המיתוס הזה אינו עונה על שאלתו הבסיסית של מנון - בשלב מסוים, הנשמה רכשה את הידע הזה. כיצד?
@@ -90,7 +90,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z

 אותה התכונה של הנפש האלמותית שמאפשרת לה לעמוד על המארג המרכיב את העולם היא השכל[^11] - שעצם מהותו היא פתיחות לצורה של הדברים. אפלטון מדמה את התכונה הזו לעין, או לחלון, של הנפש.

-### איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
+####איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
 התיאור היומיומי של תהליך הלמידה הוא בערך כזה:

 `תפיסה חושית של הדבורה -> התנסות בתכונותיה של הדבורה -> רכישת השם 'דבורה' -> **אני יודע מה זה דבורה!!**`
@@ -101,7 +101,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 ילד קטן יתפוס מה זה 'שולחן', ברגע שישמע מהו מספר פעמים בודדות. הוריו יזכירו שולחן עץ מרובע בביתם, ולמחרת יראה שולחן ברזל גדול - ומיד יידע שזה שולחן, עוד לפני שמסוגל אפילו לדבר. באותו המובן, פועל השכל של הילד - הוא נחשף שוב לאידאה שהוא כבר מכיר ותופס אותה.
 בצורה כזו, הלמידה היא מעיין למידה לאחור של התהליך הזה דווקא - הילד יודע שולחן מהו, ומקשר את השפה לאידאה.

-### הנער של מנון
+####הנער של מנון
 מנון מבקש מסוקראטס תצוגה [^12], וסוקראטס מסכים. מנון מבקש מאחד מבני לוויותו להגיע - מה שמסביר גם את העלבון שחש - אנו למדים לראשונה שהשיחה מתרחשת מול רבים.

 הנחות היסוד של תצוגת התכלית הזו הן:
@@ -125,7 +125,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 [^11]:  *Nous* - שכל
 [^12]:  *Epideixis* - תצוגה בסגנון הסופיסטי (דוגמת רטוריקה באולימפיאדה).

-# אניטוס - מהי הסברה?
+##אניטוס - מהי הסברה?
 אניטוס, אתונאי עשיר ובעל השפעה, מייצג בעיני אפלטון את ה-*דוקסה* האתונאית - אדם מוכר ואהוב באתונה שמסכימה על כך שקיבל חינוך טוב. סוקראטס מתגרה במנון בשאלתו על לימוד הסגולה הטובה ^עמ'^ ^446^ (הכיצד ניתן להגדירה כללמוד אם אין מורים ואין תלמידים?) במטרה לגרור את אניטוס לדיון.

 ההנחה היא שהסגולה הטובה שקולה ל-*טכנה* - כשם שניתן ללמוד לפסל מפסל או לנגן ממוזיקאי, ניתן ללמוד סגולה טובה ממי שבעל אותו ה-*טכנה*. סוקראטס - יריבם של הסופיסטים - מציע את הסופיסטים כבעלי אותו הטכנה, וככה גורר את אניטוס, נזעם, לדיון.
@@ -139,13 +139,13 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z

 חשוב לשים לב שבדומה למנון, אניטוס אינו מוטרד מטיבה של הסגולה הטובה, אלא רק שלאתונה יש אותה. מה ששלנו, אומר אניטוס, הוא טוב, משום שהוא שלנו ואנחנו צודקים.

-## הסברה הטובה
+###הסברה הטובה
 סוקראטס ומנון מגיעים למסקנה שהאתנואים מובילים את העיר עם *אאודוקסיה*[^13] - הסברה הטובה *ומוניטין*. אם אתה נראה כבעל ידיעה, הרי שזה מספיק להנהיג מדינה. הסברה הטובה, איפוא, אינה מספקת עבור הפילוסופיה - עבר בהחלט מספיקה עבור הפוליטיקה.


 [^13]: *Eudoxia* - שכל ישר\מוניטין

-# מסקנה - מהי הסגולה הטובה?
+##מסקנה - מהי הסגולה הטובה?

 המסקנה של סוקראטס אנטיקלימאטית. הסגולה הטובה היא מתנה מן האלים, ואלו שניחנו בה אינם יודעים מהי ומהיכן הגיע. סוקראטס מבקש ממנון לשכנע גם את אניטוס, כדי שתביע תועלת לאתונאים.
 אלפטון בדיאלוג הזה תוהה על טיבה של הסגולה הטובה, ומציב אותה כנושא ראוי למחקר - אך לא עם האנשים האלה.
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה.md
@@ -18,7 +18,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z

 סוקראטס מדבר על הארוס בצורה כמעט מיסטית - ומשום שכה קשה להעביר דברים כאלו ישירות, סביר להניח שסוקראטס בחר שלא להעביר זאת ישירות. אותו חבר של אפולודרוס שואל מה התרחש בסעודה[^4] ההיא - מה שמתקשר להאשמה המאוחרת יותר שסוקראטס משחית את הנוער. הסעודה מתקיימת ב416 לפנה"ס, עם זכיית אגתון בתחרות המחזות בפסטיבל בכלל-אתונאי, ומלחמת אתונה-ספרטה.

-# הדמויות
+##הדמויות
 - פיידרוס - צעיר אתונאי עשיר ונאה
 - פאוסניאס - רטוריקן בגיל העמידה
 - אריקסימאכוס - רופא מפורסם עם קשרים פוליטים ענפים והיכרות עם הקדם-סוקראטים
@@ -28,7 +28,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
 - אלקיבייאדיס - מצביא רב עוצמה, מאהבו של סוקראטס. אוגר רציני.
 אלקיביאדיס הוא זה שהצית את הארוס היווני לכיבוש סיציליה, אסם התבואה של העולם היווני העתיק ורעיון יוצא דופן בהיבריס שלו. 

-# רקע
+##רקע
 ערב הפלישה לסיציליה, מישהו חילל (דמיינו איך) פסלים של האל הרמס ברחבי אתונה, מעשה שזעזע את האתונאים. כמו כן, מישהו פרסם את הטקסים הסודיים של הכת באלואסיס[^5]. מאוחר יותר התברר שאלקיביאדיס הוא זה שעשה את זה - ערק לספרטאים כדי לחמוק מעונש - ערק חזרה לאתונה ותפס את השלטון - ולבסוף ערק לפרסים, ומת בטורקיה.

 משום שסודות אלו צפים במהלך המשתה, מתרחשת שרשרת המסירה הסבוכה הזו - לא נשמע דברים כאלה ישירות מסוקראטס. 
@@ -46,30 +46,30 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z

 אלו המסובים שאינם שתיינים, הם גם פחות ארוטיים - שלושת הנואמים הראשונים הם מקטגוריה זו. לעומתם, השתיינים (קרי: הפילוסופים והמשוררים), אירוטיים בהרבה - והנאום שלהם נותן לוגוס מעמיק יותר לאל ארוס.

-# רומנטיקה בין החבר'ה
+##רומנטיקה בין החבר'ה
 הדוברים כולם היו קשורים בפרשיות אהבה אחד עם השני בקשר אוהב > אהוב (אריקסימאכוס > פיידוס, פאוסאניאס > אגאתון, אלקיביאדיס > סוקראטס). לגבי אריסטופאנס קיימת עמימות.

 ההומוסקסואליות הייתה נפוצה בקרב האליטה היוונית - גברים בני חורין - על אף שאינה הייתה מותרת בחוק. אפלטון אינו תומך או מגנה בתופעה - אלא שואף להבין אותה כדי ללמוד ממנה משהו על היפה ועל הנפש. כל האנשים האלה הם בעלי משפחות ביוון, שם המשפחה הייתה חובה אזרחית - אך לא שם נמצאת התשוקה. משום שיחסים הומוסקסואלים לא מעורבים בחובה זו, היו משוחררים וקשורים בארוס. ליחסים אלו היה גוון אנטי-נשי מובהק, שלא כמו התפיסה היום.

 ביחסים אלו בהכרח היה אוהב - גבר מבוגר יותר - וגם אהוב - צעיר נאה, ופאסיבי.

-# תחרות הנאומים
+##תחרות הנאומים
 אריקסימאכוס מציע לנאום במקום לשתות, וסוקראטס - באופן מוזר - קופץ על ההצעה, בטענה שהוא אינו מבין בדבר *מלבד הארוטיקה* (סוקראטס המכוער, כן? אמרנו). הם מחליטים יחדיו להלל את האל ארוס.


 [^1]: ביוונית יש הרבה מילים לאהבה, לרבות *Filia, Agape, Storge* - אהבת אחים ורעות, אהבה המשוחררת מתשוקה, אהבת הורים וילדים, בהתאמה.

-## נאומו של פיידרוס
+###נאומו של פיידרוס
 פיידרוס מציב את ארוס כאל הותיק ביותר, ומבצע את הקישור המסורתי בין הישן לטוב. בזכות ארוס, אומר פיידרוס, אנו עושים מעשים אדירים - אין אנו רוצים לבצע מעשים מגונים או מבישים ליד האוהבים שלנו. פיידרוס מדגיש את תפקידו של האוהב - כמו למשל נכונותו למות למען האהוב. נכונותו של האהוב למות למען האוהב נתפסת לכן כמעשה נשגב בהרבה בעיניי האלים. האוהב מונע מתוך שיגעון מסוים[^7].

 חשוב לשים כאן לב לכך שהנמוך מטרים את הגבוה - פיידרוס השטחי עולה על סוגיה שסוקראטס ידון בה בנאומו.

-## פאוסאוניאס
+###פאוסאוניאס
 פאוסאוניאס מציג לעומתו של פיידרוס את עמדת האוהב, ומנסה להגן על המנהג היווני לפיו גברים מבוגרים יותר אוהבים נערים צעירים (*לפני* הופעת הזקן - קטינים). תופעה זו הייתה אסורה לפי חוק וזעזעה כל מי שבא איתה במגע מחוץ לעולם היווני, אך הייתה נפוצה ומוכרת. הוא עושה זאת על ידי הפרדת הארוס לשניים - ארוס שמיימי[^8], וארוס של הכלל[^9] - שהוא 'מקלקל את המסיבה'. פאוסאוניאס מבקש לעמוד על הפרדה זו, ומבצע אבחנה בין העובדות (המעשים בלבד) לערך שלהם (ערכים) - הוא טוען שמעשים, בפני עצמם, הם לא יפים או שפלים - אלא הצורה שבה נעשים.

 פסואוניאס מנסה להציג את החוק האתונאי כזה שאוסר רק פדופיליה מן הארוס של הכלל - שמטרתה הנאה גופנית בכלל - ומציב משוכות גבוהות לפדופילים האורניים, שמחפשים קשר לדבר קבוע (הנפש).

-## אריקסימאכוס
+###אריקסימאכוס
 איש יבש עם חוש הומור של כרוב. הפסקול של נאומו המפוצץ של אריקסימאכוס הם השיהוקים של אריסטופאנס. 
 אריקסימאכוס מבסס תחילה את הרפואה כ'בקיאות בארוטיקה של הגוף' - הוא נותן הסבר מכני לחלוטין.למרות הצלצול החלול של נאום זה, הוא מקשר בין שתי חוליות חשובות - בין החומר עצמו לטכניקה^ר'^ ^אמפדוקלס^. הטבע כשלעצמו איננו מושלם; על האדם לתעל אותו בתבונה ולהפריד בין הארוס היפה למגונה. אריקסימאכוס מייחס את הארוס ככוח כולל בקוסמוס, שהביטוי שלו הוא הארוס שאנחנו חווים. גם בהסבר יבשושי זה, ניכר הארוס בשאיפתו ההיברית של אריקסימאכוס - היומרה לשלוט בטבע.

@@ -79,7 +79,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z

 ---

-## אריסטופאנס
+###אריסטופאנס
 הרעיון בבסיס נאומו של אריסטופאנס הוא פשוט - היינו פעם שלמים, כעת אנו חלוקים, ובחיפוש אחר החצי השני.  

 > קודם כל עליכם ללמוד מהו הטבע האנושי, ומהו שאירע לו. שלפנים לא היה טבענו כמות שהוא עכשיו, אלא שונה מזה.
@@ -93,10 +93,10 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z

 התיאור המתקבל קודר למדי - הארוס הוא תחבולה של האלים, שאין לנו תשובה אליה - ואין לנו אלא לחיות עם הטבע החצוי שלנו.

-## אגאתון
+###אגאתון
 אגאתון - צעיר שטחי תחת השפעתו של גורגיאס - הוא הראשון שמקשר בין הארוס ליופי. בנאומו, מתאר את ארוס כאל יפה, המאוהב ביפה. לזקן, למכוער - אין להם ארוס, אלא רק ליפים, לבריאים ולצעירים. אגאתון ממשיך לגזור את כל הסגולות הטובות של יוון המסורתית מן הארוס: הוא האמיץ ביותר; הכובש את כולם; הצודק; המיושב בדעתו, מפאת עליונותה של התשוקה על כל שאר הדחפים; החכם. את ארוס מצייר אגאתון כמשורר[^11] - כי החוכמה היא יצירה. רק זה אשר יש בו ארוס - ביכולתו ליצור, וזה אשר יוצר - משתתף באלוהות.   

-# סולם האהבה
+##סולם האהבה
 בהבלחה אירונית, סוקראטס מתחיל דווקא בחקירה. הוא חושף באמצעות טיעוניו של אגאתון עצמו שהארוס אינו אל, וגם אינו יפה - הארוס הוא מעיין מילת יחס. למה משתוקק האדם, שואל סוקראטס - למה שיש לו או למה שאין לו? התשובה, כמובן, היא למה שאין לו. כשאדם משתוקק למה שיש לו לכאורה, הוא למעשה משתוקק לכך שיישאר בעתיד. לפי הנחה זו, ארוס אינו יכול להיות יפה אם הוא משתוקק ליפה - ואם אינו יפה, הרי שאינו אל. 

 סוקראטס חושף פרט מחייו - פגישתו בגיל צעיר עם כוהנת בשם דיוטימה, שלימדה אותו מה הוא הארוס. 
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה.md
@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 > [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx) [מצגת (3)](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx) [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/פוליטאה.docx) 
 {.is-info}

-# רקע
+##רקע

 הפוליטאה[^1] היא הדיאלוג האפלטוני המייסד הלכה למעשה את מסורת הפילוסופיה המדינית במערב. הפוליטאה היא למשטר כמו שהצדק[^2] הוא לנפש, ועוסקת בנפש השולטת במדינה. הדיאלוג הזה, כמו רוב הדיאלוגים האפלטוניים, הוא כמו 'שואב אבק', וגורר לתוכו נושאים כמו מתמטיקה, חינוך, פסיכולוגיה ואומנויות.

@@ -22,7 +22,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 
 סוקראטס הולך עם גלאוקון, אחיו של אפלטון בנמל, כשמגיע הנער של פולמארכוס[^4] ודורש ממנו לעצור ומהשניים להצטרף אליהם בביתו, במקום לשוב העירה כפי שתכננו. חרף האווירה החברית ביניהם, הזמנה זו ממחישה בעיה בסיסית בפוליטיקה - היא מתבססת על איזון. בעוד שפולמארכוס מאזן את הכוח והרוב, סוקראטס מייצג את החוכמה והשכנוע - והאיזון ביניהם מופר - פולמארכוס **כופה על סוקראטס** את השיחה. בעוד שסוקראטס עדיין מחפש פתח מילוט, גלאוקון מתלהב וגורר אותו עמו.

-# הגדרת הצדק
+##הגדרת הצדק

 בביתו של פולמארכוס, השניים נתקלים באביו - כפאלוס[^5]. הלה מקונן בפני סוקראטס שאינו מגיע מספיק לבקרם - משום שבזקנתו אינו יכול לעלות לאתונה, וככל שהזמן עובר פוחתת תשוקתו להנאות הגופניות וגוברת תשוקתו ללוגוס[^7]. סוקראטס משיב בגסות - *אני נהנה לדבר עם הזקנים המופלגים*[^6], משום שהם יודעים מהי הדרך המונחת לפנינו בזקנה[^8]. סוקראטס שואל את כפאלוס, שצבר את הונו לאורך חייו, מהי התועלת בכסף - שכן הוא אינו מתלהב מהממון שלו. כפאלוס משיב שהכסף מאפשר לו לנהוג בצדק.

@@ -49,7 +49,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z

 ההודאה הזו מקפיצה את תארסימאכוס[^12], סופיסט המחפש לקוחות באתונה, וקופץ מיד לשיחה בזעם (176, פס' 336). המאבק בין השניים מייצג את המאבק על החברה שנוצרה - מי ישלוט בעיר. דיון זה נמשך עד סוף ספר 1 ולתוך ספר 2 - ומתדרדר לאמצעים רטוריקניים וסופיסטים.

-## כניסתו של תארסימאכוס
+###כניסתו של תארסימאכוס
 תארסימכוס מתפרץ בזעם לדיון (336) למשמע ההגדרה של פולימארכוס וסוקראטס לצדק, לפיה האדם הצדיק לא יפגע באיש לעולם. הלה דורש מסוקראטס תשובה ברורה לדינו של הצדק. כשסוקראטס מבקש מתארסימאכוס הגדרה משלו לצדק, הסופיסט דורש כסף עבור תשובתו (וגלאוקון מסכים לשלם לו).

 > אינני טוען כי הצדק אינו אלא תועלתו של מי שחזק יותר"
@@ -86,7 +86,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 גם כאן, המהלך הרטורי הסוקראטי הוביל את תארסימכוס לסתירה - והלה עוזב את הדיון בבושה.


-# העיר האמיתית כמשל לצדק
+##העיר האמיתית כמשל לצדק
 בספר 2 (201), הדיון מתנהל גם עם גלאוקון[^13], ואדמנטוס[^14] - האחים של אפלטון, צעירים אתונאים עשירים המיועדים לחיים הפוליטים. סוקראטס עדיין שואף לברוח חזרה לאתונה, אלא שגלאוקון, באומץ, מבקש ממנו לשכנע אותו ואת אחיו אודותיו של הצדק, ובכך שהוא רצוי. האופי של האחים תואם את שמם - גלאוקון מתלהב ודוהר קדימה, ואדימנטוס נוקשה, מרוסן, וחמור סבר[^15]. האחים מבקשים לדעת אם הצדק טוב כשלעצמו, או שמא אנו מבצעים אותו לשם מטרה מסוימת? *האם הצדק טוב לאדם הצדיק?*. 

 גלאוקון ממחיש את הבעיה במשל [טבעת גיגס](https://en.wikipedia.org/wiki/Ring_of_Gyges) המפורסם (359). המשל ממשיך שהצדק נסוב סביב הנראות, סביב הסברה - מרגע שאין צורך במראית העין של הצדק, בפני אדם ובפני האלים, איש לא יהיה צדיק - הצדק אינו בפיזיס[^16] של האדם, אלא בנומוס. אדימנטוס מוסיף לדבריו של גלאוקון, שאומר כי המבוגרים שמים לב כי הצדק מהולל בעקבות תוצאותיו. אלא שבתוצאות אלו ניתן לשחד את האדם ואת האלים - בקורבנות, במחילות ובטובות - ניתן 'לעשות עסקים' איתם. וכיצד, אפוא, הצדק טוב לאדם הצדיק עצמו, מחוץ לעסקים כאלו? זו ההוכחה שמבקשים האחים מסוקראטס, במסגרת החיים בפוליס (215, פס' 368). 
@@ -96,7 +96,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z

 סוקראטס מבקש לבצע חקירה זו מגדול - לבחון קודם את הצדק במדינה, ודרכו לבחון את הצדק לאדם[^17]. השלושה מייסדים בלוגוס עיר, נפרדת מאתונה - ונבחן דרכה את הצדק. העיר הראשונה שמוקמת[^18] היא עירו של אדימנטוס (216). המדינה, אומר סוקראטס, מוקמת כי אין אדם מתקיים בכוחות עצמו - הוא זקוק לאחרים. אותם אחרים משתפים פעולה, ונהיים יישוב - *פוליס*. האדם הוא מוגבל וסופי, וצרכיו ותאוותיו אינסופיים - וכאן, אומרים אפלטון ואחריו גם אריסטו - ניכר ש**האדם הוא חיה פוליטית**: הוא אינו יכול להתקיים לבד. בעיר של אדימנטוס, הטבע הוא קנה המידה: כל אחד יישא באומנות אחת, לפי כישוריו הטבעיים.

-## העיר הבריאה
+###העיר הבריאה

 העיר של אדימנטוס פשוטה וכפרית: העובדים עירומים בקיץ ולבושים די הצורך בחורף; ישנים באוהלים; אוכלים לחם ומזון פשוט; אוכלים על האדמה; חובשים זרים ומהללים את האלים; מתקיימים כפי יכולתם, לא מתרבים מעבר ליכולתם, לא אוכלים בשר ולא יוצאים למלחמה. עיר זו מכונה בפי סוקראטס *העיר האמיתית* - *העיר הבריאה* - המאופיינת בפשטות מירבית ובצניעות.

@@ -107,7 +107,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 > "ואיננו קובעים כלל וכלל אם דבר רע הוא המלחמה או אם טוב..."
 ^עמ'^ ^223,^ ^פס'^ ^373^

-## "כלבים פילוסופיים?!"
+###"כלבים פילוסופיים?!"

 המלחמה מוצבת כאן כחלק בלתי-נפרד מהטבע האנושי - זה מלא תאוות, ואלו גוררות [מלחמות](/כלליים/מלחמה/יוון) - בין כל הערים, ובכל החברות האנושיות. כל חברה אנושית, אפוא, נבנית בפשע כלשהו, על חורבות חברה אחרת. המלחמה הזו מביאה עמה גם גיבורי מלחמה, העושים מעל ומעבר לנדרש - אנו חוצים את גבול ההכרח ונכנסים גם לסוגיית החינוך: החיילים הללו אמורים לעשות מה שאיש אינו רוצה - להרוג ולהיהרג - וצריך לחנך אותם לעשות כן.

@@ -139,7 +139,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 > שימו לב: אדימנטוס מאפשר בנקל לחלוק גם משפחות (נשים וילדים) במעמדות השומרים והשולטים, מה שייתבטא בהמשך הפוליטאה(423)
 {.is-warning}

-# העיר האמיתית כמשל לנפש
+##העיר האמיתית כמשל לנפש
 משעמדו על המעמדות בעיר, השלושה מחפשים את המעמדות בנפש. סוקראטס מתחיל בלמנות את ארבעת הסגולות (427) היווניות: צדק, שוויון דעת, אומץ לב והחוכמה: את החוכמה מגדיר סוקראטס כעצה טובה[^25] בניהול ענייני הכלל; את אומץ הלב הוא מגדיר כיכולת לדבוק בדעה השולטת בכל מצב; יישוב הדעת[^26] מגדיר כסדר הנכון של כל חלקי העיר, בו מקבלים עליהם כולם את שלטון התבונה; וכעת, נותרים רק עם הצדק (432).

 את הצדק מגדירים בכך ש*כל אחד עוסק בשלו*, **על פי טבעו ומעמדו בעיר** - חזרה כמעט מוחלטת ל'עיר הבריאה' שתוארה קודם לכן. ההגדרה הזו כמעט ריקה מתוכן, במיוחד לאור המהלך האדיר שהתנהל עד כה.  
@@ -158,7 +158,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z

 לכאורה, סוקראטס קיים כאן את הבטחתו לגאוקון ואדימנטוס: העיר האמיתית עונה על כל הדרישות שלהם, והמבנה שלה מקביל למבנה הנפש. אלא שישנו מתח הולך וגובר בין העיר לנפש, כפי שנחקור בספרים הבאים (442).

-## "חוק הנשים" ותא המשפחה
+###"חוק הנשים" ותא המשפחה

 בספר 5 (448) ניכרת התחלה מחדש של התהליך, בכוחנות שמפגין פולימארכוס עם אדימנטוס. השניים מאשימים את סוקראטס שהבליג על חלוקת *הכל* - לרבות הנשים והתא המשפחתי. כעת, ניתן את הדעת לתפקידה של המשפחה בפוליטאה, ועל היחס המתבקש בין שני המינים - מה היחס בין המשפחה לבין המדינה? האם המדינה היא כמעיין משפחה, או שמא המדינה מגבילה ומרסנת את המשפחה?

@@ -178,7 +178,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 נדמה כאן כי הדיאלוג אינו באמת מתכון מעשי, אלא ניסוי מחשבתי קיצוני; כדי להקים את העיר המושלמת, הצודקת, יידרש שוויון מוחלט, גם בין המינים; אותו שוויון ייגבה מחיר כבד (יימחק את האישה במובן מסוים, לפי גלאוקון), וכרוך בהפעלת כוח מאסיבי.


-## פילוסופים שליטים (ומי הם?)
+###פילוסופים שליטים (ומי הם?)
 כאן גולש הדיון ליחסים הבינלאומיים והמלחמות של העיר (473), וסוקראטס אומר, בסייג רב ולאחר שגלאוקון לוחץ עליו, אומר את אמרתו המפורסמת ביותר - האושר הפרטי והאושר הציבורי דורש את שלטון הפילוסופיים בעיר[^32]. כאן נדמה, למרות דיון *הכלבים הפילוסופיים*, שאנו לא יודעים עד הסוף מי הוא בכלל הפילוסוף - וכאן הדיון זולג מחוץ לאופק הפוליטי המוכר לאחים (474). 

 סוקראטס מגדיר בפנינו תחילה את הפילוסוף כזה שאוהב את כל הלמידה מתוך אהבתו ותאוותו לחוכמה - עמדה שהתבטאה ב*משתה*. אלא שתחת הגדרה זו, אומר גלאוקון, נופלים 'פילוסופים רבים ומשונים' - אוהבי המוזיקה, התיאטרון, וכל בעלי תחביב חזק אחר - האם אלו יכולים לשלוט על העיר? סוקראטס מסייג בכך שמגדיר את הפילוסוף כזה שמושא אהבתו הוא *האמת*: רוב בני האדם אוהבים לראות דברים יפים, אך רובם לא אוהבים כלל את השאלה *מהו היפה?*. הפילוסוף הוא זה שנפשו לא מאפשרת לו להפסיק לחתור לכיוון אותה האמת. זה אשר לא בוער בו רצון כזה, *אהבת החוכמה*, אינו מנסה לחדור מבעד לסברה ולחפש את האמת (476).
@@ -193,13 +193,13 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z

 (משל האוניה)

-# בעיית הטבע והחינוך הפילוסופי
+##בעיית הטבע והחינוך הפילוסופי

 אותו השליט יצטרך מצד אחד להיות אמיץ לב, נחוש וזריז, אך בעל יכולת למידה יוצאת דופן (504), וצדק. אלא שיש מה שעולה על כל הסגולות האלה, ועל הצדק - עבורו הקרבנו עד כה את הכל! - משום שאלו סגולות המוניות. הסגולה העולה על כל אלה, אומר סוקראטס, היא ***החוכמה***. מהי, איפוא, אותה חוכמה? מהו המושא שלה?

 כאן אנו שוברים את האופק הפוליטי המוכר וצוללים לשיח חדש לחלוטין.

-## משל השמש
+###משל השמש

 מעל הצדק, ומעל כל האידאות האחרות, ניצב מושאה של החוכמה - **הטוב**: הנעלה על כל דבר אחר, והמקור לדיוק בכל דבר אחר. את אותו הטוב קשה ביותר לתאר - נסו למשל להבדיל בין תענוגות 'טובות' לכאלו שאינן טובות. סוקראטס מציב את הטוב (505) בבסיס התועלת של כל פעולותינו בעולם. בעוד שלעומת התכונות אחרות אנו מסוגלים להסתפק במראית עין (של היפה, של הצודק, וכדומה), בטוב איננו מסתפקים בדבר זולת הטוב ביותר: סוקראטס סבור שהטוב הפרטני אינו מחזיק מים - רק הטוב המוחלט, אליו כולנו שואפים. 

@@ -212,7 +212,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z

 מה קורה, איפוא, כשהנפש מנסה לדעת?

-## משל הקו המחולק
+###משל הקו המחולק
 סוקראטס מציג זאת ב**משל הקו המחולק**(509) - הוא מבקש מגלאוקון לצייר קו, ולחלקו לשניים[^36]: התחום המושכל והתחום הנראה. הוא מחלק כל תחום לשני חלקים נוספים. את התחום הנראה מחלק ל'צלמים'[^37] ו'כוח הדימיון'[^38] המקביל לו. אלו מייצגים את הפרטים המוחשיים בעולם[^39] והאמונה[^40]. אלא שכאן נשאלת השאלה - מה מייצג את הקרבה הבלתי אמצעית הזו בינינו לבין הפרטים המוחשים בעולם? כאן אנו פונים לתחום המושכל (510)

 את הפרטים המוחשיים בעולם אנו מסוגלים להפוך לישיים מתמטיים[^41] מדויקים (דוגמת המשולש הצולע של אנדי, המייצג את *המשולש כלשעצמו*). סוקראטס מדגים זאת (523) בדוגמת *שלושת האצבעות*. כל אחד מהחושים שלנו מעביר לנו מידע סותר: בין מה שקשיח (העצם) ולרך (העור), היחס והנראות, אך אנחנו מבדילים בין כל המידע הזה בכוח נפשי אחר: יש חלק קשה וחלק רך, חלק גדול וחלק קטן - אנו עושים אבחנה, חיבור, חיסור ועוד בכל תפיסה מעבר לתפיסה החושית ובכך תופסים *מונדות* שכליות. 
@@ -237,7 +237,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 נדמה כי אפלטון סבור שלא - לפחות לא בחיים האלה.
 אלא שאנו חווים הבזקים, כמו ברק, של התפיסה הזו - והעונג באלו כה עצום, שאפלטון סבור שדי בו להצדיק את החיים. 

-## משל המערה
+###משל המערה

 סוקראטס מציג משל על הטבע שלנו והחינוך שלנו, המפורסם מכתבי אפלטון ואולי אף בעולם העתיק. המשל פונה לאדם באשר הוא אדם - לא ליוונים, או לגברים, או כל דבר אחר (512).

--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון.md
@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
 > [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_11_(phaedo).pptx), [טקסט באנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(3).pdf), [טקסט בעברית](/פילוסופיה/יוונית/phaedo_(hebrew).pdf), [מטלה](/פילוסופיה/יוונית/207130253(5).docx)
 {.is-info}

-# המסע הסוקראטי אחר ה'סיבה'
+##המסע הסוקראטי אחר ה'סיבה'
 בכלאו של סוקראטס, תלמידיו מביעים תמיהה מסוימת ללהט שלו לעזוב את העולם. אם האלים הציבו אותנו בעולם הזה, לשרת את תכליותיהם, והאלים הם אדונים טובים, מדוע דווקא הפילוסוף ישאף לעזוב את עמדתו זו ולהשתחרר ממנה, בידיעה שמוטב לו להישאר עם אדון טוב?

 > Moriatur anima mea mortem philosophorum
@@ -51,7 +51,7 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
 [^6]: השכל *Nous* עורך את הכל *Diakosmon panton* וסיבת הכל *panton aitios*.
 [^7]: *Hypothesis* - כלי הסברי, נקודת התחלה, קרקע מוצקה שממנה אפשר להמשיך

-# מדוע הפילוסוף אינו נרגש מן המוות?
+##מדוע הפילוסוף אינו נרגש מן המוות?
 סוקראטס מדבר עם סימיאס, שהציף את השאלה הזו, ומגן על שאיפתו במהלך שמתחיל כך - "אלו המחוברים לפילוסופיה בדרך הנכונה, אינם מקדישים עצמם לדבר זולת המיתה ולהיות מתים" ^64A^. הגוף, על חושיו, מטעה: הראייה והשמיעה כוזבות, ושאר החושים הנחותים להם ודאי כוזבים עד כן. לכן, בחפשה את מה ש*ישנו* (is), הנשמה שואפת להיפטר מהגוף, מכאוביו וצרכיו בחיפוש תבוני זה.

 אין בכוחו של הגוף לתפוס דברים ש*ישנם* - דוגמת הצודק, היפה, החזק - למרות שאלו דברים שישנם. הגוף ברצונותיו גורם למלחמות ושולל את הזמן לפילוסופיה ולו בדרישתו הקבועה למזון. בתהליך שחרורה מהגוף, בכוחה של הנפש לשבור את המגבלה הזו של הגוף, המונעת ממנה לראות *משהו* בטהרתו. תהליך פרידה זה הוא המוות - ומשום שאין זה ראוי שהטהור יתערבב עם זה שאינו טהור, הוא נפרד מן החיים^?^.
@@ -63,14 +63,14 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z

 משום שהוא משוכנע שגם *שם* ימצא רעים טובים ואדונים טובים, ולאור תהליך זה, סוקראטס אינו מתרגש למוות הקרב.

-# נצחיות הנפש
+##נצחיות הנפש
 בשלב הזה, קיבס נכנס לשיחה, ומציב בפני סוקראטס שאלה נוספת - כיצד נוכל לדעת שהנשמה אכן שורדת את הגוף, ולא מתפזרת כאפר ברוח? ^70A^
 מול טיעון זה, סוקראטס טוען שלכל הדברים יש ניגוד שהם נובעים ממנו - הגדול, היה פעם קטן; הצדק, בהכרח נובע מהאי צדק; מה שחם, ממה שהיה קר; ערות, משינה, ושינה מערות. באותו האופן, מה שמת - חייב שיתרחש מולו התהליך ההופכי. כשם שמה שחי נהיה מת - הרי שמה שמת בהכרח חייב להיות חי^71^.

 אילו תהליך הופכי זה לא היה מתרחש, העולם היה כקו ישר, במגמה מתמדת לכיוון אחד - דוגמת אנדימיון. אילו דברים אלו מלכתחילה לא היו נפרדים מהם, העולם היה ככאוס המערבולת של אנאקסאגוראס^72^.

 ---
-## הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
+###הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
 קיבס מעלה שוב את הטיעון הסוקראטי לפיו [הלמידה היא רק היזכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות), כעדות לנצחיותה של הנשמה.
 ההיזכרות יכולה להיות לדבר דומה - מי שראה את סימיאס, עלול להיזכר בקיבס. אך מי שראה את סימיאס - עלול להיזכר גם בסימיאס. אותה היזכרות, מאותו המושא, יכולה להביע דברים שונים. בצורה זו, בכוחנו להיזכר בדברים דוגמת שוויון - הן שזה *שווין* (דוגמת אבנים שוות בגודלן) והן שזה ***שוויון*** - השווה המוחלט^73^. 

@@ -86,14 +86,14 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z

 > 81..86 - מדוע נפש הפילוסוף נצחית, והאחרות פחות

-# הנפש כ'כיוון'
+##הנפש כ'כיוון'
 סימיאס משווה את נפש האדם להרמוניה מנבל - ההרמוניה, כמו הנפש, היא בלתי נראית, נצחית. אולם אם שוברים את הנבל, או קורעים את מיתריו - היא כלה. האם אין זה אפשרי שהנפש - גם בהיותה נצחית - היא מעיין 'כיוון' (Tuning) של הגוף, ותיכלה יחד איתו?

-# האם הנפש יכולה להיכלות? 
+##האם הנפש יכולה להיכלות? 
 קיבס מושל את הנפש לאדם התופר בגדים, ואת הגוף לבגד שאותו התופר. האדם עילאי, ועמיד ונצחי בהרבה מהבגד, אך ישנה האפשרות שימות, והבגד ישרוד אותו. האין זה אפשרי שהנפש - גם בהיותה נצחית - בסופו של דבר תיכלה לפני הגוף, בתהליך הלידות והמיתות הרבות שעברה?
 כדי לענות על שאלה קשה זו, סוקראטס עוצר - עדות לרמת עומק חדשה בדיון - וקובע כי על מנת לדעת האם הנפש יכולה להיות דבר שכלה, עלינו לעמוד על הכיליון והבריאה בכלל - והוא עושה זאת תוך תיאור של מסלול חייו הפילוסופיים.

-# הסיבה האמיתית
+##הסיבה האמיתית
 בהיותו צעיר, סוקראטס הסתפק בהסברים ברורים לסיבה שבגינה דברים נבראים, כלים, וישנם כפי שהם. האדם גדל משום שאוכל ושותה; אדם אחר גדול ממשנהו בראש מפאת הבדל זה; ואחד ועוד אחד הם שניים משום שמוסיפים ביניהם.

 אלא שהתחוור לו במהרה שאין בכוחו של הסבר זה, נחלתם של ההוגים הקדם סוקראטיים, לתאר את סיבתם של הדברים - אלא רק לספק את האמצעי. כשמחברים אחד לאחד אחר - נהיים שניים. האם האחד שלו מתווסף האחר נהיה לשניים, או שמה האחד הנוסף? מה בגורלו של האחד האחר? הכיצד זה עולה על הדעת שמן האחד - הראשוני והאי זוגי - נוצר השניים - הזוגי והבלתי ראשוני? ואיך - בסתירה מוחלטת - השניים נוצר גם כשמקרבים אחד לאחד, אך גם כשחוצים אחד?
@@ -102,7 +102,7 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z

 סיבה דוגמת זו סוקראטס מקווה למצוא בהגותו של אנאקסאגוראס, משום שזה דיבר על *השכל* (Nous). בכוחו של אותו שכל לספק הסבר תבוני - האחד הוא כפי שהוא, ונוסף לשניים כך, משום שזהו הסדר (Logos) **הטוב ביותר** לדברים. אילו נדע לעמוד על מהו אותו הטוב ביותר, בהכרח נדע גם את הגרוע ביותר, ללא סתירות - ונדע לתת את הסיבה לדברים. אלא שאנאקסאגוראס לא מספק הסבר זה, ונופל חזרה להסבר חומרי.

-## האידאה
+###האידאה
 במשט השני במסעו, סוקראטס הוגה את רעיון ה*אידאות* - היפה יפה הוא, משום שיש בו מן **היופי**; רק דבר מה שיש בו מן ***היופי***, הוא היפה. כך גם לגבי שוויון, וצדק, והגדול והקטן. שני אבנים שוות, למשל, הן 'שוות' - בגודלן, בצורתן, וכדומה. אך אותו שוויון אינו אלא צל חיוור של **השוויון**, ונחות ממנו. את אותו ***שיוויון*** אין בכוחו של הגוף לתפוס לעולם, אך אנו מכירים בו - מנצחיותה של הנפש. אנו מסוגלים להיזכר בו, כפי שבכוחנו להיזכר בדמותו של סימיאס הנופלת בהכרח מסימיאס, משום שהנפש יודעת אותו.

 כך, עמדנו גם על נצחיותה של הנפש, וגם על הסיבה לדברים - דבר שהוא גדול, זה משום שיש בו מן **הגודל**, והצודק, מה שיש בו מן **הצדק**, וכך הלאה.
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md
@@ -7,9 +7,9 @@ tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמס
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 ---
+!!! info "חומר הקורס"
+    [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52715#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2699441), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/theaetetus_(benardete_translation).pdf)

-> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52715#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2699441), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/theaetetus_(benardete_translation).pdf)
-{.is-info}

 היוונית האפלטונית מוזרה בדרך כלל, ובמיוחד ב*תיאיטיטוס* (tee-AY-tee-tus) - כדי לגרום לנו לעצור ולהסתכל על המוכר כמוזר, ולחשוב פעמיים על הדברים המובנים מאליהם. התרגום האנגלי, של [^51]Seth Benardete, משמר את הכוונה הזו ומתורגם באופן קשה גם הוא, נאמן לכוונה האפלטונית[^1]. 

@@ -28,14 +28,16 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 לכן, אנחנו ניגש לדיאלוג האפלטוני בהנחה שאנחנו לא מבינים עד הסוף למה אפלטון מתכוון בפילוסופיה - וננסה להבין למה הוא מתכוון[^8].


-# מבנה הדיאלוג האפלטוני
+##מבנה הדיאלוג האפלטוני

 הדיאלוגים האפלטוניים בדרך כלל עוסקים באיזשהו נושא חותך, שמוצג כבר בפתיח.[ *מהי ידיעה?*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) [*מהו צדק?*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס). אולם, יש להיזהר מלהניח שהדיאלוגים נשארים רק בשאלות האלה; צרות באות בצרורות, והדיאלוגים האפלטוניים נהיים [שואבי אבק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה). 

 בתיטיטאוס, הנושא הוא *מהו ידע*; מהי בכלל ה*ידיעה*? מהו ידע? האם ניתן בכלל לדעת מה  מרכיב את היסודות של הידיעה? האם ניתן לדעת את היודע, את עצמנו?


-> Socates: Well, this is the very point about which I'm perplexed, and I'm incapable of grasping it adequately by myself, whatever knowledge is. can we really say it? ^p.7^
+> Socrates: Well, this is the very point about which I'm perplexed, and I'm incapable of grasping it adequately by myself, whatever knowledge is. can we really say it? 
+>
+> ^p.7^

 כשאנחנו יודעים ידיעה גיאומטרית, למשל, האישיות שלנו לא משחקת תפקיד - הדבר שיודע הוא משהו אחר. מה זה הדבר הזה? יש לו מזג? אופי רגשי? צורה? מה יש שם בכלל לראות, כשהשכל[^9] מסתכל על עצמו?

@@ -53,8 +55,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z

 אפלטון חוקר את הנושאים האלה עם שני מתמטיקאים - תאודורס, מתמטיקאי מבוגר וחשוב, ותיאיטיטוס - מתמטיקאי צעיר מהחשובים בהיסטוריה. 

-> חשוב לשים לב להתעקשות של סוקראטס לשאול שאלות על הידיעה עם מתמטיקאים
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    חשוב לשים לב להתעקשות של סוקראטס לשאול שאלות על הידיעה עם מתמטיקאים

 בתקופתו של אפלטון, למתמטיקה יש יוקרה מוצהרת בעיניי הפילוסופיים היוונים - על האקדמיה של אפלטון אפילו נכתב - *מי שאין לו נפש גיאומטרית, שלא ייכנס לכאן*. בין המתמטיקה לפילוסופיה נקשר קשר עמוק. מהו טיב הקשר הזה?

@@ -63,7 +65,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 הבחירה של אפלטון בשיחה עם מתמטיקאים היא ביקורת פנימית נוקבת מפי פילוסוף עם אופי מתמטיקאי; המתמטיקה והפילוסופיה נפגשות על הדשא. אפלטון, דרך שני המתמטיקאים האלה, מנסה לחשוף את המגבלות אפילו של האופי המתמטיקאי. עם תיאיטיטוס אפשר ללכת רחוק מאוד - הרבה יותר רחוק מפולוס או ממנון - אבל אפילו להם יש מגבלות. הדיאלוג מבקר הן את הפילוסופיה בביקורת פנימית והן את המתמטיקה מבחוץ.


-# מהו הדיאלוג האפלטוני
+##מהו הדיאלוג האפלטוני
 כשאתם באים לקרוא אפלטון - אל תהיו מקצועיים, ואל תהיו מהוקצעים. המילה *מקצוע* מגיעה מעברית מהשורש *קצע* - לגרד, לשייף, להחליק. למקצע, משמע לקחת חלק מסוים - ולהביא אותו לכדי גימור. כשאנו אומרים שאנו *מקצוענים*, אנחנו מתיימרים להביא דבר מה לכדי גימור. 

 כשאנחנו באים לקרוא את הדיאלוגים האפלטוניים, כדאי להניח שאנחנו *לא* יודעים איך הדיאלוג מתיישב בתוך כל החיה הזו, מאיפה הוא נחתך ולאן הוא הולך. אנחנו מחפשים שאלות כמו *What the hell is this?* - לא ממש שאלה של מקצוענים.
@@ -76,7 +78,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 ה*תיאיטיטוס* הוא עוף מוזר; הוא מתחיל כדיאלוג מוצג, ומתחלף איפושהו באמצע לדיאלוג מסופר.

 > Euclides: Here's the book, Terpsion. And I wrote the speech down on these terms, not with Socrates narrating them to me as he did, but with Socrates conversing with those with whom he said he conversed. He said they were the geometer Theodorus and Theatetus. In order that the narrations between the speeches might not cause trouble (*pragmata*) in the writing, whenever either Socrates spoke about himself, for example, "And I said" or "And I spoke", or in turn about whoever answered, "He consented" or "He refused to agree", it's for these reasons that I removed things of this sore and wrote as if he were conversing with them.
-> p.4, 143b
+> ^p.4, 143b^

 למעשה, אאוקלידס[^15] מצהיר פה בפה מלא שערך את הדיאלוג. בדיאלוג מסופר, המספר הוא כל-יכול; הוא יכול לתאר בפנינו תחושות פנימיות שלא ניתן להעביר בדיאלוג מוצג, לפעמים שאפילו הדמויות עצמן לא יודעות. העריכה פה, אפוא, היא **מאוד מאוד חשובה**[^16].

@@ -87,7 +89,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 מכל זה עולה, כי הגישה הכי טובה לפי אנדי לקרוא דיאלוג אפלטוני היא *ילדותית 
 ופדנטית* - תשאלו שאלות דביליות, על כל דבר קטן. 

-אנדי סבור שאפלטון בחר לכתוב בדיאלוגים לאור היחס בין הפילוסופיה לחוכמה - הפילוסופיה היא *אהבת החוכמה*, איך אינה יכולה להיפך לחוכמה באופן מלא. משום שהידע שלנו אינו יכול להיות מושלם ומלא, תפקידו של הפילוסוף הוא לחזור כל הזמן לראשיות, ולראות איך הפילוסופיה צומחת מהלא-פילוסופיה - מהדעה, מהיומיום. לכן הדיאלוגים הם מאוד מעגליים - אפלטון שואל, שוב ושוב, את אותן השאלות - *The same goddammned thing*. הפילוסופיה מתחילה שם, וכל הזמן חוזרת לשם.
+אנדי סבור שאפלטון בחר לכתוב בדיאלוגים לאור היחס בין הפילוסופיה לחוכמה - הפילוסופיה היא *אהבת החוכמה*, איך אינה יכולה להיפך לחוכמה באופן מלא. משום שהידע שלנו אינו יכול להיות מושלם ומלא, תפקידו של הפילוסוף הוא לחזור כל הזמן לראשיות, ולראות איך הפילוסופיה צומחת מהלא-פילוסופיה - מהדעה, מהיומיום. לכן הדיאלוגים הם מאוד מעגליים - אפלטון שואל, שוב ושוב, את אותן השאלות - *The same goddamned thing*. הפילוסופיה מתחילה שם, וכל הזמן חוזרת לשם.

 לכן סוקראטס אומר לעיתים תכופות, *palin ex arches* - *בואו נחזור להתחלה*. זהו מטבע לשון ייחודי שלו בעולם היווני העתיק. הפילוסופיה כל הזמן צריכה לחזור ולהצדיק את עצמה - ולכן לעולם אינה יכולה להיות דבר מוגמר, מקצוע.

@@ -96,7 +98,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z

 מעבר להצדקה הזו, הפילוסופיה נדרשת כל הזמן להתעמת עם תפיסות אנטי-פילוסופיות, כמו המשוררים. בתיאיטיטוס, אפלטון מתעמת עם העמדה שהידיעה כולה היא רק מתמטיקה. הפילוסופיה לא יכולה לנפנף את השאלות והביקורות האלה - היא חייבת להמשיך להצדיק את עצמה, מול אנשים מסוימים בעלי אופי מסוים.

-# פתיח
+##פתיח
 בפתיח הדרמטי של הדיאלוג, ישנו סוקראטס *אחר* - בחור צעיר, שהוא לא *ה-סוקראטס*. 

 מושא הפתיח והדיאלוג, תיאיטיטוס, הוא דמות היסטורית חשובה בהיסטוריה של המתמטיקה. הוא מוכר לכל מי שחשב פעם על התופעה הזו של המתמטיקה משום שהוא בין הראשונים שניתח מספרים רציונליים - גילוי מרעיש במתמטיקה היוונית. עד לאותה נהקודה, היוונים הניחו שהמתמטיקה היא תחום טהור - *לוגוס* גרידא - שכל דבר ניתן להביע דרכו במספרים שלמים. ופתאום מבליח תיאיטיטוס ומגלה שישנם יחסים גיאומטריים *שלא* ניתן להביא במספרים שלמים.
@@ -112,7 +114,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z

 התיאיטיוס הוא דיאלוג דרמטי, וכאמור - עובר ממוצג למסופר, וערוך. 

-## נושאים בפתיח
+###נושאים בפתיח

 בפתיח, טרפיון מחפש את אאוקלידוס בשוק, ולא מוצא אותו. הדיאלוג מתרחש במגארה - כשעה צפונה מאתונה כיום - ועוינת לה היסטורית. במאגרה ישנה אסכולה פילוסופית, שנוטה חזק ל[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), ללוגיקה ומתמטיקה, ובטענה שידע הוא רק מה שניתן להביע בכלים מתמטיים. התפיסה הפרמינדאית שוללת מהם את הרעיון של *פוטנציה* - אפשרות מימוש; רק מה שממומש קיים. איך משהו שלא קיים בהוויה האחת יכול להיות ממומש?
 זוהי מגארה על קצה המזלג - עיר מאוד מתמטית, פילוסופית, ובמידה רבה קצת סטטית.
@@ -142,7 +144,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 נושא נוסף בדיאלוג הוא פנאי[^28] - לטרפיון ואאוקלידוס יש פנאי, ולכן הם נשארים במגארה וקוראים בשיחה. הפנאי במובן האפלטוני הוא לא רק ארגון לוח זמנים מוצלח, אלא חוסר דחיפות מסוים - אף אחד לא מנסה להבין *מהו הטוב* מהיום למחר, אלא כעיסוק עיוני טהור, חופשי מאילוצי הישרדות יומיומיים. הדיון בדיאלוג כולו יוצא מנקודת הפתיחה הזו, של *פנאי* - פנאי שאין לסוקראטס, העומד בפני משפט - אך הוא מוצא אותו בכל זאת, אפילו כשהוא [עומד בפני מותו בכלא](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)[^29].


-## פתיח שני
+###פתיח שני

 עכשיו אנחנו נכנסים לדיאלוג המוצג (143d). סוקראטס ותיאודורוס משוחחים בקירינה[^30], שם סוקראטס מצהיר שהוא מעוניין לדעת מה חושבים הצעירים על דברים כמו גיאומטריה או פילוסופיה היום. הוא אינו מוטרד מהצעירים בקירינה, אלא רק מאתונה - כמו תיאיטיטוס, בסוקראטס יש משהו אתונאי מובהק, אבל גם משהו נודד. 

@@ -156,7 +158,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z

 השאלה *מהי ידיעה* היא השאלה המנחה[^36] בדיאלוג (145c). סוקראטס מתאר כיצד הוא יודע הרבה מהתחומים הגדולים - אבל יש *משהו קטן שחסר לו*, שאולי תיאיטיטוס ידע. הוא שואל את תיאיטיטוס ההמום - האם *ידע* ו*חוכמה*[^37] הם אותו הדבר? (145d-e) סוקראטס סוחט ממנו שכן; אבל אז - מהי בכלל הידיעה? (146a) משהו מסוים? סך? יחס אל ידיעות אחרות? מה זה בכלל?

-# השאלה המנחה - מהו ידע?
+##השאלה המנחה - מהו ידע?
 סוקראטס פונה לתיאיטיטוס כמי שלמד את הגיאומטריה, המתמטיקה וההרמוניה (145c), אבל מתאר מחסום[^38] שעדיין נתקל בו - *מהו ידע?*

 תיאיטיטוס מניח תחילה זיהוי בין ידיעה - תחום מצומצם ומסוים - לחוכמה; מי שעוסק במקצוע כזה או אחר, ויודע אותו, הרי הוא חכם.
@@ -165,16 +167,16 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z

 תיאיטיטוס עולה, ומשיב בדוגמאות רבות (146D), אותן דוחה סוקראטס כידע[^43]: הוא משיב שאינו שאל *של מה* יש ידיעה, אלא *מהי הידיעה*.

-# ההגדרה הראשונה
+##ההגדרה הראשונה

-## דוגמת הבוץ
+###דוגמת הבוץ
 סוקראטס מושל את הידיעה ל*בוץ* (147). אם נשאל *מה זה בוץ*, ונשיב - יש בוץ לקדרות, ובוץ לבנייה, ובוץ לרב-המלאכה - זו לא תשובה טובה; התשובה המתבקשת היא, *אדמה מעורבבת עם מים ביחסים מסוימים* - זהו הסבר פשוט[^44]. אין צורך לפנות לסוגי הבוץ השונים כדי להבין מה זה *בוץ*. הידיעה היא ניתוח אנליטי[^45], פירוק עד הסוף והבנה של השלם כסך כל מרכיביו. 

 אלא שיש בעיה גם עם המודל הזה לידיעה. נניח ונפרק ונפרק ונפרק, ובסוף [אין שם כלום](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות). לא תהיה לנו ידיעה לעולם - רק ניתוח אינסופי לחלקים. מנגד, ייתכן וישנם יסודות אטומיים בסיסיים - אבל אז כיצד נכיר אותם במלואם? איך ננתח *אותם*? זו, במובנים רבים, בעיה מרכזית מדיאלוג, שסוקראטס יעמוד עליה בהמשך.

 אולי, מנגד, הידיעה מורכבת גם מידיעה אינטואיטיבית? מעיין מבנה דו-קומתי, עם הפרדה בין אנליזה לתפיסה אינטואיטיבית? זה נשמע קצת הוקוס-פוקוס, קצת כמו האידאות; אנו פשוט *תופסים אותן בהבנה שכלית*. אולם, ייתכן וזה אכן המצב אצל אפלטון - וכך אובדת הידיעה במלואה.

-## דוגמתו של תיאיטיטוס
+###דוגמתו של תיאיטיטוס
 תיאיטיטוס מתיימר להבין את הדוגמה של סוקראטס, ומציע דוגמה משלו (147D), מתמטית, שלמד מתיאודורוס. אם ניקח מספרים מסוימים - נניח 2 - נעלה אותם בריבוע ונקבל ריבוע, ששטחו 4. מנגד, מספרים אחרים - כמו פי - אם נעלה אותם בריבוע, נקבל עיגול; לא ניתן להביע את היחס בין פי בריבוע. תיאיטיטוס הבין שניתן לחלק את המספרים לשני סוגים[^46], אך בכל זאת לגבב אותם לדבר אחד - גם בהקשר הידיעה ניתן לכאורה לעשות כן; אבל, אומר תיאיטיטוס, אני *לא מצליח לעשות את זה*, ואני לא מצליח לשחרר מכך שאני לא יכול לעשות את זה (148).

 תיאיטיטוס נמצא במעיין מאבק - יש לו רעיון תקוע בראש, והוא אינו מצליח להביא אותו לכדי שלמות, לכדי ביטוי. כאן נכנס אחד המשלים הכי יפים ומפורסמים של סוקראטס.
@@ -183,7 +185,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 {.is-info}


-## סוקראטס כמיילדת
+###סוקראטס כמיילדת
 אנחנו נסתכל על המשל גם בתוך הדיאלוג, וגם מגובה 30,000 רגל כדי לראות איך אפלטון בונה משלים.

 המשל, יחד עם [האפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), ה[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס), ה[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) וה[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), הוא אחד המקומות הבודדים שסוקראטס נותן תיאור *חיובי* למסע הפילוסופיה שלו, לידיעה שיש לו.
@@ -209,7 +211,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 בטענה של סוקראטס יש אלמנטיים מאוד [סופיסטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים). סוקראטס מנסה לשכנע את תיאיטיטוס ללמוד איתו, בטענה שיעזור לו להוליד ילדים רעיוניים - אבל פתאום מתברר שהוא בכלל לא יכול לעשות את זה![^48] למה להוליך את תיאיטיטוס המסכן בפח?


-## הסבל בדיאלוגים אפלטוניים
+###הסבל בדיאלוגים אפלטוניים
 > Pathei Mathos, אומר סופוקלס ב*אדיפוס המלך* - *הסבל מלמד*

 האדם הטוב - המרשים, המלומד - חייב *לסבול* כדי להיהפך למי שהוא. נדמה שאפלטון מסכים עם העיקרון הזה, ובונה עליו את הדיאלוגים. כנראה, חושבים אפלטון וסופקלס, ש*אין דרך אחרת*.
@@ -234,7 +236,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z

 סוקראטס מזכיר את המילה *אל* לעיתים תכופות בדיאלוג. הוא מבקש לטעון שהוא, כמו האל, אינו צר עין, ואינו מסתיר מתיאיטיטוס את האמת - ולכן, שלא יכעס עליו אם הוא קוטל את הרעיון שלו (150E). סוקראטס מחקה כך את האל[^50]

-# ההגדרה השנייה
+##ההגדרה השנייה
 ב151E, תיאיטיטוס נותן לנו את ההגדרה השנייה של תיאיטיטוס למה-זה-ידע: 

 > Whoever knows something perceives that which he knows, and as it now 
@@ -267,7 +269,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 בואו נסתכל שוב על ההגדרה החדשה. *ידיעה איננה אלא תחושה*. ואיפה התחושה ב*מתמטיקה*, שבהגדרה אי אפשר לחוש? זוהי רעידת אדמה אפיסטמית למתמטיקה (זכרו, תיאיטיטוס הוא מתמטיקאי - זה מה שהוא עושה כל היום!). האם אנחנו *מרגישים* ש`2+3=5`? זה לא נראה ככה? זה זיהוי שכלי - לא תחושתי.

-## הזיהוי עם פרוטאגורס
+###הזיהוי עם פרוטאגורס
 ב152, חושף סוקראטס את ההגדרה של תיאיטיטוס כ[זו של פרוטאגורס](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref15) - *האדם הוא קנה המידה* של כל הדברים. הוא מכביר לזהות את האמרה הזו כתורתו של [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שמגובה במשורר הומרוס. מאיפה מגיעה הקפיצה הזו? למה סוקראטס בונה את המגדל הזה ומטיח אותו בתיאיטיטוס?

 > מ30,000 רגל - הקפיצה הזו היא חלק מההולדה הסוקראטית - להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia*.
@@ -295,7 +297,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 הודאות הזו גובה מחיר כבד - הידיעה *פרטנית לחלוטין* - כל אחד מאיתנו תקוע בראש שלו, וזהו. תיאיטיטוס עיוור למחיר הזה, שסביר שלא יוכל לסבול - אתם עם המתמטיקה שלכם, ואני עם המתמטיקה שלי.

-## הזיהוי עם היראקליטוס
+###הזיהוי עם היראקליטוס

 אם הידע הוא פרטני, נשאלת השאלה - מי אנחנו? תיאיטיטוס רוצה ודאות מוחלטת[^58], ועכשיו סוקראטס גובה ממנו את המחיר.

@@ -309,14 +311,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 סוקראטס מתייחס לעמדה הזו ברצינות. *מה עם הכל **באמת** זורם?* תהליכים טבעיים? מספרים? אלים? הכל. ב153, סוקראטס שואל - האם אש היא לא מתנועה? האם לידה היא לא תנועה? האם בריאות היא לא תנועה? האם *למידה* היא לא תנועה? נדמה שהסימנים האלה משכנעים את תיאיטיטוס; הוא עוד לא רואה את הבעיה - גורלה של המתמטיקה. 

-## דוקטרינת ביטול האחדות
+###דוקטרינת ביטול האחדות

 אצל [פראמנידס](), תנועה ושינוי הם אשליה. אצל [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), התנועה היא יותר בסיסית - כל קביעות אינה אלא נגזרת שלה[^59]. 

 למה בכלל סוקראטס גורר את זה לכן?
 אם ידיעה אינה אלא תחושה, תחושה היא נגזרת של זה שחש אותה - מי שחש *הוא* קנה המידה. אם זה אכן המצב, לא ייתכן קנה מידה מחוצה לי - אחרת אינני קנה המידה. ואם רק אני הוא קנה המידה, ואני מתשנה כל הזמן, הרי שאין משהו בסיסי יותר, רמה מטאפיזית בסיסית שנשארת היא עצמה. העמדה הזו חותרת תחת הרבה דברים שאנחנו מאמינים - החושים, האני, השפה והיומיום.

-### ביטול אחדות החושים
+####ביטול אחדות החושים

 (153E) אם נקבל את העמדה שלך, אומר סוקראטס לתיאיטיטוס, לא יכול להיות משהו כמו *לבן* מחוץ לעיניים שלך - ואין בכלל עין. יש שני זרמי תנועה - אחד מהעין, ואחד מהעולם - והמפגש ביניהם הוא תחושת הלובן[^60] - הוא אינו קיים אלא כשאני מסתכל עליו. ואם זה ככה, כמובן שאיני יכול להיות טועה - אם אני רואה לבן, הרי שאני בטוח בכך שאני רואה לבן. סוקראטס מעניק כאן לתיאיטיטוס בדיוק את מה שהוא רוצה.

@@ -335,7 +337,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 היראקליטוס, ובמיוחד פרוטאגורס, לא מבדילים בין חשיבה לתפיסה חושית. פרוטאגורס מוכן ללכת רחוק יותר מתיאיטיטוס - הוא מסכים לדחות כל אחדות, ותיאיטיטוס לא.

-### ביטול אחדות האני
+####ביטול אחדות האני

 (155C) ואיך זה יכול להיות, אומר סוקראטס, שבינואר אני יותר גבוה מתיאיטיטוס, ובאוגוסט אני כבר נמוך יותר - למרות שלא קרה לי שום דבר?[^63] כאן תיאיטיטוס נכנס ל*אפוריה*; איך אנחנו שומרים על זהותנו תוך כדי שינוי? זו השאלה שהציתה את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) לחקירה שלו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה), [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה) וכמובן ה[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). את אריסטו, הפלא הזה שולח עד לאל, כדי להסביר קביעות בתוך השוני; סוקראטס בוחר מצידו בכיוון ההפוך.

@@ -349,7 +351,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 > Nothing is itself by itself
 > *157A*

-### ביטול אחדות השפה והיומיום
+####ביטול אחדות השפה והיומיום
 סוקראטס דורש להסיר מהשפה את ה**להיות** (be) - אין *להיות*, יש רק *להתהוות*, להיהפך. איך אפשר להתייחס לדבר כאילו הוא בעצמו, עצמאי? כל דבר הוא כמו בועת המים על פני הים - מתנפץ ונעלם ברגע. 

 > "Be" must be removed from everywhere
@@ -371,7 +373,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 כעת, סוקראטס מוכן לבחון את הילד - ואם צריך, להרוג אותו.

-## תחילת ההפרכה
+###תחילת ההפרכה
 תיאיטיטוס תופס במתמטיקה מעיין אוורסט, חסין משאלות של *טוב* ו*יפה*, להן הוא מייחס מעמד אפיסטמי נמוך יותר - אז וגם היום, *מדע* נתפס כדבר קשה ואמיתי יותר. כל המהלך הזה הוא לרכך את תיאיטיטוס, כדי שיראה שלא כך הדבר - שאלו שאלות מהותיות, שמסכנות גם את המתמטיקה שלו.


@@ -388,7 +390,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 פתאום, הגיאומטריקן הגדול והמתמטיקאי הגדול מוכנים לנטוש את הילד - ותיאיאטיטוס מטיל ספק. עם עוד קצת דחיפה, סוקראטס יכל לגרום לו לנטוש את העמדה שלו - אבל הוא נותן לתיאיטיטוס עמדה - *אתה צעיר מדי, הבהלתי אותך*; פרוטאגורס היה מגן על העמדה שלו. סוקראטס בוחר לשחק את התפקיד הזה - ומגן על העמדה של פרוטאגורס בחירוף נפש.

-## פרוטאגוראס קם לתחייה
+###פרוטאגוראס קם לתחייה

 ההגינות מחייבת שתיאודורוס - המבוגר האחראי - יגן על העמדה, ולא תיאיטיטוס, ילד בן 16. הלה מסרב, ולכן, סוקראטס מעלה את פרוטאגוראס מהאוב - ומתאר את העמדה שלו, אותה הוא מנכס לתיאודורוס ולתיאיטיטוס - למעשה, הפונדקאים, ולא ההורים.

@@ -402,7 +404,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 בתגובה, סוקראטס מציג שלושה טיעונים "לוגיים" בכדי להקשות על העמדה של פרוטאגוראס


-### טענות "לוגיות"
+####טענות "לוגיות"

 - אם פרוטאגוראס צודק, והאדם הוא קנה המידע וידיעה היא תפיסה חושית, מה נעשה במקרה שבו אנו שומעים ברברים מדברים?[^70] אנחנו הרי שומעים אותם - זה אומר שאנחנו *יודעים* מה הם אומרים?

@@ -416,7 +418,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 סוקראטס מפחיד את תיאיטיטוס, כדי להראות לו - זה לא התינוק שלך בכלל; אתה לא מספיק קיצוני להגן על העמדה הזו. **אני** אביא את פרוטאגוראס, ואתה תראה מה *צריך* כדי להגן על התינוק הזה.

-### הנאום השני
+####הנאום השני

 (166B) סוקראטס מציג את פרוטאגוראס כמי שכועס שהעירו אותו משנתו[^71], ומציג את טענתו בצורה החזקה ביותר. 

@@ -438,7 +440,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 {.is-warning}


-## תיאודורוס - הסופיסט והמתמטיקאי
+###תיאודורוס - הסופיסט והמתמטיקאי
 (168D) נאום פרוטאגוראס מהאוב הצליח, סוף סוף, לגרור פנימה את תיאודורוס. *איך ייתכן שאתה, חברו בחיים, לא מגן על העמדה שלו?*, מטיח בו סוקראטס - ואחרי תירוצים, הוא מתרצה ונכנס לשיח עם סוקראטס.

 אבל שוב - למה שגיאומטריקן, שלא מתעניין בפילוסופיה או ב"שיח הצעירים" הזה, יסכים להיכנס לדיון? *לוגוס פילוסופי*, מבחינתו, זה שיח פשוט, לא רציני; *גיאומטריה* הוא שיח רציני, *ידע* - משהו מדויק וודאי. שיחות פילוסופיות, זה בשביל צעירים כמו תיאיטיטוס.
@@ -447,13 +449,13 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 (170B) לתיאודורוס אין בעיה עם העמדה של פרוטאגוראס - הוא קנה המידה, ואיש אינו יכול לערער עליו. אבל, אומר סוקראטס, אם פרוטאגוראס צודק, והאדם הוא קנה המידה, ועולה מישהו ואומר - אני * לא קנה המידה* - מה עכשיו? הרי הוא קנה המידה, ואין דעות אמיתיות או שגויות. פרוטאגוראס יאלץ לשלול את זה - *אתה קנה המידה בכל הדברים **חוץ מזה***. 

-### סתירה עצמית
+####סתירה עצמית

 (170E) האם לא נתקלת, שואל פרוטאגוראס, בכל האנשים המציקים האלה שאומרים לך שאתה טועה? תיאודורוס משיב במיאוס ובחיוב. אבל, אם כל אדם הוא קנה המידה, הרי שאתה *באמת* טועה. 

 אם אדם חולה, הוא לא חושב שהוא קנה המידה; הוא רץ לרופא. כשצריך להגן על העיר, האזרחים לא חושבים שהם קנה המידה; הם רצים לגנרלים. במצבים האלה, הם חושבים שהם *לא* קנה המידה, אבל הם *כן* קנה המידה -  אז הם *לא* קנה המידה! זוהי הפרכה כמותית.

-### פרוטאגוראס המעודן
+####פרוטאגוראס המעודן

 סוקראטס מנסה לרכך את העמדה הפרוטאגוראית. (172) אולי רק בדבר הצודק, הלא-צודק, הקדוש והבלתי-קדוש, דברים שאי אפשר למדוד, האדם הוא קנה המידה, אבל בעניינים כמותיים - הגנה, בריאות, כסף - יש מומחים. הרי אף אחד לא מסכים לגבי פוליטיקה, או יופי, או צדק; אולי *בהם* כל אחד הוא קנה המידה?

@@ -474,7 +476,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 כאן נפתח קטע מפורסם נוסף (172-178), המכונה ה*Digression*.


-## הפילוסוף המעופף
+###הפילוסוף המעופף

 הנושא של הסטייה הזו מהדיון המקורי הוא הפנאי - *Schole* - ו*Homiosis Theo* - להידמות לאל.

@@ -509,14 +511,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 זוהי הפילוסופיה לפי סוקראטס: הרצון לברוח מהחלקי אל האינסופי, המאפיין לפי סוקראטס את *כל* הפילוסופיה. תיאודורוס מקבל את זה, ומכאן והלאה הוא אינו אדיש לפילוסופיה - אלא פרטיזן פילוסופי במלוא המובן.

-### ויתור האבהות של תאודורוס
+####ויתור האבהות של תאודורוס

 (177) תיאודורוס נדרש כרגע להכריע בין החבר שלו לבין האמת[^78]. מי מכריע מה היעילות של תרופה? הרופא המומחה, או המטופל? סוקראטס מרמז שאולי כדאי לקבל את הלוגוס ההיראקליטאי, ו*תיאודורוס* מתחפלץ - אי אפשר לדבר עם האנשים האלה! הם כל הזמן *זורמים* להם! תיאודורוס, שעד לפני רגע חשב שמדעי הרוח הם גיבוב של שטויות, לוקח אישית את העניין (179).

 המסקנה של תיאודורוס היא שאם מקבלים את העמדה ההיראקלטית עד הסוף, היא נכחדת בעצמה - עצם הניסוח דורש יציבות מסוימת, כמו גם ההשתכנעות ממנה; אם *שום דבר* לא קבוע, כל זה לא אפשרי - והעמדה הזו לא יכולה להתנסח; אין למחזיקים בה שפה, או לוגוס.


-## בעיית אחדות הנפש
+###בעיית אחדות הנפש

 (183) כעת, אומר סוקראטס, נפלנו בין הכיסאות: מצד אחד, הזרימה ההיראקליטאית, ומצד שני, הקביעות המוחצת של [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס). תיאודורוס לוקח את פתח המילוט הזה, ומגלגל את הדיון לתיאיטיטוס. סוקראטס מספר לפתע שהוא פגש את פארמנידס הזקן כשהיה צעיר (184), ולכן הוא חושש לדון בעמדה של פארמנידס, מחשש שלא ירד לסוף דעתו. מדוע פארמנידס מטיל אימה על סוקראטס, והיראקליטוס - הצד השני של אותו המטבע - לא?

@@ -554,7 +556,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אבל האם נוכל להגיע אל האמת בלי להגיע להוויה? (186C), שואל סוקראטס, והלה משיב שלא. בלי הוויה, אין אמת; בלי אמת, אין ידיעה; החושים לא נתקלים בהוויה - ולכן אין בהם אמת; הרי שאין ידיעה בחושים, וידיעה לא יכולה להיות חישה. **[ההגדרה השנייה](#ההגדרה-השנייה) מתה**. מתחילים מההתחלה - *palin ex arches*[^89].


-# ההגדרה השלישית
+##ההגדרה השלישית

 סוקראטס הביא את תיאיטיטוס לעמדה כי הנפש בעצמה היא הדבר שמתמודד עם הוויה - אחדות, ריבוי, יפה, וטוב (186E). היא עושה זאת, אומר סוקראטס, ב**סברה**[^87]. אולם לא כל סברה; היא חייבת להיות **סברה נכונה**[^88], אמיתית.

@@ -564,7 +566,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אבל מהי ה*אמת* בסברה האמיתית? [תומס אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) מגדיר אותה כ*Adequatio intellectus et rei* - דעה מספיקה ואמיתית, מפגש של השכל והעולם. עד כה, דיברנו על הידיעה כסוג של זיהוי, וגם ההגדרה הזו היא סוג של זיהוי: זיהוי תואם של מצב העולם. 


-## בחינת ההגדרה השלישית
+###בחינת ההגדרה השלישית

 הפעם, סוקראטס - באופן מוזר - לא ייבחן את ההגדרה עצמה, אלא את ההשלכה שלה: הוא ינסה באמצעותה להסביר מה זה *שיפוט שקר* (187D). רק אם נוכל להסביר באמצעותה איך אפשר *לפספס* משהו, נדע להגיד איך *קולעים* למשהו. ידיעה נדמית כמו *שיפוט אמת מוצדק*[^92]

@@ -612,7 +614,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 ב187, תיאיטיטוס וסוקראטס מסכימים שאפשר או לדעת או לא לדעת. אולם ב191, סוקראטס מבקש לחזור בו מההסכמה הזו - כדי לעמוד על המצב של ה*לא הווה* מושאים נוכחים בנפש ונפקדים במציאות. סוקראטס מנסה לסביר מושאים שנוכחים בזיכרון שלנו, אבל שאיננו יכולים להשיג, בשני משלים - [משל גוש השעווה](#משל-גוש-השעווה) ו[משל שובך היונים](#משל-שובך-היונים)

-## משל גוש השעווה
+###משל גוש השעווה

 (191D) סוקראטס מתאר בנפש גושי שעווה - אצל חלקנו היא נקייה יותר ובאחרים עכורה יותר, בחלקנו קשה יותר ובחלקנו רכה יותר. גוש גדול הוא עם קיבולת גדולה יותר - יותר זיכרון - ולהיפך. גוש שעווה נקי מקביל לזיכרון מדויק, וגוש שעווה עכור יותר הוא כזה שהרשמים שקלטנו לזיכרון מוטים. גוש שעווה נזיל מדי מרמז על זיכרון חלש - דברים נמסים ממנו הלאה; גוש שעווה קשה מדי מרמז על זיכרון חלש גם כן - קשה לטבוע בו דברים מלכתחילה.

@@ -650,7 +652,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 בכל המקרים, נדרשת השוואה באמצעות החושים. בכל שלושת המקרים, הטעות היא בתפר בין הזיהוי לחיתום בזיכרון; סוקראטס **מעולם לא מעלה את האפשרות שהתפיסה החושית מוטעית**. למה לא?

-## החלון הפתוח של אפלטון
+###החלון הפתוח של אפלטון

 > ההשלכות של תפיסה חושית מוטעית הרות-גורל. אם אי אפשר לסמוך על החושים שלנו, *אי אפשר לסמוך על העולם כפי שהוא*: כל מה שיש לנו הוא ייצוג כוזב, והעולם כלל לא נגיש לנו. במקרה כזה, **למה בכלל לדבר על ידיעה?**
 מהסיבה הזו, נדמה שאפלטון וגם אריסטו מניחים שהקליטה החושית תמיד נכונה - אחרת, ממילא הכל הולך לעזאזל.
@@ -666,7 +668,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception



-## בעיות במשל השעווה
+###בעיות במשל השעווה

 אם כל התנאים בשלים - הגוש שלנו חלק, לא קשה מדי או רך מדי, אנחנו לומדים היטב, מבינים היטב וזוכרים הרבה לאורך זמן (194D). אבל המשל אינו חף מבעיות.

@@ -683,7 +685,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 אפלטון מנסה לעמוד על ההבדל והשחק בין הידיעה הסבילה לפעילה במשל זה. אולם, מדהים ככל שהיה (*לא סתם הוא שרד 2,600 שנה!*) הוא עדיין גס מדי - ואנדי סבור שזה בכוונה. אפלטון משתמש במשלים כדי לתאר בעקיפין דברים שהוא סבור שלא ניתן לתאר במילים. למה?

-## למה משלים בכלל?
+###למה משלים בכלל?

 יש אנשים כמו [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) שסבורים שאפלטון משתמש במשלים כ*Schwarmerei*](https://www.merriam-webster.com/dictionary/schwarmerei) - *Platonic over-enthusiasim*]. במקום לעשות את העבודה המושגית הקשה (*Arbeit*), הוא עושה כל הרעש והצלצולים הצבעוניים האלה כקיצורי דרך.  

@@ -693,7 +695,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 לאלפלטון יש סיבה טובה להאמין שהתבונה פשוט לא מסוגלת, באופן מלא, להכיר בתבונת התודעה - ולכן המשלים הם לא מילוי חורים, כמו ש[הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) וקאנט אומר. הגל היה אומר ש*תראה, איך מבינים את המשלים? עם ה**חשיבה המושגית!*** כנראה שאפשר היה לעשות זאת למרות הכל[^99].

-## משל שובך היונים
+###משל שובך היונים

 (197C-D) דמיין אדם שצד יוני (יונות?) בר; במובן אחד, הן שלו - הוא יכול לשים אותן בשובך: יש לנו בעלות עליהן. אולם, רק אם נכנס ממש לשובך, ונתפוס את היונה ברגליים - אז *יש לנו אותן* - יש לנו את הציפור ביד. 

@@ -703,14 +705,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 שובך היונים *אולי* מסביר את הטעות בהיסח הדעת, אבל לא טעויות שנעשות במודעות מלאה. המשל לא מצליח להגיד לנו מה בעצם יש בשובך; האם יש בו רק את 7, 5 ו12, או את הסכום של 7 ו5, או את התרגיל כולו. איך יכולה להיות ידיעה לא מלאה ומובחנת שיכולה להפוך לידיעה מלאה ומובחנת? זה הרי המצב שאנחנו נמצאים בו - *כל הזמן*.

-### ציפורים של אי-ידיעה
+####ציפורים של אי-ידיעה


 עד כה, המשל לא הצליח להסביר איך אנחנו יכולים לטעות - משום שהוא לא מבחין בין ה*ציד* הראשון של היונים ל*ציד* בתוך השובך של היונה השגויה[^102]. תיאיטיטוס מנסה לתקן את המשל (199E).

 אולי בנינו את המשל לא נכון, אומר תיאיטיטוס - אמרנו שכל הציפורים הן ציפורי ידיעה. אבל בעצם, חלק מהציפורים הן ציפורי אי-ידיעה. אבל מה מבחין בין הציפורים הללו לציפורי הידיעה? מה מבחין ביניהן? איך הן נכנסו בכלל לשובך? האם צדנו אותן יחד עם ציפורי הידיעה?  *איך ידע יכול להיות נוכח בנו - רדום?*

-## משל חבר המושבעים
+###משל חבר המושבעים

 (200D) ושוב, שואל סוקראטס - מהי ידיעה? האם עלינו להמשיך? תיאיטיטוס משיב שלא - אלא אם סוקראטס יפקוד שכן; ראו איזה אופי רך יש לתיאיטיטוס[^103]. שוב, מההתחלה.

@@ -732,14 +734,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 שיטה אחת היא להסתכל על ידיעה כ**האמנה שיכולה להסביר את עצמה**.

-# ההגדרה הרביעית
+##ההגדרה הרביעית

 (201D) אולי *סברת אמת שבצידה הסבר*[^106] - לוגוס - אומר תיאיטיטוס, היא הידיעה; תיאיטיטוס מציג אותה כהגדרה שהוא שמע ממישהו אחר, ונזכר בה עתה. למרות ההססנות שלו, תיאיטיטוס מדבר בביטחון: זוהי *Episteme* - ידיעה מדעית, הוא אומר. 

 אבל היכן, שואל סוקראטס, היכן עובר הקו בין מה שניתן לתת לו לוגוס ומה שלא ניתן לתת לו לוגוס? תיאיטיטוס לא זוכר; אולי אתה תדע, סוקראטס?


-## ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו
+###ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו

 סוקראטס מפרש את ההגדרה של תיאיטיטוס כ*חלום*. כל עוד תיאיטיטוס לא מסוגל *להסביר* את ההגדרה שלו, היא בגדר חלום, ולא ידיעה. אבל אם זה המצב, סוקראטס מכיר באמת מסוימת בתוך ההגדרה הזו. אם יעלה בכוחו של תיאיטיטוס לתת לוגוס להגדרה זו, היא תוכל לעמוד בכוחות עצמה.

@@ -763,7 +765,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 החלום של סוקראטס הוא, באופן פרדוקסלי, חלום של ערנות מושלמת: של פירוק כל המורכבים לכדי הרכיבים שלהם. בואו ננתח אותו, ונראה מה יוצא. 

-## שלם כסך או שלם כפשוט
+###שלם כסך או שלם כפשוט

 > חלומות שווא ידברו, הבל ינחמו

@@ -783,7 +785,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 > הנה דלי מלא בחלבונים ופחמימות וכל מה שמרכיב אדם, באותם הכמויות. יש פה אדם? לא. אז מה חסר? הצורה? ומה זו הצורה הזו? היא עוד רכיב? היא משהו אחר? מה זה לעזאזל? *איפה השלם?* אנחנו יכולים לדעת כל אחד לחוד - הרכיבים, *וגם* הצורה, ולא לדעת את השלם!
 {.is-warning}

-### שלם כסך חלקיו
+####שלם כסך חלקיו

 אם נגדיר את השלם כסך חלקיו, השלם *יתפורר לסך חלקיו*. האנליזה תמשיך עד אינסוף, ובשום שלב לא תהיה ידע - רק רכיבים קטנים יותר שגם אותם צריך לחלק.

@@ -793,7 +795,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 תפיסת הידיעה כנאליזה, כידיעת חלקיו של השלם, נשמעת נכונה אינטואיטיבית, אבל הנה - היא לא מסוגלת להסביר את עצמה. 

-### שלם כפשוט
+####שלם כפשוט

 (203D) אם השלם כסך חלקיו לא מסביר את עצמו, ננסה לראות אותו כדבר מה נפרד מהחלקים שלו: "א" לבד היא *אה* ו"ב" לבד היא "בה" וביחד הן *אב* - רכיב שונה, בעל משמעות. אם נראה את השלם כחסר חלקים, אולי הוא לא יתפורר לנו.

@@ -805,7 +807,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 לדבר הזה יש שם ביונית - *nous*.

-## הצלת ההגדרה
+###הצלת ההגדרה

 לא עלה בידינו להתעורר עדיין מהחלום של סוקראטס. כפי שמתואר ב*מדינאי*[^116] -  

@@ -851,7 +853,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אצל אפלטון אין דיאלקטיקה כזו עדיין - רק פער: הידיעה שלנו היא לשונית (*Dianoya*), והשכל שלנו מכיר רק באידאות (*nous*) - הלא מילוליות - ועל הפער הזה אי אפשר לגשר.


-### לוגוס כדיבור מפורש
+####לוגוס כדיבור מפורש

 (206C) ומה בדיוק הלוגוס מוסיף להסבר שלנו? אפשרות ראשונה היא שהלוגוס הופך מחשבות למפורשות. ידיעה, אפוא, תהא ידיעה מפורשות שאמרנו למישהו אחר. ולמה זה לא עובד? 

@@ -869,7 +871,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 השפה מצטיירת מהתיאור האריסטותלי כתיווך של ה*nous* - הלהט הפנימי שקיים בנפש, אותו הלהט שאפשר להלן קלר ללמוד בלי לוגוס. 

-### לוגוס כידיעת היסודות
+####לוגוס כידיעת היסודות

 (207A) ואולי לוגוס הוא היכולת להסביר פונקציונלית את החלקים של משהו - אם נשאל *מהי עגלה*, נדע להגיד - צירים, אופנים, מושב ומוט. אבל רוב הזמן, לא נדע את כל הפרטים הקטנים - כמו קרשים צריך כדי להרכיב אחת. אז אולי צריך שני *לוגוי* - אחד כללי, ואחד מסוים - ויחד הם ידע. 

@@ -883,7 +885,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 השם יהיה כמעט אותו דבר - *ת'אודורוס* - ואין ספק שהאדם *יודע* לכתוב תיאודורוס. אולם עבור אפלטון, זה לא מספיק - גם אם זה מספיק להתנהל ביומיום.

-### לוגוס כסימן ההיכר
+####לוגוס כסימן ההיכר

 ואולי לוגוס הוא הידיעה של סימן ההיכר[^119] - מה שמבדיל משהו ממשהו אחר? נניח ונשאלנו - *מה זה שמש?* ונשיב - *השמש הוא הבהיר שבין גרמי השמיים הסבים סביב הארץ*. האם אם נדע בדיוק מה מבחין משהו מכל הדברים האחרים, אין בפינו ידיעה? 

@@ -893,7 +895,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception

 אז? מה נשאר?

-# התיאיטיטוס - חיובי או שלילי?
+##התיאיטיטוס - חיובי או שלילי?

 עברנו את כל ההגדרות; ניסינו שלוש נסיונות להציל את ההגדרה האחרונה; האם אנחנו עדיין הרים במשהו, שואל סוקראטס? (210B) לא, משיב תיאיטיטוס; אמרתי מעבר למה שיש בי. 

@@ -1032,4 +1034,4 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^117]: *Kyklos*
 [^118]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)!!! (אנדי מאשר)
 [^119]: *Diaphora*
-[^120]: זוהי נקודת הפתיחה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת), וכאמור - של [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ב[פנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח).
+[^120]: זוהי נקודת הפתיחה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת), וכאמור - של [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ב[פנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח).
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.מטלת
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.מטלת
@@ -0,0 +1 @@
+,shmick,Tieke,07.08.2024 13:53,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.מסכמת.docx#
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.מסכמת.docx#
@@ -0,0 +1 @@
+,shmick,Tieke,07.08.2024 14:07,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;
--- a/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.שלד
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.שלד
@@ -0,0 +1 @@
+,shmick,Tieke,07.08.2024 13:13,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;
--- a/פילוסופיה/יוונית/אריסטו.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אריסטו.md
@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2023-05-13T13:23:43.603Z
 ---

-# אריסטו - איש ופועלו
+##אריסטו - איש ופועלו
 >  [דברי היכרות](/מבוא/aristotle_(metaphysics).docx), [מבוא לאריסטו](/מבוא/jacob_klein_(introduction_to_aristotle)_(1).pdf), [תרגום מושגים למבוא](/מבוא/some_untranslated_greek_words_from_kleins_article.doc)
 {.info}

--- a/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md
@@ -134,7 +134,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^24]: *Eudaimonia - Psyches energeia kath'aren*


-# הסגולה טובה (Aretē)
+##הסגולה טובה (Aretē)

 (ספר 2) מהי אותה הסגולה הטובה?[^25] שעלינו להפעיל בכדי להיות מאושרים?

@@ -184,7 +184,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z

 דוגמה בולטת לסגולה טובה של החשיבה השוקלת היא האומנות, העוסקת ביצירה[^43] של דבר חיצוני לנו, ולא בעשייה[^44]. האמנות היא הכישרון התבוני[^30] ליצור - להחיל כללים מסוימים[^45] על חומר מסוים בכדי ליצור[^46] מצב מסוים. אלא שהאומנות אינה סגולה טובה במלוא המובן - משום שהיא יכולה להיות מנותקת מהיפה. מתכנת מחשבים, למשל, יכול להיות אדם נבזה - אך מתכנת טוב לא פחות. הוא יכול להשתמש בקוד למטרות מכוערות בעליל - ולא רק ליפה.

-## על יישוב הדעת וגדלות הנפש
+###על יישוב הדעת וגדלות הנפש
 (54-6, Sachs) יישוב הדעת הוא הסגולה הטובה שבין עונג לכאב - היכולת למצוא את האמצע בין פריצות להיעדר כל רגש[^47]. הכוונה היא לא הנאות נפשיות, אלא להנאות גופניות. אריסטו מסווג חושים מסוימים כלא-בעיתיים (ראייה, שמיעה, ריח) ואחרים כבעיתיים  - מישוש, וטעם, היכן שאנו דומים ביותר לבהמות. בחושים אלו אנו נדרשים ליישוב דעת (לא לאכול יותר\מעט מדי, למשל). במובן מסוים, חוסר יישוב דעת בחושים אלו גרוע יותר אפילו מהבהמות - משום שאלו נוהגות כן בכדי להתקיים ותו לא.

 יישוב הדעת הוא **למען היפה** - פריצות\חסר הם דברים מכוערים לפי אריסטו.
@@ -221,7 +221,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^48]: *Megalopsuchia*
 [^49]: קשר אדוק לפיזיקה: הצורה היא עליונה, והאדם רוצה להיות פעיל.

-# ידיעה מדעית (Epistēmē)
+##ידיעה מדעית (Epistēmē)
 (ספר 6, פרק , עמ' 104) אריסטו מגדיר את הידיעה[^51] כ**מצב פעיל של הנפש**, הקשורה ביכולת ה*היסק* וה*הוכחה* שלה[^50]. היכולת לזהות כשלים לוגיים, וחישובים מתמטיים, כולן תלויות ביכולת הזו - זיהוי תבניות היסק דדוקטיביות כאלו ופעולה בתוכן.

 אלא שאריסטו אינו מגדיר את הידיעה המדעית כסגולה טובה: הידיעה המדעית היא מעקב אחרי תבנית ההיסק בהתאם לעקרונות הראשוניים (כמו חוק הסתירה), איך אינה יודעת אותם ממש. כמו כן, ידיעה מדעית יכולה להיות מנותקת מאופי טוב.
@@ -229,7 +229,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^50]: *apodeixis* - הדגמה
 [^51]: Epistēmē* *Epistemonikon* - סגולה טובה של המחשבה

-# שיקול דעת מעשי (Phronesis)
+##שיקול דעת מעשי (Phronesis)
 בפרק 5, אריסטו נוקב לראשונה בסגולה טובה של החשיבה - שיקול הדעת המעשי[^52]. שיקול הדעת המעשי הוא היכולת לשקול ולהכריע לא בעניינים עיוניים, אלא על החלטות מעשיות שאנחנו צריכים לקבל בחיים. 

 > A truth disclosing active condition[^30] invloving reason[^53] which governs action[^44], and is concerned with what is good and bad for a human being as a whole
@@ -250,7 +250,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^53]: *Logos*


-# שכל (Nous)
+##שכל (Nous)
 (פרק 6) זהו הפרק הקצר ביותר והמוזר ביותר בספר - אריסטו מדבר על הסגולה הטובה של המחשבה שהיא השכל[^54], אך לא אומר מה היא - רק מה היא לא.


@@ -265,7 +265,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^55]: אנו לא צריכים לראות 46 בני אדם או 34 כלבים כדי לזהות בני אדם הוא כלבים, או לחשוב על כל צורה בעלת שלוש צלעות האם היא משולש או לא - את כל אלו אנו קולטים בלו אינדוקציה\דדוקציה, באמצעות ה'עין הפנימית הפתוחה תמיד' שלנו, שקיימת בנו מהיותנו בני אדם. זהו השכל.


-# מהי החוכמה (Sophia)?
+##מהי החוכמה (Sophia)?
 (פרק 7) 

 > So wisdom would consist of intellect[^54] and knowledge[^51] - knowledge with its head screwed on, as it were, at work[^56] in knowing what is most highly honored
@@ -286,7 +286,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^56]: *energei*


-# אושר וחיי העיון
+##אושר וחיי העיון
 בספר 10, פרק 6, אריסטו מדבר על העונג - כתסמין של השלמות - ולפתע, גורר אותנו אל חיי העיון.

 החיים הטובים מלווים בהכרח בעונג - כאן מסכים אריסטו עם הדעה הרווחת. אריסטו מתייחס אליה במלוא המובן - האם ייתכן שהחיים הטובים ביותר הם חיי התענוגות וההנאה, חיי השעשועים?
@@ -300,7 +300,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^57]: *energia*
 [^58]: *bios theoretikos* - חיי העיון. הכוונה היא לא לחיים של בהייה בספרים, אלא לחיים של חקר והבנה.

-## הטיעון בעד חיי העיון
+###הטיעון בעד חיי העיון
 > But if happiness is being-at-work[^57] in accord with virtue it is reasonable that is would be in accord with the most powerful virtue, and this would belong to the best part of us...That this way of being-at-work is contemplation has already been said...

 משום מקום, אריסטו שולל במחי יד את החיים המעשיים, שבדברם דיבר מתחילת ה*אתיקה*, כאושר במלוא המובן - ומכתיר במקומם את חיי העיון.
--- a/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה.md
@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
 >[מצגת](/מבוא/aristotle_metaphysics_a_(slides).pptx), [ספרים 1-2](/מבוא/aristotle_(metaphysics_alpha_and_alpha_elatton).pdf), [מטלת בקיאות](/פילוסופיה/יוונית/ג'ינג'יסטותאלס_-_מיציפיזיקה.docx)
 {.info}

-# כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת. האמנם?
+##כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת. האמנם?


 נדמה שהראשון בספרי המטאפיזיקה אינו כתוב ליוונים - למעשה, לא ברור כלל למי הוא כתוב[^2].
@@ -57,7 +57,7 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
 [^13]: *Schole* - פנאי. מכאן מגיעה המילה *School* - אי אפשר לרכוש השכלה אם אין לך פנאי. מילה יוונית נוספת לפנאי היא *Anapausis* - הפוגה ממה שעושים כעת, לעומת *Schole* - פנאי מהצורך להתקיים כל הזמן.
 [^14]: *Arche*

-# איזו מין ידיעה היא החכמה
+##איזו מין ידיעה היא החכמה
 חוכמה היא ידיעת הסיבות והראשיות - אבל איזה מין סיבות והראשיות? לשם כך, פונה אריסטו לדעה הרווחת[^15] - מה שמניח בזו אמת מסוימת. מסברה זו ניתן להגיע לידיעת הסיבות ממש - *Philosophia causarum cognitio est*. האמת מוכלת, לפי אריסטו, בדעה הרווחת - כל אדם יודע להגיד משהו קטן על הטבע, בכלים הטבעיים שלו (Who could miss the doorway?). כשאנשים רבים תורמים את חלקם, מתקבל משהו בעל שיעור קומה, אומדן כלשהו של האמת. אריסטו מתאר את היחס בין הנפש שלנו לידיעת הסיבות 'כעיני העטלף לאור יום' - אילו ננסה בשכלנו בלבד לתפוס את הסיבות והראשיות, נסתנוור.  

 אנשים מייחסים לחוכמה את ידיעת *הכל* - לא כאוסף של ידיעות מסוימות (פדנט), אלא כידיעה מקיפה. האנשים מגדירים את החוכמה כידיעת הדברים שקשה לדעת, באופן מדויק[^16]. עוד מניחים הרוב, בצדק, שהחכם הוא זה שצריך לשלוט, ולא להישלט: זאת משום שהוא יודע את הסיבות המקיפות, לשם עצמן, ולא לשם מטרה מסוימת. אריסטו מתאר את מקור הידיעה הזו, ומקורה של הפילוסופיה בפליאה. הפליאה, לעומת הסקרנות, אינה נעשית למטרה מסוימת, ואינה הכרחית. אין ידיעה מעשית פחות, אך נשגבת יותר. 
@@ -69,7 +69,7 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
 [^17]: כפי שמביע אותה המשורר סימונידס
 [^18]: לא במובן המקראי, או הדתי: בתפיסה האריסטוטלית, האלוהות היא שכל בלבד.

-# מה זה "להיות" (What is being)?
+##מה זה "להיות" (What is being)?
 > [נספח: הקטגוריות](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_(categories_metaphysics_gamma_and_metaphysics_zeta).pdf), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_and_zeta_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(second_half)_(slides).pptx), [ספר גמא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_(english).pdf), [ספר זיתא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(english).pdf)
 {.is-info}

@@ -98,7 +98,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka

 כל אלו שימושים בפועל *להיות* (Is) - מה כל אחד מאלו מייצג? איזו מן הוויה הוא מייצג? זוהי לב השאלה המטאפיזית שבה עוסק אריסטו - מספר האופנים שניתן להיות.

-## הקטגוריות
+###הקטגוריות

 > המלצה: *הקטגוריות*[^21] של אריסטו, ספר מקדמי למטאפיזיקה העוסק בשאלה זו.
 {.is-success}
@@ -118,7 +118,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka

 אריסטו נותן כדוגמה את הבריאות. ניתן לומר על אדם שיש לו מראה עור בריא; שההתעמלות בריאה עבורו; או שהתרופה בריאה עבורו. כל המשמעויות האלו חותרות למובן השולט של הבריאות, למרות שמשמעותן שונה - האחת היא סימן, השנייה מצב והשלישי ניסיון להחזיר למצב. 

-## העצם 
+###העצם 
 אריסטו מציב את הוויה השולטת כ*היות עצם*, ומציב את כל השאר כנגזרות של היות *עצם* -  מה ששייך לך ואינו ניתן לקחת ביוונית יומיומית, ומונח טכני ביוונית של אפלטון ואריסטו. Sachs מתרגם את המונח *לThinghood* - הדבר המאפשר למשהו להיות בכלל משהו מובחן בעולם הזה. 

 > קחו לדוגמה את מנחם הסוס: הוא גבוה, חום, וכרגע הוא בועט למוישה בראש. כל אלו הן תכונות חולפות - אך מנחם יישאר מנחם הסוס - הוא יכול להיות בעל צבע עור אחר, או נמוך יותר, או לא לבעוט במוישה.
@@ -127,7 +127,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka

 תכונות, דוגמת צבעים, מתסובבות בעולם בלי עצמאות של ממש: אין ממש 'רק סגול' - יש משהו שהוא סגול. יש *עצם* שהוא מושא התכונה הזו. 

-# חוק הסתירה
+##חוק הסתירה
 הפילוסוף מתחיל בהבדל המטופש לכאורה בין סוקראטס לסוקראטס יושב. עצם הניסיון לעמוד על המקום שבו עובר הגבול בין היותו של דבר מסוים עצם, הבדל שניכר אפילו בשפה שלנו, היא תחילתו של המסע הפילוסופי לפי אריסטו - במובן מסוים, זוהי החקירה אפילו אל תוך האלוהות ממש.

 לפילוסוף שייך גם לעיין בראשיות של הכל (Arche Sillogismus) - כפי שמתאר ב'חוק הסתירה':
@@ -167,7 +167,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 [^22]: מכאן התרגום העברי ל*עצם*
 [^23]: חשוב לשים לב שאריסטו לא מוכיח את החוק הזה דדוקטיבית - משום שעל כלל זה נסמכת כל הלוגיקה בכלל. במקום, אריסטו הולך על דרך השלילה (*Reducto ad absurdum*)

-# מהו העצם? חומר? צורה? תרכובת?
+##מהו העצם? חומר? צורה? תרכובת?

 ובכן - מה יכול להיות בכלל עצם? לשם צולל ספר זיתא - *הר האוורסט* של המטאפיזיקה המערבית. 
 אותו הדבר שהוא עצם חייב להכיל עצמיות מסוימת, כזו שנוכל לזהות - דוגמת גופים (לרבות הכוכבים). אבל האם רק גופים שכאלו יכולים להיות עצם? לא בהכרח; אפלטון, למשל, סבר שמספרים, וצורות (אידאות) הן עצמים. תפקידנו לקחת את כל המובנים היומיומיים האלו שבהם אנו מציינים עצמים, ולנסות להבין מי מהם באמת ובתמים עצם.
@@ -194,7 +194,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 נקודת המבט הזו מנחמת; אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה זה חומר, לעומת האפשרויות האחרות והמופשטות יותר. אלא שאריסטו איננו סבור כלל שאנו מבינים את החומר, ושולל את היותו עצם (1029a 30).
 היות עצם דורשת היותו של דבר מה כמובחן ועצמאי. מהו, אפוא, חומר? *רק* חומר? אין ביכולתנו לעמוד על כך - ומכאן שאיננו עצם. הארד של *מיכאלנג'לו* יכול להיות גם חומר של כל דבר אחר - של מגן, או של כד. החומר האורגני שמרכיב אותנו יכול, וייהפך, יום אחד לחומר בבסיסו של משהו אחר, כמו צמח; אבל אין לאף אחד מאלו מסוימות.

-## העצם - חומר?
+###העצם - חומר?
 אריסטו מתחיל מנקודת המבט היומיומית - חומר הוא מה שמגדיר 'להיות'. האמנם? (1029a10) אם לא חומר - אז מה?

 > שימו לב: אריסטו ***אינו*** שואל *האם יש חומר*, או *האם חומר נחוץ*[^28].
@@ -211,11 +211,11 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka

 בפיזיקה המודרנית ניצבת הנחה מסוימת שברגע שנגיע לחלקיק הקטן ביותר, הבסיסי ביותר, נבין את הוויה של דברים. אלא שהתגליות החדשות מראות בדיוק ההיפך - ככל שמגיעים לחלקיקים קטנים יותר, החומר בהיר פחות - נדמה שאנחנו לא לגמרי מבינים מה אנחנו שואלים. הגישה האריסטותלית סבורה כי, ככל שמתרחקים יותר מהצורה - התמונה בהירה פחות.

-## העצם - הכולל?
+###העצם - הכולל?

 דברים כמו 'לובן' יכולים להיות כוללים (לבן כזה, לבן אחר...) - אך הכולל אינו פעיל בלהיות עצמו (אין 'להיות לבן' - יש להיות *משהו* לבן.

-## העצם - סוג?
+###העצם - סוג?
 מה לגבי סוג של דברים (כל האייפונים, כל בעלי החיים, וכו') - במידה מסוימת, זוהי העמדה האלפטונית. הסווג הוא ה'דבר האחד מעל', שמכיל את כל הקבוצה. אלא שאריסטו סבור שאם נחשוב על עצם כמאפיין אחד מעל רבים, לעולם לא נבין מהו באמת עצם - איך המהות של הקבוצה יכולה להיות נפרדת מהקבוצה עצמה? חשיבה שכזו מובילה אותנו למבוי סתום. החשיבה הזו, לדעת אריסטו, היא תמונתית, היכן שהיא צריכה להיות מושגית.

 אריסטו מסכים עם אלפטון על כך שהעצמיות של עצם כרוכה בצורה שלה - אך השניים חלוקים באופן שבו אותה צורה מתקיימת.
@@ -224,7 +224,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 {.is-warning}


-## העצם - צורה?
+###העצם - צורה?
 הדיון המטאפיזי הזה הוא *Aporotatos* - הכי מלא ב*Aporia* - מבואות סתומים ("The greatest stumbling block"). חשוב להבחין כאן בין הצורה הנראית - *Morphe* - לצורה של ממש, הצורה הנראית - *Eidos*. המילה 'צורה' בעברית נושאת משמעות פיזית, אבל הכוונה היא לא למשהו פיזי - דוגמת Form באנגלית (שכן יש פועל *To form*). יש המתרגמים מונח זה בעברית ל'תבנית'. כשאריסטו מדבר על צורה, הוא מדבר על ***פעילות*** מסוימת - לא על *תמונה* מסוימת.  

 אריסטו מתאר את העצם במונח משלו[^24] - "What something keeps on being in order to be". הכוונה כאן היא פעילות מתמשכת - כזו שקרתה בעבר, מתרחשת עכשיו ותתרחש בעתיד[^32]. המבנה הזה משמר רק את התכונות המהותיות, ומנפה את כל התכונות החולפות. סוקראטס אינו חייב להיות נשוי כדי להיות סוקראטס - הוא היה סוקראטס גם קודם. הוא אינו חייב להיות חיוור - הוא יכול ללכת להשתזף. הוא אפילו לא חייב לשאת תכונת אופי מסוימת - הוא ישתנה לאורך חייו. לעומת זאת, סוקראטס חייב להמשיך להיות בן אדם על מנת להישאר סוקראטס - ולכן זה חלק מהוויה שלו, כל עוד הוא הווה[^33]. 
--- a/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה.md
@@ -17,7 +17,7 @@ dateCreated: 2023-05-28T05:42:53.037Z

 במסע האריסטולי לעבר החוכמה, ה*עצם* ניצב במרכז. ה*פיזיקה* של אריסטו היא חקר הישים הטבעיים - ה*עצם* בטבע - והוא עושה זאת דרך חקירת העצם הברור מאליו: אנחנו עצמנו.

-# מהי הפיזיקה האריסטותלית?
+##מהי הפיזיקה האריסטותלית?

 בעוד שיש דימיון רב בין השניים, הפיזיקה האריסטותלית שונה מאוד מהפיזיקה המודרנית; בראש ובראשונה, הפיזיקה של אריסטו טרודה במהלכו של הטבע בשלמותו - במהלך של יישים טבעיים, בסיבות[^2] שלהם, בתנועה שלהם וב**סיבות** שלהם. 

@@ -34,11 +34,11 @@ dateCreated: 2023-05-28T05:42:53.037Z

 עוד אומר אריסטו כי המתטמטיקה אינה חקר הטבע (פרק 2) - בבואה לבחון יישים טבעיים, היא מרדדת את אותה תנועה, ומתעלמת מעליונותו של השלם על החלק - וכך חוטאת למהותו של הטבע.

-# מהם היישים הטבעים?
+##מהם היישים הטבעים?

 התנועה ביישים מלאכותיים - כמו בתים - אינה אלא על פי המזדמן. גם שינויים שיתרחשו בו - כמו ריקבון של העץ - אינם נעשים בהיותם מי שהם; הבית נרקב לא בהיותו בית, אלא בהיותו עשוי מעץ; אילו היה עשוי ממתכת, היה מחליד. 

-# המבנה המטאפיזי של הטבע 
+##המבנה המטאפיזי של הטבע 
 במטאפיזיקה הוזכרו ה*חומר*[^8] וה*צורה* - ואלו, בדומה לשאר המינוחים האריסטותלים, שונים מהקשרם העכשווי. היחס בין חומר לצורה אינו רק כמו בין השולחן לעץ המרכיב אותו; הוא גם היחס בין הפילוסופיה (צורה) לאלו שמנסים ללמוד אותה (חומר). זאת בשונה מההגדרה העכשוית, של כל דבר בעל נפח ומסה במרחב[^9]. לעומתו, החומר האריסטותלי אינו נגיש לנו במלואו - הוא ביחס מסוים לצורה מסוימת. במובן הזה, החומר הוא *היסוד הסביל לצורה הטבעית* - הוא *ההיבט המעוצב להיבט המעצב*. חומר, למעשה, הוא היכולת להיות מעוצב על ידי צורה כלשהי. 

 אופן הקיום של חומר, לפי אריסטו, הוא ***היכולת להתממש***[^10]. מכאן עולה השאלה - יכולת להתממש *בתור מה?*. משהו לא יהיה טבע עד שלא תהיה בו הצורה הנתפסת בדיבור: עצמות אינן טבעיות עד שהחומר מהן הן עשויות מתגבש לכדי הפעילות שלהן. 
--- a/פילוסופיה/יוונית/בדיקה.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/בדיקה.md
@@ -0,0 +1 @@
+[יוונית](/פילוסופיה/יוונית/)
--- a/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס.md
@@ -15,7 +15,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:11:40.916Z

 שני ההוגים הללו עתו על המעגל המילטי מכיוונים שונים, ומנוגדים לחלוטין.

-# היראקליטוס
+##היראקליטוס
 > [רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/heraclitus_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(heraclitus).pdf)
 {.is-info}

@@ -43,7 +43,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:11:40.916Z
 [^2]: רסיס 124
 [^3]: רסיס 123
 [^4]: רסיס 49
-# פארמנידס
+##פארמנידס
 > [רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/parmenides_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(parmenides).pdf)
 {.is-info}

--- a/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים.md
@@ -24,7 +24,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z

 למיטב ידיעתינו, הפילוסוף הראשון (אף שאינו החשיב עצמו ככזה) הוא **תאלס ממילטוס** - שהיה הראשון לתת את הדעת על העולם ללא תלות במיתוס ובנומוס היווניים. 

-# ה'ראשית'
+##ה'ראשית'
 תאלס וההוגים המילטיים הגו בשאלת ה'ראשית' - ה*ארכה*[^1].
 מהי ה*ארכה?*

@@ -44,7 +44,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z

 [^1]: *ἀρχή* (Arche) - ראשית. 

-# תאלס
+##תאלס
 > כי העולם צף על המים

 תאלס סבר שאותו עיקרון חומרי הוא מים - אריסטו משער שזאת מכיוון שצפה ב'לחות' של כל הדברים ובנוכחותם של המים בכל מקום. יש לשער גם שתאלס ייחס לייצורים החיים חשיבות גבוהה יותר בפיזיס, ולכן המים שיחקו תפקיד משמעותי יותר בהגותו.
@@ -52,14 +52,14 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
 > למרבה האירוניה, תאלס מצא את מותו בטביעה, בדיחה ש'מפרנסת' את הפילוסופיים מראשית הפילוסופיה
 {.is-warning}

-# אנאקסימנדרוס
+##אנאקסימנדרוס

 הבא בתור בשרשרת המילטיים הוא אנקסימאנדרוס - שממנו שרד רק משפט אחד. אנקסימאנדרוס קבע שאם אכן יש משהו נצחי (ולא במובן של זמן - במובן של IS), לא ייתכן שהוא משהו מוגדר, שמתקיים בתוך מעגל ההתהוות והכיליון - כמו מים. לכן אנקסימאנדרוס טען שהארכה (מושג שאותו הוא הגדיר) הוא ה*אפאירון* - **הבלתי מוגדר** - מעיין ריק בלתי מוחשי שמתוכו הכל מתהווה ואליו הכל כלה.

 פירוש יותר נועז הוא שאותו *אפאירון* הוא הצדק הקוסמי (קוסמי במובן של **סדר**) - הגעת מתוך אותו משהו, וכשיעבור זמנך, אותו המשהו יגבה אותך חזרה (דין).


-# אנקסימאנס
+##אנקסימאנס

 אנקסימאנס ניסה לגשר בין שני עמיתיו המילטיים בכך שתפס עמדת אמצע. כמו אנקסימאנדרוס, נראה שסבר שהארכה לא יכולה להיות בתוך מעגל הכיליון וההתהוות, כמו מים. מנגד, הוא חשב שהארכה כן מוגדרת איכשהו - אחרת אי אפשר להסביר כיצד דברים מתהווים וכלים. אנקסימאנס סבר שהארכה היא האוויר - שכשהוא מתדלל נהייה דברים מסוימים, וכשנדחס - דברים אחרים. 

--- a/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים.md
@@ -15,13 +15,13 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:13:37.355Z

 בעוד שההוגים הללו נוטים להסכים עם קביעתו העיקרית של פארמנידס - **אין בריאה יש מאין** - הם שוללים את היעדר הריבוי והשינוי בהגותו של פארמנידס, ואת אלו הם מנסים 'להציל' בהגותם.

-# אמפקדוקלס מאקראגאס
+##אמפקדוקלס מאקראגאס
 אמפדוקלס סבור היה שההוויה מורכבת מארבע יסודות - האש, המים, האדמה והאוויר - שמתופעלים על ידי כוחות *האהבה* ו*השנאה*. לשורשים וכולות אלו יש את המאפיינים של ההווויה הפרמינדאית - נצחיים, בלתי מוגבלים, ופשוט ישנם.

-# אנאקסגוראס
+##אנאקסגוראס
 לעומתו, אנאקסאגורס סבור היה שהכל מכיל מהכל (*שורשים*), עד יסודותיו - ומתבטא בכל דבר ודבר בצורה אחרת. הכוח שמסדר את הקוסמוס לפי אנאקסאגורס הוא ***השכל*** (והכוונה היא **לא** לשכל האנושי, שהוא כוח בלתי חומרי), שקובע בכל התוהו ובוהו הזה את הסדר (לוגוס) ביקום.

-# האטומיסטים, לויקיפוס ודמוקריטוס
+##האטומיסטים, לויקיפוס ודמוקריטוס
 לויקיפוס ודמוקריטוס ביססו את התורה שלהם על **האטום** (מילולית: בלתי ניתן לחלוקה) - החלקים הקטנים ביותר, אחידים, נצחיים ובלתי משתנים (אך בתצורות\גדלים שונים ביניהם). הריבוי החומרי שאנחנו חווים מקורו בשילובים בין האטומים (צורה\סדר\מיקום בחלל).

 האטומיסטים טענו שהאטומים עצמם נעים בריק - ה*אין* - שהם מדברים עליו בצורה חיובית (הוא ישנו, ומה שהוא הוא *אין*). האטומים נעים באופן קבוע כמערבולת נצחית ואקראית, שלקצוותיה נזרקים היסודות הקלים ולמרכזה נשאבים היסודות הכבדים.
--- a/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים.md
+++ b/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים.md
@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
 > [היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(הסופיסטים).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(sophists).pptx), [חומר עזר (+ בשבחי הלני)](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf),[טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/sophist_materials.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/hebrew_chapter_on_the_sophists.pdf)
 {.is-info}

-# פרוטאגוראס מאבדרה
+##פרוטאגוראס מאבדרה
 > של כל הדברים האדם הוא קנה המידה,
 של אלה שהווים
 כפי שהם הווים,
@@ -36,7 +36,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z

 כדי להבין את החשיבה הסופיסטית ואת הרסיס הזה, כדאי להיעזר באנאלוגיית הרופא - אם אתה חולה והיין חמוץ לך, הרופא לא ייטען שהיין מתוק משום שכך הוא עבורו; הרופא יינסה להבריא אותך, כדי שהיין יהיה מתוק גם לך. הסופיסטים לא חותרים לאמת אובייקטיבית - קרי, טעם היין - אלא לשכנוע, כי הדברים הם כפי שהם נתפסים לכל אדם ואדם.

-# גורגיאס מלאונטיני
+##גורגיאס מלאונטיני

 [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) נודע בעיקר בנאומו *שבחי הלני*, שבו הוא מנקה את הלנה מטרויה מאשמתה באולמיפאדה למטרות שעשוע. הוא כתב גם את *על הטבע*, פארודיה אכזרית לפארמנידס ^162^.

@@ -60,7 +60,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
 [^2]: פרגמנט 82B11, בשבחי הלני
 [^3]: *doxa*, משורש *dokein* - to seem

-# פיזיס מול נומוס
+##פיזיס מול נומוס
 אנטיפון הגה בקשר בין הפיזיס לנומוי:

 > ...the decrees of *nomoi* are extra additions, those of *phusis* are necessary; those of *nomoi* are the product of agreement,. (...) those of *phusis* (...) of natural growth
				`@@ -0,0 +1 @@`
				`,shmick,Tieke,07.08.2024 13:53,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;`
				`@@ -0,0 +1 @@`
				`,shmick,Tieke,07.08.2024 14:07,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;`
				`@@ -0,0 +1 @@`
				`,shmick,Tieke,07.08.2024 13:13,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;`
				`@@ -0,0 +1 @@`
				`[יוונית](/פילוסופיה/יוונית/)`