Moving to MKDocs

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
 >[מצגת](/מבוא/aristotle_metaphysics_a_(slides).pptx), [ספרים 1-2](/מבוא/aristotle_(metaphysics_alpha_and_alpha_elatton).pdf), [מטלת בקיאות](/פילוסופיה/יוונית/ג'ינג'יסטותאלס_-_מיציפיזיקה.docx)
 {.info}
 
-# כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת. האמנם?
+##כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת. האמנם?
 
 
 נדמה שהראשון בספרי המטאפיזיקה אינו כתוב ליוונים - למעשה, לא ברור כלל למי הוא כתוב[^2].
@@ -57,7 +57,7 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
 [^13]: *Schole* - פנאי. מכאן מגיעה המילה *School* - אי אפשר לרכוש השכלה אם אין לך פנאי. מילה יוונית נוספת לפנאי היא *Anapausis* - הפוגה ממה שעושים כעת, לעומת *Schole* - פנאי מהצורך להתקיים כל הזמן.
 [^14]: *Arche*
 
-# איזו מין ידיעה היא החכמה
+##איזו מין ידיעה היא החכמה
 חוכמה היא ידיעת הסיבות והראשיות - אבל איזה מין סיבות והראשיות? לשם כך, פונה אריסטו לדעה הרווחת[^15] - מה שמניח בזו אמת מסוימת. מסברה זו ניתן להגיע לידיעת הסיבות ממש - *Philosophia causarum cognitio est*. האמת מוכלת, לפי אריסטו, בדעה הרווחת - כל אדם יודע להגיד משהו קטן על הטבע, בכלים הטבעיים שלו (Who could miss the doorway?). כשאנשים רבים תורמים את חלקם, מתקבל משהו בעל שיעור קומה, אומדן כלשהו של האמת. אריסטו מתאר את היחס בין הנפש שלנו לידיעת הסיבות 'כעיני העטלף לאור יום' - אילו ננסה בשכלנו בלבד לתפוס את הסיבות והראשיות, נסתנוור.  
 
 אנשים מייחסים לחוכמה את ידיעת *הכל* - לא כאוסף של ידיעות מסוימות (פדנט), אלא כידיעה מקיפה. האנשים מגדירים את החוכמה כידיעת הדברים שקשה לדעת, באופן מדויק[^16]. עוד מניחים הרוב, בצדק, שהחכם הוא זה שצריך לשלוט, ולא להישלט: זאת משום שהוא יודע את הסיבות המקיפות, לשם עצמן, ולא לשם מטרה מסוימת. אריסטו מתאר את מקור הידיעה הזו, ומקורה של הפילוסופיה בפליאה. הפליאה, לעומת הסקרנות, אינה נעשית למטרה מסוימת, ואינה הכרחית. אין ידיעה מעשית פחות, אך נשגבת יותר. 
@@ -69,7 +69,7 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
 [^17]: כפי שמביע אותה המשורר סימונידס
 [^18]: לא במובן המקראי, או הדתי: בתפיסה האריסטוטלית, האלוהות היא שכל בלבד.
 
-# מה זה "להיות" (What is being)?
+##מה זה "להיות" (What is being)?
 > [נספח: הקטגוריות](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_(categories_metaphysics_gamma_and_metaphysics_zeta).pdf), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_and_zeta_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(second_half)_(slides).pptx), [ספר גמא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_(english).pdf), [ספר זיתא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(english).pdf)
 {.is-info}
 
@@ -98,7 +98,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 
 כל אלו שימושים בפועל *להיות* (Is) - מה כל אחד מאלו מייצג? איזו מן הוויה הוא מייצג? זוהי לב השאלה המטאפיזית שבה עוסק אריסטו - מספר האופנים שניתן להיות.
 
-## הקטגוריות
+###הקטגוריות
 
 > המלצה: *הקטגוריות*[^21] של אריסטו, ספר מקדמי למטאפיזיקה העוסק בשאלה זו.
 {.is-success}
@@ -118,7 +118,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 
 אריסטו נותן כדוגמה את הבריאות. ניתן לומר על אדם שיש לו מראה עור בריא; שההתעמלות בריאה עבורו; או שהתרופה בריאה עבורו. כל המשמעויות האלו חותרות למובן השולט של הבריאות, למרות שמשמעותן שונה - האחת היא סימן, השנייה מצב והשלישי ניסיון להחזיר למצב. 
 
-## העצם 
+###העצם 
 אריסטו מציב את הוויה השולטת כ*היות עצם*, ומציב את כל השאר כנגזרות של היות *עצם* -  מה ששייך לך ואינו ניתן לקחת ביוונית יומיומית, ומונח טכני ביוונית של אפלטון ואריסטו. Sachs מתרגם את המונח *לThinghood* - הדבר המאפשר למשהו להיות בכלל משהו מובחן בעולם הזה. 
 
 > קחו לדוגמה את מנחם הסוס: הוא גבוה, חום, וכרגע הוא בועט למוישה בראש. כל אלו הן תכונות חולפות - אך מנחם יישאר מנחם הסוס - הוא יכול להיות בעל צבע עור אחר, או נמוך יותר, או לא לבעוט במוישה.
@@ -127,7 +127,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 
 תכונות, דוגמת צבעים, מתסובבות בעולם בלי עצמאות של ממש: אין ממש 'רק סגול' - יש משהו שהוא סגול. יש *עצם* שהוא מושא התכונה הזו. 
 
-# חוק הסתירה
+##חוק הסתירה
 הפילוסוף מתחיל בהבדל המטופש לכאורה בין סוקראטס לסוקראטס יושב. עצם הניסיון לעמוד על המקום שבו עובר הגבול בין היותו של דבר מסוים עצם, הבדל שניכר אפילו בשפה שלנו, היא תחילתו של המסע הפילוסופי לפי אריסטו - במובן מסוים, זוהי החקירה אפילו אל תוך האלוהות ממש.
 
 לפילוסוף שייך גם לעיין בראשיות של הכל (Arche Sillogismus) - כפי שמתאר ב'חוק הסתירה':
@@ -167,7 +167,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 [^22]: מכאן התרגום העברי ל*עצם*
 [^23]: חשוב לשים לב שאריסטו לא מוכיח את החוק הזה דדוקטיבית - משום שעל כלל זה נסמכת כל הלוגיקה בכלל. במקום, אריסטו הולך על דרך השלילה (*Reducto ad absurdum*)
 
-# מהו העצם? חומר? צורה? תרכובת?
+##מהו העצם? חומר? צורה? תרכובת?
 
 ובכן - מה יכול להיות בכלל עצם? לשם צולל ספר זיתא - *הר האוורסט* של המטאפיזיקה המערבית. 
 אותו הדבר שהוא עצם חייב להכיל עצמיות מסוימת, כזו שנוכל לזהות - דוגמת גופים (לרבות הכוכבים). אבל האם רק גופים שכאלו יכולים להיות עצם? לא בהכרח; אפלטון, למשל, סבר שמספרים, וצורות (אידאות) הן עצמים. תפקידנו לקחת את כל המובנים היומיומיים האלו שבהם אנו מציינים עצמים, ולנסות להבין מי מהם באמת ובתמים עצם.
@@ -194,7 +194,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 נקודת המבט הזו מנחמת; אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה זה חומר, לעומת האפשרויות האחרות והמופשטות יותר. אלא שאריסטו איננו סבור כלל שאנו מבינים את החומר, ושולל את היותו עצם (1029a 30).
 היות עצם דורשת היותו של דבר מה כמובחן ועצמאי. מהו, אפוא, חומר? *רק* חומר? אין ביכולתנו לעמוד על כך - ומכאן שאיננו עצם. הארד של *מיכאלנג'לו* יכול להיות גם חומר של כל דבר אחר - של מגן, או של כד. החומר האורגני שמרכיב אותנו יכול, וייהפך, יום אחד לחומר בבסיסו של משהו אחר, כמו צמח; אבל אין לאף אחד מאלו מסוימות.
 
-## העצם - חומר?
+###העצם - חומר?
 אריסטו מתחיל מנקודת המבט היומיומית - חומר הוא מה שמגדיר 'להיות'. האמנם? (1029a10) אם לא חומר - אז מה?
 
 > שימו לב: אריסטו ***אינו*** שואל *האם יש חומר*, או *האם חומר נחוץ*[^28].
@@ -211,11 +211,11 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 
 בפיזיקה המודרנית ניצבת הנחה מסוימת שברגע שנגיע לחלקיק הקטן ביותר, הבסיסי ביותר, נבין את הוויה של דברים. אלא שהתגליות החדשות מראות בדיוק ההיפך - ככל שמגיעים לחלקיקים קטנים יותר, החומר בהיר פחות - נדמה שאנחנו לא לגמרי מבינים מה אנחנו שואלים. הגישה האריסטותלית סבורה כי, ככל שמתרחקים יותר מהצורה - התמונה בהירה פחות.
 
-## העצם - הכולל?
+###העצם - הכולל?
 
 דברים כמו 'לובן' יכולים להיות כוללים (לבן כזה, לבן אחר...) - אך הכולל אינו פעיל בלהיות עצמו (אין 'להיות לבן' - יש להיות *משהו* לבן.
 
-## העצם - סוג?
+###העצם - סוג?
 מה לגבי סוג של דברים (כל האייפונים, כל בעלי החיים, וכו') - במידה מסוימת, זוהי העמדה האלפטונית. הסווג הוא ה'דבר האחד מעל', שמכיל את כל הקבוצה. אלא שאריסטו סבור שאם נחשוב על עצם כמאפיין אחד מעל רבים, לעולם לא נבין מהו באמת עצם - איך המהות של הקבוצה יכולה להיות נפרדת מהקבוצה עצמה? חשיבה שכזו מובילה אותנו למבוי סתום. החשיבה הזו, לדעת אריסטו, היא תמונתית, היכן שהיא צריכה להיות מושגית.
 
 אריסטו מסכים עם אלפטון על כך שהעצמיות של עצם כרוכה בצורה שלה - אך השניים חלוקים באופן שבו אותה צורה מתקיימת.
@@ -224,7 +224,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 {.is-warning}
 
 
-## העצם - צורה?
+###העצם - צורה?
 הדיון המטאפיזי הזה הוא *Aporotatos* - הכי מלא ב*Aporia* - מבואות סתומים ("The greatest stumbling block"). חשוב להבחין כאן בין הצורה הנראית - *Morphe* - לצורה של ממש, הצורה הנראית - *Eidos*. המילה 'צורה' בעברית נושאת משמעות פיזית, אבל הכוונה היא לא למשהו פיזי - דוגמת Form באנגלית (שכן יש פועל *To form*). יש המתרגמים מונח זה בעברית ל'תבנית'. כשאריסטו מדבר על צורה, הוא מדבר על ***פעילות*** מסוימת - לא על *תמונה* מסוימת.  
 
 אריסטו מתאר את העצם במונח משלו[^24] - "What something keeps on being in order to be". הכוונה כאן היא פעילות מתמשכת - כזו שקרתה בעבר, מתרחשת עכשיו ותתרחש בעתיד[^32]. המבנה הזה משמר רק את התכונות המהותיות, ומנפה את כל התכונות החולפות. סוקראטס אינו חייב להיות נשוי כדי להיות סוקראטס - הוא היה סוקראטס גם קודם. הוא אינו חייב להיות חיוור - הוא יכול ללכת להשתזף. הוא אפילו לא חייב לשאת תכונת אופי מסוימת - הוא ישתנה לאורך חייו. לעומת זאת, סוקראטס חייב להמשיך להיות בן אדם על מנת להישאר סוקראטס - ולכן זה חלק מהוויה שלו, כל עוד הוא הווה[^33].