Moving to MKDocs

פילוסופיה/לשון/index.md

@@ -0,0 +1,69 @@
+---
+title: לשון
+description: מבוא לפילוסופיה של הלשון
+published: true
+date: 2024-05-06T12:16:55.331Z
+tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון
+editor: markdown
+dateCreated: 2024-01-26T21:01:04.731Z
+---
+
+> [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2509955), [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49800), [ספר](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2509955)
+{.info}
+
+> [שיעור](/פילוסופיה/לשון/l-introduction-handout.rtf)
+{.is-info}
+
+##המהפכה הלשונית
+הפילוסופיה של הלשון טרודה בכל השאלות שמעניקות לשפה משמעות. למה בכלל אנחנו מבינים שפה? מה מענקים לביטויים משמעות? איך אפשר לדבר על דברים שלא בהכרח קיימים בעולם, ומה הופך רצף מסוים של צלילים ומחרוזות לדקדוקי?
+
+הפילוסופיה של הלשון אינה ממש חלק מהמסורת הפילוסופית לאורך רוב ההיסטוריה שלה. 
+עד סוף המאה ה19~תחילת המאה ה20, בשאלות שכאלו לא היה דיון פילוסופי כמעט בכלל. אך בשנים הראשונות להיווצרותה, הפילוסופיה של הלשון נהפכה לדומיננטית[^1]. מה הוביל לשינוי הזה? 
+
+בפילוסופיה אנליטית, השפה תופסת תפקיד מרכזי, לעומת תפקידה השניוני בפילוסופיה הקונטיננטלית. הפילוסופיה האנליטית רואה בלשון את המפתח להבנת המחשבה. הלה רואים בלשון תנאי מקדים לדיון בשאלות מטאפיזיות, כבדות משקל יותר - מבלי להבין במדויק את משמעות הפסוקים, לא ניתן, לשיטתם, להבין את מושאי המחשבה.
+
+**משמעות**, למשל, הוענקה אך ורק לפסוק שניתן לאמת או להפריך בצורה אמפירית; כל ביטוי אחר הוא חסר משמעות. הפסיקה הזו דרמטית: היא שוללת מהפילוסופיה שקדמה לאותה נקודה - לרבות אריסטו, אפלטון ודקארט - כל משמעות. כאן התחוללה מהפכה בפילוסופיה.
+
+הפילוסופים מעניקים קדימות לשלוש נושאים: ה**עולם**, ה**הכרה** וה**שפה**. ההוגים הקדמונים עסקו תחילה ב**עולם** - בשאלות מטאפיזיות קודמות (*על הטבע*). משם המשיכו לשאלות של **הכרה** - דוגמת האתיקה (האם יש בכלל ערכים? איך מצייתים לערכים אלה?). בתפיסה המוקדמת יותר, עיקרו של השילוש הזה הוא בעולם - במטאפיזיקה[^2].
+
+המהפכה הקרטזיאנית הטתה את הכף לעבר ה**הכרה**, כפי שעשה דקארט ב*הגיונות* שלו. השאלה הראשונה של דקארט הינה אפיסטמית לחלוטין - מה בכוחי לדעת? מה אני יכול להכיר?. התפיסה ממשיכה להוביל בפילוסופיה של הבאים אחרי דקארט, דוגמת בארקלי והאידיאליזם שלו - האפיסטמולוגיה ניצבת בחזית ומכתיבה את השאלות המטאפיזיות. 
+
+וכשם שעשו המהפכות שקדמו לה, המהפכה הלשונית שוב מטה את הכף, ושמה את מלוא הכובד סביב המחשבה, כפי שזו עולה ב**שפה**. כעת, הפילוסופים טרודים ב**לוגיקה**, ובראשם [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה)[^3] - אבי הלוגיקה המודרנית והפילוסופיה של הלשון[^4]. 
+
+##תורת הייצוג של לוק
+
+> [התפיסה הלוקיאנית של השפה](/פילוסופיה/לשון/לוק.pdf)(מתוך: מסכת טבע האדם) 
+{.is-info}
+
+[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק), כרבים מהפילוסופים בתקופתו, היה טרוד ב**אידאה** - פיתוח קרטזיאני - שמשמעותה מושא מחשבתי מסוים - ישיים ממשיים **בתודעה הפרטית** של כל אדם ואדם[^5]. לוק העניק אף הוא קדימות למחשבה, וטען שזו בלבד מעניקה משמעות לשפה. 
+
+> האידאה הקרטזיאנית **היא לא** האידאה האפלטונית! 
+> האידאה הקרטזיאנית מדברת יותר על הצורה ממש של חפץ מולנו, ולא מושא מטאפיזי כזה או אחר. אנחנו מדברים על הבקבוק ממש, לא על ה*בקבוקיות של הבקבוק*.
+{.is-warning}
+
+את האידאות שבתודעתו של כל אדם ואדם ניתן לתקשר רק באמצעות השפה - אך משום שהאידאה היא לעד פרטנית (אני לא יכול לחשוב את הבקבוק בראש של מישהו אחר), בני האדם נשענים על שתי הנחות נוספות בשימוש בשפה. 
+
+- ראשית, הם מניחים שהמילים מבטאות הן את האידאה שבתודעתם והן את זו שבתודעתו של האחר.
+כשאני אומר 'בקבוק', אני ואתה חושבים על אותו הבקבוק, אותה האידאה.
+
+- שנית, הם מניחים שהמילים שלהם מבטאות דברים ממשיים.
+המילים הן ביטוי של אידאה ממשית במחשבתו של הדובר. בהיעדר אידאה מאחוריה, המילה חסרת משמעות.
+
+האידאות הן מוחלטות, כפי שמסיק דקארט ב*הגיונות*: על נוכחותו של בקבוק כזה או אחר מולי ניתן להטיל ספק; על התמונה של הבקבוק ברוחי לא ניתן לערער.
+
+אלא שכאן עולה בעיה - הרעיון של האידאה חותר ישירות תחת השפה: מטרתה של השפה היא לתקשר מחשבות - אך אם האידאה - מושא המילים - היא לעד פרטנית לכל אדם ואדם, איך תיתכן בכלל תקשורת?
+
+---
+
+נניח וכשאומרים 'אדום', אני חושב על 'ירוק', ובן השיח שלי חושב על 'אדום'. אנחנו יכולים לדבר כמה שאנחנו רוצים על 'אדום', בביטחון גמור שאנחנו מדברים על האותו הדבר; למעשה, אין שום קשר, ו**אנחנו לא באמת מתקשרים**.
+
+---
+
+כאן מזדנבת פנימה [המהפכה הלשונית של פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה) - תחילה בתורתו המוקדמת ואחר כך בתורתו המאוחרת.
+
+
+[^1]: ((בארצות דוברות אנגלית))
+[^2]: ר' גם: [ *משל הקו המחולק*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#מושא-החוכמה-משל-השמש) של אפלטון.
+[^3]: [תחשיב הפרדיקטים](/פילוסופיה/לוגיקה/פרדיקטים) הוא תחום של פרגה.
+[^4]: עד העת המודרנית, האפיסטמולוגיה (ההכרה) והמטאפיזיקה (העולם) התקדמו פלאים, אך הלוגיקה עמדה במקום מאז זמנו של אריסטו,כפי שמקונן קאנט ב*ביקורת התבונה הטהורה*. 
+[^5]: מושג

פילוסופיה/לשון/אמפריציזם.md

@@ -15,7 +15,7 @@ dateCreated: 2024-02-25T14:18:33.795Z
 
 קווין אינו רק נגטיבי - הוא מציע חלופה פילוסופית הולמת לפוזיטיביזם. הכתבים שלו עוסקים במידה רבה בספקנות ביחס למשמעות. 
 
-# עקרונות הפוזיטיביזם
+##עקרונות הפוזיטיביזם
 
 הטענה המרכזית של הפוזיטיביזם הלוגי היא חלוקה של הפסוקים לאנליטיים - שאמיתותם נגזרת מכוח המשמעות שלהם - ולסינטתיים - כאלו שניתנים לאימות או הפרכה על פי ההתנסות. ההפרדה הזו עומדת בלב הפרויקט הפוזיטיביסטי, אך עומדת מוסווה בלב רוב הפילוסופיה. ההשלכות של המאמר - המבקר את ההפרדה הזו, אפוא, הן הרבה מעבר לפוזיטיביזם.
 
@@ -35,7 +35,7 @@ dateCreated: 2024-02-25T14:18:33.795Z
 
 קווין נותן לנו שתי תפיסות (דוגמות):
 
-# כישלון הההפרדה לאנליטי וסינתטי
+##כישלון הההפרדה לאנליטי וסינתטי
 הפוזיטיביזם קובע כי:
 
 > כל פסוק ניתן לסיווג כאנליטי (אמיתי מכוח עצמו) או כסינתטי (אמיתי מכוח עובדה)
@@ -103,7 +103,7 @@ dateCreated: 2024-02-25T14:18:33.795Z
 {.is-warning}
 
 
-# כישלון עיקרון האימות
+##כישלון עיקרון האימות
 ראו את עיקרון האימות של המשמעות הפוזיטיביסטי:
 
 > כל פסוק משמעי ניתן לתרגום לפסוקים על אודות התנסויות חושים

פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין.md

@@ -55,7 +55,7 @@ dateCreated: 2024-03-04T12:20:20.876Z
 
 ויטגנשטיין יוצא נגד הרעיון של דברים פשוטים ומורכבים במציאות (48), שסביבם אנו יכולים להורות - ומייחסים אותם כפונקציה שפתית סובייקטיבית. (59). הוא יוצא כנגד הרעיון שישנם דברים בסיסיים - בין שחלקי חומר, ובין שתחושות בלתי-ניתנות להכחדה, כמו שראסל סבור שישנן (69). 
 
-# פרדוקס הכללים של קריפקה
+##פרדוקס הכללים של קריפקה
 > [טקסט](/פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf)
 {.is-info}
 

פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים.md

@@ -10,7 +10,7 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
 
 > [טקסט: דחיית המטאפיזיקה](/פילוסופיה/לשון/קרנאפ.pdf)
 
-# מהו פוזיטיביזם לוגי?
+##מהו פוזיטיביזם לוגי?
 
 **הפוזיטיביזם הלוגי**  הוא מונח מורכב, הבנוי מ:
 
@@ -25,19 +25,19 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
 
 האימפריציזם סבור כי טענות שאינן מתבססות על החושים אינן יכולות להיות מוצדקות אפיסטמית. הפוזיטיביזם הלוגי גרר את זה לכדי קיצון - טענות שאינן ניתנות לאימות אמפירי **אינן יכולות לשאת משמעות כלל**.
 
-## תיאוריה של משמעות
+###תיאוריה של משמעות
 השאלה המרכזית של הפוזיטיבזם הלוגי הייתה **מה מכונן משמעות**. ניסוח קריטריון של משמעות תבהיר את טווח החקירה הפילוסופית, ויקבע מה השאלות שיש לדון בהן. 
 
 אם אין, למשל, פסוקים על אלוהים, או על האין - שעומדים בקריטריון שכזה, הרי שהם חסרי תוכן, ואז אין כל טעם לניתוח פילוסופי של מושגים אלה.
 
 [^1]: ובמיוחד - *הטרקטטוס*.
 
-# דחיית המטאפיזיקה
+##דחיית המטאפיזיקה
 את המשמעות הזו ביקשו לבסס **אייר** ו**הן**. לשיטתם, פסוק נחשב כבעל משמעות רק אם הוא מבטא מחשבה **אפריורית**, או **אפוסטריורית**. זוהי חלוקה דיכוטומית, של כל הפסוקים - לפסוקים אמפירים, הכפופים לעיקרון עובדות על משמעות, ולפסוקים אפריוריים - הכפופים לאנליטיות.
 
 משמע, פסוק משמעי רק אם הוא ניתן לאימות\הפרכה על ידי ההתנסות, או אם הם נושאים משמעות אנליטית (כמו טאותולוגיות) - פסוקים אמיתיים בהכרח.
 
-## המזלג של יום
+###המזלג של יום
 > או שטענה ניתנת לאימות אמפירי, או שהיא אנליטית - אמיתית או שקרית מכוח משמעותה בלבד.
 
 הדעה של יום והפוזיטיביסטים הלוגים קיצונית מאוד - **כל דבר שלא ניתן להפריך או לאשש, או להסיק אנליטית, חסר משמעות לחלוטין**.
@@ -55,7 +55,7 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
 
 מחבר *דחיית המטאפיזיקה*, קארנפ, מנסה להגיע לרדוקציה פנומנליסטית.
 
-# אימות תיאורטי ואימות מעשי
+##אימות תיאורטי ואימות מעשי
 > פסוק ניתן ל**אימות תיאורטי** אם, למרות שאין לי יכולת מעשית לערוך תצפיות שיוכיחו או יפריכו אותו, אני יכל לדמיין אילו תצפיות נדרשות כדי לאמת או להפריך אותו.
 > פסוק ניתן ל**אימות מעשי** אם יש לי היכולת למקם את עצמי במצב שבו אוכל לערוך תצפיות שמספיקות לאימות הטענה שהוא מביע. 
 
@@ -68,7 +68,7 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
 
 [^2]: *בעיית האינדוקציה*
 
-## אייר: הגדרה ראשונה
+###אייר: הגדרה ראשונה
 > לפסוק משמעי יש תוצאות אמפיריות: יש פסוקים תצפיתיים שנגזרים ממנו בעזרת הנחות נוספות ולא מההנחות הנוספות לבדן.
 
 פסוק תצפיתי ניתן לאימות אם ורק אם:
@@ -77,7 +77,7 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
 
 הרעיון: להראות שפסוק בעל משמעות עושה הבדל למה ניתן לתצפית. הוא יהיה בעל משמעות אם, כאשר נוסיף אותו לתצפיות, תהיה לו השלכה על האמיתות או ההפרכה של סט התצפיות כולו.
 
-## הבעיה
+###הבעיה
 
 > כאן נקלעתי למצוקה. הקריאה וההסקה על חשבונכם.
 {.danger}
@@ -114,7 +114,7 @@ S = ~(O1 & O2 ) v ~(N & O3 )
 
 ---
 
-# הבעיה של המתמטיקה והלוגיקה
+##הבעיה של המתמטיקה והלוגיקה
 בעוד שידיעה מדעית לא מתיימרת לוודאות מוחלטת - הלוגיקה והמתמטיקה כן. זה, כמובן, לא מתיישב עם האימפריציזם.
 
 הפוזיטיביזם מבצע שלוש הבחנות:
@@ -136,14 +136,14 @@ S = ~(O1 & O2 ) v ~(N & O3 )
 אולם נותר הקושי המהותי - איך יכולה להיות טענה שהיא *גם* על העולם - ו*גם* הכרחי?
 
 
-## קונבנציונליזם
+###קונבנציונליזם
 הזרם הזה קובע כי הטענות הן הכרחיות מכוח השפה. למשל, 5+7 הוא אמיתי ולו משום שזה סימן סינונימי ל12. הוא טוען שהמתמטיקה והלוגיקה לא מוסיפות ידע, אלא הופכות ידע מובלע למפורש. זהו הפתרון הקונבנציונליסטי לכך שמיל ביקש לוותר על ההכרח וקאנט ביקש לקבעו כמטאפיזי.
 
 אלא שגם בקובנציונליזם ישנה בעיה. אם ההגדרה היא רק מוסכמה, הרי שנוכל לתאר הגדרה אחרת. מדוע אנו בוחרים, למשל, בגיאומטריה אוקלידית? משום שהיא הצורה הפשוטה ביותר. בעולם אחר, שבו אנחנו הולכים ומתכווצים ככל שמתרחקים מהקצוות, תהיה גיאומטריה אחרת - שתתאר עולם *שכזה* בצורה פשוטה יותר.
 
 אבל כיצד נוכל לחשוב על חלופה ללוגיקה? היש דרך למצוא חלופה ל[חוק הסתירה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה)?
 
-### הביקורת של קווין
+####הביקורת של קווין
 הנה לכם חברינו, מודוס פוננס:
 ```
 p
@@ -152,11 +152,11 @@ q
 ```
 זוהי אקסיומה. אבל כדי להבין אותה לפי קונבציה, אתה נדרש לאותה הלוגיקה ממש. אם לוגיקה היא רק מוסכמה, הרי שגם הלוגיקה שתבין אותה היא מוסכמה - ומהבור הזה אפשר לצאת רק בקרקוע הלוגיקה כעניין הכרחי.
 
-## מה נשאר?
-### אונתולוגיה
+###מה נשאר?
+####אונתולוגיה
 אם נקבל את הקונבציונליזם, הרי שטענות כמו *יש זברות* ו*2+2=4* הן טענות מוסכמות - בתוך סט חוקים ומסגרת שקיבלנו עלינו, כמערכת. אולם, המוסכמה שוללת מאיתנו שאלות *מחוץ לאותה המסגרת* - כמו *האם יש עצמים חלל-זמניים?*  הבחירה במסגרת לשונית היא שיקול פרגמטי - תפקיד שהפוזיטיביזם החיובי מפקיד לידי הפילוסופיה.
 
-### אתיקה
+####אתיקה
 ישנה אתיקה **אובייקטיביסטית** - שטוענת שיש ערך אמת הכרחי לטענות מוסריות שלא ניתן לאמת אמפירית, לעומת **סובייקטיביסטים** - הקובעים כי ניתן לאמת טענות מוסריות באופן אמפירי (כמו *התועלתיות* של מיל - טוב הוא מה שמביא תועלה). שתיהן מסכימות על כך שהקביעות האתיות הן טענות.
 
 

פילוסופיה/לשון/פרגה.md

@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 ---
 
-# תורת ההוראה המוקדמת
+##תורת ההוראה המוקדמת
 בספרו *סודות האריתמטיקה*, דורש [גוטלוב פרגה](https://en.wikipedia.org/wiki/Gottlob_Frege):
 
-## אנטי פסיכולוגיזם
+###אנטי פסיכולוגיזם
 - להפריד בין הפסיכולוגי מהלוגי ואת הסובייקטיבי ומהאובייקטיבי.
 
 האידאה היא יש פסיכולוגיה סובייקטיבי, כפי שאומר לוק. עקרון זה, ה***אנטי-פסיכולוגיזם*** של פרגה, דורש להדיר מן השפה את האידאה, ובמקום להעניק לה משמעות **רק** בישיים האובייקטיביים, הלוגים. 
@@ -20,7 +20,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 כשאני אומר 'בקבוק', עליי להתכוון לבקבוק הזה ממש, כאן מולי, ולא לתמונת הבקבוק בתודעה שלי. 'בקבוק' הוא לא צלם הבקבוק בתודעה, אלא חפץ אובייקטיבי (מיכל עם פקק שמכיל נוזלים, או משהו כזה).
 
-## עקרון ההקשר
+###עקרון ההקשר
 - לעולם לא לבקש את משמעותה של מילה בודדת, אלא רק בהקשרה במשפט. 
 בעוד שלוק סבור שהמחשבות אינן אלא שרשרת של אידאות, פרגה טוען בדיוק הפוך - **אסור** לנסות להסיק על המושג הפרטי מבלי ההקשר שבו הוא פועל. זהו ***עיקרון ההקשר*** של פרגה.
 
@@ -28,7 +28,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 בעיקרון ההקשר טוען פרגה שהענקת המשמעות היחידה צריכה להיות פומבית - על סמך מה שיש בעולם - כזו שנקבעת על ידי *ישות חוץ לשונית*[^8]. מה היא הישות הזו? מה מעניק לפסוק משמעות?
 
-### משמעות פסוק - ערך האמת
+####משמעות פסוק - ערך האמת
 בכדי להעניק לפסוק משמעות, פרגה פונה ל*ערך האמת* שלו - אם הוא אמיתי,או שקרי. פסוק הוא לא כמו שם - הוא מורכב, והמרכיבים רלוונטיים לערך האמת שלו.
 
 > **אריסטו** *חכם* הוא פסוק אמת.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 התרומה של עקרון ההקשר כפולה. תחילה, הגדרת המשפט כיחידה הבסיסית ביותר, לעומת המילים בתורה הלוקיאנית; שנית, ייצוא המשמעות לישות חוץ לשונית - ערך האמת.
 הפסוק *אריסטו חכם* אמיתי משום שישנה ישות מסוימת - אריסטו - וישנה ישות מופשטת אחרת - חוכמה - והיחס ביניהם מתקיים כך שהפסוק אמיתי. מקור המשמעות היא לא בדעה של הדובר או המאזין - אלא בזכות יחס מסוים שמקיימות שתי הישויות. אבל כאן עולה בעיה מטאפיזית קשה - *מה טיב היחס הזה*?
 
-### אחדות הפסוק בהיותו פונקציה
+####אחדות הפסוק בהיותו פונקציה
 אם לא נעמוד על היחס הזה, הרי שכל פסוק הוא סתם רשימה. האם הרכיב הראשון נוטל חלק ברכיב השני? מניין מגיע העניין שאי אפשר להוסיף או להפחית שמות (*אריסטו חכם טראמפ*) מבלי שיאבד את זהותו כפסוק?
 
 פרדיקט, עבור פרגה, הוא **פונקציה**[^9] - שמקבלת ארגומנטים מסוימים. הביטוי *אריסטו חכם* הוא מסוג *X חכם*, כאשר הארגומנט הוא *אריסטו*. פרדיקט, למעשה, הוא פונקציה, ישות בלתי-רוויה, שכאשר הוא מקבל ארגומנט מסוים - במקרה הזה, אובייקט מסוג שם - הוא מחזיר פסוק בעל משמעות - שהיא ערך האמת.
@@ -48,10 +48,10 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 > אם ניקח את הפרדיקט "X חכם" ונעביר לו 'אריסטו', נקבל את הפסוק 'אריסטו חכם' - ש**משמעותו** נובעת מכך **שערך האמת שלו הוא חיובי** - אריסטו באמת חכם. אם ניקח את אותה **הפונקציה** (קרי: אותו **פרדיקט**) ונעביר לו 'ג'ינג'יסטותאלס', נקבל ביטוי בעל **משמעות** אחרת - משום ש**ערך האמת שלו שלילי** (ג'ינג'יסטותאלס לא באמת חכם). הפרדיקט "X חכם", איפוא, הוא **פונקציה ממיינת**.
 
 
-## ההבחנה בין אובייקט למושג
+###ההבחנה בין אובייקט למושג
 
 ```
-# זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי) 
+##זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי) 
  [אובייקט] הוא חכם
 #^ זהו הארגומנט - הדבר שאנו מחילים עליו את הפרדיקט; הדבר שבדברו אנו מעבירים שיפוט נכון\לא נכון.     
 
@@ -62,7 +62,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 **הפרדיקט לא עומד לעצמו**; X חכם הוא ביטוי חסר משמעות. גם האובייקט חסר משמעות בעצמו, בעוד שהשם - 'אריסטו' - עומד בזכות עצמו (השם 'אריסטו' הוא זה שמעניק ל'אובייקט' משמעות. רק השילוב של השניים מייצר פסוק בעל משמעות.
 
-### הכימות
+####הכימות
 > משה חכם
 > מישהו חכם
 > כולם חכמים
@@ -87,7 +87,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 [^9]: פרגה הגדיר פרדיקטים כסוג מסוים של פונקציה - *מושג*
 
 
-# תורת ההוראה המאוחרת
+##תורת ההוראה המאוחרת
 
 הרהרו בפסוקים:
 
@@ -101,7 +101,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 על כך כותב פרגה ב*על מובן והוראה*.
 
-## זהות - שוויון בין אובייקטים או שוויון בין שמות?
+###זהות - שוויון בין אובייקטים או שוויון בין שמות?
 תחילה, תוהה פרגה על המשמעות של *זהות*. על מה מדבר פסוק כמו, *כוכב הערב הוא כוכב השחר*? האם הוא מדבר על ה**שמות** המורים על האובייקטים האלה, או על האובייקטים עצמם?
 
 האם הפסוק אומר, *לכוכב הערב קוראים גם כוכב השחר*, או, *כוכב השחר הוא אותו הכוכב כמו כוכב הערב*?
@@ -112,7 +112,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 זה שהשם *כוכב הערב* מורה על השם *כוכב השחר* לא מספר לנו משהו על העולם. מנגד, זה שהכוכב שחשבנו שהוא *כוכב הערב* הוא אותו הכוכב ממש שהוא *כוכב השחר* זו תגלית אסטרונומית חשובה, שמלמדת אותנו משהו על העולם.
 
-## על המובן (Sinn)
+###על המובן (Sinn)
 על אודות מה נסובים פסוקי זהות?
 או שהזהות היא יחס בין אובייקטים - אבל אז אין הבדל בערך הקוגנטיבי בין שני הפסיקות - זו טאוטולוגיה; או, שהיא נסובה סביב הסימנים - אבל אז הם לא אומרים שום דבר אודות האובייקטים עצמם!
 
@@ -149,7 +149,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 **המובן** הוא אופן ההצגה של האובייקט.
 
-## עקרון ההמרה (אקסטנציונליות)
+###עקרון ההמרה (אקסטנציונליות)
 **רווק** ו**לא נשוי** נושאים את אותו המובן, אך בעלי הוראה שונה. כך כל הביטויים הסינונימיים. שלא כמו *כוכב השחר* ו*כוכב הערב*, אף אחד מהביטויים האלו **לא מוסיף מידע נוסף**, ולא מוביל לערך קוגנטיבי שונה. לכן, הם באותו המובן.
 
 
@@ -174,7 +174,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 > 3. המובן - התודעה; הביטוי הוא אופן ההינתנות של ההוראה
 > {.is-success}
 
-### שלושת האופנים של המובן
+####שלושת האופנים של המובן
 1. המשמעות של הביטוי הלשוני
 הקונוטציות הלשוניות שיודע דובר שמבין את הביטוי, יחד עם הקונוונציות בשימוש בביטוי.
 הוראות יכולות להיות נתונות לנו באופנים שונים - והאופן שבו היא ניתנת היא מובן הביטוי. המובן הוא מכוון במהותו: הוא על-אודות אובייקט בעולם, ולא על-אודות דימוי מחשבתי. 
@@ -185,7 +185,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 3. אונטולוגי
 אין הבדל בהוראה ללא הבדל במובן. המובן של ביטוי הוא אופן של קביעת ההוראה.
 
-### המתח הפנימי במובן
+####המתח הפנימי במובן
 עד כה, אמרנו שמובן הוא אופן ההינתנות של האובייקט. אולם, חשבו על המשפט הבא:
 
 > אודיסאוס ירד לאיתקה
@@ -217,7 +217,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 אבל האם זה לא מחזיר אותנו חזרה לעולם האידאות הפרטניות?
 
-### מובן לעומת אידאה
+####מובן לעומת אידאה
 האידאה היא סובייקטיבית: במימד האפיסטמי, משום שהן יש סובייקטיבי לחלוטין; אידאה אינה יכולה להתקיים ללא תפיסה. במימד האפיסטמי, משום שרק הסובייקט יכול לדעת מה עולה בעיני רוחו כשהוא חושב על האידאה.
 
 מנגד, המובן הוא אובייקטיבי: במימד האונטולוגי, משום שהמובן יכול להתקיים גם ללא תפיסה - הוא לא שייך לאף אחד; במימד האפיסטמי, משום שהוא ניתן לשיתוף - כל מי שיבין את השפה יבין את המובן. 

פילוסופיה/לשון/קריפקנשטיין.md

@@ -53,7 +53,7 @@ dateCreated: 2024-03-06T12:32:49.065Z
 
 ויטגנשטיין יוצא נגד הרעיון של דברים פשוטים ומורכבים במציאות (48), שסביבם אנו יכולים להורות - ומייחסים אותם כפונקציה שפתית סובייקטיבית. (59). הוא יוצא כנגד הרעיון שישנם דברים בסיסיים - בין שחלקי חומר, ובין שתחושות בלתי-ניתנות להכחדה, כמו שראסל סבור שישנן (69). 
 
-# פרדוקס הכללים של קריפקי
+##פרדוקס הכללים של קריפקי
 > [טקסט](/פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf)
 {.is-info}
 

פילוסופיה/לשון/ראסל.md

@@ -11,18 +11,18 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
 [ברטרנד ראסל](https://en.wikipedia.org/wiki/Bertrand_Russell) מתקן ובונה על התיאוריה של פרגה, לאור מה שהוא רואה ככישלון התיאוריה של פרגה בהסברת **ביטויים מורים** - כמו *האיש הזה*, *איש כלשהו* או *מלך מרוקו*.
 
 
-# בעיית הביטויים המורים של פרגה
+##בעיית הביטויים המורים של פרגה
 פרגה מתקשה להתמודד עם ביטויים כמו *מלך צרפת הוא קירח* כאשר הם אינם מצביעים על אובייקט כלשהו בעולם (משום שאין מלך צרפת). מהנקודה הזו מבליח ראסל, עם פיתוח משלו על גבי התיאוריה של פרגה.
 
 ראסל סבור שיש להתייחס לתיאוריה פילוסופית כמו לתיאוריה מדעית - ככל שעולה בכוחה להסביר יותר תופעות ("היבכים"), כך ערכה ההסברי עולה והרי שהיא קרובה יותר לאמת. ראסל מציין שלושה "היבכים"[^2] בתיאוריה של פרגה:
 
-## בעיית ההקשר הפסיכולוגי
+###בעיית ההקשר הפסיכולוגי
 
 תחילה, חוזר ראסל על עקרון הכסות (אקסטנציונליות) - שניתן להחליף ביטוי בפסוק בכל ביטוי אחר שחל על אותם האובייקטים בדיוק בעולם. נניח והמחבר של ווברלי הוא סקוט, וג'ורג' הרביעי מדבר על המחבר של ווברלי. פרגה סבור שלא ניתן יהיה במקרה כזה להחיל את 'המחבר של ווברלי' ב'סקוט', בטענה שמדובר בהקשר פסיכולוגי - ג'ורג' לא בהכרח יודע שמדובר באותו האדם ממש. לכאורה, עקרון הכסות לא עובד ברגע שנכנס הקשר פסיכולוגי: *המחבר של ווברלי* ו*סקוט* הם ברי החלפה בפסוק *המחבר של ווברלי מוכשר מאוד*, אבל לא ב*ג'ורג' חושב שהמחבר של ווברלי מוכשר מאוד*. 
 
 בעוד שפרגה פותר את הבעיה הזו, הפתרון קצת דחוק, ולא טבעי; למה שההוראה של ביטוי תשתנה רק בהקשר מסוים? הוראה אמורה להורות על האובייקט, בכל הקשר שהוא; בקיצור, ראסל לא השתכנע. 
 
-## בעיית הסתירה ("החוק השלישי הנמנע")
+###בעיית הסתירה ("החוק השלישי הנמנע")
 
 הביטוי הזה מציף בעיה נוספת:
 
@@ -32,7 +32,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
 
 *כיצד יכולה אי-ישות יכול להיות נושא של טענה?*, תוהה ראסל ^בזלזול^. ברגע שאין לפסוק ערך אמת, ואין לו אובייקט בעולם, אני בעצם לא יכול להגיד את זה בכלל.
 
-## בעיית הכסות
+###בעיית הכסות
 
 ויש אפילו עוד בעיה: *המלך של צרפת הוא קירח* בפירוש נראה לנו כבעל משמעות: נראה שהוא מדבר על אובייקט בעולם, ויש לו מבנה פונקציונלי (למשל: Fa), ואנו מבינים אותו כבעל משמעות. אבל אין אובייקט שמספק את התיאור: לפסוק הזה אין שום כסות בעולם.
 
@@ -40,11 +40,11 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
 [^1]: ר' גם: [חוק הסתירה האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה)
 [^2]: קשיים, תסבוכות, פאזלים
 
-## האובייקט הריק של מיינונג
+###האובייקט הריק של מיינונג
 ראסל מציג גם פתרון מוצע - מיינונג טוען כי כל ביטוי שמתיימר להורות על משהו, כמו מלך צרפת הקירח או הריבוע העגול, אכן מכונן עצם שכזה, גם אם אינו קיים. הוא מתיר עצמים שאינם קיימים - שמות ריקים - ובכך פותר את הקושי. אלא שראסל לא מתשכנע: הוא קובע כי הפתרון של מיינונג מפר את חוק הסתירה: הוא מצביע על אובייקט, ואז קובע שאינו קיים - שהוא ישנו ושהוא איננו. לפיכך, הוא פשוט לא יכול להיות.
 
 
-# הפתרון של ראסל
+##הפתרון של ראסל
 הבעיות האלו נובעות כולן מכך שאנו מניחים שתיאור מיידע מתפקד כמו שם פרטי, בכך שמורה על אובייקט בעולם. כאן מבליח ראסל עם הפתרון שלו: הוא שולל את ההנחה שתיאורים מיידעים מורים על אובייקט, ובוחר לכונן אותם כ**פסוקים מכומתים**. מתחת למבנה הדקדוקי הזהה, מסתתר מבנה לוגי אחר:
 
 
@@ -82,11 +82,11 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
 
 או שמא, *קיצוני מדי?*
 
-# עקרון ההיכרות
+##עקרון ההיכרות
 הפיכת כל שם לביטוי מורה היא עיוות די רציני של השפה הטבעית, וקובעת סדר שלם של ביטויים *מתחזים*. האין זה מוגזם?
 מה אם נגביל את הפתרון הרסליאני רק לשימות ולתיאורים ריקים. אז בשביל זה, עלינו להבין מהו בדיוק שם או תיאור מוצלח, ומה עושים עם תיאורים אגנוסטיים - שאיננו בטוחים באמיתותם. למשל, *המחבר של ספר ישעיהו* נתון לויכוח היסטורי - יש הטוענים שזה אחד, ויש הטוענים ששניים, ואין ממש הכרעה ביניהם. אז איפה נופל הביטוי *מחבר ספר ישעיהו*? כשם, או ככמת?
 
-## העמדה המעורבת
+###העמדה המעורבת
 
 נניח ונרחיב את המודל הרסליאני גם לגבי תיאורים אגנוסטיים. כעת, אנו חייבים לקבוע מתי אנו בטוחים ששם אכן מצביע על דבר בעולם - אנו זקוקים להבטחה שהאובייקט קיים בעולם. כאן נכנס *עקרון ההיכרות* הראסליאני.
 
@@ -101,7 +101,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
 
 ראסל קובע אובייקטים כאלו כ**שם פרטי לוגית** - תיאור שניתן להבינו מבלי קשר לאובייקטים בעולם. חשבו, למשל, [על כאב](/פילוסופיה/טבע/gertler_-_in_defense_of_mind-body_dualism.pdf) - עצם המחשבה על כאב מספקת לכינונו ככזה. אין ביכולתי לחשוב על *כאב* מבלי שיש שם כאב - עצם המחשבה מספיקה כשלעצמה. *כאב*, איפוא, הוא שם פרטי לוגית.
 
-## העמדה המוכללת
+###העמדה המוכללת
 העמדה המוכללת, מנגד, דורשת להתייחס כמעט לכל הדברים ככמתים, כהמשך לעמדתו של הספקנית [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) ב[הגיונות](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#היגיון-ראשון-על-הדברים-שאפשר-להטיל-בהם-ספק) - שאין לנו אפשרות באמת לדעת דבר בוודאות זולת זה שאנו קיימים כל עוד אנו חושבים. ה*אני* הקרטזיאני של המחשבה הבודדת נתון לנו בהיכרות, סבור ראסל - אך האם ישנו *אני* מעבר למחשבות הבודדות, שנמשך בזמן ובאופן קבוע? ראסל אינו משוכנע; ולכן, אין בכוחנו לדבר ישירות על עצמנו זולת ברגע המחשבה הבודדת.
 
 מדוע לדבוק בעמדה קשה כל כך?