2.8 KiB
בתוך חוסר הוודאות של תקופת שבע המדינות הלוחמות, קמו בסין אסכולות מחשבה רבות, שניסו - מעבר להשתתת סדר - להתחבב על שליט כזה או אחר שיממן אותן (קרי, ג'וב). בתוך כל זה קם החכם קונג - קונגפוציוס.
בתור הזהב הזה של המחשבה הסינית קמו כמה וכמה זרמים:
- קונפוציוניזם - הדגשת מוסר אישי, חמלה, נאמנות, יסחים נכונים ומשמע עצמית כחזון לסדר חברתי צודק.
- דאואיזם - חיפוש הרמוניה עם הטבע ועם ה"דרך", דחיית כפייה וחתירה לזרימה טבעית ופשטות.
- מוהיזם - עקרון האהבה האוניברסלית ושוויון בין בני אדם, התנגדות למלחמות ולבזבוז.
- לגליזם - גישה ריאליסטית-פוליטית: סדר חברתי מושג באמצעות חוקים נוקשים, ענישה וסמכות שלטונית חזקה.
הפילוסופיה פרחה עם נפילתו של שלטון מרכזי, משום שכל אחד יכל להשמיע את קולו - ובאם השליט ירדוף אותו, יתקבל בברכה במקום אחר; ואכן, כשעלה שוב שלטון מרכזי, שלטון הצ'ין, הדבר הראשון שעשה היה לשרוף כמה שיותר ספרים ולהרוג כמה שיותר פילוסופים.
קונפוציוס חי בין השנים 479-551 לפנה"ס, במדינת לו הקטנה וחסרת החשיבות בתקופת האביב והסתיו. הוא פעל בתקופה של כאוס פוליטי וחברתי, שבה התערערו הערכים המסורתיים. הוא האמין כי ניתן להשיב את ההרמוניה החברתית באמצעות חינוך, מוסר אישי ודוגמה אישית (ולא ממש צלח). הוא נדד בין מדינו שונות בתקווה לייעץ לשליטים, אך רעיונותיו התקבלו רק לאחר מותו: את אמירותיו, האנלקטים, ליכדו תלמידיו אחרי מותו.
קונפוציוס הפך את מנדט השמיים מקריטריון שלטוני לצו מוסרי פרטני - על כולם לנהוג לפי צו השמיים בכדי להשתית סדר; הכאוס הוא לא רק אשמת השליט ( אם כי הוא עדיין אחראי), אלא נוצר מחוסר דבקות בדרך השמיים (לא ציווי השמיים - דרך). השאלה אינה רק למי יש זכות לשלוט, אלא כיצד האדם נעשה ראוי להיות מנהיג, מורה, אדם טוב. מנדט השמיים מתהפך - קודם כל להיות אדם טוב, ואחר כך קיסר טוב.