135 lines
11 KiB
Markdown
135 lines
11 KiB
Markdown
---
|
||
title: תיאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית של בנדורה
|
||
tags: - שנה_ג, שנה_ד, אישיות
|
||
- שנה_ג
|
||
- סמסטר_ב
|
||
- פסיכולוגיה
|
||
---
|
||
!!! info "[מצגת](./assets/בנדורה.pdf), [מאמר - Self Efficacy](./assets/self-efficacy.pdf), [מאמר - Transmission of Aggression](./assets/transmission.pdf)"
|
||
|
||
|
||
[**אלברט בנדורה**](https://en.wikipedia.org/wiki/Albert_Bandura) הגה את תיאוריות הלמידה החברתית, שמעדנת את [הבהביוריזם](../בהביוריזם) השחצני ומחזירה לתוכו הרבה מהרכיבים המורכבים יותר.
|
||
|
||
בשנות ה60 של המאה ה20, הזרם הבהביוריסטי היה דומיננטי מאוד, ומושג האישיות כמעט נכחד - יש התנהגות ותו לא. אלא שבשנות ה70 וה80 התחוללה *מהפכה קוגניטיבית*, שהחלה להסתכל על האדם כמעבד מידע. המיקוד חזר לתהליכים קוגניטיביים.
|
||
|
||
|
||
בנדורה נולד ב1925, בקנדה. הוא חי בקהילה קטנה בבית הספר מעורב-גילאים, והמחסור במורים גרם לכך שלימדו את אלברט במידה רבה כיצד ללמוד בעצמו. בנדורה הוא אחד הפסיכולוגים המשפיעים ביותר בזרם הקוגניטיבי ובכלל.
|
||
|
||
כיום אנחנו נוהגים לחשוב על תיאוריות קוגניטיביות התנהגותיות (CBT) ביחד, אבל למעשה הוא נולד מויכוח גדול בין הבהביוריסטים לזרם הקוגניטיבי; האיחוד הפורה של שתי הגישות האלה מגיע מבנדורה.
|
||
|
||
|
||
בנדורה טוען שחוקי ה[למידה הבהביוריסטיים](../בהביוריזם#התנייה-אופרנטית) *נכונים*, אבל לא *מספיקים*. כן קיימים תהליכים פנימיים, אם כי לא [פסיכודינאמיים](../פסיכואנליטית#המודל-הדינאמי) - משום שיש לנו יכולת ל**הסמלה** (סימבוליזציה), יצירת דימויים במחשבה שלנו, ללא התנסות מעשית, שבאפשרותם אנחנו יכולים ליצור ולתכנן.
|
||
|
||
|
||
בנדורה הציע שכשאנו נחשפים לגירוי, אנחנו קודם כל *חושבים* עליו, *מפרשים* אותו, מפתחים *ציפייה* לגביו - ורק **בסוף** מגיבים. כלומר, **האדם מגיב לפירוש, ולא לגירוי עצמו**. טענתו המהפכנית של בנדורה הייתה שלעומת בעלי חיים, בני אדם פועלים קודם כל במחשבה - והיא זו שמאפשרת גם לכונן רצף זמני. הפרשנות שלנו מכוננת את המציאות ממש - גישה שדוגלת יותר ברצון חופשי.
|
||
|
||
## דטרמיניזם הדדי
|
||
|
||
אבל גם הפרשנות מגיעה מאיפושהו. הסביבה משפיעה על הייצוג, או הייצוג על הסביבה? בנדורה סבר שגם וגם - שמתחולל **דטרמיניזם הדדי**.
|
||
|
||
כלומר, אנשים יוצרים ייצוגים סמליים של הסביבה, ואז פועלים על פיהם. במקביל, הסביבה משפיעה על יצירת הייצוגים הללו מלכתחילה. תהליך ההיזון-החוזר הזה מתקיים בכל רגע נתון, כמו נבואה שמגשימה את עצמה.
|
||
|
||
|
||
|
||
## למידה
|
||
|
||
נפתח לנו עולם חדש, מעבר להתנייה - עתה יש לנו גם רכיב קוגניטיבי, **למידה בצפייה** (Observational learning), באמצעות היכולת הסמלית. בנדורה מתאר כיצד אנחנו חיים לפי תוצאות מצופות (anticipated consequences) ומסתמכים בכך גם על ניסיון של אחרים; ללמידה יש מרכיב חברתי - **Social**-congitive-learning.
|
||
|
||
|
||
!!! success "[סרטון - ניסוי *בובות הבובו* של בנדורה](https://www.youtube.com/watch?time_continue=24&v=eqNaLerMNOE&embeds_referring_euri=https%3A%2F%2Fduckduckgo.com%2F)"
|
||
|
||
|
||
בניסוי ניתן לראות כיצד הילדים שנחשפו למודל אלים לחיקוי - מבוגר שהרביץ לבובה - לא זכו ל*קתרזיס* מסוים, כמו שהתיאוריה הפסיכודינאמית תטען, אלא משתמשים בו כדוגמה, והולכים מעבר לדוגמה הזו - הם נטו לאמץ כלים אלימים יותר ושפה אלימה יותר, מעבר למה שראו.
|
||
|
||
|
||
### למידה מצפייה
|
||
|
||
בנדורה ניסה למדל את תהליך הלמידה החברתי. הוא זיהה כמה שלבים בתהליך השרשרת:
|
||
|
||
- הפניית קשב
|
||
לסביבה הקרובה, לגירויים חדשים, ולמצב הרוח.
|
||
|
||
אנו נוטים לשים לב יותר לגירויים בסביבתנו המיידית, לגירויים חדשים, ולדברים מדאכים.
|
||
|
||
- שימור בזיכרון
|
||
יצירת דימויי חזותי, קידוד מילולי, ודיבור פנימי.
|
||
|
||
עיקר המיקוד של בנדורה היה בדימוי החזותי - כמו סרט שרץ לנו בראש, מה שמגדיל את הסיכוי שלנו ללמידה מוצלחת, ובקידוד מילולי - לתמלל את מה שאנחנו רואים ולתרגם אותו לדיבור פנימי, שמשפר את ההבנה ואת המוטיבציה.
|
||
|
||
- ביצוע\ שחזור מוטורי
|
||
|
||
בכדי שלמידה תתרחש, חייבים לתרגל אותה גם מוטורית - תרגום הייצוג הפנימי לפעולה.
|
||
|
||
|
||
- מוטיבציה
|
||
|
||
למידה לא יכולה להתרחש ללא חיזוקים. החיזוקים הללו לא חייבים להיות ישירים. בנדורה תיאר כמה סוגים של חיזוקים עקיפים:
|
||
|
||
- Vicarious positive reinforcement
|
||
|
||
חיזוק ישיר *נצפה* למישהו אחר.
|
||
|
||
- Vicarious punishment
|
||
|
||
עונש ישיר *נפצה* למישהו אחר.
|
||
- Promised reinforcement
|
||
|
||
ציפייה לחיזוק עתידי.
|
||
|
||
הלמידה לרוב אינה מודעת; התהליך הוא אוטומטי לחלוטין. לעיתים, החיקוי מתרחש זמן רב אחרי הצפייה במודל (לגלות שאתה מתנהג כמו ההורים שלך).
|
||
|
||
הלמידה נשמרת בזיכרון לאורך זמן, ומעצבת את ההתנהגות על פי מאגר החיזוקים הפנימי - קרי, האישיות היא סך הלמידות שלנו; כך מתכתב בנדורה עם הבהביוריזם.
|
||
|
||
## ויסות עצמי
|
||
|
||
אנחנו לא זקוקים לחיזוקים ישירים - האדם יכול גם לווסת את עצמו על ידי מתן חיזוקים עצמיים.
|
||
|
||
**ויסות עצמי** הוא גם היכולת להניע תהליך וגם היכולת **לא** להגיב לגירוי מתוך בחירה מודעת - שליטה עצמית.
|
||
|
||
לרוב, התחלת התהליך כן דורשת חיזוק חיצוני, אבל שימור ושיפור התהליך מבוסס לרוב על חיזוקים פנימיים. כמו שמחנכים ילדים - בהתחלה צריך להגיד להם "כל הכבוד!" לכל דבר קטן, אבל בסופו של דבר הילד מסתובב בעולם ופועל בעצמו (ברור שלא עוצרים למחוא לו כפיים בכל פעם שהוא הולך לעבוד).
|
||
|
||
|
||
ויסות עצמי אינו מולד, אלא מתפתחת; יתרה מכך, יש הבדלים פרטניים גדולים בויסות עצמי. טיפוח הויסות העצמי הוא במידה רבה אחד מהיעדים של טיפול פסיכולוגי מוצלח.
|
||
|
||
|
||
בנדורה מתאר את הויסות העצמי כתוצר של שלושה תהליכים:
|
||
|
||
- התבוננות עצמית
|
||
|
||
הפניית קשב להתנהגות של עצמנו.
|
||
|
||
- שיפוט \ הערכת התנהגות
|
||
|
||
מיקום ההתנהגות העצמית ביחס לאמות המידה הפרטניות ובהשוואה לאחרים. אמות המידה האלו משתנות ביחס לסביבה ולזמן - במקום אחר, בגילאים אחרים ובהקשר אחר נציב אמות מידה אחרות.
|
||
|
||
- תגובה (תגמול\עונש)
|
||
|
||
|
||
בנדורה מתאר את הויסות העצמי כתוצר של הפנמת תגובות של אחרים, שמרחיבות את מנעד הפעולה שלנו, ולמידה מהויסות של דמות לחיקוי שמווסת את עצמו היטב.
|
||
|
||
|
||
## הענשה עצמית
|
||
|
||
ויסות עצמי יכול להיות מותאם וגם לא מותאם. בנדורה מעיד שבהביוריזם לא מצליח לתאר תופעות מורכבות מסוימות, כמו *הענשה עצמית*. הענשה עצמית נוקבת לא תואמת את התיאוריה הבהביוריסטית (למה שאדם יעשה לעצמו משהו לא נעים?). בנדורה מנסה להסביר אותו באמצעות הרכיב הקוגניטיבי.
|
||
|
||
אם אנחנו שופטים את עצמו לביצוע עבירה - הפעולה שלנו נפלה מאמות המידה שלנו - אנחנו נרגיש מצוקה מסוימת. כדי להפחית את המצוקה, אנחנו נעניש את עצמנו, מה שיוביל להקלה: העונש מאשר את אמות המידה שלנו, מצמצם את הפער בינינו לבין הנקודה שהצבנו לעצמנו, וחוסך מאיתנו ענישה חברתית.
|
||
|
||
|
||
אנשים עם שיפוט חמור מאוד עלולים להתדרדר להענשה עצמית כרונית, ובכך נוצר מנגנון לא-מותאם, שגורר מצוקה רבה.
|
||
|
||
|
||
## חוללות עצמית
|
||
|
||
זהו ההיבט המזוהה ביותר עם בנדורה. **חוללות עצמית** (Self-Efficacy) היא המידה שבה אני *מאמין* שהפעולות שלי יובילו לתוצאות הרצויות.
|
||
|
||
חוללות עצמית היא רכיב אישיותי, המוגבל לתחום מסוים - האמונה שלי ביכולת שלי בתחום כזה או אחר.
|
||
|
||
חוללות עצמית אינה הערכה עצמית - הערכה עצמית היא שיפוט כולל אודות העצמי (איזה מעולה אני) בעוד שחוללות עצמית מוגבלת לתחום מסוים (איזה סטודנט צולע אני).
|
||
|
||
|
||
לחוללות העצמית יש השפעה גדולה על בחירת המטרות ומידת ההשקעה שלנו במימוש אותן מטרות.
|
||
|
||
חוללות עצמית מושפעת מאוד מההצלחות ומהכשלונות, מהחוויות העקיפות (vicarious experience - למידה מחיקוי), משכנוע מילולי ("אתה יכול לעשות את זה!"), ומהמצב הפיזיולוגי (חוללות עצמית בויסות רגשות).
|
||
|
||
|