7.1 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| מסה על שכל האדם | true | 2024-05-12T10:23:47.336Z | פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, לוק, אמפריציזם | markdown | 2024-05-06T11:55:50.188Z |
טקסט (א), טקסט (ב), טקסט (א, אנגלית), טקסט (ב, אנגלית), טקסט (ג, אנגלית), טקסט (ד, אנגלית) {.info}
בבקשו לכונן שיטה חדשה, לוק כותב ב1690 את מסה על שכל האדם1 , שמבקשת להרוס את השיטות הקודמות, השגויות, בכדי לכונן על הריסותיהן משהו חדש. לוק, כאמור, מבקש לחקור לא את המציאות עצמה, אלא את הכלי באמצעותו אנחנו לומדים אותה - שכל האדם; המסה כולה עוסקת אך ורק בשכל האדם, מושא החקירה המוצהר, ולא יוצאת ממנו לעולם. האפיסטמולוגיה אינה משחקת כאן תפקיד חקירה מקדימה - היא עצמה החקירה2 .
לוק טוען כי איננו מגיעים עם רעיונות מולדים - כמו ההוכחה האונטולוגית לקיום האל - אלא טאבולה ראסה3 - לוח חלק. זוהי הנקודה המכרעת בין הרציונליסטים לאמפריציסטים: הרציונליסטים טוענים כי אין די בקליטה החושית בכדי להסביר את הידיעה, בעוד שהאפריציסטים מתעקשים שכל הידיעה מגיעה מהקליטה החושית4 .
העמדה שמציג לוק במסה היא ריאליזם נאיבי. ריאליזם, כאשר רילאליזם הוא עמדה מטאפיזית5 המבקשת לכונן את מה שקיים: הרילאיזם טוען שיש דברים מעבר למחשבות שלנו - באמת יש דברים שם בחוץ. הריאליזם של לוק הוא נאיבי, משום שהוא אינו מפקפק במה שקיים - הוא לא מתפתל סביב השאלות האונטולוגיות - האם מה שאני חושב עליו שם בחוץ?, אולי כל זה חלום? - אלא לוקח את מה שמוצג לנו כמובן מאליו, כמו כל אדם לא-מתפלסף6 . אולם, מרוב הניסוחים משתמעת דווקא עמדת תורת הייצוג - שאומרת שאמנם ישנם דברים שם בחוץ, אך הם אינם נתונים לנו באופן בלתי-אמצעי - רק בדימויים, מושגים, ייצוגים7 ; אנחנו לא יכולים לדעת את הדברים כשלעצמם. זו, כמובן, עמדה שונה בתכלית מהריאליזם - ודווקא היא העקבית יותר אצל לוק.
אנחנו נולדים לוח חלק. ומאיפה מגיעים לנו מושגים לרוח? בשני ערוצים בלבד: חוש חיצוני8 , הקולט דברים מבחוץ, וחוש פנימי - הקולט דברים מבפנים. אולם, החוש הפנימי תלוי בחושים החיצוניים: כל עוד כלום לא נכנס, שום דבר לא קורה בפנים. בשונה מדקארט, לוק משרשר את המחשבות בהכרח לקלט חיצוני; אנחנו סבילים בתהליך הזה9 . לעומתו, החוש הפנימי הוא פעיל: אנחנו חושבים על דברים, מעבדים אותם, ויכולים לפרק ולהרכיב אותם מחדש, עד גבול מסוים. הפירוק וההרכבה מייצרים אידאות - מושגים10 - לרבות מושגים פשוטים ומושגים מורכבים. אנחנו חולקים את המנגנון הזה עם כל שאר החיות; מה מייחד את האדם?
לוק סבור שזוהי ההפשטה. כשאנחנו פוקחים את העיניים, אנחנו רואים דברים פרטניים. אולם, אנחנו ורק אנחנו יכולים להפיק מהמקרים הפרטיים מושגים כלליים11 . ידע ומדע נסמכים על הכושר המיוחד הזה.
האידאות של לוק
אידאה - תוכן נפשי הכרתי - היא מושג מפתח בהגות של לוק בחוקרו את השכל. הוא מחלק את האידאות לכמה סוגים:
-
אידאות תחושה (sensation) אלו אידאות בדבר דברים כמו כיסא, שהן לרוב מורכבות מאוד. כשחושבים למשל על כיסא, יש אידאה של כיסא - שמורכבת מגודל מסוים, צבע מסוים, צורה מסוימת...
-
אידאות החזרה (reflection)
-
פעולות השכל (רצייה, הבחנה, ספק)
-
ולייבניץ שהוא ממש מעולה לפי דן, הגיב לו בחיבור משלו - מסות חדשות על שכל האדם - סעיף לסעיף. ↩︎
-
וזה אומר - סלט טאבולה, אומר דן ↩︎
-
וזה בעצם מאוד מוזר להיות אידיאליסט אמפריציסט - יש רק רוח, אבל כל מה שאנחנו יודעים מגיע מהחושים. אבל בארקלי כזה. זו התחלה של בדיחה פילוסופית גרועה - מה קורה כשאנגלי, אירי וסקוטי מנסים לעשות פילוסופיה? לא טוב. ↩︎
-
ולא אפיסטמית, כמו רציונליזם ואמפריציזם ↩︎
-
כמו דודה פנינה, שלא מנסה להבין מה יש או אין בעולם. ↩︎
-
אם אני מסתכל על עץ מחוץ לחלון, אני לא רואה את העץ כשלעצמו. דמיינו שהחלון אטום, אבל ישנה מצלמה המצביעה עליו, שאת התמונה שהיא מציגה אנחנו רואים על מסך; כך גם המציאות, נתונה לנו באופן עקיף. ↩︎
-
חמישה חושים בלבד, לוק מדגיש. ↩︎
-
דן רואה אותנו; הוא מעדיף לראות דברים אחרים, כמו פיצות. ↩︎
-
אני רואה אתכם - פתיתי שלג מיוחדים - ומכם אני יכול להסיק מושג מופשט - האדם. ↩︎