197 lines
16 KiB
Markdown
197 lines
16 KiB
Markdown
---
|
||
title: אמוציה
|
||
tags:
|
||
- שנה_ג
|
||
- סמסטר_ב
|
||
- פסיכולוגיה
|
||
- אמוציה
|
||
- רגש
|
||
---
|
||
!!! info "[מצגת](./3.pdf)"
|
||
## מהי אמוציה?
|
||
|
||
זכרו - ב*עברית*, אין הבדל בין *אמוציה*(Affect) ל*רגש* (Emotion).
|
||
|
||
הכוונה ב*רגש* היא **גם** לאמוציה ו**גם** לאפקט - כלומר, גם למימד הרגעי וגם לטווח הארוך.
|
||
אנחנו נשתדל לבצע את ההבחנה הזו, אבל זה מבלבל.
|
||
|
||
|
||
אז, מהי אמוציה?
|
||
|
||
!!! is-info "הגדרה - אמוציה"
|
||
**אמוציה** היא רגש מכוון למושא (אובייקט). האובייקט גורם לשינוי של [תחושות הליבה](../index#תחושות-ליבה) (בהשוואה למצב הקודם), ותחושות הליבה ממשיכות להתפתח ולהשתנות במהלך התגובה הרגשית.
|
||
|
||
|
||
## אמוציות בסיסיות
|
||
|
||
ישנן קבוצה של תיאוריות שמכוננות *רגשות בסיסיים*, עם מעמד מיוחד כאבני הבסיס לחיים הרגשיים.
|
||
|
||
רגשות בסיסיים ניתנים לשילוב והרחבה כך שייצרו רגשות *מורכבים יותר*. הזהות המדויקת של הרגשות הבסיסיים משתנות בין התיאוריות, אבל כולן נשענות על אמות-מידה דוגמת:
|
||
|
||
- חתימה נוירונלית ייחודית
|
||
- נטיות פעולה ייחודיות
|
||
- הבעות פנים ייחודיות
|
||
|
||
### התיאוריה של וויליאם ג'יימס
|
||
|
||
לפי וויליאם ג'יימס (1890), אמוציות הן תפיסה מודעת של התגובה הפיזיולוגית שאנו עוברים לאור גירוי רגשי, שיוצרת את החוויה הרגשית.
|
||
|
||
ג'יימס **לא מבחין** בין חוויה רגשית מודעת לבין רגש : רגש הוא סוג של תפיסה, בדיוק כמו תפיסה פיזיולוגית.
|
||
|
||
הרעיון של ג'יימס היה מהפכני[^1], משום שבתקופתו היה מקובל שרגש מעורר תגובה פיזיולוגית, ולא הפוך.
|
||
|
||
#### ביקורת
|
||
|
||
עוררות פיזיולוגית זהה יכולה להופיע בעקבות רגשות שונים (למשל - קצב לב מוגבר בכעס ובפחד). כמו כן, ייצור מלאכותי של עוררות פיזילוגית (למשל - בזריקת אדרנלין) לא מייצרת (לכאורה) רגשות "אמיתיים". עדות נוספת כנגד ג'יימס היא שפגיעה בקישוריות בין איברים מסוימים למוח לא מונעת רגשות - קרי, ייתכן עיוורון לתחושות הפיזיולוגיות כשלצידו עדיין יש חוויה של רגש.
|
||
|
||
יתרה מכך, ג'יימס לא מזכיר את הרעיון שרגש מופנה כלפי אובייקט כזה או אחר; אנחנו לא *עצובים* סתם[^2], אלא עצובים על *משהו*.
|
||
|
||
### התיאוריה של שכטר
|
||
|
||
שכטר לקח את התיאוריה של ג'יימס ופיתח אותה לאור הביקורת.
|
||
|
||
כאמור, יש עוררות פיזיולוגית בעקבות החשיפה לגירוי הרגשי.
|
||
בשלב השני, יש *פירוש* של העוררות הפיזיולוגית בעקבות המאפיינים של הגירוי הרגשי *המסוים*.
|
||
|
||
אולם, כמו ג'יימס, שכטר *לא* מבחין בין חוויה רגשית מודעת לרגש ממש - לחוות שאתה עצוב *זה* להיות עצוב.
|
||
|
||
שכטר ניסה לאושש את התיאוריה בניסוי.
|
||
|
||
[Schachter & Zinger, 1962](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/h0046234) הזריקו לנבדקים אדרנלין (שגורם לעוררות פיזיולוגית). חלק מהנבדקים הוצבו בחדר עם אדם שמח, וחלק עם אדם כועס.
|
||
|
||
נבדקים בחדר עם האדם השמח דיווחו על שמחה, ולהיפך.
|
||
|
||
עדות נגד התוצאות האלו היא שחשיפה חוזרת לגירוי גורמת לעלייה באהדה כלפי אותו גירוי, אפילו כשהוא מוצג באופן תת-סיפי (ללא זיהוי מודע של הגירויים). מכך מסיקים כי אין צורך ברכיב קוגניטיבי (הפרשנות) על מנת לעורר רגש.
|
||
|
||
### תיאוריות הערכה
|
||
|
||
קבוצה של תיאוריות - *תיאוריות הערכה* (Appraisal theories) - לוקחות את רעיון הפרשנות של שכטר רחוק יותר. תיאוריות אלו מציעות שהרבה מהפרשנות היא אוטומטית או לא מודעות - הפרשנות היא בראשיתה לא-מודעת וזהו חלקה הארי, והפרשנות המודעת היא החלק האחרון, סוף התהליך.
|
||
|
||
כלומר, יש לנו קריטריון ברור למה מעורר בנו רגש ומה לא (אחרת היינו הולכים בעולם ומתחרפנים). רק גירויים שעוברים את הסף מקבלים פרשנות *מודעת*.
|
||
|
||
התהליך המודע, בסוף ההערכה, הוא זה שמאפשר לנו לקשר ולשיים את הרגש (*פחדתי כי הגיע דוב*).
|
||
|
||
התיאוריות חלוקות ביניהן בנוגע לשאר הרכיבים האמוציונליים, אבל חולקות את הרעיון הכללי הזה.
|
||
|
||
התיאוריות האלו *דוחות* את הרעיון של ג'יימס ושכטר לפיו הרגש הוא ההערכה המודעת; רגש הוא מכלול ש*מכיל* את החוויה הרגשית המודעת, ולא אותו הדבר ממש. המשמעות היא, שבבואנו לחקור רגש, יש הרבה יותר רכיבים שאנחנו צריכים להבין ולחקור - ולא רק את החוויה המודעת.
|
||
|
||
הסיווג והנוכחות של הרגש הוא מאוד מצבי - אותם הגירויים יעוררו רגשות שונים, אם בכלל, במצבים שונים. תיאוריות הערכה מציבות כמה *משתני הערכה*, דוגמת
|
||
|
||
- רלוונטיות המטרה עבורי
|
||
- תואמות המטרה
|
||
- ועוד...
|
||
|
||
### Affect Program Theory
|
||
|
||
תיאוריה זו טוענת שלכל [רגש בסיסי](#אמוציות-בסיסיות) יש אות עצבית ייחודית (וככה מבחינים ביניהם - בדומה לתיאוריה של אקמן, שמבחינה בין רגשות בסיסיים לפי הבעות פנים אוטומטיות).
|
||
|
||
האות הוא תוצאה של תהליך אבולוציוני שמטרתו לשרת פעילות הסתגלותית מסוימת (למשל - פחד: לברוח). לכל אות עצבית יש גירוי מסוג מסוים אשר מעורר אותה, וכאשר האות מעוררת, היא גוררת איתה נטיות פעולה מסוימות, תגובות מסוימות, וחוויה רגשית מסוימת.
|
||
|
||
התיאוריה מניחה את נכונות קבוצות התיאוריות של רגשות בסיסיים. ישנן עדויות בספרות השנויות במחלוקת עזה לקיומם של מעגלים עצביים מסוימים.
|
||
|
||
|
||
### Barret's Conceptual act theory
|
||
|
||
ברט מחלקת את התהליך לשני רכיבים - הראשון הוא גירוי מעורר תחושת ליבה; והשני הוא סיווג של אותה תחושת הליבה. תוצר התהליך הוא החוויה הרגשית. בעיניי ברט, *עצם הסיווג* של תחושות הליבה הוא בעצמו סוג של תפיסה.
|
||
|
||
|
||
!!! success "ראו גם"
|
||
[Barret - You aren't at the mercy of your emotions -- your brain creates them (TED talk)](https://www.ted.com/talks/lisa_feldman_barrett_you_aren_t_at_the_mercy_of_your_emotions_your_brain_creates_them)
|
||
|
||
|
||
האופן שבו אנחנו מסווגים רגש מונע מניסיון העבר שלנו - ניסיון של התודעה לחזות את מה שקורה בהתבסס על ניסיון העבר ("בכל פעם ששתיתי בירה, היה כיף; עכשיו אני שותה בירה; עכשיו כיף"). כלומר, אנחנו לא *מזהים* רגש באחרים, אלא *מנחשים* רגש באחרים (*ובעצמנו!*), בהתבסס על הניסיון שלנו.
|
||
|
||
### The "model model" of emotions
|
||
|
||
המודל הזה לא בא *לסתור* תיאוריות קיימות, אלא להתמקם מעליהן ולהכיל אותן. הוא עובד כך:
|
||
|
||
- יש מצב בעולם
|
||
- אני מפנה אליו קשב
|
||
- אני מעריך את המצב
|
||
- מתעוררת תגובה
|
||
- התגובה משנה את המצב בעולם...
|
||
|
||
וחוזר חלילה.
|
||
|
||
|
||
### Philosophical Cognitivisim
|
||
|
||
לפי תיאוריה זו, רגשות ניתנים לצמצום כשיפוט (קוגניטיבי מורכב יחסית) של הגירוי. כלומר, *פחד* אינו אלא שיפוט של *היי, זה מסוכן*.
|
||
|
||
התיאוריה מתקשה להסביר איך תינוקות ובעלי חיים פשוטים יכולים לחוש רגש (בהינתן שהם לא יכולים לשפוט). יתרה מכך, הרבה פעמים אנחנו מרגישים רגשות ש*סותרים* את השיפוט שלנו.
|
||
|
||
דמיינו שמראים לנו נחש. אומרים לנו, *זה נחש חביב, לא ארסי, קוראים לו גידי*. גם אם נבין את זה, סביר להניח שנפחד ב*איזושהי* רמה. דוגמה נוספת - אנשים שמפחדים מטיסות בדרך כלל לא מפחדים לנסוע ברכב - למרות שסטטיסטית, נסיעה ברכבת מסוכנת בהרבה. הגם שהם יודעים את זה, הפחד מהטיסות ממשיך.
|
||
|
||
### Philosophical Perceptual Theorists of Emotion
|
||
|
||
תיאוריות אלו, שכלול מסוימת של התיאוריה הקודמת, גורסות שאמוציות הן ייצוג תפיסתי של הגירוי - כזה שניתן להחזיק בו גם ללא אמונה שהוא בהכרח נכון.
|
||
|
||
כלומר, על מנת לפחד, די *לתפוס* סיטואציה כמסוכנת, גם אם אנחנו לא *מאמינים* שהיא מסוכנת.
|
||
|
||
התפיסה הזו, כמו אמוציות, היא תהליך אוטומטי ו"לא הגיוני" - אנחנו לא בוחרים מה לתפוס ואילו דימויים לגבש.
|
||
|
||
תיאוריה מזכירה את [זו של ג'יימס](#התיאוריה-של-וויליאם-ג'יימס) (1884), שכותב -
|
||
|
||
>emotional -brain-processes not only resemble the ordinary sensorial brain-processes, but in very truth are nothing but such processes variously combined.
|
||
>
|
||
>> William James (1884)
|
||
|
||
|
||
#### עדויות מחקריות
|
||
|
||
על מנת להראות שרגש הוא סוג של תפיסה, עלינו להדגים שעקרונות בסיסיים המאפיינים תהליכים תפיסתיים מאפיינים גם תהליכים רגשיים. כמה מחקרים מהאוניברסיטה (פרופ' נחשון מירן) מדגימים נקודה זו.
|
||
|
||
כשמתאימים מתאימים [מודל LBA](../index#LINEAR-BALLISTIC-ACCUMULATOR-MODEL) ניתן לבדוק[^3] האם המודל מתאים לנתונים. הניסויים מדגימים שזהו אכן המצב, שטעויות רגשיות מראות אפקטים זהים לאפקטים המתקבלים בטעויות[^3] תפיסתיות "רגילות", ושאמוציות מצייתות ל[חוק וובר](/פסיכולוגיה/תפיסה#חוק-וובר).
|
||
|
||
הכוונה ב**טעות רגשית** - סטייה מהנורמה; [Givon, Udelsman-Danieli et al., 2022](https://journals.sagepub.com/doi/10.1177/09567976211063915) . טעויות רגשיות מראות אפקטים מוכרים בספרות המתקיימים בטעויות תפיסתיות -
|
||
|
||
- האטה אחרי טעות - זמן התגובה בצעד שלאחר טעות ארוך מהממוצע. במשימה תפיסתית לאחר טעות רגשית נרשמה האטה דומה.
|
||
|
||
- [המרת דיוק במהירות (Speed - Accuracy tradeoff)](../index#רכיבי-המודל) - נבדקים בקבוצת הדיוק מדגימים תגובה איטית יותר, ולהיפך. ההבדל התבטא ב[משתנה הסף (Boundary) בLBA](../index#רכיבי-המודל) (גבוה יותר בקבוצת הדיוק).
|
||
|
||
- זנב ימני כבד יותר בהתפלגות זמני תגובה בטעות לעומת לא-טעות. קרי, יש יותר זמני תגובה ארוכים באופן חריג[^3].
|
||
|
||
- כאשר מתאימים מודל LBA ניתן לבדוק האם המודל מתאים לנתונים. טעויות רגשיות מראות אפקטים זהים לאפקטים המתקבלים בטעויות תפיסתיות "רגילות" ([Berkovich & Meiran, 2023](https://doi.org/10.1037/emo0001161).
|
||
|
||
|
||
|
||
כלומר -
|
||
|
||
$Affect * K^{\text{\scriptsize Weber}} = Uncertainty$
|
||
|
||
(עוצמה \* קבוע וובר = חוסר ודאות)
|
||
|
||
|
||
אם האופנות החושית מצייתת לחוק וובר, אז ככל שהעוצמה של הגירוי עולה, כך סטיית התקן של היצירה מחדש של המודל עולה.
|
||
|
||
(אני לא הבנתי את החלק הזה עד הסוף)
|
||
|
||
כלומר, אם גירוי מציית לחוק וובר, חוסר הוודאות (סטיית התקן של קצב צבירת העדויות - DR\v) עולה עם העוצמה (קצב צבירת העדויות).
|
||
|
||
ככל שהגירוי חזק יותר, יהיה לי יותר קשה לדעת מה הגירוי, וחוסר הוודאות שלי תהיה גבוהה יותר.
|
||
|
||
בשחזור של הניסוי התברר שאמוציות **חיוביות** מצייתות לחוק וובר, אבל אמוציות **שליליות** לא - חוסר הוודאות עולה עם העוצמה ברגש חיובי, אבל נשאר אחיד ברגש שלילי.
|
||
|
||
ההשערה הייתה שרגשות שליליים הם הישרדותיים ובסיסיים יותר - קרי - לא ממש אכפת לנו אם אנחנו *די* שמחים או *די ממש* שמחים (ולכן חוסר הוודאות עולה), אבל *ממש* אכפת לנו אם אפילו קצת יותר לא נעים לנו (ולכן חוסר הוודאות נשאר זהה - תמיד קל לי לזהות מה לא נעים).
|
||
|
||
מחקר המשך בחן את הממצאים האלו באותה האופן, אך עם שאלות אחרות - הניסוי המקורי שואל את הנבדקים אם הגירוי גורם להם להרגיש נעים. בניסוי ההמשך, נבחנו שלוש קבוצות נוספות, כשלכל אחת יש הוראה אחרת:
|
||
|
||
1. האם תמונה זו מעוררת בך רגש חיובי?
|
||
2. האם תמונה זו מעוררת בך רגש שלילי?
|
||
3. האם תמונה זו מעוררת בך רגש חיובי או שלילי?
|
||
|
||
בקבוצה השנייה (ששואלים על רגש שלילי), מתבצע *היפוך* - רגשות שליליים מצייתים לחוק וובר, וחיוביים לא. כששואלים על גם וגם, המימד החיובי הוא הדומיננטי. קרי - גם אמוציות חיוביות וגם אמוציות שליליות מצייתות לחוק וובר.
|
||
|
||
|
||
כשמטופל מגיע לקליניקה עם רגש שלילי חזק - *משום* שהוא ממוקד ברגש השלילי - ייקח לו הרבה זמן להרגיש טוב יותר; הוא זקוק להרבה עדויות לשים לב בשינוי, כי חוסר הוודאות גדול. כלומר, יהיה לנו הרבה יותר קל לגרום למטופל לשים לב לשינויים *חיוביים* - הגירוי החיובי חלש מאוד, ולכן הוא מאוד ישים לב לכל שינוי לטובה.
|
||
|
||
|
||
|
||
|
||
|
||
|
||
|
||
|
||
[^1]: אם כי לא הסנונית הראשונה: גם [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) הזכיר את סדר האירועים הזה.
|
||
[^2]: *ףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף*
|
||
[^3]: האפקט קיים ומוכר במשימות תפיסתיות;החידוש הוא הנוכחות שלו גם במשימות רגשיות (השנייה הזו של *איי, טעיתי!* כשמפספסים במשימה תפיסתית, שלכאורה לא נוכח במשימה רגשית). |