9.7 KiB
!!! info "טקסט - מעבר לטוב ורוע"
למי הספר נכתב?
הפחד של ניטשה מהאדם האחרון עמוק מאוד - ולכן הוא מוכן לכתוב את חומר הנפץ שלו גלוי לכל, בניסיון נואש למנוע את התוצאה הזו.
מעבר לטוב ולרוע נועד למצוא או ליצור את השליחים ש,יחד עם ניטשה, יהיו חומר הנפץ שיביא את העתיד.
ניטשה, כאמור, הוא פילוסוף נדיר - לא רק שהשאיר לנו את הכתבים שלו, ולא רק שהשאיר לנו את סדנת העבודה שלנו, הוא השאיר לנו את מה שהוא חושב על הכתבים שלו - בהקדמה לEcce homo. ניטשה, שצפה שאיש לא יבין אותו בזמנו, התעקש להשאיר אחריו את המחשבות האלה לשליחים שעתידים לבוא.
לכן, יש קטע של ניטשה אודות כל ספר שכתב בEcce homo, לרבות על מעבר לטוב ולרוע.
!!! info "[טקסט - על מעבר לטוב ולרוע (Ecce Homo)](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/ecce homo.pdf)"
את המשימה לשנים שלאחר-מכן מצאתי מותווית מראש בחומרה רבה. אחרי שהוגשם חלקה הראשון, המחייב, של משימתי, הגיע תורה של מחציתה ה ש ו ל ל ת: שינוי הערכים הקיימים עצמם, המלחמה הגדולה, כשף העלאתו של יום ההכרעה, עם אלה נמנית ההשתעות האיטית אחר קרובים, קרובים אשר יושיטו לי יד למלאכת ה ה ר ס. מכאן ואילך כל כתבי קרסי חכה הם: בקיאותי בקרסים אולי אינה נופלת מזו של האחרים... ואם לא עלה בחכתי דבר, לא בי האשמה. ל א ה י ו ד ג י ם.
מעבר לטוב ולרוע, פתיחה לפילוסופיה של העתיד, מתוך הנה האיש (Ecce Homo)
ניטשה מתאר את מעבר לטוב ולרוע כספר שלילת המודרנה. כה אמר זרתוסטרא הוא הJa Sagen - אמירת כן לחיים, בעוד שמעבר לטוב ולרוע הוא הNein-sagen - אמירת הלא לנצרות, לאפלטון ולכל מה שהפילוסופיה הולידה עד עכשיו - עד הניהיליזם, והבורגני שלא מבין שהוא אינו אלא חילון הנצרות.
ניטשה כותב לנו מפורש מה הוא עומד לבקר - את המדע, האומנות, הדת, הפוליטיקה - ותוקף את הרחמנות והשוויון. ניטשה מוכן להיות אכזרי1 - מוכן להסב כאב, בעיקר לעצמו.
ניטשה מפחד מהגורל הקרב של האדם האירופי, שעוצב בצל הנצרות, הגם שאינו נוצרי בעצמו. הוא מפחד שהאדם יסיים את סיפורו בחרפה, בלי תחושת נשגבות, כפרות מפוטמות, ממצמצים בעיניהם. הוא מחפש שותפים - הרוחות הטובות - שיבשרו את העלאדם.
בΝietchze's Task, Lampert כותב שאותם פילוסופי העתיד הם אלו שתפקידם לשקם את המין האנושי, אחרי קריסת האלוהות הישנה. אפלטון מוכן לבחון את העניין בפוליטאה, אבל לא העלה על דעתו שהפילוסופיה תתקן את הטבע האנושי ואת ההיסטוריה כולה.
למרות היריבות המרה ביניהם, ניטשה כן מניח את התפקיד הזה על הפילוסוף. היכן שאפלטון ואריסטו ודאי היו אומרים שזה מסוכן מדי, ושהם לא מסוגלים לעשות את זה (תראו מה קרה לפילוסוף של אפלטון); ניטשה ודאי היה משיב שהפרונסיס φρόνησις - שיקול הדעת המעשי של אריסטו - הוא נחלת העבר.
הקדמה
Supposing truth is a woman - what then?2 Are there not grounds for the suspicion that all philosophers, insofar as they were dogmatists, have been very inexpert about women? That the gruesome seriousness, the clumsy obtrusiveness with which they have usually approached truth so far have been awkward and very improper methods for winning a woman's heart?
ניטשה מדמה כאן את הפילוסופיה לחיזור אחר אישה. המחזר - שכדאי שיהיה מסתורי ועם כבוד עצמי - חותר לתפוס בעלות על האישה. אבל השלומיאלים האלה3 , שרודפים כבר 2,500 שנה - אף אחד מהם לא השיג את מבוקשו. אולי, שואל ניטשה, הבעיה היא לא באישה4 , אלא עם הגברים?
Speaking seriously, there are good reasons why all philosophical dogmatizing, however solemn and definitive its airs used to be, may nevertheless have been no more than a childishness and tyronism. And perhaps the time is at hand when it will be comprehended again and again how little used to be sufficient to furnish the cornerstone for such sublime and philosophers' edifices as the dogmatists have built so far: any old popular superstition from time immemorial (like the soul superstition which, in the form of the subject and ego superstition, has not even yet ceased to do mischeif); some play on words perhaps, a seduction by grammar, or an audacious generalization of very narrow, very personal, very human, all too human facts.
ניטשה מושל את החיזור אחר האמת כמו מרדף אחרי הcrush בתיכון, והפילוסופים לנערים מבולבלים, ובונים ככה מגדלים באוויר - כמו דקארט ואפלטון. כמו שבמשתה הגברים יושבים כולם ומלרלרים על תשוקה עד שדיוטימה מעמידה אותם במקומם, כך מציב ניטשה את הגברים כאן בטעותם. ניטשה טוען, שבעצם סוקראטס לא למד שום דבר מדיוטימה - עובדה; הם לא השיגו את האמת.
בדוגמטיזם, ניטשה כותב כל פילוסופיה שמציבה מעבר, החל מאפלטון, דרך הנצרות (אפלטוניזם להמונים) ועד קאנט; כל דבר שמדבר על מטאפיזיקה, במובן של משהו מעבר לעולם. אפלטון, במובן מסוים, הכין את הפילוסופיה ליפול לחיקה של הדת.
ניטשה יורק כאן אש וגופרית על אפלטון. אבל בסעיף 191, הוא יודע גם להכיר בו -
Plato, more innocent in such matters and lacking the craftiness of the plebian5 , wanted to employ all hist strength - the greatest strength any philosopher so far has had at his disposal - to prove to himself that reason and instinct of themselves tend toward one goal, the good, "God". And since Plato, all theologians and philosophers are on the same track - that is, in moral matters it has so far been instinct, or what the Christians call "faith", or "the herd", as I put it, has triumphed.
ניטשה מצית מחדש את העימות בין פארמנידס - שקובע שהכל קבוע, לבין היראקליטוס, שקובע שהכל זורם, וצבא המשוררים של הומרוס שמצדד בו. ניטשה, כפילוסוף, דוגל בצד ההיראקליטאי.
Let us not be ungrateful to it, although it must certainly be conceded that the worst, most durable, and most dangerous of all error was a dogmatist's error - namely, Plato's invention of the pure spirit and the good as such.
Preface
אבל למה שלא נהיה כפויי טובה לאפלטון, שהוליך אותנו שולל? כל תפיסת עולם דוגמטית יוצרת אצל המאמינים דריכות אדירה - אנרגיה שמושקעת בחיפוש אחר האמת. רק בזכות טעויות כאלה מתפתחים דברים כמו אומנות, מדע, וחיפוש אחר האמת. השקר, אומר ניטשה, יכול להיות חשוב בהרבה מעבר לאמת.
!!! info " טקסט - הבעיה של סוקראטס (שקיעת האלילים)"
השקר יכול להניע את החברה. האם החיילים האתונאים יכולים להרשות לעצמם לשאול בשדה הקרב, רגע, מה זה אומץ? איך חברה יכולה להתנהל ככה? בעצם, ניטשה מצדד באתונאים באפולוגיה, וקובע - סוקראטס היה חומצה לחברה היוונית; סוקראטס אשם!
ניטשה ניצב כיריב מר של אפלטון וסוקראטס, אבל לא בז לו; הוא מאמין שההתגברות עליהם יפרוק את כל המתח והאנרגיה שהצטברו, וייצור מהם משהו טוב.