7.4 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| הגל | הפנמנולוגיה של הרוח | true | 2024-04-30T15:42:19.789Z | פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, הגל | markdown | 2024-04-30T14:30:14.453Z |
הפנמנולוגיה של הרוח הוא ספרו החשוב הראשון של הגל, והמשפיע ביותר שלו. לפנמנולוגיה הייתה השפעה עצומה, יש האומרים שוות ערך לזו של אפלטון ואריסטו.
בתוך כתביו של הגל, נכתב על הפנמנולוגיה ש
התהוות זו של המדע בכלל, או של הדעת, היא מה שבאה להציג פנמנולוגיה זו של הרוח הקמדה, פסקה 32
אבל מהו אותו מדע? מהי אותה הדעת? הפסוק החידתי הזה לא עוזר לנו להבין היכן ניצבת הפנמנולוגיה.
הגל מתייחס בפנמנולוגיה לרגעים משמעותיים בתולדותיה של הפילוסופיה, והתפיסות השונות שעלו לאורך הדרך. הגל רואה בכל אלו, כמו גם באומנות, במשפט, בדת ובהיסטוריה חוליות שונות של דבר אחד.
אין להתבונן בחקיקה בכלל ובקביעותיה המיוחדות בבידוד ובאורח מופשט, אלא יש אל-נכון לראות בהן מומנט תלוי של כוליות אחת, בהקשר של כל שאר הקביעות המרכיבות את אופיין של אומרה ושל תקופה; בהקשר הזה הן מקבלות את משמעותן האמתיתית, ועל-כן גם את צידוקן.
המשפט הרומי, למשל, הוא מומנט ברוח הרומית - כמו גם האומנות הרומית, המשטר הרומי, וההגות הרומית - כולם רבדים שונים, חוליות שונות בכוליות אחת - דבר אחד שלם. כל דבר אחד כזה אינו דבר סטטי - האימפריה הרומית אינה הפוליס היווני אינה אירופה של הרנסאנס - אלא חוליות של משהו אחד הולך ומשתכלל, הולך ומתקדם. זוהי תפיסתו של הגל ביחס למהפכה המודרנית, שהחלה 150 שנה לפני הגל עצמו.
הגל תפס את עצמו חלק מאותה קדמה:
זמננו הוא זמן של לידה ושל מעבר אל תקופה חדשה. הרוח קרע את עצמו מעל כל מה שהיה עד כה העולם של מציאותו ושל הדימוי שלו; הוא עומד לדחוק את כל זה לעבר והוא עסוק ביצוב עצמו מחדש... דומה הדבר ללידת הילד, אשר בה, לאחר תזונה חרישית וממושכת, שוברת הנשימה הראשונה את מודרגותו של מהלך-ההתקדמות הכמותי גרדאת -אז - בקפיצה איכותית - נולד הילד... התופררות הדרגתית זו, שעדיין לא שינתה את דיוקנה של השלם, נפסקת לפתע על-ידי היום הבוקע, אשר, כברק, חושף בבת-אחת את דמות בניינו של עולם חדש. ^67^
כאן אנחנו נתקלים לראשונה ברוח (Geist), אותה מציג כאן הגל כתהליך הדרגתי שחושף את האנושיות, כמו ילד שגדל. ככה הגל תופס את ציר-הזמן של המהפכות הפוליטיות, החברתיות וכמובן הפילוסופיות. ההתקדמות של הרוח, לפי הגל, מתבטאת ומגיעה לשיאה גם בספר - שפרקו האחרון מכונה ידיעה מוחלטת.
הפנמנולוגיה נפתחת בשתי הקדמות. בראשונה בהן הגל חושף בפנינו את השיטה שלו, והשנייה - מכינה את הקרקע לפרקיו הראשונים של הספר. הפנמנולוגיה כתובה בשפה מאוד ייחודית ויצירתית.
הרוח שהגל מדבר עליה היא מקור המונח רוח התקופה - הוא לא מדבר על רוח מיסטית או אלוהית, אלא התפיסה התודעתית של בני האדם.
הפנמנלוגיה נעה בשני צירים: מצד אחד, ההישגים האדירים וההפסדים הכואבים בכל תקופה תקופה - מועקות המודרנה - המודרניות אינה רק הישג, פסגה, אלא גם כרוכה בהפסדים כואבים. מנגד, הגל בונה על המהפכה הביקורתית של קאנט, כפי שנחשפה בביקורת התבונה הטהורה - שמחלקת את הפילוסופיה ללפני ואחרי. הגל משחק גם על הציר הזה - אבל הוא מסרב לנתק את התקופות, את ההצלחות, את המועקות - הוא ממשיך לראות בכולם מומנט של כוליות אחת.
פותח הגל ואומר:
המוחלט הוא סובייקט: הכל עומד על כך שנבין ונבטא את האמיתי לא בתור עצם אלא באותה מידה גם בתור סובייקט ^79^
ואיך נפרש את המשפט הזה? המוחלט מזמין פרשנות מאגית - אלוהים, היקום, הכל. ומנגד, אלו שמבקשים לפרש אותו כחלק מהציר הפילוסופי, נדרשים להתמודד עם המילה הקשה הזו - המוחלט.
נוכח כאן מתח מסוים בין אובייקט - דבר מוחלט, פעיל מעצמו, כמו העצם האריסטותלי אותו הגל מהדהד, לעומת הסובייקט - מעין יש מפוצל כזה, שמפרש את עצמו ומבין את עצמו, שהולכת ומרחיקה אותו מהמוחלט, ואם זאת מעצבת אותו ומשפיעה עליו. האדם הוא דבר כזה - חיה שמפרשת את עצמה. הסובייקט מותמר מעצם הפעילות שלו - הוא ממשיך להבין את עצמו מחדש, ומשתנה. האמת לא מתגלה - היא מתשכללת.
הגל מציב בפנינו את האמת עצמה לא כדבר מוחלט שחותרים לעברו, אלא לדבר הולך ומתפתח. הסובייקט, עם כל התפיסות שלו, מפרש את עצמו, אבל הוא גם אותן הפרשנויות ממש. אם הפרשנות משתפרת, עצם הקיום שלנו משתפר; אם הפרשנות שלנו מוטעית, עצם הקיום שלנו שקרי; המשחק כאן הוא לא אפיסטמולוגי - הוא אונטולוגי.
הסובייקט הוא העצם האמיתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע. ^113^
האמיתי הוא השלם. השלם אינו אלא המהות המביאה את עצמה לידי שלמות על ידי התפתחותה. המוחלט הוא במהותו תוצאה. ^87^
It is one of the profoundest and truest insights to be found in the Critique of Pure Reason that the unity which constitutes the nature of the Notion (Begriff) is recognized as the [...] unity of the I think, or of self-conciousness... ^Logic,^ ^12.17-18^
Thus we are justified by a cardinal principle of the Kantian philosophy **in referring to the nature of the I in order to learn what the Notion is