study/פילוסופיה/דת/חובה.md

title, description, published, date, tags, editor, dateCreated

title	description	published	date	tags	editor	dateCreated
חובת ההוכחה		true	2024-06-13T12:15:42.760Z	פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת	markdown	2024-06-13T11:30:16.991Z

מצגת, מאמר (Flew) {.is-info}

בויכוח על קיום או אי-קיום האלוהים, על מי בדיוק מוטל נטל ההוכחה? זהו ויכוח מטופש לכאורה, אבל הוא בכל זאת לוקח חלק מרכזי בדיון סביב קיום האל. אין כאן הוכחות מוחלטות; זהו משחק של איזון. במשחק הזה, האתאיסט צריך לעבוד הרבה יותר קשה; הוא לא צריך רק להפריך את הראיות לקיום האל, הוא צריך להביא ראיות לאי-קיום-האל. הטענה על קיום האל, לשיטת האתאיסט, די מטורפת - ולכן מוטל עליו להביא טיעון מספיק גרנדיוזי להפיל אותה.

הדיון נשען על (למרבה הצער) חשיבה הסתברותית\בייסיאנית¹ - מה הסיכוי שטענה אחת נכונה בהינתן משהו אחר. היחס בין הטענות צריך נקודת התחלה מסוימת - וטיב הנקודה הזו (יש אלוהים\אין אלוהים\אולי יש ואולי אין) הוא גם נושא לויכוח.

למשל: יש לך טענה (גנץ יהיה ראש ממשלה). זוהי נקודת ההתחלה שלך. עכשיו נכנסת ראייה חדשה (סקר כזה או אחר). עד כמה אתה צריך לעדכן את ההאמנה שלך? {.is-info}

Antony Flew חושב שנקודת ההתחלה היא אתאיזם; אין אלוהים עד שלא הוכח אחרת, קצת כמו במשפטים.

פילוסופים אנליטיים אוהבים להגדיר את המונחים שהם משתמשים בהם² . הרעיון הוא גם להיות ברורים וגם לנטרל את המטען הרגשי של מילים כמו אתאיזם ואלוהים³ . לכן, Flew משחק משחקי מילים מעצבנים. הוא מבחין בין אתאיזם פוזיטיבי (אין אלוהים) לא-תאיזם⁴ נגטיבי (לא תאיזם - אפילו לא בהכרח אגנוסטי); אלה הם אתאיזם חזק ואתאיזם חלש.

הוא מצדיק את העמדה שלו כך:

1. המוציא חברו עליו הראיה - אם אדם א' טוען טענה ואדם ב' לא, אדם א' זה צריך להסביר למה הוא טוען את הטענה הזו.
2. אם המטרה של האמונה היא לכונן ידע, אז בכדי שאמונה אמיתית מוימת תהיה ידע, היא צריכה להיות מבוססת על ראיות.
3. אנלוגיה בין חזקת החפות לחזק האתאיזם. אבל, בחזקת החפות אנחנו מחזיקים כי חשוב לנו יותר שאדם חף מפשע יישאר חופשי מאשר ההיפך. בקשר לאלוהים, אין לנו סיבה לאנלוגיה הזו.

כמו כן, אתאיזם (פוזיטיבי) הוא טענה חיובית, בדיוק כמו תאיזם - ולכן, גם הוא צריך טענה חיובית, ולא רק ספקנות כמו א-תאיזם (שלילי).

התער של אוקאם

התער של אוקאם, עיקרון מפתח באפיסטמולוגיה, קובע -

אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך {.warning}

מה שאומר, אל תאמינו בדברים שלא לצורך - לא לבחור בהסבר המסובך יותר בלי הצדקה.

כאשר האסטרונום פייר-סימון לפלס הסביר את התיאוריה שלו על היווצרות מערכות השמש לנפוליאון, הלה שאל אותו - אבל מר לפלס, מה בדבר האלוהים, ולפלס משיב: אין לי צורך בהיפותזה הזו⁵ .

התער של אוקאם הוא עיקרון די מקובל, גם בקרב הפילוסופים וגם בקרב המדענים.

אבל, האם אנחנו בכלל במצב להשתמש בתער של אוקאם - תיקו ראייתי כזה? הרי, אם אחת מהעמדות עם ראיות חזקות יותר, התער של אוקאם לא רלוונטי.

היעדר ראיות כראיה להיעדר?

מאמר (Van Inwagen) {.is-info}

כנגד התער של אוקאם עולה קנקן התה של ראסל⁶ . ראסל אומר,

If I were to suggest that between the Earth and Mars there is a China teapot revolving about the sun in an elliptical orbit, nobody would be able to disprove my assertion provided I were careful to add that the teapot is too small to be revealed even by our most powerful telescopes. But if I were to go on to say that, since my assertion cannot be disproved, it is intolerable presumption on the part of human reason to doubt it, I should rightly be thought to be talking nonsense. If, however, the existence of such a teapot were affirmed in ancient books, taught as the sacred truth every Sunday, and instilled into the minds of children at school, hesitation to believe in its existence would become a mark of eccentricity and entitle the doubter to the attentions of the psychiatrist in an enlightened age or of the Inquisitor in an earlier time

בגדול,

1. ההסתברות לקיומו של קומקום סיני בין כדור הארץ למאדים היא אפסית.
2. אלוהים הוא כמו קומקום סיני בין כדור הארץ למאדים לעניין זה.
3. לכן, ההסתברות לקיומו של אלוהים אפסית.

אבל, למה לקבל את 1? ואם כבר מקבלים את את 1, מה ההצדקה ל2?

1. עבור כל טענה P, אם אין שום טעם להאמין שP אז יש לייחס לP הסתברות אפסית.
2. אין ראיות עבור הטענה שאלוהים קיים.
3. לכן, יש לייחס הסתברות אפסית לקיומו של אלוהים.

שוב, למה לקבל את 2? אבל במיוחד, למה לקבל את 1? הרי זה די בקלות מוביל לאימוץ סתירות (מה עושים במצב שאין ראיות לP אבל גם אין ראיות לשלילת P?)

הטיעון של ראסל אמנם קורע⁷ , אבל זו סתם אנלוגיה (חרא של טיעונים, מוסיף נעם). כדי שאנלוגיה תעבוד, צריך להסביר (ולהצדיק) את המקרה הראשון - האם ההסתברות באמת אפסית? למה?, וגם להצדיק את האנלוגיה עצמה - קנקן תה סיני הוא כמו אלוהים? למה? שלילת P כי אין ראייה לP זה כלל ממש גרוע, (בהינתן שP זו טענת קיום).

אם נקבל את התער של אוקאם, ונצליח להצדיק את הדברים כפי שהם בלי לגרור פנימה את אלוהים - הרי שעלינו לבחור באתאיזם.

---

1. הסקה בייסיאנית היא הטרנד הלוהט החדש באפיסטמולוגיה עכשיו (איחס). ↩︎

2. תראו כמה פרגה שונא את השפה הטבעית ↩︎

3. תחשבו כמה האתיקה הייתה פחות מעצבנת בלי המילה אלוהים. ↩︎

4. א- במובן היווני. האם לאכול פיצה זה מוסרי? זה א-מוסרי - לא לא מוסרי, אלא לא שאלת מוסר בכלל. ↩︎

5. דוגמה נוספת - התיאוריה של קופרניקוס הייתה בעלת ערך ניבוי חלש יותר מזו שקדמה לה - אבל היא הייתה כל כך הרבה יותר פשוטה, שהיא שכנעה את כולם טוב יותר. ↩︎

6. הטיעון הזה פופולרי במיוחד בקרב אנשי מפלצת הספגטי המעופפת. ↩︎

7. וכמכניסים פנימה את מפלצת הספגטי, זה בכלל אדיר, וכשגוררים פנימה את ההקשר הפוליטי, זה היסטרי. ↩︎