study/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/אנליטיקה.md

---
title: האנליטיקה של העקרונות
tags:
  - פילוסופיה
  - חדשה
  - קאנט
  - שנה_ג
  - סמסטר_א
---
!!! info "[מצגת](./אנליטיקה.pdf)"

כמו ה[דדוקציה](../דדקוציה), ה*אנליטיקה של העקרונות* הוא חידתי ועמוס ויכוחים. 

עד כה, דיברנו על *מושגי השכל הטהורים*. אנו משתמשים במושגים בכדי להתנסות בעולם, כמעט בלי שיפוטים (זולת שיפוטים מאוד פשוטים - *זה* כלנית). זו לא ממש *טענה*. 

המושגים שלנו משמשים אותנו ב*שיפוטים* אודות העולם אחרי שהתנסנו בו - ובזאת עוסקת ה*אנליטיקה של העקרונות*.

קאנט מזהה שלוש יכולות שכליות גבוהות שמשמשות אותנו בהכרח העולם - 

- השכל
	
	היכולת המושגית שלנו; מושגים גרידא

- השיפוט[^1]
	
	היכולת ל*החלת* המושגים על מושאים. נסמך על המושגים של השכל; הוא *כוח מבצע*.

- התבונה
	
	יכולת מושגית, כמו השכל, אך עוסקת לא רק במושגים - אלא גם בקשרים בין ה*שיפוט* ל*מושג*: **היסקים**.


כלומר, במשפט *סוקראטס הוא בן תמותה* -

1. *סוקראטס* ו*בני תמותה* הם מושגים (השכל)
2. *כל בני האדם הם בני תמותה* (השיפוט), *סוקראטס הוא בן אדם*
3. *סוקראטס הוא בן תמותה* (התבונה)

קאנט סבור שהעיסוק בשכל ובשיפוט קשורים באמת - לעומת העיסוק בתבונה, שמוביל לאשליה ([האנטינומיות](../דיאלקטיקה)).

קאנט מכנה את שני חלקי האנליטיקה (של העקרונות, ושל המושגים - היא הלוגיקה והדדוקציה, ו*לא* האסתטיקה והדיאלקטיקה (אני חושב)) **קאנון** - כללים לשימוש תקף אובייקטיבית במושגי השכל ועקרונות השיפוט. 

> אם השכל בכלל מוסבר בתור השכור לכללים \[...] באופן הולם את התנאי שמציב הכלל
> 
> B171-173


אנו מסוגלים ללמוד [לוגיקה](/פילוסופיה/לוגיקה) בלי שום *כלל שיפוט* משום שהיא הפשטה מוחלטת של התוכן החושי; לא צריך לשאול *איך היא חלה* - היא חלה באותו האופן בכל מקום. אולם, כשזה מגיע לשיפוט במציאות, עם תכנים חושיים, פחות ברור *מתי* היא חלה - היא *התנאים לניסיון באובייקט*: צריך לברר *מתי* היא חלה על המושאים החושיים. זהו זיקוק של החידוש של קאנט: אף אחד לא הפריד קודם בין *אפריורי* ל*אפוסטריורי*, ולכן לא נדרש החיבור ביניהם.


איך מחילים, למשל, את *קטגוריית הסיבתיות*? אם התוכן של המושג *כלנית* הוא פרח קטן עם חמישה עלי כותרת אדומים ואבקנים שחורים, ואני רואה כזה פרח (מושא חושי), אני יכול להחיל את המושג על המושא. זהו סוג של *כלל להחלת הכלל*.

אולם אנו חשופים כאן לרגרסיה אינסופית - *תן לי כלל להחלת הכלל להחלת הכלל* (מה זה *אדום*? מה זה *עלי כותרת*?) - ולכן קאנט מבקש לכונן כושר מסוים שיעמוד באמצע, ויעצור את הרגרסיה הזו.

!!! is-info "דוגמה"
	קאנט נותן כדוגמה אנשי מקצוע - כמו שופטים או רופאים: הם יכולים לדעת היטב את כל ה*מושגים* (*לא חסר להם שכל*), אבל להתקשות בביצוע התפקיד (חסר להם *שיפוט*), ושם עוזרות דוגמאות (ומזיקות בכל מצב אחר, אומר קאנט). *זה שלמדת משפטים בהצטיינות, לא אומר שתהיה שופט טוב*; אתה צריך לא רק לדעת, אלא גם לדעת ליישם.

![כחלי](./כחלי.jpg)
<small>ציפור קטנה, נוצות חזה סגלגלות, כנפיים כחולות... כחלי? ממממ...</small>

> הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית ייחודיה בכך \[...] ולא מושגי-שכל טהורים.
> 
> התורה של כוח-השיפוט \[...] בעקרונות של השכל הטהור.
>  
> > B174-175 

קאנט רוצה לספק *גם את הכללים ליישום*, ולא רק את הכללים. נניח ומגיע אדם שלא יודע מה זה כלנית. *מה זה כלנית? אה, זה דבר בעולם*. נו יופי. כדי שכל העסק יעבוד, אנחנו צריכים לספק תנאים ברורים מאוד ל*יישום* של המושגים, אחרת המושגים חסרי תועלת. לכן קאנט מדגיש שהוא "חייב לנו" תנאי יישום כאלה, של המושגים על מושאי הניסיון. בניגוד ללוגיקה מופשטת, שלא מבחינה בין ה*תוכן* של הטענות, אלא רק בצורה שלהם, הלוגיקה הטרנסצנדנטלית תידרש להכיל גם את התוכן - *סימן היכר כללי*.

> כל הכפפה של מושא למושג מחייבת \[...] באחרון.
> 
> ואולם, מושגי-שכל טהורים הם לגמרי **הטרוגניים** \[...] של יישום הראשונים לאחרונים.
> 
> > B176-177

כשאני אומר *צלחת* (אנחנו מניחים צלחת טיפוסית, מעפנה), אנו חושבים, *אה - עגול!*, בהתאמה מלאה למושג הגיאומטרי הטהור, *עיגול*; אנחנו מזהים *עיגוליות* מושגים ב*צלחת* כמושא ניסיון. *התכנים שקיימים במושג חלים במושא* - יש **הומוגניות**.

אבל, מושגי השכל (הקטגוריות) הם הטרוגניים - אין להם דברים במשותף (מה משותף ל*כל הסיבות*?). בניגוד לצלחות ושאר המושגים האמפיריים, לא נוכל ללכת לחפש את כל הדוגמאות בעולם ולמצוא את המאפיינים השונים (אה! כל הסיבות חלקות!); לכן נדרש משהו *אחר* שיקשור בין כל הקצוות.

> ברור אפוא שחייב להימצא איזה שלישי \[...] בכפיפת התופעה לקטגוריה.
> 
> > B177-178

אותו *שלישי* מגשר חייב להיות *גם* שכלי ו*גם* מושגי. החלק הראשון של האנליטיקה של העקרונות, *הסכמטיזם הטרנסצנדנטלי*, יתמקד בזמן - משום שהוא התנאי הכללי היחיד לכל המושגים (שלא כמו החלל, שהוא תנאי לכל המושגים ה*חיצוניים*, שבו קאנט עוסק בסכמטיזם *האמפירי*, בביקורת השיפוט האסתטי). אבל קאנט מנסח כאילו הוא כבר *העניק* לנו את המתווך הזה, למרות שהדיון עדיין לא התחיל. 


ה"כיוון" חייב להיות מהשכל החוצה - מהמושגים האפריורים אל המושאים החושיים. אולם אין לנו *רק* מושגי שכל טהורים, אפריוריים - אנחנו גם לומדים ומשתמשים במושגים *אמפיריים*, אפוסטריוריים. אנחנו יודעים, למשל, שיש *סיבתיות* (*אפריורי*), אבל לא בין *מה* ל*מה* - את זה אנחנו צריכים לראות (אמפירי, *אפוסטריורי*)^[2]. 

> רצוננו לקרוא לתנאי צורני וטהור זה של החושיות \[...] נקרא: ה**סכמטיזם** של השכל הטהור.
> 
> > B179

כאן חוזר קאנט הביתה, לאמפיריציזם, הריאליזם האמפירי; ה**תנאים** לחקירה אמפירית הם *אידיאליסטיים*, אבל החקירה **היא** אמפירית. במילים אחרות, הצורה הכללית היא בנו, ברוח, אבל המושאים הם בחוץ בצורה אמפירית.

עבור קאנט, **סכמה** היא דימוי של הליך כללי (ולא *תמונה*, דימוי יחיד). השילוב הזה בין דבר פרטני (תמונה) לכדי דבר כללי (סכמה) לכאורה סותר, אבל קאנט מדגים בגיאומטריה: שלא כמו מושג מופשט ("טוב לב"), אני מסוגל להעלות בעיניי רוחי *תמונה* של משולש - אני יודע איך הוא נראה, אני יכול לדמיין אותו. אולם, אם אוכיח חוק מסוים במשולש אחד (כמו משפט פיתוגרס), היא תקף לגבי *כל משולש באשר הוא*, ולא רק במשולש *כזה*; ישנו חיבור בין הפרטי לכללי, בכך שאנו מתייחסים לדימוי המסוים כייצוג של הסכמה כולה.

כך גם לגבי דברים אחרים - לכלניות, לכחליים ולבני אדם כולם יש *צורה* מסוימת, *סכמה* קבועה, הגם שכל *דימוי* פרטני מעט שונה: יש אדם כזה וכזה, אבל הם כולם, בגדול, בצורה מסוימת. הצורה הכללית הזו היא המיון הראשוני ביותר שלנו בחקירה האמפירית (*הדבר הזה נראה כמו כחלי*). 

![כלנית](./כלניות.jpg)
<small>כלניות. כל דימוי מייצג את הסכמה.</small>

> מושג אמפירי מתייחס תמיד באופן בלתי-אמצעי לסכמה \[...] היא דבר שאי-אפשר להביאו לכלל תמונה. 
> 
> > B180-181


גם אם ילד קטן רואה רק כלבים בינוניים או גדולים ואז רואה פתאום כלב קטן, הוא לא יחשוב שהכלב הקטן הוא חתול (לכאורה) - נדמה שהוא *תפס* את הסכמה של כלב. קאנט מבין גם שיפוטי *יפה* כסוג מסוים של תפיסה כזו. אך איך תפיסה כזו תיתכן?

!!! success "[מאמר - Stang, 2021](./Stang2022.pdf)"

במאמרו, Nick Stang מציג את הבעיה כ- 

*איך אפשרית החלה של הקטגוריות על אובייקטים חושניים, בהינתן שקטגוריות ואובייקטיים חושניים אינם הומוגנים?*

את הפתרון הוא מתאר כך:

- הנחה: מציאת סכמה שחלה על אובייקט חושני תספיק כדי להראות שהקטגוריה המתאימה לסכמה חלה על האובייקט.
- הצעה: סכמות הן כללים לייצוג מודע של היחסים הזמניים בין המצבים הרוחניים שבאמצעותם אובייקטים נתונים לנו
- עיקר הרעיון: כאשר אנו מייצגים לעצמנו את יהחסים הללו, אנחנו באותה עת מייצגים את האובייקטים של המצבים הללו ככאלה שהמושגים המתאימים חלים עליהם. כדי להשתכנע בכך נצטרך להבין מה הקשר בין סכמה למושג המתאים.


על בסיס ה[קטגוריות](../לוגיקה#הקטגוריות), קאנט מתאר את ה**סכמות** - צורות השיפוט ומושגי השכל הטהורים שלהן - 


!!! warning "שימו לב לייצוג של כל הסכמות האלה ב**זמן**"


- **כמות**

	 > ואילו הסכֵמה הטהורה של הגודל (quantitatis) כמושג שׂכל הוא המספר. המספר הוא דימוי שכורך יחד את ההוספה העוקבת ונמשכת של יחידה הומוגנית אחת לשנייה.

	סטאנג חושב שסכמות הכמות הן שלבים בתהליך זמני מודע אחד של מנייה. הוא מדגים באמצעות כמה קטגוריות:

	- סכמת ה**אחדות**  היא ייצוג הפעולה בזמן של קביעת יחידת מנייה, וייצוג אפשרותה של מנייה.
	- סכמת ה **ריבוי** היא  ייצוג הפעולה בזמן של מניין חלקי הקבוצה.
	- סכמת ה**כוליות** היא ייצוג השלמת הפעולה בזמן של מנייתה של הקבוצה (עידו לא אוהב את זה[^3]).

- **איכות**

	> ממשות במושג־השכל הטהור היא מה שמתאים לתחושה בכלל. ממשות היא אפוא מה שמושגו כשהוא לעצמו מצביע על ישות (בזמן). שלילה היא מה שמושגו מציג אי־ישות (בזמן). הניגוד ביניהן מתרחש אפוא ב]מסגרת \[אותו זמן אחד,] וטמון \[בהבדל שבין זמן מלא לזמן ריק. כיוון שהזמן הוא רק צורת ההסתכלות, ולכן צורה של מושאים בתור תופעות, הרי מה שתואם בהם את התחושה הוא החומר הטרנסצנדנטאלי של כל המושאים כדברים כשלעצמם (הדְבָריוּת, ממשות).ועתה, לכל תחושה יש דרגה או גודל—דרגה שבה התחושה עשויה למלא יותר או פחות אותו הזמן—כלומר את החוש הפנימי בהתייחס לאותו דימוי של מושא, עד שהיא נפסקת באין(=negatio=0). לכן ישנו יחס וקשר הדדי בין ממשות לשלילה - או עדיף לומר: יש ביניהם מעבר שמאפשר להציג כל ממשות בתור קוואנטום \[גודל]; והסכֵמה של ממשות, בתור כמות של משהו שממלא את הזמן, היא בדיוק אותה היווצרות רצופה וחדגונית של הבזמן,כשיורדים מתחושה בעלת דרגה מסוימת עד שהיא נעלמת, או כשעולים ומתקדמים מן השלילה של התחושה אל הגודל שלה.

	כשאני מציג ממשות ("התפוח הוא אדום"), אני "מוסיף" דרגות "אדמדמות" עד שאני מגיע למידת האדמדמות של התפוח הזה (גם במשקל - כדי להגיע ל3 קילו אני מוסיף עוד 100 גרם, ועוד 100 גרם...).

	- סכמת ה**ממשות** היא ייצוג הפעולה בזמן של הוספה הדרגתית רציפה של חומר חושי עד דרגה נתונה (הדגש הוא על *דרגה*, לא על *כמות* - עד שנהייה *כבד*, או *רועש*).
	- סכמת ה**שלילה** היא ייצוג הפעולה בזמן של הפחתה הדרגתית רצופה של חומר חושי עד לאפס.
	- סכמת ה**הגבלה** היא ייצוג הראשית או הגבול של פעולה בזמן של הסופה הדרגתית רצופה של חומר חושי.


- **יחס**

	- עצם ומקרה 
	
	> 	‫הסכֵמה ‬‫של‬ ‫העצם‬ ‫היא‬ ‫התמדת‬ ‫הממשי‬ ‫בזמן‬ ‫‪,‬‬‫כלומר‬ ‫‪,‬‬‫דימויו‬ ‫של‬ ‫הממשי‬ ‫כמצע‬ ‫של‬ קביעוֹת‬‫ זמן‬ ‫אמפיריות‬ ‫בכלל‬ ‫‪,‬‬‫מצע‬ ‫שעומד‬ ‫בעינו‬ ‫בעוד‬ ‫כל‬ ‫השאר‬ ‫משתנה‬. (הזמן ‬‫אינו‬ חולף‬‫‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫בו‬ ‫חולפת‬ ‫המציאות‬ ‫של‬ ‫מה‬ ‫שהנו‬ ‫בר־שינוי‬ ‫‪.‬‬‫הזמן‬ ‫עצמו‬ ‫‪,‬‬‫הנשאר‬ ‫קבוע‬ ‫ואינו‬ כפוף‬ ‫לשינויים‬ ‫‪,‬‬‫מתאים‬ ‫אפוא‬ ‫בתוך‬ ‫התופעה‬ ‫למה‬ ‫שאינו‬ ‫כפוף‬ ‫לשינוי‬ ‫במציאות‬ ‫‪,‬‬‫כלומר‬ לָ‬‫עצם‬ ‫;‬‫ורק‬ ‫בו‬ ‫יכולים‬ ‫העקיבה‬ ‫וההיות־יחד‬ ‫של‬ ‫התופעות‬ ‫להיקבע‬ ‫מבחינת‬ ‫הזמן‬).
	
	האבן (עצם) קרירה בבוקר וחמימה בערב (מקרה); לעידו היה פעם שיער שופע מוחזק בקוקו, והיום כבר אין לו, אבל הוא עדיין עידו. **עצם ומקרה** הוא דבר קבוע סופג (ושורד) שינויים בזמן.

	- הסכמה של ה**סיבה ותולדה** ‫היא‬ ‫הממשי‬ ‫‪,‬‬‫שכל‬ ‫אימת‬ ‫שנרצה‬ להניח ‬‫אותו‬ ‫‪,‬‬‫יבוא‬ ‫תמיד‬ ‫משהו‬ ‫אחר‬ ‫בעקבותיו‬ ‫‪.‬‬‫מה‬ ‫שמהווה‬ ‫את‬ ‫הסכֵמה‬ ‫הזו‬ ‫היא‬ ‫אפוא‬  העקיבה ‬‫של‬ ‫הריבוי‬ ‫‪,‬‬‫במידה‬ ‫שהיא‬ ‫כפופה‬ ‫ִ‬ ‫ל‬‫כלל‬‫‪.‬‬

	- הסכמה של ה**שותפות** (פעולת גומלין) ‫או‬ ‫הסיבתיות‬ ‫ההדדית‬ ‫של‬ ‫העצמים‬ ‫ביחס‬
‫למקרים‬‫ שלהם‬ ‫‪,‬‬‫היא‬ ‫הֱ‫יותן־יחד־בזמן‬ ‫של‬ ‫קביעוֹת‬ ‫האחד‬ ‫ושל‬ ‫קביעוֹת‬ ‫האחר‬ ‫‪,‬‬‫לפי‬ ‫כלל‬ אוניברסלי‬. 


- **אופנות** (מודאליות)
	
	 >‫הסכֵמה ‬‫של‬ ‫האפשרות‬ ‫היא‬ ‫התאמת‬ ‫הסינתזה‬ ‫של‬ ‫דימויים‬ ‫שונים‬ ‫לתנאי‬ ‫הזמן‬ ‫בכלל‬ (‬‫למשל‬‫‪,‬‬‫ ניגודים‬ ‫אינם‬ ‫יכולים‬ ‫להיות‬ ‫בדבר‬ ‫אחד‬ ‫באותו‬ ‫זמן‬ ‫‪,‬‬‫אלא‬ ‫רק‬ ‫זה‬ ‫אחר‬ ‫זה‬); ואם‬ ‫כן‬ ‫‪,‬‬זו‬‫ קביעתו‬  \[שיוכו‬‫]של‬ ‫הדימוי‬ ‫של‬ ‫דבר‬ ‫לזמן‬ ‫כלשהו‬ ‫‪.‬‬ 

	כלומר, *אפשרות* היא היתכנות של תכונה מסוימת בזמן מסוים, ו*ממשות* היא נוכחותה בזמן *הזה* (ובשני המקרים - *ב*זמן, ולא *מחוץ* לזמן). *הכרחיות* היא נוכחותה של תכונה *בכל זמן*. 

> מכל זה רואים \[...] ביחס לכל המושאים האפשריים.
> 
> הסכמות של השכל הטהור הן, אפוא \[...] מקיף ונמשך בניסיון אחד.
> 
> > B184-185


**כל זאת לומר**, כדי לייצג אובייקט מסוים שניתן לי בחושים (שמחויב בקטגוריות), עליי לייצג אותו *בזמן*, בפעולה מנטלית כזו או אחרת.  

> הפרק דן בכוח-השיפו הטרנסצנדנטאלי \[...] ובמסגרת שיטה.
> 
> > B187-188


תלונתו העיקרית של קאנט לקודמיו היא לא שהם שגו או פספסו, אלא שהם לא חתרו ל**שלמות** - להבין את המערכת כולה במלואה; (אחד מגלה את עיקרון הסיבתיות, אבל לא מתעסק ב*למה* עיקרון הסיבתיות). קאנט חותר לא להפריך פילוסוף כזה או אחר, אלא להגיע לפתרון שלם, שהוא מתיימר לומר שהוא היחיד האפשרי.

עקרון העל של השיפוטים יהיה [חוק הסתירה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה) - 

> יהיו התוכן של הכרותינו ויחסן לאובייקט אשר יהיו - מכל מקום, התנאי הכללי ,גם אם השלילי, לכל שיפוטינו הוא, שלא יסתרו את עצמם.
> 
> > B189

> למשפט האמור, ששום נשוא הסותר דבר אינו יכול להשתייך לדבר הזה \[...] ומחסלת אותן לגמרי.
> 
> > B190

> עלינו להכיר אפוא במשפט הסתירה בתור **העיקרון הכללי והמספיק לגמרי של כל הכרה אנליטית.** \[...] בדבר האמת של סוג ההיכרות הנ"ל \[הסינתטי].
> 
> > B191

קאנט אינו חולק על העיקרון הזה, אבל הוא מבקש לכונן לוגיקה מרחיקת לכת יותר - **הלוגיקה הטרנסצנדנטאלית** - זו שתאפשר שיפוטים **סינתטיים** - 

> מה שמעניק ממשות אובייקטיבית לכל הכרותינו האפריוריות הוא אפוא **אפשרות הניסיון** \[...] הממשות האובייקטיבית של מושגיה.
> 
> > B195-196


באמצעות המושגים, אנחנו מאחדים את מושאי החושניות שלנו. ללא המושגים, היה לנו מעין בליל של חוויות חושיות - *רפסודיה של תפיסות* - שלא ניתן לאחד, לכמת, לסדר - משהו פחות מהכרה, פחות מניסיון. שיפוטים סינתטיים - כמו החלת מושג על מושא חושי - הם אלו שמאפשרים אפוא ניסיון. כלומר, **הניסיון הוא תוצר של איחוד בין המושג השכלי לבין הנתון החושי**. כך קאנט מדגיש שוב את הקשר בין האפריורי לאמפירי, הפוסטפריורי - הסינתזה הטהורה מתממשת *רק* בסינתזה אמפירית - קרי, *עקרון הסיבתיות* נהיה ממשי רק כשאנחנו רואים *בניסיון* מושאים שהאחד הוא סיבתו של האחר.



> הניסיון, בתור סינתזה אמפירית, הוא אופן ההכרה היחיד המעניק \[...] בניסיון אפשרי.
> 
>  בדרך זו ייתכנו שיפוטים סינתטיים אפריורי \[...] בשיפוט סינתטי אפריורי. 
>  
> > B 196-197

כלומר, קאנט מבקש לבחון כיצד מושגי השכל הטהורים (הקטגוריות) מוחלים, על פי הסכמה, על ההסתכלות האמפירית ובכך בוראים ניסיון. 

> את זה שקיימים בכלל עקרונות \[...] הכפוף לאותו כלל.
> 
> > B197-198

> ברם, מעבר לחוקים שבהם מיוסד טבע בכלל \[...] זאת מלמדים רק אותם חוקים אפריוריים.
> 
> > B165


השימוש בכללים אמפיריים כפוף לעקרונות אפריוריים (*כל מושא ניסיון מדגים את הקטגוריות*) הכרחיים, אך הם מדגימים מובן מסוים, שונה, של הכרח בעצמם[^4]. איזה מן מובן זה? 



[^1]: קאנט החליט מאוחר יותר שלא ייחס לו מספיק חשיבות בחלק הזה, ולכן יכתוב בהמשך את הביקורת השלישית - *ביקורת כוח השיפוט*. 
[^2]: ב*ביקורת כוח השיפוט*, קאנט יחקור את הכיוון ההפוך - מהמושגים האמפיריים אל השכל - אותו המכנה ה*כיוון הרפלקטיבי*. זהו הכיוון המוקדם יותר - קודם אנחנו מגלים מה זה, ואז לומדים להחיל אותו.
[^3]: *למה זה קשור לכוליות?* עידו לא השתכנע, אבל מנסה להסביר - אם אנסה לתאר את קאנט במניית תכונותיו (*פילוסוף קניגסברגאי, כתב ספר איום ונורא בשם **ביקורת התבונה הטהורה**...*) ואצליח למנות את כולם, אעמוד על *כל כולו* של קאנט.
[^4]: כך מבקש קאנט להציל את מושג ההכרח, שתוקף [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#עקרון-אחידות-הטבע). ההכרחיות של חוקי הטבע היא נושא חם בקרב ה[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה) בשנים האחרונות.