185 lines
21 KiB
Markdown
185 lines
21 KiB
Markdown
---
|
||
title: גוף, תודעה ועולם
|
||
description:
|
||
published: true
|
||
date: 2024-06-20T07:57:57.222Z
|
||
tags:
|
||
editor: markdown
|
||
dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z
|
||
---
|
||
|
||
> [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nietzsche_and_zen_self-overcoming_without_-_andre_van_der_braak_extract.pdf)
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
# ניטשה - האמת כאימון
|
||
הפילוסופיה של [ניטשה](https://en.wikipedia.org/wiki/Friedrich_Nietzsche) מתכתבת עמוקות עם תפיסת הזן, ברעיון ה**ניהיליזם האקטיבי** - התפיסה שדורשת לנהל את החיים כשדה-ניסוי, אימון בלתי-פוסק באמת - לא אמת חיצונית ומוחלטת אלא אמת *פנימית*. הערעור הבלתי-פוסק של אותה *אמת* יהפוך אותנו, אומר ניטשה, ל*מאסטרים של אמת*, היכולת להסתכל באומץ אל הריק, להבין שאין אמת מוחלטת ואובייקטיבית, ולהתמקד במקום באמת *אישית* - האמת *שלי*. מאסטרים שכאלה אי אפשר לגדל - אין שיטה כזו או אחרת - מאסטרים כאלה רק צומחים; ה*פעולה* שלהם היא אמת, והבחינה הבלתי-פוסקת שלהם היא *להיות אמיתי*.
|
||
|
||
> One comes only so close to truth as one’s strength allows one’s courage to dare advance. Knowledge, saying “yes” to reality, is just as much a necessity for the strong as are, for the weak (inspired by weakness),
|
||
cowardice and flight from reality—the “ideal” . . . They are not free to know: decadents need the he, it is one of the conditions of their preservation. (EH III BT, 2)
|
||
|
||
התפיסה של ניטשה בזה לאידאלים, ולרלטיביזם - אין אמת מוחלטת, יש רק אמת דינאמית ומשתנה - אבל אמת בכל זאת, במלוא מובן המילה. זה לא שיש *אמת שלי* ו*אמת שלך* והן שוות ערך: יש את האמת השלי, שדורשת תיקוף וערעור מתמיד, ואם בתוכה האמת שלך שגויה - עליי להכיר בכך, לחיות את האמת שלי, לפעול לפי האמת שלי.
|
||
|
||
# האמת כדרך
|
||
המחשבה הניטשיאנית, כמו גם המחשבה הסינית, דוחים את הרעיון שישנו איזשהו *מסך עשן* שעלינו להסיר - כמו שטוענים במערב, ובפילוסופיה ההודית. הן לוקחות את ה*אמת* ככלי שימושי שמאפשר לנו לתפוס את המציאות - אנשים שלא מחפשים *אמת* אלא *דרך*, לא *מה נכון* אלא *מה עושים*. זוהי פילוסופיה של *חיפוש דרך*, לעומת פילוסופיה של *חיפוש אמת*. הרעיון הוא לא לחשוף איזשהו רובד נסתר של המציאות, אלא לאמץ את התפיסות שיאפשרו לי להתנהל בעולם דינאמי, משתנה ולא ברור. אין במציאות שום דבר רוחני, נסתר, עמוק - המציאות היא מה שדופק בדלת, והסינים וניטשה דורשים להתמודד איתה כפי שהיא מציגה את עצמה. זה לא לדעת *על* העולם, אלא השתתפות פעילה בעולם - ב*אמת*.
|
||
|
||
> מורה הודי מספר על מלומד ששט על גבי ספינה באוקיינוס ההודי. ערב אחד מגיע נער הסיפון ומוצא אותו קורא. *מה אתה קורא?*, הוא שואל. *אסטרונומיה*, משיב המלומד. *ואללה, לא שמעתי על זה בחיי*, משיב נער הסיפון, והמלומד מטיח בו, *בזבזת את חייך*. כך קורה ערב אחרי ערב, כשכל פעם המלומד קורא בנושא אחר, ונער הסיפון בור לו לחלוטין. ערב אחד, מגיע נער הסיפון למלומד ושואל אותו - *אדוני המלומד, אולי בקריאתך שמעת על שחייהלוגיה?* מעולם לא, משיב המלומד. *ובכן, זוהי תורת השחייה. הספינה טובעת, ואין מספיק חגורות הצלה - אנחנו נותנים אותם רק למי שיודע לשחות*.
|
||
בתמצית, ללמוד ולחפש זה טוב ויפה, אבל המציאות דופקת בדלת, וצריך לדעת לשחות.
|
||
{.info}
|
||
|
||
# לינג'י - האמת כאין
|
||
לינג'י ייקסואן (~866 לספירה) ייסד את אחד הרעיונות החשובים והדומיננטיים בזן -
|
||
> There's no Buddha, no Dharem no practice, no enlightenment
|
||
> If you meet the Buddha, kill the Buddha
|
||
|
||
לינג'י כופר בזן כתורת שחרור, ואומר במקום ש*החיפוש הוא בעיה* - הוא מניח שיש איזה משהו בחוץ שחסר לנו.
|
||
לינג'י אהב ללעוג לבודהות ולתורה הבודהיסטית - כדי להראות לתלמידיו שבסוף אלו רק מפות, ולא דבר מוחלט ומקודש - כלים שאנו נוטים לבלבל כדברים מוחלטים. לינג'י מתריע כנגד היאחזות מסוכנת במפות האלה.
|
||
|
||
לינג'י בונה על התובנות של נגרג'ונה ו[תפיסת הריקות](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות), שדורש לזנוח את המפות, ובונה עליו את אופן התרגול לזניחת המפות האלה - לינג'י נוזף בתלמידים שלהם, צועק עליהם, מרביץ להם.
|
||
|
||
> *כאן בגוש הבשר האדום הזה יש איש אמת ללא תואר[^2]. והוא אינו פוסק מלהיכנס ולצאת מהשערים שעל פניכם (איברי החוש שלכם) אלו מכם שעדיין לא ראו זאת - הביטו! הביטו!*
|
||
נזיר צעד קדימה ושאל - *מה הוא איש האמת ללא תואר?*
|
||
המורה ירד מכיסאו אחז את הנזיר בצווארונו ואמר - *דבר! דבר!*[^1]
|
||
הנזיר היסס, המורה דחף אותו הצידה ואמר - *איש האמת ללא תואר - איזה מנגב תחת נוצץ*[^3] וחזר לחדרו.
|
||
|
||
> איש האמת הוא ללא תואר וגם ללא תכונות. הוא אינו תלוי בדבר, אין ל ובגדים, אי אפשר לתאר אותו, אי אפשר להגדיר אותו. אין לו צורה, ולא תכונות, הוא ללא שורש, ללא מקור, וללא מקום מגורים, ובכל זאת הוא מלא מרץ וחיוני. פעולותיו \[...\] מביאות אותו אל לא-מקום. לבן, כשאתה מחפש אותו, הוא נסוג יותר ויותר; כשאתה מבקש אותו, הוא פונה עוד ועוד אל העבר השני זה מכונה המסתורין
|
||
|
||
בגדול, אומר לינג'י, *כולנו יודעים את האמת* - כאן ועכשיו, ותפקידו כמורה הוא רק להאיר את תשומת ליבנו לכך. האמת היא כאן ועכשיו, ומה שאנחנו עושים - לא יעד כזה או אחר, או עצמי כזה או אחר.
|
||
|
||
ברגע שאנחנו משוחררים מתפיסה כזו או אחרת על החיים, אנחנו יכולים להתאים את עצמנו למציאות טוב יותר (זה ה[Wu-Wei]()) - לא כיצד ראוי לפעול, אלא להגיב הכי טוב למה שיקרה - להיות נוכחים ולהקשיב באמת. זהו רעיון שהחוקר Peter Hershock מכנה *וירטואוזיות מצבית*[^4].
|
||
|
||
> Chan ethics is not a function of living in accord with predetermined means-to and meanings-of the good, but rather of improvisational genius—a creative
|
||
marriage of fluid vigilance and unwavering care: an ethics of ever-
|
||
intensifying appreciative and contributory virtuosity…
|
||
…Chan ethics is thus not a knowing-that something is or will be good, but
|
||
rather knowing-how to extend the horizons of virtuosity in ways deemed
|
||
valuable by others
|
||
[Peter Hershock, *Chan Buddhism*](https://plato.stanford.edu/entries/buddhism-chan)
|
||
|
||
|
||
> במסורת הזן מסופר על מאסטר עם 4 תלמידים. הוא מחזיק מניפה וזורק אותה לפתע על אחד התלמידים. התלמיד מנופף בה. הוא לוקח את המניפה, ומגרד איתה בגב, וזורק את
|
||
המניפה על התלמיד השלישי. התלמיד השלישי שם עליה פרוסת עוגה - ומגיש אותה למאסטר.
|
||
|
||
ברגע שויתרת על מניפה כמניפה, יש אינסוף אפשרויות.
|
||
|
||
# Embodied Cognition
|
||
> [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/the_human_body_as_a_boundary_symbol-_a_comparison_of_merleau-ponty_and_dōgen.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/___סטודנטים_זן_ופילוסופיה_מצגת_6.pdf)
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
תפיסה פסיכולוגית-קוגניטיבית עכשווית היא **Embodied Congnition**, שטוענת כי התודעה לא קיימת כשלעצמה, אלא מתגלמת בגוף. זו תפיסה שמנסה לעמוד על הקשר הבלתי-נפרד בין גוף לתודעה - המוח, הגוף והסביבה - כמכלול אחד שיוצר *הכרה* (בניגוד לתפיסת הגוף-נפש העולה מ*הבעיה הפסיכופיזית*).
|
||
|
||
> **Embodied Cognition**: Congition, emotion and behavior are all embodied and embdedded in the brain, body, as well as the environment. They affect each other but emotion is primary, as emotion is a stronger mediator of cognition and behaviour
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
המבנה הפיזי של הגוף שלנו גורם לנו לחוות את המציאות בצורה מסוימת - שהופכת להיות חלק מאיתנו. התפיסה מתקוממת כנגד הרעיון של התודעה המבודדת, כמו ה[קוגיטו](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref12) של דקארט, ורואה בהם דברים בלתי-נפרדים - איפה נגמרת התודעה, ומתחילה הסביבה?
|
||
|
||
התפיסה ה"שגרתית" שלנו של התודעה היא של התודעה כמו סוכן פעיל, אולי כמו טייס בתא הטייס, שמקבל מידע מהגוף ומהחושים ומוסר פלט מסוים. תפיסת הEmbodied Congnition כופרת בתיאור הזה, ומתארת את התודעה כתוצר של יחסי הגומלין בין הגוף לסביבה, דבר דינאמי שנוצר בכל רגע ורגע, לא במקום מסוים או הקשר מסוים (כמו *מחשבה* או *דמיון*).
|
||
|
||
לרעיון ה*גילום* יש תפקיד מרכזי במסורת הבודהיסטית בכלל ובמסורת הזן בפרט. ארז סבור שהרבה מחוסר ההבנה במערב כלפי בודהיזם נובעת מהתעלמות מההיבט הגופני של התודעה. הבודהיסטים סבורים שהמדיטציה היא לא תהליך *של* הנפש, לא יותר משהיא תהליך של הגוף; זו תפיסה עמוקה ובסיסית של הבודהיזם, שניצבת לצד ה[אין-אני](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אנאטמן).
|
||
|
||
התפיסה הזו מתכתבת עם האמת הניטשאית-לינג'ית - ידיעה כהכרה *מתוך* התופעות, כפעולה, ולא כנקודה ארכימדית נפרדת, כמו האידאות האפלטוניות.
|
||
|
||
|
||
[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) ראה את התודעה כדבר נפרד מהגוף, משהו נשגב מעולם התופעות, וכך ייסד הלכה למעשה את הדואליזם המערבי. לעומתו, [אדמונד הוסרל](https://plato.stanford.edu/entries/husserl/) מבקש לחזור לחוויה האנושית *כפי שהיא מציגה את עצמה* - ה*תופעה*. [מרלו-פונטי](https://plato.stanford.edu/entries/merleau-ponty/), באופן דומה, הוא פנמנולוג - בעקבות הוסרל ו[מרטין היידיגר](https://plato.stanford.edu/entries/heidegger/). פונטי מבקש לדחות את הרעיון של הלא-נתפס, לסרב לשער אודות המוחלט, ולקבוע - רציונליות היא דבר מותנה; עלינו להתמקד בדברים כיצד שהם מופיעים בפנינו.
|
||
|
||
מרלו כופר ברעיון של אמת פילוסופית שחוצה הקשרים ותרבויות, כמו שלרוב מחפשים בפילוסופיה המערבית, ומבקש להסתכל על הדברים בהקשרם - הגוף, התרבות, והסביבה כבלתי-נפרדים.
|
||
|
||
> Sensing, in contrast with knowing, is a living communication with the world that makes it present to us as the familiar place of our life
|
||
< *Phenemonology of Perception*, pp. 79/53
|
||
|
||
## היחס לגוף בבודהיזם
|
||
|
||
ישנן לא מעט התייחסויות שליליות במסורת הבודהיסטית לגוף - כדבר שמעורר השתקקויות, שמפריע להתעוררות. אולם, ארז טוען (בניגוד לאולסון, כותב המאמר) שהיחס של הבודהיזם לגוף הוא יותר אמביוולנטי[^5].
|
||
|
||
הגוף במסורת הבודהיסטית הוא *כלי* להארה; הבודהיסטים מתריעים בפני טיפוח מוגזם והיקשרות אליו, אבל *כן* רואים בו חלק חשוב מהשחרור; לבודהה מתואר גוף מושלם.
|
||
|
||
## Dōgen Zenji
|
||
|
||
[Dōgen Zenji](https://en.wikipedia.org/wiki/D%C5%8Dgen) היה מאסטר זן יפני במאה ה13. הוא ייסד את זרם ה*סוטו* בזן. דוגן נסע לסין בצעירותו, ונחשף שם למסורת ה*צ'או-דונג* - וחזר ליפן כדי להציג מחדש את הבודהיזם ליפנים, כפי שהוא הבין אותו; הוא סבר שהבודהיזם לא הובן נכונה ביפן.
|
||
|
||
עם חזרתו ליפן, לקיוטו, רצה דוגן ללמד את הקהל הרחב[^6] את המדיטציה הישובה, ה*זאזן*. הוא נתקל בהתנגדות אדירה (בעיקר ממסורת ה*טנדאי*). הוא נדחק למנזר מבודד ביפן ([*אייהייג'י*](https://en.wikipedia.org/wiki/Eihei-ji)), והפך אותו למרכז תרגול מוביל - הוא נחשב כך עד היום.
|
||
|
||
דוגן טוען ש[טבע הבודהה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/יסודות#טבע-בודהה) מתגלם בגוף האנושי - אלא דבר שמצוי כאן ועכשיו - בגוף, בסביבה, בחוויה האנושית. רעיונו המהפכני של דוגן הוא שהתרגול הבודהיסטי, כשהוא נעשה נכון, הוא לא הכנה *לקראת* התעוררות - היא עצמה אשרור של ההתעוררות וטבע הבודהה, הקיימים בנו ממילא.
|
||
|
||
|
||
## זמן-מהות 有時
|
||
|
||
עבור דוגן, זמן איננו אלא רעיון - אין לנו היכולת לתפוס זמן מעבר לחוויה. פרחי הדובדבן אינם מציינים את האביב; פרחי הדובדבן *הם* האביב. הזמן הוא איזשהו מימד אשלייתי - אנו מייצרים ציר זמן וצופים דרכו על החיים מבחוץ - אבל, לפי דוגן, זו שגיאה; כל אחד מהמופעים שלנו הוא ביטוי של ה"זמן".
|
||
|
||
> המלצה: [*A Tale for the Time Being*](https://en.wikipedia.org/wiki/A_Tale_for_the_Time_Being), רומן של סופרת יפנית שקשור בתפיסת הזמן הזו.
|
||
{.is-success}
|
||
|
||
## חשיבה, לא-חשיבה, ללא חשיבה
|
||
|
||
הבודהיזם סבור שלתודעה יש שלושה מצבי פעולה:
|
||
|
||
- מחשבה
|
||
|
||
התודעה שלנו מופעלת בידיי אובייקטים - *רוצה, לא רוצה, אוהב, לא אוהב*. זהו מצב החשיבה היומיומי שלנו.
|
||
|
||
- לא-חשיבה
|
||
|
||
זוהי חשיבה מסדר שני - מחשבות *על* המחשבות על האובייקטים: המחשבה *היא* האובייקט של המחשבה. אם אנחנו ננסה לעשות מדיטציה כדי להפסיק לחשוב (טעות נפוצה), אנחנו נהיה במצב לא-חשיבה - חשיבה על מחשבות.
|
||
|
||
- ללא חשיבה
|
||
|
||
מצב זה הוא לא ראש ריק, בלי מחשבות (זה בלתי אפשרי), אלא מצב של תודעה סבילה - היא לא מציגה, דוחה, ושופטת מחשבות, אלא מניחה לדברים. זהו המצב המדיטטיבי שאנו מתרגלים בישיבה (Zazen - 坐禅). חוסר-ההתערבות הזו היא גילום טבע-הבודהה שלנו.
|
||
|
||
## מרלו-פונטי
|
||
|
||
> The fundamental philosophical act \[is to]... return to the lived world beneath the objective world
|
||
> pp 83/57
|
||
|
||
|
||
מרלו-פונטי סבור שאין לנו באמת מציאות אובייקטיבית - היא נתונה לתפיסה שלנו והיא לפיכך תמיד חלקית. הוא מבקש לחזור לעולם הנחווה הזה, מעבר לעולם אובייקטיבי שאין בכוחנו להשיג. פונטי עומד על הקשר בין הגוף לעולם בכמה תופעות
|
||
|
||
|
||
- גפיי רפאים (Phantom Limbs)
|
||
|
||
כשאדם מאבד את אחת הגפיים, לעיתים הוא עדיין יחוש את האיבר כאילו הוא עדיין שם. אדם שמאבד יד, למשל, עלול - אפילו שנים אחרי הפציעה - לדווח על כאבים עזים באצבעות, שכבר לא שם.
|
||
|
||
- היות-לקראת-העולם (Being-toward-the-world)
|
||
|
||
פונטי סבור שהמנח הפיזי שלנו בעולם - איך אנחנו עומדים, לאיזה כיוון אנחנו פונים, וכו' - הוא רקע לכל חוויה תפיסתית.
|
||
|
||
> המלצה - [*What is it like to be a bat*]()
|
||
{.is-success}
|
||
|
||
|
||
- חוש קינסתטי (Kinsthetic sense) וסכמת גוף
|
||
|
||
הגוף, לפי פונטי, הוא לא *בחלל*, אלא הדבר שמאכלס את החלל (החלל נובע מן הגוף) - לא ניתן לצמצם אותו לכדי אובייקט מסוים. הגוף הוא גם אובייקט וגם סובייקט; הוא סובייקט משום שהוא שלי - אבל הוא אובייקט משום שהוא מאפשר לי לבטא את עצמי בעולם - הוא הכלי שלי להתנהל.
|
||
|
||
|
||
|
||
## תודעה וגוף
|
||
|
||
דוגן כתב את ה*Shōbōgenzō* - שם עמד על הרעיון של גוף-נפש (心身 - *שין-ג'ין*) - לפיהם הגוף והנפש הם דבר אחד ממש, והאחדות ביניהם מייצגת את העולם כולו - לא ניתן לקבוע איפה התודעה מפסיקה והגוף מתחיל, או איפה הגוף-נפש נגמר והעולם מתחיל - זה הכל אותו הדבר.
|
||
|
||
> What we call the body and mind in the Buddha Way is grass,
|
||
trees and wall rubble; it is wind, rain, water and fire...If your
|
||
own body and mind are not grass, wood, and so on, then they are
|
||
not your own body and mind. And if your own body and mind do
|
||
not exist, neither do grass and wood
|
||
|
||
## גוף וחלל
|
||
|
||
סארטר מבדיל בין *being-in-itself* ל*being-for-itself*[^7].
|
||
|
||
מרלו-פונטי בונה על הרעיון הזה וקובע כי, מצד אחד, הגוף אינו העולם. מנגד, הגוף הוא האמצעי היחיד שיש לנו לחוות את העולם, ודרכו התודעה מתעצבת על פי מה שהוא חווה. כמו שמים מתעצבים לפי הכלי שבהם הם נמצאים, כך גם התודעה מתעצבת לפי התודעה שלנו, והגוף מכתיב את העולם - הוא קובע מה גבוה, מה נמוך, מה ישנו ומה אינו, באופן דינאמי. לחוות גוף זה לחוות את העולם - ולהיפך.
|
||
|
||
דוגן אומר -
|
||
|
||
> It is for this reason that life is what I make to exist, and I is what life makes me. In boarding the boat, one's body and mind and the entire surrounding environment are all the boat's dynamic working; both the entire earth and all space are the boat's dynamic working.
|
||
|
||
|
||
> The phrase, ‘learning the Way through the body’, means that we learn the Way by means of the body, that we learn the Way by means of our living flesh. Our Body comes from our learning the Way, and what has come from our learning the Way is our body along with our Body. The whole universe in all ten quarters is synonymous with our one real physical body, and the coming and going of birth and death is also synonymous with our
|
||
real physical body. We train with this body when we part company with the ten evil,
|
||
hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our home, leaving home life behind to become a monk—this is to truly learn the Way
|
||
|
||
[^1]: כלומר, *אתה* איש האמת ללא תואר
|
||
[^2]: זהו *מאסטר האמת* של ניטשה, בערך
|
||
[^3]: בסין לא היה נייר טואלט, אז השתמשו במקלות
|
||
[^4]: הרעיון הזה מתכתב עם [הצו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הנחת-יסוד-למטאפיזיקה-מוסרית), רק שהוא מבקש *לשכוח אותו*.
|
||
[^5]: למרבה הצער, היחס לגוף הנשי שלילי יותר, ומשליך משהו מהתפיסה הגברית עליו.
|
||
[^6]: במאה ה13, זה אומר האצולה.
|
||
[^7]: מתוך *Being and Nothingness* |