56 lines
6.1 KiB
Markdown
56 lines
6.1 KiB
Markdown
---
|
|
title: התנהגות עזרה
|
|
description: (פרו-חברתית)
|
|
published: true
|
|
date: 2024-07-16T09:24:31.044Z
|
|
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכולוגיה חברתית
|
|
editor: markdown
|
|
dateCreated: 2024-07-16T08:43:37.774Z
|
|
---
|
|
|
|
|
|
[Kogut & Ritov, 2005](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1002/bdm.492) הנחו נבדקים לקרוא בקשת תרומה לעמותת "חיים" לחולי סרטן. משתנה בלתי תלוי אחד היה מושא התרומה: תרומה להצלת חיים של ילד או של קבוצה של 8 ילדים. משתנה נוסף היה מתשנה הזיהוי - חלק מהילדים זוהו בשמם, בגילם ובמעט פרטים וחלק לא זוהו כלל. הזיהוי בוצע גם ברמת הקבוצה ("שירה, גיא, יעל, רועי, אלון, הגר, גלי ומאיה הם ילדים בני 8 חולי סרטן) וגם ברמת היחיד ("שירה היא ילדה בת 8 החולה בסרטן"). דורגה גם מידת המצוקה שחשים הנבדקים (1-7) וכמות הכסף שתרמו, אם בכלל, לעמותה. החוקרות רצו לבדוק האם וכיצד זיהוי הילדים ישפיעו על התרומה והמצוקה, ביחידים ובקבוצה.
|
|
|
|
החוקרות גילו כי קורבן יחיד מזוהה הוביל למצוקה הגדולה ביותר, שתורגמה לתרומה הגדולה ביותר. האפקט הזה השתחזר במחקר נוסף של החוקרות, שבו בחנו את האפקט בתנאי של קבוצת חוץ (ארגנטינאים) לעומת תנאי פנים (ישראלים). במחקר זה, הילדים לא זוהו בשמם, אלא רק בתנאי יחיד לעומת תנאי קבוצה. החוקרות גילו כי ילדים ישראלים עוררו יותר מצוקה והובילו לתרומה גדולה יותר לעומת ילדים ארגנטינאים, אבל קבוצה של ילדים ארגנטינאים עוררה יותר מצוקה והובילה לתרומה גדולה יותר לעומת ילד ארגנטינאי יחיד. כלומר, בקבוצת הפנים, קורבן יחיד מעורר יותר אמפתיה, ובקבוצת החוץ, קבוצה מעוררת יותר אמפתיה.
|
|
|
|
|
|
# מתי אנשים (לא) עוזרים?
|
|
|
|
> [סינדרום פייגולד (כאן 11)](https://www.kan.org.il/content/dig/digital/p-12495/132148/)
|
|
|
|
ב2009, הקיאק של אלופת ישראל בקיאקים, יסמין פיינגולד, התהפך בירקון והיא טבעה. יסמין שהתה מתחת למים כ4.5 דקות, ואיש מבין הצופים הרבים לא נחלץ לעזרתה עד שחילץ אותה אבי טויבין, עובר אורח בן 62. סבתה של פיינגולד קוננה מאוחר יותר בריאיון שהיא "אינה מבינה מאיפה מגיעים האנשים האלו", שזה מקומם שאיש לא נחלץ לעזרתה של יסמין.
|
|
|
|
|
|
במקרה נוסף, בשעת לילה מאוד מאוחרת בניו יורק (1964), [רוצח ארב לקיטי ג'נובז](https://en.wikipedia.org/wiki/Murder_of_Kitty_Genovese) בשכונת קווינס, והיא זיהתה אותו, ברחה ממנו, ובסופו של דבר נרצחה. מעל ל30 איש היו עדים לאירוע - שנמשך 45 דקות! - בצורה כזו או אחרת, אך איש אינו הזעיק את המשטרה, וקיטי נרצחה בסופו של דבר.
|
|
|
|
|
|
ישנם גורמים רבים בתופעות כאלו - גורמים אישיותיים, כמו אפתיה, התדרדרות מוסרית ופחד, , וגורמים חברתיים - בהם מתמקדם הפסיכולוגיה החברתית.
|
|
|
|
## אילוצי זמן
|
|
|
|
[Darley & Batson, 1973](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1037/h0034449) הריצו את ניסוי *השומרוני הטוב*[^1].
|
|
|
|
פרחי כמורה התבקשו לתת הרצאה לסטודנטים במחלקה בקצהו השני של הקמפוס. מחצית מהסטודנטים התבקשו לתת הרצאה בנושא העבודות האופייניות לבוגרי בית הספר לכמורה, ומחציתם התבקשו להרצות על משל השומרוני הטוב.
|
|
|
|
תופעל גם משתנה זמן: לשליש נאמר שיש להם זמן, לשליש נאמר כי הם צריכים למהר, אבל יגיעו בזמן, ולשליש נאמר כי הם כבר באיחור.
|
|
|
|
באמצע הדרך החוקרים הציבו שחקן, גונח מכאבים ומבקש עזרה. נמדד אחוז הנבדקים שעצרו לעזור לו.
|
|
|
|
האנשים שלא מיהרו הציעו עזרה ברוב הפעמים (~65%). אלו שקצת מיהרו עדיין הציעו עזרה לעיתים די תכופות (~50%). אלו שמאוד מיהרו כמעט שלא עזרו בכלל (10%). החוקרים דרגו גם את מידת העזרה שהגישו הנבדקים. לא נמצא אפקט עיקרי של תוכן ההרצאה - מידת העזרה הושפעה רק מאילוצי זמן.
|
|
|
|
|
|
## כמות הנוכחים
|
|
|
|
[Darley & Latane, 1968](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1037/h0025589) עומדו על **אפקט הצופה מהצד** (Bystander effect) - ככל שמספר האנשים העדים למצב חרופם גדל, כךך יורד הסיכוי של כל אחד מהם להגיש עזרה. האפקט מונע מגורמים דוגמת
|
|
|
|
- **בורות קבוצתית** (pluralistic ignorance)
|
|
|
|
האמונה שהתחושות והאמונות שלי שונות מאלו של אחרים, למרות שההתנהגות זהה.
|
|
|
|
- פיזור אחריות (diffusion or responsibility)
|
|
|
|
נוכחות של אחרים גורמת לכל אחד להסיק שמישהו אחר יעזור, ולכן תחושת האחריות האישית לעזור יורדת.
|
|
|
|
|
|
|
|
[^1]: מבוסס על סיפור מהברית החדשה, של אדם שנשדד באם הדרך ושרע בה מדמם. עברו על פניו כוהן, ולוי ולא הגישו לא עזרה, ורק שומרוני אחד - אדם ממעמד נמוך - סייע לו, חבש את פצעיו, הלין אותו בפונדק עד שהשתקם. |