289 lines
20 KiB
Markdown
289 lines
20 KiB
Markdown
---
|
||
title: זמן
|
||
tags:
|
||
- שנה_ג
|
||
- סמסטר_ב
|
||
- פילוסופיה
|
||
- מטאפיזיקה
|
||
- זמן
|
||
---
|
||
|
||
!!! info "[Haslanger, 2003](./Haslanger_2003.pdf), [Wasserman, 2006](./Wasserman_2006.pdf)"
|
||
|
||
!!! danger "(מזוכיסטים?) ראו גם"
|
||
[לוגיקה טמפורליות (לוגיקה מתקדמת)](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/טמפורלית)
|
||
|
||
|
||
אם נשאל *פיזיקאי*, הוא יעיד שזמן הוא מימד כמו חומר - ממשי, חופשי, ואורתוגונלי. אבל זה לא ממש ככה - אנחנו יכולים לנוע בחלל אבל לא בזמן.
|
||
|
||
|
||
הזמן הוא דטרמיניסטי: כל דקה בזמן כופה עלינו לעבור, דקה אחת בזמן. וכאילו שזה לא מספיק מוזר, הזמן *זורם*.
|
||
|
||
בשונה מהתכונה *להיות פה*, שהיא לא מאוד מעניינת, להיות *עכשיו* זו תכונה דינאמית, ומבחינה: להיות עכשיו זה אחרת מלהיות קודם, ולהיות עכשיו זה כל הזמן משתנה. לא המרחב משתנה - *אני* משתנה. *הזמן זורם* זו בעיה פילוסופית מרכזית: מחד, האם הפיזיקה מחמיצה משהו? מצד שני, מה זה בכלל *זרימה*?
|
||
|
||
בדיון סביב [מודאליות](../מודאליות), שאלנו מה זה *אפשרות והכרח*? איך מסבירים את זה? או שאנחנו מצמצמים אותם, או שאנחנו מרחיבים את האונטולוגיה שלנו.
|
||
|
||
בדיון סביב הזמן, יש שאלה דומה. הפיזיקה לא מבחינה בין מימדים חלליים לזמניים, אבל החוויה שלנו כן, ולכן - או שמסבירים את התודעה, או שמרחיבים את הפיזיקה.
|
||
|
||
חידה נוספת. יש עובדות, אבל הן יכולות להיות דברים ש*היו* או ש*יהיו*. אבל באונטולוגיה שלנו אין דבר כזה. איך מכירים בדבר ש*היה* או ש*יהיה*? או שמרחיבים את האונטולוגיה, או שמצמצמים את האופנים החדשים.
|
||
|
||
## בעיית השינוי
|
||
|
||
|
||
אנו אומרים שדבר *מתקיים* אם הוא מתקיים לאורך *תקופת זמן* (*מה?*). דבר עובר *שינוי* (Alteration)[^1] - כמו בננה ירוקה שהולכת ומצהיבה.
|
||
|
||
מתי בננה מצהיבה:
|
||
|
||
1. **הבדל**
|
||
הבננה הבוסרית ירוקה, והבשלה צהובה.
|
||
|
||
2. **זהות**
|
||
הבננה הבוסרית זהה לבננה הבשלה. זהו אותו העצם ששרד בזמן.
|
||
|
||
3. **אי התאמה**
|
||
|
||
מה שצהוב הוא לא ירוק.
|
||
|
||
4. **אי-סתירה**.
|
||
|
||
שום דבר לא יכול להיות ירוק וגם לא-ירוק, צהוב וגם לא צהוב.
|
||
|
||
|
||
עד כאן, נהדר. אבל כל הטענות האלו ביחד סתירתיות!
|
||
|
||
- לפי 1., בננה בוסרית ירוקה ובננה בשלה צהובה.
|
||
- לפי 2., הבננה הבוסרית זהה לבננה הבשלה. לכן הבננה גם ירוקה וגם צהובה.
|
||
- לפי 3., אם בננה צהובה היא לא ירוקה.
|
||
- לפי 4., לא תיתכן בננה ירוקה וגם לא ירוקה. סתירה.
|
||
|
||
|
||
זה נדמה טיעון מתחכם ומטומטם, אומר אורי, משום שזה טיעון מתחכם ומטומטם. אבל גם לטיעונים מתחכמים ומטומטמים צריכים להשיב.
|
||
|
||
|
||
<small>😈</small>
|
||
|
||
|
||
אורי מחליט לתקוף את 1[^2]. במשפטים דקדוקיים יש *זמן* (Tense). בננה בשלה צהובה, והבננה הבוסרית *הייתה ירוקה* - היא כבר לא עכשיו, ואין מה לדבר עליה. בננה בוסרית ירוקה - ובננה בוסרית *תהיה צהובה* - אבל אין בננה כזו עכשיו, ואין מה לדבר עליה.
|
||
|
||
בתמצית - בשפה יומיומית, ולא מ*שפת נצח* פילוסופית מתחכמת, יש תמיד זמן דקדוקי (Tense), והבעיה נופלת.
|
||
|
||
## זמן דקדוקי
|
||
|
||
באנגלית יש הבדל בין *זמן* (Time) ו*זמן דקדוקי* (Tense), שחשוב מאוד כאן. שימו לב למונחים האלה מ-ע-כשיו.
|
||
|
||
הפתרון של בעיית השינוי הוא שנזכרנו שיש זמן דקדוקי. אבל כשאנחנו משתמשים בזמן תחבירי, ערך האמת שלו משויך למצבים מסוימים בזמן - הבננה *תהיה* צהובה יהיה אמיתי אם הבננה **תהיה** צהובה. אנחנו מניחים שיש מצב עניינים, היות-הבננה-צהובה-*בעתיד* - ומאמינים שהוא אמיתי. עכשיו אנחנו צריכים עוד אופן קיום באונטולוגיה שלנו - מצבי עניינים *עתידיים*. אבל איזו מן חיה זו, *עתידיים*?
|
||
|
||
|
||
מה הופך טענות עם זמן דקדוקי לאמיתיות או שקריות? (כמו ששאלנו במודאליות - מה הופך טענות עם אופנות לאמיתיות או שקריות?)
|
||
|
||
כלומר, פתרון החידה גובה מאיתנו מחיר מסוים - לכל הטענות שלנו חייב להיות זמן דקדוקי. אבל כדי לתקף אותן, אנחנו צריכים לאפשר את מצבי העניינים האלה, עבר ועתיד.
|
||
|
||
!!! is-info "טענה תחבירית"
|
||
טענה היא בעלת *זמן תחבירי* כשהיא אומרת כיצד דברים *היו*, *הינם*, או *יהיו*.
|
||
|
||
זאת בניגוד לטענות של נצח:
|
||
|
||
- הבננה הייתה בשלה ב7 ביולי, 2014.
|
||
|
||
הטענה אמיתית עכשיו, ותמיד - מה7 ביולי, 2014 ואילך. הטענה נכונה מעתה ועד עולם - זו טענת *זמן* (Time).
|
||
|
||
|
||
לעומת זאת, טענות של זמן דקדוקי:
|
||
|
||
- הבננה הייתה בשלה.
|
||
|
||
אם נגיד את זה על בננה ירוקה, זה שקר. אבל אם היא כבר צהובה (או שחורה מריקבון), הטענה אמיתית. **אם ערך האמת של הטענה משתנה לפי הזמן, זו טענה של זמן דקדוקי**.
|
||
|
||
- הבננה בשלה **עכשיו**.
|
||
- הבננה **תהיה** ירוקה.
|
||
אני מסתכל על עץ הבננה שלי, ומצביע על פרח בננה מופרה.
|
||
|
||
- ביקרתי בראפא-נוי בספטמבר **שעבר**.
|
||
|
||
כל המילים המודגשות הם *מושגי-A* - מושגים שמתארים נקודת מבט יחסית מסוימת על הזמן. מושגי A בנויות בתוך השפה שלנו, עברית או אנגלית.
|
||
|
||
לעומת אלו, טענות *נצחיות* לא מכילות מושגים כאלה, וערך האמת שלהן בינארי - אם הן אמיתיות ברגע אחד, הן אמיתיות תמיד, ולהפך. אם בננה הייתה צהובה, היא הייתה צהובה תמיד.
|
||
|
||
*הבננה הייתה צהובה בזמן מלחמת העולם הראשונה*. זה נשמע כמו מושג A, אבל זה לא; *הייתה* לא עושה שום עבודה - זה פשוט בגלל שאנחנו מדברים על מלחמת העולם הראשונה. אם היא הייתה צהובה אז, מעתה ועד עולם זה נכון שהיא הייתה צהובה; זו הצבעה נקודתית ולא טענה יחסית.
|
||
|
||
|
||
|
||
<small>ביקרתי בראפא-נוי בספטמבר שעבר, והבננה *הייתה* צהובה. </small>
|
||
|
||
כשפיזיקאים אומרים שמשהו *קרה בזמן t*, הם נפטרים בדיוק מההיבט הזה, ממושגי הA; לא אכפת להם מנקודת הזמן היחסית. האמת *לא יחסית לנקודת המבט הזמנית של הדובר* - זה לא משנה מתי אמרתי את זה. אלו **מושגי B**.
|
||
|
||
באופן דומה, *פה* רגיש לנקודת המבט הנוכחית שלי במרחב (מושג A), אבל *ירושלים* (מושג B) לא.
|
||
|
||
אין חידות מטאפיזיות *נורא* מעניינות על מקומות. *קר פה* (ברכבת, אבל לא ברחובות באר שבע הלוהטים). נו, יופי. החלל מלא במקומות, ואף אחד מהם לא מיוחד (מטאפיזית). אף אחד לא צריך להסביר מה מייחד את הנקודה ה*זו*. *מה מייחד מטאפיזית את הנקודה הזו?* שום דבר. לכל דבר שקורה יש מקום, אבל אנחנו מצמצמים את זה החוצה (איפה זה קרה? איפה שזה קרה; איפה זה קרה לו? איפה שהוא היה; לפרט יש תכונה של מקום; יש דבר שהוא מקום, ויש דבר שהוא פרט, והפרט מתקיים ביחס למקום) כי זה לא מעניין.
|
||
|
||
אבל *עכשיו*? בואנ'ה, זה דורש הסבר. יש שאיפה להגיע לאותו צמצום. אפשר בכלל?
|
||
|
||
## למה תואמות טענות עם זמן דקדוקי?
|
||
|
||
יש תכונה מיוחדת ל*להיות עכשיו*, או לא?
|
||
|
||
|
||
### ביטול הזמן התחבירי
|
||
|
||
<small><small>(מקביל מודאלי - [צמצום לעולמות אפשריים](../מודאליות#צמצום-לעולמות-אפשריים))</small></small>
|
||
|
||
Reductionism (*De-Tensing*) אומרת לא לקחת זמן דקדוקי ברצינות. הכל בסדר בפיזיקה - אין הבדל בין חלל לזמן. כמו שאין כזו תכונה, *להיות פה* - זה לא מיוחד מטאפיזית - כך גם הזמן; *עכשיו* לא מיוחד מטאפיזית משום דבר אחר. כל העובדות חסרות זמן תחבירי - מצב עניינים מתקיים ברגע, וזהו.
|
||
|
||
נקודות בזמן ואזורים בזמן קיימים בדיוק כמו נקודות במרחב ואזורים במרחב, ו ז ה ו[^3].
|
||
|
||
- הטענה התחבירית ש*$P$ היה אמיתי* אמיתית בזמן $t$ אם ורק אם ישנו זמן $t*$ כך ש$t*$ מוקדם יותר מ$t$, ו$P$ היה אמיתי ב$t$.
|
||
|
||
- הטענה התחבירית ש$P$ אמיתי בזמן $t$ אמיתית אם ורק אם $P$ ב$t$.
|
||
|
||
- הטענה התחבירית ש*$P$ יהיה אמיתי* אמיתית בזמן $t$ אם ורק אם ישנו זמן $t*$ כך ש$t*$ מאוחר יותר מ$t$, ו$P$ היה אמיתי ב$*t$.
|
||
|
||
כל הטענות האלה נאמרות מנקודת מבט *נצחית*, על-זמנית - ולא יחסית לזמן מסוים. אין בהן מושגי A - רק מושגי B.
|
||
|
||
### שימור הזמן התחבירי
|
||
|
||
<small><small>(מקביל מודאלי - [פרימיטיביזם](../מודאליות#פרימיטיביזם))</small></small>
|
||
|
||
החלופה היא טענות ש*כן* מכירות בזמן דקדוקי (לוקחת אותו ברצינות) - שבו יש ציר מוזר כזה שנמתח מעבר לעתיד, ובאמצע יש נקודה זוהרת מיוחדת כזו, *ההווה*, שכל הזמן זורמת קדימה. במקרה הזה, טענות נראות כמו -
|
||
|
||
|
||
- הטענה התחבירית ש*היה זה המצב ש$P$* נכונה אם ורק אם **היה** זה המצב ש$P$.
|
||
- הטענה התחבירית ש$P$ זה המצב נכונה אם ורק אם $P$ הוא המצב.
|
||
- הטענה התחבירית ש*יהיה זה המצב ש$P$* נכונה אם ורק אם **יהיה** זה המצב ש$P$.
|
||
|
||
כלומר, לאונטולוגיה שלנו מתווספים אופנים כאלה, *היה* ו*יהיה*. התחביר משקף את העובדות. מושגי A הם מיוחדים - הם עוקבים אחר הייחוד המטאפיזי של הווה.
|
||
|
||
> !No time like now - that's why it's called the present
|
||
>
|
||
> > לרלור אמריקני טיפוסי
|
||
|
||
יש אפילו כאלה שהולכים *רחוק יותר*, ואומרים שיש *רק* עובדות עם זמן תחבירי; אין שום עובדה נצחית. למעשה, מתבצע צמצום *הפוך*. אבל נחזור לזה.
|
||
|
||
נחזור לצמצום, ולשאלה שהוא מציף בעקבות חידת הבננה שלנו - מה זה להגיד שמשהו מתקיים *ב*רגע בזמן?
|
||
|
||
|
||
## נצחיות והתמשכות
|
||
|
||
כדי להגיד שדברים מתקיימים בזמן, אני צריך להניח קיומם של זמנים, כמו ש*אפשרי* מניח עולם אפשרי. זו העמדה הנצחית -
|
||
|
||
- **נצחיות** (Eternalism)
|
||
|
||
עבר, הווה ועתיד קיימים **כולם**, וייתכן שישנם דברים שלא קיימים בהווה.
|
||
|
||
זה יותר חזק ממה שזה נשמע.
|
||
|
||
אכלתי בננה. היא הייתה ירוקה. *היא עדיין ישנה*. איפה? *שם*, בעבר. גם עכשיו, היא קיימת שם. בעבר. היא קיימת ממש עכשיו. שמה. בעבר.
|
||
|
||
לפני שנולדתם, הייתם קיימים. איפה? *שם*, בעתיד. מתתם. אתם עדיין קיימים. איפה? *שם*. בעבר. אתם קיימים נצחית. *איפושהו*.
|
||
|
||
- **הווהיות** (Presentism)
|
||
|
||
ההווה קיים, אבל לא העבר או העתיד. רק בהווה קיימים עצמים.
|
||
|
||
אף אחד לא לוקח זמן דקדוקי ברצינות ביחד עם הווהיות, כי אז יוצא שמשפטים כמו *מלחמת העולם השנייה קיימת* יוצאים שקריים.
|
||
|
||
|
||
מטעמי נוחות פדגוגית, נניח נצחיות (לצד הצמצום שהנחנו קודם).
|
||
|
||
|
||
|
||
נחזור לחידה.
|
||
|
||
הנחנו **ביטול של זמן-תחבירי**, ו**נצחיות**: אנחנו מבינים שדברים מתקיימים *ב*רגע מסוים. אבל אם אין זמן תחבירי, מה זה אומר שמשהו מתקיים *ב*רגע מסוים?
|
||
|
||
|
||
## מרביצים זמן בעצמים
|
||
|
||
כמו שאפשר לשייך לעצם מקום (*מתן* נבוח ב*חדר סמינרים*), אפשר להוסיף לעצמים זמן באותו האופן (*מתן* נבוח *עכשיו* בחדר סמינרים).
|
||
|
||
### Perdurantism
|
||
|
||
עצמים רגילים מתמידים (ממשיכים להישאר קיימים ליותר מרגע אחד) דרך **פרדורציה** - יש להם חלקים (שלבים) שנמצאים בזמנים שונים. כמו שאנחנו תופסים נפח בזה שיש לנו חלקים במרחב, אנחנו מתמידים כי יש לנו חלקים בזמן, כמו תולעים זמניות כאלה.
|
||
|
||
|
||
|
||
|
||
<small>מתן נבוח בחדר הסמינרים. גרף להמחשה.</small>
|
||
|
||
לעמדה זו יש יתרון בכך שהעמדה שלה מקבילה לעמדה הנפוצה לגבי החלל. לרוע המזל, היא פסיכית.
|
||
|
||
#### ביקורת
|
||
|
||
|
||
הבננה הייתה ירוקה. הדבר שהיה ירוק היה ירוק כולו. אבל העמדה *הזו* תגיד שלבננה *אין צבע* - רק ל*שלבים* שלה יש צבע: בשלב ה*עבר* היא הייתה ירוקה, ובשלב ה*הווה* היא צהובה - ואז באמירה תמימה כמו *הבננה הייתה ירוקה* מסתתרת הטעייה נבזית.
|
||
|
||
הפרדורנטיזם יגיד - נו בסדר. אז אנחנו מדברים בצורה לא מדויקת. *אורי לובש חולצה כחולה* - לא *כל* אורי לובש חולצה כחולה, ולא על כל האורי; לא אכפת לנו מזה, אז למה שיהיה אכפת לנו מהשאר?
|
||
|
||
|
||
זו לא ביקורת מוחצת.
|
||
|
||
#### הביקורת מהיעדר השינוי
|
||
|
||
השלב הזה שבו *הבננה ירוקה*, בעבר, קיים לנצח. בכל רגע ורגע שאתה שואל מתי השלב הזה קיים - הוא קיים. תמיד.
|
||
|
||
אבל אם מצבי העניינים כולם נצחיים - לנצח! - אז שום דבר שהוא שלב של שום דבר לא מרוויח או מאבד תכונה (הבננה לא *נהיית* צהובה - יש לה שלב, בנצח, שהוא צהוב), ואין שינוי!
|
||
|
||
כל הרעיון שרצינו להתמודד איתו זה איך *יש* שינויים.
|
||
|
||
|
||
#### תגובה
|
||
|
||
אמרת *שינוי*, אבל אתה מתבלבל. אתה מתכוון שלשלב אחד יש תכונה שאין ולא יכולה להיות לשלב אחר - יש שלב ירוק, ושלב צהוב, ושום דבר לא צהוב וירוק בעת ובעונה אחת.
|
||
|
||
אמרת *שינוי*, אבל אתה מתכוון שיש שלבים בכל עצם ש*להם* יש תכונות לא תואמות.
|
||
|
||
#### Tu quoque!
|
||
|
||
הפרדורנטיסט דוחה אופנים אינטואיטיביים של שינוי. אבל, זו לא בעיה רק של פרדורנטיסטים - *כל* העמדות המצמצמות (הדוחות זמן תחבירי) דוחות אופנים אינטואיטיביים של שינוי! *כל* דחיית זמן תחבירי דוחה שינויים ברורים לנו מאליהם - אז מה באת אליי?[^4]
|
||
|
||
### Exdurantism
|
||
|
||
[Perdurantism](#Perdurantism) אומר ששלבים שונים עצמים מתקיימים על פני רגעים עקביים בחלל-זמן. הExdurantism מסכים, אבל חולק על השאלה - *מהם עצמים רגילים?*
|
||
|
||
בננות, אורי בק, בני אדם, לפי הפרדורנטיסט, הם ה*תולעת*. לפי האקסדורנטיסט, הם רק *שלבים*. כלומר, אין *בננה*, יש רק *הבננה וכל כפיליה הרגעיים*.
|
||
|
||
אקסדורנטיזם פותר את בעיית התכונות הסותרות - הבננה הירוקה *באמת* ירוקה כי ברגע שהיא הייתה קיימת היא הייתה ירוקה. נפלא!
|
||
|
||
|
||
<small>מתן אחד מרבים נבוח בחדר הסמינרים. גרף להמחשה.</small>
|
||
|
||
כלומר, הכנסנו את הזמן לאובייקטים, והתכונות מתחברות מעצמן.
|
||
|
||
אבל, אקסדורנטיזם גם שובר את ההקבלה לחלל, וזה מגיע עם בעיות משלו:
|
||
|
||
#### ביקורת המהות ההיסטורית
|
||
|
||
נדמה לנו שלעצמים יש תכונות פנימיות היסטוריות (Historical Intrinsicness) - דברים *היו* קיימים באופן מסוים שמשפיע על האופן שבו הם קיימים *היום*.
|
||
|
||
למשל - *להיות זקן*. זו תכונה פנימית היסטורית - *אם לא הייתי קיים הרבה זמן קודם, לא הייתי זקן*.
|
||
|
||
זו כמובן בעיה לאקדורנטיסט. אם אדם קיים רק להרף עין - איך יכולה להיות לו תכונה פנימית? *הכפיל* היה קיים קודם, לא הזקן!
|
||
|
||
האקסדורנטיסט משיב שזו בעיה רק אם מגדירים תכונות פנימיות היסטוריות כתלויות בעבר; אם מגדירים אותן כתלויות באופן שבו *הכפילים* קיימים, התכונה קיימת.
|
||
|
||
## מרביצים זמן בתכונות
|
||
|
||
יש עמדות שלא אוהבות שהכנסנו את הזמן דווקא בעצמים, ומעדיפות לשים אות ודווקא ב*פרדיקטים* - בתכונות.
|
||
|
||
|
||
### Relationist Endurantism
|
||
|
||
זהו שילוב של שתי עמדות:
|
||
|
||
- Endurantism
|
||
|
||
עצמים רגילים מתמידים *במלואם* (אין חלקים, כפילים, וכו') דרך *השתמרות* (Endurantism). זוהי הדרך ה*אינטואיטיבית* שאנחנו חושבים על עצמים.
|
||
(בתמצית - אנחנו *פרדורנטיסטים* לגבי אירועים - מלחמת העולם השנייה נמשכה מ1939 עד 1945, כמו תולעת כזו - אבל *אנדורטיסטים* לגבי עצמים).
|
||
|
||
- יחסנות (Relationism)
|
||
|
||
תכונות בדידות (מונאדיות) הן למעשה יחס דו-מקומי בין העצמים לזמן. כשאני אומר *הבננה היא ירוקה*, זהו מימוש של היחס *להיות ירוק בזמן* בין הבננה לרגע ההווה בזמן. כלומר, **אין תכונות מונאדיות** - רק יחסים.
|
||
|
||
|
||
|
||
[^1]: מ[לואיס](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות#תורת-ההשפעה).
|
||
[^2]: אני בוחר לתקוף את 2., [בגלל בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית). (בודהיזם זה לא מטאפיזיקה, אז זה תכסיס מלוכלך.)
|
||
[^3]: ממים מטופשים: [It is what it is](https://knowyourmeme.com/memes/it-is-what-it-is) vs [it do be like that sometimes](https://knowyourmeme.com/memes/it-do-be-like-that-sometimes).
|
||
[^4]: קרי:
|
||
1. השאלה היא לא אם *פרדורנטיזם* אמיתי, אלא אם *צמצום זמן תחבירי* הוא אמיתי.
|
||
2. אם קיבלת צמצום זמן תחבירי, אין לך מה לבחור בעד או נגד פרדורנטיזם לפי זה.
|