20 KiB
title, tags
| title | tags | |||
|---|---|---|---|---|
| פילוסופיה סינית |
|
הפילוסופיה הסינית מבינה את עצמה כדאו (道 - דרך). פילוסופיה סינית אינה מוגבלת לסין גרדיא; כמו שפילוסופיה קונטיננטלית אינה מוגבלת לאירופה, פילוסופיה סינית מגיעה גם ליפן, קוריאה, וויאטנאם; עיקרי הפילוסופיה, כמו קונפוציוניזם, ניכרים אפילו יותר בקוריאה וביפן כיום מאשר בסין עצמה. אם כבר, המאפיין המגבש הייחודי של הפילוסופיה הסינית הוא שהיא כתובה ב...סינית.
אותה דרך כוללת בתוכה פוליטיקה, מוסר, גינון, קליגרפיה, תזונה וכו' - תחום עיסוק כולל במלוא מובן המילה. אנחנו ננסה להבין מהי בדיוק פילוסופיה כשזו מובנת כדרך.
פילוסופיה ודרך התפצלו במערב בהדרגה זו מזו. סוקראטס, אריסטותאלס והסטואים לימדו פילוסופיה כדרך חיים - הם חיו את הפילוסופיה שלהם ממש. אבל במרוצת השנים, הפילוסופיה הלכה והתנתקה מהחיים, ניתוק שהגיע לשיאו בפילוסופיה של קאנט.
הפילוסופיה הסינית אדירה בהיקף כמו סין עצמה, שם מתועדות ממלכות כבר במאה ה10 לפני הספירה. אנחנו נתמקד מחמת ההיקף במאה ה6 לפנה"ס ~ מאה ה6 לספירה (הגעת הבודהיזם לסין) , כתור הזהב של הפילוסופיה הסינית, אך זו מתחילה הרבה קודם וממשיכה הרבה אחרי.
אנחנו נתמקד בשלושה אסכולות - קונפוציוניזם, דאויזם, ובודהיזם סיני - משום שאלו הכי רלוונטים ונגישים לנו כיום1 , מתוך אינספור קווי מחשבה בסין. ננסה להבין מהי פילוסופיה סינית - דרך חיים? חוכמה עיונית? אימון? לימוד?2 תרגול של שינוי עצמי וחברתי?
פילוסופיה סינית הגיעה החל מהמאה ה19 בערך (כבר מהגל, שהכיר ממש קצת) למערב, ומשפיעה עלינו ועל התפיסה שלנו - דברים כמו Kill Bill, דיקור סיני וטקסי תה. אבל ביחס הזה יש לעיתים, גם אם אנחנו לא שמים לב, אוריינטליזם מתנשא (חכם סיני... לא מלומד, או איש מדע, רק מין חכם סיני כזה).
הפילוסופיה הסינית הגיעה למערב דרך הישועים, שהגיעו לסין במאה ה16 ולמדו את הכתבים שלהם (כמובן במטרה לדחוף להם נצרות). הגל הכיר קצת מהכתבים האלה והתנשא עליהם -
Confucius and his followers are missing the speculative element; they have only a practical wisdom, and the unity of self-determined thinking as in Western philosophy is not present.
The first philosophy in order is the so-called Oriental, which, however, does not enter into the substance or range of our subject as represented here.
Hegel, Lectures on the History of Philosophy
שימו לב לטון של הגל - חוכמה מעשית (קרי, "חוכמת רחוב"), שאין לה את החומר או הטווח של הפילוסופיה המערבית. היות והסינים היו אימפריה אדירה הרבה לפני המערב (ואולי בדרך לשם שוב), זה קצת חשוד - אולי הם בכל זאת יודעים דבר או שניים כמו פה. אבל למה הגל מפספס? הגל ואחרים מגיעים מתוך הנחת מוצא מסוימת לאיך עושים פילוסופיה (יש דרך אחת והיא הדרך שלנו). אולי זה נכון - אולי מה שאנחנו מכנים פילוסופיה הוא לא מה שעושים בסין - אבל אולי גם לא, ובוודאי לא כדאי לבטל את הסינים ואת כל שאר צורות המחשבה בהינף יד.
הגל. אשם בהכל
קונפוציוס דווקא היה מהראשונים שדיבר במונחים חילונים והומניסטים, וניכרת אותה רוח פילוסופיה כדרך בדבריו -
אמר המורה: ללמוד ולשוב בכל עת אל הנלמד, האין זאת הנאה? חבר כי יבוא אליך ממחרקים, האין זאת השמחה? להיות עלום שם ולא להיות מר נפש, האין זה אדם המעלה?
מאמרות, 1.1
תראו איך קונפוציוס פותח את הכתבים שלו - באהבת הלימוד, אהבת החוכמה - האין זאת הנאה? האם בזה אין את אותה אהבת החוכמה שמתאר סוקראטס?
פילוסופיה מערבית מנסה, לפחות במונחה המודרני, לנסח חוקים (כמו הצו הקטגורי); לתאר אמיתות על העולם. הפילוסופיה הסינית לא מנסה לנסח כללים כאלה - היא מנסה להבין איך לנהוג בעולם, לא לתאר אותו. לכן, היא מאוד מצבית, מאוד מסוימת - דברים שנדמים כסתירתיים הם למעשה כלים שונים למצבים שונים. העולם, אומרת הפילוסופיה הסינית, הוא כאוטי; המערב מנסה להסביר אותו, והסינים מנסים לנווט בו - העולם כאוטי, ולכן אין כללים קבועים: הפילוסופיה הסינית מנסה לא להבין, אלא לגלם.
קונפוציוס. פחות אשם מהגל, אולי
!!! info "דוגמה" לקאנט יש מקרה ספציפי ידוע לשמצה - על פורץ שנכנס הביתה ורוצה להרוג מישהו בבית. הוא שואל אותך אם הוא נמצא בבית. האם תגיד לו? קאנט יגיד כן - אסור לשקר! קונפוציוס ודאי יגיד - לא! - אדרבה, צדיק הוא מי שמשקר במקרה הזה!
פילוסופיה סינית מנסה לטפח את האינטואיציה - החוש הפנימי שאומר לנו מה כדאי לעשות - באמצעות דוגמאות. האינטואיציה, היא חושבת, אינה אחידה, משום שהחיים אינם אחידים. הפילוסופיה הסינית מנסה לטפח את השין - 心 - לב, תודעה. במערב מפרידים בין השניים - במזרח לא.
- כאשר ננטשה הדרך הגדולה, הופיעו אנושיות וצדק. צצו חוכמה ותבונה, ואיתם גם צביעות גדולה. משהופרה ההרמוניה המשפחתית, הופיעו כיבוד אב ואם. כאשר המדינה שרויה בתהו ובוהו ומבוכה הופיעו שרים נאמנים.
לאו צה
בעיניי לאו-צה, הפילוסופיה מופיעה דווקא כשהסדר מתפרק - לא יישום של חוק כללי, אלא מה שמופיע באי-סדר.
- העוסק בלימוד מוסיף מדי יום, העוסק ב"דרך" גורע מדי יום. גורע וגורע על מנת להגיע לאין-עשייה [wu-wei]. ובאין-עשייה אין דבר שאינו נעשה. בעולם זוכים באין-מעשה, ואילו בעלי המעשה אין בהם כדי לזכות בעולם.
כל הניסיון להשתית סדר, דרך, אמת, עשייה, גורע מאיתנו את היכולת לראות את העולם כהלכתו, אומר לאו-צה. מי שרוצה ללמוד את הדרך, מוטב שישתמש בה כדי להשתחרר מהנטיות המשפיעות על האופן שבו הוא רואה את העולם, כדי לפעול בו בצורה צלולה יותר.
הכנות3 [צ'אנג] היא דרך השמיים; להיות כנה - היא דרכו של האדם. מי שהוא כנה - מבלי להתאמץ הוא מצוי באיזון, מבין בלי לחשוב, פוסע בנחת בדרך האמצע - הוא החכם הקדוש לכן, איש המעלה [ג'ונ-זה] מכבד את טבעו המוסרי, ובאמצעות הלמידה והתרגול מרחיב ומעמיק אותו. הוא מקיף את הרחב והעמוק, חודר אל הדק והנעלם, נישא לגבהים של תבונה - ובכל זאת שומר על דרך האמצע. הוא חוזר ולומד את הישן כדי לדעת את החדש, ומבסס את עוצמתו הפנימית על נדיבות ומנהג [לי]
האדם כמצוי ביחסים
הפילוסופיה הסינית טרודה מאוד ביחסים בינאישיים, עד הפרטים המסוימים ביותר והמצבים המסוימים ביותר (מה זה אומר להתנהג יפה להורים שלך? לחברים?).
אמר מנג דזה: "הבריות נוהגים לומר: ,'העולם, המדינה, המשפחה'. שורש העולם במדינה, שורש המדינה במשפחה; ושורש המשפחה בעומד בראשה. כאשר האדם מטפח את עצמו - אז המשפחה מתאזנת; כשהמשפחה מתאזנת - המדינה מתנהלת כשורה ; כשהמדינה מתנהלת כשורה - השלום שורה בארץ-תחת-השמיים"
7:5
האדם אינו ישות עצמאית; הוא תמיד נמצא בקשר עם משפחה, חברה, מדינה. הפילוסופיה הסינית דוחה אני כיצור עצמאי, ומקבלת אותו רק כהקשר - האדם מוגדר מהיחסים ומובנה מהיחסים. מי אתה? אתה במדינה הזאת, במשפחה הזאת, בחברה הזאת. הסינים לא יקבלו, למשל, אדם חכם שמגיע ממשפחה שבורה - אם הוא כזה חכם, למה לא יישם את זה במשפחה?
7.6 בהיוולדו האדם רך וחלש, במותו הוא קשה, זקוף ומתוח. ריבוא הדברים, השיחים והעצים, בהיולדם הם רכים וגמישים, במותם הם יבשים וצפודים. לכן נאמר, הקשה והחזק הם מלוויו של המוות, הרך והחלש הם מלוויהם של החיים. לפיכך, נשק חזק לא יגבר, עץ חזק יכרת.
זוהי ממרת דאו. החכמים הדאויסטים מחפשים השראה מהטבע, ומשם ההיסק הזה - בתהליך של תצפית (על הטבע), שינוי (יישום הלקחים), והרמוניה (אם ככה עובדים הדברים, כך אעבוד גם אני).
לימוד כאימון
הפילוסופיה הסינית, כאמור, תופסת לימוד כאימון. אומר קונפוציוס -
אומר דזנג דזה: בכל יום ויום אני בוחן את עצמי בשלושה דברים. האם בהשיאי עצה לזולתי לא לקתה מסירותי בחסר? האם במגעי ובמשאי עם חבר לא חטאתי בדיבור לא נאמן? והאם שבתי אל המסורת שהונחלה לי.
מאמרות א. 4.
אמר המורה, הלומד ואני חושב יתעה בדרכו. החושב ואינו לומד סכנה אורבת לו.
מאמרות ב. 15.
הפילוסופיה הסינית כורכת יד ביד את הלימוד והיישום. לימוד לבדו ויישום לבדו שניהם חסרי תועלת; הוא תובע יישום מיידי ומתמשך באותם היחסים - חברה, מדינה, משפחה. האם הייתי מסור? האם הייתי צודק? האם הייתי בן טוב? מורה טוב? חבר טוב?
היישום הוא לא לעבר מטרה כלשהי, לא במובן של מימוש עצמי כמו במערב - אלא כשלעצמו. הוא לא דוחה את המטרה, רק מפחית בחשיבותה - למשל, אני לא רץ כי אני רוצה לרוץ מהר 10 ק"מ - אלא כי אני אוהב לרוץ. הצלחתי לרוץ 10 ק"מ מהר? אחלה, מעולה! אבל זו לא הפואנטה. כך גם בפילוסופיה הסינית - יש ערך ליישום בטיפוח ההרמוניה בין בני האדם, אך היישום הוא מלא ושלם כשלעצמו.
מקור הדרך
!!! info "טקסט" מאמרות
אבל מאיפה בא היישום הזה, הדרך הזו? במערב, התשובה הקלאסית היא אלוהים. הסינים התחילו משם, ולקחו את זה לכיוון אחר לגמרי. הם ניסחו את הZhangyong (中庸) - צו השמיים, דרך האמצע.
天命之謂性，率性之謂道，修道之謂教。 צו השמיים, נקרא הטבע. ללכת בעקבות הטבע, נקרא הדרך. לטפח את הדרך, נקרא לימוד.
הסינים ממחישים את צו השמיים בסיפורים ובמיתוסים. בניגוד להודים - שלא מעוניינים בהאם זה קרה או לא, רק להמחיש - לסינים יש הערכה עמוקה להיסטוריה, ומתייחסים אליה ברצינות; בניגוד אולי למערב, שמחפש לחשוב קדימה, הסינים מנסים להחזיר עטרה ליושנה - היה טוב, ומאז הכל מתדרדר.
בסיפור הבריאה הסיני ישנו פנגו - גמד מכוער, וכל היקום היה גלום בתוך ביצה. פנגו ביקע את הביצה בגרזן, ומיד נפרס היקום לכל עבר. מהביצה יצאו השמיים והארץ, ופנגו נעמד ביניהם והתחיל לדחוף אותם אלו מאלו. אחרי 18,000 שנים, העולם הגיע למימדיו כיום.
רק דבר אחד מעניין אותנו במיתולוגיה הזו - איך האדם (בערך - פנגו) והבריאה הם תהליך משותף: פנגו בגופו משתתף בין האדם, השמיים והאדמה; הסינים תופסים את השותפות הזו עד היום.
הסיפור מתחיל 3,000 שנה (!)1 לפני הספירה, בתקופה מיתולוגית. שלטו אז שלושה שליטים
- פו שי - המציא את הציד, הדיג, הנישואין, רשתות הדיג, מוזיקת הסיטר, והדפוסים הראשונים של ספר התמורות
- נו-וא - יוצרת האדם, מתקנת את השמיים שנבקעו לאחר שבר במבנה העולם; סמל לעקרון הנקבי היצירתי.
הניגוד כאן הוא בין יצר זכרי לנקבי, שנוטלים שניהם חלק בבריאה ובשלטון העולם (הם נתפסים כמלך ומלכה)
- שן-נונג - החלקאי האלוהי; מגלה את החקלאות ורפואת הצמחים.
היקום נהפך מכאוטי למסודר, עם בואן של הטכנולוגיות האנושיות. המיתולוגיה נעה כל הזמן לכיוון של השתת סדר. אחרי שלושת השליטים מופיעים חמשת הקיסרים2 -
- הקיסר הצהוב - מאחד את השבטים, יוצר מערכת חוקים, צבא, מוזיקה וכתב; נחשב לאבי האומה הסינית
- יאו - סמל השליט הצודק; שולט בהרמוניה עם "הדרך של השמיים", מגלה את האסטרונומיה והעונות. משפחתו כל הזמן ניסה להרוג אותו, והוא נהג בהם בכבוד - מסמל את הנאמנות למשפחה.
- שון - יורשו של יאו - ידוע באהבתו וחמלתו ושלטונו הצודק.
- יו - יורשו של שון - עוצר את השיטופנות, מבסס את שושלת שיה, ונחשב למייסד ההיסטורי הראשון של שושלת שאנג.
המיתולוגיה מתוארת כיחס הרמוני בין השמיים (טיאן), השליט והעם - השמיים הם כוח מוסרי קוסמים והמלך הוא נציגם בעולם.
המלכים מתוארים כדמויות מיתולוגיות הפועלות לטובת האנושות; בהמשך הם הופכים לקיסרים היסטוריים.
הסיפורים משקפים את המעבר האנושי מחיי טבע ונדודים לחברה מתורבתת ומאורגנת.
מהמיתולוגיה להיסטוריה
התיעוד הראשון של כתב מסין הוא ב1600~1799 לפנה"ס, מעצמות ניחוש - הסינים היו כותבים דברים על עצמות גדולות3 , ומנחשים אודות העתיד לפי האופן שבו הן מתבקעות.
יש לנו תיעוד של כמה שושלות היסטוריות -
- שאנג (1600-1046 לפנה"ס)
- ג'ואו (Zhou) (1046-256 לפנה"ס)
למה זה מטריד אותנו? כל מעבר של שושלת כרוך בהשלכות רחבות לכת בסין - גם מבחינה פילוסופית. איך עלה קיסר משושלת ג'ואו, שאינו מאצולת שאנג, מקבל לגיטימציה בשלטון? זאת באמצעות רעיון קיצוני - המלך שולט בזכות מנדט השמיים - שנותנים לו את הזכות לשלוט בזכות מידותיו הטובות. הקיסר הוא נציג השמיים ומשרת האנושות, ולכן אם הוא טוב - השמיים יעניקו לו את המנדט, ואם הוא סורח - המנדט נגזל. ההיסטוריה הסינית מתאפיינת במחזור של צדק, שגשוג, שחיתות, נפילה, וחידוש המנדט4 .
הסינים ראו (ורואים) את עצמם כמרכז העולם - שמה של סין בסינית הוא 中国 - ממלכת האמצע; בעיניהם, הם הציוויליזציה, הם הסדר, והשאר ברברים.
מהשמיים לאדם
הסינים רואים אחריות מוסרית כיסוד הסדר הקוסמי: השליט שולט בחסד השמיים, והוא שולט מחסד זה על האדם.
אולם במאה ה8-9 לפנה"ס, מלכי ג'ו נחלשים וסין ההיסטורית מתחילה להתפצל למדינות עצמאיות. מנדט השמיים מתחיל להילקח ממלכי ג'ו.
בתקופות האביב והסתיו (770-481 לפנה"ס), ישנם מאבקי כוח מתמשכים והערכים המסורתיים קורסים - נאמנות, צדק והרמוניה. בתקופה זו מופיע קונפוציוס - ומתחילה למעשה הפילוסופיה הסינית, בתקופת המדינות הלוחמות (475-221 לפנה"ס), בניסיון למצוא שוב סדר.
-
לעומת לוגיקנים סינים או לגליסטים - אלו המאמינים בחוק כאמת אבסולוטית. ↩︎
-
לימוד מופיע הרבה בקונפוציוניזם, אבל אינו מתכוון למובנו המערבי - רכישת ידע; הכוונה היא יישום מה שנלמד - איך אני מבין משהו שקונפוציוס אמר ומיישם אותו בחיי הפרטיים שלי כדי להיות אדם טוב יותר. קליגרפיה היא דוגמה טובה לכך - הכוונה היא לא רק לכתוב אות כזו או אחרת, אלא דיוק, ריכוז, הקפדה על הפרטים, היבטים טכניים - הלחץ על הנייר, העיקול של הקו, וכו'. ↩︎
-
במובן של כנות פנימית, היעדר דיסוננס קוגניטיבי. ↩︎
-
אפילו עליית המפלגה הקומוניסטית תירצה שהקיסר הסיני "איבד את מנדט השמיים". ↩︎