10 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| מסה על עקרונות דעת האדם | true | 2024-06-10T12:36:28.741Z | פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, ברקלי | markdown | 2024-06-03T11:30:14.970Z |
העמדה של ברקלי היא אידיאליסטית; הוא מתבסס על שיטתו של לוק אבל דוחה מעליו את הפסיכולוגיזם של העצם. הוא מצליח להסביר את המציאות בתורתו האידיאליסטית -
אידיאליזם: יש רק רוח (1) אם יש משהו מחוץ לרוח, לא ניתן להכירו (2) וגם אינו מוסיף דבר להסבר (לא נדרש על פי התער של אוקהם) (3) ומוביל לבעיות {.is-success}
ברקלי כופר בתורת הייצוג של לוק (על אף שאינו מזכירו בשמו) - מה שתופס השכל הישר שלך אינו עניין של ייצוג, הוא פשוט מה שישנו; המושג הוא גם המושא. העמדה המטאפיזית הזו רזה יותר, ולכן יותר עקבית - ומצילה אותנו מהתהום הלוקיאני. העצם הלוקיאני הוא טריז שדרכו נכנסת ספקנות - יכול להיות שזה לא מה שיש במציאות, אלא שאתם חולמים? בעצם שלילת הטריז הזה, ברקלי יוצר שוב מציאות מוצקה1 .
ברקלי אומר ללוק - אתה עשית שימוש שגוי בספקות שלך, והגעת איתן למסקנות שגויות. תן לי לעשות את העבודה בשבילך2 . אבל בעצם מתברר, שהרבה מהבעיות של לוק נובע לא מבעיות של העצם, אלא מבעיות של השפה - בעיותיות שגם לוק היה ער לה3 .
היות, היות נתפס
קיום נמצא שם בחוץ - באופן בלתי-תלוי מהמחשבות שלנו. אלא שברקלי תוקף את המושג הזה, במימרתו המפורסמת -
היות, היות נתפס Esse est percipi
תחת התפיסה הרגילה, כל מה ששום בחוץ קיים עצמאית, בלי קשר אליי - ייכחדו כל בני האדם עלי אדמות, עדיין יהיו חתולים, כוכבים וכו' - זה המובן הרגיל של קיום. לוק טוען בדבר אותו קיום בלתי תלוי - במושג העצם4 . האם בכלל יש דבר כזה? לוק מתעקש שהוא שם. אבל למה, שואל ברקלי, שנידרש למושג כמו עצם כדי להניח שהמושגים - אדום, עגול ומתוק - זקוקים לדבר חיצוני כדי לאגד אותו? ברקלי טוען שהרוח היא זו שמאגדת את כל התכונות הללו - מה שמותיר את המציאות עם עצם רוחני; יש משהו, שמאגד עליו את כל התכונות האלו - זוהי הנפש - ולא משהו חומרי חיצוני.
ברקלי, כאימפיריציסט, אומר - אני לא ראיתי5 עצם חומרי - הרי שאין דבר כזה.
יש עצם; חייב להיות עיגון כלשהו למציאות. אבל למה לחפש אותו מחוץ לנו? הרוח עושה זאת5 .
אבל איך אתה יודע שיש עוד רוחות שם בחוץ? העמדה של ברקלי מתקרבת לסוליפסיזם. אם אני תקוע ברוח שלי (אני ואלוהים - לא נתווכח על אלוהים, אומר דן), מי אמר שיש שם עוד רוחות, כמו חזי דין?
ברקלי נותן על זה מענה מסוים, אבל אנחנו לא נספיק לכסות אותו. {.is-warning}
להיות עצם, זה להיות דבר בלתי תלוי - לא איכות שמציתה אידאה, כמו שלוק טוען, אלא דבר בלתי ניתן להפרדה במחשבה מהדבר הקיים. אם נקבל את העמדה שלוק, הרי שהדברים שם בחוץ חייבים להיות קיימים באופן בלתי-תלוי בתופס. אבל עצם המחשבה על כך היא תפיסה של אותו הדבר, שלכאורה לא קיים - ולכן כל קיום גורר בהכרח תפיסה.
לחשוב על עץ שנופל ביער מבלי שאף אחד לא שומע אותו אומר שמישהו חושב עליו; זו סתירה מושגית. אין באמת אפשרות לחשוב על עץ שנופל ביער בלי שאיש חושב עליו - מישהו, איכשהו תופס אותו, מעצם האפשרות.
ומה בדבר מה שקורה כשאף אחד לא שם לתפוס אותו? ברקלי אומר שיש מי שתופס אותו. ומי זה? כן כן, זה אלוהים. {.is-warning}
במבוא לעקרונות ידיעת האדם, ברקלי מתאר תחילה את העמדה של לוק, שמתאר כיצד הנפש מפשיטה מאידאות מושגים - צבע, תנועה וכדומה. אבל, ברקלי אומר, אין באמת אידאה מופשטת עד כדי כך - של צבע, צורה או חומר - רק של צבע מסוים, צורה מסוימת או חומר מסוים; הוא כופר בכך שהוא יכול להעלות בעיני רוחו מושגים כאלה. מה זה אומר צבע שהוא נטול צבע? מי אמר שיש דבר כזה?
אין גובה; יש גובה מסוים. אין תנועה; יש תנועה מסוימת. אין צורה; יש צורה מסוימת. כל מה שיש הן אידאות, ונפשות; תופס ונתפס.
(ס' 34) מרחיק ברקלי לטעון כי הקיום של עצם חומרי - מעבר להיותו דבר נתפס - הוא, כאמור, סתירה.
נניח ואני נכנס לפה מהמסדרון, ועכשיו אין שם אף אחד. אני, מצורך פסיכולוגיסטי, מניח שהוא עדיין שם בחוץ, גם שאין שם אף אחד - שיש לו קיום חומרי בלתי תלוי. אבל עצם זה שאני חושב על כך הוא תפיסה שהוא לא בלתי-תלוי - זו סתירה. אז איך בכל זאת הוא עדיין קיים בחוץ? זה פתח נורא לספקנות. זה איזה וודו - אני לא פותח את הדלת יוצא בבת-ים, כמו בDr.Strange? ברקלי חושב שלא - שיש מה שממשיך לתפוס אותו, לקיים אותו באופן תלוי - אלוהים.
הטעות הזו לא ייחודית ללוק; ברקלי מייחס אותה לרוב האנשים. למה אנחנו חושבים שיש עולם בלתי תלוי, עולם חומרי? ברקלי נותן על זה את הדעת. הרעיון הזה מגיע מצורך פסיכולוגי עז - מאיפה מגיעה החמצמצות הזו, המתיקות הזו, העגלגלות הזו של התפוח, אם לא מתפוח חומרי ששם?
מה שקיים בטבע הם דברים פרטניים - לא מסתובב שם אדום כשלעצמו בשום מקום. אנחנו מסוגלים להעלות את הדברים הפרטניים האלה בדעתנו - האדמדמות של התפוח, היד של האדם, וכדומה - אבל לעולם לא נוכל לפרק דברים מופשטים ומהותיים יותר; לא נוכל לפרק גובה מאדם - כך שיהיה מצד אחד גובה ומצד שני אדם בלי גובה. בעצם, מה שעשיתם עד עכשיו זה פירוק - לא הפשטה. לוק טען שאנחנו יכולים לחשוב על דברים מופשטים בקילוף הדברים הפרטניים - האדום, האדם. אבל אני לא יכול להעלות בעיני רוחי את הגובה, את התנועה או את החומר במנותק מהדבר שהם באים איתו - איני יכול לקלף מהם את המסוימות שלהם - משמע, לפי ברקלי, שהם לא קיימים. האדם הלא-מחונך המחונך או הרווק הנשוי הם דברים שאנחנו לא יכולים לחשוב עליהם - משום שהם לא יכולים להיות קיימים במציאות.
ולמשמע המילה אדם - האם את חושבים על משהו כללי, האדם ככזה? ברקלי חושב שלא; האדם שאתם חושבים עליו הוא בהכרח מסוים - גובה מסוים, צורה מסוימת, מאפיינים כאלו ואחרים. מה שיש הוא לא דבר מופשט - אלא ייצוג - האדם המסוים הזה מייצג עבורנו את כל שאר הדברים המסוימים האחרים.
-
אבל יום עושה לו את אותו המהלך בדיוק - על אף שהוא עצמו היה אתאיסט. ↩︎
-
באי הזה, שהיו צריכים לעשות בו ניסויים ביולוגיים, התפתחה הפילוסופיה האנליטית, אומר דן בגועל ניכר. ↩︎
-
האימפריציסטים נשענו תחילה על מושג העצם במובנו האריסטותלי ↩︎
-
אבל רגע - אם הכל ברוח, איך יכולים לראות? האם לא חייבים לראות משהו חיצוני? דן אומר שלא ממש. דמיינו לכם שאתם חולמים; אתם עלולים לחוש דברים בתוך החלום, למרות שאין שום דבר שם בחוץ שמעורר את זה. אם אני חולם על רודפן אספרסו (ממממ, אספרסו) אני ארגיש את הטעם שלו - למרות שבכלל לא שתיתי אספרסו (סיפור אמיתי). ↩︎