58 lines
7.0 KiB
Markdown
58 lines
7.0 KiB
Markdown
---
|
||
title: הגל
|
||
description: הפנמנולוגיה של הרוח
|
||
published: true
|
||
date: 2024-04-30T15:16:55.752Z
|
||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, הגל
|
||
editor: markdown
|
||
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||
---
|
||
|
||
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=51959#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2694130)
|
||
{.info}
|
||
|
||
**הפנמנולוגיה של הרוח** הוא ספרו החשוב הראשון של הגל, והמשפיע ביותר שלו. לפנמנולוגיה הייתה השפעה עצומה, יש האומרים שוות ערך לזו של אפלטון ואריסטו.
|
||
|
||
|
||
בתוך כתביו של הגל, נכתב על הפנמנולוגיה ש
|
||
> התהוות זו של המדע בכלל, או של הדעת, היא מה שבאה להציג פנמנולוגיה זו של הרוח
|
||
> הקמדה, פסקה 32
|
||
|
||
אבל מהו אותו מדע? מהי אותה הדעת? הפסוק החידתי הזה לא עוזר לנו להבין היכן ניצבת הפנמנולוגיה.
|
||
|
||
הגל מתייחס בפנמנולוגיה לרגעים משמעותיים בתולדותיה של הפילוסופיה, והתפיסות השונות שעלו לאורך הדרך. הגל רואה בכל אלו, כמו גם באומנות, במשפט, בדת ובהיסטוריה חוליות שונות של דבר אחד.
|
||
|
||
> אין להתבונן בחקיקה בכלל ובקביעותיה המיוחדות בבידוד ובאורח מופשט, אלא יש אל-נכון לראות בהן מומנט תלוי של כוליות אחת, בהקשר של כל שאר הקביעות המרכיבות את אופיין של אומרה ושל תקופה; בהקשר הזה הן מקבלות את משמעותן האמתיתית, ועל-כן גם את צידוקן.
|
||
|
||
המשפט הרומי, למשל, הוא מומנט ברוח הרומית - כמו גם האומנות הרומית, המשטר הרומי, וההגות הרומית - כולם רבדים שונים, חוליות שונות ב*כוליות* אחת - דבר אחד שלם. כל *דבר אחד* כזה אינו דבר סטטי - האימפריה הרומית אינה הפוליס היווני אינה אירופה של הרנסאנס - אלא חוליות של משהו אחד הולך ומשתכלל, הולך ומתקדם. זוהי תפיסתו של הגל ביחס למהפכה המודרנית, שהחלה 150 שנה לפני הגל עצמו.
|
||
|
||
הגל תפס את עצמו חלק מאותה קדמה:
|
||
|
||
> זמננו הוא זמן של לידה ושל מעבר אל תקופה חדשה. הרוח קרע את עצמו מעל כל מה שהיה עד כה העולם של מציאותו ושל הדימוי שלו; הוא עומד לדחוק את כל זה לעבר והוא עסוק ביצוב עצמו מחדש... דומה הדבר ללידת הילד, אשר בה, לאחר תזונה חרישית וממושכת, שוברת הנשימה הראשונה את מודרגותו של מהלך-ההתקדמות הכמותי גרדאת -אז - בקפיצה איכותית - נולד הילד... התופררות הדרגתית זו, שעדיין לא שינתה את דיוקנה של השלם, נפסקת לפתע על-ידי היום הבוקע, אשר, כברק, חושף בבת-אחת את דמות בניינו של עולם חדש. ^67^
|
||
|
||
כאן אנחנו נתקלים לראשונה ב**רוח** (Geist), אותה מציג כאן הגל כתהליך הדרגתי שחושף את האנושיות, כמו ילד שגדל. ככה הגל תופס את ציר-הזמן של המהפכות הפוליטיות, החברתיות וכמובן הפילוסופיות. ההתקדמות של הרוח, לפי הגל, מתבטאת ומגיעה לשיאה גם בספר - שפרקו האחרון מכונה *ידיעה מוחלטת*.
|
||
|
||
|
||
הפנמנולוגיה נפתחת בשתי הקדמות. בראשונה בהן הגל חושף בפנינו את השיטה שלו, והשנייה - מכינה את הקרקע לפרקיו הראשונים של הספר. הפנמנולוגיה כתובה בשפה מאוד ייחודית ויצירתית.
|
||
|
||
הרוח שהגל מדבר עליה היא מקור המונח *רוח התקופה* - הוא לא מדבר על רוח מיסטית או אלוהית, אלא התפיסה התודעתית של בני האדם.
|
||
|
||
|
||
הפנמנלוגיה נעה בשני צירים: מצד אחד, ההישגים האדירים וההפסדים הכואבים בכל תקופה תקופה - הquota moderan; המודרניות אינה רק הישג, פסגה, אלא גם כרוכה בהפסדים כואבים. מנגד, הגל בונה על המהפכה הביקורתית של קאנט, כפי שנחשפה ב*ביקורת התבונה הטהורה* - שמחלקת את הפילוסופיה ללפני ואחרי. הגל משחק גם על הציר הזה - אבל הוא מסרב לנתק את התקופות, את ההצלחות, את המועקות - הוא ממשיך לראות בכולם מומנט של כוליות אחת.
|
||
|
||
פותח הגל ואומר:
|
||
|
||
> המוחלט הוא סובייקט: הכל עומד על כך שנבין ונבטא את האמיתי לא בתור עצם אלא באותה מידה גם בתור סובייקט ^79^
|
||
|
||
ואיך נפרש את המשפט הזה? *המוחלט* מזמין פרשנות מאגית - אלוהים, היקום, הכל. ומנגד, אלו שמבקשים לפרש אותו כחלק מהציר הפילוסופי, נדרשים להתמודד עם המילה הקשה הזו - *המוחלט*.
|
||
|
||
נוכח כאן מתח מסוים בין *אובייקט* - דבר מוחלט, פעיל מעצמו, כמו העצם האריסטותלי אותו הגל מהדהד, לעומת ה*סובייקט* - מעין יש מפוצל כזה, שמפרש את עצמו ומבין את עצמו, שהולכת ומרחיקה אותו מהמוחלט, ואם זאת מעצבת אותו ומשפיעה עליו. האדם הוא דבר כזה - *חיה שמפרשת את עצמה*. הסובייקט מותמר מעצם הפעילות שלו - הוא ממשיך להבין את עצמו מחדש, ומשתנה. האמת לא מתגלה - היא *מתשכללת*.
|
||
|
||
הגל מציב בפנינו את האמת עצמה לא כדבר מוחלט שחותרים לעברו, אלא לדבר הולך ומתפתח. הסובייקט, עם כל התפיסות שלו, מפרש את עצמו, אבל הוא *גם* אותן הפרשנויות ממש. אם הפרשנות משתפרת, עצם הקיום שלנו משתפר; אם הפרשנות שלנו מוטעית, עצם הקיום שלנו שקרי; המשחק כאן הוא לא אפיסטמולוגי - הוא אונטולוגי.
|
||
|
||
> הסובייקט הוא העצם האמיתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע. ^113^
|
||
|
||
> האמיתי הוא השלם. השלם אינו אלא המהות המביאה את עצמה לידי שלמות על ידי התפתחותה. המוחלט הוא במהותו תוצאה. ^87^
|
||
|
||
> הסובייקט
|