11 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| הפרעות אכילה | true | 2024-07-07T12:10:01.667Z | פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכופתולוגיה, הפרעות אכילה | markdown | 2024-07-07T11:24:16.338Z |
מצגת {.is-info}
אנורקסיה נרווזה ובולימיה נרווזה הן שתי הפרעות האכילה הנפוצות ביותר, לצד PICA, אכילה נמנעת\מגבילה, הפרעת רומינציה1 והפרעת בולמוסי-אכילה.
אנו נתעסק בעיקר באנורקסיה וקצת בבולימיה.
מילולית, אנורקסיה היא אובדן תיאבון.
לאנורקסיה יש קווים מקבילים רבים להפרעה טורדנית כפייתית (OCD) - המשטור הקשה, האובססיות והטקסיות; אפשר לחשוב על אנורקסיה כתת-סוג של OCD. {.is-info}
שכיחות
שכיחות האנורקסיה באוכלוסייה יציבה, אך בעלייה דרמטית בקרב צעירים, לצד ירידה בגיל הממוצע.
שכיחות אנורקסיה לכל החיים היא עד 4% בקרב נשים ו0.3% בקרב גברים. בולימיה היא עד 3% בקרב נשים ומעל 1% בקרב גברים.
מחקרים אפידמיולוגיים בעבר התמקדו לרוב בנשים צעירות ממדינות המערב, אך ישנם דיווחים על אנורקסיה ובולימיה ממדינות שונות בעולם ובטווח גילאים רחב (van Eden et al, 2021). ישנם אנשים רבים עם תסמינים תת-סיפיים - דיאטות קשות, עיוותים בתפיסת הגוף וכדומה.
מחקר מסוים על 4,746 תלמידי תיכון קבע כי 42% מהבנות ו25% מהבנים מתקשים עם דימויי הגוף - ומייחסים להם חלק חשוב בדימוי העצמי.
בכל רגע נתון, 39% מהנשים ו21% מהגברים מצויים בדיאטה כזו או אחרת.
קריטריונים (אנורקסיה)
בDSM-IV היה גם קריטריון של אמנוריאה - הפרעה בוסת החודשי - שהוסרה בDSM-V.
הגבלת צריכה קלורית
- קריטריון A: הגבלת צריכה קלורית המובילה למשקל נמוך או עלייה לא מספקת במשקל (בילדים\מתבגרים - ע"פ עקומת התפתחות1 ).
חשש מעלייה במשקל
- קריטריון B: חשש רב מעלייה במשקל או התנהגות המחבלת בעלייה במשקל.
הפרעה בחווית המשקל
- קריטריון C: הפרעה באופן חוויית המשקל או צורת הגוף, השפעה מוגזמת של משקל או צורת הגוף על ההערכה העצמית, או חוסר הכרה בחומרת המצב.
הכוונה היא לא להפרעה בתפיסה, אלא הפרעה בשיפוט.
חומרה
חומרת האנורקסיה נקבעת לפי הBMI = kg/m^2^
BMI < 18.5 נחשב לתת משקל, ע"פ ארגון הבריאות העלומי - אך ניתן לאבחן גם מעל הרף הזה.
-
מתחת ל17 - חומרה קלה
-
16-17 - בינונית
-
16-15 - חמורה
-
מתחת ל15 - קיצונית
דמוגרפיה
90-95% מהלוקות באנורקסיה - נשים.
בארה"ב, ההפרעה קשורה בתרבות הלבנה, במיוחד במעמד הבינוני-גבוה. בקרב מיעוטים, אנורקסיה נקשרה להזדהות עם התרבות הלבנה. בקרב גברים, 40% מהלוקים הם הומוסקסואלים.
גיל ההתחלה הוא גיל ההתבגרות או בגרות צעירה, אבל הגיל הולך ויורד - ויש גם חריגים. בקרב גברים, גיל ההתחלה גבוה יותר.
ההתחלה קשורה לפעמים באירוע מלחיץ.
מהלך
האנורקסיה היא רדיפה אחרי רזון, אמונה שהגוף שמן. במקרים רבים היא מתחילה מ"להוריד כמה קילו", אולי קצת משקל עודף והערות ממכרים. לעיתים חלק מסוים בגוף נתפס כגדול מדי.
בתחילה, מאופיינת בהימנעות מקינוחים ומאכלים משמינים. ההתנהגות הזו מחוזקת ומתחזקת (ואוו! איך רזית!) - עד שההגעה ליעד אינה מספקת.
צמצום האכילה ממשיך לאורך חודשים, ולבסוף הסביבה שמה לב. בשלב הזה, צמצום האכילה מגיע לרוב ל600-800 קלוריות ביום - בערך רבע מהצריכה הנדרשת. בשלב הזה, נהיה קשה להפסיק - התמכרות שכזו לשליטה ולרזון. לפעמים, אפילו נצפית פוביה ממאכלים מסוימים (Crisp, 1967), וצמצום למאכלים מסוימים בלבד (כמו: רק ירקות וקוטג').
סטייה מהחוקים האלה תוביל לאשם רב ולפיצוי אגרסיבי2 .
לחץ סביבתי לאכול מוביל להתנהגויות של הסתרה3 , ולעיתים ללבישת בגדים רחבים (באופן פרדוקסלי - הרצון להיראות טוב הוקצן לכדי התעלמות מהנראות ומדעת הסביבה).
לעיתים, אנורקסיה תלווה בניסיונות ל"טיהור" - התעמלות, הקאה או שלשולים.
סוגים
ישנם שני סוגי אנורקסיה:
-
סוג מגביל - הירידה במשקל נעשית באמצעות הגבלה קלורית והתעמלות
-
סוג בולמוס\טיהור - תקופות חוזרות של בולמוסי אכילה או ניסיונות לטיהור.
לעיתים, ייתכן מעבר בין שני הסוגים.
בשני הסוגים ישנו משטר קיצוני של התעמלות - אובססיבית, טקסית - שאי-קיומה מוביל לאשמה.
סוג מגביל
הגבלת הצריכה הקורית דרך הפחתה בכמות והגבלה בסוגי מאכלים. לרוב התנהגויות נלוות כמו איטיות, חיתוך קפדני, הסתרה ואי-אכילה בפומבי. לעיתים מופיעות התנהגויות מדכאות-תיאבון כמו כדורי-דיאטה, משקאות לא משמינים, קפה ואפילו אמפטמינים.
רק בשלבים מתקדמים מופיעה אנורקסיה של ממש - אובדן תיאבון.
בולמוס-טיהור
מורכבת מבולמוס - צריכה קלורית רבה בפרק זמן קצר מאוד, הרבה מעבר לנורמה - וטיהור - הקאה יזומה4 , משלשלים, חומרים משתנים ואפילו חוקן.
פרוגנוזה
אנורקסיה היא הפרעה עיקשת וקטלנית. מחקר שבחן מטופלות לאורך 21 שנה גילה כי -
-
16% לא שרדו
-
10% עדיין סבלו מההפרעה
-
21% החלימו חלקית בלבד
ורק 50% התאוששו מההפרעה.
3-23% מהאנורקטיים יבצעו ניסיון אובדני - ואחוז הניסיונות המוצלחים גבוה פי 50 משיעור האוכלוסייה הכללית. ההשערה היא שההבדל נובע מנחישות גבוה יותר, לצד עמידות גבוה יותר לכאב.
שיעורי המוות בקרב המאובחנות בגיל 15-24 גבוה פי 12 לעומת האוכלוסייה הכללית. הרבה ממקרי המוות נובעים מהסיבוכים הרפואיים של ההרעבה, במיוחד בקרב ילדים ונוער. הסיבוכים הרפואיים כוללים רגישות לקור, לחץ דם נמוך, דופק נמוך, אי-סדירויות בקצב הלב מחוסר באלקטרוליטים, מחסון בויטמין B1 ובמינרלים, לדול במבנה העצמות, היעדר ווסת וקשיים עתידיים הקשורים בהיריון, ובמקרים של שימוש במשלשלים גם פגיעה בשרירי הבטן ובשליטה על ההפרשות.
השינויים הגופניים הם לרוב מה שמוביל לגילוי ההפרעה. אלו שינויים כמו -
-
חולשה, סחרחורת, עייפות,התעלפויות והתייבשות.
-
בעיות מעיים, עצירויות, טחורים, שלשולים וכאבי-בטן.
-
כאבי גרון תכופים, לחיים נפוחות, בלוטות רוק נפוחות.
-
כאבים בוושט, כאבי שיניים, נשירת שיער.
-
שפשוף באצבע, צלקת בגב כף היד כתוצאה מהקאות.
-
חום גוף נמוך, אי סבילות לקור, דופק איטי.
-
עור יבש, פצעים בפנים.
-
צמיחת פלומת שיער על הגוף.
-
שינוים הורמונאליים-בלימת ההתפתחות המינית, עצירת הגובה (בנות – אל ווסת, בנים – הפסקת קרי לילה).
-
אוסטיאופורוזיס-ציפורניים סדוקות, שברים ספונטאניים,עקמת.
-
הפרעות שינה.
אטיולוגיה
ספרציה-אינדיוידוטציה
על אף שזה לא כלול בקריטריונים הרשמיים, ישנן הפרעות סביב שליטה, זהות, וספרציה-אינדיווידואציה (נפרדות, עצמאות, אוטונומיה).
הספרציה-איניוידואציה לקוחה מהתיאוריה של מרגרט מאהלר - שלב זה מתרחש בגיל 18 חודשים עד 3 שנים. הביטוי העצמי צריך להיות אוטונומי, ספונטני ואותנטי. במצב המיטבי, הסביבה מביעה עידוד והתפעלות מהעצמי האוטונומי של הילד, לצד הצבת גבולות מתאימית. ישנה הכרה והנאה של ההורה מביטוי עצמי של הילד, המאפשרת גדילה.
במצב פסיכופתולוגי, העצמי לא מקבל לגיטימציה אלא אם הוא מותאם להורה - האהבה מותנית. ביטוי רגש והתנהגות אותנטיים נחסמים, והילד נעשה ממוקד באחר ולא ממוקד בעצמי. העצמי אובד באחר שמנסים לרצות, וקבלת משוב חיובי נתפסת כלא רצויה - נתפסת כדבר זר וקשורה לשליטה חיצונית.
יש האומרים שההגבלה הקלורית היא ניסיון להימנע משליטה שכזו כניסיון לגבש זהות עצמאית, לצד דחייה של הזנה שמגיעה עם תנאים - אי האכילה היא בין היתר מרד והפיכה ליותר מושלמת.
-
15% פחות מהמשקל המצופה בDSM-IV - הDSM-V הסיר את הדרישה הזו. ↩︎
-
שימו לב לדמיון להפרעה כפייתית טורדנית. ↩︎
-
החוקים הנוקשים במחלקות להפרעות אכילה - השגחה בשירותים, לא לשתות מים לפני שקילות - נועדו להתמודד עם הסתרות קיצוניות יותר. ↩︎
-
בשלבים מתקדמים, הלוקות בהפרעה יכולות להקיא מכוח הרצון בלבד. ↩︎