18 KiB
title, tags
| title | tags | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הדדוקציה הטרנסנדנטאלית |
|
זהו החלק הכי נידון בפילוסופיה התיאורטית של קאנט - יערות שלמים הושמדו בברזיל, אומר עידו, בגלל הדדוקציה הטרנסנדנטאלית.
קאנט מצהיר זהו החלק הכי קשה, ששינה הכי הרבה במהדורה השנייה1 .
אינני מכיר חקירות חשובות יותר [...] וכפי שאני מקווה, לא לשווא.
Αxvi
אשר למהדורה שנייה זו [...] לפסיכולוגיה הרציונלית
Bxxxvii - xxxviii
הדדוקציה היא שיטת חשיבה קריטית לשיטה הקנטיאנית, ולכן היא משחקת תפקיד כה מרכזי: קאנט כל הזמן יתעסק בה בצורה כזו או אחרת.
אז, מה זה?
חכמי המשפט, בדברם על זכויות [...] המצדיק את הזכות להשתמש בהם.
B116-117
חשבו על פרה. נטייל באחו המוריק (איפה שהיו היערות הברזילאים) ונגיד, הנה פרה - אף אחד לא יבקש מאיתנו, מה? תראה לי דדוקציה. ומצד שני, יש מושגים כמו מזל או גורל, שכן דורשים הסבר - יש בכלל דבר כזה? באיזו זכות אנחנו משתמשים בזה? לא ברור שיש להם תוקף: אין להם יסוד משפטי או תבונתי ברור.
קאנט שואל את הדדוקציה מעולם המשפט2 .
ברם, בין ריבוי המושגים המהווים את המרקם המעורב של ההכרה האנושית [...] איך המושג נעשה לקנייננו.
B117
חלק מהמושגים האלו לא ניתנים להצדקה אמפירית - כמו סיבתיות (או גורל). במקרה האמפירי - הכל נפלא, אין בעיה: המושג שלך מוצדק לגמרי. אבל במושגים שלא ניתן להצדיק אמפירית, מושגים אפריורים, אנחנו נדרשים לסוג אחר של הצדקה כדי ש"ייעשה קנייננו" - למה שנוכל להחיל אותם על הניסיון?
!!! success "ראה גם" Henrich, 1989 - על הדדוקציה של קאנט
הנריך מרגיש שהמונח מורה כאן לא על המושג הלוגי של הדדוקציה, אלא על מושג משפטי נפוץ בעת החדשה. דדקוציות היו כתבים משפטיים שביקשו לבסס בעכלות או זכות שימוש, בעיקר על שטחים: הייתה להם חשיבות גדולה בדיפלומטיה בין שליטים.
דדוקציה מחייבת חזרה אל עובדה או פעולה שהן המקור שאמור לבסס את הזכות או החזקה (למשל: קבלה בירושה). במקרה לפנינו, תידרש התחקות אחר המקור האפריורי של הקטגוריות בשכל הטהור, ואחר האחדות הטרנסנדנטלית של האפרצפציה3
ההתחקות הזו היא צעד הכרחי בביסוס הזכות לעשות שימוש בקטגוריות על מושאי הניסיון - הדדוקציה מתיימרת להראות שמותר לנו להשתמש בקטגוריות על קרקע הניסיון.
!!! warning "הדדוקציה של קאנט, שלא כמו דדוקציה משפטית, מתמקדת במימד ה"משפטי" בלבד (פילוסופי), ולא האמפירי."
ולמה צריך בכלל דדוקציה טרנסנדנטאלית?
בשלב של מושגי השכל הטהורים מתעורר צורך לא נמנע [...] ויחזור אל אי הידיעה שממנה יצא.
B120-121
קאנט הראה שבהכרח אנחנו חושבים על מושאי הניסיון באמצעות מושגי השכל הטהורים. זה מה שהשיגה הדדוקציה המטפיזית של מושגי השכל הטהורים. אך האם אמנם יש למושגים תוקף לגבי המושאים הללו? זכרו שדדוקציה מבקשת לבסס את הלגיטימיות של התביעה. האם לקטגוריות תביעה לגיטימית לגבי מה שנתון לחושים? איך מקשרים בין שני מקורות ההכרה של קאנט - אנחנו (החלל, הזמן, הקטגוריות), והניסיון האמפירי?
מסתתרות כאן שתי טענות על אודות כל פרט חושב וכל עצם נחשב:
- בהכרח, כל פרט מתנסה בעצם (אובייקט) באמצעות הקטגוריות.
- בהכרח, כל עצם ניסיון של סובייקט מדגים את הקטגוריות (או: הקטגוריות חלות עליו, מכוננות אותו)
איך ייתכן שתאים סובייקטיבים של החשיבה יהיו בעלי תוקף אובייקטיבי [...] שמא מדובר במושג ריק שאין לו שום מושא בקרב התופעות [...]
מי שחושב להתחמק מיגיעתן של חקירות אלה [...] אם יעסקו בהם כבתוצרים אמפיריים בלבד.
B123-124
יום חיפש, ובצדק לא מצא, הצדקה לשימוש במושגים אפריוריים, כמו סיבתיות, אומר קאנט: הוא מצא סיבתיות רק במונחה האמפירי - מונחה האפריורי הוא "הזייה שטווה מוחנו"4 .
המעבר מ"מושג של איזה מושא" ל"מושגים של מושגים בכלל" נדמה בעייתי. זה דבר אחד לומר שאנחנו מתנסים בדברים גם באמצעות מושגים ודבר אחר לומר שיש מושגים של מושאים בכלל. הטענה היא שאם יש מושגים אפריוריים, אז הם חייבים להיות כאלה שחלים על מושאים בכלל, שהרים הם חלים על מושאים לפני כל ניסיון - הם מושגים שרק באמצעותם אפשר לחשוב מושא של הניסיון.
המושג כלב חל כתלות במה נתון לפניי: אולי זה כלב, ואולי זה לא כלב. אבל מושגים אפריוריים צריכים להיות מושגים של מושאים בכלל - הם לא יכולים להיות תלויים אמפירית, אלא חייבים להיות בעלי אוניברסאליות חמורה. בהיותך אובייקט, המושג האפריורי חל עליך ב ה כ ר ח - אני יכול לקרוא לכלב כלב כי הוא מתאים אמפירית לכלב, אבל אני לא צריך - ולא יכול! - להצדיק באותו האופן סיבה ותוצאה: כל דבר, בהיותו דבר, הופיע מסיבה מסוימת - סיבתיות היא מושג אפריורי.
לדדוקציה הטרנסנדטאלית של כל המושגים האפריורים [...] לא יהיה אפשר להבין את יחסם לאובייקט כלשהו.
B126-127
לוק המפורסם, כיוון שהזניח שיקול זה [...] ומופרכת אפוא על ידי העובדה.
הראשון משני אישים אלה [...] ועם זאת להשאיר פתוח את שדה פעילותה התכליתית.
B127-128
יום הבחין נכון שאי אפשר להחיל מושגים כמו סיבתיות בהכרחיות חמורה בלא הצדקה כלשהי. אולם שלא כמו יום, קאנט אינו ספקן: הוא אינו מטיל ספק בניסיון או בחוקי הטבע, אלא מנסה להתחקות אחריהם. המדע הטהור - כמו הגיאומטריה - דוחה בעיניו ספק כזה; במובן מסוים, קאנט יוצא מתוך הנחת האפריוריות הזו, כמו של הגיאומטריה5 . בתמצית, קאנט מקבל את המדע של היום ("היום" של קאנט, לא היום היום) כאפריורי, ורק אז מבקש להבין מאיפה היא מגיעה.
כאן קאנט מציג מושג חדש וחשוב - הקישור -
הקישור של ריבוי בכלל לעולם [...] בתור קישור
B129-130
הקליטה החושית היא סבילה (אסתטיקה), בעוד השכל הוא פעיל (לוגיקה); הקישור בין הקליטות החושית לדימוי הוא מפעילות השכל, שמבצע בין השניים סינתזה.
ישנו ויכוח, כמובן, סביב ההנחות האלה (למרות שקאנט אומר בהתרסה שאפשר להיווכח בכך בקלות6 ): יש כאלה הטוענים שהארגון נמצא ברמת החושים. קאנט ינסה לטעון בעד הארגון בצידו של השכל באמצעות הדדוקציה כולה.
מה בדיוק הכוונה? נגיד ואנחנו מסתכלים על כלב. קאנט טוען שאנחנו לא קולטים אובייקט שלם - כלב - אלא שיש קלט "גולמי", שאנחנו מגגבבים לכדי כלב, בשכל7 . אותה הפעולה ממש מלכדת כל דבר, כל סינתזה: אתה מגבב כלב כמו שאתה מגבב פרח כמו שאתה מגבב המבורגר.
הסינתזה הזו היא לאו דווקא מודעת: בין שאני מודע ובין שלא, אני מבצע סינתזה בין הקלט החושי לדימויים.
ועכשיו, הדברים מתחילים להסתבך -
נוסף על מושג הריבוי והסינתזה שלו [...] אפילו בשימושו הלוגי
B130-131
הקישור שקאנט מדבר עליו נובע מאחדות הקודמת לכל קישור: האחדות היא התנאי לכל קישור, ולכן קודמת לקטגוריות: למשל, דבר חייב להיות דבר אחיד לפני שחל עליו יחס הסיבה והתוצאה.
צריך שה[דימוי] אני חושב [...] להסיק מסקנות רבות.
B131-133
כל דימוי פרטני הוא כזה שאני חייב להיות מסוגל לחשוב אותו (אחרת הוא לא שלי). אני חושב8 (לאו דווקא מודע) כאן הוא קודם לכל דימוי שלי - אני חושב ש [כך וכך הוא מצב העניינים]. הדימוי אני חושב הוא תודעתנו העצמית הטהורה - אחדות מקורית, יחידה ומאוחדת.
האחדות הזו - אותו אני חושב - הוא תנאי טרנסנדנטלי: בלעדיו אין חוויות של ריבוי - אני מכיר בזה שיש ריבוי משום שאני יחיד. הנחת האני הזו מכונה בפי קאנט האפרצפציה הטהורה9 , או האפרצפציה המקורית9 - מה שאנחנו לא יכולים להיות מודעים אליו, לתפוס, משום שהוא התנאי לתפיסות - זו האחדות הטרנסנדנטאלית של התודעה העצמית9 , המלווה את כל שאר הדימויים שלנו.
!!! is-info "דוגמה" עידו רגיל שדברים בעלי משקל נופלים למטה: זה קורה לו המון, במיוחד כשהוא עייף. לכן אם פתאום יעזוב משהו בעל משקל והוא לא ייפול למטה, זו תהיה סתירה - ההתנסות הזו, כחלק ממארג אחד, מערך ההתנסויות של עידו, צריכה להתאים לשאר, כחלק מדבר אחד. אחרת, עידו יכל לראות מכונית אדומה-ירוקה, ויכל להגיד כן, ראיתי אותה ירוקה וראיתי אותה אדומה - זה בשתי מגירות במוח, וזהו.
העצמי הזה הוא, כמובן, פעיל - השכל מארגן את הקלט החושי על פי העקרונות האפריוריים: החלל והזמן, והקטגוריות.
אבל שימו לב שמסתתרת כאן חתיכת הנחה: שהניסיון הוא אחיד. לכך, אחרים יכולים להגיד: ...לא. אולי זה פשוט הכל מגירות-מגירות, או הרגלים.
!!! warning "שימו לב, אין כאן טיעון עדיין לאיך הניסיון עובד: קאנט רק מביא לנו את הכלים, את היסודות."
המחשבה, "דימויים אלה הנתונים בהסתכלות שייכים כולם לי" [...] העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית.
B133-135
יום חושב שיש רק עצמי רבגוני: קאנט משיב לו כאן שאחדות העצמי היא מקור הרבגוני - ולא הקלט החושי שמגיע אחר כך. האפרצפציה הטהורה היא "העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית".
בקיצור, כותב קאנט:
[דדוקציה זו] היא הצגה של מושגי-השכל הטהורים (ואתם של כל הכרה עיונית אפריורי) בתור עקרונות שלאפשרות הניסיון; הצגה של הניסיון כקביעה של תופעות בחלל ובזמן ובכלל; ולבסוף הצגת הקביעה הזו כנובעת מתוך עקרון האחדות הסינתטית המקורית של האפרצפציה, כצורה של השכל, ביחס לחלל ולזמן כצורות מקוריות של החושיות.
B168-169
בעצם, מה שקאנט מציע כאן הוא הגדרה לניסיון - ולא טיעון.
בשלב של מושגי השכל הטהורים מתעורר [...] לעיל דדוקציה טרנסצנדנטאלית.
B120-121
למה בכלל הכרחי לבקש דדוקציה טרנסנדטאלית? קאנט הראה שבהכרח אנחנו חושבים על מושאי הניסיון באמצעות מושגי השכל הטהורים. אך האם אמנם יש למושגים תוקף לגבי המושגים הללו? זכרו שדדוקציה מבקשת לבסס את הלגיטימיות של תביעה (נגיד על שטח).
בהכרח, כל סובייקט מתנסה באובייקטים באמצעות הקטגוריות, וכל אובייקט ניסיון של סובייקט מדגים את הקטגוריות.
!!! is-info "דוגמה - הדגמת הקטגוריות" מה הכוונה במדגים את הקטגוריות? היוונים, למשל, אהבו לחשוב שאנשים שחולים בצהבת רואים הכל צהוב. אבל אם אני רואה את הכל צהוב, האם כל הדברים באמת צהובים? השאלה היא אם הדברים מצייתים לניסיון.
על ידי האני כדימוי פשוט [...] גם באמצעות סינתזה [בפועל]
B135-136
אני הוא זה שמתנסה בכל הדברים: אני רואה חתולים, אני מלטף חתולים, אני שומע מייאוים (אני מצווח "ג'ינג'י, תחזור!" כשג'ינג'יסתוטאלס, החתול הג'ינג'י בבית הסטודנט, קם והולך ממני בבוז). בבסיס כל הניסיונות הנבדלים האלה יש ניסיון אחד ומאוחד - אני - ושם מכניס קאנט את האחדות הטרנסנדנטאלית של האפרצפציה: אם יש אחדות בניסיון10 , חייב להיות משהו מאחד.
אנחנו מסתובבים בעולם וצוברים מושגים אמפיריים - חתול 🐈⬛, ג'ירפה 🦒, פינגווין 🐧, ג'ינג'יסטותאלס 🐈. מה מבטיח שכל המושגים האמפיריים הללו יתאחדו למשהו אחד? חייב להיות מושגים שחלים על כל מושא באשר הוא מושא למען האיחוד הזה - ואלו הקטגוריות. כלומר, העצמי הוא לא הדבר המאחד - הוא מה שמפעיל את הקטגוריות, הן הדבר המאחד.
-
למרות שהוא טוען בתוקף שלא שינה כלום - לקאנט יש נטייה כזו לאין חדש תחת השמש, רק בטעות שיכתבתי הכל, אופסי. ↩︎
-
קאנט מרבה להשתמש בדימויים משפטיים (כמובן). ↩︎
-
שם מעולה לבן בכור. עידו מספר שהתלבט אבל בחר במשהו אחר. אחי שונא-הפילוסופיה מחדד שמדובר עדיין בשם מצוין לחתול. ↩︎
-
קאנט אוהב את הביטויים האלה, קצת כמו נסראללה, אומר עידו. ↩︎
-
קאנט האמין באמת ובתמים שדברים כמו הפיזיקה הם אמנם אמפיריים, אבל כבר לא יופרכו - בהיותם אמיתות של הטבע. אולם היום דברים כמו גיאומטריות לא-אוקלידיות ופיזיקת קוונטים מערערים על הקו הזה. נקרא לזה שריד היסטורי. ↩︎
-
בטיעון פילוסופי, קל לראות תמיד מבשר אסון. ↩︎
-
שופנהאואר מרחיב ומבהיר נקודה זו בעיקרון הסיבה המספקת, פרק רביעי, ס' 20-24. ↩︎
-
רומז לדקארט. דקארט סבור שהאני החושב קודם לכל ידיעה ותפיסה, וקאנט חושב הפוך - הידיעה והתפיסה מכוננים את האני החושב (בזמן, בשכל...). אלו לעומת יום, שלא מכיר באני בכלל, אלא רק אוסף של מצבי-אני (אני רעב, אני עולה על הרכבת, אני מלטף את ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י בבית הסטודנט, וכו' - בלי עקרון מאחד יחיד). ↩︎
-
קאנט כקאנט נוהג - אלו שלוש שמות קשים לאותו הדבר בדיוק שהוא משחיל לנו בפסקה אחת. ↩︎
-
מסתתרת כאן הנחה סמויה שיש בכלל ניסיון: קאנט מקבל אותה כמובנת מאליה ולא מנסה להניא את הספקן מדעתו בפרויקט הפילוסופי שלו. ↩︎