study/פסיכולוגיה/חברתית/עמדות.md

title, description, published, date, tags, editor, dateCreated

title	description	published	date	tags	editor	dateCreated
עמדות		true	2024-06-11T10:45:50.204Z	פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכולוגיה חברתית	markdown	2024-06-11T08:24:25.906Z

מצגת, טקסט {.is-info}

עמדות הוא אחד התחומים המזוהים ביותר עם הפסיכולוגיה החברתית, ובעל רלוונטיות יומיומית עצומה - שכנוע וביסוס עמדות הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה החברתית.

מהי עמדה?

עמדה היא הערכה של אובייקט באופן חיובי או שלילי {.info}

מילת המפתח היא הערכה - מתן שיפוט כטוב או רע - ביחס לכל אובייקט שהוא - אדם, רעיון, ולמעשה כל מושא מחשבתי.

מרכיבי העמדה

עמדה מחולקת לשלוש מרכיבים - A, B וC, כאשר הרגש (A) נחשב למרכזי ביותר.

רגש (Affect)

תחושות לגבי האובייקט. עם נמשיך עם גרוניך:

• אני אוהב\לא אוהב את שלמה גרוניך
• אני חש כעס\גועל\הערצה\בושה כשאני חושב על שלמה גרוניך

התנהגות (Behaviour)

פעולות הננקטות בייחס לאובייקט וכוונות התנהגות

• אני הולך להופעה של שלמה גרוניך
• אני סוגר את הרדי כשמושמע שיר של שלמה גרוניך

קוגניציה (Cognition)

אמונות לגבי האובייקט. אם האובייקט שלנו הוא שלמה גרוניך, אלו יהיו דברים כמו:

• שלמה גרוניך מוזיקאי מוכשר
• שלמה גרוניך התבטא בצורה גזענית

מדידת עמדות

איך מודדים את העמדה של אדם מסוים ביחס לדבר מסוים?

דיווח עצמי

בגדול, שואלים אותו. דרך נפוצה היא סולם ליקרט - דירוג על פני קנה מידה מסולם 1 (שלילית מאוד) עד 7 (חיובית מאוד)

1	2	3	4	5	6	7
שלילי מאוד	שלילי למדי	שלילי	ניטרלי	חיובי	חיובי למדי	חיובי מאוד
דרך נוספת היא דיפנציאל סמנטי - מציגים טבלה שבקצוותיה שתי קצוות של אותה עמדה (טוב\רע, חיובי\שלילי, אהוב\שנוא) ומבקשים לדרג באמצעותה את האובייקט.

שלמה גרוניך הוא...
טוב	---	---	---	---	---	---	---	רע
חיובי	---	---	---	---	---	---	---	שלילי
אהוב	---	---	---	---	---	---	---	שנוא

עם דיווח עצמי יש הרבה בעיות - הוא לא תמיד מהימן, והאופן שבו מוצגת השאלה משפיע מאוד על התוצאה (מה דעתך על שלמה גרוניך לעומת עד כמה אתם אוהבים את שלמה גרוניך). {.is-warning}

בעיות

יש כמה בעיות עם דיווח עצמי:

• רצייה חברתית אנחנו מבינים מהנוסח של השאלון או מהנורמה מה רצוי\מקובל ועונים לפי זה.

• עמדה לא מגובשת לא תמיד יש לנו עמדה מבוססת על הכל - אנחנו בעצמנו לא יודעים מה אנחנו חושבים.

• בושה\הימנעות מחשיפה אולי הדעה שלי לא פופולרית, או לא מקובלת, או מביכה אותי - ולכן אני לא אחשוף אותה במלואה, אם בכלל.

פתרונות

כל הבעיות האלו משחקות תפקיד מרכזי במדידת עמדות - אבל ישנן כמה דרכים להתגבר עליהן, באמצעות איסוף מדדים נוספים כמו:

• מרכזיות העמדה המידה שהעמדה מרכזית וחשובה לי - ככל שעמדה מקושרת עם עמדות אחרות כך היא מרכזית וחשובה יותר. מבקשים מהנבדקים למקם את העמדה בתוך מערך ההאמנות שלהם.

אם אני אדם מאוד מוזיקלי ומכיר הרבה אומנים, העמדה שלי לגבי שלמה גרוניך יכולה להיות חשובה לי יותר. אם אני בכלל לא שומע מוזיקה, יכול להיות שזו עמדה מקרית עבורי.

• זמינות מידת הנוכחות של העמדה בתודעה שלי. מבקשים מהנבדקים להעלות שטף של דברים ביחס לעמדה הזו, כמה דברים יש לי להגיד על הדבר הזה. לערכיות (חיובי\שלילי) יש פחות ערך - המוקד הוא כמות ושטף המחשבות שעולות.

• • זמן תגובה - ככל שזמן התגובה לשאלה קצר יותר, כך העמדה חזקה יותר.
• • שטף (fluency) - משקף קלות\קושי שליפת תגובה. למשל, ככל שמספר המחשבות שעולות ביחס לאובייקט גדול יותר, כל העמדה חזקה יותר.

• מדדים חבויים (implicit) מדדים בלתי-מודעים ש"מסגירים" את העמדה של הנבדק - דברים כמו

• • תנודות ראש (הסכמה\העדר הסכמה)
• • מדדים פיזיולוגיים (פעילות שרירי פנים, פעילות מוחית)
• • מבחן IAT - Implicit Association Test (Greenwald & Banaji, 1995)¹

סרטון - בנג'י מסבירה את המניע מאחורי השאלון שלה, הIAT. {.is-success}

בין עמדות חבויות לגלויות יש מתאם משמעותי, אבל לא מושלם - עמדות חבויות אינן מייצגות את האני האמיתי, אלא מודדות משהו אחר - הרקע התרבותי, הקישור הראשוני שלנו, וכדומה. {.is-warning}

אז למה בכלל למדוד את זה? מחקרים כן מוצאים קשר בין השיוכים האלה להתנהגות של אנשים בפועל.

ניבוי התנהגות מעמדות

עמדות מנבאות התנהגות?

La Piere (1934) ביקר ב250 בתי מלון, מסעדות ובתי קפה עם זוג סיני צעיר ובדק אם יסרבו לתת להם שירות - רק מקום אחד סירב. מצד שני, בסקר שהופץ למוסדות אחרים ששאל -

Will you accept members of the Chinese race in you establishment? (yes\no)

92% השיבו שלא.

אנו רואים מכך שעמדות אינן מנבאות היטב התנהגות.

Attitudes are poor predictors of behavior! (e.g., Wicker, 1969)

למה?

• חוסר התאמת מסוימות העמדה והתנהגות Azjen & Fishbein, 1977 טוענים שיש חוסר התאמה בין מידת המסוימות של עמדה והתנהגות - בתי העסק נשאלו שאלה כללית, אבל הסינים שהגיעו עם לה-פייר הם יותר מסוימים - לבושים היטב, צעירים, דוברים אנגלית טובה.

גם בסקרים פוליטיים, למשל, ישנה בעיה כזו - השאלות הן בסגנון האם עמדותיך ימניות\שמאלניות, והן מנסות לנבא התנהגות מאוד מסוימת - הצבעה למפלגה מסוימת בקלפי.

• מתח עם השפעות אחרות על התנהגות ההתנהגות שלנו מושפעת מהרבה דברים נוספים - כמו נורמות חברתיות, תפיסת שליטה, Theory of Planned Behaviour.

• סתירות בין רכיבים ישנן סתירות פנימיות בין הרכיבים - הקוגניטיבי, הרגשי וההתנהגותי.

• התנהגות אוטומטית מול עמדות מודעות באחד הניסויים, למשל, הנבדקים (לבנים) הגיבו לנסיין ביותר עוינות כאשר הוצגה בפניהם תמונות של אנשים שחורים.

עקרון ההתאמה

Davidson & Jacard (1979) רצו לנבא את הסיכוי שזוגות צעירים יביאו ילדים בשנתיים הקרובות.

למרבה הפלא, לא הייתה שום התאמה בין העמדה המוצהרת של הזוג ביחס לילדים לבין האם הם הביאו ילדים בפועל. מצד שני, כנשאלו מהי עמדתכם כלפי להביא ילדים בשנתיים הקרובות, ההתאמה הייתה גבוהה (r=0.54). כך הם הדגימו כיצד חידוד העמדה כך שתהיה מסוימת כמו ההתנהגות.

מצד שני, ניתן לבצע את ההתאמה גם על ידי הפיכת ההתנהגות לכללית יותר. Fishbein & Ajzen (1974) עומדים על כך ששאלות כלליות מנבאות בצורה טובה התנהגות כללית יותר (למשל, ביצוע פעילות דתית לעומת ללכת לכנסייה בימי ראשון - עם הראשון יש מתאם גבוה, עם השני לא).

תיאוריית ההתנהגות המתוכננת

התיאוריה (Azjen, 1985) עומדת על כך שההתנהגות מושפעת לא רק מהעמדות שלנו, אלא מעוד כמה מגורמים מרכזיים:

• אמונות התנהגותיות מהי העמדה שלי כפלי התנהגות מסוימת?

• אמונות נורמטיביות מהן הנורמות שאליהן אני חשוף מהחברה\סביבה?

• אמונות שליטה עד כמה אני יכול לשלוט בהתנהגות הזו?

כל אלו משפיעים האחד על השני, ומתנקזים לכדי כוונה לפעול - שאינה תמיד מתורגמת להתנהגות בפועל.

מצד אחד, לתיאוריה יש כוח ניבוי טוב; מצד שני, ממצאים בפועל חושפים הרבה פעמים כיוון השפעה הפוך לזה שהיא מציעה - העמדות שלנו מנובאות מתוך ההתנהגות, ולא להיפך.

ניבוי עמדות מתוך התנהגות

תיאוריות שונות של עקביות קוגניטיבית עומדות על כך שיש לנו צורך שהמחשבות שלנו והפעולות שלנו יהיו עקביות. כשהעמדות שלנו וההתנהגות שלנו לא עקביות, עולה בנו רגש שלילי - דיסוננס (אי נוחות הנובעת מחוסר התאמה).

הצורך הזה בסיסי מאוד, ולכן אנו חותרים לבטל את חוסר ההתאמה הזו על ידי שינוי באחד הרכיבים המתנגשים.

תיאוריית האיזון

תיאוריית האיזון (Heider, 1958) מניחה שצריכה להיות עקביות בין מחשבות לרגשות, והיא מתקיימת כששני אנשים אוהבים\לא אוהבים את אותו האובייקט ולא מתקיימת כשהאחד אוהב והשני לא אוהב את אותו האובייקט.

התיאוריה מסמנת "אוהב" ב+ ו"לא אוהב" ב-. אם דברים (אנשים, אובייקטים וכו') מקושרים בסימני (+) ו (-) הרי שמערכת הקשרים אינה מאוזנת כאשר יש מספר אי זוגי של קשרי (-).

למשל, אם יש לי שני חברים טובים שלא אוהבים אחד את השני, משולש הסנטימנטים אינו מאוזן: אני מחבב את ג'רי (+) וגם את ניומן (+) אבל ג'רי לא מחבב את ניומן (-).

האויב של אויבי הוא חברי מדגים משולש מאוזן: אני מחבב את ג'רי (+) ולא מחבב את ניומן (-) וגם ג'רי לא מחבב את ניומן (-).

דיסוננס קוגניטיבי

Festinger, 1957 עומד על התופעה של דיסוננס קוגניטיבי - חוסר עקביות בין:

• מחשבות שונות אני נגד אלימות וצריך להחזיר למי שמכה אותך

• התנהגות ומחשבה עישון רע לבריאות ואני מעשן

• התנהגויות לא תואמות אני חוסך בחשמל ואני קונה כלים חד פעמיים

מבין השלושה, פסטינגר סבור שהתנהגות היא הקשה ביותר לשינוי, ולכן המצב האחרון הוא הגרוע ביותר; קל יותר, לשיטתו, לשנות מחשבה מאשר התנהגות.

מה קורה שעולה דיסוננס כזה? פסטינגר מתאר אותו כהפרה חמורה של האיזון - ממש כמו רעב או צמא. איך נפתרים מזה?

• שינוי מחשבה אני נגד אלימות וגם צריך להחזיר את מי שמכה אותך? אולי אני לא כזה נגד אלימות.

• הוספת קישור עישון רע לבריאות אבל אני מעשן? כן, אבל אחרת אני אהיה לחוץ, וזה גרוע יותר

• שינוי התנהגות אני חוסך בחשמל וגם אני קונה כלים חד פעמיים? אני מפסיק לקנות כלים חד פעמיים.

ביומיום, דיסוננס מוגדר בתור הפן המחשבתי - התחושה הלא נעימה שעולה. פסטינגר מגדיר את הדיסוננס גם בתור הפן ההתנהגותי - אני מתנהג בצורה דיסוננטית. {.is-warning}

איך מתגברים על הדיסוננס?

פתרונות

• הצדקה לאחר החלטה Brehm (1956) מראה כיצד אחרי שביצענו החלטה אנחנו מתרצים לעצמנו מדוע זו הייתה ההחלטה הטובה.

ברהאם טוען כי כל בחירה בין חלופות רצויות כרוכה בדיסוננס קוגנטיבי מסוים. הפיתרון שהוא מתאר הוא הוספת ערך נוסף לבחירה שנקטנו בה - הוא אפילו יותר טוב ממה שחשבנו קודם.

בניסוי שלו, ברהאם הציג לסטודנטיות אוסף של מכשירים חשמליים (הוא טען בפניהן שזה סקר שוק) וביקש מהן לדרג את מידת האטרקטיביות של כל אחד מהמכשירים. לבסוף, הציע להן לבחור בין שתי מכשירים לקחת איתן, כאות תודה על השתתפותן בניסוי.

• בתנאי הדיסוננס, הוצע לנבדקות לקחת אחד משני מכשירים שהן דירגו בדירוג גבוה - קשה לבחור ביניהם.
• בתנאי הנגדי, הבחירה הייתה בין מכשיר עם דירוג גבוה למכשיר עם דירוג נמוך; הבחירה כאן פשוטה ואין דיסוננס.

לאחר הבחירה, ביקשו מהן לדרג שוב את המכשירים. האם דעתן השתנתה?

בתנאי הדיסוננס הגבוה, הנבדקות אכן שינו את דעתן - הן דירגו לפתע את המכשיר שקיבלו דירוג גבוה יותר. בתנאי הנגדי, לא היה שינוי מובהק בדירוג המכשירים לאחר הבחירה.

• הצדקת מאמץ דיסוננס המתעורר לאור השקעה של זמן, כסף או מאמץ שאינה נושאת פרי כמצופה, לרוב ייפתר על ידי הצדקת המאמץ. טיפול פסיכולוגי הוא דוגמה נפוצה למאמץ שנוטים להצדיק.

• יצירת היענות Festinger & Carlsmith (1957)² מדגימים כיצד נשנה את העמדה שלנו כדי להצדיק מצבים שאינם בשליטתנו.

בניסוי שלהם, החוקרים מבקשים מהנבדקים בתנאי הביקורת לבצע משימות משעממות במשך שעה. לאחר מכן הם מתבקשים לתת הערכה:

1. עד כמה הניסוי היה מעניין?
2. עד כמה היית רוצה להשתתף בניסוי דומה נוסף?

בקבוצות הניסוי, הנבדקים עושים את אותן המטלות המשעממות במשך שעה, אבל מספרים להם שבודקים עד כמה הניסוי מושפע מציפיות. אומרים להם שהם בקבוצת הביקורת, ומבקשים מהם לאחר הניסוי לשקר לנבדקים הבאים ולספר להם שהניסוי מעניין. הם מקבלים על כך תשלום - דולר אחד בתנאי דיסוננס גבוה, 20 דולר בתנאי דיסוננס נמוך.

אחרי שהם עושים את זה, שואלים אותם, בדיוק כמו את קבוצת הביקורת:

1. עד כמה הניסוי היה מעניין?
2. עד כמה היית רוצה להשתתף בניסוי דומה נוסף?

החוקרים מייצרים דיסוננס - הניסוי משעמם אבל הנבדק מתבקש להגיד שהוא מעניין. בתנאי הדולר, הדיסוננס לא נפתר - זה מעט כסף - אבל בתנאי ה20 דולר, הדיסוננס נפתר - זה די הרבה כסף. החוקרים התעניינו כיצד התנאי הזה ישפיע על הדיווח שלהם בסוף הניסוי. היות ויש דיסוננס בין קוגניציה והתנהגות, ואת ההתנהגות כבר לא ניתן לשנות (הניסוי כבר קרה), החוקרים שיערו שהנבדקים ישנו את העמדות שלהם - וזה אכן מה שקרה.

סרטון - פסטינגר מדבר על הניסוי {.is-success}

---

1. ר' גם: Project Implicit - הסברים ודוגמאות על השאלון ↩︎

2. אחד המחקרים הכי מצוטטים בפסיכולוגיה החברתית. ↩︎