6.2 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ראסל | true | 2024-01-28T15:43:58.427Z | markdown | 2024-01-28T14:22:44.178Z |
ראסל מתקן ובונה על התיאוריה של פרגה, לאור מה שהוא רואה ככישלון התיאוריה של פרגה בהסברת ביטויים מורים - כמו האיש הזה, איש כלשהו או מלך מרוקו.
בעיית הביטויים המורים של פרגה
פרגה מתקשה להתמודד עם ביטויים כמו מלך צרפת הוא קירח כאשר הם אינם מצביעים על אובייקט כלשהו בעולם (משום שאין מלך צרפת). מהנקודה הזו מבליח ראסל, עם פיתוח משלו על גבי התיאוריה של פרגה.
ראסל סבור שיש להתייחס לתיאוריה פילוסופית כמו לתיאוריה מדעית - ככל שעולה בכוחה להסביר יותר תופעות ("היבכים"), כך ערכה ההסברי עולה והרי שהיא קרובה יותר לאמת. ראסל מציין שלושה "היבכים"1 בתיאוריה של פרגה:
בעיית ההקשר הפסיכולוגי
תחילה, חוזר ראסל על עקרון הכסות (אקסטנציונליות) - שניתן להחליף ביטוי בפסוק בכל ביטוי אחר שחל על אותם האובייקטים בדיוק בעולם. נניח והמחבר של ווברלי הוא סקוט, וג'ורג' הרביעי מדבר על המחבר של ווברלי. פרגה סבור שלא ניתן יהיה במקרה כזה להחיל את 'המחבר של ווברלי' ב'סקוט', בטענה שמדובר בהקשר פסיכולוגי - ג'ורג' לא בהכרח יודע שמדובר באותו האדם ממש. לכאורה, עקרון הכסות לא עובד ברגע שנכנס הקשר פסיכולוגי: המחבר של ווברלי וסקוט הם ברי החלפה בפסוק המחבר של ווברלי מוכשר מאוד, אבל לא בג'ורג' חושב שהמחבר של ווברלי מוכשר מאוד.
בעוד שפרגה פותר את הבעיה הזו, הפתרון קצת דחוק, ולא טבעי; למה שההוראה של ביטוי תשתנה רק בהקשר מסוים? הוראה אמורה להורות על האובייקט, בכל הקשר שהוא; בקיצור, ראסל לא השתכנע.
בעיית הסתירה ("החוק השלישי הנמנע")
הביטוי הזה מציף בעיה נוספת:
א' הוא ב' או שא' הוא לא ב'2
לכאורה, יש כאן הכרח לוגי: או שדבר הוא א', או שדבר הוא ב'. אלא שאם נבחן את מלך צרפת, 'מלך צרפת הוא קירח' או 'מלך צרפת אינו קירח' חייבים להיות אמיתיים, אבל הנה - שניהם שקריים, משום שאין כלל מלך צרפת! הפסוק אינו אמיתי, ואינו שקרי!
כיצד יכולה אי-ישות יכול להיות נושא של טענה?, תוהה ראסל ^בזלזול^. ברגע שאין לפסוק ערך אמת, ואין לו אובייקט בעולם, אני בעצם לא יכול להגיד את זה בכלל.
בעיית הכסות
ויש אפילו עוד בעיה: המלך של צרפת הוא קירח בפירוש נראה לנו כבעל משמעות: נראה שהוא מדבר על אובייקט בעולם, ויש לו מבנה פונקציונלי (למשל: Fa), ואנו מבינים אותו כבעל משמעות. אבל אין אובייקט שמספק את התיאור: לפסוק הזה אין שום כסות בעולם.
האובייקט הריק של מיינונג
ראסל מציג גם פתרון מוצע - מיינונג טוען כי כל ביטוי שמתיימר להורות על משהו, כמו מלך צרפת הקירח או הריבוע העגול, אכן מכונן עצם שכזה, גם אם אינו קיים. הוא מתיר עצמים שאינם קיימים - שמות ריקים - ובכך פותר את הקושי. אלא שראסל לא מתשכנע: הוא קובע כי הפתרון של מיינונג מפר את חוק הסתירה: הוא מצביע על אובייקט, ואז קובע שאינו קיים - שהוא ישנו ושהוא איננו. לפיכך, הוא פשוט לא יכול להיות.
הפתרון של ראסל
הבעיות האלו נובעות כולן מכך שאנו מניחים שתיאור מיידע מתפקד כמו שם פרטי, בכך שמורה על אובייקט בעולם. כאן מבליח ראסל עם הפתרון שלו: הוא שולל את ההנחה שתיאורים מיידעים מורים על אובייקט, ובוחר לכונן אותם כפסוקים מכומתים. מתחת למבנה הדקדוקי הזהה, מסתתר מבנה לוגי אחר:
לא:
- מלך צרפת הוא קירח {.is-danger}
אלא:
- יש לפחות דבר אחד כזה "מלך צרפת" (יש לפחות דבר אחד שהוא K)
- יכול להיות רק X אחד כך שX הוא מלך צרפת (אין יותר מדבר אחד שהוא K)
- אם תמצא X שכזה, הוא מלך צרפת (מה שהוא X הוא K)
- אותו מלך צרפת הוא קירח:
(Ǝx(Kx (UyKy->x=y) ^ Bx){.is-success}
הביטוי החדש הזה לא מורה על אובייקט - הוא רק כללים לוגיים (אם אמצא מן X שכזה, אז הוא מלך צרפת והוא קירח)
כעת, אפשר לשלול את הביטוי הזה:
- לא נכון שיש מלך אחד ויחיד לצרפת והוא קרח
- יש מלך אחד ויחיד לצרפת והוא לא קירח 2 מנביע שיש מלך צרפת, 1 לא מנביע שיש מלך אחד לצרפת 1 אמיתי, והוא השלילה של "המלך של צרפת הוא קירח"
- לא נכון שיש מלך אחד ויחיד של צרפת שהוא לא קרח
כעת, במקום להורות על אובייקט (מלך צרפת), ביטויים כאלו הם פרדיקטים - וככאלו, יכולים לקבל ערך שקרי.
-
קשיים, תסבוכות, פאזלים ↩︎
-
ר' גם: חוק הסתירה האריסטותלי ↩︎