12 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| התיאוריה של אריקסון מאהלר | true | 2024-07-25T16:30:29.081Z | פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב | markdown | 2024-07-25T15:40:24.093Z |
מצגת {.is-info}
התיאוריה הפסיכו-חברתית
אריק אריקסון
אריק אריקסון1 פיתח את התיאוריה הפסיכו-חברתית, שמנסה לתאר, כמו פרויד ואחרים, איך האישיות מתפתחת. אלא שבניגוד לאלו, אריקסון מציב את התפתחות האישיות לכל אורך החיים - ולא רק בילדות ובגיל ההתבגרות.
אריקסון חי בתקופתו של פרויד, ומרחיב על התיאוריה שלו - הוא מוסיף את ההיבטים החברתיים, מעבר לדחפים. אריקסון לא רואה בהם דבר רע - אלא כגורם חשוב ומשמעותי בעיצוב האישיות. בכל שלב, אומר אריקסון, יש משבר כלשהו - שנובע מעימות בין הצרכים המולדים לצרכים החברתיים. מול כל עימות כזה יש פתרונות רעים - כניעה לדחף האחד או השני - או פתרונות טובים, בדמות פשרה.
אריקסון נולד בדנמרק לאבא ממוצא יהודי ואמא נוצריה. אמו מתחתנת מחדש עם רופא יהודי, שאריקסון לא יודע שאינו אביו. קבוצת השווים שלו דוחה אותו - הוא ארי מדי ליהודים ויהודי מדי לארים - ובסיום התיכון, מגיע ללימודי אומנות, נודד לגרמניה, ומגיע בסופו של דבר לוינה, לבית הספר המטופלים של פרויד. הוא עובר הכשרה עם אנה פרויד, עובר ללונדון ומשם לארצות הברית, פותח מרפאה פרטית בבוסטון ועובד במוסד לעבריינים צעירים. הוא פוגש אנתרופולוגיות כמו מרגרט מיד ומתוודע מהן לדרכי הגידול השונות של ילדים במקומות רחוקים.
התיאוריה של אריקסון לא נחקרה הרבה, וכשכן - בעיקר סביב גיל ההתבגרות.
לעומת פרויד
| גיל | השלבים הפסיכו-סקסואליים של פרויד |
|---|---|
| לידה - 1 | אוראלי |
| 1-3 | אנאלי |
| 3-6 | פאלי |
| 7-11 | חביון |
| 12-16 | גניטלי |
| בגרות מוקדמת | |
| בגרות | |
| בשלות\זקנה |
פרויד טוען שהאישיות מתפתחת בשלבים, וכל שלב מתבטא בדחפים באיזור אחר - דרך הפה (נושך, יונק, וכו') וככה הלאה, ומטרת ההורים היא לא לאפשר יצירת קיבעון.
| גיל | השלבים הפסיכו-סקסואליים של פרויד | השלבים הפסיכו-חברתיים של אריקסון \ |
|---|---|---|
| לידה - 1 | אוראלי | אמון לעומת חדשנות (פתרון: תקווה) |
| 1-3 | אנאלי | אוטונומיה לעומת בושה וספק (פתרון: כוח רצון) |
| 3-6 | פאלי | יוזמה לעומת אשמה (פתרון: הצבת מטרות) |
| 7-11 | חביון | חריצות לעומת נחיתות (פתרון: מיומנות) |
| 12-16 | גניטלי | זהות לעומת בלבול תפקידים (פתרון: נאמנות) |
| בגרות מוקדמת | אינטימיות לעומת בידוד (פתרון: אהבה) | |
| בגרות | פוריות לעומת קיפאון (פתרון: דאגה ואכפתיות) | |
| בשלות\זקנה | שלמות האגו לעומת יאוש (פתרון: תבונה) |
לעומת פרויד, אריקסון אומר שהסוגיה היא לא רק סיפוק הדחף, אלא גם הגורם החברתי מולו הדחף הזה מסופק. כל שלב הוא סוגיה חברתית, ואין קיבעון - האישיות היא תמיד דבר דינאמי.
אריקסון רואה את החיים כרצף שלבים, שלכל אחד מהם משבר ייחודי - שפתרון טוב עליו יקנה רווח לעתיד. ההתפתחות היא תהליך המוביל לאחדות האני (לעומת האיד, אגו והסופר אגו) - קבלה של עצמך ושל מעגל חייך כבעלי ערך, ותוצאתה תחושה של השלמה וסיפוק.
אמון לעומת חשדנות
בגיל 0-1 שנים.
זוהי התקופה התלותית ביותר בחיי התינוק. הוא חי ואוהב דרך הפה (Erikson, 1963). הקשר החברתי בשלב הזה הוא בין הילד לאמו, וביניהם יוכל להיווצר אמון בסיסי, או חשדנות - ובמקרה הטוב, יפיק מהם תקווה - אמון בסיסי בעצמו ובאחר בהמשך החיים. מנגד, אם האם אינה מתפקדת טוב מספיק (לא באופן מושלם), תיווצר חשדנות - שתלווה את התינוק גם כן. אם האם מתפקדת מספיק טוב, נוצרת תקווה - שבסופו של דבר, התינוק יקבל את המענה; לא נדרשת הורות מושלמת.
אוטונומיה לעומת בושה וספק
בגיל 1-3 שנים.
התינוק לומד להחזיק ולהרפות, מתחיל לחקור אוטונומיה, ומתחיל להכיר בושה וספק. להחזיק ולהרפות הם עניין של שליטה - הילד מגלה את היכולות שלו, לעיתים מצליח, ולעיתים נכשל, ומתחיל לחוש בושה וספק. הורים שמביעים אמון בילד, ומאפשרים לו חופש בהתאם ליכולותיו, שאינם שופטים אותו בחומרה, יעזרו לו לפתח אוטונומיה, שממנה יצמח כוח רצון.
יוזמה לעומת אשמה
בגיל 3-5 שנים.
התינוק מתחיל ליזום, ומתחיל להשתחרר מהתלות בהורים שלו ובוחן את יכולתו בעולם. הוא מכיר במאבק עם ההורה מאותו המין - התסביך האדיפלי\אלקטרה של פרויד. אם מגיבים למאבק בחומרה, תתפתח אשמה, שיכולה לשתק את הילד. אולם אם ההורים מקבלים את היוזמה, ומתעלים אותה לערוצים מקובלים ומועילים, הילד ילמד לא להיכנע בצורה עיוורת לחברה - הצבת מטרות.
חריצות לעומת רגששי נחיתות
בגיל 6-11 שנים.
הילד נכנס יותר לחברה - לבית הספר, לעבודה - בצורה יותר מחייבת: לטקסים, לפעולות חברתיות, בכלי החברה - לקרוא, לכתוב, חשבון, קשרים חברתיים. הילד לומד יכולות - כל חברה ויכולותיה שלה - ועובר חברות. אם הוא מצליח להסתגל לכל הרעש הזה, נהדר - תעלה מסוגלות (competence). מצד שני, אם ייכשל - בכתיבה, בציד, במה שזה לא יהיה בחברה שלו - הוא עלול לחוש נחיתות. בשלב הזה, הילד מתחיל לפתח מיומנויות שונות - כל חברה ומה שהיא מכוונת אליו.
זהות לעומת בלבול תפקידים
בגיל 12-18 שנים.
זהו שלב ההתבגרות (adolescence). מתגבשת בו הזהות, והמורטוריום החברתי. הילד נדרש לגבש זהות - מי אני? מה אני רוצה? מה אני חושב? לגבי החברה, פוליטיקה, כסף, דת, מגדר...
ההתפתחות הקוגניטיבית האדירה מובילה לשינויים בדפוסים שהתגבשו קודם, לצד דרישות גוברות מהחברה, ונוצר בלבול תפקידים. החברה מעניקה להם את המורטוריום - שמיטת חובות - הזמן החברתי שנדרש לבדוק ולהתגבש (ללכת לבייביסיטר, לבחון מגמות, וכו'). אבל בסוף, החברה תדרוש זהות.
לא כולם מצליחים לגבש את הזהות הזו, ומובילים לבלבול תפקידים, שמובילה לתחלואה נפשית ואפילו לעבריינות. אולם צליחת המשבר הזה תוביל לנאמנות, שתלווה אותו כל החיים.
ספרציה ואינדיוידואציה
מרגרט מאהלר לא התכוונה להיות התפתחותית - היא פסיכו-אנליטיקאית.
מאהלר נולדה בסוף המאה ה19 לרופא יהודי ולבחורה צעירה מאוד, ולא בשלה לאמהות. האמא דוחה אותה, והאב גאה בה מאוד - יש לי בת כמו בן. למרגרט נולדת אחות, והאם כבר בשלה - ומרגרט נהיית דחויה אפילו יותר. מאהלר לומדת אומנות, מוותרת אחרי סמסטר, ואחרי אישור מאביה עוברת ללמוד רפואה. היא מודעת לשיח הפסיכו-אנליטי המתפוצץ בתקופה זו, מתמחה אצל רופאה ולא מסתדרת איתה (שיקוף של האמא?). היא עובדת עם ילדים במצוקה (אנחנו חושבים היום שעל הרצף), עד שהנאצים עולים לשלטון ומאהלר בורחת לבריטניה. שם היא מתחתנת ומתרגשת מיד, אמה נרצחת בשואה, ומאהלר נשארת קשורה לאביה עד סוף חייה.
איך ילדים מתפתחים ומגבשים אישיות?
השאיפה הבסיסית של הילד, אומרת מאהלר, היא לכיוון יצירת עצמאות, נפרדות מההורים, ויצירת אישיות ייחודית. התיאוריה מתארת מעבר משלב אוטיסטי-נורמלי - ייחוד מוחלט עם האם - להיפרדות פיזית ורגשית לכדי אדם נפרד.
השלב האוטיסטי הנורמלי
מהלידה עד גיל חודש.
בשלב זה, התינוק לא באמת הגיח לעולם עדיין - הוא בעיקר ישן, לא רואה טוב, לא שומע טוב. הוא מנותק, ואין עדיין שום צורה - התינוק חווה את העולם כמערכת סגורה - רעב בא והולך, והתינוק לא מכיר בכך שהוא חי מבחוץ. מאהלר מושלת זאת לביצת ציפור. כל האנרגיה הנפשית מרוכזת כלפי פנים, ואין הבדל בין התינוק לאם.
השלב הסימביוטי
מגיל 1-4 חודשים. זהו השלב החשוב ביותר אצל מאהלר.
התינוק חווה את עצמו ואת האם כדבר אחד - התינוק הוא סימביוטי2 . יש לו תלות מוחלטת באמא, ואין הפרדה - הוא והאמא אותו הדבר ממש. נוצרת הכרה מעומעמת בעולם החיצוני - הכרה בהקלת המתחים מבחוץ.
החוויה של התינוק היא אומניפוטנטית - תחושה שהאנרגיה שמושקעת ביצור הסיביוטי הזה, "אמאני", כל יכולה. זוהי חוויה מכזית להמשך ההתפתחות התקינה - אב-טיפוס של קשר בעולמו של התינוק.
ספרציה אינדיוידואציה
הבחנה
מגיל 6-10 חודשים.
אימון
מגיל 10-15 חודשים.
התקרבות מחדש
מגיל 14-24 חודשים
אינדיוידואציה וקביעות אובייקט רגשי
מגיל שנתיים-שלוש והלאה.