study/פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/חלקים.md

title, tags

title	tags
אילו חלקים יש לי?	שנה_ג סמסטר_ב פילוסופיה מטאפיזיקה

!!! info "מאמרים" Carmichael, 2020, Olson, 2008, Baker, 1997

אורי מזהיר שהנושא הזה נועד לעצבן אותנו במטרה תחילה. למשל,

החידה של דיאון ותיאון

פילון האלקסנדרוני מתאר את החידה של הפילוסוף קריסיפוס -

Suppose that Dion is a regular man whose left foot is annihilated at time t. Prior to t, Dion is exactly located in a region that is shaped like a fully intact man. After losing his foot, Dion is exactly located in a region (call it R) that is shaped like a man who is missing his left foot. If there was an object inhabiting R prior to $t$—call this object either “Dion’s left foot complement” or “Theon”—then you might ask what is the relationship is between Dion and this object after t.

כלומר, היה אדם בשם דיאון. דיאון מאבד בנסיבות מוזרות את כף רגלו השמאלית, מבלי לזוז, ושרד את האירוע. עתה יש משהו בצורה של דיאון, באותו המקום, זולת כף רגלו השמאלית - המשלים-לכף-רגל-שמאל של דיאון. מה קרה לעצם הזה? מהו היחס בין דיאון, שממלא את R אחרי זמן t, לבין העצם הזה שמילא את R לפני זמן t ("תיאון" - משלים כף רגלו השמאלית של דיאון)?

אין חלקים שרירותיים

ואן אינוואגן ואולסון דוחים את קיומו של "תיאון", או כף הרגל השמאלית של דיאון. דיאון הוא שלם ללא חלקים כאלה ואחרים שממלאים איזורים בחלל - יש "דיאון", אבל חלקים שממלאים אזורים בחלל - אין; אין "כף הרגל השמאלית של דיאון".

למה ואן אינווגן חושב שאין לנו רגליים?

• דיאון שורד את השמדת כף רגלו השמאלית. אם היה "תיאון", גם הוא שורד את זה - לא קרה לו כלום (תיאון נותק מדיון, אבל באיזור של תיאון הכל בסדר).
• אם תיאון אי פעם היה קיים, תיאון ודיאון ממלאים את אותו האיזור במרחב, וחופפים את כל חלקיהם החופפים (של תיאון).
• אבל, זה לא אפשרי; שני עצמים חומריים לא יכולים להתקיים באותו האיזור במרחב.
• כלומר, אין ומעולם לא היה תיאון. תאכלו מודוס טולנס.
• כלומר, תיאון אינו שונה מרגל שמאל של דיאון מבחינה מטאפיזית; כל הבדל, אם יש כזה, הוא שרירותי.
• כלומר, אין ומעולם לא התקיימו לא תיאון ולא כף רגלו השמאלית של דיאון.

אין שום סיבה שתיאון ייכחד מפגיעה במשהו שהוא לא הוא; דיאון עצמו שורד את הפגיעה; וכך יוצא שיש שני יישים באותו האיזור בדיוק, וזה כמובן אבסורד.

(אורי מדגיש: זו מרגישה כמו שאלה סמנטית קטנונית ולא שאלה מטאפיזית רצינית. טוב מאוד).

אולסון מציע טיעון דומה:

• אם תיאון קיים, אז גם תיאון וגם דיאון הם ישים בעלי מוח אחד וכך ישנה גם אחדות במצביהם הפסיכולוגיים.
• אבל, אין יותר מעצם אחד עם המצבים הפסיכולוגיים של דיאון - יש רק את דיאון.
• כלומר, אין תיאון.
• אבל, תיאון לא שונה בשום אופן לא שרירותי מרגל שמאל של דיאון.
• כלומר, אין גם את רגל שמאל של דיאון.

אבל, גם דיאון לכאורה הוא חלק משלם גדול יותר כזה או אחר. למה הקיום שלו לא שרירותי מטאפיזית, כמו חלקיו?

לואן אינווגן ולאולסון יש תשובות שונות. הראשון אומר:

• דיאון הוא אורגניזם - יצור שיש לו חיים; יש הנושא את התכונה של להיות-חי. התכונה הזו היא הבדל משמעותי מבחינה מטאפיזית.

והשני מוסיף:

• לא רק שדיאון הוא אורגניזם - הוא גם יש חושב. גם זו תכונה משמעותית מטאפיזית: הוא לא סתם חומר, הוא גם חי, ואפילו חושב¹ .

אז למה שנקנה נעליים?

ביקורת

להרבה אנשים יש כפות רגליים.

לזאת ניתן להשיב - נדמה לנו שזה נכון. אבל אפשר להסביר את זה כאינטואיציה שקיימים יישים שהם חלקים לא-שרירותיים. כלומר, אין כפות רגליים - יש דברים שמסודרים בצורת כף רגל.

ברווזוני גומי. לא קיימים.

הטיעון של אולסון נשען על נוכחותם הבלעדית של המצבים הפסיכולוגים של דיאון בדיאון - רק לדיאון יש את מצביו הפסיכולוגים של דיאון. ניתן לטעון שזה לא המצב - שכל יש בעל המוח ומערכת העצבים של דיאון נושא את המצבים הפסיכולוגיים של דיאון.

אולי אפשר להגיד שהוא הדבר החושב היחיד שאינו חלק ממשהו אחר, או לכל הפחות הדבר החושב הכי גדול עם המצבים של דיאון. למה שלא נגיד את זה?

אולסון טעון כנגד שהעמדה שלו מניחה שבכל תת-איזור של דיאון יש אובייקט שרירותי חושב.

אבל אז, מה קורה כשדיאון אומר "אני"? למה מותר לנו להגיד את זה?

• היא מצביעה על כל היישים החושבים. "דיאון" הוא לא שם דבר אחד.

• היא מצביעה על האובייקט הגדול ביותר שנושא את המוח של דיאון - חייב להיות אחד כזה. אבל לא ברור ש"דיאון" זה יש מובחן מספיק בכדי לכונן דבר אחד ויחיד כזה (השיער שלו הוא דיאון? זה סתם חלבון; את הלכלוכים? הציפורניים?...). איפה דיאון נגמר?

יתרה מכך, העמדה של דיאון נשענת על כך שכל מה שעונה ל"דיאון" מכיל את המוח השלו וככזה את המצבים הפסיכולוגיים שלו. אבל, המוח יכול לשרוד והמצבים הפסיכולוגיים - לאו דווקא; המוח הוא גיבוב חומרי, ונשאר גם לאחר המוות - בלי לייצר יותר מחשבות.

העמדות של ואן אינווגן ושל אולסון, כמובן, מוזרות. אין לכם כפות רגליים, ואין שולחנות או ברווזי גומי: יש רק פשוטים, שמסודרים בצורות כאלו וכאלו, שאנחנו אוהבים לקרוא להם ברווז גומי. הם לא יוצרים יש - הם ריבוי.

זו נשמעת כמו נקודה קטנונית למטאפיזיקאים, קנטרנים, ומטאפיזיקאים קנטרנים. כארמייקל חושב אחרת.

יש רק חלקים רגילים

לטענתו, יש הבדל מטאפיזי מעניין בין כף הרגל השמאלית של דיאון לתיאון. למה?

כארמייקל חושב שאינווגן חייב להגיד כך: אם תיאון קיים אחרי t, אזי שיש שני עצמים חומריים באותו המקום - תיאון וכף רגלו השמאלית של דיאון. זאת אמרנו. אבל קיומה של כף רגל שמאל של דיאון לא גורר את זה - וזה הבדל משמעותי מטאפיזית. כלומר, ההבדל הנובע משני היישים הוא משמעותי מטאפיזית. הרעיון של אולסון נופל באופן דומה: קיומם של יישים חושבים מרובים לעומת דיאון הוא הבדל משמעותי מטאפיזית.

יש חלקים

בייקר וזימרמן חושבים שאחרי t גם דיאון ותיאון קיימים - ישנם שני עצמים פיזיקליים שונים באותו המקום ובאותו הזמן, המורכבים מאותם חלקים חומריים.

המחיר של העמדה, הוא שצריך להסביר - איך ישנם שני עצמים פיזיקליים באותו הזמן ובאותו המקום בדיוק?

בייקר אומר כך -

ב450 לפנה"ס, הפסל מירון (Myron) פיסל את הדיסקובולוס (Δισκοβόλος) - זורק הדיסקוס. הדיסקובולוס לא שרד, ויש לנו רק העתקי שיש רומיים.

נניח ומירון יצר את המקור, מארד, כך:

• יצק את החצי הימני לתבנית מתאימה אחת
• יצק את החצי השמאלי לתבנית מתאימה אחרת
• התיך את החלקים ברגע אחד, וחיבר אותם (נניח לצורך הדרמה שבאותו הרגע אמר - "הריני קורא לגוש הארד שנוצר בהלחמה זו גושארד").

באותו הרגע בדיוק, אפשר לחשוב ששני דברים באו לכדי קיום: גוש הארד (נכנה אותו "גושארד" - BP) השלם שממנו עשוי הדיסקובולוס, והפסל - דיסקובולוס).

אי אז כשהוא אבד, שני הדברים האלו אבדו: גם גוש הארד BP חדל מלהתקיים, ובזאת גם הפסל.

בייקר טוען:

• דיסקובולוס הוא פסל.
• BP אינו פסל - הוא יכול להיות קיים מבלי להיות פסל (סתם גוש ארד)

פסל היא מילת סוג - באות בשתי טעמים:

1. מילת עצם (פסל, צבי, חתול) מסמנת מהות - שום דבר שהוא חתול לא יכול להמשיך להתקיים ולהפסיק להיות חתול; היות-חתול מהותית לכל החתולים.

   כלומר, אנחנו מסווגים את דיסקובולוס כעצם - הוא פסל, ולא יכול להפסיק להיות פסל ועדיין להתקיים.

2. מילת שלב (גבר, אישה, שלב) מסמנת שלב - הייתי ילד, ועכשיו אני גבר; שתי המילים האלו מתארות שלב, ששרדתי - לא הפסקתי להתקיים כי הפסקתי להיות ילד.

אם נתיח את גוש הארד, דיסקובולוס יושמד, אך לא גוש הארד BP. כלומר, BP הוא לא פסל במהותו.

כלומר, הנחנו שדיסקובולוס הוא מילת עצם, ושBP מציין שלב - לא מהות. BP ודיסקובולוס הם שונים - כי האחד פסל במהותו, והשני לא² .

אם הם שונים, הרי ששני עצמים פיזיקליים יכולים להיות באותו המקום ובאותו הזמן!

דיסקובולוס וBP. מתקיימים באותו המקום ובאותו הזמן (ויקיפדיה).

ביקורת

• לדיסקובולוס ולBP יש את אותם האטומים ממש כחלקים. כל אטום של דיסקובולוס הוא אטום של BP ולהיפך.

• אם לדיסקובולוס ולBP יש את אותם האטומים כחלקים:

  • או שהם זהים זה לזה
  • או שהם שונים זה מזה בסוג

• אם הם דברים מסוגים שונים, חייב להיות משהו שנכון על האחד ולא על האחר, שמבחין ביניהם.

---

1. אולסון לא כזה רוצה - מבחינתו יצורים חיים וחושבים הם היינו הך - אבל הוא ממש יכול. ↩︎

2. משחק על עקרון הזהות של הבלתי-נבדלים (לייבניץ). ↩︎