5.9 KiB
!!! info "מצגת"
אקזיסטנציאליזם הוא החוט המקשר בין התיאוריות הקלאסיות, הפסיכודינאמיות, לבין התיאוריות האמפיריות העכשוויות - הביהוויוריסטיות. המתח בין התיאוריות הפסיכודינאמיות לבין התיאוריות הביהוויוריסטיות משחקות על המתח הפילוסופי בין רצון חופשי לדטרמיניזם - בין האפשרות שלנו לכוון את עצמנו לבין הדברים שהכוחות החיצוניים כופים עלינו מראש. אקזיסטנציאליזם נוטה לגישות של רצון חופשי.
אקזיסטנציאליזם מגיע מהפילוסופיה, בפרט מקירקגרד, הוסארל (אני חווה משמע אני קיים), היידיגר, סארטר וקאמי - וכמו הרבה ממנה זלג לפסיכולוגיה.
המודל האקזיסטנציאליסטי הוא מסע מסוים, בניסיון ליצור פשר מסוים לחיים, למקם את עצמנו בעולם - ולא כפתרון למצב פתולוגי; הוא גישושי יותר מאשר אישושי.
מאפיינים בסיסיים
האקזיסטנציאליזם מדגיש את ייחודו של האדם כרפלקטיבי (self-reflective) - קיום אנושי מתבונן בעצם קיומו ומשמעותו.
האדם נמצא תמיד בהתהוות, בbecoming, בסוג מסוים של תנועה מתמדת לעבר משהו. האקזיסטנציאליזם כחקר האדם מתמקד בחווית הסובייקט, מושלכות, חופש בחירה ומציאת משמעות. הוסארל עסק בפונמנולוגיה, החוויה הנצפית; היידיגר הדגיש את התנועה בתוך החוויה הזו, וההשלכות שמעורבות בה - איפה גדלנו, איך, ואיך אנחנו מתמודדים עם ההשלכות; סארטר עסק בחופש קיצוני, ועל האופן שבו הבחירות החופשיות שלנו מעצבות אותנו; ולבסוף, בקירקגארד וקאמי, שמדגישים שהבחירות נעשות למען יצירת משמעות בתוך העולם האבסורדי.
שלושה תיאורטיקנים מרכזיים בזרם האקזיסטנציאליסטי הם ויקטור פרנקל, רולו מאי וארווין יאלום.
פרנקל - לוגותרפיה
He who has a why to live for can bear with almost any how
ויקטור פרנקל ניסח את התיאוריה שלו כאסיר במחנות הריכוז בשואה. הרעיון המרכזי של פרנקל הוא שעיקר תכליתו של האדם הוא מציאת משמעות - ומכאן פיתח את גישת הלוגותרפיה1 - גישה חלופית לפסיכואנליזה שמתמקדת במשמעות.
פרויד התמקד ברצון לעונג; אדלר, על בסיס ניטשה, מתמקד ברצון לעוצמה; פרנקל מחדד וניצב על רצון למשמעות. משמעות חייבים למצוא - אי אפשר לקבל או לתת אותה; ומה קורה כשאינה בנמצא?
לפי פרנקל, מתחולל משבר קיומי - חוסר משמעות, חלל ריק בחיים, שאנו ממהרים לנסות למלאו. החלל מלווה בתחושות ריקנות, חוסר משמעות, חוסר מטרה, חוסר כיוון - שיעמום קיומי שכזה. בייאוש למלא את הריק, המילוי נעשה לרוב באמצעות דברים שגויים - סיפוק דחפים, עונג רגעי - ואלו אינם מספיקים.
הפתרון של פרנקל הוא דה-רפלקציה - הסטת המיקוד מהעצמי לעבר העולם: חיפוש משמעות בעולם ולא בעצמי: עזרה לאחרים, יצירתיות, אומנותיות, וכל דבר אחר שמוציא אותנו מן העצמי לעבר החוץ.
לפי פרנקל, הפרעות חרדה הן ביטוי לחרדה קיומית, שנובע מכשל במילוי הפער המשמעותי, ודיכאון נובע מהפער בין מה שהאדם רוצה להיות ומה שהוא באמת; כשהוא גדול מדי האדם מתייאש, ומאבד משמעות.
מאי
רולו מאי היה חולה שחפת, ובהתמודדותו מול המוות, באשפוז, נחשף לספרות האקזיסטנציאליסטית ושאב ממנה השראה. הוא הביא את הבשורה של הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטי לארה"ב. הוא הקביל את שלבי ההתפתחות של פרויד לחיפוש משמעות, ששיאה היא ההתמודדות מול הגורל, ביצירתיות. באותו הקו, מאי סבר שלדעת אדם לא מספיק כדי להכיר אותו - אוסף של עובדות אינו מספיק להבין ולהכיר אדם.
מאי חידד את ההבחנה בין חרדת מוות - חרדת כיליון המערבת עימות - לחרדה נורמלית, תואמת איום ממשי שאינה מערבת עימות והדחקה.
ארווין יאלום
יאלום מחליף את הדחפים של פרויד בדאגות קיומיות בסיסיות שמושרשות בקיום האנ
-
מלשון לוגוס - λόγος (נדמה לי) - מתן הסבר תבוני, משמעות. ↩︎