67 lines
7.7 KiB
Markdown
67 lines
7.7 KiB
Markdown
---
|
||
title: יום
|
||
description:
|
||
published: true
|
||
date: 2024-06-10T12:47:28.021Z
|
||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, יום
|
||
editor: markdown
|
||
dateCreated: 2024-06-09T10:26:35.513Z
|
||
---
|
||
|
||
> [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_מבוא_[עמ׳_1-9].pdf)
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
[**דוויד יום**](https://en.wikipedia.org/wiki/David_Hume) (1711-1776), פילוסוף[^3] סקוטי מאדינבורו, מבכה את מצבה של הפילוסופיה (כמו כל הפילוסופים לפניו ב300 שנים האחרונות) ומפנה את מושא החקירה *פנימה*, לטבע האדם. הוא כתב את **מסכת על טבע האדם** בגיל 26[^4], ובה הוא מצהיר על השיטה שלו - ניסיון לבסס טבע מהימן ל*טבע האדם*. אולם, יום מכונה *הספקן* - לאור המסקנות הקשות שהוא מגיע אליהן. יום עומד לחקור את טבע האדם באופן אמפירי לחלוטין, אך כמו [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי), הוא יוצא בגלוי כנגד [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) ומיישם את השיטה של לוק בצורה עקבית יותר - יום *הרבה יותר עקבי מכולם*. הוא מקבל את מה שברקלי אומר, למעשה, ש*כל זה יוביל לאתאיזם* - יום אכן היה אתאיסט.
|
||
|
||
בספרו הראשון של [מסכת טבע האדם](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת), יציג תחילה את *יסוד השיטה* (א'), יציג את ה*סוגיות לבחינה* (ב') (כמו *העצם*), יבחן אותן (ג') ויוסיף אחרית דבר (ד').
|
||
|
||
התרומות המרכזיות שלו לפילוסופיה הן **בעיית הסיבתיות** (בעיית האינדוקציה), לצד תרומות חשובות בתחום המוסר והזהות האישית. בעיית הסיבתיות היא תרומתו העיקרית והנקודה שכנגדה קאנט מכוון. יום *הורס את מדעי הטבע* - וקאנט מנסה להציל אותם.
|
||
|
||
יום נבדל ברעיון ה*אידאה* לעומת לוק. היכן שלוק (ו[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט)) מגדיר אידאה כ*כל תוכן מנטלי*, יום מבחין בין כמה סוגים של **תפיסות** - *רשמים* ו*אידאות*[^1]. ה**רשמים** הם הרבה יותר ממשיים, עוצמתיים יותר מהאידאות.
|
||
|
||
|
||
| תפיסות | |
|
||
| --- | --- |
|
||
| רשמים | אידאות |
|
||
| עוצמתיים | דהויות - שיקוף חיוור של הרשמים |
|
||
| תחושות | מחשבות |
|
||
| רגשות | |
|
||
| פשוטים\מורכבים | פשוטה\מורכבת |
|
||
|
||
יום, כמו לוק, אינו מתעסק כלל באונטולוגיה; אני לא יודע מאיפה מגיעים הרשמים, ואם הם ישנם או אינם. כשהוא פוקח את העיינים ונגלית לו תמונה, זהו **רושם**; אם אעצום את עיניי ואמשיך לראות את התמונה בעיניי רוחי, מה שתיוותר היא ה**אידאה** - והרושם חולף. ה*אידאה* של התמונה תהיה העתק דהוי יותר של אותו הרושם. הרשמים חולפים כמעט מיד, אבל האידאות נתונות לנו למשך הרבה יותר זמן.
|
||
|
||
התפוח האדום המוקלל של לוק הוא אידאה מורכבת; הוא רושם דהוי של (רושם של) תפוח שאני יכול לפרק לכדי גורמים (*אדום*, *מתוק*, *עגול*).
|
||
|
||
האידאות הן שיקוף של הרשמים רק ברמה הפשוטה; אידאות פשוטות הן השתקפות של רשמים פשוטים, ורשמים מורכבים ייצרו אידאות פשוטות - אבל אידאות מורכבות יכולות להיות גם הרכב של רשמים פשוטים אחרים. אם תפרקו לרכיבים את הדמיונות המופרעים שלכם, תגלו שהם מורכבים מאידאות פשוטות שמקורן ברשמים פשוטים; אנחנו לא יכולים לדמיין טעם של אננס או ציוץ של ציפור מבלי שטעמנו אננס או שמענו את הציפור. אבל מרגע שיש לי את האידאות הפשוטות האלו, שמקורן ברשמים (אננס, ציפור), אני יכול לדמיין אידאה מורכבת של אננס שמצייץ כמו ציפור.
|
||
|
||
# עקרון ההעתק
|
||
יום מכריז עקרון שתקף לכל אורך ה*מסכת*:
|
||
|
||
> כל האידאות הפשוטות שלנו נגזרות בהופעתן הראשונה מרשמים פשוטים התואמים אותן ושאותם הן מייצגות בדייקנות
|
||
> *עמ' 13, פס' אחרונה*
|
||
|
||
*עקרון ההעתק* (The Copy Principle) עומד להיות המפתח של יום להרבה מהספק שהוא מטיל בהמשך ה*מסכת*, במיוחד סביב ה*סיבתיות*.
|
||
|
||
# תהליך התפיסה
|
||
יום מתאר כיצד, כשהוא מפנה את מבטו האמפירי פנימה, הוא מגלה שהוא חווה רשמים בפתאומיות מסוימת, ושהם מתנדפים מיד - מאיפה הם הגיעו? יום לא מוטרד בזה - זה לא מושא החקירה. יש לי רושם של כיסא. מאיפה זה הגיע? כיסא שם בחוץ? הרוח? אלוהים? ליום לא אכפת - מקור לא ידוע.
|
||
|
||
יום מתאר תפיסה כתהליך כזה:
|
||
|
||
1. רושם
|
||
תחושה - כל תפיסה חושית (כאב, הנאה)
|
||
2. **אידאה** של תחושה
|
||
*היי, זה כואב*
|
||
3. **רושם** החזרה
|
||
רגש (*אוי לא, זה כואב*)
|
||
4. **אידאת** החזרה
|
||
|
||
> התיאור הזה קצת עמום, וכל הפרשנים של יום אומרים - זהו תיאור בעייתי, אולי לא מדויק.
|
||
{.is-warning}
|
||
|
||
# זיכרון ודמיון
|
||
**זכרון** ו**דמיון** הם שני סוגים של אידאות, מה שאני יכול לעשות אחרי שצברתי הרבה אידאות ותכנים רוחניים: *זכרון* הוא העתק של האידאות, שנשמר לטווח הארוך, ו*דמיון* הוא מה שאני יכול להרכיב ולבנות מהאידאות האלה. הזיכרון הוא חזק יותר מהדמיון[^2], וכבול לאופן שבו הרשמים הופיעו - הוא אמור לייצג את הרשמים נאמנה. הדמיון אינו נטול תחת הגבלה כזו: הוא יכול לקחת את התכנים שצברנו ולעשות בהם כרצונו.
|
||
|
||
[^1]: ומשם לעוד הרבה מאוד תתי-קטגוריות.
|
||
[^2]: לפי יום. ארנון לא מסכים.
|
||
[^3]: יום ניסה להתפרנס באקדמיה, למרות שזה לא הלך לו - הוא היה היסטוריון במקצועו. מעניין לראות שעד [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) הפילוסופים לא התפרנסו מזה, עד שבא קאנט והרס לכולם כי הוא הפך את הכל לנורא *טכני*. אולם, יום מוכר בזכות הפילוסופיה שלו, ובמיוחד לאור הטענה של קאנט ש*יום עורר אותו מתרדמתו הדוגמטית* - למרות שזה עושה לו עוול. פירוש הדבר הוא לא שקאנט הוא *יומיאני* - הוא רק זה ש"נתן לו את הבעיטה" (אם כבר, קאנט הוא לייבניציאני, אומר דן).
|
||
[^4]: *יש בה מלא פגמים, אז שלא יעוף על עצמו!*, אומר דן, *והוא לא עשה צבא*, מוסיפה גוני, אבל למרות זאת, זה *מאוד מרשים* - זה מה שקורה שהוא *לא מבזבז את הזמן שלו בטיקטוק ובחגיגות*. |