4.5 KiB
!!! info "טקסט" פלורליזם לוגי
אצל אריסטו קאנט, הלוגיקה היא תורת השיפוט, ובפרט - מדע השיפוט האובייקטיבי. אותו שיפוט, כמובן, מנסה לשפוט מה שאמיתי. פרגה המאוחר מגדיר את הלוגיקה כמדע האמת. עבורו, הלוגיקה היא מדע תיאורי, המתארת את העולם כאוסף של אמיתות.
במאה ה20, המשוואה מתהפכת. האמת אינה הפואנטה, אלא הטיעונים - יחס הנביעה (Consequence). קרי, לוגיקה היא המדע של הנבעת מסקנות מההנחות.
ביל ורסטל טוענים בעד פלורליזם לוגי - הטענה שישנן לוגיקות מרובות שניתן להשתמש בהן להנבעת מסקנות - אלא שבעוד פלורליזם לוגי נוטה לסווג אותן לפי תחומים (למשל, לוגיקה של מחשבים למדעי המחשב, לוגיקה אינטואיציוניסטית בהקשרים אפיסטמיים...), ביל ורסטל טוענים שהלוגיקות השונות פועלות במקביל, משום שלכל משפט בשפה יש תחום כסות והיבטים שונים.
The concept of logical consequence is one of those whose introduction into the field of strict formal investigation was not a matter of arbitrary decision on the part of this or that investigator; in defining this concept, efforts were made to adhere to the common usage of the language of everyday life. But these efforts have been confronted with the difficulties which usually present themselves in such cases. With respect to the clarity of its content the common concept of consequence is in no way superior to other concepts of everyday language. Its extension is not sharply bounded and its usage fluctuates. Any attempt to bring into harmony all possible vague, sometimes contradictory, tendencies which are connected with the use of this concept, is certainly doomed to failure. We must reconcile ourselves from the start to the fact that every precise definition of this concept will show arbitrary features to a greater or less degree.
Tarski, On the Concept of Logical Consequence, 127, page 409
יחס הנביעה הלוגית בשפה טבעית, כותב טרסקי במאמרו המפורסם, תמיד לוקה בחסר ולעולם לא יתפוס את כל הדקויות של השפה הטבעית; מעצם זה שאנחנו מפשיטים, משהו תמיד הולך לאיבוד. זהו המניע הבסיסי לפלורליזם לוגי - ללכוד בכל פעם מאפיינים מעט שונים מיחס הנביעה, משום שאיננו יכולים לתפוס אותו במלואו.
היחידה הכי בסיסית היא משפטים (All\ Greeks\ are\ mortal \to Socrates\ was\ Greek \therefore Socrates\ was\ mortal). משפטים, אולם, לוקים לעיתים בחוסר ודאות ("Tired children and parents can be stressed" - מי לחוצים? הילדים? הורים? שניהם?). המניע מאחורי הלוגיקה היא להצרין את כל הצרות האלה החוצה - בפרשנות, או בשיפוטים.
פרגה סבור שאנו חייבים להבחין בין התוכן של הטענה לבין האקט של השיפוט. ניקח טיעון בסגנון מודוס פוננס -
\begin{align}
If\ you\ are\ a\ frog,\ you\ are\ green \to
\
You\ are\ a\ frog\
\
\therefore
You\ are\ green
\end{align}
בהנחה הראשונה (אם אתה צפרדע, אתה ירוק) לא מכילה שיפוט; היא רק אומרת שאם היית צפרדע, היית ירוק. היא תואמת בתוכן להנחה השנייה (אתה צפרדע), שרק בה מתבצע שיפוט של ממש (אתה צפרדע!). כוח הטענה - קרי, השיפוט - שונה מתוכן הטענה.
לפי פרגה, הסקת מסקנות דורשת שיפוט1 .
-
לא עמדה פופולרית היום. ↩︎