14 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| גוף, תודעה ועולם | true | 2024-06-20T09:24:32.835Z | markdown | 2024-06-06T09:57:58.130Z |
Embodied Cognition
תפיסה פסיכולוגית-קוגניטיבית עכשווית היא Embodied Congnition, שטוענת כי התודעה לא קיימת כשלעצמה, אלא מתגלמת בגוף. זו תפיסה שמנסה לעמוד על הקשר הבלתי-נפרד בין גוף לתודעה - המוח, הגוף והסביבה - כמכלול אחד שיוצר הכרה (בניגוד לתפיסת הגוף-נפש העולה מהבעיה הפסיכופיזית).
Embodied Cognition: Congition, emotion and behavior are all embodied and embdedded in the brain, body, as well as the environment. They affect each other but emotion is primary, as emotion is a stronger mediator of cognition and behaviour {.is-info}
המבנה הפיזי של הגוף שלנו גורם לנו לחוות את המציאות בצורה מסוימת - שהופכת להיות חלק מאיתנו. התפיסה מתקוממת כנגד הרעיון של התודעה המבודדת, כמו הקוגיטו של דקארט, ורואה בהם דברים בלתי-נפרדים - איפה נגמרת התודעה, ומתחילה הסביבה?
התפיסה ה"שגרתית" שלנו של התודעה היא של התודעה כמו סוכן פעיל, אולי כמו טייס בתא הטייס, שמקבל מידע מהגוף ומהחושים ומוסר פלט מסוים. תפיסת הEmbodied Congnition כופרת בתיאור הזה, ומתארת את התודעה כתוצר של יחסי הגומלין בין הגוף לסביבה, דבר דינאמי שנוצר בכל רגע ורגע, לא במקום מסוים או הקשר מסוים (כמו מחשבה או דמיון).
לרעיון הגילום יש תפקיד מרכזי במסורת הבודהיסטית בכלל ובמסורת הזן בפרט. ארז סבור שהרבה מחוסר ההבנה במערב כלפי בודהיזם נובעת מהתעלמות מההיבט הגופני של התודעה. הבודהיסטים סבורים שהמדיטציה היא לא תהליך של הנפש, לא יותר משהיא תהליך של הגוף; זו תפיסה עמוקה ובסיסית של הבודהיזם, שניצבת לצד האין-אני.
התפיסה הזו מתכתבת עם האמת הניטשאית-לינג'ית - ידיעה כהכרה מתוך התופעות, כפעולה, ולא כנקודה ארכימדית נפרדת, כמו האידאות האפלטוניות.
דקארט ראה את התודעה כדבר נפרד מהגוף, משהו נשגב מעולם התופעות, וכך ייסד הלכה למעשה את הדואליזם המערבי. לעומתו, אדמונד הוסרל מבקש לחזור לחוויה האנושית כפי שהיא מציגה את עצמה - התופעה. מרלו-פונטי, באופן דומה, הוא פנמנולוג - בעקבות הוסרל ומרטין היידיגר. פונטי מבקש לדחות את הרעיון של הלא-נתפס, לסרב לשער אודות המוחלט, ולקבוע - רציונליות היא דבר מותנה; עלינו להתמקד בדברים כיצד שהם מופיעים בפנינו.
מרלו כופר ברעיון של אמת פילוסופית שחוצה הקשרים ותרבויות, כמו שלרוב מחפשים בפילוסופיה המערבית, ומבקש להסתכל על הדברים בהקשרם - הגוף, התרבות, והסביבה כבלתי-נפרדים.
Sensing, in contrast with knowing, is a living communication with the world that makes it present to us as the familiar place of our life < Phenemonology of Perception, pp. 79/53
היחס לגוף בבודהיזם
ישנן לא מעט התייחסויות שליליות במסורת הבודהיסטית לגוף - כדבר שמעורר השתקקויות, שמפריע להתעוררות. אולם, ארז טוען (בניגוד לאולסון, כותב המאמר) שהיחס של הבודהיזם לגוף הוא יותר אמביוולנטי1 .
הגוף במסורת הבודהיסטית הוא כלי להארה; הבודהיסטים מתריעים בפני טיפוח מוגזם והיקשרות אליו, אבל כן רואים בו חלק חשוב מהשחרור; לבודהה מתואר גוף מושלם.
Dōgen Zenji
Dōgen Zenji היה מאסטר זן יפני במאה ה13. הוא ייסד את זרם הסוטו בזן. דוגן נסע לסין בצעירותו, ונחשף שם למסורת הצ'או-דונג - וחזר ליפן כדי להציג מחדש את הבודהיזם ליפנים, כפי שהוא הבין אותו; הוא סבר שהבודהיזם לא הובן נכונה ביפן.
עם חזרתו ליפן, לקיוטו, רצה דוגן ללמד את הקהל הרחב2 את המדיטציה הישובה, הזאזן. הוא נתקל בהתנגדות אדירה (בעיקר ממסורת הטנדאי). הוא נדחק למנזר מבודד ביפן (אייהייג'י), והפך אותו למרכז תרגול מוביל - הוא נחשב כך עד היום.
דוגן טוען שטבע הבודהה מתגלם בגוף האנושי - אלא דבר שמצוי כאן ועכשיו - בגוף, בסביבה, בחוויה האנושית. רעיונו המהפכני של דוגן הוא שהתרגול הבודהיסטי, כשהוא נעשה נכון, הוא לא הכנה לקראת התעוררות - היא עצמה אשרור של ההתעוררות וטבע הבודהה, הקיימים בנו ממילא.
זמן-מהות 有時
עבור דוגן, זמן איננו אלא רעיון - אין לנו היכולת לתפוס זמן מעבר לחוויה. פרחי הדובדבן אינם מציינים את האביב; פרחי הדובדבן הם האביב. הזמן הוא איזשהו מימד אשלייתי - אנו מייצרים ציר זמן וצופים דרכו על החיים מבחוץ - אבל, לפי דוגן, זו שגיאה; כל אחד מהמופעים שלנו הוא ביטוי של ה"זמן".
המלצה: A Tale for the Time Being, רומן של סופרת יפנית שקשור בתפיסת הזמן הזו. {.is-success}
חשיבה, לא-חשיבה, ללא חשיבה
הבודהיזם סבור שלתודעה יש שלושה מצבי פעולה:
- מחשבה
התודעה שלנו מופעלת בידיי אובייקטים - רוצה, לא רוצה, אוהב, לא אוהב. זהו מצב החשיבה היומיומי שלנו.
- לא-חשיבה
זוהי חשיבה מסדר שני - מחשבות על המחשבות על האובייקטים: המחשבה היא האובייקט של המחשבה. אם אנחנו ננסה לעשות מדיטציה כדי להפסיק לחשוב (טעות נפוצה), אנחנו נהיה במצב לא-חשיבה - חשיבה על מחשבות.
- ללא חשיבה
מצב זה הוא לא ראש ריק, בלי מחשבות (זה בלתי אפשרי), אלא מצב של תודעה סבילה - היא לא מציגה, דוחה, ושופטת מחשבות, אלא מניחה לדברים. זהו המצב המדיטטיבי שאנו מתרגלים בישיבה (Zazen - 坐禅). חוסר-ההתערבות הזו היא גילום טבע-הבודהה שלנו.
מרלו-פונטי
The fundamental philosophical act [is to]... return to the lived world beneath the objective world pp 83/57
מרלו-פונטי סבור שאין לנו באמת מציאות אובייקטיבית - היא נתונה לתפיסה שלנו והיא לפיכך תמיד חלקית. הוא מבקש לחזור לעולם הנחווה הזה, מעבר לעולם אובייקטיבי שאין בכוחנו להשיג. פונטי עומד על הקשר בין הגוף לעולם בכמה תופעות
- גפיי רפאים (Phantom Limbs)
כשאדם מאבד את אחת הגפיים, לעיתים הוא עדיין יחוש את האיבר כאילו הוא עדיין שם. אדם שמאבד יד, למשל, עלול - אפילו שנים אחרי הפציעה - לדווח על כאבים עזים באצבעות, שכבר לא שם.
- היות-לקראת-העולם (Being-toward-the-world)
פונטי סבור שהמנח הפיזי שלנו בעולם - איך אנחנו עומדים, לאיזה כיוון אנחנו פונים, וכו' - הוא רקע לכל חוויה תפיסתית.
המלצה - What is it like to be a bat {.is-success}
- חוש קינסתטי (Kinsthetic sense) וסכמת גוף
הגוף, לפי פונטי, הוא לא בחלל, אלא הדבר שמאכלס את החלל (החלל נובע מן הגוף) - לא ניתן לצמצם אותו לכדי אובייקט מסוים. הגוף הוא גם אובייקט וגם סובייקט; הוא סובייקט משום שהוא שלי - אבל הוא אובייקט משום שהוא מאפשר לי לבטא את עצמי בעולם - הוא הכלי שלי להתנהל.
תודעה וגוף
דוגן כתב את הShōbōgenzō - שם עמד על הרעיון של גוף-נפש (心身 - שין-ג'ין) - לפיהם הגוף והנפש הם דבר אחד ממש, והאחדות ביניהם מייצגת את העולם כולו - לא ניתן לקבוע איפה התודעה מפסיקה והגוף מתחיל, או איפה הגוף-נפש נגמר והעולם מתחיל - זה הכל אותו הדבר.
What we call the body and mind in the Buddha Way is grass, trees and wall rubble; it is wind, rain, water and fire...If your own body and mind are not grass, wood, and so on, then they are not your own body and mind. And if your own body and mind do not exist, neither do grass and wood
גוף וחלל
סארטר מבדיל בין being-in-itself לbeing-for-itself3 .
מרלו-פונטי בונה על הרעיון הזה וקובע כי, מצד אחד, הגוף אינו העולם. מנגד, הגוף הוא האמצעי היחיד שיש לנו לחוות את העולם, ודרכו התודעה מתעצבת על פי מה שהוא חווה. כמו שמים מתעצבים לפי הכלי שבהם הם נמצאים, כך גם התודעה מתעצבת לפי התודעה שלנו, והגוף מכתיב את העולם - הוא קובע מה גבוה, מה נמוך, מה ישנו ומה אינו, באופן דינאמי - ולהיפך: העולם מעצב את הגוף וקובע אותו. לחוות גוף זה לחוות את העולם - ולהיפך4 .
תחשבו על שמיעה. אין לנו נגישות אמיתית לצליל: קולות לא מגיעים למוח שלנו. קולות מרעידים את האוויר בגלי קול, שפוגעים באור התוף, שגורר עוררות חשמלית עצבית ומגיע, בסדרה של חומרים, למוח - אין למה שמגיע למוח שום קשר לצליל; המוח מדמיין, בעקבות הדבר הזה שמגיע, קולות. כמו שקוראים תווים - אם הקריאה חלקה, אתה מסתכל על התווים ושומע צליל - העולם מכתיב את השמיעה, לא הצליל. {.is-info}
דוגן אומר -
It is for this reason that life is what I make to exist, and I is what life makes me. In boarding the boat, one's body and mind and the entire surrounding environment are all the boat's dynamic working; both the entire earth and all space are the boat's dynamic working.
The phrase, ‘learning the Way through the body’, means that we learn the Way by means of the body, that we learn the Way by means of our living flesh. Our Body comes from our learning the Way, and what has come from our learning the Way is our body along with our Body. The whole universe in all ten quarters is synonymous with our one real physical body, and the coming and going of birth and death is also synonymous with our real physical body. We train with this body when we part company with the ten evil, hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our home, leaving home life behind to become a monk—this is to truly learn the Way