78 lines
9.0 KiB
Markdown
78 lines
9.0 KiB
Markdown
---
|
||
title: ברקלי
|
||
description:
|
||
published: true
|
||
date: 2024-05-27T12:48:04.175Z
|
||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, ברקלי
|
||
editor: markdown
|
||
dateCreated: 2024-05-27T11:31:17.180Z
|
||
---
|
||
|
||
|
||
[התורה של לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה) היא **יצוגית**: הוא מניח שמה שיש ברוח *מייצג משהו* **מחוץ לגוף**. [ג'ורג' ברקלי](https://en.wikipedia.org/wiki/George_Berkeley) (1685-1753) לעומתו, דוחה את הייצוג וקובע אותה כמוחלט: מה שיש ברוח הוא לא ייצוג - הוא מה שיש.
|
||
|
||
ברקלי[^1] יותר עקבי מלוק, במיוחד סביב מושג ה**עצם**.
|
||
|
||
הוא מקבל עליו את עמדת *השכל הישר* - לפיה מה שנתון לנו מגיע מקליטה שכלית, אבל דוחה את מעמדה כייצוג.
|
||
|
||
# העמדה הלוקיאנית
|
||
|
||
לוק נדרש לא מעט במהלך הדיון לטיעונים פסיכולוגיסטיים - המתבססים על הדרך האמפירית שבה אנו צוברים ניסיון, ולא על ניתוח מחשבתי, לוגי טהור. התורה של לוק מחזיקה לעיתים במושגים פסיכולוגיים שאינם עומדים במבחן אפיסטמי, משום שאיננו מסוגלים לוותר עליהם. לפי לוק והאמפריציסטים,
|
||
|
||
> מושג לגיטימי הוא כזה שקדמה לו קליטה חושית
|
||
{.info}
|
||
|
||
לשיטתם, רק מושג מהקליטה החושית הוא לגיטימי, וכל מושג לגיטימי נובע מהקליטה החושית. אם אני לא מצליח לשרשר קליטה חושית למושג, משמע - המושג אינו לגיטימי; לא יכול להיות למושג מקור אלא קליטה חושית. מושג שנופל מהרף הזו הוא ג'יבריש, הוא *בלה בלה בלה*.
|
||
|
||
חשבו על [מושג מופשט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#על-ההפשטה) - *אדם*, שהוא ככזה *אדם* - כללי; הוא חל על הרבה מאוד דברים, וכללי משום שהוא מופשט. הוא חסר כל אפיון כזה או אחר, וכך ביכולתו לחול על פרטים רבים, שהם שונים זה מזה. אנחנו זונחים את ההבדלים האלו ומייצרים מושגים מופשטים, משום ש, לפי לוק, יש לנו את כוח ההפשטה, שמייחד אותנו כבני אדם. חיות לא יכולות לחשוב במושגים כלליים - רק *אנחנו* - ולכן רק *אנחנו* עושים *מדע*.
|
||
|
||
מצג אחד, יש לנו מושגים *פרטניים*, ומצד שני, מושגים *כלליים* - כמו **עצם**, שהם בהכרח מופשטים.
|
||
|
||
אני יכול להצדיק מושג כמו *אדם*. *ראיתי* מלא כאלו, חלקם נופלים על סקייטבורד והפשטתי אותם לכדי מושג.
|
||
|
||
אבל מה זה **עצם**? איך הגענו אליו מהחושים? מאיפה *זה* הגיע? אם אנחנו מבינים את המושג, והוא לא *בלה בלה*, אנחנו חייבים לשרשר אותו לחושים - לא מאלוהים או משהו כזה. אבל לוק לא מצליח להצדיק את המושג הזה; הוא עצמו אומר שלפי תורת ההכרה שלו מושג העצם אינו לגיטימי מבחינה פילוסופית - אך הוא מסרב לוותר עליו, מטעמים פסיכולוגיים.
|
||
|
||
|
||
חשבו על *תפוח*. הוא *אדום*, ו*מתוק*, ו*עגול*; אילו הן **איכויות**, והן איכויות *של התפוח* - בהיותו תפוח. התפוח הוא זה, וגם זה, וגם זה, אבל *יותר מכל אלה*; התפוח מחבר אותן יחד, באובייקט אחד. כדי שכל הדברים האלו לא סתם יירחפו בחלל, ולא ירכיבו כלום, חייב להיות מצע שמחבר אותן - **עצם**. הוא מה שנמצא מתחת לכל האיכויות, ונושא אותן עליו - ולכן אנחנו לעולם לא נוכל לקלוט אותו בחושים שלנו, שקולטים רק איכויות. למרות שאני לעולם לא אוכל לראות את העצם, לוק מתעקש שהוא שם. אני לא יכול לוותר עליו - זה יהיה מוזר.
|
||
|
||
זה בדיוק מה שברקלי עושה; הוא מוותר עליו.
|
||
|
||
# תשובתו של ברקלי
|
||
ברקלי מושך את מושגי העצם והמושג המופשט לכיוונים יותר אנליטיים, שהגיעו לבסוף למקומות של [פילוסופיה של הלשון](/פילוסופיה/לשון).
|
||
|
||
ברקלי כותב,
|
||
|
||
> עובדה היא שהרוב חסר-ההשכלה של המין האנושי, אשר פוסע בדרך המלך של השכל הישר הפשוט ואשר מתיית ליווייו של הטבע, הנו לרוב רגוע ובלתי-מוטד.
|
||
|
||
גישתו של ברקלי בדבר הפילוסופיה הפוכה מזו של [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון)[^2] - לא כדבר של פליאה ראויה, אלא כדבר שיעיק על האדם, ויוביל אותו לבעיות; מצבו של מי שמתעסק בשאלות כאלו אולי טוב יותר[^3].
|
||
|
||
> אך ברגע שנוטשים אנו את החושים ואת האינסטינקטים ופונים ללכת בעקבותיו של עיקרון נעלה כלשהו, ברגע שמתחילים אנו לחשוב בהיגיון, להגות ולהרהר בטבעם של הדברים, הרי ספקות רבים ביותר מופיעים בנפשנו ביחס לאותם הדברים אשר לפנים חשבנו שאנו מבינים לחלוטין.
|
||
|
||
*אם תלכו אחרי לוק ודקארט עד הסוף*, אומר בתמצית בארקלי, תגיעו ל*ספקנות*, ל*אתאיזם* - למציאות שלא ניתן לדעת בה כלום, שאין בה אל, שאין בה כלום. זה לא מקום טוב להיות בו. המטרה של ברקלי בשיטתו היא *לעקוף* את כל זה - לא רק לפלסף, אלא להגיע למסקנות שאפשר לחיות איתן - העמדה של *השכל הישר*.
|
||
|
||
ברקלי כופר בתורת הייצוג - מה שתופס השכל הישר שלך אינו עניין של *ייצוג*, הוא פשוט מה ש*ישנו*; ה*מושג* הוא גם ה*מושא*. העמדה המטאפיזית הזו רזה יותר, ולכן יותר עקבית - ומצילה אותנו מהתהום הלוקיאני. העצם הלוקיאני הוא טריז שדרכו נכנסת ספקנות - יכול להיות שזה *לא מה שיש במציאות*, אלא שאתם *חולמים*? בעצם שלילת הטריז הזה, ברקלי יוצר שוב מציאות מוצקה[^4].
|
||
|
||
|
||
> הסיבה לכך - כך נהוג לחשוב - טמונה באי-בהירותם של הדברים עצמם או בחולשותיהם וחוסר מושלמותם הטבעיים של כשרי שכלנו
|
||
|
||
> אך אולי אנו מקלים כאן על עצמנו יתר על המידה בכך שתולים אנו את האשמה בספקותינו, ולא בשימוש השגוי שאנו עושים בהן
|
||
|
||
ברקלי אומר ללוק - *אתה עשית שימוש שגוי בספקות שלך, והגעת איתן למסקנות שגויות. תן **לי** לעשות את העבודה בשבילך*[^5]. אבל בעצם מתברר, שהרבה מהבעיות של לוק נובע לא מבעיות של העצם, אלא מבעיות של [השפה](/פילוסופיה/לשון) - בעיותיות שגם [לוק היה ער לה](/פילוסופיה/לשון#תורת-השפה-הלוקיאנית)[^6].
|
||
|
||
|
||
# מה זה קיום?
|
||
קיום נמצא שם בחוץ - בשונה מהמחשבות שלנו. אלא שברקלי תוקף את המושג הזה, במימרתו המפורסמת -
|
||
|
||
> היות, היות נתפס
|
||
> Esse est percipi
|
||
|
||
תחת התפיסה הרגילה, כל מה ששום בחוץ קיים עצמאית, בלי קשר אליי - ייכחדו כל בני האדם עלי אדמות, עדיין יהיו חתולים, כוכבים וכו' - זה המובן הרגיל של קיום. לוק טוען בדבר אותו קיום בלתי תלוי - במושג ה**עצם**. האם בכלל יש דבר כזה?
|
||
|
||
נניח ואתם חושבים על עץ שנופל ביער. אני תופס את העץ בתודעה שלי, כניסוי מחשבתי.
|
||
|
||
[^1]: שעל שמו נקראת אוניברסיטת ברקלי
|
||
[^2]: [הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref8)
|
||
[^3]: הרי לכם אמפריציזם, אומר דן
|
||
[^4]: אבל [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) עושה לו את אותו המהלך בדיוק - על אף שהוא עצמו היה אתאיסט.
|
||
[^5]: כל האמפריציסטים עושים את זה אחד לשני, עד שמגיע [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)
|
||
[^6]: ב*אי הזה*, שהיו צריכים לעשות בו *ניסויים ביולוגיים*, התפתחה ה*פילוסופיה האנליטית*, אומר דן בגועל ניכר. |