43 lines
4.8 KiB
Markdown
43 lines
4.8 KiB
Markdown
---
|
||
title: יסודות הזן
|
||
description:
|
||
published: true
|
||
date: 2024-05-09T10:47:58.833Z
|
||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן
|
||
editor: markdown
|
||
dateCreated: 2024-05-09T10:01:23.972Z
|
||
---
|
||
|
||
> [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/2___זן_ופילוסופיה_מצגת_.pdf)
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
> **זן** (סינית: צ'או) הוא זרם בודהיסטי מאסכולת ה[מהייאנה](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה) שהופיע לראשונה בסין של המאה ה6 והתגבש כתנועה בעל זהות עמצאית במאות 9-10[^1]
|
||
{.info}
|
||
|
||
|
||
בסין קמים מספר זרמים בודהיסטים, כמו הTiantai 天台 Huayan 華嚴 Panjiao 判教. כל אחד מהם מתמקד בסוטרות אחרות, כתבים אחרים, סדר אחר של ההגות הבודהיסטית הכתובה.
|
||
|
||
|
||
כל אחד מהם מציב סוטרה אחרת בתור *הסוטרה המרכזית*. ולמול כל אלו, קם ה*זן* - שאומר - *למה בכלל אנחנו מחויבים לסוטרות?* הרי הבודהה השתמש ב**upaya** - לימוד מושכל שמתמקד בדרך שבה התלמיד יילמד באופן הטוב ביותר (*חנך הנער כדרכו*). למה לדרג ולהתפלפל בסוטרה כזו או אחרת, ולא ללמד כל אחד לפי הדרך שהוא יכול ללמוד?
|
||
|
||
הזן מאמינים שהתלמיד המוצלח ביותר, האחרון של הבודהה, הגיע לסין - ומשם נפוץ כזן. אותו התלמיד קיבל את החינוך הטוב ביותר - זה שלא כתוב בסוטרות, אלא נשאר רק לו - וכעת מועבר ממורה לתלמיד.
|
||
|
||
הזן[^2] עובר מתורה **אקזוטרית** - מן הכתב - ל**אזוטרית[^3]** - בעל פה, במשוחרר מהכתב. הזן, על סמך התפיסה האקזוטרית וה*upaya*, מגיעה למקומות קיצוניים יותר - כל מאסטר כראות עיניו. אפשר אולי להרביץ לתלמיד; לבהות בנהר; לכתוב שירים - הכל למען השחרור. הזן מתמקד בטכניקה, באמצעות לימוד עם מורה.
|
||
|
||
> דמיינו לעצמכם שאתם שחיינים. אתם שוחים ושוחים ושוחים ומגיע מורה שהוא שחיין אגדי, ואומר לכם, *אם רק תסובב את היד ככה וככה, תשנה את הזווית הזו והזו, תבעט ככה וככה - זה ישנה לך את כל השחייה*. ופתאום אתה מבין שאתה שוחה כמו היפופוטם כבר עשרים שנה.
|
||
|
||
הזן עובד על אותו העיקרון - התרגול חושף איכויות חדשות של התודעה, שהמורה משכלל ומכוון - אם הרגשת ככה וככה, עכשיו תתמקד בכזה וכזה.
|
||
|
||
> מכאן נובעת תפיסה מוטעית, שהבודהיזם הוא כמו פילוסופיה יבשה, שאפשר סתם לקרוא ולהבין; הזן הוא לא כזה - צריך לחיות ולתרגל אותו, בהבנה גופנית
|
||
{.is-warning}
|
||
|
||
הזן, כזרם של המהייאנה, מתבסס על [תפיסת הריקות](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות). הוא כופר באפשרות של הבנה מוחלטת של המציאות באמצעות מודל כזה או אחר - השפה היא מושגית, והמהות מאחורי המושגים פשוט אינה שם. הכל משתנה - בהקשר שונה, ימין כבר לא ימין, שמאל כבר לא שמאל, ואם נלך ימינה מספיק נגיעה שמאלה - אין *ימיניות של הימין*. בתפיסה הזו, הבודהיזם מתהפך גם על עצמו - גם המושגים הבודהיסטים לוקים בכשל הזה: גם הנירוונה, הדוקהה והשאר הם מודלים יחסיים, ולא אמת לאמיתה. התפיסה הזו מובאת לידי קיצון בזן - ישנה מימרת זן שאומרת -
|
||
|
||
> אם אתה פוגש את הבודהה, **תהרוג אותו**
|
||
|
||
כל עוד יש לך מושג מסוים של בודהה, הוא גורר מושג של *אתה* - ושניהם יימנעו ממך להשתחרר, משום שהם מפרידים אותך מהשאר.
|
||
|
||
|
||
[^1]: ההגדרה היא קריטית לפילוסופיה השוואתית: אי אפשר לדבר על זן בלי להבין איזה מובן של זן, מה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים *זן*.
|
||
[^2]: לא רק הזן מבצע את ההפרדה הזו - גם הבודהיזם הטיבטי והמונגולי, למשל, הם אזוטריים.
|
||
[^3]: השימוש היום - כמשהו ממוקד ומוזר, קסמי, מיסטי - נובע מכך שהעברה בעל פה היא בדרך כלל מצומצת ונישתית; זהו עיוות של המושג היבש. |