study/פילוסופיה/דת/ראיות.md

title, description, published, date, tags, editor, dateCreated

title	description	published	date	tags	editor	dateCreated
ראיות לקיום האל		true	2024-05-09T12:45:38.657Z	פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת	markdown	2024-05-09T11:27:06.000Z

טקסט (אנסלם - פרוסלוגיון, טקסט (אקוונוס - חמשת הדרכים) {.is-info}

הרבה הוגים פילוסופים מתעקשרים לדון בהוכחות לקיום או אי-קיום האל. דקארט, אנסלם, אקווינוס ורבים אחרים מככבים בתחום - כאשר שתי הראיות העיקריות הן הראייה הקוסמולוגית והראייה האונתולוגית.

יש כמה דרכים להוכיח את קיום האל:

• טיעונים דדוקטיביים - מהכלל אל הפרט
• טיעונים אינדוקטיביים - מהפרט אל הכלל
• טיעונים אבדוקטיביים¹ - המסקנה היא ההסבר הטוב ביותר

ככלל, רוב הטיעונים בפילוסופיה בכלל ובפילוסופיה של הדת בפרט הם אינדוקטיביים או אבדוקטיביים.

המסקנה - קיום האל - היא לרוב לא הוכחה, אלא ראייה - לא מסקנה מעבר לכל צל של ספק, אלא ההסבר הכי סביר, שהכי קל לקבל.

מה הן מראות? מי זה ומה זה אלוהים? בגדול, יש שני סוגים - אלוהים פילוסופי, או אלוהים מקראי. תיאולוגים ופילוסופיים אולם חולקים את המונח אל, אבל יש פער בינו לבין האל התאולוגי. חשוב לשים לב בכל ראיה - על איזה מן אלוהים אנחנו מדברים.

חלק מההוכחות מניחות אל מסוים, בהגדרה, ואז מנסות לאשרר אותה, ואחרות יתבססו על ראיות ויגזרו מהן את קיום האל² .

יש בדיון אי-הוגנות מובנית. איך מוכיחים שקיים ברבור שחור? מצביעים על אחד ואומרים, הנה!. איך מוכיחים שלא קיים ברבור ורוד? לא מספיק שלא ראית כזה - לך תוכיח!

לכן, כמו שאמרנו, קשה יותר בהרבה להוכיח שאין אלוהים, ויש פחות הוכחות כאלה.

ועכשיו, צוללים.

הראייה הקוסמולוגית

הוגים כמו אריסטו, אקווינוס, לייבניץ (הבולט מביניהם בתחום) וויליאם ראו (Rowe)³ .

הגרסא הגרועה

גרסא פשוטה ודבילית של הטיעון:

• לכל דבר יש סיבה (עקרון הטעם המספיק - יש סיבה שכך הוא ולא אחרת)
• העולם קיים והוא דבר (ההנחה האמפירית הזולה של הטיעון הזה)
• לכן, יש סיבה לעולם בום, יש אלוהים.

גרוע! יש פה הנחה סמויה שהסיבה היא אלוהים, וגם - מה הסיבה לאלוהים? למה עצרנו פה? {.is-danger}

אוקיי, אבל רגע. בואו נשכלל.

• לא יכולות להיות שרשראות סיבתיות אינסופית או מעגלית. הרי כל שרשרת חייבת להתחיל מאיפושהו - אחרת הכל תלוי באוויר.

• לכן, יש סיבה ראשונית.

אבל רגע! אמרנו שלכל דבר יש סיבה, ואז אנחנו מגיעים לסיבה ראשונית - סיבה בלי סיבה? צולע! הטיעון אכל את עצמו! {.is-danger}

איך אפשר להימנע מהמסקנה הצלועה הזו, ולפתור את הבעיה?

הגרסא הלא-גרועה

ישנן שתי סוגים של עובדות - עובדות קונטינגטניות (אולי הברבור הזה שחור, אולי ורוד), ועובדות הכרחיות (כל רווק הוא לא נשוי - אתה לא יכול לפגוש רווק נשוי במכולת). אי אפשר לשאול למה רווק הוא לא נשוי - הוא פשוט לא, בהגדרה - לא צריך להסביר את זה.

את ההנחה הראשונה ננסח כ:

• לכל דבר קונטינגנטי יש סיבה

• קיום העולם הוא קונטינגנטי

• חייבת להיות לכך סיבה

• שרשרת סיבתיות קונטינגנטית אינה יכולה להיות אינסופית בשרשרת קונטינגנטית - השרשרת עצמה צריכה הסבר - הסבר הכרחי שמתחיל אותה.

• וההסבר הזה? גבירותיי ורבותיי, אלוהים⁴ . אנחנו לא יודעים עליו כלום - רק שהוא ישנו.

אבל יש פתח נוסף.

עקרון הטעם המספיק

דיוויד יום⁵ אומר שעקרון הטעם המספיק נשען על סיבתיות - אבל אין לנו בכלל את הכוח להשתמש בסיבתיות כזו בדבר משהו שהוא מחוץ למערכת. אנחנו יודעים שלדברים פרטניים צריכה להיות סיבה למה הם כפי שהם, על סמך הניסיון. אבל להשליך את זה על משהו גדול כמו המציאות, האל - מה הניסיון שלנו שווה שם? מתוקף מה אנחנו משליכים את העקרון הזה לשם? איזה ניסיון יש לי על קיום היקום?

ישנו ויכוח מפורסם של ראסל ברדיו הבריטי עם כומר. ראסל אומר לכומר, ראסל קיים כי לראסל יש אמא. אמא של ראסל קיימת כי לאמא של ראסל יש אמא. אם נמשיך ככה, המסקנה המתבקשת היא שלמין האנושי בכלל יש אמא - שזו מסקנה מגוחכת, לדעתו. לפיכך מציג ראסל את אלוהים כעובדה שרירותית (brute fact).

רוב הראיות הקוסמולוגיות מקבלות את עקרון הטעם המספיק - ובאיזשהו מובן, נופלות על זה⁵ .

הטיעון של Rowe

Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינסופית - בטענה של, אם לכל דבר יש סיבה - למה צריך להמשיך? דמיינו משהו כזה -

מגיע בנאדם ושואל אתכם איפה האוניברסיטה. אתם הולכים ומראים לו - הנה, פה בניין הסנאט, ופה בית הסטודנט, ופה בניין פסיכולוגיה, ופה הארומה ו.... אם תראו לו הכל, למה לו לשאול - איפה האוניברסיטה?

נגד הפאטאליזם

אם הסיבה הראשונית היא הכרחית, ויש ממנו סיבתות אחרות - הרי שגם ב' הכרחי, ואז בעצם כל השרשרת הכרחית. מאיפה הקונטינגניות? מאיפה לנו שהכל לא קבוע מראש באופן מוחלט, כגורל? העמדה שהכל הכרחי נקראת פאטאליזם - גרסא קשה של דטרמיניזם - והיא טוענת שה כ ל קבוע מראש.

יש הוגים שמקבלים אותה - לרבות שפינוזה ולייבניץ - אבל אין ספק שזו עמדה מפחידה, שהרבה פילוסופים רוצים להתפתל החוצה ממנה.

המבנה הכללי

יש הרבה פלפולים לראיות כאלו, אבל הן בגדול נראות ככה:

1. קיים דבר מה קונטינגנטי מסוג מסוים.
2. גרסא כזו או אחרת של עיקרון הטעם המספיק (בטובות - גרסא מצומצמת⁶ ) הדורשת שכל עובדה קונטינגנית מהסוג שהנחה (1) דיברה עליה דורשת הסבר.
3. טענה לפיה ההסבהר היחיד האפשרי\סביר לעובדה מסוג (1) הוא קיום אלוהים כזה או אחר
4. מסקנה: אלוהים. הידד!

הראייה האונטולוגית

קאנט חשב שהראייה הקוסמולוגית חייבת להוכיח שיש בכלל דבר הכרחי במציאות. אבל אם יש ראיה כזו - בשביל מה אנחנו צריכים את הראיה הקוסמולוגית?

הראייה הזו צצה קודם, אצל אנסלם - קדוש נוצרי ש, בתמצית, התבאס שאין לו הוכחה טובה שיש אלוהים, ומתפלל ביער שאלוהים יגלה לו. והפלא ופלא - אלוהים אכן מגלה לו - את הראייה האונטולוגית. הראייה קובעת לא רק שאלוהים קיים, אלא שאלוהים חייב להיות קיים - היא א-פריורית, קרי, אינה נשענת על הניסיון: אם הבנת מה זה אלוהים, אתה חייב לקבל את אלוהים.

איך מוכיחים דבר כזה? זה מוזר. קצת כמו הוכחה מתמטית. אנסלם מראה לנו על דרך השלילה.

זה יהיה מוזר. אמרנו? היא לא ממש מחזירה בתשובה. הכל פה מורכב, מוזר - שען, שעון {.is-info}

יאללה. הטיעון עצמו:

1. הגדרה: אלוהים הוא הדבר הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת. הדבר הכי מושלם.

2. הנחה: נניח שאלוהים לא קיים. כלומר, הוא קיים רק בראש שלי. מגיע איזה מנוול ואומר לי שאין אלוהים. בוא נאמין לו, נראה מה קורה.

3. אלוהים שקיים רק בראש שלי הוא אלוהים פחות גדול מאלוהים שקיים גם בראשי וגם במציאות.

4. מסקנת ביניים: אני יכול לדמיין אלוהים גדלו יותר מאלוהים רק בראש שלי

5. סתירה! אני יכול לדמיין יותר משהו שיותר גדול מהדבר ביותר שניתן להעלות על הדעת?? לא! סתירה!

6. מסקנה סופית: חייב להיות אלוהים במציאות אם אני יכול לדמיין אותו בראשי.

אבל מה זה גדול יותר? זה חורה לנו, וגם לדקארט, שבזז אותה והחליף את המילה גדול במושלם.

התגובה הראשונית של ראסל (וכולנו)

ראסל אומר,

פשוט יותר להשתכנע שהטיעון שגוי מאשר למצוא היכן בדיוק נמצאת השגיאה.

זו אמרה מעצבנת, שהייתה טיפשית אם היא לא הייתה מראסל. למרבה המזל, יש גם ביקורת עסיסית יותר.

גואנילו ממרמוטיה כותב לו מאמר תגובה (שזה מעניין, כי הוא גם נוצרי) - On behalf of the fool (מתהילים - אמר הנוול בליבו). גואנילו מאמץ את עמדת הנוול:

הוא מחליף את המילה "אלוהים" ב"אי":

1. הגדרה: האי המושלם הוא הדבר הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת. הדבר הכי מושלם.

2. הנחה: נניח שהאי המושלם לא קיים. כלומר, הוא קיים רק בראש שלי. מגיע איזה מנוול ואומר לי שאין אי מושלם. בוא נאמין לו, נראה מה קורה.

3. האי המושלם שקיים רק בראש שלי הוא אלוהים פחות גדול מהאי המושלם שקיים גם בראשי וגם במציאות.

4. מסקנת ביניים: אני יכול לדמיין אי מושלם גדול יותר מאי מושלם רק בראש שלי

5. סתירה! אני יכול לדמיין יותר משהו שיותר גדול מהדבר ביותר שניתן להעלות על הדעת?? לא! סתירה!

6. מסקנה סופית: חייב להיות אי מושלם במציאות אם אני יכול לדמיין אותו בראשי.

בעצם, אנחנו יכולים להחליף אלוהים בממש כל דבר - וההוכחה תתפוס! אז מה הוכחנו בעצם?

אנסלם ואחריו דקארט טוענים שאלוהים אני מבין, והוא מכיל בעצם המושג קיים בהכרח, בניגוד לאי, שלא חייב להיות מושלם. האי המושלם הוא מושג מומצא, בעוד שאלוהים הוא מושג טבעי.

התגובה של הובס (ואולי גם של אקווינס)

החברים האלו אומרים שאלוהים לא קיים בתפיסה - איך אני יכול לתפוס בכלל את אלוהים בראשי? הובס ואקווינוס טוענים שהוא בכלל לא דבר נתפס - ואז ההוכחה בכלל לא מתניעה.

יש כאן איזו כתישה - הובס אומר לאנסלם, אתה לא יכול להעלות את זה על הדעת, ואנסלם יגיד, כן אני כן! (או כמו שראסל אומר לכומר, שאומר שעולם בלי אלוהים לא יכול לעלות על הדעת, אל תגיד לי מה אני יכול להעלות על הדעת!).

אין ממש מוצא מהביקורת הזו - מי יודע מי צודק?

התגובה של קאנט ונורמן מלקולם.

קאנט אומר שקיום זו בכלל לא תכונה. ולכן הדבר המושלם ביותר בכלל לא חייב לכלול אותה. הדרך הקלאסית להבין את זה זה שקאנט מייחס את הקיום כתכונה של תכונות - כמו פרדיקט על משהו אחר - יש משהו, וגם הוא קיים, לא רק יש קיים - מה זה קיים לבד? חייב להיות משהו קיים.

המצדדים בהוכחה טוענים בפשטות שהביקורת של קאנט לא מפילה את הטיעון.

---

1. תחשבו על זה כמו בלשים - בהינתן בראיות האלו והאלו, ההסבר הכי טוב למה שקרה זה זה (הוא הרוצח!). ↩︎

2. דמיינו שאתם חושבים על איזו חיה עם כל מיני מאפיינים - הוא ככה וככה והוא ירוק והוא נובח - ואז אתם הולכים לחפש כזה. מצד שני, אפשר למצוא עקבות של משהו, ואז לנסות להתחקות עליהם ולהבין מה זה. ↩︎

3. ורבי יצחק, בגרסא מאוד מטופשת שלה - נועם מסיר אחריות ↩︎

4. שימו לב שההוכחה לא מוכיחה אל אחד בהכרח ↩︎

5. אתאיסט בריטי חריף וזחוח, לפי נעם ↩︎

6. טיעון הקאלאם מהאיסלאם של ימי הביניים, למשל, קובע שרק דברים שמתחילים להתקיים צריכים להישמע לטיעון הזה. העמדה הזו תופסת שוב תאוצה היום, אחרי הרבה שנים ששכחו ממנה - כמו בהגותו של וויליאם קרייג גרג. ↩︎