2.6 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ראסל | true | 2024-01-28T14:44:04.725Z | markdown | 2024-01-28T14:22:44.178Z |
ראסל מרחיב על השיטה של פרגה.
הוא מדבר, תחילה, על ביטוי מצביע - כמו האיש הזה, איש כלשהו, מלך מרוקו.
אלא שאצל פרגה ראינו קושי להתמודד עם ביטויים כאלה, כמו מלך צרפת הוא קירח - כאשר הם אינם מצביעים על אובייקט כלשהו בעולם (משום שאין מלך צרפת). מהנקודה הזו מבליח ראסל, עם פיתוח משלו על גבי התיאוריה של פרגה. כיצד הוא פותר את הקושי הזה?
ראסל סבור שהמבנה הדקדוקי הדומה בין ביטויים מצביעים כמו משה הוא לא מלך מרוקו ומלך צרפת הוא קירח מסתיר בתוכו הבדל פילוסופי משמעותי. האחד מדבר על אובייקט משוים בעולם - משה - והאחר מדבר על דבר שאינו קיים בעולם, אלא תפקיד שאנו סבורים (במקרה הזה, באופן שגוי) שקיים - הרי אין מלך צרפת.
ראסל מבסס את השיטה שלו בטענה שיש להתייחס לתיאוריה פילוסופית כמו לתיאוריה מדעית - ככל שעולה בכוחה להסביר יותר תופעות ("היבכים"), כך ערכה ההסברי עולה והרי שהיא קרובה יותר לאמת.
תחילה, חוזר ראסל על עקרון הכסות (אקסטנציונליות) - שניתן להחליף ביטוי בפסוק בכל ביטוי אחר שחל על אותם האובייקטים בדיוק בעולם. נניח והמחבר של ווברלי הוא סקוט, וג'ורג' הרביעי מדבר על המחבר של ווברלי. פרגה סבור שלא ניתן יהיה במקרה כזה להחיל את 'המחבר של ווברלי' ב'סקוט', בטענה שמדובר בהקשר פסיכולוגי - ג'ורג' לא בהכרח יודע שמדובר באותו האדם ממש. לכאורה, עקרון הכסות לא עובד ברגע שנכנס הקשר פסיכולוגי: המחבר של ווברלי וסקוט הם ברי החלפה בפסוק המחבר של ווברלי מוכשר מאוד, אבל לא בג'ורג' חושב שהמחבר של ווברלי מוכשר מאוד.
בעוד שפרגה פותר את הבעיה הזו, הפתרון קצת דחוק, ולא טבעי. ראסל לא השתכנע.