14 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| דת ללא ראיות | true | 2024-06-20T12:39:04.923Z | פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת | markdown | 2024-06-20T11:18:52.394Z |
מצגת, טקסט רשות (בוצ'ק) {.is-info}
ראינו שיש הרבה ראיות לקיום האל, והרבה ראיות לאי-קיום האל - בעיית הרוע, הריבוי הדתי וחובת ההוכחה. אז, לא הצלחנו להביא משהו חותך לכאן או לכאן. האם עדיין כדאי להאמין? האם אפשר להצדיק אמונה ללא ראיות?
הכיוון הזה מושך במיוחד ב200 שנים האחריות, שהדיון סביב הוכחת האל הגיע לשיא ואיתו למבוי סתום.
ההימור של פסקל
טקסט (ההימור של פסקל) {.is-info}
בלייז פסקל, מתמטיקאי ופילוסוף, כתב ספר בשם הגיגים1 . אחד מהם הוא - אני לא יודע אם יש אלוהים - אני תקוע. אבל האם כדאי להאמין באלוהים?2 הוא מנסח את ההימור של פסקל, שמבוסס על הסתברות.
| יש אלוהים | אין אלוהים | |
|---|---|---|
| מאמין | +∞ | -n |
| לא מאמין | -∞ | +n |
נניח ואני מאמין באלוהים. אני מפסיד את כל מה שאלוהים לא מרשה (-n) - מספר סופי - אבל מרוויח את טובו האינסופי של האל (+∞). אבל אם אני מאמין שאין אלוהים, אני מרוויח את כל ההנאות שאלוהים לא מרשה, כמו שרימפס (+n), אבל אשרף באש הגיהנום (-∞).
אם מקבלים את הטבלה הזאת, רואים שכדאי להאמין באלוהים; במקרה הכי גרוע, הפסדתי שרימפס. במקרה הטוב, זכיתי בטוב ובגן עדן.
ההימור של פסקל מבוסס רק על זה שיש סיכוי כלשהו - קטן ככל שיהיה - שיש אלוהים. הוא נסוב סביב הכדאיות של האמונה בקיום אלוהים, לא בקיום ממש - הוא לא שואל מה הסיכוי שיש אלוהים אלא מה הסיכוי שכדאי לי להאמין באלוהים - שאלה מוסרית ולא אונטולוגית.
ביקורות
ההימור של פסקל עצבן הרבה אנשים והרבה פילוסופים.
- יש המון אלוהים שונים, ולכל אחד יש כדאיות שונה (The Many Gods Objection)
מה אם יש אלוהים שלא רוצה שאני אניח תפילין? במי כדאי? אני יכול לנסות את כל הדתות? אם לא, באיזה מהאלוהימים כדאי להאמין? טיעון יפה - נשארנו תקועים3 .
- אי אפשר לבחור להאמין
נסו להאמין שהיום יום שישי (היום יום חמישי). נראה אתכם. לא משנה כמה תתרצו את זה - היום פשוט לא יום שישי. אתם לא תשתכנעו. קחו 1,000 שקל, ותאמינו שמספר הכוכבים הוא אי-זוגי. הנה, אין שום סיבה לא להאמין בזה, ויש תמריץ כן להאמין בזה. לא תשתכנעו - מאיפה לכם לדעת?
פסקל מתייחס לזה - הוא טוען שאם תלכו לכנסייה, תטבלו במים הקדושים וכולי - האמונה כבר תבוא לבד מרגע שאתם מבינים שכדאי.
- איך מחשבים תועלת אינסופית בתיאוריות של קבלת החלטות?
גנב מגיע ואומר - תנו לי את כל הכסף שלכם, וקבלו אושר אינסופי. הרי ברור שהוא משקר, אבל רציונלית - אם יש סיכוי קטנטן שהוא לא - הבחירה היא לתת לו את כל הכסף. ברגע שגוררים פנימה אינסוף, כל החישובים ההסתברותיים האלה מתחרפנים.
- סיבות שגויות
אמונות לא עובדות לפי "כדאי" - אלא מתוך ראיות. אמונה באלוהים כי "כדאי" היא קצת מעוותת.
כן, אבל ידי כפותות ופי אילם: מכריחים אותי להמר, ואין אני בן חורין; אין מפתחים את מוסרותי. ואני עשוי בצורה כזו שלא אדע להאמין. מה אוכל אפוא לעשות?'' – נכון הדבר. מכל מקום דע והבן: מאחר שתבונתך ממריצה אותך להאמין, ועם זה אינך מסוגל לכך, הרי לא בא חוסר-יכולתך להאמין אלא בעטיין של היפעלויותיך. הווי עמל אפוא לשכנע את עצמך לא על-ידי ריבוי הראיות למציאות האל, אלא על ידי הדברת היפעלויותיך. חפצך להתקדם לקראת האמונה, ואינך יודע הדרך אליה; חפצך להתרפא מחוסר האמונה, ואתה מבקש את התרופה לכך. למד לקח מבני-אדם שהיו כפותים כמוך ושמהמרים עתה על כל אשר להם; הם יודעים את הדרך שהיית חפץ ללכת בה, ונתרפאו מאותו חולי שחפצך להתרפא ממנו. עשה כמו שהתחילו הם: בכל דבר נהגו הם כאילו היו מאמינים, הוזו במי קודש, שמעו את הרינה ואל התפילה, וכו'. בדרך הטבע יעורר הדבר הזה אמונה בלבך ויתמימך
האתיקה של האמונה
טקסט (קליפורד) {.is-info}
ויליאם קליפורד, מתמטיקאי שחי 200 שנה אחרי פסקל, התקומם כגד הרעיון שלו. הוא נותן דוגמה בקשר לספינה -
נגיד ואני ספן, ואני רוצה לצאת עם הספינה שלי והצוות לים. אבל אני לא לגמרי בטוח שהיא ראויה לצאת לים. אבל לתקן אותה ייקח מלא זמן וכסף, ויש סיכוי לא רע שהיא תהיה בסדר - ואני מאמין שתהיה בסדר - אז אני מפליג בכל זאת והספינה טובעת. האם ההתנהלות של הספן פגומה מוסרית? {.is-info}
במקרה הזה, אנחנו שופטים את הספן על האמונה שלו - גם אם הספינה לא הייתה טובעת, הוא אשם מוסרית. מצד שני, אם הספן היה שוכר מומחה, ובודק בדקדקנות, והמומחה אמת שהספינה בסדר - לא היינו חושב שהוא אשם. בתמצית, קליפורד מתקוממם כנגד האמנה מעבר לראיות. הוא חותם -
It is wrong always, everywhere, and for anyone, to believe anything upon insufficient evidence {.info}
הכלל הזה מכונה ראייתיות (Evidentialism). יש לך ראיות חזקות? תאמין באופן חזק; יש לך אמונות חלשות? תאמין באופן חלש. אין לך ראיות? תהיה אגנוסטי. חריגה מכלל הזה היא לא מוסרית.
קליפורד מנסח את זה קולע, אבל תכל'ס - כל הפילוסופים נוהגים ככה, תמיד.
העמדה הזו היא קונצנזוס מוחלט - נראה שאי אפשר לתקוף אותה. אז אחרי קליפורד, מלא פילוסופים תקפו אותה.
הרצון להאמין
טקסט (ג'יימס) {.is-info}
וויליאם ג'יימס4 עושה מהלך מגניב פילוסופית כנגד קליפורד. ג'יימס היה פרופסור לרפואה בהרווארד, לפני שהייתה פסיכולוגיה - הוא הפרויד האמריקני5 . ג'יימס גדל בבית דתי מאוד, ובחן את הפסיכולוגיה של הדת ואת החוויה הדתית. בספרו הרצון להאמין6 . הוא סייע לייסד זרם חדש, פילוסופיה פרגמטיסטית - עזוב אותי פילוסופיה, מה עובד? מה כדאי?
ג'יימס יוצא בסבב הרצאת על האמונה הדתית, שבכולן הוא תוקף את קליפורד. לא רק שהוא תוקף את קליפורד, הוא קובע כי אם נלך עם קליפורד עד הסוף - נגיע לאבסורד.
ג'יימס טוען שישנם מצבים בהם זה יהיה זה מוצדק (ואולי אף הכרחי) להאמין שלא על בסיס ראיות -מעבר לראיות. הוא מונה שלושה קריטריונים שמגדירים מצב כזה:
- הברירה צריכה להיות חיה
יש האמנות שהן לא חיות עבורנו. אנחנו לא נאמין בכדור הארץ השטוח - האמונה הזו לא חיה עבורי - אין לנו מה לעשות שם; זה רחוק מדי מהמרחב האמונתי הפסיכולוגי שלי.
- הברירה היא כפויה
אי אפשר להכריע שלא להכריע. או שאתה יוצא מהבית עם מטריה או שלא. אתה לא יכול להתחתן או לא להכריע - אם לא הכרעת, לא התחתנת. אם אתה לא מחליט כי אין לך ראיות - אתה עדיין מחליט.
- הברירה היא משמעותית
נניח ומישהו מציע לך לנסוע איתו לקוטב הצפוני. אתה לא יודע אם זה יהיה טוב או לא טוב - זה מסוכן, ורחוק, אבל מלהיב ומרתק. אין לך ראיות טובות אם כדאי או לא כדאי לך - מה אתה כבר יודע על הקוטב הצפוני? ובכל זאת, זו בחירה משמעותית - אתה לא בוחר קורנפלקס בסופר - לא תכריע אותה בהטלת מטבע. בברירה כזו, אני רוצה להכניס עוד שיקולים, כדי שזו לא תהיה בחירה סתמית7 .
ככשלושת אלה מתקיימים, מותר - אפילו הכרחי - להחליט מעבר לראיות, בשיקולים נוספים אותם הוא מכנה שיקולים פרגמטיים. אם נישאר עם קליפורד במצבים כאלה - פשוט נתקע. לעולם לא יהיו לך ראיות מספיק טובות להתחתן - אז לא מתחתנים אף פעם? הרי גם זו בחירה - בלי ראיות!
[נתאר] אדם המהסס תמידית אם להציע נישואין לאישה מסוימת כיוון שאינו משוכנע לחלוטין שתתגלה אמנם כמלאך לאחר שיביאהּ לביתו. האין הוא שולל מעצמו את פוטנציאל המלאכיוּת הזה באותה פסקנות שבה היה מאבד אותו אילו נישא לאישה אחרת? הספקנות אינה אפוא הימנעות מברירה; היא בחירה בסיכון מסוג מסוים
כמובן שכל זה נועד כדי להכין את הקרקע לטענה שהדילמה 'האם להיות דתי' היא דילמה העונה לכל הקריטריונים הללו ועל כן יהיה זה מוצדק להאמין גם בהיעדר ראיות
ג'יימס משחק על מצבים שבהם אי אפשר להצדיק את האמונה מלכתחילה - רק לקבל הצדקות בדיעבד. לא תדע אם אשתך נהדרת עד שלא תתחתן איתה; לא תדע אם כדאי להאמין באלוהים עד שלא תאמין. אם אתה מדען שחוקר רעיון, לא תחקור אותו אם לא תאמין שהוא נכון. רק בדיעבד, אחרי שחקרת אותו, תדע אם אתה צודק - או שבזבזת את הזמן שלך. המשחק הוא בין הפחד מטעות ללא-לדעת את האמת8 .
ג'יימס לא טוען לאמונה בניגוד לראיות - יש ראיות חזקות לצד אחד ולא לשני, ג'יימס לא יגיד לך להאמין - הוא מדבר רק על מצבי דילמה (אחרת הברירה לא חיה). {.is-danger}
-
זה בדיוק מה שזה - אוסף של משפטים לא קשורים. מעולה לשירותים - הוא כנראה כתב את זה שם גם. ↩︎
-
פסקל היה דוס נוצרי, ודווקא כן האמין באלוהים - האגדה מספרת שכשהוא מת, מצאו בכיס שלו פתק שרשום - אלוהי אברהם, יצחק ויעקב - ולא אלוהי הפילוסופים. את ההימור ניסח להמונים המסכנים, הלא-מאמינים. ↩︎
-
ג'יימס משיב שאמונה באלים אחרים מדי היא לא אמונה חיה ולכן הן לא רלוונטיות. ↩︎
-
גם הוא היה דוס נוצרי, וכתב להמונים - כמו פסקל. הוא היה אתאיסט, אבל חזק לחיק האמונה (אם כי לא לחיק הדת הרשמית) חזק מאוד. ↩︎
-
למרבה האירוניה, הפסיכולוגיה היום מבוססת עליו הרבה יותר: הוא היה אמפריקן מדוקדק, ולא כמו פרויד - ארבעה יהודים יושבים על הספה ומעשנים. עד היום הוא מוערך מאוד - יש פסל גדול שלו בהרווארד. ↩︎
-
ג'יימס כותב בחסד וכיף לקרוא אותו, אומ רנועם - יש האומרים שכתב טוב יותר מאחיו, שהיה סופר. ↩︎
-
ולכן הוא בז להימור של פסקל, ואמר - אם הייתי אלוהים, ודאי הייתי נהנה הנאה מיוחדת לשים אנשים שהימרו את ההימור הזה בגיהנום. ↩︎
-
מזכיר את תיאוריית גילוי אותות, שיטה פסיכולוגית מוכרת. ↩︎