7.0 KiB
title
| title |
|---|
| גישות הומניסטיות - רוג'רס ומאסלו |
!!! is-warning "לא מוכן :("
!!! info "מצגת" הרצאה
קרל רוג'רס והגישה ההומניסטית
קרל רוג'רס (1902-1987), שנולד כבן רביעי למשפחה פרוטסטנטית מלוכדת בפרבר של שיקגו, הוא אבי הגישה ההומניסטית בפסיכולוגיה. דרכו המקצועית התפתלה מלימודי חקלאות, דרך הוראה בסמינר תיאולוגי, ועד ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה. למרות שקיבל הכשרה פסיכואנליטית, הוא חש שהפרשנות הפסיכואנליטית לא מסייעת מספיק למטופליו. רוג'רס המשיך לעבוד כקלינאי לאורך חייו, שירת כנשיא אגודת הפסיכולוגים האמריקאית והיה פעיל בתנועת השלום.
הקונטקסט ההיסטורי
הגישה ההומניסטית התפתחה בתוך הקשר רחב יותר של התנועה ההומניסטית - הן בפילוסופיה והן בחברה, במיוחד על רקע מלחמת העולם השנייה ומלחמת ויאטנם. היום, כשאנו חיים בתרבות הומניסטית, קשה להעריך את המהפכנות של רעיונותיו של רוג'רס. הליבה של החשיבה ההומניסטית היא שהסמכות נמצאת בחוויה של האדם - לא באמיתות חיצוניות, באלים או בדתות.
תפיסת האישיות
רוג'רס פיתח תפיסה פנומנולוגית המדגישה את הסובייקטיביות של האדם השלם. עבורו, החוויה הסובייקטיבית - הכוללת תחושות, רגשות, מחשבות, שאיפות וצרכים - היא המפתח להבנת האישיות. זוהי עמדה המנוגדת לתפיסה הפסיכואנליטית (הרואה את הנפש כלא מודעת ודחפית) ולתפיסה ההתנהגותית (הרואה את הנפש כסך של למידה והתניות).
הנטייה להגשמה
רעיון מרכזי בתיאוריה של רוג'רס הוא הנטייה להגשמה (actualizing tendency) - המוטיבציה המרכזית של האדם. בשונה מפרויד, שראה את המוטיבציה העיקרית כהפחתת מתח, רוג'רס טען שהמוטיבציה העיקרית היא דווקא הגברת מתח לצורך התפתחות והתמודדות עם אתגרים. זהו כוח ביולוגי הקיים בכל אורגניזם חי, גם אם אינו תמיד מודע.
החוויה האורגניזמית ומושג העצמי
רוג'רס הבחין בין שני מושגים מרכזיים: החוויה האורגניזמית - החוויה הסובייקטיבית המלאה של האדם, ומושג העצמי - החלק המודע של החוויה האורגניזמית. החוויה האורגניזמית כוללת גם תת-תפיסה (subception) - חוויה ראשונית שטרם תורגמה למילים. אדם בריא, לפי רוג'רס, הוא אדם שיש התאמה בין החוויה האורגניזמית שלו למושג העצמי שלו.
פערים בין החוויה האורגניזמית ומושג העצמי
פערים בין החוויה האורגניזמית למושג העצמי נוצרים בעיקר בשל הצורך האוניברסלי בהערכה חיובית. כיצורים חברתיים, פיתחנו צורך עמוק בהערכה מאחרים. צורך זה עלול להוביל לפער וקונפליקט בין החוויה האורגניזמית למושג העצמי - למשל, כשאדם כועס אך נתפס כרגוע.
רוג'רס הבחין בין שני סוגי הערכה:
- הערכה חיובית מותנית (Conditional positive regard), כשדמויות משמעותיות מתנות את הערכתן בהתנהגות מסוימת
- הערכה חיובית בלתי מותנית, המאפשרת התאמה בין הצורך בהערכה לחוויה האורגניזמית
האדם המתפקד במלואו
רוג'רס תיאר את האדם המתפקד במלואו (fully functioning person) כתהליך מתמשך ולא כמצב סופי. אדם כזה מאופיין בהערכה עצמית חיובית בלתי מותנית, פתיחות לחוויה, ואמון אורגניזמי - היכולת לסמוך על החוויה האישית כסמכות העליונה. אדם כזה חי כל רגע במלואו, חווה חופש חוויתי, מפגין יצירתיות ומסוגל ליחסים בינאישיים מוצלחים.
פסיכותרפיה מרוכזת באדם
רוג'רס פיתח גישה טיפולית המכונה "פסיכותרפיה מרוכזת באדם" (Person-centered therapy). בגישה זו, המטופל מכונה "קליינט" במקום "פציינט", שינוי המדגיש את השאיפה ליחסים שוויוניים יותר. המטפל אינו מנווט את הטיפול אלא מאפשר לחוויית המטופל להוביל.
תפקיד המטפל הוא ליצור תנאים מתאימים להתחברות לחוויה האורגניזמית והתנעת הנטייה להגשמה, באמצעות שלושה תנאים מרכזיים:
- אמפתיה
- יחס חיובי בלתי מותנה
- כנות (congruence)
אברהם מאסלו וההיררכיה של הצרכים
אברהם מאסלו (1908-1970), הדמות השנייה המרכזית בזרם ההומניסטי, נולד למשפחה יהודית בברוקלין וגדל בסביבה ענייה ואנטישמית. בניגוד לנטייה של הפסיכולוגיה לחקור אנשים חולים, מאסלו התמקד בחקר תכונות אנושיות חיוביות כמו אושר, הגשמה עצמית ושלווה.
נטיות מולדות ופירמידת הצרכים
מאסלו זיהה שני סוגי מניעים בסיסיים:
- מניעי חסך (Deficiency-motives) הפועלים למילוי צרכים חיוניים לקיום
- מניעי גדילה (Growth-motives) המעניקים משמעות לחיים
פירמידת הצרכים שלו מתארת היררכיה המתחילה בצרכים פיזיולוגיים בסיסיים, עוברת דרך צרכי ביטחון, שייכות והערכה, ומגיעה לצרכי הגשמה עצמית. מחקר מודרני תומך בחלק מרעיונותיו אך מציע שהצרכים הבינאישיים גבוהים יותר בפירמידה ממה ששיער מאסלו.
האדם שמגשים את עצמו, לפי מאסלו, מאופיין בתכונות כמו תפיסה מדויקת של המציאות, קבלת העצמי והזולת, ספונטניות, עצמאות, יחסים בינאישיים עמוקים ויצירתיות. גישתו הייתה חלוצית בהתמקדות בבריאות נפשית ולא רק בפתולוגיה.