188 lines
16 KiB
Markdown
188 lines
16 KiB
Markdown
---
|
||
title: ראיות לקיום האל
|
||
description:
|
||
published: true
|
||
date: 2024-05-09T12:44:39.433Z
|
||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת
|
||
editor: markdown
|
||
dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
|
||
---
|
||
|
||
|
||
|
||
> [טקסט (אנסלם - פרוסלוגיון](/פילוסופיה/דת/אנסלם_-_פרוסלוגיון_2-3.pdf), [טקסט (אקוונוס - חמשת הדרכים)](/פילוסופיה/דת/תומאס_אקווינס_-_חמשת_הדרכים_(בעיקר_שלושת_הדרכים_הראשונות).pdf)
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
|
||
הרבה הוגים פילוסופים מתעקשרים לדון בהוכחות לקיום או אי-קיום האל. [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הוכחות-לקיום-האל-היגיון-חמישי), [אנסלם](/פילוסופיה/נוצרית/אנסלם#הוכחות-לקיום-האל), [אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) ורבים אחרים מככבים בתחום - כאשר שתי הראיות העיקריות הן **הראייה הקוסמולוגית** וה**ראייה האונתולוגית**.
|
||
|
||
יש כמה דרכים להוכיח את קיום האל:
|
||
|
||
- טיעונים **דדוקטיביים** - מהכלל אל הפרט
|
||
- טיעונים **אינדוקטיביים** - מהפרט אל הכלל
|
||
- טיעונים **אבדוקטיביים**[^1] - המסקנה היא ההסבר הטוב ביותר
|
||
|
||
ככלל, רוב הטיעונים בפילוסופיה בכלל ובפילוסופיה של הדת בפרט הם אינדוקטיביים או אבדוקטיביים.
|
||
|
||
המסקנה - קיום האל - היא לרוב לא **הוכחה**, אלא **ראייה** - לא מסקנה מעבר לכל צל של ספק, אלא ההסבר הכי סביר, שהכי קל לקבל.
|
||
|
||
|
||
מה הן מראות? מי זה ומה זה אלוהים?
|
||
בגדול, יש שני סוגים - אלוהים פילוסופי, או אלוהים מקראי. תיאולוגים ופילוסופיים אולם חולקים את המונח **אל**, אבל יש פער בינו לבין האל התאולוגי. חשוב לשים לב בכל ראיה - על איזה מן אלוהים אנחנו מדברים.
|
||
|
||
חלק מההוכחות מניחות אל מסוים, בהגדרה, ואז מנסות לאשרר אותה, ואחרות יתבססו על ראיות ויגזרו מהן את קיום האל[^2].
|
||
|
||
יש בדיון אי-הוגנות מובנית. איך מוכיחים שקיים ברבור שחור? מצביעים על אחד ואומרים, *הנה!*. איך מוכיחים שלא קיים ברבור ורוד? לא מספיק שלא ראית כזה - לך תוכיח!
|
||
|
||
לכן, כמו שאמרנו, קשה יותר בהרבה להוכיח *שאין* אלוהים, ויש פחות הוכחות כאלה.
|
||
|
||
ועכשיו, צוללים.
|
||
|
||
# הראייה הקוסמולוגית
|
||
הוגים כמו [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס), [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) (הבולט מביניהם בתחום) וויליאם ראו (Rowe)[^3].
|
||
|
||
## הגרסא הגרועה
|
||
גרסא פשוטה ודבילית של הטיעון:
|
||
|
||
- לכל דבר יש סיבה ([עקרון הטעם המספיק](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#עקרונות-השכילה-הסתירה-והטעם-המספיק) - יש סיבה שכך הוא ולא אחרת)
|
||
- העולם קיים והוא דבר (ההנחה האמפירית הזולה של הטיעון הזה)
|
||
- לכן, יש סיבה לעולם
|
||
בום, יש אלוהים.
|
||
|
||
> גרוע! יש פה הנחה סמויה שהסיבה היא אלוהים, וגם - *מה הסיבה לאלוהים?* למה עצרנו פה?
|
||
{.is-danger}
|
||
|
||
אוקיי, אבל רגע. בואו נשכלל.
|
||
|
||
- לא יכולות להיות שרשראות סיבתיות אינסופית או מעגלית.
|
||
הרי כל שרשרת חייבת להתחיל מאיפושהו - אחרת הכל תלוי באוויר.
|
||
|
||
- לכן, יש סיבה ראשונית.
|
||
|
||
> אבל רגע! אמרנו ש**לכל דבר יש סיבה**, ואז אנחנו מגיעים לסיבה ראשונית - **סיבה בלי סיבה?** צולע! הטיעון אכל את עצמו!
|
||
{.is-danger}
|
||
|
||
איך אפשר להימנע מהמסקנה הצלועה הזו, ולפתור את הבעיה?
|
||
|
||
## הגרסא הלא-גרועה
|
||
ישנן שתי סוגים של עובדות - עובדות *קונטינגטניות* (אולי הברבור הזה שחור, אולי ורוד), ועובדות *הכרחיות* (כל רווק הוא לא נשוי - *אתה לא יכול לפגוש רווק נשוי במכולת*). אי אפשר לשאול *למה* רווק הוא לא נשוי - הוא פשוט לא, בהגדרה - לא צריך להסביר את זה.
|
||
|
||
את ההנחה הראשונה ננסח כ:
|
||
|
||
- לכל דבר *קונטינגנטי* יש סיבה
|
||
- קיום העולם הוא קונטינגנטי
|
||
- חייבת להיות לכך סיבה
|
||
- שרשרת סיבתיות *קונטינגנטית* אינה יכולה להיות אינסופית
|
||
בשרשרת קונטינגנטית - השרשרת עצמה צריכה הסבר - הסבר *הכרחי* שמתחיל אותה.
|
||
|
||
- וההסבר הזה? גבירותיי ורבותיי, אלוהים[^4].
|
||
אנחנו לא יודעים עליו *כלום* - רק שהוא ישנו.
|
||
|
||
אבל יש פתח נוסף.
|
||
|
||
## עקרון הטעם המספיק
|
||
|
||
[דיוויד יום](/פילוסופיה/חדשה/יום)[^5] אומר שעקרון הטעם המספיק נשען על *סיבתיות* - אבל אין לנו בכלל את הכוח להשתמש בסיבתיות כזו בדבר משהו שהוא *מחוץ למערכת*. אנחנו יודעים שלדברים פרטניים צריכה להיות סיבה למה הם כפי שהם, על סמך הניסיון. אבל להשליך את זה על משהו גדול כמו *המציאות*, *האל* - מה הניסיון שלנו שווה שם? מתוקף מה אנחנו משליכים את העקרון הזה לשם? איזה ניסיון יש לי על קיום היקום?
|
||
|
||
ישנו ויכוח מפורסם של ראסל ברדיו הבריטי עם כומר. ראסל אומר לכומר, *ראסל קיים כי לראסל יש אמא. אמא של ראסל קיימת כי לאמא של ראסל יש אמא*. אם נמשיך ככה, המסקנה המתבקשת היא שלמין האנושי בכלל יש אמא - שזו מסקנה מגוחכת, לדעתו. לפיכך מציג ראסל את אלוהים כ*עובדה שרירותית* (brute fact).
|
||
|
||
רוב הראיות הקוסמולוגיות מקבלות את עקרון הטעם המספיק - ובאיזשהו מובן, נופלות על זה[^5].
|
||
|
||
## הטיעון של Rowe
|
||
Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינסופית - בטענה של, אם לכל דבר יש סיבה - למה צריך להמשיך? דמיינו משהו כזה -
|
||
|
||
> מגיע בנאדם ושואל אתכם *איפה האוניברסיטה*. אתם הולכים ומראים לו - *הנה, פה בניין הסנאט, ופה בית הסטודנט, ופה בניין פסיכולוגיה, ופה הארומה ו...*. אם תראו לו הכל, למה לו לשאול - *איפה האוניברסיטה?*
|
||
|
||
## נגד הפאטאליזם
|
||
אם הסיבה הראשונית היא הכרחית, ויש ממנו סיבתות אחרות - הרי שגם ב' הכרחי, ואז בעצם כל השרשרת הכרחית. מאיפה הקונטינגניות? מאיפה לנו שהכל לא קבוע מראש באופן מוחלט, כגורל? העמדה שהכל הכרחי נקראת **פאטאליזם** - גרסא קשה של **דטרמיניזם** - והיא טוענת ש*ה כ ל* קבוע מראש.
|
||
|
||
יש הוגים שמקבלים אותה - לרבות [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) ו[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) - אבל אין ספק שזו עמדה מפחידה, שהרבה פילוסופים רוצים להתפתל החוצה ממנה.
|
||
|
||
|
||
## המבנה הכללי
|
||
יש הרבה פלפולים לראיות כאלו, אבל הן בגדול נראות ככה:
|
||
1. קיים דבר מה קונטינגנטי מסוג מסוים.
|
||
2. גרסא כזו או אחרת של עיקרון הטעם המספיק (בטובות - גרסא מצומצמת[^7]) הדורשת שכל עובדה קונטינגנית מהסוג שהנחה (1) דיברה עליה דורשת הסבר.
|
||
3. טענה לפיה ההסבהר היחיד האפשרי\סביר לעובדה מסוג (1) הוא קיום אלוהים כזה או אחר
|
||
4. מסקנה: אלוהים. הידד!
|
||
|
||
|
||
# הראייה האונטולוגית
|
||
[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חשב שהראייה הקוסמולוגית חייבת להוכיח שיש בכלל דבר הכרחי במציאות. אבל אם יש ראיה כזו - בשביל מה אנחנו צריכים את הראיה הקוסמולוגית?
|
||
|
||
הראייה הזו צצה קודם, אצל [אנסלם](/פילוסופיה/נוצרית/אנסלם) - קדוש נוצרי ש, בתמצית, התבאס שאין לו הוכחה טובה שיש אלוהים, ומתפלל ביער שאלוהים יגלה לו. והפלא ופלא - אלוהים אכן מגלה לו - את הראייה האונטולוגית. הראייה קובעת לא רק שאלוהים קיים, אלא שאלוהים *חייב להיות קיים* - היא א-פריורית, קרי, אינה נשענת על הניסיון: אם הבנת מה זה אלוהים, אתה חייב לקבל את אלוהים.
|
||
|
||
איך מוכיחים דבר כזה? זה מוזר. קצת כמו הוכחה מתמטית. אנסלם מראה לנו על דרך השלילה.
|
||
|
||
> זה יהיה מוזר. אמרנו? היא לא ממש מחזירה בתשובה. הכל פה מורכב, מוזר - שען, שעון
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
יאללה.
|
||
הטיעון עצמו:
|
||
|
||
1. הגדרה: אלוהים הוא הדבר הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת.
|
||
הדבר הכי מושלם.
|
||
|
||
2. הנחה: נניח שאלוהים לא קיים. כלומר, הוא קיים רק בראש שלי.
|
||
מגיע איזה מנוול ואומר לי שאין אלוהים. בוא נאמין לו, נראה מה קורה.
|
||
|
||
3. אלוהים שקיים רק בראש שלי הוא אלוהים *פחות גדול* מאלוהים שקיים גם בראשי וגם במציאות.
|
||
|
||
4. מסקנת ביניים: אני יכול לדמיין אלוהים גדלו יותר מאלוהים רק בראש שלי
|
||
|
||
5. סתירה! אני יכול לדמיין יותר משהו שיותר גדול מהדבר ביותר שניתן להעלות על הדעת?? לא! סתירה!
|
||
|
||
6. מסקנה סופית: חייב להיות אלוהים במציאות אם אני יכול לדמיין אותו בראשי.
|
||
|
||
אבל מה זה *גדול יותר*? זה חורה לנו, וגם ל[דקארט, שבזז אותה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#ההוכחה-האונטולוגית-היגיון-חמישי) והחליף את המילה *גדול* ב*מושלם*.
|
||
|
||
## התגובה הראשונית של ראסל (וכולנו)
|
||
|
||
ראסל אומר,
|
||
> פשוט יותר להשתכנע שהטיעון שגוי מאשר למצוא היכן בדיוק נמצאת השגיאה.
|
||
|
||
זו אמרה מעצבנת, שהייתה טיפשית אם היא לא הייתה מראסל. למרבה המזל, יש גם ביקורת עסיסית יותר.
|
||
|
||
גואנילו ממרמוטיה כותב לו מאמר תגובה (שזה מעניין, כי הוא גם נוצרי) - *On behalf of the fool* (מתהילים - *אמר הנוול בליבו*). גואנילו מאמץ את עמדת הנוול:
|
||
|
||
הוא מחליף את המילה "אלוהים" ב"אי":
|
||
|
||
|
||
1. הגדרה: האי המושלם הוא הדבר הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת.
|
||
הדבר הכי מושלם.
|
||
|
||
2. הנחה: נניח שהאי המושלם לא קיים. כלומר, הוא קיים רק בראש שלי.
|
||
מגיע איזה מנוול ואומר לי שאין אי מושלם. בוא נאמין לו, נראה מה קורה.
|
||
|
||
3. האי המושלם שקיים רק בראש שלי הוא אלוהים *פחות גדול* מהאי המושלם שקיים גם בראשי וגם במציאות.
|
||
|
||
4. מסקנת ביניים: אני יכול לדמיין אי מושלם גדול יותר מאי מושלם רק בראש שלי
|
||
|
||
5. סתירה! אני יכול לדמיין יותר משהו שיותר גדול מהדבר ביותר שניתן להעלות על הדעת?? לא! סתירה!
|
||
|
||
6. מסקנה סופית: חייב להיות אי מושלם במציאות אם אני יכול לדמיין אותו בראשי.
|
||
|
||
|
||
בעצם, אנחנו יכולים להחליף *אלוהים* בממש כל דבר - וההוכחה תתפוס! אז מה הוכחנו בעצם?
|
||
|
||
אנסלם ואחריו דקארט טוענים ש*אלוהים* אני מבין, והוא מכיל בעצם המושג *קיים בהכרח*, בניגוד לאי, שלא חייב להיות *מושלם*. האי המושלם הוא מושג מומצא, בעוד שאלוהים הוא מושג טבעי.
|
||
|
||
## התגובה של הובס (ואולי גם של אקווינס)
|
||
החברים האלו אומרים שאלוהים לא קיים בתפיסה - איך אני יכול לתפוס בכלל את אלוהים בראשי? הובס ו[אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) טוענים שהוא בכלל לא דבר נתפס - ואז ההוכחה בכלל לא מתניעה.
|
||
|
||
יש כאן איזו כתישה - הובס אומר לאנסלם, *אתה לא יכול להעלות את זה על הדעת*, ואנסלם יגיד, *כן אני כן!* (או כמו שראסל אומר לכומר, שאומר שעולם בלי אלוהים לא יכול לעלות על הדעת, *אל תגיד לי מה אני יכול להעלות על הדעת!*).
|
||
|
||
אין ממש מוצא מהביקורת הזו - מי יודע מי צודק?
|
||
|
||
|
||
## התגובה של קאנט ונורמן מלקולם.
|
||
|
||
קאנט אומר שקיום זו בכלל לא תכונה. ולכן ה*דבר המושלם ביותר* בכלל לא חייב לכלול אותה. הדרך הקלאסית להבין את זה זה שקאנט מייחס את הקיום כ*תכונה של תכונות* - כמו פרדיקט על משהו אחר - יש *משהו*, ו*גם* הוא קיים, לא רק *יש קיים* - מה זה *קיים* לבד? חייב להיות *משהו* קיים.
|
||
|
||
[^1]: תחשבו על זה כמו בלשים - בהינתן בראיות האלו והאלו, ההסבר הכי טוב למה שקרה זה זה (*הוא הרוצח!*).
|
||
[^2]: דמיינו שאתם חושבים על איזו חיה עם כל מיני מאפיינים - הוא ככה וככה והוא ירוק והוא נובח - ואז אתם הולכים לחפש כזה. מצד שני, אפשר למצוא עקבות של *משהו*, ואז לנסות להתחקות עליהם ולהבין מה זה.
|
||
[^3]: ורבי יצחק, בגרסא מאוד מטופשת שלה - נועם מסיר אחריות
|
||
[^4]: שימו לב שההוכחה לא מוכיחה אל אחד בהכרח
|
||
[^5]: אתאיסט בריטי חריף וזחוח, לפי נעם
|
||
[^6]: ומצד שני, יום עצמו הגיע למסקנות הקשות שלו על סיבתיות, ואז התעלם מהן לחלוטין (מה אני אעשה בחר בבוקר) - אז אפשר להפיל את יום, דרך יום...
|
||
[^7]: טיעון ה*קאלאם* מהאיסלאם של ימי הביניים, למשל, קובע שרק דברים *שמתחילים להתקיים* צריכים להישמע לטיעון הזה. העמדה הזו תופסת שוב תאוצה היום, אחרי הרבה שנים ששכחו ממנה - כמו בהגותו של וויליאם קרייג גרג. |