study/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ורוע.md

!!! info "טקסט"
	[(אנגלית) טקסט - מעבר לטוב ורוע](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/BGE.pdf), [עברית](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטר.pdf)



## למי הספר נכתב?

הפחד של ניטשה מהאדם האחרון עמוק מאוד - ולכן הוא מוכן לכתוב את חומר הנפץ שלו גלוי לכל, בניסיון נואש למנוע את התוצאה הזו. 

*מעבר לטוב ולרוע* נועד למצוא או ליצור את השליחים ש,יחד עם ניטשה, יהיו חומר הנפץ שיביא את העתיד.

ניטשה, כאמור, הוא פילוסוף נדיר - לא רק שהשאיר לנו את הכתבים שלו, ולא רק שהשאיר לנו את סדנת העבודה שלנו, הוא השאיר לנו את מה *שהוא חושב על הכתבים שלו* - בהקדמה ל*Ecce homo*. ניטשה, שצפה שאיש לא יבין אותו בזמנו, התעקש להשאיר אחריו את המחשבות האלה לשליחים שעתידים לבוא.

לכן, יש קטע של ניטשה אודות *כל ספר שכתב* ב*Ecce homo*, לרבות על *מעבר לטוב ולרוע*.

!!! info "[טקסט - על *מעבר לטוב ולרוע* (Ecce Homo)](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/ecce homo.pdf)"

> את המשימה לשנים שלאחר-מכן מצאתי מותווית מראש בחומרה רבה. אחרי שהוגשם חלקה הראשון, המחייב, של משימתי, הגיע תורה של מחציתה *ה ש ו ל ל ת*: שינוי הערכים הקיימים עצמם, המלחמה הגדולה, כשף העלאתו של יום ההכרעה, עם אלה נמנית ההשתעות האיטית אחר קרובים, קרובים אשר יושיטו לי יד למלאכת *ה ה ר ס*. מכאן ואילך כל כתבי קרסי חכה הם: בקיאותי בקרסים אולי אינה נופלת מזו של האחרים... ואם לא עלה בחכתי דבר, לא בי האשמה. *ל א  ה י ו  ד ג י ם*.
> > *מעבר לטוב ולרוע, פתיחה לפילוסופיה של העתיד*, מתוך *הנה האיש (Ecce Homo)*


ניטשה מתאר את *מעבר לטוב ולרוע* כספר שלילת המודרנה. *כה אמר זרתוסטרא* הוא ה*Ja Sagen* - *אמירת כן* לחיים, בעוד שמעבר לטוב ולרוע הוא ה*Nein-sagen* - אמירת הלא לנצרות, לאפלטון ולכל מה שהפילוסופיה הולידה עד עכשיו - עד הניהיליזם, והבורגני שלא מבין שהוא אינו אלא חילון הנצרות.

ניטשה כותב לנו מפורש מה הוא עומד לבקר - את המדע, האומנות, הדת, הפוליטיקה - ותוקף את הרחמנות והשוויון. ניטשה מוכן להיות **אכזרי**[^50] - מוכן להסב כאב, *בעיקר לעצמו*.

ניטשה מפחד מהגורל הקרב של האדם האירופי, שעוצב בצל הנצרות, הגם שאינו נוצרי בעצמו. הוא מפחד שהאדם יסיים את סיפורו בחרפה, בלי תחושת *נשגבות*, כפרות מפוטמות, *ממצמצים בעיניהם*. הוא מחפש שותפים - *הרוחות הטובות* - שיבשרו את העלאדם.

ב*Νietchze's Task*, Lampert כותב שאותם פילוסופי העתיד הם אלו שתפקידם לשקם את המין האנושי, אחרי קריסת האלוהות הישנה. אפלטון מוכן *לבחון* את העניין ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה), אבל לא העלה על דעתו שהפילוסופיה *תתקן* את הטבע האנושי ואת ההיסטוריה כולה.

למרות היריבות המרה ביניהם, ניטשה כן מניח את התפקיד הזה על הפילוסוף. היכן שאפלטון ואריסטו ודאי היו אומרים שזה מסוכן מדי, ושהם לא מסוגלים לעשות את זה (תראו מה קרה לפילוסוף של אפלטון); ניטשה ודאי היה משיב שה*פרונסיס* φρόνησις - שיקול הדעת המעשי של אריסטו - הוא נחלת העבר.


## הפילוסופיה כאישה

> Supposing truth is a woman - what then?[^1] Are there not grounds for the suspicion that all philosophers, insofar as they were dogmatists, have been very inexpert about women? That the gruesome seriousness, the clumsy obtrusiveness with which they have usually approached truth so far have been awkward and very improper methods for winning a woman's heart?

ניטשה מדמה כאן את הפילוסופיה לחיזור אחר אישה. המחזר - שכדאי שיהיה מסתורי ועם כבוד עצמי - חותר לתפוס בעלות על האישה. אבל השלומיאלים האלה[^2], שרודפים כבר 2,500 שנה - אף אחד מהם לא השיג את מבוקשו. אולי, שואל ניטשה, הבעיה היא לא ב*אישה*[^3], אלא עם הגברים?

> Speaking seriously, there are good reasons why all philosophical dogmatizing, however solemn and definitive its airs used to be, may nevertheless have been no more than a childishness and tyronism. And perhaps the time is at hand when it will be comprehended again and again *how little* used to be sufficient to furnish the cornerstone for such sublime and philosophers' edifices as the dogmatists have built so far: any old popular superstition from time immemorial (like the soul superstition which, in the form of the subject and ego superstition, has not even yet ceased to do mischeif); some play on words perhaps, a seduction by grammar, or an audacious generalization of very narrow, very personal, very human, all too human facts.

ניטשה מושל את החיזור אחר האמת כמו מרדף אחרי ה*crush* בתיכון, והפילוסופים לנערים מבולבלים, ובונים ככה מגדלים באוויר - כמו [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) ו[אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון). כמו שב[*משתה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) הגברים יושבים כולם ומלרלרים על תשוקה עד ש*דיוטימה* מעמידה אותם במקומם, כך מציב ניטשה את הגברים כאן בטעותם. ניטשה טוען, שבעצם סוקראטס לא למד שום דבר מדיוטימה - עובדה; הם לא השיגו את האמת. 


ב*דוגמטיזם*, ניטשה כותב כל פילוסופיה שמציבה *מעבר*, החל מאפלטון, דרך הנצרות (*אפלטוניזם להמונים*) ועד קאנט; כל דבר שמדבר על *מטאפיזיקה*, במובן של משהו מעבר לעולם. אפלטון, במובן מסוים, הכין את הפילוסופיה ליפול לחיקה של הדת. 

ניטשה יורק כאן אש וגופרית על אפלטון. אבל בסעיף 191, הוא יודע גם להכיר בו - 

> Plato, more innocent in such matters and lacking the craftiness of the plebian[^4], wanted to employ all hist strength - the greatest strength any philosopher so far has had at his disposal - to prove to himself that reason and instinct of themselves tend toward one goal, the good, "God". And since Plato, all theologians and philosophers are on the same track - that is, in moral matters it has so far been instinct, or what the Christians call "faith", or "the herd", as I put it, has triumphed.


ניטשה מצית מחדש את [העימות בין *פארמנידס* - שקובע ש*הכל קבוע*, לבין *היראקליטוס*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס#הזיהוי-עם-פרוטאגוראס), שקובע שהכל זורם, ו*צבא המשוררים של הומרוס* שמצדד בו. ניטשה, כפילוסוף, דוגל בצד ההיראקליטאי.


> Let us not be ungrateful to it, although it must certainly be conceded that the worst, most durable, and most dangerous of all error was a dogmatist's error - namely, Plato's invention of the pure spirit and the good as such.
> > Preface

אבל למה שלא נהיה כפויי טובה לאפלטון, שהוליך אותנו שולל? כל תפיסת עולם דוגמטית יוצרת אצל המאמינים דריכות אדירה - אנרגיה שמושקעת בחיפוש אחר האמת. **רק בזכות טעויות כאלה** מתפתחים דברים כמו אומנות, מדע, וחיפוש אחר האמת. השקר, אומר ניטשה, יכול להיות חשוב בהרבה מעבר לאמת.

!!! info " [טקסט - הבעיה של סוקראטס (*שקיעת האלילים*)](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/סוקראטס.pdf)"

השקר יכול להניע את החברה. האם החיילים האתונאים יכולים להרשות לעצמם לשאול בשדה הקרב, *רגע, מה זה אומץ?* איך חברה יכולה להתנהל ככה? בעצם, ניטשה מצדד באתונאים ב[אפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), וקובע - סוקראטס היה חומצה לחברה היוונית; סוקראטס אשם! 

ניטשה ניצב כיריב מר של אפלטון וסוקראטס, אבל לא בז לו; הוא מאמין שההתגברות עליהם יפרוק את כל המתח והאנרגיה שהצטברו, וייצור מהם משהו טוב. 


זו המלחמה שניצבת לפתחנו, ועכשיו ניטשה יירה את היריה הראשונה[^5].  על הכף ניצבת התרבות המערבית כולה.

## מבנה

ב*מעבר לטוב ולרוע* יש תשעה פרקים, ושיר בסיום. 

!!! info "[טקסט - שטראוס](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/Strauss.pdf)"


> The book consists of nine chapters. The third chapter is devoted to religion. The headings of the fourth chapter ("Sayings and interludes") does not indicate a subject matter; that chapter is distinguished from all other chapters by the fact that it consists exclusively of short aphorisms. The last five chapters are devoted to morals and politics. The book as a whole consists then of two main parts which are separated from one another by about 123 "Sayings and interludes"; the first of the two parts is devoted chiefly to philosophy and religion and the second chiefly to morals and politics. Philosophy and religion, it seems, belong together - belong more closely together than philosophy and the city.
> 
> > Strauss, *Notes on the plan of Nietzche's Beyond Good and Evil*, p. 176.

שטראוס מחלק את הספר למאבק בין שני צירים - הפילוסופיה והאמונה. סוקראטס כנוע לחלוטין לדת - הוא מזכיר את המנהגים והאלים - ואפלטון מנסה לכל היותר לשייף אותה קצת. אריסטו מתאר את הדת כ*סיפורים*, שיש לזקק מתוכם את האמת - במיוחד סביב המוות והאלוהות, והשאר זה קישוטים להמון. 

הנצרות והיהדות, לעומת זאת, הן דתות התגלות - והן טוענות לאמת גלויה, דרך טקסטים. לכן, הנצרות, היהדות והאיסלאם טוענות לכתר האמת; הן טוענות להשלמת הפילוסופיה. לכן ניטשה לא יכול להתייחס אליהן כפי שאריסטו מתייחס לדת - יש כאן מאבק שליטה ברור. או שהפילוסופיה תהיה כלי בשירות הדת, או להיפך. מי שישלוט בין השניים הוא זה שיכתיב את הפוליטיקה ואת המוסר - ולכן החלוקה הזו של הספר.

ניטשה חותר, בעמדות החיוביות שלו, לכונן *Grosspolitik* - פוליטיקה גדולה, עולמית - חדשה. 




## הרצון לאמת - יש כזה בכלל?

> The will to truth which will still tempt us to many a venture, that famous truthfulness of which all philosophers so far have spoken with respect - what questions has this will to truth not laid before us! What strange; wicked, questionable questions! That is a long story even now - and yet it seems as if it had scarcely begun. Is it any wonder that we should finally become suspicious, lose patience, and turn away impatiently? that we should finally learn from this Sphinx to ask questions, too? Who is it really that puts questions to us here? What in us really wants "truth"?
> 
> > On the prejudices of philosophers, 1


את מי ניטשה תוקף? את הילדים של סוקראטס, אפלטון ואריסטו, וכמיהתם ל**אמת** - כפי שאומר אריסטו - 

> כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת
> 
> > [אריסטו, מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה)

אבל האם הוא בכלל שם? האם באמת יש לנו רצון לאמת? אולי ככה אנחנו מכנים משהו אחר, וה*אמת* היא כסות מוסרנית כזו לדחף אחר?

> Indeed we came to a long halt at the question about the cause of this will - until we finally came to a complete stop before a still more basic question. We asked about the value of this will. Suppose we want truth: why not rather untruth? and uncertainty? even ignorance? The problem of the value of truth came before us - or was it we who came before the problem? Who of us is Oedipus here? Who the Sphinx?

אם כל אותם מחזרים היו *באמת* יסודיים, היו מתחילים בהתחלה - *האם* יש לנו רצון לאמת? האם היא באמת טובה לנו? ניטשה מציב את עצמו כאדיפוס החדש - ומערער על ההנחה הבסיסית הזו. ניטשה מנסה לבתק את הקשר בין *אמת* ל*טוב*, שנובע מאידאת הטוב האפלטונית.

האם המין האנושי יכול לשרוד בתמונה אחרת לגמרי של טבע ואמת?

> We are making an experiment with the truth; perhaps humanity will perish because of this experiment. Well, on with it!
> 
> > Nietzsche

הפילוסופיה, משום שלא שאלה את השאלות האלו, היא רק אוסף של דעות קטנות, אומר ניטשה.

> How could anything originate out of Its opposite? for example, truth out of error? or the will to truth out of the will to deception? or selfless deeds out of selfishness? or the pure and sunlike gaze of the sage out of lust? Such origins are impossible; whoever dreams of them is a fool, indeed worse; the things of the highest value must have another, peculiar origin - they cannot be derived from this transitory, seductive, deceptive, paltry world, from this turmoil of delusion and lust. Rather from the lap of Being, the intransitory. the hidden god, the 'thing-in-itself'[^6] - there must be
their basis, and nowhere else.
>
> This way of judging constitutes the typical prejudgment and prejudice which give away the metaphysicians of all ages; this kind of valuations in the background of all their logical procedures[^7]; it is on account of this "faith" that they trouble themselves about "knowledge," about something that is finally baptized solemnly as "the truth."
>
> 2


המטאפיזיקאים כולם קובעים את האמת כנובעת מתוך ה*נצחי*, המעבר, ולא מהארצי ומהחולף. האמנם, שואל ניטשה? אולי נחפש אותו *דווקא* כן, בארצי ובחולף!

> For one may doubt, first, whether there are any opposites at all, and secondly whether these popular valuations and opposite values on which the metaphysicians put their seal, are not perhaps merely foreground estimates, only provisional perspectives, perhaps even from some nook, perhaps from below, frog perspectives, as it were, to borrow an expression painters use. For all the value that the true, the truthful, the selfless may deserve, it would still be possible that a higher and more fundamental value for life might have to be ascribed to deception, selfishness, and lust. It might even be possible that what constitutes the value of these good and revered things is precisely that they are insidiously related, tied to, and involved with these wicked, seemingly opposite things - maybe even one with them in essence. Maybe!
> 
> 2


> After having looked long enough between the philosopher's lines and fingers. I say to myself: by far the greater part of conscious thinking must still be included among instinctive activities, and that goes even for philosophical thinking. We have to relearn here, as one has had to relearn about heredity and what is "innate." As the act of birth deserves no consideration in the whole process and procedure of heredity, so "being conscious is not in any decisive sense the opposite of what is instinctive: most of the conscious thinking of a philosopher is secretly guided and forced into certain channels by his instincts.
>
> > 3


הפילוסופים הקדמונים מחפשים כל הזמן להשתחרר מהגוף[^8]. לעומתם, ניטשה אומר ההיפך - כל פילוסופיה היא נקודת מבט מסוימת, אינסטינקט בגופו של הפילוסוף הכותב, *ביוגרפיה*. זוהי עמדת ה*Perspectivism* - כולנו רק נקודות מבט מסוימות - אבל בשלב מסוים, ניטשה ייאלץ להגיד, *אבל שלי הנכונה* - ואפלטון מחכה לו מאחורי הפרגוד ויתפוצץ מצחוק.

!!! warning "זה שניטשה אומר שהפילוסופיה של אפלטון היא פשוט מבע שלו, **לא אומר שזה דבר רע!** הרי לפני ניטשה, אין אופציה אחרת."



> Gradually it has become clear to me what every great philosophy so far has been: namely, the personal confession of its author and a kind of involuntary and unconscious memoir; also that the moral (or immoral) intentions in every philosophy constituted the real germ of life from which the whole plant bad grown. Indeed, if one would explain bow the abstrusest metaphysical claims of a philosopher really came about, it is always well (and wise) to ask first: at what morality does all this (does he) aim? Accordingly, I do not believe that a "drive to knowledge" is the father of philosophy; but rather that another drive has, here as elsewhere, employed understanding (and misunderstanding) as a mere instrument. 
> 
> > 6

כל פילוסופיה, אומר ניטשה, מתיימר לעצב את העולם לפי העמדה המוסרית שלו בפילוסופיה שלו; אין באף פילוסוף צד שאיננו אישי - הכל אישי! אפילו העמדה המדעית - שמה שאמיתי הוא רק מה שאפשר לספור[^9] - היא אישית.

ואולי דווקא השקרים הם אלו שינתבו את האנרגיה הנפשית שהצטברה לעבר יצירה. 

האם ניטשה רוצה לוותר על האמת? דווקא *לא* - ניטשה ימשיך לטעון טענות חיוביות - אבל הוא מנסה לשנות את חוקי המשחק; הפילוסופיה לא כחשיפה איטית של אמת קבועה, אלא התהוות של אמת - העמדה ההירקליטאית - **אין *הווה*, יש רק *מתהווה***[^10].


מכאן והלאה, ניטשה מנסה לנתח את הפסיכולוגיה של הפילוסופים הקודמים - והעמדות שלהם כתסביכים נפשיים.

> How malicious philosophers can be! I know of nothing more
venomous than the joke Epicurus permitted himself against Plato
and the Platonists; be called them Dionysiokolakes. That means
literally -and this is the foreground meaning-"flatterers of Dionysius," in other words, tyrant's baggage and lickspittles but in addition to this he also wantS to say, "they are all Dctora, there is
nothing genuine about them" (for DlonysokoltVt was a pop~ar
name for an actor).8 And the latter is really the-malice that Bpicu-
rus aimed at Plato: he was peeved by the grandiose manner, the
mise en 8c~neD at which Plato and his disciples were so expert-at which Bpicurus was not an expert-be, that old schoolmaster from
Samos, who sat, hidden away, in his little garden at Athens and
wrote three hundred books-who knows? perhaps from rage and
ambition. against Plato?
It took a hundred years until Greece found out who this gar-
den god, EpicUIUS, had been.- Did they find out?-

[^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17.
[^1]: ציטוטים כמו זה נופלים קורבן ל*quote mining*, אומר אנדי.
[^2]: ומה לעשות, רובם גברים.
[^3]: *הבעיה תמיד בגברים* (יערה).
[^4]: מעמד הפועלים הנמוך. סוקראטס השתייך למעמד זה, בעוד שאלפטון היה בן אצולה; כך יש ביניהם עימות.
[^5]: ובתהליך, עיצב ותיאר את האקלים האינטלקטואלי שאנחנו חיים בו עד היום. אנדי מושל את ניטשה לפילוסוף-נביא כזה, כמו ישעיהו (שאנדי דורש שנקרא את הספר שלו).
[^6]: [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט).
[^7]: מכוון לקאנט, ו[שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה). *תארו לעצמכם איזה תסביכים פסיכולוגיים היו לו כדי שיתבטא ככה, בכלוב גיאומטרי כזה*, ניטשה כותב במקום אחר.
[^8]: [פיידון](/פילוסופיה/יוונית/פיידון), ו*על הנפש* של אריסטו.
[^9]: *הספר של הטבע כתוב במספרים* (גלילאו).
[^10]: מתכתב עם [בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם), למרות שניטשה לא דוגל בעמדה הזו - הוא לא מאמין בשחרור; צריך לרכוב על הנמר הזה, לא להשתחרר ממנו.