4.9 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ייחוסים סיבתיים | true | 2024-05-21T10:47:26.832Z | פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכולוגיה חברתית, ייחוסים סיבתיים | markdown | 2024-05-21T10:40:55.094Z |
מהו ייחוס סיבתי?
ייחוסים סיבתיים היא תופעה שקשורה בהיותנו יצורים חברתיים - אנחנו כל הזמן מנסים להבין, לחזות ואולי אפילו לתפעל את התנהגותם של אחרים. ייחוס (attribution) הוא התהליך שבאמצעותו אנחנו מנסים להבין את הסיבות להתרשותה של התנהגות אנושית.
Heider & Simmel (1944) יצרו סרטון אנימציה קצר וביקשו מנבדקים לתאר מה הם רואים בו.
הנבדקים נוטים לתאר בין הפרטים בסרטון - המשולש הקטן והמשולש הגדול - איזשהו סיפור אהבה עם העיגול הקטן. הסיפור די דרמטי - יש איזו אהבה נכזבת, ומערכת יחסים, ואיזה ניסיון לחבל ואיזו בריחה. בפועל, אלו סתם צורות שמסתובבות - מאיפה כולנו מקריצים את כל העלילה המופרכת הזו?
מה שהם באים להדגים זה שלתפיסה שלנו יש הרבה מעבר למה שהעין רואה - אנחנו מייחסים משמעות חברתית לדברים שאנחנו רואים.
למה צריך ייחוסים סיבתיים?
למה היא הצביעה למועמד X? למה היא קיבלה ציון יותר טוב ממני במבחן? למה הוא פרץ בצחוק? למה הוא הפסיק את הלימודים ולא סיים את התואר? אנחנו שואלים הרבה שאלות בכדי לנסות להסביר את ההתנהגות של אנשים אחרים.
חשיבות הייחוס
הייחוסים:
-
משפיעים על התנהגות מחקר רגל בדלת (Foot-in-the-door effect), Freedman & Fraser, 1966 - כשאנשים נענים תחילה לבקשה קטנה, הסיכוי שייענו לבקשה גדולה יותר בהמשך גדל.
-
משפיעה על עמדות
-
- תיאוריית התפיסה העצמית של בם - אם עשיתי X, אני כנראה חושב שY
-
משפיעים על בריאות פיזית Peterson & Zeligman, 19871 התעניינו באופן שבו אנשים נוטים להסביר משהו רע שלא נתון לשליטתם. למה זה קרה?
הם גילו שלוש מימדים של סגנונות ייחוס - לדוגמה, למה החתול נשך אותי?
-
פנימי\חיצוני - האם הסיבה הזו פנימית או חיצונית? (אני אשם, הוא אשם)
-
יציב\לא יציב - האם הסיבה תהיה קיימת בעתיד או לא? (קשה לי עם חתולים\החתול הזה לא מסתדר איתי)
-
כולל\מסוים - האם הסיבה משפיעה על תחומים נוספים או רק על תחום מסוים (אני לא מסתדר עם חתולים\אני לא מסתדר עם חתולים כשאני לומד)
אנשים עם סגנון פסימי נוטים לייחס אירועים שליליים לגורמים פנימיים, יציבים וגלובליים, מה שגורר למידת חוסר אונים. סגנון ייחוס פסימי נמצא קשור שלילית עם הצלחה אקדמים, הישגים בעבודה, הישגים ספורטיביים וקשור חיובית עם מקרי מוות בטרם עת ובריאות נמוכה בגילאי 45 ומעלה.
Peterson, Seligman & Valiant (1988) ערכו מחקר אורך שבו, בשנות ה40, סטודנטים בהרווארד כתבו על חוויות קשות שחוו כחיילים במלחמת העולם השנייה. שופטים ניתחו את הגורמים לאירועים על פני שלושת המימדים (כל נבדק קיבל ציון של 1-7 - אופטימי\פסימי).
כל חמש שנים, הנבדקים עברו בדיקות רפואיות. הממצאים מעידים על מתאם משמעותי סביב ציון גבוה (קרי, שלילי) לבריאות נמוכה מעל גיל 45. החוקרים משערים כי אנשים פאסימיים יותר פחות יוזמים דברים שישפרו את בריאותם - דוגמת הליכה לרופא ואורח חיים בריא - מאופיינים בתחושת מסוגלות נמוכה יותר, ואפילו שתגובת המערכת החיסונית שלהם חלשה יותר במצבי לחץ ועקה.
-
אותו הזליגמן של למידת חוסר אונים ↩︎