94 lines
8.7 KiB
Markdown
94 lines
8.7 KiB
Markdown
---
|
||
title: חסך אימהי
|
||
description:
|
||
published: true
|
||
date: 2024-06-22T15:03:03.578Z
|
||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב
|
||
editor: markdown
|
||
dateCreated: 2024-06-22T14:22:13.678Z
|
||
---
|
||
|
||
> [מצגת](/פסיכולוגיה/התפתחותית/הרצאה_8_חסך_אימהי_לסטודנטים.ppt)
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
**התקשרות**, היצמדו של התינוק לדמות מטפלת קבועה, היא עניין מהותי בהתפתחות התינוק, שנלמד תחילה בהיעקר מהיעדרו - תינוקות בלי אמא או דמות מטפלת קבועה.
|
||
|
||
המחקר סביב ההתקשרות שואל שאלות כמו -
|
||
|
||
- האם לתינוקות יש דיכאון?
|
||
|
||
האם התינוק מכיר באם כאם, או שכל עוד מישהו מטפל, מאכיל ומחליף חיתולים - הכל בסדר?
|
||
|
||
- האם יש חשיבות לדמות מטפלת קבועה לתינוק?
|
||
|
||
נניח והתינוק חי בפנימייה, או כתינוק שבט כזה - כל כמה שעות כל הצוות מתחלף. האם זה טוב לתינוק? רע לתינוק? לא משנה?
|
||
|
||
- האם דמות טיפולית מוגבלת בשכלה עדיפה על היעדר דמות בכלל?
|
||
|
||
# חסך
|
||
|
||
> **חסך** הוא אחד משני סוגים - חסך מלכתחילה (Privation) - שבו לתינוק אין דמות מטפלת ממש מתחילת חייו - וחסך בהמשך (Deprivation) - שבו לתינוק הייתה דמות מטפלת שיצרה איתו קשר, ונלקחה ממנו. אלו נחלקים ל**חסך מוחלט** - *אין שום קשר לדמות טיפולית* - ו**חסך תפקודי** - הדמות ישנה, אבל היא לא מתפקדת.
|
||
{.info}
|
||
|
||
|
||
עד שנות ה40 של המאה הקודמת, בסביבות מלחמת העולם השנייה, היו הרבה יתומים ובתי יתומים, והם לא ממש עניינו אף אחד - רובם (75%+) היו מתים בבתי היתומים.
|
||
|
||
הסברה הייתה שהם מתים בגלל תנאים סניטריים ירודים. במלחמה, מספר היתומים גדל מאוד, אבל הגיע גם שיפור סניטרי אדיר בתנאי בתי היתומים. אבל, עדיין יש המון תמותה - ואלו ששורדים סובלים מהתפתחות לקויה. איך זה יכול להיות?
|
||
|
||
לאור הנסיבות האלו, החלו לבחון את הרעיון שדווקא החסך בדמות האימהית הוא זה שפוגע בילדים - ולא רק התנאים הפיזיים. ישנם שני כיווני מוצא:
|
||
|
||
## Spitz - מחקר מנקודת מבט תיאורטית
|
||
|
||
Spitz, המגיע מעולם הפסיכואנליזה, חוקר הרבה מאוד יתומים, ומגיע להסבר פסיכואנליטי - כאשר אין דמות של אם, אין אובייקט ליבידינלי (מיני) שניתן לפרוק עליו את הדחף התוקפני או האנרגיה הלבידינלית, הילד מפנה את האינסטינקטים כלפי עצמו - גופו.
|
||
|
||
ספיץ השווה בין *בתי ילדים* ל*בתי יתומים* - בראשון התינוקות גדלים עם האם, לרוב אימהות צעירות עם רקע נפשי או עברייני, ובשני התינוקות מושארים בידי האם, שלא יכולה לטפל בהם מסיבות כאלה ואחרות; הרקע שלהם תקין לכאורה והם חוו קשר אימהי.
|
||
|
||
ספיץ טען שההבדל העולה בתפקודי הילדים בין המוסדות נובע מההבדל בדמות הטיפולית.
|
||
|
||
|
||
ספיץ מוצא כי כאשר ילדים עוברים מצב של חסך, במיוחד במחציתה השנייה של השנה הראשונה לחיים (גילאי 6-12 חודשים), הם נכנסים למצב אותו כינה *דיכאון תלותי* (אנקליטי).
|
||
|
||
בחודש הראשון לפרידה, התינוקות בוכים בלי הפסקה; הם נתלים ונאחזים בחוזקה בכל מי שיצר איתם קשר עין.
|
||
|
||
בחודש השני, הבכי נהפך ליבבה ממושכת. יש ירידה בכמות האכילה וירידה במשקל, ההתפתחות מואטת, יש הפרעות בשינה והתנהגויות אוטו-ארוטיות - הילדים מנסים לנחם את עצמם ברמה התנועתית.
|
||
|
||
|
||
בחודש השלישי לפרידה, מופיעה הרתעות ונסיגה מקשר. רוב הזמן הם שוכבים, בתנוחה פאטוגונמנית - תנוחה מובסת, מופנמת, הימנעות מקשר עין. התנועה מאטה, הירידה במשקל נמשכת, והתינוק נהפך פגיע יותר למחלות.
|
||
|
||
אחרי החודש השלישי, הבעת הפנים קפואה, הגוף נוקשה וחסר תנועה, ממשיך העיכוב ההתפתחותי - וישנה השלמה עם האובדן.
|
||
|
||
ספיץ מדד את הDQ[^1] של התינוקות לאורך שנתיים. עד גיל 3 חודשים, מצא ירידה של 12.5 נקודות. בין 3-5 חודשים, יש ירידה של 14 נקודות. לאחר 5 חודשים, ישנה ירידה ממוצעת של 25 נקודות.
|
||
|
||
|
||
|
||
|
||
בבית היתומים, הDQ הממוצע נע סביב DQ124; בגילאי 8-12 חודשים - 72.
|
||
|
||
ואם האמא תשוב? האם התינוק יתאושש?
|
||
לאחר איחוד מחדש עם האם עד 3 חודשים חסך, נצפתה עלייה של 25 נקודות. לאחר 3-5 חודשי חסך, העלייה הייתה של 12.5 נקודות; לאחר 5 חודשים או יותר, הנזק היה בלתי הפיך.
|
||
|
||
> [סרטון מקורי (קורע לב) מהמחקר של ספיץ](https://www.youtube.com/watch?v=iW3UHcYfCPI)
|
||
{.is-success}
|
||
|
||
### Hospitalism
|
||
|
||
לאחר 5 חודשים של חסך אימהי מוחלט או חסך בחצי הראשון של השנה הראשונה, התינוקות הפגינו תסמונת *Hospitalism* - החלשות של הגוף, נטיה למחלות וזיהומים ושיעורי תמותה מוגברים. רוב השורדים היו בעלי עיכוב התפתחותי.
|
||
|
||
כל זאת לעומת ילדי בתי הילדים, שהתפתחו כילדים בריאים וסקרנים.
|
||
|
||
## Skeels - מחקר מעבודת שדה
|
||
|
||
Skeels מגיע למוסד של ארגון שעבד עמו, שקשור בילדים שנולדו מחוץ לנישואים או שהמשפחות ויתרו עליהם, ורואה שני תינוקות - בנות 13 ו16 חודשים - שלקו במוגבלות שכלית (תפקוד של 7 חודשים). באותו המוסד, הוא נתקל בזוג נערות - בנות 17 ו18 - שלוקות אף הן במוגבלות שכלית - בתפקוד גיל 7-9. הוא חוזר לאחר כמה חודשים, ונתקל שוב בפעוטות - שלתדהמתו, מתפקדות באופן תקני ונורמטיבי לגמרי. מתברר לו שהנערות אימצו את הפעוטות, והקשר הזה עזר להן לשגשג.
|
||
|
||
סקילס החליט לבדוק את העניין במחקר מסודר ([Skeels, 1966](https://psycnet.apa.org/record/1966-13077-001)). בקבוצת הניסוי של סקליס השתתפו 13 ילדים, בגיל ממוצע 19.4 חודשים, וIQ[^] של 64.3 (נמוך). התינוקות כולם חוו חסך. סקילס דאג שכל אחד מהם יאומץ על ידי נערות עם לקות שכלית - כל תינוק מקבל נערה.
|
||
|
||
בקבוצת הביקורת היו 12 ילדים, בגיל ממוצע 16.6 חודשים, וIQ ממוצע של 86.7 - בתוך הנורמה. התינוקות האלו נשארו במוסד, אך לא זכו לדמות טיפולית.
|
||
|
||
הילדים כולם נשארו במוסד בין 5 חודשים לשנתיים, עד שאומצו, ובמעמד האימוץ הIQ שלהם נבדק - ומשם והלאה סקליס עקב אחריהם, במשך 21 שנה.
|
||
|
||
שנתיים וחצי לאחר הניסוי, הילדים בקבוצת הניסוי עלו לIQ 95.9. בקבוצת הביקורת, הIQ ירד ל60.5.
|
||
|
||
לאחר 21 שנה, כל ילדי קבוצת הניסוי קיימו את עצמם - 12 שנות לימוד, שניים מהם למדו באוניברסיטה, 11 מהם התחתנו. הילדים שלהם היו בעלי IQ בטווח הנורמה ולמדו במוסדות רגילים. בקבוצת הביקורת, 1 מת בגיל ההתבגרות, 4 מאושפזים (3 במוסד ללקות שכלית, 1 במוסד לחולי נפש), ממוצע שנות הלימוד היה 3 ורק 2 התחתנו (ואחד התגרש).
|
||
|
||
[^1]: המקביל ההתפתחותי לIQ - מעריך תפיסה, מוטוריקה, שפה וכו', ממוצע 100.
|
||
[^2]: (כן, לא DQ - ככה הוא מדד) |