4.5 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| יום | true | 2024-06-09T10:53:36.640Z | פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, יום | markdown | 2024-06-09T10:26:35.513Z |
מבוא {.is-info}
דוויד יום, כמו כל הפילוסופים לפניו ב300 שנים האחרונות, מבכה את מצבה של הפילוסופיה ומפנה את מושא החקירה פנימה, לטבע האדם. הוא כתב את מסכת על טבע האדם בגיל 26, ובה הוא מצהיר על השיטה שלו - ניסיון לבסס טבע מהימן לטבע האדם. אולם, יום מכונה הספקן - לאור המסקנות הקשות שהוא מגיע אליהן. יום עומד לחקור את טבע האדם באופן אמפירי לחלוטין, אך כמו ברקלי, הוא יוצא בגלוי כנגד לוק ומיישם את השיטה של לוק בצורה עקבית יותר.
יום נבדל ברעיון האידאה לעומת לוק. היכן שלוק (ודקארט) מגדיר אידאה ככל תוכן מנטלי, יום מבחין בין כמה סוגים של תפיסות - רשמים ואידאות1 . הרשמים הם הרבה יותר ממשיים, עוצמתיים יותר מהאידאות.
| תפיסות | |
|---|---|
| רשמים | אידאות |
| עוצמתיים | דהויות - שיקוף חיוור של הרשמים |
| תחושות | מחשבות |
| רגשות | |
| פשוטים\מורכבים | פשוטה\מורכבת |
יום, כמו לוק, אינו מתעסק כלל באונטולוגיה; אני לא יודע מאיפה מגיעים הרשמים, ואם הם ישנם או אינם. כשהוא פוקח את העיינים ונגלית לו תמונה, זהו רושם; אם אעצום את עיניי ואמשיך לראות את התמונה בעיניי רוחי, מה שתיוותר היא האידאה - והרושם חולף. האידאה של התמונה תהיה העתק דהוי יותר של אותו הרושם. הרשמים חולפים כמעט מיד, אבל האידאות נתונות לנו למשך הרבה יותר זמן.
התפוח האדום המוקלל של לוק הוא אידאה מורכבת; הוא רושם דהוי של (רושם של) תפוח שאני יכול לפרק לכדי גורמים (אדום, מתוק, עגול).
האידאות הן שיקוף של הרשמים רק ברמה הפשוטה; אידאות פשוטות הן השתקפות של רשמים פשוטים, ורשמים מורכבים ייצרו אידאות פשוטות - אבל אידאות מורכבות יכולות להיות גם הרכב של רשמים פשוטים אחרים. אם תפרקו לרכיבים את הדמיונות המופרעים שלכם, תגלו שהם מורכבים מאידאות פשוטות שמקורן ברשמים פשוטים; אנחנו לא יכולים לדמיין טעם של אננס או ציוץ של ציפור מבלי שטעמנו אננס או שמענו את הציפור. אבל מרגע שיש לי את האידאות הפשוטות האלו, שמקורן ברשמים (אננס, ציפור), אני יכול לדמיין אידאה מורכבת של אננס שמצייץ כמו ציפור.
עקרון ההעתק
יום מכריז עקרון שתקף לכל אורך המסכת:
כל האידאות הפשוטות שלנו נגזרות בהופעתן הראשונה מרשמים פשוטים התואמים אותן ושאותם הן מייצגות בדייקנות עמ' 13, פס' אחרונה
עקרון ההעתק (The Copy Principle) עומד להיות המפתח של יום להרבה מהספק שהוא מטיל בהמשך המסכת, במיוחד סביב הסיבתיות.
יום מתאר כיצד, כשהוא מפנה את מבטו האמפירי פנימה, הוא מגלה שהוא חווה רשמים בפתאומיות מסוימת, ושהם מתנדפים מיד - מאיפה הם הגיעו? יום לא מוטרד בזה - זה לא מושא החקירה. יש לי רושם של כיסא. מאיפה זה הגיע? כיסא שם בחוץ? הרוח? אלוהים? ליום לא אכפת - מקור לא ידוע.
-
ומשם לעוד הרבה מאוד תתי-קטגוריות. ↩︎