מיהו ניטשה?

במערב ובישראל החילונית, למילה דת יש קונוטציה שלילית במידת מה, בעוד שלרוחניות יש קונוטציה חיובית, בפרט לרוחניות של מסורות פגאניות, מן המזרח. הקשר הזה הולך ועולה יחד עם המעמד הכלכלי-חברתי.

ניטשה מנבא את התופעה הזו.

הדעה הנפוצה (בקרב תלמידים של אנדי) היא שערכים הם יצירות - של הפרט, או של החברה - ולכן יש להם מעמד של יחסיות. רובם המוחץ של האנשים מחזיקים בעמדה הזו, למרות שהיא חדשה מאוד - תחילת המאה ה20 - ולמרות שההיקשים של הערכים האלו אינם הכרחיים; אם הערכים הם יחסיים, גם מה שהם קובעים משתנה - מה שאסור היום יכול להיות מותר בכלל. למה זה שנדב חושב שX אסור אומר שלי X אסור, או שX יהיה אסור גם מחר? כמו שאומר דוסטוייבסקי

אם אין אלוהים, הכל מותר¹

אבל רוב אלו שמחזיקים בדעה כזו - סוג של ניהיליסטים ("זה לא משנה"), הם נחמדים כאלה. ניטשה לא נחמד כזה.

לצד העמדה הזו לרוב נמצאת האמונה שהחיים שלנו הם סוג של יצירה - אומנות - כל אדם מעצב את עצמו ואת חייו בצלמו. אבל מהעמדה הזו עולה סתירה. העמדות האלו מובילות ל -

Mavvaise C'onscience

מצפון רע, שנובע מהעמדה המטאפיזית שהאנשים נוקטים מעצם אמונות אלו; הם אינם מודעים להצהרה המטאפיזית בנקיטת עמדה כלשהי. ניטשה ער לעניין הזה, וחושף אותו -

Nietzche is us Allan Bloom²

I know my fate; my name will one day be associated with something great... I am not a man, I am dynamite למה אני גורל, Ecce Homo³

אז מיהו ניטשה? ניטשה הוא המאבחן הגדול ביותר של העולם שצמח בנאורות - של התודעה הפילוסופית, האסתטית והפוליטית שלנו. הוא תיאר בצורה בלתי נשכחת את המחלות של החיים המודרנים, וחיפש מהן מוצא לאורח חיים חדש. ניטשה ראה את עצמו כאומן פילוסופי - Civilizational Artist - מי שיוצר אופק חדש דרכו יקנו בני אדם משמעות חדשה לחיים שלהם. הוא הניח כמובן שהאופק הישן, שעיצבו הנצרות ודתות המקרא ואפלטון - הגיע לסוף דרכו, והותיר אותנו בניהיליזם.

אז למה ללמוד ניטשה?

אפשר ללמוד יותר מטעויות של אדם גדול מאשר מהצלחות של אדם מן השורה

על צדקתו של ניטשה אפשר להתווכח, אבל אין ספק שמדובר בפילוסוף ענק.

סכנות ומכשולים בלימוד ניטשה

ניטשה לא כתב בסגנון של קאנט⁴; הפרוזה שלו היא מהגדולות שבשפה הגרמנית. ניטשה מתאר את עצמו ככותב Aphorisms - פתגמים. הפתגמים נראים שלופים מהמותן וחסרי כל הקשר, אבל יש מאחוריהם סדר מתכוון. הוא אינו Boulevardier⁵ חובבן, אלא כתב בצורה כזה בכוונה. זכרו, ניטשה קרא והכיר את שופנהאואר ואת הגל ואת שפינוזה, ולא בחר לכתוב בשיטות הסבוכות שלהם: הוא ביקש לשתול את הפתגמים האלו בתודעה שלנו, כדי שיתפוצצו שם אחר כך. הוא אוהב לזעזע את האנשים מן השורה, בהמון פאתוס והגזמה.

ניטשה הוא הכישרון הספרותי הגדול בפילוסופיה מאז אפלטון. הפתגמים שהוא כותב בלתי נשכחים, וכתובים נהדר - ולכן טבע דברים שאנו עדיין משתמשים בהם - אלוהים מת, סופרמן (Ubermensch)⁶, מוסר העדר. למרבה הצער, זה הופך אותו לפופולורי בקרב ילדים בני 16⁷, שלא מבינים בכלל את מה שהוא אומר⁸.

לכן, יש שתי סכנות עיקריות בכתבים של ניטשה:

פשיזם - קל מאוד להפוך את ניטשה לפשיסטי כשלא מפרשים נכון את הספרים שלו, במיוחד את הדברים העסיסיים שכתב על היהודים (למרות שלא היה אנטישמי)⁹
דמוקרטיה - וולטר קאופמן, ממתרגמיו הגדולים של ניטשה, מעדיף לפרש את ניטשה כמבשר העידן האינדווידואלי, מעיין פילוסוף-פסיכולוג¹⁰; גם זו, לדעת אנדי, טעות.

Seeing it before long, I must confront humanity with the most difficult demand (...) Hear me! I am this kind of person, and not someone else. Ecce Homo, פתיח

ניטשה, שלא כמו אפלטון שמסתתר מאחורי הדמויות שלו, או אריסטו שכמעט ולא אומר אני, כל הזמן מצביע על עצמו. בניגוד לפילוסופים אחרים, קשה להבין את ניטשה מבלי להבין דבר או שניים על החיים שלו ועל האישיות שלו. ניטשה טוען שהוא חווה בעצמו את כל המוזרויות של המודרנה, ולכן אם נלמד את ניטשה, לא נלמד אותו, אלא את המודרנה כולה¹¹ - ולכן, אומר ניטשה, אם צריכים להקשיב לי - באופן אישי!

ניטשה חשב שכתביו יועדו לקוראים מועטים¹², שעוד לא הגיעו, ממש כמו אפלטון. אלא שהיכן שאפלטון בנה על כך שמעטים ייקראו ויבינו על הכתבים שלו, הכתיבה של ניטשה קורצת להמונים - שמבינים אותה לא נכון ולוקחים ממנה אידאלים מסוכנים. ניטשה ניסה להתגבר על הבעיה הזו, אך כנראה צלח בכך פחות מאפלטון.

אבל, שימו לב לא להתמקד ברכילות מחייו של ניטשה, כמו זה שהוא התחרפן, התאהב, ורב עם המלחין הנאצי וואגנר¹³, אלא להתמקד בו כפילוסוף, שיש לו אמרה חיובית על טבע האדם, וטבע העולם כולו, למרות שהוא קורא תיגר על כל המסורת הפילוסופית שקדמה לו ושואף להחריבה¹⁴.

מילון מונחים ניטשאני

ניהיליזם

הגותו של ניטשה מתחילה בהבחנה - התרבות המערבית עוצבה בידיי שני גורמים עיקריים: אפלטון, והנצרות. האופק התרבותי הזה וכל מי שהושפע ממנו קורס לנגד עינינו, בנאורות וקריסת הנצרות, והותיר אותנו במצב של ניהיליזם - מלשון nihil - כלום. כלומר, הערכים הגבוהים ביותר מתרוקנים מערכיותם, ונותרים חלולים.

במצב כזה, אנחנו לא יכולים לבחור. אנחנו בוחרים בהתאם לערכים - אבל אם לערכים אין תוקף, אנחנו נשארים במעיין מדבר תודעתי ערכי.

אני מספר לכם את תולדות מאתיים השנים הבאות; אני הגעתי מוקדם מדי סוף המדע העליז

מות האל

המקור של אותו הניהיליזם הוא מות האל - שהוא בעצמו רק פנים לעמדה האפלטונית: קיומו של שכל כלשהו, שלא מושפע מרעיונות ומדחפים וחווה מעיין טוב כשלעצמו כזה (נשמע), שנמצא מעבר¹⁵ לרצונות ומבעים החולפים שלנו. זו העמדה שנבנתה עליה הנצרות, שהפיצה אותה לכל קצוות תבל.

האדם האחרון

הניהילזם יכול להוביל לניוון מוחלט של רוח האדם - מצב שניטשה מכנה האדם האחרון: האדם הבורגני, דמוקרטי, מחולן, שבע - אתם (אוי). אדם שאין בו Brand - אש - שלא יוצר כוכבים חודשים וחי לאורם. זה יכול לקרות - זה אפילו הכיוון היותר סביר.

אפשרות אחרת היא התחדשות של התרבות הרוחנית האנושית - משהו שלא יתבסס על מעבר, אלא על משמעות חדשה, שאנחנו ניצור בכוחות עצמנו ובמודע. ניטשה חושב שאם זה יקרה, וכדי שזה יקרה, זה ייצא מאנשים שמסוגלים לחיות באותו ניהיליזם ולצאת ממנו - בכוחות עצמם!

משה רבנו לא חושב שהוא כתב את לוחות הברית - הוא רק ה"פה". רוסו אומר שהם מכבדים את האל בחוכמתם שלהם - הם אומרים משהו יפה וזורקים אותו לאלוהים.

האל-אדם

לעומתם, אותם אחרים שיתגברו על הניהיליהזם יהיו אל-אדם - Ubermensch. ניטשה בהכשרתו היה פילולוג של פילוסופיה יוונית, וקצת כמו שהאפלטון כתב את משל המערה, שדרכו נתעורר ממצב הבורות, ניטשה מבקש להוציא אותנו ממצב של אבדון; אך היכן שמשל המערה מבקש להוציא אותנו למצב של טוב מוחלט, ניטשה מבקש להראות לנו שהמערה היא יציר שכלנו, התפיסה שלנו. ניטשה, כפילולוג, שם לעצמו את אפלטון כיריב ראוי, שכיבד אותו כפילוסוף הגדול בכל הזמנים.

ניטשה מבקש לאבחן את הבעיה, ולפרוץ את הדרך לפילוסופים של העתיד ליצור את אותה משמעות חדשה, ולחמש אותם בשתי עובדות עיקריות:

לטבע אין תכליות - הוא התאגדות והתפוררות עיוורת לחלוטין, ללא הוויה, ללא תכלית.

התהוות היא יותר יסודית מהוויה - Becoming is more fundamental than being. במאבק בין היראקליטוס ל[פארמנידס]((/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), ניטשה דוגל בהיראקליטוס¹⁶. הטבע הוא רק רצון לעוצמה, והפילוסופים של העתיד הם אלו שיוכלו ליצור ערכים במודעות מלאה - ולא יכפו עלינו את התפיסה שלהם במסווה של אלוהים, אלא כערכים חילוניים: היכן שנביאי הדת באים ואומרים, כה אמר אלוהים, ניטשה אומר, כה אמרתי - בגלוי. הם אלו שיימצאו דרך לומר כן להחיים - כי בניהיליזם הרי אין טוב - מבלי להתכחש לעולם כרצון עיוור. העולם הזה, בדיוק כפי שהוא - הוא טוב.

ומי אומר בתפיסה שלנו שהעולם הוא טוב? ריבונו של עולם - האלוהים. ניטשה דורש מהפילוסופים החדשים לתפוס את התפקיד הזה, כאל-אדמים כאלה, שלמרות היות העולם כEternal return of the same - חזרה הולכת ונשנית של אותו הדבר חסר התכלית, שבו שום דבר לא משתנה, אלא חוזר חלילה - יגידו לעולם כן.

הערכים הם תוצאה של תהליכים פסיכולוגיים אצל המחזיקים בהם - ולכן ניטשה אומר שהיא מלכת המדעים.

דת ↩︎
אנחנו כמו דגים במים ניטשאנים, אומר אנדי ↩︎
לא היה צנוע, האיש, אומר אנדי ↩︎
תודה לאל. ↩︎
מתהלך כזה בשאנז-אליזה ↩︎
כן, זה משם ↩︎
כמו איין ראנד, יימח שמה, אומר אנדי ↩︎
Holy shit, he's talking about me! ↩︎
הכתבים של ניטשה נפלו לידי אחותו כשהוא מת, והיא כן הייתה אנטישמית, ונאצית. ↩︎
פסיכוסוף ↩︎
מה שכן, ניטשה חלה בSyphilis, והתחרפן לגמרי בעשר שנים האחרונות לחייו ואפילו לא זכר שכתב את הכתבים שלו. רוב התמונות שלו הם אחרי שהתחרפן. ↩︎
ואכן, ניטשה היה אנונימי כל חייו, וחי רחוק מגרמניה. כתביו החלו להיות פופולריים רק לאחר שהשתגע - ואנשים עלו אליו לרגל, רק כדי לגלות שהוא לא זכר דבר. במותו הוא היה הסופר הנקרא ביותר בגרמניה. יש האומרים שהוא השתגע בגלל הפילוסופיה שלו. ↩︎
יש ביוגרפיה מצוינת של ניטשה של Rudy Safranski ↩︎
ניטשה ספרותי מאוד, כמו למשל דוסטוייבסקי; דוסטוייבסקי ראה את עצמו כאומן, אך ניטשה ראה את עצמו כפילוסוף. באופן מעניין, ניטשה מיקם את האומנות מעל הפילוסופיה, אבל רק הפילוסוף יכול להפעיל את האומנות כדי לקדם רעיונות. הוא חשב שבפסגות - כמו המשורר גתה שהעריך, או אפלטון - כבר קשה להפריד בין אומנות לפילוסופיה. ↩︎
jenseits - מעבר, בצד השני ↩︎
שופנהאואר חושב באותו הקו - שהעולם הוא ביטוי לרצון כלשהו לעוצמה, ואנחנו רק שכלול של הרצון העיוור הזה, שצמא לכוח. הכוח הזה, לפי העמדה הזו, מתבטא בדברים כמו סוציאליזם, קפיטליזם, ורצון לנוחות חומרית - הם בסך הכל ביטויים של הצמא הזה, היצרים האלה. ↩︎

15 KiB Raw Blame History Unescape Escape