study/פילוסופיה/דת/ראיות.md

title, description, published, date, tags, editor, dateCreated

title	description	published	date	tags	editor	dateCreated
ראיות לקיום האל		true	2024-05-16T12:26:59.547Z	פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת	markdown	2024-05-09T11:27:06.000Z

טקסט (אנסלם - פרוסלוגיון), טקסט (אקווינוס - חמשת הדרכים) {.is-info}

הרבה הוגים פילוסופים מתעקשרים לדון בהוכחות לקיום או אי-קיום האל. דקארט, אנסלם, אקווינוס ורבים אחרים מככבים בתחום - כאשר שתי הראיות העיקריות הן הראייה הקוסמולוגית והראייה האונתולוגית.

יש כמה דרכים להוכיח את קיום האל:

• טיעונים דדוקטיביים - מהכלל אל הפרט
• טיעונים אינדוקטיביים - מהפרט אל הכלל
• טיעונים אבדוקטיביים¹ - המסקנה היא ההסבר הטוב ביותר

ככלל, רוב הטיעונים בפילוסופיה בכלל ובפילוסופיה של הדת בפרט הם אינדוקטיביים או אבדוקטיביים.

המסקנה - קיום האל - היא לרוב לא הוכחה, אלא ראייה - לא מסקנה מעבר לכל צל של ספק, אלא ההסבר הכי סביר, שהכי קל לקבל.

מה הן מראות? מי זה ומה זה אלוהים? בגדול, יש שני סוגים - אלוהים פילוסופי, או אלוהים מקראי. תיאולוגים ופילוסופיים אולם חולקים את המונח אל, אבל יש פער בינו לבין האל התאולוגי. חשוב לשים לב בכל ראיה - על איזה מן אלוהים אנחנו מדברים.

חלק מההוכחות מניחות אל מסוים, בהגדרה, ואז מנסות לאשרר אותה, ואחרות יתבססו על ראיות ויגזרו מהן את קיום האל² .

יש בדיון אי-הוגנות מובנית. איך מוכיחים שקיים ברבור שחור? מצביעים על אחד ואומרים, הנה!. איך מוכיחים שלא קיים ברבור ורוד? לא מספיק שלא ראית כזה - לך תוכיח!

לכן, כמו שאמרנו, קשה יותר בהרבה להוכיח שאין אלוהים, ויש פחות הוכחות כאלה.

ועכשיו, צוללים.

הראייה הקוסמולוגית

הוגים כמו אריסטו, אקווינוס, לייבניץ (הבולט מביניהם בתחום) וויליאם ראו (Rowe)³ .

הגרסא הגרועה

גרסא פשוטה ודבילית של הטיעון:

• לכל דבר יש סיבה (עקרון הטעם המספיק - יש סיבה שכך הוא ולא אחרת)
• העולם קיים והוא דבר (ההנחה האמפירית הזולה של הטיעון הזה)
• לכן, יש סיבה לעולם בום, יש אלוהים.

גרוע! יש פה הנחה סמויה שהסיבה היא אלוהים, וגם - מה הסיבה לאלוהים? למה עצרנו פה? {.is-danger}

אוקיי, אבל רגע. בואו נשכלל.

• לא יכולות להיות שרשראות סיבתיות אינסופית או מעגלית. הרי כל שרשרת חייבת להתחיל מאיפושהו - אחרת הכל תלוי באוויר.

• לכן, יש סיבה ראשונית.

אבל רגע! אמרנו שלכל דבר יש סיבה, ואז אנחנו מגיעים לסיבה ראשונית - סיבה בלי סיבה? צולע! הטיעון אכל את עצמו! {.is-danger}

איך אפשר להימנע מהמסקנה הצלועה הזו, ולפתור את הבעיה?

הגרסא הלא-גרועה

ישנן שתי סוגים של עובדות - עובדות קונטינגטניות (אולי הברבור הזה שחור, אולי ורוד), ועובדות הכרחיות (כל רווק הוא לא נשוי - אתה לא יכול לפגוש רווק נשוי במכולת). אי אפשר לשאול למה רווק הוא לא נשוי - הוא פשוט לא, בהגדרה - לא צריך להסביר את זה.

את ההנחה הראשונה ננסח כ:

• לכל דבר קונטינגנטי יש סיבה

• קיום העולם הוא קונטינגנטי

• חייבת להיות לכך סיבה

• שרשרת סיבתיות קונטינגנטית אינה יכולה להיות אינסופית בשרשרת קונטינגנטית - השרשרת עצמה צריכה הסבר - הסבר הכרחי שמתחיל אותה.

• וההסבר הזה? גבירותיי ורבותיי, אלוהים⁴ . אנחנו לא יודעים עליו כלום - רק שהוא ישנו.

אבל יש פתח נוסף.

עקרון הטעם המספיק

דיוויד יום⁵ אומר שעקרון הטעם המספיק נשען על סיבתיות - אבל אין לנו בכלל את הכוח להשתמש בסיבתיות כזו בדבר משהו שהוא מחוץ למערכת. אנחנו יודעים שלדברים פרטניים צריכה להיות סיבה למה הם כפי שהם, על סמך הניסיון. אבל להשליך את זה על משהו גדול כמו המציאות, האל - מה הניסיון שלנו שווה שם? מתוקף מה אנחנו משליכים את העקרון הזה לשם? איזה ניסיון יש לי על קיום היקום?

ישנו ויכוח מפורסם של ראסל ברדיו הבריטי עם כומר. ראסל אומר לכומר, ראסל קיים כי לראסל יש אמא. אמא של ראסל קיימת כי לאמא של ראסל יש אמא. אם נמשיך ככה, המסקנה המתבקשת היא שלמין האנושי בכלל יש אמא - שזו מסקנה מגוחכת, לדעתו. לפיכך מציג ראסל את אלוהים כעובדה שרירותית (brute fact).

רוב הראיות הקוסמולוגיות מקבלות את עקרון הטעם המספיק - ובאיזשהו מובן, נופלות על זה⁵ .

הטיעון של Rowe

Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינסופית - בטענה של, אם לכל דבר יש סיבה - למה צריך להמשיך? דמיינו משהו כזה -

מגיע בנאדם ושואל אתכם איפה האוניברסיטה. אתם הולכים ומראים לו - הנה, פה בניין הסנאט, ופה בית הסטודנט, ופה בניין פסיכולוגיה, ופה הארומה ו.... אם תראו לו הכל, למה לו לשאול - איפה האוניברסיטה?

נגד הפאטאליזם

אם הסיבה הראשונית היא הכרחית, ויש ממנו סיבתות אחרות - הרי שגם ב' הכרחי, ואז בעצם כל השרשרת הכרחית. מאיפה הקונטינגניות? מאיפה לנו שהכל לא קבוע מראש באופן מוחלט, כגורל? העמדה שהכל הכרחי נקראת פאטאליזם - גרסא קשה של דטרמיניזם - והיא טוענת שה כ ל קבוע מראש.

יש הוגים שמקבלים אותה - לרבות שפינוזה ולייבניץ - אבל אין ספק שזו עמדה מפחידה, שהרבה פילוסופים רוצים להתפתל החוצה ממנה.

המבנה הכללי

יש הרבה פלפולים לראיות כאלו, אבל הן בגדול נראות ככה:

1. קיים דבר מה קונטינגנטי מסוג מסוים.
2. גרסא כזו או אחרת של עיקרון הטעם המספיק (בטובות - גרסא מצומצמת⁶ ) הדורשת שכל עובדה קונטינגנית מהסוג שהנחה (1) דיברה עליה דורשת הסבר.
3. טענה לפיה ההסבהר היחיד האפשרי\סביר לעובדה מסוג (1) הוא קיום אלוהים כזה או אחר
4. מסקנה: אלוהים. הידד!

הראייה האונטולוגית

קאנט חשב שהראייה הקוסמולוגית חייבת להוכיח שיש בכלל דבר הכרחי במציאות. אבל אם יש ראיה כזו - בשביל מה אנחנו צריכים את הראיה הקוסמולוגית?

הראייה הזו צצה קודם, אצל אנסלם - קדוש נוצרי ש, בתמצית, התבאס שאין לו הוכחה טובה שיש אלוהים, ומתפלל ביער שאלוהים יגלה לו. והפלא ופלא - אלוהים אכן מגלה לו - את הראייה האונטולוגית. הראייה קובעת לא רק שאלוהים קיים, אלא שאלוהים חייב להיות קיים - היא א-פריורית, קרי, אינה נשענת על הניסיון: אם הבנת מה זה אלוהים, אתה חייב לקבל את אלוהים.

איך מוכיחים דבר כזה? זה מוזר. קצת כמו הוכחה מתמטית. אנסלם מראה לנו על דרך השלילה.

זה יהיה מוזר. אמרנו? היא לא ממש מחזירה בתשובה. הכל פה מורכב, מוזר - שען, שעון {.is-info}

יאללה. הטיעון עצמו:

1. הגדרה: אלוהים הוא הדבר הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת. הדבר הכי מושלם.

2. הנחה: נניח שאלוהים לא קיים. כלומר, הוא קיים רק בראש שלי. מגיע איזה מנוול ואומר לי שאין אלוהים. בוא נאמין לו, נראה מה קורה.

3. אלוהים שקיים רק בראש שלי הוא אלוהים פחות גדול מאלוהים שקיים גם בראשי וגם במציאות.

4. מסקנת ביניים: אני יכול לדמיין אלוהים גדלו יותר מאלוהים רק בראש שלי

5. סתירה! אני יכול לדמיין יותר משהו שיותר גדול מהדבר ביותר שניתן להעלות על הדעת?? לא! סתירה!

6. מסקנה סופית: חייב להיות אלוהים במציאות אם אני יכול לדמיין אותו בראשי.

אבל מה זה גדול יותר? זה חורה לנו, וגם לדקארט, שבזז אותה והחליף את המילה גדול במושלם.

התגובה הראשונית של ראסל (וכולנו)

ראסל אומר,

פשוט יותר להשתכנע שהטיעון שגוי מאשר למצוא היכן בדיוק נמצאת השגיאה.

זו אמרה מעצבנת, שהייתה טיפשית אם היא לא הייתה מראסל. למרבה המזל, יש גם ביקורת עסיסית יותר.

גואנילו ממרמוטיה כותב לו מאמר תגובה (שזה מעניין, כי הוא גם נוצרי) - On behalf of the fool (מתהילים - אמר הנוול בליבו). גואנילו מאמץ את עמדת הנוול:

הוא מחליף את המילה "אלוהים" ב"אי":

1. הגדרה: האי המושלם הוא הדבר הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת. הדבר הכי מושלם.

2. הנחה: נניח שהאי המושלם לא קיים. כלומר, הוא קיים רק בראש שלי. מגיע איזה מנוול ואומר לי שאין אי מושלם. בוא נאמין לו, נראה מה קורה.

3. האי המושלם שקיים רק בראש שלי הוא אלוהים פחות גדול מהאי המושלם שקיים גם בראשי וגם במציאות.

4. מסקנת ביניים: אני יכול לדמיין אי מושלם גדול יותר מאי מושלם רק בראש שלי

5. סתירה! אני יכול לדמיין יותר משהו שיותר גדול מהדבר ביותר שניתן להעלות על הדעת?? לא! סתירה!

6. מסקנה סופית: חייב להיות אי מושלם במציאות אם אני יכול לדמיין אותו בראשי.

בעצם, אנחנו יכולים להחליף אלוהים בממש כל דבר - וההוכחה תתפוס! אז מה הוכחנו בעצם?

אנסלם ואחריו דקארט טוענים שאלוהים אני מבין, והוא מכיל בעצם המושג קיים בהכרח, בניגוד לאי, שלא חייב להיות מושלם. האי המושלם הוא מושג מומצא, בעוד שאלוהים הוא מושג טבעי.

התגובה של הובס (ואולי גם של אקווינס)

החברים האלו אומרים שאלוהים לא קיים בתפיסה - איך אני יכול לתפוס בכלל את אלוהים בראשי? הובס ואקווינוס טוענים שהוא בכלל לא דבר נתפס - ואז ההוכחה בכלל לא מתניעה.

יש כאן איזו כתישה - הובס אומר לאנסלם, אתה לא יכול להעלות את זה על הדעת, ואנסלם יגיד, כן אני כן! (או כמו שראסל אומר לכומר, שאומר שעולם בלי אלוהים לא יכול לעלות על הדעת, אל תגיד לי מה אני יכול להעלות על הדעת!).

אין ממש מוצא מהביקורת הזו - מי יודע מי צודק?

התגובה של קאנט ונורמן מלקולם.

קאנט אומר שקיום זו בכלל לא תכונה. ולכן הדבר המושלם ביותר בכלל לא חייב לכלול אותה. הדרך הקלאסית להבין את זה זה שקאנט מייחס את הקיום כתכונה של תכונות - כמו פרדיקט על משהו אחר - יש משהו, וגם הוא קיים, לא רק יש קיים - מה זה קיים לבד? חייב להיות משהו קיים.

המצדדים בהוכחה טוענים בפשטות שהביקורת של קאנט לא מפילה את הטיעון.

הביקורת של יום (וראסל)

יום אומר שאלוהים לא מוכיחים מהכורסא. אתה רוצה להוכיח קיום? תוכיח קיום! תצביע לי על הדבר!

הטיעון האונטולוגי מאז ועד היום

המתמטיקאי גדל פיתח הוכחה מתמטית לקיום אלוהים, וכמובן שעדיין רבים עליה. ההוכחה הציתה את הטיעון המודלי לקיום אלוהים - שמתחולל בערך שבעים שנה ועדיין רץ ביתר שאת.

הראיה הטלאולוגית

מצגת, טקסט (וייט), טקסט (יום) {.is-info}

הטיעון הכי מפורסם ומרכזי בתחום הוא הראייה הטלאולוגית, שטוענת, בתמצית, כי העולם נראה מתוכנן - ולפיכך, חייב להיות מתכנן.

הראייה קיימת פחות או יותר מאז שקיימת הדת, וקשה לדעת בדיוק מהיכן הגיע. היא עברה אינספור התמרות וגלגולים, ועדיין דומננטית מאוד היום. השם הכי מפורסם שמזוהה עם ההוכחה הוא בכלל תיאולוג מהמאה ה18 - ויליאם פיילי - שניסח את הטיעון בצורה הכי בהירה ומשכנעת - אולם כמעט כל תיאולוג יודע לדקלם גרסה כזו או אחרת של הראייה.

גרסא מוקדמת של הראייה -

ומן הידוע אצלנו כי הדברים אשר הם מבלי כוונת מכוין לא ימצא במאומה מהם סימן לחכמה וליכולת. והלא תראה אם ישפך לאדם דיו פתאום על נייר חלק שא״א שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר ושיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס. ואלו הביא אדם לפנינו כתב מסודר ממה שאי אפשר להיות מבלי מצוע קולמוס ואומר כי נשפך הדיו על הנייר ונעשתה צורת הכתב עליו מעצמה היינו ממהרים להכזיבו על פניו שאיננו נמלט מכוונת מכוין, וכיון שזה בעינינו דבר שאי אפשר להיות בצורות רשומות בהסכמת דעתנו איך יוכל לומר בדבר שמלאכתו יותר דקה ותקונו יותר רחוק ועמוק בענינו עד אין תכלית שיהיה מבלי כוונת מכוין וחכמת חכם ויכולת יכול. תורת חובת הלבבות, שער היחוד, פרק ו

פיילי כותב:

בעברי בשדה בור, נניח שרגלי נתקלת באבן. לו היו שואלים אותי כיצד האבן הגיעה לכאן אולי אענה שככל הידוע לי האבן תמיד הייתה שם. לא יהיה קל להראות שתשובתי לא סבירה. אך נניח שמצאתי שעון על האדמה ונשאלה השאלה כיצד השעון הגיע למקום זה. סביר שלא הייתי חושב להשיב כפי שהשבתי קודם, שככל הידוע לי השעון תמיד היה שם. אך מדוע תשובה זו לא יכולה להיות טובה לשעון כפי שהיא טובה לאבן? מטעם זה ולא אחר: ככשאנחנו בוחנים את השעון אנחנו רואים, מה שלא יכולנו לגלות אודות האבן, שלחקיו השונים מעוצבים ומחוברים לשם תכלית... לאחר ש(השעון) נבחן והובן, אנחנו חושבים שההיסק בלתי נמנע,שלשעון מוכרי שהיה יוצר... שיצר אותו לשם אותה התכלית שאנחנו מוצאים שהיא נענית, שחשב על יצירתו ותכנן את פעולתו

בתמצית, אומר פיילי, המנגנון שאנו צופים בו הוא מקביל כמעט לשעון - איזה מנגנון מכני עצום ומותכנן - וכשם שאם היינו מוצאים שעון היינו מניחים שהוא נוצר לתכלית מסוימת, מתוכננת, עלינו להניח שגם העולם הוא כזה.

פשוט תסתכל על העולם! הג'ירפה אוכלת עלים גבוהים? וגם יש לה צוואר ארוך? איזה קטע! למה זה ככה?

הטיעון הזה נדמה כמשכנע ביותר, ומשך המוני בני אדם לאורך ההיסטוריה.

איזה מן טיעון זה?

הטיעון הטלאולוגי הוא טיעון אנלוגי - העולם דומה לשעון; אם לשעון יש שען, לעולם חייב להיות יוצר.

טיעונים באנלוגיה הם די חלשים, ככלל⁷ . אנחנו צריכים לעמוד על כך שהדימיון הוא במובנים הרלוונטיים, ולהצדיק בכלל את הפנייה למשהו אחר.

בנוסף, הטיעון נשען על היסק להסבר הטוב ביותר (טיעון אבודקטיבי¹ ) - אלו הראיות, וזה ההסבר הטוב ביותר להן. העולם הזה נראה מאוד מיוחד, יש לו כל מיני תכונות מיוחדות - הוא דורש הסבר⁸ .

הביקורת של יום

בדיאלוגים על הדת, כותב יום כנגד האנלוגיה -

כאשר שני מינים של דברים נראו תמיד קשורים זה לזה, יכול אני, מתוך הרגל, להסיק את מציאותו של האחד כל אימת שאני רואה את מציאותו של האחר. ולזאת קורא אני טיעון מתוך ניסיון. אך כיצד אפשר לטעון טיעון שכזה לגבי דברים שהם, כפי שהינם במקרה הנוכחי, יחידים, בודדים, ללא הקבל או דמיון מיוחד, זאת קשה להסביר. כלום יש אדם, אשר בארשת רצינית יאמר לי, כי עולם מסודר מן ההכרח שיהא תוצאה של איזו מחשבה או אומנות בדומה לזו של אדם, מפני שיש לנו ניסיון מכך? כדי לוודא דרך מחשבה זו, צריך היה שיהא לנו ניסיון ממקורם של עולמות, ובשום פנים אין זה דיי אם ראינו אניות וערים, פרי אומנות ותכנון אנושיים... עמ' 68

טיעון מאנלוגיה, טוען יום, דורש השוואה בין דברים שאני מכיר, שאני מבין איך הם עובדים. יש לי ידע על שעונים, מטוסים, כתבים של שייקספיר - איזה ידע יש לי על היקום כולו? איזה ניסיון יש לי איתו? ממש כלום; ומכאן, שעצם האנלוגיה לא רלוונטית. פיילי פונה לשעונים, טוען יום, משום שאצל שעונים קל להבין איך הם נוצרו - במציאות כולה זה לא המצב, ועצם ההשוואה היא קיצור דרך לא מוצדק.

מצד אחד, יום צודק - אכן, אין לנו ניסיון על היקום, מיקומים קודמים או משהו כזה. מצד שני - האם אנלוגיה היא לא דרך למידה מסוימת?⁹

עוד מרחיב יום כי -

מתוך הסתכלות יודעים אנו משהו על ארגונו, פעולתו ותזונתו של בעל-חיים מוגמר. אך עלינו לנהוג זהירות רבה כאשר באים להקיש מהסתכלות זו על גידולו של עובר ברחם, ועוד יותר על התהוותו של הזרע בחלציו של הזכר. הטבע, זאת למדים אנו אפילו מניסיוננו המוגבל, יש לו מספר אין-סופי של מקורות ועקרונות, המגלים עצמם ללא הפסק עם כל שינוי של מקום ומצב. אך אילו עקרונות חדשים ובלתי-ידועים מפעילים אותו במצב כה חדש ובלתי ידוע כגון זה של היווצרות היקום, זאת אין אנו יכולים, ללא קלות דעת רבה ביותר, להתיימר כי בידינו לקבוע *עמ' 66-67 (ראו גם - עמ' 75)

נמר כזה או אחר לא תוכנן - הוא נולד, מאמא שלו. אף אחד לא ישב ותכנן את הנמר המסוים הזה (איפה נשים את התפרים שלו?, שואלים אמא ואבא של הנמר). האם העולם, שואל יום, לא מצוי גם הוא ביחס כזה?

יום ממשיך להלום בטיעון הטלאולוגי -

על פי שיטתך שלך אין לך כל יסוד לייחס לאל שלמות אפילו בתוארו הסופי. או להניח, כי במעשיו הוא נקי מכל שגיאה, טעות, או סתירה. [שכן] במעשי הטבע יש הרכה קשיים בלתי-מוסברים. עמ' 90

נניח, אומר יום, וקיבלתי את הרעיון של יוצר. אבל לקבל אותו ככה, כאל טוב? תראו מה קורה! כמה סבל יש, בלי סיבה!

ואיזה צל של הוכחה יכול אתה להביא על-יסוד ההיפותיזה שלך, כדי להוכיח את אחדותו של האל? מספר רב של אנשים מתאחדים על מנת לבנות בית או אנייה, להקים עיר, לכונן מדינה. למה לא יתאחדו אלים אחדים לשם תכנון וכינון עולם? הרי יהא בכך משום דמיון רב יותר לדרכי בני-אדם. עמ' 91-92

ולמה לא, כמו ששעון דורש כמה יוצרים, אנחנו לא מניחים שישנם הרבה אלים, צוות מתכננים?

השען העיוור?

צ'ארלס דרווין וריצ'רד דוקינס¹⁰ הם ממבקריו החריפים ביותר של הטיעון הטלאולוגי, משום שהם מסבירים כיצד דברים נראים מתוכננים מבלי שאף אחד באמת תכננן אותם, בהתבסס על מנגנון האבולוציה.

למה הג'ירפה עם צוואר ארוך? היה קודם איזה סוס כזה, עם צוואר קצת יותר ארוך, שהגיע לעלים בריאים יותר, ולכן הוליד יותר סוסים קטנים עם צוואר קצת ארוך יותר, עד שבסוף הגיע סוס כזה עם צוואר מטורף¹¹ .

הנה - הסבר בלי יוצר, בלי תכנון.

ישנם עדיין קשיים מסוימים בהסבר של האבולוציה, לרבות:

• היא מתעלמת מגיל העולם

• היא לא מצליחה להסביר דברים כמו עיניים - עין אחת חסרת תועלת, ועין גרועה היא חסרת תועלת - רק כשיש שתיים, והן אחלה, הן שוות משהו. מאיפה זה בא? (אלוהי הפערים - God of the Gaps) בטיעון הספציפי יש בעיה - המדענים בדרך כלל מצליחים להסביר את הפערים (עין גרועה עדיין עוזרת להבחין בתנועה? - אה כן? ומה לגבי הדבר הזה? אלוהים!...)

• פסילת ההוכחה לא מוכיח את ההיפך נגיד והפלנו את הטיעון הטלאולוגי. אז? מי אמר שזה הדבר הנכון? הפילוסוף אלווין פלנטינגה בז ממש לטיעון הזה, ומכתיר אותו בתור הטיעון הגרוע ביותר בפילוסופיה¹² - אתם מראים לי שאפשר ליצור את העולם בלי מתכנן, הוא אומר - מי אמר שאין מתכנן?

הטיעון מן הכוונון העדין

בעקבות הטלטלה של האבולוציה, הטיעון הזה, הנסמך על חוקי הטבע, קובע כי:

1. קבועי הפיזיקה הם כאלו המאפשרים חיים הסיכוי מלכתחילה שחוקי הפיזיקה מאפשרים חיים הוא אפסי.
2. הסיכוי שאלו יהיו קבועי הפיזיקה הם אפסיים כל שינוי הקטן ביותר בדברים כמו כבידה, המתח החשמלי של אטום כזה או אחר, וכדומה - אם כל אחד מהם היה אפילו קצת שונה, העולם שאנו מכירים היה נחרב.
3. לכן, העובדה שאלו קבועי הפיזיקה דורשת הסבר איך יכול להיות שהמצב הזה בדיוק, שמאפשר חיים, הוא המצב הקיים?
4. ההסבר הטוב ביותר הוא אלוהים טה-דה! נדמה שמישהו, או משהו, כיוונן את החוקים הכל-כך עדינים כאלה כך שכל זה בכל זאת אפשרי?

הטיעון הזה חסין לפגעי האבולוציה - הוא לא מתנגד לה בכלל, ואפילו נשען על עקרונות מדעיים בדומה לה.

---

1. תחשבו על זה כמו בלשים - בהינתן בראיות האלו והאלו, ההסבר הכי טוב למה שקרה זה זה (הוא הרוצח!). ↩︎

2. דמיינו שאתם חושבים על איזו חיה עם כל מיני מאפיינים - הוא ככה וככה והוא ירוק והוא נובח - ואז אתם הולכים לחפש כזה. מצד שני, אפשר למצוא עקבות של משהו, ואז לנסות להתחקות עליהם ולהבין מה זה. ↩︎

3. ורבי יצחק, בגרסא מאוד מטופשת שלה - נועם מסיר אחריות ↩︎

4. שימו לב שההוכחה לא מוכיחה אל אחד בהכרח ↩︎

5. אתאיסט בריטי חריף וזחוח, לפי נעם ↩︎

6. טיעון הקאלאם מהאיסלאם של ימי הביניים, למשל, קובע שרק דברים שמתחילים להתקיים צריכים להישמע לטיעון הזה. העמדה הזו תופסת שוב תאוצה היום, אחרי הרבה שנים ששכחו ממנה - כמו בהגותו של וויליאם קרייג גרג. ↩︎

7. כאמצעי רטורי, אנלוגיה היא נהדרת, אבל כשפילוסוף טוען באנלוגיה, כל הנורות האדומות צריכות להידלק, אומר נועם. ↩︎

8. אם אני אטיל קוביה עשר פעמים וייצא רצף כלשהו, זה לא דורש הסבר. אבל, אם יצא לי 6 10 פעמים - זה כן דורש הסבר. ↩︎

9. נועם מספר שאביו הוא רופא. הוא אמנם לא וטרינר, אבל כשבעל חיים כזה או אחר חולה, או יודע לתת כיוון כללי כלשהו על מה לא בסדר - זה דומה לה, זה בטח ככה. הוא יטעה לפעמים בענק, אבל זה עדיין טוב בהרבה מכלום. ↩︎

10. הוא עדיין חי, יש לו מלא סרטונים ביוטיוב, אומר נועם, ופילוסוף גרוע מאוד. ↩︎

11. חרטוט של נועם, שלא יודע איך נוצרה ג'ירפה. ↩︎

12. Oof. ↩︎