vault backup: 2025-05-24 00:12:36

This commit is contained in:
2025-05-24 00:12:37 +03:00
parent 739af3d996
commit 33cf1a51a5

View File

@@ -126,11 +126,16 @@ tags:
<small>מתוך [ויקיפדיה]([Temple of Aphaia - Wikipedia](https://en.wikipedia.org/wiki/Temple_of_Aphaia)).</small>
כשמציגים דרמה לאלים באחד המקדשים, אומר היידיגר, אנחנו מציגים את ה*קדושה* - את האלוהות - מבלי לפרק אותה, מבלי לקטלג אותה, ומבלי לקחת עליה בעלות; יש כאן משהו מעבר לבניית המקדש, מעבר לחומר - אפשרות חדשה לחזות בכל מה שבדרך כלל ברקע, ברור, מהימן.
כשמציגים דרמה לאלים באחד המקדשים, אומר היידיגר, אנחנו מציגים את ה*קדושה* - את האלוהות - מבלי לפרק אותה, מבלי לקטלג אותה, ומבלי לקחת עליה בעלות; יש כאן משהו מעבר לבניית המקדש, מעבר לחומר - אפשרות חדשה לחזות בכל מה שבדרך כלל ברקע, ברור, מהימן. הפעולה היא לא כינון - היא למשות מהרקע.
בשימוש במונחים כאלו ואחרים לאלים - *כבוד* ו*הדר* היידיגר לא מכוון *לתאר* את האל, אלא *להבליט מהות מסוימת שלו*. האל לא מובחן מהכבוד ומהדר - האל **נוכח** בכבוד ובהדר; אין דבר - *אל* - שנבחן מתכונות - *כבוד והדר*.
באותן תכונות משתקף לא רק האל, אלא העולם כולו: יצירת האומנות היא *כינון* לעבר הדבר הזה - לא במובן של יצירה, אלא במובן של הכוונה. היצירה חושפת את העולם, וגם מחזיקה אותו[^4].
היידיגר קובע שהעולם אינו סכום כל התכונות והמצבים, כפי שויטגנשטיין טוען, ולא ייצוג שלנו גרידא, כפי ש[קאנט טוען](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/אסתטיקה). העולם אינו דבר שיש לתפוס - אלא מה שקודם לו; דבר ש"מעלם" (*The world worlds*). לא רקע גרידא - אלא תהליך מתמשך, שאנחנו *נתונים* לו.
@@ -141,4 +146,5 @@ tags:
> > ניטשה, [מעבר לטוב ולרוע](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/טוב)
[^3]: מקביל ל*הולדת הטרגדיה* של ניטשה.
[^3]: מקביל ל*הולדת הטרגדיה* של ניטשה.
[^4]: הניסוח של היידיגר מעגלי, במתכוון; היצירה מכוונת את העולם והעולם מכוון את היצירה. היידיגר "לא פחד מטיעונים מעגליים", אומר ג'ייקוב.