vault backup: 2025-05-21 15:50:09

.obsidian/workspace.json

@@ -13,12 +13,12 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פסיכולוגיה/רגש/index.md",
+                "file": "פילוסופיה/קונטיננטלית/היידיגר.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "index"
+              "title": "היידיגר"
             }
           }
         ]
@@ -166,8 +166,10 @@
   },
   "active": "3f537faee7f80126",
   "lastOpenFiles": [
-    "פסיכולוגיה/רגש/ויסות.md",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/aphaia.jpg",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/shoes.jpg",
     "פסיכולוגיה/רגש/index.md",
+    "פסיכולוגיה/רגש/ויסות.md",
     "פסיכולוגיה/רגש/אמוציות.md",
     "פסיכולוגיה/רגש/6.pdf",
     "פסיכולוגיה/רגש/lu2331033jrov3.tmp",
@@ -209,7 +211,6 @@
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/rapa-nui-large.jpeg",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/rapa-nui-medium.jpeg",
     "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/giraffe.jpg",
-    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/כחלי.jpg",
-    "פילוסופיה/קונטיננטלית/sleepy.jpg"
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/כחלי.jpg"
   ]
 }

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטלות/.~lock.סמינריונית.docx#

@@ -1 +0,0 @@
-Μatan Horovitz,shmick,Tieke,07.03.2025 16:05,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/קונטיננטלית/היידיגר.md

@@ -15,6 +15,8 @@ tags:
 
 מחשבתו של היידיגר נחלקת לשלב מוקדם ושלב מאוחר - שבו הוא *דוחה* את השלב המוקדם; היידיגר הוא כמעט "שני היידיגרים", כשהשני אפילו קשה יותר מהראשון. 
 
+## היידיגר המוקדם
+
 היידיגר מנסה להימנע מה[מטאפיזיקה האריסטותלית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה), שמנסה להבין כל *עצם* במהותו - מה שהופך אותו למה שהוא, ומזו של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות) - שמנסה להבין *מה* זה בכלל עצם בניסיון להבין את המהות בכלל. במקום עמדות אלו, היידיגר מנסה להבין עצמים שהם פשוט מה שהם (Existents), וה*אותנטיות* - "שלי-יות" של הדברים.
 
 היידיגר קדם ל[דה-בובואר](./בובואר) ולאקזיסטנציאליזם, ששאב ממנו הרבה. 
@@ -66,5 +68,77 @@ tags:
 אנחנו לא צריכים לבנות או להבין את העולם - ההבנה שלנו היא קדם-אונטולוגית, קדם פנומנולוגית: עוד לפני שאני חושב על זה, מקטלג את זה, משיים את זה - זה פשוט *שם*. אנחנו - *Dasein* - *ישות בעולם* - נזרקים לעולם כזה, ולא מכוננים אותו.
 
 
+## היידיגר המאוחר
 
-[^1]: מ*דונאמיס* (δύναμις) - **כוח**, פוטנציאל.
+אחרי נפילת הנאצים, היידיגר מחליף את מחשבתו לגמרי - ומבקר בגלוי את הגותו הקודמת (*Die Khere*). היידיגר לא הוענש בגלוי על מעורבותו במפלגה הנאצית, אך נאסר עליו ללמד. התגובה להגות המאוחרת שלו נחלקת אפוא גם על צירים פוליטיים - לא ברור שהיידיגר אי פעם התנצל (או אימץ בגלוי) על מעורבותו במפלגה הנאצית.
+
+ההיבט המעניין של היידיגר המאוחר עבורנו הוא דחיית *Being and Time*, ואיתה גם את ההגות של סארטר - 
+
+> <div style="text-align: left">\[Philosophy since Plato] has said that *essentia* precedes  *existentia*. Sartre reverses this statement. But the reversal of a metaphysical statement remains a metaphysical statement</div>
+
+*הומניזם?* ממש לא. גם דחיית המטאפיזיקה המסורתית (*התהוות קודמת להוויה*) היא **עדיין** מטאפיזיקה - וככזו, היידיגר דוחה אותה. 
+
+היידיגר לימד גם את הגותו של [ניטשה](../ניטשה). אבל כנגד הגותו יש להיידיגר מה להגיד - 
+
+> <div style="text-align: left">Man is not the lord of things. Man is the shepherd of Being</div>
+
+
+כלומר, גם *יצירת ערכים*, רצון לעצמה וקידוש האדם *הוא מטאפיזיקה*. 
+
+תפקידו של האדם לפי היידיגר היא פשוט *להיות* - לא לחלוש עליהם, לשבור אותם, *לגבור על מה שזר*[^2].
+
+
+ב*The Origin of the Work of Art*[^3], היידיגר מתייחס להגותו של ניטשה. היידיגר מנסה להבין פנומנולוגיה דרך אומנות - כשם שעושה ניטשה - ומייחס ערך רב לאומנות ולאסתטיקה. 
+
+היידיגר יוצא לראשונה כנגד פנומנולוגיה - 
+
+> <div style="text-align: left">Even the much-vaunted aesthetic experience cannot get around the thingly aspect of the work</div>
+> >
+> ><div style="text-align: left"> *Basic Writings*, 145</div>
+
+כלומר, החוויה עצמה אינה מספקת, כמו שניטשה אומר; יש משהו *מעבר* לחוויה, שקשור להוויה, מה שהופך משהו למה שהוא. 
+
+![shoes](./shoes.jpg)
+היידיגר מדגים בציור של ואן-גוך, *Still Life of a Pair of Shoes (1886)*, כיצד עלינו להבין *Ready-at-Hand* ו*Present-at-Hand*.
+
+
+היידיגר מנסה *לבטל* את ההפרדה בין אובייקט לסובייקט. אנחנו *לא יכולים* להקרין החוצה את הדברים שאנחנו מבינים, משום שיש לנו הבנה *אינטואיטיבית* שלהם. הוא מנסה לבטל את הסובייקט - ה*Dasein* - ומשתמש בשפה פשוטה יותר, שלא מפרידה בבירור בין אובייקט לסובייקט: העולם הוא פשוט *מהימן* - מבלי לומר מהימן *למי*. זו כמובן, חתירה תחת הרעיונות של דקארט, ושל סארטר.
+
+
+> To be sure, "that" it is made is a property also of all equipment that is available and n use. But this "that" does not become prominent in the equipment; it disappears in usefulness. The more handy a piece of equipment is, the more inconspicuous it remains, that for example, this particular hammer is, and the more exclusively does the equipment keep itself in its equipmentality \[...] And what is more commonplace than this, that a being is? In a work, by a contrast, this fact, that it *is* a work, is just what is unusual \[...] The more essentially the work opens itself, the more luminous becomes the uniqueness of the fact that it is rather than is not. The more essentially this thrust comes into the open region \[clearing], the more strange and solitary the work becomes.
+> 
+> > 191
+
+
+כל עוד כל דבר *עובד*, אנחנו לא חושבים עליו: הפטיש הוא לא *דבר*, אלא פשוט פטיש. אומנות עושה בדיוק ההיפך.
+
+
+> In the work of art the truth of beings has set itself to work. "To set" means here "to bring to stand". Some particular being, a pair of peasant shoes, comes in the work to stand in the light of its Being. The Being of beings comes into the steadiness of its shining.
+>
+> > 162
+
+הנעליים מהציור של ואן-גוך, אומר היידיגר, מצליח להביא לחזית את ה*היות* שלו, כציוד (Being as equipmentality), אותו הדבר שנחבא מאיתנו כל עוד הוא בשימוש. הציור לא *מייצג* את הנעליים מהימנה; הוא לא חושף בהן *יופי* מסוים;  רק את ההבנה האינטואיטיבית הזו שלהן. 
+
+
+היידיגר מדגים ביצירה אחרת, המקדש לאפיאה באאגינה - 
+
+![aphaia](./aphaia.jpg)
+<small>מתוך [ויקיפדיה]([Temple of Aphaia - Wikipedia](https://en.wikipedia.org/wiki/Temple_of_Aphaia)).</small>
+
+
+כשמציגים דרמה לאלים באחד המקדשים, אומר היידיגר, אנחנו מציגים את ה*קדושה* - את האלוהות - מבלי לפרק אותה, מבלי לקטלג אותה, ומבלי לקחת עליה בעלות; יש כאן משהו מעבר לבניית המקדש, מעבר לחומר - אפשרות חדשה לחזות בכל מה שבדרך כלל ברקע, ברור, מהימן.
+
+
+
+
+
+
+
+
+[^1]: מ*דונאמיס* (δύναμις) - **כוח**, פוטנציאל.
+[^2]: 
+	> <div style="text-align: left">\[…] life itself is _essentially_ appropriation, injury, overpowering of what is alien and weaker; suppression, hardness, imposition of one's own forms, incorporation and at least, at its mildest, exploitation […] an incarnate will to power, it will strive to grow, spread, seize, become predominant - not from any morality or immorality but because it is _living_ and because life simply _is_ will to power</div>
+	
+	> > ניטשה, [מעבר לטוב ולרוע](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/טוב)
+	
+[^3]: מקביל ל*הולדת הטרגדיה* של ניטשה.