docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח
This commit is contained in:
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הפנמנולוגיה של הרוח
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-07-16T15:43:50.500Z
|
||||
date: 2024-07-16T15:48:29.308Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
@@ -904,8 +904,14 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
|
||||
מימוש התאוות של העבד הכי הקל שיש: הוא מצווה על העבד מה לעשות. תודעות האדון מנסה לעשות שמות בעולם רק באיון העבד; הוא אף פעם לא מגיע מנקודת רוויה. יש כאן את הישג התאווה, בלי המחיר שלה. זה לא מימוש עצמי - זה חסרון; זו הוויה נרפית!
|
||||
|
||||
> העבודה, לעומת זאת, היא תאווה **מרוסנת**, התכלות מעוכבת, כלומר: העבודה **יוצרת**. ההתייחסות השלילית אל המושע נעשית **צורתו** ומשהו **קבוע**.
|
||||
> *195*
|
||||
|
||||
דווקא בעבודה שלו, העבד מותיר חותם ממשי בעולם - טובע את חותמו במוחלט, באמיתי, וככה מתממש.
|
||||
דווקא בעבודה שלו, העבד מותיר חותם ממשי בעולם - טובע את חותמו במוחלט, באמיתי, וככה מתממש. בבית, בעבודה, בנעליים, העבד מצביע ואומר - *זה אני!*.
|
||||
|
||||
> ביראה, ההיות-עבור-עצמו הוא **בעבד עצמו**; ביצירה הופך ההיות-עבור-עצמו עבור העבד להיותו שלו עבור עצמו, והעבד נהיה מודע לכך שהוא עצמו הווה בעצמו ועבור עצמו. בהיותה **מוצבת מחוצה לו**, הצורה לא הופכת עבורו למשהו אחר ממנו; כי הצורה היא היותו הטהור עבור עצמו, אשר בכך הופך עבורו לאמת.
|
||||
> *196*
|
||||
|
||||
העבד לא חופשי לחלוטין - הוא עדיין בשירות האדון - אבל היכן שהאדנות תקועה, חסרת תנועה וחסרת מימוש, העבד מגלה משהו נשגב מהאדון - יכולתו לטבוע חותם במציאות, שה**אחרות** היא מומנט בעצמיות שלו; אני לא רק רוח, נפש, רעיון - אני בנאדם ממשי, בהקשר ממשי, ויכול לטבוע חותם בעולם עצמו - ולהופכו לבית שלי.
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user