vault backup: 2024-12-11 14:29:05

.obsidian/workspace.json

@@ -4,35 +4,35 @@
     "type": "split",
     "children": [
       {
-        "id": "efc6f7063aa5a34a",
+        "id": "836fca29a3d9b963",
         "type": "tabs",
         "children": [
           {
-            "id": "6cfebaaf97070380",
+            "id": "f8929055f58a330b",
             "type": "leaf",
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
+                "file": "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "אל"
+              "title": "רפלקטיביים"
             }
           },
           {
-            "id": "97f544199938cd17",
+            "id": "81cc8418af9083b5",
             "type": "leaf",
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
+                "file": "פילוסופיה/אתיקה/index.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "מעבר_לטוב_ולרוע"
+              "title": "index"
             }
           }
         ],
@@ -179,53 +179,52 @@
       "command-palette:Open command palette": false
     }
   },
-  "active": "97f544199938cd17",
+  "active": "81cc8418af9083b5",
   "lastOpenFiles": [
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg",
-    "Friedrich Nietzsche - Beyond Good & Evil_ Prelude to a Philosophy of the Future-Vintage (1989).pdf",
-    "פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/יום/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/הגל/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/דת.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ברקלי/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/index.md",
-    "פילוסופיה/נוצרית/אוקהם.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/index.md",
-    "פילוסופיה/דת/שפה.md",
-    "פילוסופיה/דת/ראיות.md",
-    "פילוסופיה/דת/index.md",
-    "פילוסופיה/בודהיזם/זן/index.md",
-    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
-    "פילוסופיה/נוצרית/דת_ופילוסופיה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md",
-    "פילוסופיה/דת/רוע.md",
-    "פילוסופיה/לוגיקה/מודאלית.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/קליין_הרצאה.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/lu863841w9bm2.tmp",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/מהאלר.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/האגו.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/אגו.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/תרגול_3.pdf",
+    "פילוסופיה/הציטוטים.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/school-of-athens.jpg",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/index.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/plato.pdf",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/sandford2006.pdf",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה/שיעור_1.pptx",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה/E. Bruce Goldstein - Sensation and Perception (2016, Cengage Learning) - libgen.li.pdf",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה/שיעור_1.pptx",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה/E. Bruce Goldstein - Sensation and Perception (2016, Cengage Learning) - libgen.li.pdf",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/2.pptx",
-    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/evolution.jpg",
-    "favicon.png",
-    "logo.png",
-    "donkey.png",
-    "donkey.webp",
-    "assets/kot.png",
-    "פסיכולוגיה/תודעה/גורילה.jpg",
-    "פסיכולוגיה/דחק/עציצים.jpg",
-    "פסיכולוגיה/דחק/tiger.jpg",
-    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/vacation.jpg"
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/index.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/green-kermit-and-sherlock.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-is-green.jpg",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+    "פסיכולוגיה/דחק/depression.pdf",
+    "().md",
+    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/רצון_לעוצמה_מחברת.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/התגברות.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מחול.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
+    "פסיכולוגיה/דחק/אובדנות.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/2.pdf",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/apples.jpeg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/danni-yossi.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/goldens.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-green.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/_52886b4f-10db-46d8-a493-b5f7a84611b6.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-eiffel.jpg",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg"
   ]
 }

.obsidian/workspace.sync-conflict-20241209-132007-RSUEQGM.json

@@ -0,0 +1,215 @@
+{
+  "main": {
+    "id": "7dfb04ade799f8c0",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "efc6f7063aa5a34a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "44ed94417c72e4b1",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "דיסוציאציה"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "vertical"
+  },
+  "left": {
+    "id": "11dc7a156bfb1833",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "2d33dafa7b622b0a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "c9ed33689a5eb632",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "file-explorer",
+              "state": {
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-folder-closed",
+              "title": "Files"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "ba4cf5f6e0777558",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "search",
+              "state": {
+                "query": "",
+                "matchingCase": false,
+                "explainSearch": false,
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-search",
+              "title": "Search"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "626c52360431ee31",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "bookmarks",
+              "state": {},
+              "icon": "lucide-bookmark",
+              "title": "Bookmarks"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 300,
+    "collapsed": true
+  },
+  "right": {
+    "id": "99950006b34d1af7",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "bc2fe6725cba7d9b",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "5061498e823c0aaf",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "backlink",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical",
+                "showSearch": false,
+                "searchQuery": "",
+                "backlinkCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": false
+              },
+              "icon": "links-coming-in",
+              "title": "Backlinks for ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "b177fbc187a13dba",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outgoing-link",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "linksCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": true
+              },
+              "icon": "links-going-out",
+              "title": "Outgoing links from ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "dc71dc66894d6732",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "tag",
+              "state": {
+                "sortOrder": "frequency",
+                "useHierarchy": true
+              },
+              "icon": "lucide-tags",
+              "title": "Tags"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "f450def1e31d7117",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outline",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md"
+              },
+              "icon": "lucide-list",
+              "title": "Outline of פסיכואנליטית"
+            }
+          }
+        ],
+        "currentTab": 1
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 200,
+    "collapsed": true
+  },
+  "left-ribbon": {
+    "hiddenItems": {
+      "switcher:Open quick switcher": false,
+      "graph:Open graph view": false,
+      "canvas:Create new canvas": false,
+      "daily-notes:Open today's daily note": false,
+      "templates:Insert template": false,
+      "command-palette:Open command palette": false
+    }
+  },
+  "active": "44ed94417c72e4b1",
+  "lastOpenFiles": [
+    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md",
+    "().md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/רצון_לעוצמה_מחברת.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/התגברות.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מחול.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
+    "פסיכולוגיה/דחק/אובדנות.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/2.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu8654691a07zp.tmp",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/5.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu86260519wtdb.tmp",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/3.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu86260519wtd8.tmp",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md",
+    "פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/apples.jpeg",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/האגו.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/danni-yossi.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/goldens.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-green.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/_52886b4f-10db-46d8-a493-b5f7a84611b6.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-eiffel.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md",
+    "פסיכולוגיה/חברתית/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg",
+    "פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md",
+    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/evolution.jpg",
+    "favicon.png",
+    "logo.png"
+  ]
+}

פילוסופיה/אתיקה/index.md

@@ -12,7 +12,7 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
     [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44055)
 
 ## ההבדל בין האתיקה למדעים
-המדעים הם תורה 'אמפירית' - ראיות וניסיום מובילים למסקנות ולאומדן קרוב יותר של המציאות. במילים פשוטות, המדעים מנסים להסביר את העולם בו אנחנו חיים.
+המדעים הם תורה 'אמפירית' - ראיות וניסים מובילים למסקנות ולאומדן קרוב יותר של המציאות. במילים פשוטות, המדעים מנסים להסביר את העולם בו אנחנו חיים.
 
 האתיקה - **תורת המוסר** - לעומתה - שואפת להסביר עולם אחר - עולם מושלם. האתיקה לא מנסה להסביר את העולם כפי שהוא - אלא כפי שהוא ראוי להיות.
 

פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md

@@ -1,3 +1,8 @@
+---
+title: החיים הרפלקטיביים
+---
+
+
 !!! info "חומר הקורס"
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55545#section-0), [סילבוס](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann), [ספר (The Examined Life - Nozick)](/פילוסופיה/אתיקה/nozick.pdf)
 
@@ -173,10 +178,107 @@
 
 האם אנחנו רואים ב*אנושיות* של הצד האחר חלק מהותי במיניות? אם כן, חזרנו לדילמה של סארטר וסקרוטון; אם לא, נפלנו לקדירה הרותחת של פרויד. האם המיניות נהפכה במהותה לאנושית, או שאנחנו בדיוק כמו הגמל והנאקה? האם ניתן לצמצם מיניות למין, או מין למיניות, או שאלו שני דברים נפרדים לגמרי?
 
+## אהבה
+
+איך שלא נחתוך את זה, אהבה היא דבר מרכזי בחיים, אולי חיוני כדי להיות מאושרים. יש אפילו המבססים אתיקה בשלמותה על אהבה. כבר מהפרה-סוקראטיים, האהבה מקבלת מעמד קוסמי - כמו אצל [אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס), שחשב שהיקום נברא מהניגוד בין אהבה לשנאה. היוונים הקדמונים היו יראים מאהבה ככוח משחית ובלתי-נשלט, ועד היום קשה לנו להעלות על הדעת אדם בלי *שום* אהבה כלשהי, *למשהו*[^8].  לאהוב משהו, נדמה לנו, הוא חלק בלתי נפרד מלהיות אנושי.
+
+אבל *מה זה* הדבר הזה? 
+
+האם זה בכלל דבר אחד? זו שאלה שנוזיק מיד מעלה. למה שתהיה לנו מילה אחת לאהבה של רומנטיקה, של מדינה, של חברים, של האל. אנחנו מדברים על אותו הדבר, או שזהו רק שיתוף השם?[^9]
+
+נוזיק מתחיל בהגדרת ה*אהבה* כ - 
+
+> Υour own well being is tied up with that of someone (or something) you love
 
 
+זו לא אמירה זניחה - היא מצמצמת לנו את התחום. לכל בעלי החיים ובני האדם יש *well being* מסוים, אבל ל*תפוחים* לא. אז באיזשהו מקום, אתה לא יכול לאהוב *תפוחים* - זה רק שיתוף השם. האם בכלל אפשר לאהוב *חפצים?* אפשר לריב על זה: נדמה שנוזיק חושב שלא, אבל אחרים - כמו הפילוסוף הפוליטי ג'ראלד כהן - חושבים שכן. 
 
 
+![apples](./apples.jpeg)
+<small>לא אהבה?</small>
+
+ומה לגבי *אהבה עצמית?* באיזה תנאים, אם בכלל, זהו אותו המושג של *אהבה?* לכאורה, לאדם לא יכולה להיות אהבה *ארוטית* לעצמו: זה נשמע לנו בעייתי. ומנגד, לכולנו יש הנחת יסוד שאדם אוהב את עצמו. 
+
+משפתח בהגדרה שלו, נוזיק מתרכז בסוג מסוים של אהבה, היא אהבה רומנטית בין בני זוג - *ארוס* - Τhe kind of love where you are *in love*. רוברט מאפיין אותו בWe - אהבה שחותרת ליצירה של *אנחנו*, התמרה מסוימת של הזהות לעבר זהות חדשה, משותפת. 
+
+> A person in a *we* might find himself coming across something interesting to read yet leaving it for the other person, not because he himself would not be interested in it but because the other would be more interested, and one of them reading it is sufficient for it to be registered by the wider identity now shared, the *we*. If the couple breaks up, they then might notice themselves reading all those things directly; the other person no longer can do it for them. (The list o f criteria for the we might continue on to include something we discuss later, not seeking to “trade up” to another partner.) Sometimes the existence o f the we can be very palpable. Just as a reflective person can walk along the street in friendly internal dialogue with himself, keeping himself company, so can one be with a loved person who is not physically present, thinking what she would say, conversing with her, noticing things as she would, for her, because she is not there to notice, saying things to others that she would say, in her tone o f voice, carrying the full *we* along.
+> 
+> > p. 72
+
+
+נוזיק מתאר פה פנומנולוגיה מסוימת של האהבה הזוגית - ההשתייכות לאותו *we*, או לכל הפחות הרצון לממש אותו. 
+
+> The desire to form a *we* with that other person is not simply something that goes along with romantic love, something that contingently happens when love does. That desire is intrinsic to the nature of love, I think; it is an important part of what love intends.
+> 
+> > p. 70
+
+
+נושא שחוזר על עצמו בניסיון להבין אהבה הוא שאלת הרציונליות, היא הבסיס להתנהגות ראויה. בכל התנהגות אנחנו מחפשים רציונל, ולכן טבעי לקוות שגם במשהו בסיסי כמו אהבה תהיה רציונליות - קרי, מוצדקת. שיא המימוש האנושי לפי שפינוזה, למשל, היא *amor dei intellectualis* - אהבת האל השכלתנית. מצד שני, אהבה מוצגת לפעמים כמו סוג של שיגעון - כמו *חלום ליל קיץ* של שייקספיר, איזה טירוף קרקסי כזה. 
+
+## אושר
+
+על ערכו החיובי של אושר קשה להתווכח - קשה להאמין שמישהו לא רוצה להיות מאושר. אבל האם אנחנו רוצים *רק* את האושר? השאלה גוררת כמובן את השאלה - *מה זה* להיות מאושר?
+
+אושר הוא לא רק עניין של התבוננות פנימית - אף אחד לא שואל את עצמו *אני מאושר?*, חושב שנייה, ומחליט *כן\לא*. מאיפה האושר מגיע? רק מהפסיכולוגיה? ממצבי העולם? איזשהו שילוב ביניהם?
+
+מושג האושר[^10] הוא מושג מורכב מאוד, מה שמציף את השאלה *עד כמה* מאושרים אפשר להיות בכלל. 
+
+נוזיק מציע כמה דרכים לאכול את הפיל הזה. הוא מציע כמה סוגים של אושר -
+
+>  I want to consider three types of happiness emotion here: first, being happy that something or other is the case (or that many things are); second, feeling that your life is good now; and third, being satisfied with your life as a whole. Each of these three related happiness emotions will exhibit the general threefold structure that emotions have \[...]: a belief, a positive evaluation, and a feeling based upon these. 
+>
+> > p. 108
+
+**הסוג הראשון** כרוך בשיפוט ערכי - ולאו דווקא מלווה ברגש חיובי חזק: נניח והצבעתי לX על פני Y בבחירות, וX זכה - אבל אני חושב ששניהם גרועים, פשוט X קצת פחות.
+
+**הסוג השני** הוא הערכת היעדר-חסר: לא חסר לי כלום כרגע. ברור שאם יציעו להכניס לי מיליון דולר לחשבון הבנק אגיד כן - אבל אין לי איזשהו *מחסור*: יש כאן רגע *מלא* (bliss).
+
+**הסוג השלישי** הוא שביעות-רצון מחיינו ככלל, וככזה הוא יותר מורכב. זו הערכה שלא קשורה לרגע הזה - יכול להיות שעכשיו בשנייה זו לא ואוו, אבל ככלל אתה מבסוט.
+
+
+נוזיק מזכיר מאוחר יותר גם **סוג רביעי** - *מצב רוח* מאושר. מצב רוח אינו כרוך בהערכה מסוימת, ולא בהכרח קשור לאובייקט מסוים. חשבו, למשל, על [חרדה](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/חרדה). היא, שלא כמו פחד, לא קשורה במצב-עניינים מסוים - אתה יכול פשוט לחטוף חרדה בלי שום קשר לכלום, ובלי שיש לך מה לעשות: אין בו הערכה או קשר למצב. מצב הרוח יכול להיות גם *נטייה* מסוימת - מוכנות לחוש רגש חיובי או לבצע שיפוט חיובי (או שלילי). 
+
+ולבסוף מציע נוזיק **סוג חמישי** - [נירוונה](/פילוסופיה/בודהיזם/האמיתות#השחרור-nirvana) כזו, שבה אתה מתנתק מעצמך ורק דרך זה מגיע לאושר עילאי מסוים, במנותק מהבלי העולם באשר הם.
+
+
+האם כל אלו הם בכלל אותו הדבר? או שאנו משתמשים בהם רק בשיתוף השם? 
+
+
+אפשר גם לחלק את כל המובנים האלו לאובייקטיבי וסובייקטיבי. יש הרי מדד אושר של האו"ם, ויש כמובן את ההערכה של כל אדם ואדם.
+
+האם יש דברים *מחוץ* לאושר? האינטואיציה הראשונית שלנו קוראת על זו תיגר. האם יש מובן של אושר *שמספח* את הדברים האחרים?
+
+נקודת הפתיחה הראשונה שלנו היא עונג פרוידיאני - *עיקרון המציאות של פרויד* - שקובע שאנחנו מתנהלים במטרה למקסם את ההנאה החושית. ברור שיש מעבר להנאה רגעית - אהיה מוכן לוותר על לבהות בחלון ראווה יפה כדי לא לפספס את הטיסה שלי לתאילנד. אבל גם מנקודת מבט של ריבוי ההנאה ככל האפשר, ההגדרה נופלת -  יש הרבה סוגי *אושר* שכמעט ולא כרוכים בהנאה - חשבו למשל על מטפס הרים: הוא עושה את זה לכיף, אבל זה כרוך בסבל פיזי נורא - אפילו אובדן אצבעות! לא מספיק לנו להיות *דלי של חוויות טובות*.
+
+נדמה כי אושר הוא מעבר ל*מצבים המורגשים* (felt states). אנחנו נהנים מדברים מסוימים *משום* שאנחנו חושבים שהם טובים - סוג מסוים של [דילמת אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי): זה טוב כי אני נהנה מזה, או שאני נהנה מזה כי זה טוב?
+
+נוזיק חוקר את השאלה באמצעות ניסוי המחשבה של *מכונת החוויות*:
+
+נניח ויחברו אותך למכונה שתאפשר לך לחוות כל מה שאתה רוצה. החוויות לא יהיו אמיתיות, אבל לא תדע שהן לא היו אמיתיות. החוויות יהיו אמיתיות, וגם האיכויות. עכשיו נשאלת השאלה - האם היית רוצה להתחבר למכונה?
+
+אנחנו יכולים להבין מי ש*לא רוצה* - לא נגיד עליו שהוא לא רציונלי. עצם ההבנה הזו מעידה שיש לנו תובנה ש*יש משהו טוב* מעבר לחוויות הסובייקטיביות - בין אם של חזיר ובין אם של סוקראטס. המושג של אושר קשור אצלנו, כנראה, קשרים מהותיים לערכים אחרים - כמו האמת. אנחנו לא אוהבים את המחשבה שהחוויות הן לא *אמיתיות* - כמו שלא היינו נהנים אם מישהו היה חולק לנו מחמאה שאנו יודעים שאינה אמיתית. 
+
+יש מעבר לצד הסובייקטיבי: אפשר לחשוב על החיים כמין נייר לקמוס כזה, שמעיד שחיי הולכים כהלכה - חיי האושר שלי הם לא גן עדן של שוטים, אלא סממן שהחיים שלי באמת מתנהלים היטב. ומה צריך להיות האיזון בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי? הסובייקטיבי ברור לנו מאז שאנחנו תינוקות. האם האובייקטיבי ברור לנו? או שהוא בדיחה עצובה?
+
+> What we want, in short, is a life and a self that happiness is a fitting response to— and then to give it that response.
+> 
+> > p. 117
+
+ואולי די בעצם ה*פעילות* כדי להבין אושר[^11]? או שמא הסיפוק הפרטני מספיק?
+
+חשבו למשל על אדם עם *[תסמונת קורסקוף](https://en.wikipedia.org/wiki/Korsakoff_syndrome)* - שמונעת יצירה של זכרונות לטווח הקצר. בכל פה שתצא מהחדר, הוא יגיד, *או, מתן! כמה זמן לא ראיתי אותך!*, גם אם תיכנס שוב אחרי חצי דקה. על פניו, חייו מלאים רגעי אושר - אבל האם נוכל להגיד עליו שהוא מאושר? 
+
+גם אם נשים בצד פסיכופתולוגיות כאלו, משתמע שחיים שהם מחרוזת של רגעי אושר נבדלים הם לא *מאושרים* (וממילא בלתי אפשרי). אושר, במובן עמוק, מחייב לפחות מימד מסוים של אושר שהוא אינו מובן-מאליו, כי עשו לי קיצי בגב. אדם חייב להציב לעצמו אתגרים - אתגרים אמיתיים וקשים - ולהתגבר עליהם, למרות שזה כואב. 
+
+> Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt
+>
+> ---
+
+> כל דבר מעולה הוא קשה, כשהם שהינו נדיר[^12]
+
+חשבו על גידול ילדים - עבודת פרך! ובכל זאת הורים נוטים להגיד, שגידול הילדים היה הרגע המאושר בחייהם[^13].
+
+ומה לגבי שיפוט האושר: האם אנחנו שופטים אותו טוב יותר מנקודת המבט של ההווה, אלא רק כשנסתכל אחורה, על מה שכבר עבר?
 
 [^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
 [^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה).
@@ -184,4 +286,10 @@
 [^4]: ר' [*Truth and truthfulness*](/פילוסופיה/אתיקה/truth.pdf), ברנרד ויליאמס.
 [^5]: אהמם, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת).
 [^6]: [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה).
-[^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע
+[^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע.
+[^8]: אולי פסיכופטים, וגם אז - זהו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
+[^9]: ביוונית, למשל, יש המון מילים שונות להמון סוגים שונים של אהבה - *פיליה*, *ארוס*, *אורקסיה*, *אגת'ה*... (φίλια, έρως, ὄρεξια, αγαθά...)
+[^10]: באופן יוצא דופן, אנחנו בעברית נהנים מההבחנה בין *אושר* ל*שמחה*, ואנחנו לא משתמשים במונחים האלו לסירוגין. 
+[^11]: ר' גם - *Μοrality*, ברנרד וויליאמס. 
+[^12]: שפינוזה, [*אתיקה*](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). משפט אחרון.
+[^13]: שלמה מזכיר שם של ספר: *Αll joy, no fun*

פילוסופיה/הציטוטים.md

@@ -312,6 +312,15 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > 
 > > **סוקראטס, *אפולוגיה***
 
+
+>  כשם שלא סנונית אחת, ולא יום אחד, מביאים את האביב, כן לא יום אחד, ולא פרק זמן פעוט, יעשו את האדם מאושר[^42].
+>
+> ---
+>
+>  For one swallow does not make a Spring, nor one day, and in the same way one day or a short time does not make a person blessed and happy.
+>  
+>  > **אריסטו, *אתיקה***
+
 [^1]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 49](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
 [^2]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 124](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
 [^3]: [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), 38a
@@ -353,4 +362,5 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 [^39]: סופוקלס, *המלך אדיפוס*
 [^40]: ארתור שופנהאואר, [*על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*](/פילוסופיה/מיומנויות/על_אפסות_החיים_ועל_הסבל_שבהם.pdf) [On the Vanity and Suffering of Life](/פילוסופיה/מיומנויות/on_the_vanity_and_suffering_of_life.pdf). בתוך: *העולם כרצון וכדימוי*, כרך 1, פרקים 56-59.
 [^41]:  [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל), [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). פרק שני, עמ' 164, פסקה 177 (פינאקרד).
+[^42]: [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [*אתיקה ניקומאכית*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). ספר א', פרק ז', פס' 1097a30
 [^299]: [שפינוזה](פילןסופיה/חדשה/שפינוזה), [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). חלק 4, משפט 68

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md

@@ -361,13 +361,216 @@ yet did a *profounder* world of insight reveal itself to daring travelers and ad
 
 בעוד שניטשה מסכים בנקודה זו עם אפלטון, הוא סבור - שלא כמו אחרון - שנוכל להגיע לנקודה שבה הפילוסופיה תוכל לדבר בגאון ובגלוי, ולעצב את מהלכה של ההיסטוריה האנושית. הוא לא מוכן להיזהר בדבריו, כמו אפלטון. 
 
-> How poisonous, how crafty, how
-bad, does every long war make one, that cannot be waged openly
-by means of force! How personal does a long fear make one, a
-long watching of enemies. of possible enemiesl These outcasts of
-society, these long-pursued, wickedly persecuted ones-a1so the
-compulsory recluses, the Spinozas or Giordano Brunos-always be-
-come in the end, even under the most spiritual masquerade, and
+> How poisonous, how crafty, how bad, does every long war make one, that cannot be waged openly by means of force! How personal does a long fear make one, a long watching of enemies. of possible enemies! These outcasts of society, these long-pursued, wickedly persecuted ones-also the compulsory recluses, the Spinozas or Giordano Brunos-always be- come in the end, even under the most spiritual masquerade, and perhaps without being themselves aware of it. sophisticated vengeance--seekers and poison-brewers (Jet someone Jay bare the foundation of Spinoza's ethics and theology!), Dot to speak of the stupidity of more indignation which is the unfailing sign in a philosopher' that his philosophical sense of humor has left him. The martyrdom of the philosopher, his "sacrifice for the sake of truth." forces into the light whatever of the agitator and actor lurks in him; and if one has so far contemplated him only with artistic curiosity, with regard to many a philosopher it is easy to understand the dangerous desire to see him also in his degeneration (degenerated into a "martyr," into a stage- and platform-bawler). 
+> 
+> > 25
+
+הדבר שהפילוסוף של העתיד חייב להישמר ממנו, אומר ניטשה, הוא תרעומת מוסרית. הוא איננו פעיל חברתי ולוחם צדק, ואוי לא אם יתיימר להיות כזה. אסור לא לשרת שום דגל, שום תאווה, זולת הפילוסופיה[^30]. ראו איך הגל מפרש את קאנט, איך שפינוזה מפרש את דקארט, איך אריסטו מפרש את אפלטון; תראו כמה ארס, כמה כעס, כמה *רצון לעוצמה*. למה אתם מסתתרים? זה הכל יצרים!
+
+הפילוסוף *כן* ישנה את העולם, אבל לא ממקום של תרעומת מוסרית - זו חזרה לנצרות.  ניטשה ינסה לבנות מוסר חדש - *בלי* תרעומת[^31], *בלי* נקמה. 
+
+>It is hard to be understood, especially when one thinks and lives *gangastrogati*[^32] among men who think and live differently- namely, "kurmagati[^33]" or at best "the way frogs walk", *mandukagati* (I obviously do everything to be "hard to understand" myself! )-and one should be cordially grateful for the good will to some subtlety of interpretation. As regards "the good friends," however, who are always too lazy and think that as friends they have a right to relax, one does well to grant them from the outset some leeway and romping place for misunderstanding: then one can even laugh-or get rid of them altogether, these good friends - and also laugh
+> 
+> > 27
+
+ניטשה חושב מהר, ומבקש להעביר את המחשבות שלו בצורה מהירה - ב*סטאקאטו* איטלקי קופצני, ולא באיטיות גרמנית משוועת - 
+
+> A German is almost incapable of presto lO in his language; thus also, as may be reasonably inferred, of many of the most delightful and daring nuances of free, free· spirited thought. And just as the buffoon and satyr' are foreign to him in body and conscience, so Adstophanes and Petronius are untranslatable for him. Everything ponderous, viscous, and solemnly clumsy t all long-winded and boring types of style are developed in profuse variety among Germans -forgive me the fact that even Goethe's prose, in its mixture of stiffness and elegance, is no exception, being a reflection of the "good old time" to which it belongs, and a reflection of German taste at a time when there still was a "German taste"-a rococo taste in *moribus et artibus*[^34].
+> 
+> > 28
+
+
+ניטשה מבקש להביע את הרעיונות הגרמנים הכבדים - כמו של קאנט, או הגל - ולהביא אותם באיטלקית זריזה[^37], קולחת ומלאה פאתוס, כמו מקויוואלי[^35]. ניטשה מקווה למשוך בזריזות ובפאתוס, את אותן ה*רוחות החופשיות*. הוא שואף לסגנון כמו של אריסטופאנס, שהצליח לצחוק על הגבוה והעמוק אבל עדיין לחשוב עליו בקלילות ובחן[^36].
+
+> Our highest insights must-and should-sound like follies and sometimes like crimes when they are heard without permission by those who are not predisposed and predestined for them. The difference between the exoteric and the esoteric, formerly known to philosophers-among the Indians as among the Greeks, Persians, and Muslims, in short, wherever one believed in an order of rank and not in equality and equal rights-does not so much consist in this, that the exoteric approach comes from outside and sees, estimates, measures, and judges from the outside, not the inside: 
+>
+> > 30
+
+ההבחנה הזו נעלמה מהעולם המודרני, אומר ניטשה; מדוע? הפילוסופים במאה ה19 מאילך לא כותבים כתיבה *אזוטרית* - המסתירה את דעתו האמיתית, כמו אפלטון, הרמב"ם והפילוסופים של ימי הביניים.
+
+הנאורות העלימה את ההבדל בין האזוטרי לאקזוטרי, מתוך אמונה בסיסית ש*השכלה טובה לכולם*. **ניטשה לא מסכים**, וקובע - *יש* מדרג בין בני אדם: יש כאלו שיכולים להביט מלמעלה ולשפוט, מהגבהים של הנפש, שם *הטרגדיה מפסיקה להיות טראגית*, וכאלו שלא (*לא כולם בטהובן*) -
+
+> Le tout comprendre, c'est tout pardonner.
+> 
+> להבין הכל, זה לסלוח על הכל.
+
+הפילוסוף, סבור ניטשה, נמצא **מעבר לטוב ולרוע** - הוא לא כועס; הוא מבין מדוע העולם כפי שהוא, ולא דורש אותו אחרת. זו עמדת מיעוט, שמועילה לאנשים מסוימים - וקטלנית לאחרים.
+
+> What serves the higher type of men as nourishment or delectation must almost be poison for a very different and inferior type. \[...]  here are books that have opposite values for soul and health, depending on whether the lower soul, the lower vitality, or the higher and more vigorous ones turn to them. \[...] Where the people eat and drink, even where they venerate, it usually stinks. One should not go to church if one wants to breathe *pure* air.
+> 
+> > 31
+
+
+ניטשה, כמו אפלטון, סבור שהפילוסוף חייב לברוח מה*δοχα* - ה*דוקסה* - משום שבבסיס הדעה הרווחת תמיד מונחת טינה - *Ressentiment* - כלפי מצב העולם כפי שהוא. הפילוסוף חייב להיות מוצב **מעבר** לשיפוטים כאלה.  בכך ניטשה הוא אולי הפילוסוף היחיד מהנאורות שמחזיק בדעה הזו - שלא *כולם* צריכים להתפלסף.
+
+ניטשה, כאמור, כותב *presto* - מהיר וצעקני - כדי לעצבן ולסלק את ההמון. אבל המחשבה בקרב אלו שנשארים צריכה להיות *lento* - איטית. בסעיף 32, הוא מתחיל לרמוז למה הוא מתכוון. נדמה לנו במבט ראשון שניטשה קורץ במיוחד לבני הנוער, וכותב כנגד הנצרות בזעם ובהתקוממות. המציאות מחושבת יותר, וקטנונית יותר - אנו נדרשים להבחנות דקות.
+
+
+> During the longest part of human history-so-called prehistorical times-the value or disvalue of an action was derived from its consequences. The action itself was considered as little as its origin. 
+
+
+
+ניטשה מתאר בפנינו בסעיף תקציר מטא-היסטורי, על פני 5,000 שנה - שמתיימר להיות נכון. תחילה, בפרה-היסטוריה, היינו טרום-מוסריים: הערך של הפעולה נמדד **בתוצאה שלה**[^38].  זאת לעומת התקופה המוסרית, שבה החלק הקובע הוא **הכוונה** - כמו ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה)[^39], אצל אפלטון, או הנצרות. 
+
+העמדה הזו מניחה, כמובן, שהסוכן המוסרי הוא חופשי - ולכן אפשר לשפוט את הסוכן על פי בחירתו. ניטשה כופר בחופש הזה, וחותר לייסוד תקופה **אקסטראמוסרית** - *מעבר* למוסר - שבה מה שקובע הוא *הדחף הפסיכולוגי* המניע לפעולה. עלינו להשתחרר מהאמונה האחרונה שהותירה לנו הנצרות האפלטונית - ה*אני* הקרטזיאני - ולהכיר בעליונותם של הדחפים, תוך התגברות *חסרת רחמים* על כל הערכים הנוצרים האלה - הרחמים, האהבה לזולת, וכדומה. מרגע שהרגתם את האל, *אתם לא זכאים יותר למוסר שלו*.
+
+ניטשה *לא* מתכוון שאנחנו צריכים עכשיו ללכת לעבר אכזריות חסרת תקנה, למרות שככה הוא מדבר לפעמים. אבל הכוונה היא לא להשתחרר מכל הכבלים המוסריים - אלא לבסס אותו *שלא* על פרשנות מוסרנית לטבע. עלינו לייסד מוסר חדש, על יסודות מטאפיזיים[^40] חדשים.
+
+## הרצון לעוצמה
+
+*מעבר לטוב ולרוע* הוא הספר המחריב בפרויקט של ניטשה, לעומת *כה אמר זרתוסטרא* החיובי. ב*מעבר לטוב ולרוע* ניטשה רק רומז להגות החיובית שלו. 
+במרכז הכובד של *מעבר לטוב ולרוע*, סעיף 34, ניטשה פונה למי שזוכר את לבה של התקופה המוסרית - הקאנט, השפינוזה, והשיא שריסק אותו, [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל). אולי לא הצלחנו להכריע בשאלות הפילוסופיות, כי השכל שלנו לא יכול להכריע בהן, ועלינו להתמקד רק בתופעות - כמו שאומר קאנט ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה). ניטשה מסכים, ומבקש לנתח את הדחף ה*פסיכולוגי* - למה בכלל התבונה שואלת שאלות שהיא לא יכולה להשיב אליהן? ניטשה, שלא כמו קאנט, אינו מניח את ה*reis cogitans* - ה*דבר החושב* - של דקארט.
+
+אבל מה נותר בלי ה*אני* הזה? רק ספקנות, חשדנות, אשליה עצמית. והאם האשליה הזו היא דבר רע בכלל, שואל ניטשה?  מה היא מלמדת אותנו על עצמנו, היכולת שלנו לשקר לעצמנו? אפלטון אומר בפוליטאה שהפילוסוף *שונא מעל הכל את השקר בנפש*. הפילוסופיה, ישיב ניטשה, לא צריכה לשנוא דבר - עליה לחקור גם את השקר; עלינו להפסיק להפוך את הפילוסופיה למשרתת של הגננת שלנו, בגיל חמש. חקר השקר יכול ללמד אותנו יותר על הטבע יותר מכל התובנות של הפילוסופיה המערבית.
+
+אנו משקרים לעצמנו כי איננו יכולים לסבול את האמת. השקר הוא כלי להמשיך לגדול, להתעצם, לברוח. כך אנו מגלים שמה שמניע אותנו הוא לא דחף ל*אמת*, אלא דחף *לחיות* - הנה משהו שראוי לחקור. 
+
+!!! info "[כה אמר זרתוסטרא - שיר המחול](./מחול.pdf)"
+
+אחרי שזרתוסטרא של ניטשה נכשל בבשורת העלאדם - הוא יוצא מן העיר ומחפש שליחים חדשים. 
+
+> פעם לעת ערב מהלך היה זרתוסטרא עם תלמידיו ביער: ובתורו אחר מעיין נקלע לאחו ירוק מוקף דממת אילנות ושיחים, ובו נערות מחוללות זו עם זו. ויהי בהבחינן בזרתוסטרא, פסקו מן המחול: ואולם זרתוסטרא קרב במאור-פנים וכה אמר להן: "אל נא תחדלנה ממחולכן, נערות חן! לא משבש-משחקים בעל-עין זדונית בא אליכן, ולא עויין נערות."
+> 
+> >מליץ-יושר לאלוהים אנוכי בפני השטן: והלא השטן רוח הכבדות הוא. איככה, אם כן, הוי הקלילות, אהיה עויין למחולות אלוהיים? או לרגלי-נערות יפות קרסול?
+
+האל המונותאיסטי המסורתי בז לשמחת חיים וממשטר אותה, כפי שמגולמת כנערות יפות-קרסול רוקדות. ניטשה טוען - *אני רקדתי עם האישה האולטימטיבית - **החיים** - הסתכלתי לה בעיניים וראיתי אמת מה היא.*
+
+> ובעיניים דומעות יהיה לעיו לבקש מכן מחול; ואני עצמי זמר אזמר למחולו:
+> 
+> זמר מחול ולגלוג על רוח הכבדות, על שטני העליון והאדיר מכל, אשר עליו אומרים כי 'ריבון עולם' הוא. - 
+> 
+> וזה הזמן אשר זימר זרתוסטרא ברקוד קופידו[^41] עם הנערות יחד:
+
+
+האלוהים המונותאיסטי הוא כמו מן עכביש שמחכה ברשת, וישפוט אותך בעולם הבא - יש חיצוני לעולם הבא, שלפיו מתכווננים. זו **רוח הכבדות** שמדבר עליה ניטשה, שתקרוס לניהיליזם - *אין שום דבר מעבר*. אנחנו עומדים לצחוק על רוח הכבדות, לרקוד מעל גוויתה.
+
+> אך איני אלא הפכפכית, ופראית, אישה אנוכי, ולא מן הצנועות. גם את אתם הגברים תכנוני 'העמוקה' או 'הנאמנה', 'הנצחית', 'הסודית'. 
+> 
+> אך אתם הגברים הלא רק בצדקותיכם שלכם את מעטרים אותנו, הוי אתם הצדיקים!
+> 
+> כה אמרה וצחקה החיות, זו שלא-תאומן: ואולם אנכי מעודי איני מאמין לא לה ולא לצחוקה, כל אימת שהיא מדברת סרה בעצמה. 
+> 
+> ובשוחחי עין-בעין עם חכמתי הפריאת, כה אמרה לי בזעמה: 'אתה רוצה, אתה מתאווה, אתה אוהב, ורק משום כך *משבח* אתה את החיים!'
+> 
+> וכמעט שלא הטחתי תשובת-זדון בפניה לאמר לזועמת דבר-אמת: ואין אדום יכול להיות זדוני יותר מאשר בהגידו לחכמתו 'את האמת בפניה'.
+> 
+> כי הנה זה המצב ששלושתנו שרויים בו. מן היסוד אהב את החיים בלבד - ואמנם, אהבם ביותר עת אשנאם!
+> 
+> ואולם החוכמה חביבה עלי ולעיתים חביבה יתר-על-המידה, מפני שמזכירה היא לי כל כך את החיים!
+> 
+> עיני החיות לה וצחוקה, ואף חכת הזהב הקצרצרה: וכי אשמתי היא זו ששתיהן כה דומות?
+> 
+> וכאשר שאלתני פעם החיות: וכי מי היא הלזו, החכמה? השבתי נמהרות: אכן, הו! זו החכמה! צמאים אנו לה ולא נשבע. נציץ בה מבעד לצעיפים, נרדוף אותה מבעד לרשתות.
+> 
+> היפה היא? איך אדע? אך גם זקני הקרפיונים עוד נלכדים בפתיונה.
+> 
+> הפכפכית היא ועקשנית: לעיתים קרובות ראיתיה נושכת שפתיה ומסרקת שיערה שלא כצמיחתו.
+> 
+> אולי היא מרושעת וצבועה, ובסך הכל - אישה: אולם בדברה סרה בעצמה, או אז היא המפתה ביותר.
+> 
+> > *כה אמר זרתוסטרא*, *שיר המחול*
+
+
+יש כאן מתח משולש - בין *החיות*, *החוכמה*, וזרתוסטרא. הנחנו עד כה שהעולם הוא *עמוק*, סודי - כמו שאומר אריסטו - ועתה החיות מאשימה - *אתם לא אוהבים **אותי**, אלא את החוכמה*. אין משהו מעבר, משהו נצחי - *חוכמה*, ואף אחד לא מחזר אחרי החיות - זרתוסטרא רוקד עם החיות, ופוזל לעבר החוכמה. עד כה, המחזרים - הפילוסופים - הניחו שהחוכמה והחיים חייבים להיות שתי נשים שונות.
+
+
+האמת דומה לאישה הפכפכה, טוען ניטשה. אנחנו אוהבים לחשוב על האמת כמעבר, כנצחית, כקבועה, אבל האמת היא כמו החיות - הפכפכה וערמומית. 
+
+*פראית? לא צנועה? הפכפכה? מזויפת?* זה נשמע לנו נורא: אבל ניטשה אומר, לאו דווקא - זו רק נקודת המבט של המוסר הישן. אפילו השקר לאו דווקא רע: הנצרות היא שקר, וראו איזו תרבות, איזו ציוויליזציה היא בנתה!
+
+בסעיף 36 ב*מעבר לטוב ולרוע*, ניטשה מציג ניסיון מחשבתי, סביב הרצון לעוצמה. אפלטון וסוקראטס מציגים את תורת האידאות כשהערת עבודה - היפותזה - וניטשה מציע הפוך: בואו נראה מה קורה אם מניחים *שאין* דבר כזה - 
+
+> Suppose nothing else were "given" as real except our world of desires and passions, and we could not get down; or up. to any other "reality" besides the reality of our drives-for thinking is merely a relation of these drives to each other
+
+
+הגישה הבלתי-אמצעית היחידה שלנו, היא למערכת הדחפים והתשוקות שלנו - אפילו המדע המודרני אינו טהור אלא מתווך. אפילו החשיבה השכלית שלנו - ה*νουσ* האפלטוני - מתווך בדחפים.
+
+> is it not permitted to make the experiment and to ask the question whether this "given" would not be sufficient for also understanding on the basis of this kind of thing the so-called mechanistic (or "material") world? I mean, not as a deception, as "mere appearance," an "idea" (in the sense of Berkeley and Schopenhauer) but as holding the same rank of reality as our affect-as a more primitive form of the world of affects in which everything still lies contained in a powerful unity before it undergoes ramifications and developments in the organic process (and, as is only fair, also becomes tenderer and weaker) -as a kind of instinctive life in which all organic functions are still synthetically intertwined along with self-regulation, assimilation, nourishment, excretion, and metabolism-as a *pre-form* of life.
+> 
+> > 36
+
+משום שהדחפים לבדם הם אלו שנתונים לנו, *זו* צריכה להיות נקודת הפתיחה המטאפיזית שלנו. כל הדחפים האלו הם מוכווני-תכלית, ועתה ניטשה ייבקש לטעון שהתשוקות נתונות לנו - אבל התכליות לא; ולכן כל מה שנותר לנו הן העוצמות של הדחפים בינם לבין עצמם, ומשם נצטרך איכשהו להבין *ה כ ל *. 
+
+את המטאפיזיקה הניטשאנית אפשר להבין רק ב*דונאמיס* ו*אנרגאה* - רק בפוטנציאל ובכוח - ולכן לכאורה היא נענית ל[תער של אוקאם](/פילוסופיה/דת/הוכחה#התער-של-אוקאם) - היא רזה יותר מטאפיזית. הוא מבקש לתת הסבר פנים-עולמי - **רצון** - ולא במובן השטחי (*הנה אני רוצה עכשיו בירה*), אלא ברצון להשתמש בעוצמה. הטבע כולו, הוא יגיד, הוא הדחף להנכיח עוצמה.
+
+
+> In the end not only is it permitted to make this experiment; the conscience of method demands it. Not to assume several kinds of causality until the experiment of making do with a single one has been pushed to its utmost limit (to the point of nonsense, if I may say so)-that is a moral of method which one may not shirk today -it follows "from its definition," as a mathematician would say. The- question is in the end whether we really recognize the will as efficient, whether we believe in the causality of the will: if we do -and at bottom our faith in this is nothing less than our faith in causality itself-then we have to make the experiment of positing the causality of the will hypothetically as the only one. "Will," of course, can affect only "will-and not "matter" (not "nerves/' for example). In short, one has to risk the hypothesis whether will does not affect will wherever ,"effects" are recognized-and whether all mechanical occurrences are not, insofar as a force is active in them, will force, effects of will. Suppose, finally, we succeeded in explaining our entire instinctive life as the development and ramification of one basic form of the will-namely, of the will to power, as my proposition has it; suppose all organic functions could be traced back to this will to power and one could also find in it the solution of the problem of procreation and nourishment-it is one problem-then one would have gained the right to determine all efficient force univocally as -will to power. The world viewed from inside, the world defined and determined according to its "intelligible character"-it would be "will to power" and nothing else.
+> 
+> > 36
+
+כמו שאר המסורת הפילוסופית, ניטשה מבקש הסבר - וכמותם הוא נצמד לתער של אוקאם. אלא שהוא זורק הצידה את ריבוי הישויות של דקארט - ה*דבר החושב* וה*דבר המתפשט* - ומזקק את הקיום כולו לדבר אחד בלבד: **הכל הוא עוצמה**. 
+
+!!! info "[כה אמר זרתוסטרא - על ההתגברות העצמית](./התגברות.pdf)"
+
+אם שיר המחול הוא רק *רמז* לזה שהחיים הם הרצון לעוצמה, עכשיו זרתוסטרא הניטשאנית נושא עיניו ל*חכמי החכמים*, הפילוסופיים.
+
+> "רצון לאמת", הכך תכנו, אתם חכמי החכמים, את מה שדוחף ומייחד אתכם? "רצון שיהא כל יש ניתן-לחשיבה": כך אנוכי מכנה את רצונכם.
+> 
+> תחילה מבקשים אתם ל ה פ ו ך כל יש להיותו ניתן-לחשיבה, כי במידה רבה של חשדנות מוצדקת מפקפקים אתם אם כבר ניתן הוא לחשיבה. ואולם יהיה עליו להיגמש ולהיכבש תחתכם! כה רוצה רצונכם. עליו להיעשות חלק ונכנע ולרוח, שהוא בחינת מראה ובבואה שלו.
+> 
+> זהו רוצנכם כל-כולו, אתם חכמי החכמים, בבחינת רצון לעוצמה: גם בעת דברכם על טוב ועל רוע ועל קביעות ערכיות. רצונכם אף לברוא את העולם אשר בפניו תוכלו לכרוע: אחרית תקוותכם ושכרונכם.
+
+
+ניטשה מזמין כאן את חכמי החכמים לויכוח - לא במטרה לזלזל, אלא במטרה לשכנע: זכרו, ניטשה חותר תחת אפלטון כי הוא משתאה ממנו.
+
+כל הפילוסופיה, הוא אומר, היא רצון לעוצמה, שמתבטא ברצון להפוך את העולם לתבוני - למרות שאינו כזה! אתם מנסים לכפות את התבוניות על העולם, לא מדחף לאמת, אלא מדחף להנכיח את תורתם בעולם.
+
+> ואמנם אלה שאינם בחכמים, סתם עם - המה כזרם אשר עליו תמשיך לשוט דוגית: ובדוגית יושבות ההערכות עטויות וחגיגיות.
+> 
+> את רצונכם ואת ערכיכם הושבתם על זרם ההתהוות: רצון לעוצמה ישן-נושן מתגלי לי מאחורי מה שבעיני העם הוא טוב ורע.
+> 
+> אתם חכמי החכמים, אתם הושבתם אורחים שכאלה בדוגית הזאת ועטרתם אותם עדיים ושמות גאיונים - אתם ורצונכם השליט!
+
+
+שיפוטים ערכיים כמו *טוב* ו*רע* אינם בעלי מעמד הוויתי, אומר ניטשה, אלא יצירתם של הוגים רבי-עוצמה שמבטאים עוצמה זו. 
+
+
+> ואולם על מנת שתבינו לדברי על הטוב והרוע, חייב אני להוסיף ולאמר לכם דבר על החיים ועל תכונת כל חי. התחקיתי על שרשי החי, הילכתי בדרכים הארוכות והקצרות כדי לדעת תכונתו. 
+> 
+> בראי כפול-מאה עוד לכדתי את מבטו כל-אימת שפיו סגור היה: שתהא עינו מגדת לי. ועינו הגידה לי. 
+> 
+> ואולם כל-היכן שחי נקלע לפני, שמעתי גם את דבר המיות. כל מה שחי - מציית.
+> 
+> והדבר השני הלא זהו: צו ניתן לכל מי שאינו יכול לציית לעצמו. זו תכונת החי.
+
+כל מה שחי, אומר ניטשה, הוא מבנה מסודר של כוחות שהאחד מעצב, והשני מעוצב: *כל מה שחי מציית*. 
+
+> \[...] וזה הסוד אשר החיות עצמה לחשה באזני: "ראה" - כה אמרה - "אנכי **הדבר הנאלץ לגבור על עצמו תמיד**"
+
+
+החיים אינם דבר *מושלם*, כמו שאריסטו מתאר את האלון המתממש לכדי עץ. החיים, אומר ניטשה, הם יחסי הכוחות הגוברים אלו על אלו ללא הפסק. התהליך כולו אינו חותר לדבר מעבר לעצמו.
+
+> נכון, אתם מכנים זאת רצון הפרייה או דחף למטרה, למה שנעלה יותר, רחוק ורב-פנים יותר: ואולם כל אלה אינם אלא עניין אחד וסוד **אחד**.
+
+זוהי הדרך היחידה, ניטשה סבור, להסביר את הטבע כולו בלי להניח דואליזם. זו אמנם רק נקודת מבט, וניטשה מודה זאת בפה מלא - אך עדיין מתעקש בצדקותה:
+
+> כך לימדוני פעם החיים. ועל פי זה אני פותר גם לכם, חכמי החכמים, את חידת לבבכם.
+> 
+> אכן, אני אומר לכם: טוב ורוע שאינם בני-חלוף - אינם בנמצא! שוב ושוב עליהם לגבור על עצמם מתוך עצמם. 
+> 
+> אתם קובעי הערכים, בעזרת ערכיכם ומונחי הטוב והרוע שלכם, אתם מפעילים כוח: וזה סוד אהבתכם הכמוסה וזה הנצנוץ, הרטט והשפעה שבנפשכם.
+> 
+> אולם מתוך ערכיכם צומחים שלטון חזק יותר והתגברות חדשה: עליה מתנפצות ביצה וקליפות ביצה.
+> 
+> ומי שכורח לו להיות יוצר במלכות הטוב והרוע: אכן, כורח הוא לו להיות תחילה משמיד ולנפץ ערכים.
+> 
+> וכך הרוע העילאי שייך לטוב-הלב העילאי, שהוא-הוא טוב הלב היוצר.
+
+
+כל טוב ורוע הוא חולף, בלי מעמד אונטולוגי, לזעזועם של בני זמנו של ניטשה (*אז הכל מותר?*, שואל דוסטוייבסקי). אלא שמה שנשמע כרוע עילאי למוסר הנוצרי הוא פתח לנו, הפילוסופים החדשים, למובן חדש של טוב: היכולת לחוקק ערכים חדשים, שמכירים ברצון לעוצמה, שנאמנים לחיות ולחיים. *יהיה* טוב ורוע. *תהיה* דרך להעניק משמעות. 
+
+
+!!! warning ""
+	קל לקחת את התיאור של ניטשה ולהאניש אותו - כל מולקולה ומולקולה **רוצה** להיות? לא לזה ניטשה מכוון - נהפוכו: הרצון המודע שלנו הוא *ביטוי* של הרצון הפשוט יותר לעוצמה, אוסף של כוחות אקראיים, כאוטיים, שגוברים אלו על אלו *באקראי*. 
+
+
+!!! info "[על הרצון לעוצמה (מהמחברות של ניטשה)](./רצון_לעוצמה_מחברת.pdf)"
+
+בסעיף 1067, ניטשה מתאר את העולם כפרץ של אנרגיה: חסר תכלית, חסר ערכים, חסר פואנטה. בעולם שכזה, *אנחנו* נאלץ לתפוס את כל התפקידים: המחוקק, השופט, והמבצע.
+
+זו התשובה של ניטשה ליוונים: הטבע הוא ***עדיין*** ה*άρχε*, הראשית. הוא עדיין הזרימה ההיראקליטאית. 
+
+
 
 [^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17.
 [^1]: ציטוטים כמו זה נופלים קורבן ל*quote mining*, אומר אנדי.
@@ -398,4 +601,16 @@ come in the end, even under the most spiritual masquerade, and
 [^26]: ניטשה, כמו הגל, סבור שפילוסוף חייב להתפלסף עם כל הקלפים *בגלוי*. ניטשה לא ישרוף אותך במוקד כמו המוסר הנוצרי אם לא תסכים איתו: העמדה שלו כנה יותר.
 [^27]: הקרבת האינטלקט.
 [^28]: המהלך של ניטשה, של גרירת הפסיכולוגיה בכלל והאישית בפרט לתוך השיח, הוא מהלך מודרני אופייני - כמו שעושה, למשל, רוסו.
-[^29]: *הו, התמימות הקדושה!* הכוונה לתמימות *גם* במובן המקראי - *שלם* (כמו *תמימי דעים*).
+[^29]: *הו, התמימות הקדושה!* הכוונה לתמימות *גם* במובן המקראי - *שלם* (כמו *תמימי דעים*).
+[^30]: הפילוסוף הוא היחיד שהוא גם חיה, וגם אל (אריסטו).
+[^31]: ניטשה *כתב* בתרעומת, אבל זה רחוק מאוד ממנו כאדם: הוא היה ביישן, מנומס, דיבר בשקט. אסור לבלבל בין התרעומת בכתיבה שלו - שנועדה לנקוט עמדה ולדאוג שיישמע - לעמדה שהוא נוקט. 
+[^32]: כזרם נהר הגנגס, מהר (מסנסקריט).
+[^33]: צב (לאט).
+[^34]: במוסר ובאומנות.
+[^35]: ניטשה אהב מאוד איטלקית.
+[^36]: אפילו יריביו המרים של אריסטופאנס בחייו שיבחו את היכולות שלו, וניטשה חשב שהוא מצדיק את התרבות ההלניסטית כולה. 
+[^37]: אנדי מספר שבאיטליה אילפו (לכאורה) סוסים רק בגרמנית (או ערבית, בסיציליה), כי איטלקית הייתה רכה מדי - לא *venere*, אלא *Raus!* 
+[^38]: הכוונה היא **לא** לתועלתיות - *זו עמדה רק לאנגלים*, אומר אנדי.
+[^39]: אם כי אריסטו *הוא מקרה ביניים מעניין*; ניטשה גם ירא ממנו.
+[^40]: במובן *What is it to be* הפרמינדאי (*ולא* במובן המם *it do be like that sometimes*!)
+[^41]: ריקוד איטלקי קליל.

פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md

@@ -277,13 +277,243 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 
 > אם כך, עלינו להניח סיבתיות שדבר-מה מתרחש באמצעותה, בלי שסיבתו נקבעה על פי חוקים הכרחיים על ידי סיבה שקודמת לה; במילים אחרות, עלינו להניח **ספונטניות מוחלטת** של הסיבות, שבה סידרה של תופעות, המתקדמת על פי חוקי טבע, מתחילה **מעצמה**. ובזאת מניחים חירות טרנסצנדנטאלית, שבלעדיה, גם במהלך הטבע עצמו, הסדרה העוקבת של התופעות אינה מגיעה לידי שלמות מצד הסיבות.
 > 
- > > B474
+ > > B474, B476
+ 
+ 
+החירות הזו  - חירות **טרנסנדנטלית** היא הבסיס למוסר הקנטיאני. חשבו למשל על מקור העולם.
+
+> את הכרחיותה של התחלה זו, ההתחלה הראשונה של סידרת תופעות מתוך חירות, הלעינו לאמיתו של דבר רק במידה שהיא דרושה כדי שנשיג במחשבתנו את האפשרות של מקור לעולם;
+> 
+> > B476
+
+חירות מוסרית היא **מקרה מיוחד** של חירות טרנסנדנטלית.  כפי שחירות מיוחסת למקור העולם, החירות המוסרית יכולה להיות מיוחסת למבצע הפעולה (imputability).
+
+> האידאה הטרנצנדנטלית של החירות \[...] מציינת רק את הספונטניות המוחלטת של הפעולה, בתור היסוד האמיתי של היכולת לייחס את הפעולה למי שעשה אותה
+> 
+> > B476
+
+
+> כי את כל המצבים שלאחריה \[כבר] ניתן להסביר כתוצאות של חוקי טבע בלבד. אך כיוון שבזה כבר הוכחנו את \[עצם] הכושר להתחיל סידרה-בזמן באופן ספונטני בהחלט (אף שאיננו מבינים אותו), אנו רשאים עכשיו להניח שסדרות שונות, המתחילות מעצמן מבחינה סיבתית, ייתכנו גם *בתוך* מהלכו של העולם, ובזאת לייחס לעצמים שלהן את הכושר לפעול מתוך חירות.
+> 
+> > B476-8
+
+
+נניח ואני יושב על כיסא ולפתע קם ממנו. קאנט דורש, בתמצית, *שני* סוגים של הסברים להסביר את זה: הסבר מטאפיזי טבעי (כוח זז בצורה כזו וכזו בסיבתיות כזו וכזו), והסבר *מוסרי* (קמתי כדי לעזור לאחר, מתוך החובה...). בתוך החירות הכללית ישנה החירות המוסרית, ואלו מספקות שתי נקודות מבט מקבילות ובלתי נפרדות על העולם. 
+
+באופן מסוים, כשאתה מפעיל את המוסריות שלך - מייצר שרשרת סיבתית מקומית, כמו *ה-* שרשרת הסיבתית שבראה את העולם, אתה בעצם הכי קרוב לבורא - אתה מפעיל משהו נשגב.
+
+זכרו, קאנט טוען כי האדם מאז ומתמיד הסתבך באנטינומיות - 
+
+> הצורך שיש לתבונה לבקש התחלה ראשונה מתוך חירות עבור סידרת הסיבות הטבעיות, זוכה לאישור מזדקר-לעין בעובדה, שכל הפילוסופים בעת העתיקה (למעט האפיקוראים) ראו חובה לעצמם להסביר את התנועה בעולם על ידיד שהניחו [**מניע ראשון**](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים), כלומר סיבה פועלת מתוך חירו, שהתחילה את סדרת המצבים הזו לראשונה ומתוך-עצמה. הם לא קיבלו על עצמם להסביר את ההתחלה הראשונה על יסוד הטבע לבדו
+> 
+> > B478
+
+
+כדי לבסס זאת, קאנט מציע (וסותר) את ה**אנטיתזה** - בגדול, הנחתי את התזה, הסתבכתי בסתירה, הוכחתי את האנטיתזה.
+
+!!! warning "אנטיתזה"
+	אין שום חירות, אלא הכל מתרחש בעולם אף ורק על פי חוקים של הטבע.
+
+!!! success "הוכחה"
+	> יש חירות במובן הטרנצנדנטאלי, כמין מיוחד של סיבתיות שאירועי העולם היו יכולים להתהוות לפיה; דהיינו, ישנו כשור להתחיל באופן מוחלט איזה מצב, ולכן גם סדרת תוצאות שיוצאות מאותו מצב. ואז, לא זו בלבד שהסידרה תתחיל באורח מוחלט באמצעות ספונטניות זו, אלא הספונטניות עצה -  היקבעותה להתחיל את הסדרה, כלמור הסיבתיות שלה - גם היא תתחיל באופן מוחלט, כך שלא יקדם לה שום דבר שקובע את הפועלה להתרחש על פי חוקים קבועים-ומתמידים. ברם, כל התחלה שלפעולה מניחה מצב של הסיבה שבו היא עדיין לא פועלת, והתחלה דינמית ראשונה של פעולה מניחה מצב, שאינו עומד בשום הקשר סיבתי עם הסיבה של קודמו, כלומר אינו נובע ממנה בשום אופן. אם כך, החירות הטרנסצנדנטאלית עומדת בסתירה לחוק הסיבתיות, ומניחה קישור כזה של מצבים עוקבים סיבות פועלות, שלפיו לא תיתכן שום אחדות של הניסיון, וגם אין למצוא אותו בשום ניסיון; ולפיכך אינה אלא יצור-מחשבה ריק.
+	>
+	> אין לנו אפוא אלא **הטבע**, ובו בלבד עלינו לבקש את הסדר וההקשר של אירועי העולם. \[...] יוצא שטבע וחירות טרסנצנדנטאלית נבדלים זה מזו כמו שנבדלים חוקיות והיעדרה. אמנם החוקיות מעמיסה על השכל את הקושי הכרוך בצורך לחפש את מוצא האירועים תמיד גבוה יותר בסידרת הסיבות, מאחר שסיבתם היא תמיד מותנה. אך כפיצוי היא מבטיחה לשכל אחדות חוקית מקיפה-ונמשכת של הניסיון. לעומתה, תעתוע החירות מציע אמנם לשכל החוקר נקודת-מנוח בתוך שלשלת הסיבות, בכך שהוא מוביל אותו אל סיבתיות לא-מותנה שמתחילה לפעול מעצמה; אך זו, בהיותה עיוורת, מנתקת את החוט-המנחה של הכללים, שרק לפיו ייתכן ניסיון לכיד, מקיף ומתמשך
+	
+	> > B473, 475
+
+
+קאנט מניח את עיקרון הסיבתיות כעיקרון שהוא תנאי לאחדות הניסיון (B473,475). אנחנו תופסים את הטבע בצורה מסוימת - כמונע על ידי חוק הסיבתיות, וכדבר בלעדי (אין דבר *מעבר* לטבע). אלא חירות טרנסצנדנטלית עומדת *בניגוד* לתפיסה הזו, אבל היא הכרחית למוסר הקנטיאני, מה גם שטענה זו שחורגת מגבולות הניסיון (אין דבר מעבר לטבע? מאיפה צריך להסתכל כדי לדעת את זה?).  
+
+בעצם, קאנט אומר, שהנחת טבע שמונע *רק* מסיבתיות חורג מגבולות הניסיון בדיוק כמו שהנחת *חירות* חורגת מגבולות הניסיון, ולכן הם באותה העמדה. אולם, די בתחושה שלנו שאנחנו בני חורין (**עובדת התבונה** או **עובדת החירות**) כדי להעיד (*להעיד* - כי אין לנו ניסיון) שהחירות *אפשרית* - וזה כל מה שקאנט צריך כדי לבסס מוסר. מרגע שאתה יכול להעלות את החירות על הדעת (לא להוכיח - היא מעבר לגבולות הניסיון!), אפשר לפנות מקום **להאמין** בחירות - וקאנט ינסה בהמשך הספר לתת טעמים תבוניים מעשיים להאמין, אבל זה מה שזה: להאמין, ולא לדעת.
+
+
+את מושג ה**סיבה** *לא ניתן לדעת* מעבר לגבולות הניסיון, משום שהוא *מכונן* את גבולות הניסיון - לדבר על סיבתיות מחוץ לגבולות הניסיון זה שטויות. כך גם לגבי החירות - אי אפשר להבין אותה *מחוץ* לגבולות הניסיון - ובהינתן שאין בתוכה סתירה פנימית בתוך גבולות הסיבתיות, אין בכוחה של סיבתיות לסתור אותה.  
 
 
 
 
 
 
+> יתר על כן (...) חסר קשרים
+> 
+> > B479
+
+#### יומרת התבונה 
+
+> את יומרותיה הנוצצות של התבונה (...) העליונות והנכבדות ביותר של האנושות 
+> 
+> > B491
+
+
+התבונה האנושית מאוד יומרנית - מתעלה מעל כל מדע אחר. המטאפיזיקה, כמדע תבוני טהור, תובעת לפי קאנט את כס מלכות המדעים. 
+
+> לרוע מזלה של הספקולציה (...) על השכל והחושים.
+> 
+> ---
+>  
+>  באיזה צד היינו מעדיפים ללחום (...) העניין הנדון.
+>  ---
+
+
+
+אולם, התבונה מסתבכת בפקעת של טיעונים - בתזות ובאנטיתזות - ומשם מגיעות האנטימוניות. איך יוצאים מהבוץ?
+
+
+>  עלינו להשוות את העקרונות (...) **דוגמטיזם** של התבונה הטהורה
+>  
+>  > B492-494
+
+
+התזות לוקחות עקרונות אמפיריים - כמו חוק הסיבתיות - ומכילות אותם על העולם כולו (*אין דבר אפוא מלבד הטבע*), בעוד שהתזות מניחות גם הנחות יסוד אינטלקטואליות. אלו שני הצדדים הניצים בתוך התבונה בחוקרה את השאלות המטאפיזיות הגדולות.
+
+
+> והנה, בקביעת אידאות-התבונה הקוסמולוגיות, אנו מוצאים מצד **הדוגמטיזם** או מצד **התזה**: 
+> 
+> ראשית, **אינטרס[^14] מעשי** מסוים (...)
+> B493-6
+
+
+קאנט מתאר רצון בסיסי לבחור בצד של התזות, *בגלל* שהן מאפשרות את המוסר. 
+
+> אשר לצד של **האמפיריזם*** (...) הבטוחה והניתנת-להבנה
+> 
+> > B496
+
+האמפיריזם, לעומת זאת, למעשה טוען שההכרה שלך בלתי-מוגבלת - בהינתן עיון מספיק, אפשר לחקור הכל. זוהי עמדה שמחמיאה ליומרת התבונה. 
+
+> כמובן, אם כל כוונתו של הפילוסוף (...) של התבונה
+> 
+> > B498-9
+> 
+> אני מדגיש שוב (...) יותר ממשהו יודע.
+> 
+> > B500
+
+אילו האמפריזם היה עוצר בגבולות הניסיון, היה לו תפקיד ביקורתי חשוב - הוא היה עוזר לנו לשרטט את הגבול שבתוכו אנחנו יכולים לטעון באופן אחראי, ולהצניע את התבונה היומרנית. אבל לרוב, האמפיריזם מתעקש לחרוג מעבר לגבולות הניסיון, וכך חוטא גם הוא ביהירות הזו החטא הזה חמור במיוחד: לא רק שהוא מתיימר לדעת מעבר למה שהוא יכול לדעת, הוא גם מחרב את המוסר בתהליך. 
+
+
+> מניין באו לכם האידאות (...) הטרנסצנדנטאליות דורשות להסביר.
+> 
+> > B510-512
+
+אנחנו שוכחים שמה שאנו מבקשים היא העיקרון המחבר של שלמות כלשהי - מה שאיחד את *ה כ ל* - וזה **לא יכול** להינתן לך בניסיון אמפירי! 
+
+!!! info ""
+	**סינתזה** - האיחוד השכלי של המושאים החושיים לכדי מושג (אפריורי + אפוסטריורי -> מושג)
+
+
+### פתרון הדיאלקטיקה הקוסמולוגית
+
+המפתח לסתרה שעולה מן האנטינומיות, אומר קאנט, הוא לא לקבל את התזה או את האנטיתזה, אלא לאמץ את ה**אידיאליזם הטרנסצנדנטלי**
+
+> באסתטיקה הטרנצנדנטאלית \[...] יחד עם כל קביעת הזמן הזאת.
+> 
+> > Β518-520
+
+!!! info "הערת קאנט"
+	לעיתים קראתי לו גם אידיאליזם **צורני**, כדי להבדילו מן האידיאליזם הרגיל, **החומרי**, המפקפק בקיומם של דברים חיצוניים או מכחיש אותו. במקרים אחדים נראה לי שעדיף לנקוט מונח זה ולאו דווקא את הקודם, כדי למנוע אי-הבנה.
+
+קאנט מכוון כאן לפרקו המפורסם, **שלילת האידיאליזם**, שאומר בתמצית - אפילו בשביל דימוי פנימי, אנחנו זקוקים לדברים בחוץ. 
+
+
+> כנגד זה, האידיאליזם \[...] לפי חוקים אמפיריים
+> 
+> > B518-521
+
+
+העולם שנגיש לנו בחוץ הוא רק **דימוי** - כלומר, ייצוג תודעתי של העולם שבחוץ, שאין לנו גישה ישירה אליו: הדימויים הם האופן שבו העולם נמסר לנו. גם כשאתה ער לדימוי הפנימי שלך בו בעצמו (קאנט מכוון ל[קוגיטו של דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו)), הדבר שאתה ער אליו הוא *תופעה*, ולא הדבר כשלעצמו. 
+
+את מידת הביטחון שדקארט מחפש, כבר לא נמצא; אין לנו אלא ייצוג. מנגד, איננו נופלים לעומק החלום של דקארט, משום שהעולם החיצוני, כפי שנגלה לנו בתצפית אמפירית, *כן* מציג שיטה עקבית - שלא כמו החלום. 
+
+> שום דבר אינו נתון לנו ממש \[...] זהו דיבור חסר כל משמעות
+> 
+> > B521
+
+
+#### אובייקט טרנסנדנטלי
+
+> הכושר להסתכלות חושית \[...] לפי חוקים אמפיריים
+> 
+> > B522-523
+
+מאחורי התופעות שאנחנו קולטים ברשמי החושים חייב להיות **משהו** שמפעיל אותנו, משהו שגרם להן. אולם, אין לנו כל יכולת להגיד עליו שום דבר - הוא לא נתון לנו בחושים: לכן, קאנט מכנה אותו ה**אובייקט הטרנסנדנטלי**. אנחנו יכולים לייחס לאותו האובייקט את התפיסות שלנו, אבל לא להגיד על-אודותיו שום דבר. 
+
+אבל מהו בדיוק האובייקט הטרנסנדנטלי?
+
+> לפיכך, אם אני מדמה לעצמי \[...] בסידרה של הרגרסיה האמפירית 
+> 
+> > B523-524
+
+אנחנו מדברים על טווח הניסיון *האפשרי* - ולאו דווקא זה שחוויתי *בפועל*. אבל מה קובע מה אחווה *בפועל* לעומת האפשרי? למה אני רואה את הברק לפני שאני שומע את הרעם? יש מאחורי זה *חוק טבע* - אבל **מה קובע את חוק הטבע**? את זו מכנה קאנט **סיבה טרנסנדנטלית** - כמו האובייקט, אנחנו יכולים לדעת ש*יש* סיבה כזו, אבל איננו יכולים לדעת *מה היא*. 
+
+ומה לזה ולאנטינומיות?
+
+> וכך נעלמת האנטינומיה של התבונה הטהורה \[...] כפי שאומרת האידאליות הטרנצנדנטאלית שייחסנו להן
+> 
+> > B534
+
+
+מדוע התבונה מסתבכת בסתירות? משום שהיא מחפשת את ה*מוחלט* - אבל כעת אנחנו למדים שה*מוחלט* לא שייך לעולם התופעות - אלא רק לאובייקטים הטרנסנדנטלים.
+
+### שלמות כמשימה נמשכת - העיקרון המכוון של התבונה
+
+את הצד הביקורתי-שלילי של הביקורת - *בואו נגביל את הכרתנו למרחב התופעות* - יש גם צד חיובי: סדרה שלמה של תנאים לא יכולה להיות *נתונה* - אנחנו לא יכולים לתפוס את *המוחלט* - אך היא יכולה לשמש רעיון מנחה או מכוון. קאנט מכנה רעיון מנחה זה **אידאה מכוונת**, או רגולטיבית - 
+
+> כיוון שהעיקרון הקוסמולוגי של הטוטאליות \[...] מכוון \[רגולטיבי] של התבונה.
+> 
+> > B536-537
+
+
+<big> זהו לב ליבו של הרעיון הקנטיאני. </big>
+
+אתה יצור סופי, שלעד לא נגיש לו *המוחלט* - החקירה לעולם לא תגיע לקיצה. אבל אל לך לעצור אי פעם בסיבה מסוימת ולהכריז עליה כ*המוחלט* - התבונה רוצה את האינסוף, ויכולה ללכת ולהתקרב אליו, **אבל לעולם לא להגיע!**
+
+> לאחר שהוכחו די הצורך \[...] שחולל את הפולמוס מלכתחילה
+> 
+> > B544
+
+ניתן לביית את דחף הנהייה אחר האינסוף, זה שהכניס אותנו לסתירות ופיצל את התבונה לתזות ואנטיתזות, כל עוד נזכור שה*אינסוף* הוא *בתוך עולם התופעות* - ואז ניתן שוב לדבר עליו במובן אחראי.
+
+
+### פתרון האנטינומיה השלישית - חירות טרנסנדנטלית
+
+> ראוי לציין במיוחד \[...] הנובע מדחפי החושיות \[...]
+> 
+> אנו רואים בקלות, שאילו הסיבתיות \[...] סדרת אירועים **לגמרי מעצמה**.
+> 
+> > B561-562
+
+לכל תופעה יש סיבה, שהיא תופעה אחרת. אם שם היה נגמר הסיפור, היינו מתדרדרים לדטרמיניזם - אלו החוקים, וזה מה שיש. אולם, כמו שיש את חוקי הטבע, יש את חוקי המוסר - שפועלים במישור אחר לגמרי; המוסר לא קיים בסדר הטבע, והטבע לא קיים בסדר המוסר. 
+
+**חובה** מניחה חופש מסוים (אם אין לך ברירה, מאיפה תהיה חובה? זה פשוט מה שיקרה). אי אפשר לומר על אבן ש**חובה** עליה ליפול, כמו שאפשר לומר לאדם ש**חובה** עליו להושיט עזרה לאחר: זאת משום שמדובר בשני מרחבים שונים, עם שני סוגי הכרחים שונים. מה שהכרחי בטבע - פשוט קורה; מה שהכרחי במוסר - לאו דווקא: הוא תלוי בהכרתו ובמימושו על ידי הסוכן המוסרי.
+
+
+מה שמאפשר את ההפרדה הזו היא **חירות טרנסנדטלית**, או חירות מעשית - סיבה שלא נגישה לנו, בדיוק כמו זו שמכוננת את חוקי הטבע. 
+
+
+> כאן ניכר מיד השפעתה המזיקה של אותה הנחה \[...] תקבל הנהרה במהלך יישומה.
+> 
+> B564-565
+
+
+המוסר מגיע מהמרחב המוסרי, הנפרד מהטבעי. אולם *התוצאות* שלו מופיעות גם בעולם האמפירי. איך זה ייתכן? קאנט אומר לא רק ש*אפשר* לתאר כל אירועי בשני המרחבים האלו, אלא ש*צריך*. כלומר, לכל אירוע יכול להיות  הסבר טבעי, והסבר מוסרי. 
+
+> על מנת להבהיר את העיקרון הרגולטיבי \[המכוון]... לזקוף בשלמותו לחובת המחדל שלה.
+> 
+> > B582-583
+
+
+ההסבר המטאפיזי-מוזר הזה נטוע במערכת המשפט שלנו - כל עוד אדם מחזיק בתבונתו, לא נפטור אותו מאחריות - יהיו הנסיבות האמפיריות אשר יהיו!
+
+
+ומרגע שביססנו את החירות הטרנסנדנטלית, אפשר לדבר על מוסר - 
+
+> בשם **אינטליגיבילי** אני מכנה אותו דבר במושא של החושים שאינו בעצמו תופעה \[...] אף על פי ש**תוצאתה** מצוי בתופעה
+> 
+> > B566-567
+
+
+
 [^1]: קשה להאמין, אבל הוא היה מורה מאוד פופולרי.
 [^2]: שלא שכתבה הרבה מחדש, אלא צמצמה ועשתה סדר.
 [^3]: כמו אלכוהוליזם, אומר עידו - גם אם לא שתית 7034 ימים, תמיד תרצה לשתות, אפילו כשאתה לא תרצה לשתות.
@@ -296,4 +526,5 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 [^10]: קאנט לא מתיימר לגמוז את המדעים - להיפך; לקאנט יש כבוד אדיר למדע (שהמדע לא תמיד החזיר). חשוב לזכור שבמאה ה18 ההפרדה בין הפילוסופיה למדע הייתה הרבה פחות דיכוטומית - קאנט מנסה אפילו לתרום למדע מכיוון הפילוסופיה.
 [^11]: לא כזו. נגיע לזה.
 [^12]: הכוונה היא ל*טרנסנדנטית* - חורגת מגבולות התבונה, ולא ל*טרנסנדנטלית* - חקר האפשרות
-[^13]: [הקטגוריות](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת#הקטגוריות).
+[^13]: [הקטגוריות](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת#הקטגוריות).
+[^14]: באופן מבלבל, **אינטרס** אצל קאנט חסר את הקונוטציה השלילית שאנחנו רגילים אליה: מדובר במניע טוב, הכי טוב שיש.

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md

@@ -1,5 +1,6 @@
 title: אתיקה ניקומאכית
-tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכית
+tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכית, שנה ג', סמסטר א'
+
 
 !!! info "חומר הקורס"
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55549), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2798547)
@@ -67,7 +68,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 במשל הזה יש יציאה נוספת כנגד אפלטון - אריסטו מציג את בני האדם כקשתים ש*כבר* יורים לעבר המטרה; הוא לא צריך ללמד אותם לצלוף, כמו אפלטון - רק לכוון אותם. 
 
 
-> יום אחד הוא שלב של חיים. כל חיינו מורכבים מחלקים, ממעגלים גדולים המקיפים קטנים יותר. מעגל אחד מקיף וחובק הכול, מלידה עד יום החיים האחרון, אחר מקיף את שנות הנעורים, אחר כולא בעיגולו את כל שנות הילדות. ךבסוף יש גם מעגל המכיל את כל הזמנים שמכפלתם בונה את החיים. מעגל צר מקיף חודש, מעגל צר יותר מקיף יום, אבל גם ליום יש התחלה וסוף, מעלות השמש עד שקיעתה.
+> יום אחד הוא שלב של חיים. כל חיינו מורכבים מחלקים, ממעגלים גדולים המקיפים קטנים יותר. מעגל אחד מקיף וחובק הכול, מלידה עד יום החיים האחרון, אחר מקיף את שנות הנעורים, אחר כולא בעיגולו את כל שנות הילדות. לבסוף יש גם מעגל המכיל את כל הזמנים שמכפלתם בונה את החיים. מעגל צר מקיף חודש, מעגל צר יותר מקיף יום, אבל גם ליום יש התחלה וסוף, מעלות השמש עד שקיעתה.
 >
 > אחר אומר שיום אחד זהה לכל הימים כי הם דומים זה לזה. בפרק זמן ארוך ככל שיהיה אין מה שלא תוכל למצוא ביום אחד - האור והחושך. בחלופות התיד של העולם, פעם נחסר היום, פעם מתמלא. על כן צריך לתכנן כל יום כאילו הוא הסוגר את השורות, משלים ומסיים את חיינו.
 >
@@ -129,7 +130,9 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 מקינטייר ואנסקומב עומדים על כך שיש כאן מעין שיח חירשים - הוא כמעט שאינו באותו הנושא. הטוב העליון שאליו פנינו נשואות הם החיים הטובים; אבל מהם החיים הראויים והטובים? אצל אריסטו, החיים האלו כרוכים כמובן בהיבטים אתיים, אבל קשה לצמצם אותם *רק* להיבטים אתיים. הפילוסופים המודרניים מתמקדים בהיבט האתי, כי לך תדע מה החיים הטובים של כל אחד - אבל זה בדיוק מה שדורש אריסטו: את החיים הטובים, ולא רק את המוסר. זו שאלה יוונית קלאסית - *מהם החיים הטובים*. האם האדם הטוב חי חיים טובים? אנחנו מקווים, אבל אין בכך הכרח - זו לא שאלה של *מה ראוי שאעשה עכשיו*...
 
-## מהי *אתיקה*?
+## מהי ה*אתיקה*?
+
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/2.pdf)"
 
 ה*אתיקה* האריסטותלית אינה בדיוק ספר על מוסר[^2]; *אתיקה* מגיעה מ*אתוס* - אופי, הרגל. המשמעות של *אתיקה* מזגזגת. גם מיל מדבר על אתיקה בתועלתיות, אבל היכן שמיל מחפש לדעת *מה המעשה הנכון*, לפי כמות ההנאה או הצער שיגרום לו, אריסטו טרוד בשאלה היוונית הקלאסית - *מהם החיים הטובים?* המעשה הנכון קשור בשאלה הזו, אבל הוא רק חלק קטן מהדיון.
 
@@ -164,6 +167,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 > > Eudamian Ethics, 1214b 6-11
 
 ב*אתיקה האיודמית*, אריסטו מתעקש שאנחנו *כן* זקוקים להבנה ברורה של דבר כלשהו שאנחנו חותרים אליו - תכלית עליונה. 
+## תכלית המדע המדיני
 
 > ואם כך הוא \[שיש תכלית אחת והיא הטוב והטוב-מכל] עלינו לנסות, לפחות בדפוסים כלליים,  להגדיר את טיבו \[של הטוב-מכל], ולקבוע איזה מדע מן המדעים, או איזה מקצוע מן המקצועות, יקנה לנו את הכרתו. הדעת נותנת, שיהא זה עניינו של אותו מדע שהוא ריבוני וראשי ביותר; וממילא ברור שזו היא תכונת המדע המדיני; שהלה קובע איזה הם המדעים הדרושים במדינות, ואיזה הם האנשים החייבים בלימוד של מדע פלוני ואלמוני, ועד איזה של של שלביהם. והלא רואים אנחנו בעליל שגם המקצועות המכובדים ביותר כגון האסטרטגיה, הכלכלה והרטוריקה, סרים למשמעתו של המדע המדיני. ובאשר הלה נזק,, אפוא, לשאר המדעים שיש בהם משום עשייה, ואף מצווה לנו לעסוק בכמה מהם ולהימנע מאחרים, נמצא שתכליתו שלו כוללת גם את זולתו; ומכאן שתכלית המדע המדיני אינה אלא 'הטוב' בתחום האנושי.
 > 
@@ -220,6 +224,8 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 אבל שוב - זהו לא המוקד של אריסטו; אריסטו מחפש את החיים הטובים, ולא את המעשה הנכון. 
 
+## שלושה דפוסי חיים
+
 > נראה שמרבית בני האדם, והפשוטים שבהם, מזהים את 'הטוב' ו'האושר' עם העונג, -- ונוכח אורח חייהם אין שוום תימה בכך, שאמנם נמשכים הם אל חיי ההנאה. הלא בסך הכל קיימים שלושה דפוסי חיים עיקריים: חיי ההנאה שנזכרו זה עתה, החיים המדיניים וחיי העיון. והנה בני ההמון נראים לנו כשפלי אופי, באשר הם בוחרים באורח חיים שהוא נאה לבהמות; אלא שיש בידם להצדיק בחירה זו, כיון שרבים מבעלי השררה הולכים בדרכיו של סרדאנאפאלוס[^6]. ואילו אותם המשכילים שהם אנשי מעשה חזקה עליהם שהם מזהים את האושר עם הכבוד, שהרי הכבוד כמוהו כתכלית החיים המדיניים; אולם ברור שהוא שטחי מכדי להוות אותה תכלית שהיא מבוקשנו; שלפי כל הנראה הוא יותר עניינם של חולקי הכבוד משהוא עניינו של המכובד; ולבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו. ויתר על כן, דומה שהרודפים אחר הכבוד עושים כן למען יהיו בטוחים שאמנם טובים הם; שהרי הם מבקשים את הכבוד מידי הנבונים, ובקרב אנשים שמכירים אותם, ובשל סגולתם הטובה. מתוך כך ברור שהסגולה הטובה עדיפה מן הכבוד, ואולי ייתכן שמי שהוא יראה בה בזו, ולא בכבוד, את תכלית החיים המדיניים. \[...] דפי החיים השלישי הוא חיי העיון, ועוד נדון באלה בהמשך הרצאותינו.
 > 
 > > פרק ה', עמ' 19-20
@@ -234,8 +240,10 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 מה שאריסטו מחפש הוא את **הסגולה הטובה** - אנשים מחפשים כבוד כדי להיות בטוחים בסגולה הטובה שלהם, ולכן מן הסתם שהסגולה הטובה היא המוקד. כלומר, אנחנו מחפשים את החיים התבוניים, ואלו חיים על פי הסגולה הטובה[^7]. כלומר, החיים המדיניים - חיי המעשה - הם טובים, אבל לא הטוב המוחלט.
 
 > Human life is not important enough for humans to spend their life on.
+>                              
 > > Nagel
 
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/3.pdf)"
 
 ומהי התכלית של חיים אלה?
 
@@ -265,7 +273,9 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 התבונה אמנם משחקת תפקיד גם בחיים המעשיים ומממשת אותנו גם שם, אבל הכוונה של אריסטו היא שחיי האושר הם שימוש **עיוני** בתבונה. זו תפנית שאריסטו מכניס בספר העשירי, ועלינו לברר כיצד היא מתיישבת עם שאר ה*אתיקה*.
 
-> לכבי כל תכונות האופי שהזכרנו, כמו בכל שאר העניינים, קיימת מטרה מסויימת שבעל הגיון המחשבה ישוונה לנגד עיניו ויגביר או ירפה את פעילותו בהתאם למטרה זו, וכן ישנו קנה מידה לאותם המצבים הממוצעים שלפי טענתנו הם מצויים בין יתיר והחסיר, באשר הם תואמים את שיקול ההגיון הנכון. ואמנם כשאנו מתבטאים כך, הרינו אומרים את האמת, אבל איננו מבהירים אותה די הצורך. שהרי גם בשאר העיסוקים שלגביהם קיים מדע עיוני, ניתן היה להתבטא כך ולומר, לפי האמת, שאין לעמול בהם ואין להרפות מהם לא יותר מדי ולא פחות מדי \[...] אלא לפי צו ההגיון הנכון. אולם מי שתהיה בידו עצה זו בלבד, לא יחכם מעבר לזה, והוא לא ידע, דרך משל, לאילו תרופות עליו להזדקק, אם ייאמרו לו: 'לכולן שחכמת הרפואה מצווה עליהן, ולפי שיטתו של בעל החכמה הזאת.' מכאן שגם לגבי תכונות הנפש אין להסתפק בדברי אמת, אלא צריך גם להגדיר מהו אותו שיקול נכון של הגיון, ואיזה הוא קנה המידה שלפיו יקבע את אשר יקבע.
+## אוטארקיה
+
+> לגבי כל תכונות האופי שהזכרנו, כמו בכל שאר העניינים, קיימת מטרה מסויימת שבעל הגיון המחשבה ישוונה לנגד עיניו ויגביר או ירפה את פעילותו בהתאם למטרה זו, וכן ישנו קנה מידה לאותם המצבים הממוצעים שלפי טענתנו הם מצויים בין יתיר והחסיר, באשר הם תואמים את שיקול ההגיון הנכון. ואמנם כשאנו מתבטאים כך, הרינו אומרים את האמת, אבל איננו מבהירים אותה די הצורך. שהרי גם בשאר העיסוקים שלגביהם קיים מדע עיוני, ניתן היה להתבטא כך ולומר, לפי האמת, שאין לעמול בהם ואין להרפות מהם לא יותר מדי ולא פחות מדי \[...] אלא לפי צו ההגיון הנכון. אולם מי שתהיה בידו עצה זו בלבד, לא יחכם מעבר לזה, והוא לא ידע, דרך משל, לאילו תרופות עליו להזדקק, אם ייאמרו לו: 'לכולן שחכמת הרפואה מצווה עליהן, ולפי שיטתו של בעל החכמה הזאת.' מכאן שגם לגבי תכונות הנפש אין להסתפק בדברי אמת, אלא צריך גם להגדיר מהו אותו שיקול נכון של הגיון, ואיזה הוא קנה המידה שלפיו יקבע את אשר יקבע.
 > > ספר ו', פרק 1'
 
 
@@ -333,6 +343,8 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 ## טיעון ה*ארגון* ἔργον
 
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/4.pdf)"
+
 אריסטו טוען שהמצוינות של דבר היא בפועלו.
 
 *ארגון* הוא מה שדבר עושה שהופך אותו למה שהוא. העין היא עין כי הוא רואה; עין טובה היא עין רואה, ועין לא טובה היא עין לא רואה. עין שרואה יותר טובה יותר מעין שרואה פחות.
@@ -362,6 +374,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 > 
 > > Nagel
 
+### מדרג לא דמוקרטי
 
 הטוב עבור האדם דורש מכלול מסוים של דברים, מאורגנים בצורה מסוימת סביב ליבה יציבה. 
 
@@ -378,22 +391,46 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 במדרג הזה יש היזון חוזר - התבונה תומכת בתפקודים הנמוכים כשם שהתפקודים הנמוכים תומכים בתבונה. ולמרות זאת, תבונה היא מה ש**מגדיר** את החיים האנושיים.
 
-### כשל נטורליסטי?
+### עובדות וערכים
 
 > בכל שיטת מוסר שבה נתקלתי עד כה, תמיד הבחנתי בכך שהמחבר נוקט זמן-מה בדרך הרגילה ומבסס את מציאות האל, או מציג דעות בנוגע לענייני האדם; והנה לפתע פתאום אני מגלה שבמקום הרכבת המשפטים הרגילה באמצעות הוא והוא אינו, איני נתקל בשום משפט שאינו מקושר עם מן הראוי או מן הראוי שלא. שינוי זה סמוי הוא, ואף-על-פי-כן יש לו משמעות מכרעת. כיוון שמן הראוי או מן הראוי שלא זה מבטא איזה יחס חדש או קביעה חדשה, מן ההכרח שהוא יצוין  ויוסבר; ויחד עם זאת שינתן נימוק למה שלגמרי מעבר להשגתנו והוא: כיצד יכול יחס זה להיגזר מיחסים אחרים, השונים ממנו בתכלית. ואולם מכיוון שהמחברים אינם נוקטים בדרך כלל אמצעי זהירות ממין זה, ארשה לעצמי להמליץ עליו לקוראים: משוכנעני שתשומת-לב מזערית זו תערער את כל שיטות המוסר ההמוניות.
 > 
 > > דוויד יום, *בעיות בפילוסופיה של המוסר*
 
 
-יום עומד על כשל נטורליסטי - אי אפשר לגזור ערכים מעובדות. אולם, אליעזר עומד על כך שה"כשל" תלוי בהבנת מושג ה*טבע*.
+יום עומד על כשל נטורליסטי - אי אפשר לגזור ערכים מעובדות. אולם, אליעזר עומד על כך שה"כשל" תלוי בהבנת מושג ה*טבע*: מושג הטבע הרלוונטי אינו מתיימר לניטרליות ערכית. אריסטו אינו חותר ל**יסודנות** - להיפך: הוא מתבסס על שיח היומיום וצומח ממנו, בצורה מעגלית. 
+
 
 > (יובל נח הררי)
 
 
+
 כחלק מהמפכה המדעית, הפילוסופים האמפריציסטים (וגם חלק מן הרציונליסטים), ובראשם יום, מגרשים מן הטבע את התכליות של אריסטו. אולם קשה להתכחש לכך שיש לב "טוב" (לב שעובד) ולב "לא טוב" (לב שלא עובד). האם נכון לגרש לגמרי את התכלית מהטבע?
 
 כל אלו עדיין מקבלים את ה*ארגון* במובן הפשוט - כשר להגיד שה*ארגון* של אלקטרון הוא לדחות מטען שלילי ולקבל מטען חיובי. אבל מרגע שגוררים פנימה *רציונל* ונורמות חברתיות - (האם טוב שזה מה שהוא עושה?) - יום וחבריו מתקוממים. אליעזר סבור שאלו אמירות פשטניות, שלא קולעות לדקויות שבדברים - יש דברים שאנחנו תופסים מלכתחילה בצורה נורמטיבית. כלומר, יום מסכים שיש מוסר, **אבל לא מוכן לקבל שזה קשור בטבע**. אצל אריסטו, מנגד, טבע האדם והתבונה הם עניין אתי מובהק.
 
+יסודנים, כמו קאנט או מיל, מנסים לשכנע *כל אדם רציונלי* בצדקת הטיעון שלהם, ומנסים לגזור את הערכים *מן הטבע* - מן המצב המצוי אל הרצוי. אריסטו לא חושב ככה: הוא לא מתיימר לשכנע כל אדם רציונלי, ולא חושב שהטיעון שלו ישכנע "חייזר" אתי כזה.
+
+
+> אילו די היה בדיונים לעשותנו הגוניים, אזי בצדק היו הללו זוכים לשכר רב ועצום, לדברי תיאוגניס, ומן הדין היה לספק תמורתם את הגמול הזה. אך למעשה מתברר שיש בכוחם לתת הפנייה ותנופה לצעירים בעלי רוח נדיבה, ולגרום לכך שמי שאציל מטבו ואוהב אהבת אמת את הנאה, יכוף את עצמו כל כולו לשלטונה של הסגולה הטובה; אולם את רוב בני האדם אין ביכולתם להפנות לאורח חיים נאה וטוב. שמטבע ברייתם אין הללו עשויים לציית לרגש הבושה, כי אם לפחד, ולא להימנע ממעשים גרועים בשל החרפה שבהם, אלא מחמת העונש הצפוי בגללם.
+> 
+> כפי שמעבדים אדמה העתידה לגדל את הזרע, יש לעבד תחילה את נשמת התלמיד, מתוך מה שמרגילים אותה להינות ממה שראוי להינות ממנו, ולשנוא את שמן הראוי לשנוא.
+> 
+> שמי שחי לפי דחיפות רגשותיו, לא יקשיב לדבריו של מי שמנסה להטותו מדרכו, ואם יקשיב, לא יבין את אשר בפינו. ומי שכך טיבו, כיצד אפשר להכניס בלבו דעה אחרת?
+>
+> > ספר ב', 257-258
+
+על מנת לשכנע את האדם, טיעונים לוגיים לא מספיקים. חייבת להיות נוכחת סגולה טובה קודמת כלשהי, שאותה אפשר לטפח: גם אלו המגיעים מתוך הדעה הרווחת, שומעים ומסכימים עם אריסטו, לאו דווקא יצליחו לטפח סגולה טובה מתוך כך.
+
+> רק מי שנתחנך כיאות בדרכי החיים, יפיק תועלת משיעורים שישמע בסוגיית הנאה והצודק ובמדע המדיני בכללו: שהרי המציאות היא נקודת המוצא, ומי שזו ברורה לו במידה מספקת, לא ירגיש צורך לעמוד על נימוקיה: ואותו איש - המחונך היטב - יש לו נקודת מוצא או ימצא אותן בנקל.
+> 
+> > עמ' 18, 1095ב4
+
+האם זה לא מושך את השטיח מתחת ל*אתיקה*? האם אין לי מה לקרוא את האתיקה אם אין לי את הבסיס? אפשר להבין את זה גם הפוך - אדם טוב לא חייב להיות פילוסוף! זו אמירה חתרנית תחת אפלטון ואריסטו. 
+
+!!! warning ""
+	האם **אנחנו** חונכנו באופן הנכון? המילים של אריסטו, אחרי 2,500 שנה, הן לא טורקית: הן קורצות לנו כמובנות, והמונחים שלו שגורים בפינו. אליעזר מזכיר את ה[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) - שבו סוקראטס מדבר עם מנון המצביא ומנסה להבין ממנו מהי הסגולה הטובה. מנון מתאר עניינים של כסף, כבוד ותהילה - אבל כשנשאל אם *בצדק* משיב, *ברור!* הוא לא מוכן לשקול שלא בצדק. ומצד שני, מנון ככל הנראה לא משתנה בעקבות השיח עם סוקראטס...
+
 ### מן הטבע
 
 > מבחינת מה מצויות כל תכונות האופי בבעליהן מן הטבע; שכן מיום הלידה הרינו צדיקים ומרוסנים ואמיצי לב ובעלי שאר הסגולות; ואף על פי כן מבקשים אנחנו את הטוב האמתי במה שהוא אחר, ודורשים שהסגולות הללו תהיינה מצויות באדם באופן שונה מזה. שהרי הכשרים הטבעיים מצויים גם בילדים ובבעלי החיים, אלא ששם, באין עמהם שכל, ברור שהם מביאים נזק. כשם שגוף חזק שמתנועע בהיותו נטול חוש הראייה סופו למעוד ולהיחבט בחזקה, כן לא יקשה להבין שגם כאן זה הדין. אולם אם בעל הכשרים ישיג לו שכל, יוכר ההבדל בפעולות שיפעל, וכושרו הטבעי, אף על פי שידמה למה שהיה קודם לכן, ייהפך אותה שעה לסגולה טובה של ממש.
@@ -460,7 +497,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 אם נתחיל מהדעה הרווחת כפי שאריסטו נוהג לעשות, נקלע לתסבוכות וסתירות - הרבה פעמים אנשים אומרים דבר והיפוכו. איך נזקק מהסבך את האמת האתית? אריסטו מצהיר שהמבחן שלאורו תיבדק האמת הזו תישאר דעת היומיום - אריסטו לא מתכוון להפוך את העולם על פיו. לא *אתם טועים, הנה האור* - אלא בשורה שמתיישבת עם הדעה הרווחת.
 
-#### מושג לא נכון של עקרונות ראשוניים.
+#### מושג לא נכון של עקרונות ראשוניים
 
 > טיעונים שסותרים את המציאות התחושתית יהיו לבוז, ומוך כך יערערו גם את האמון בטיעונים של אמת... טיעונים אמיתיים, אם הם נמצאים תואמים את המציאות, מאמינים להם.
 > 
@@ -471,10 +508,223 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 אריסטו לא מחזיק בעמדה **יסודנית**, שתכסה את כל בני האדם כולם; הוא מדבר לאנשים המחונכים בתוך הסיפור האתי. 
 
+## **שאלת המזל**
+
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/5.pdf)"
+
+ומהו תפקידו של **המזל** - אותם דברים *שלא* בידיי האדם - בדרך לחיים הטובים והצלחים? האם די בהרגלים הטובים ובהתמדה של הפרט, או שנדרש גם משהו מעבר? אליעזר שואל - 
+
+
+> נשאלת‬‫ השאלה‪,‬‬ ‫אם‬ ‫האושר‬ ‫נקנה‬ ‫על‬ ‫ידי‬ ‫לימוד‪,‬‬ ‫הרגל‬ ‫או‬ ‫אימון‬ ‫כל‬ שהוא‬‫ מסוג‬ ‫אחר‪,‬‬ ‫או‬ ‫אם‬ ‫הוא‬ ‫ניתן‬ ‫לאדם‬ ‫לפי‬ ‫גזירה‬ ‫אלוהית‬ ‫איזו‬ שהיא‪,‬‬‫ או‬ ‫שמא‬ ‫הוא‬ ‫בא‬ ‫לו‬ ‫במקרה‪.‬‬
+>
+‫ ועלינו‬ ‫לומר‬ ‫שאם‬ ‫יש‬ ‫בעולם‬ דבר‪-‬מה‬‫ שהאלים‬ ‫נותנים‬ ‫אותו‬ ‫לבני‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫אזי‬ ‫הדעת‬ ‫נותנת‬ ‫שגם‬ האושר‬‫ הוא‬ ‫מתת‬ ‫האלים‪,‬‬ ‫יותר‬ ‫מכל‬ ‫שאר‬ ‫דברים‬ ‫המצויים‬ ‫בתחום‬ האנושי‪,‬‬‫ בה‬ ‫במידה‬ ‫שהוא‬ ‫הטוב‬ ‫שבכולם‪.‬‬ ‫אולם‬ ‫נושא‬ ‫זה‬ ‫משתייך‬ אולי‬‫ לסוגיה‬ ‫אחרת;‬ ‫כאן‬ ‫ייאמר‬ ‫רק‬ ‫ש‬אף‬‫ אם‬ ‫אין‬ ‫האושר‬ ‫שלּוח‪-‬אל‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫נקנה‬ ‫מכוחם‬ ‫של‬ ‫סגולה‬ ‫טובה‬ ולימוד‬‫ או‬ ‫אימון‬ ‫מסוים‪,‬‬ ‫נמנה‬ ‫הוא‬ ‫בכל‬ ‫זאת‬ ‫עם‬ ‫הדברים‬ ‫האלוהיים‬ ביותר‪.‬‬‫ שאם‬ ‫הוא‬ ‫הפרס‬ ‫שזוכה‬ ‫לו‬ ‫האדם‬ ‫על‬ ‫סגולתו‬ ‫הטובה‬ ותכלית ה‬‫של‬ ‫זו‪,‬‬ ‫ברור‬ ‫שהוא‬ ‫משהו‬ ‫אלוהי‬ ‫ומבורך‪.‬‬ ‫ואם‬ ‫זה‬ ‫טיבו‪,‬‬ נמצא‬‫ שהוא‬ ‫בהישג‬ ‫ידם‬ ‫של‬ ‫רבים‪:‬‬ ‫שכן‬ ‫כל‬ ‫מי‬ ‫שאיננו‬ ‫פגום‬ ‫מצד‬ סגולתו ‬‫יוכל‬ ‫לקנותו‬ ‫בלימוד‬ ‫ושקידה‬ ‫מסוימים‪.‬‬ ‫ואם‬ ‫זאת‬ ‫דרך‬ ‫טובה‬ יותר‬‫ להשגת‬ ‫האושר‬ ‫משלזכות‬ ‫בו‬ ‫דרך‬ ‫מקרה‪,‬‬ ‫אזי‬ ‫הדעת‬ ‫נותנת‬ שאמנם ‬‫כך‬ ‫הוא‪...‬‬ ‫ואילו‬ ‫להפקיד‬ ‫לחסדי‬ ‫המזל‬ ‫את‬ ‫החשוב‬ ‫ונאה‬ ‫מכל‪,‬‬ תהא ‬‫שגיאה‬ ‫חמורה‬ ‫מדי!
+> 
+> >‬ ‫(‬‫‪30‬‬‫)
+
+אריסטו, מצד אחד, לא מוותר על הרעיון שהאושר הוא בידינו - *מכוחם של סגולה טובה ולימוד או אימון מסוים* - ומצד שני, מכיר בו גם כמשהו *אלוהי*, מתת אל. *כל מי שאיננו פגום מצד סגולתו* יוכל לרכוש אותו - משמע, גם מי שמשקיע מספיק, וגם מי שזכה לנתונים הנכונים, במזל: כדי שנוכל בכלל לרכוש בהרגל ובאימון את הסגולה הטובה, עלינו להיוולד עם יכולות מסוימות ובנסיבות מסוימות. 
+
+אריסטו מתעקש להכניס לעניין את האוטונומיה האנושית - הוא לא מקבל שהאושר הוא רק גזירת האלים, או המזל, אלא מקבל אותו רק כתוצר של עבודה עצמית קשה: האדם הזוכה באושר יוכל בגאווה לזקוף זאת לעצמו. 
+
+> ‫הטובות ‬‫חולקו‬ ‫לשלושה‬ ‫סוגים‪:‬‬ ‫לאלה‬ ‫המכּונות‬ ‫'חיצוניות'‪,‬‬ ‫ולאלה‬ המשתייכות ‬‫לנשמה‬ ‫או‬ ‫לגוף \[...] ‫בראש‬ ‫ובראשונה‪,‬‬ ‫ובמלוא‬ ‫מובנה‪,‬‬  מציינת ‬‫המלה‬ ‫'טובות'‬ ‫את‬ ‫אלה‬ ‫שמשתייכות‬ ‫לנשמה‪.‬‬ ‫
+> 
+> > 27
+
+
+אריסטו *מכיר* בטובות החיצוניות, למרות שהוא מייחס את מלוא כובד מושג ה*טובות* לנשמה. למה אריסטו מתכוון?
+
+> ‫משאר ‬‫הטובות‪,‬‬ ‫יש‬ ‫שצריכות‬ ‫להיות‬ ‫קיימות‬ ‫מלכתחילה‬ ‫כתנאי‬ ‫לאושר‪,‬‬ ‫ויש ‬‫שעשויות‬ ‫לסייע‬ ‫להיווצרותו‪,‬‬ ‫והן‬ ‫מועילות‬ ‫בחינת‬ ‫כלים‬
+> 
+> > 30
+> 
+
+כלומר, הטובות של הנשמה דורשות, על מנת לממש אותן, טובות חיצוניות מסוימות - איני יכול להיות נדיב אם אין לי מה לתת, או להיות אמיץ אם אין לי איך להילחם. 
+
+> דרושות ‬‫לאיש‬ ‫המאושר‬ ‫גם‬ ‫הטובות‬ ‫הגופניות‬ ‫והחיצוניות‬ ‫שהן‬ ‫מתנת‬ המזל, ‪ ‬‬‫למען‬ ‫לא‬ ‫יהיה‬ ‫מעוכב‬ ‫מהבחינות‬ ‫האלה‬
+>
+> > 183
+
+> שתיהן \[פעילות האופי הטובה ופעילות השכל הטובה] דרושים להן צרכי החיים \[...]; זקוק הנדיב לכסף כדי שיוכל לפעול בנדיבות, וכן הצדיק, כדי שיוכל לגמול טובה תחת טובה, ואמיץ הלב דרוש לו כוח, והמיושב בדעתו -- דרושה לו הזדמנות \[...]; לצורך המעשים דרושים דברים הרבה, וככל שהמעשים גדולים ומפוארים יותר, ירבו הצרכים.
+> >
+> > 254
+
+> מאחר שבתוספת לשאר מרכיביו, צריך האושר גם למזל, יש הסבורים שהוא זהה למזל הטוב, אולם לא כך הוא, שגם מידה מופרזת של מזל טוב יש בה משום עיכוב, ואולי שוב אין לקרוא לה כלל בשם 'מזל טוב', שגדרו של זה יש לקבוע מבחינת התרומה שיש בו לאושרו של האדם
+> 
+> > 183-184
+
+
+כלומר, מצד אחד, אי אפשר לצמצם את האושר לכדי מזל טוב - שום שאפילו עודף מזל טוב יכול לפגוע באושר שלנו (או לפחות, כך אריסטו אומר). מצד שני, מה שבידינו אינו מספיק לכונן אושר - אנחנו נדרשים גם למזל. אבל לא אמרנו שהאושר הוא **אוטארקי** - מספיק לעצמו?
+
+
+> הטוב המושלם חזקה עליו שיהא 'מספיק לעצמו'. במונח זה אין אנו מתכוונים למה שמספיק לאדם החי חיי בדידות, אלא למה שמספיק גם להוריו ולילדיו ולאשתו, וכן לידידיו ולשותפיו בחברה, שכן האדם הוא מטבעו יצור חברתי. אולם כאן דרושה הגבלה; שמי שמרחיב קביעה זו גם עד להורי ההורים ולילדי הילדים ולידידי הידידים, יגיע עד אין סוף.
+
+ה*מספיקות העצמית* שלי דורשת גם אחרים - האדם הוא יצור חברתי. 
+
+### תהפוכות
+
+> דרושים לאושר גם סגולה מושלמת וגם אורך-חיים מושלם. הלא תהפוכות רבות ומזלות מכל המינים יזדמנו בחיים, ומי ששגשג מאין כמוהו עלול לעת זקנה ליפול קורבן לאסונות נוראים... ואיש לא יקרא 'מאושר' למי שכך הרעו לו מזלותיו, והוא מת במסכנות.
+> 
+> >31
+
+נוצרה כאן תהום באוטארקיה שלנו - פתאום אותו האושר המספיק-לעצמו תלוי גם ברווחתם של אחרים, ובמזל חיצוני - חיים ארוכים, וחופשיים מאסונות גדולות. כמו שאומר סוקראטס ב[אפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה) - 
+
+> כי דעו-נא היטב: כשתמיתו אותי העשוי כך כפי שאמרתי, תזיקו לעצמכם יותר משתזיקו לי; כי לי ודאי לא יזיקו במאומה לא מליטוס ולא אניטוס, כי אין לאל ידם; שהרי אי אפשר, לדעתי, על פי דין-אלים, שאיש טוב יותר יינזק בידי הגרוע ממנו. אכן, אולי ימית או יגלה או ישלול מאזרח זכותו, ואולי חושב הוא ומישהו אחר את הדברים האלה לרעות גדולות. אולם אני אינני חושב כך. 
+> 
+> > סוקראטס, *אפולוגיה*
+
+סוקראטס לא חושב כמו אריסטו - הוא אינו סבור שתהפוכות חיצוניות יכולות להזיק לאושר שלו: *אי אפשר, לדעתי, על פי דין-אלים, שאיש טוב יותר יינזק בידי הגרוע ממנו*. אריסטו יוצא כנגד העמדה הזו.
+
+> שזו היא ההשקפה הראשונה וההתחלתית, ובפרט למי שחלו בו הייסורין והוא יודע בעצמו שלא חטא, הנה זה ממה שאין להתווכח בו, ולפיכך יוחסה השקפה זו לאיוב, מפני שהוא אמר כל מה שאמר כל זמן שלא הייתה לו ידיעה, ולא ידע את ה' אלא על פי קבלה, כדרך שיודעים אותו המוני התורתיים. אבל כאשר ידע \[איוב] את ה' ידיעה אמיתית, הודה שהאושר האמיתי, שהוא ידיעת ה', נצור לכל מי שידעו, ולא יעכירוה לאדם שום ייסורין מכל הייסורין הללו. אלא שהיה איוב מדמה כי מיני האושר המדומים הללו הם התכלית, כגון הבריאות והעושר והבנים, כל זמן שהיה יודע את ה' על פי ההגדה לא בדרך העיון, ולפיכך נבוך אותם המבוכות ואמר אותם הדברים. 
+> 
+> > רמב"ם, מורה נבוכים, ג כג'
+
+איוב המקראי הוא דמות של *צדיק ורע לו*, והספר שלו במקרא מתמודד עם הבעיה הזו: אדם שיודע שפעל היטב ולא חטא, ועדיין סובל בייסורים. אלא שהרמב"ם מייחס את הייסורים שלו לכך שאינו יודע את האמת - אלא רק מקבל אותה מפיותיהם של אחרים: הוא דורש, כמו אריסטו, היבט *פעיל* בכינון האושר, וקובע, כמו סוקראטס, שידיעת האמת *היא* האושר, ומחסנת אותו מפני הייסורים הארציים. האושר ההוא הוא *נצור* - שמור לו בכל מחיר - ומי שמחזיק בו יודע שלכל שאר הדברים אין ערך, הם אושר מדומה.
+
+אריסטו אומר, באופן דומה, שהאושר חייב להיות **יציב**.
+
+### יציבות
+
+> האושר הוא לפי הנחתנו משהו יציב אשר לא ישתנה בנקל, ואילו נסיבותיהם של אותם האנשים עצמם מתהפכות בימי חייהם פעמים רבות. והלא ברור שאם אנו כורכים את עצמנו אחרי המסיבות, נרבה לקרוא לאותו האדם עצמו פעמים מאושר ופעמים אומלל, ומתוך כך נציג את המאושר כמעין זיקית וכמי שבסיסו רופף. ושמא לא יהא זה נכון כלל וכלל, שנכרוך את עצמנו אחרי מסיבותיו של האדם? שלא עליהן מושתתת טובתו או רעתו של האדם, וחייו רק זקוקים להן כתוספת... בעוד שהפעילויות המבוצעות לפי סגולת הטוב קובעות את האושר, והיפוכיהן – היפוכו של אושר.
+> 
+> > 32
+
+> והנה גם הקושיה שנדונה עכשיו יש בה כדי לאשר את הגדרתנו. כי אין לך בתחום האנושי דבר יציב יותר מהפעילויות הנעשות לפי סגולת הטוב... מובטחת לו, אפוא, למאושר אותה יציבות שביקשנו, והוא יהיה מאושר בכל ימי חייו. שהרי תמיד, או יותר מכל דבר אחר, הוא יעשה ויחקור את המעשים שיש בהם משום סגולת הטוב, ואת תהפוכות המזל ישא בדרך נאה ביותר והארמונית לחלוטין, אם אמנם הוא "איש טוב באמת"...
+> 
+> > 33
+> 
+
+כלומר, נדרשות נסיבות מסוימות ופעולות מסוימות בכדי לכונן את האושר. אבל משזה מכונן, הוא מקנה לבעליו יציבות מסוימות, שנובעת מהאוטונומיה שלו - כמו סוקראטס, הוא חסין מתהפוכות החיים, בזכות איזושהי יושרה בסיסית שאושרו מקנה לו. האדם עם הסגולה הטובה מכיר במה חשוב יותר וחשוב פחות, ויודע להגיב להם בהתאם, ולכן לא נפגע מהנסיבות המשתנות.
+
+### ...אבל...
+
+> אך מאחר שדברים הרבה יקרו על פי המזל, ויש ביניהם חשובים וחסרי חשיבות, הרי ברור שמקרים פעוטי ערך של מזל טוב או רע לא ישפיעו השפעה של ממש על אורח החיים; ואילו הרבה מקרים של מזל טוב מאוד יעשו את החיים מאושרים יותר... ומצד שני הרבה מקרים גרועים עד מאוד כותשים את ברכת האושר ומטילים בה מומים... אף על פי כן יגה גם באלה פארו של המעולה, כשיעמוד אדם בהרבה אסונות נוראים ברוח נכוחה. 
+>
+
+
+...ובכל זאת, חיים טובים וצלחים הם לא *רק* האופי הטוב והאושר הטוב - הם גם *באמת **להצליח***! 
+
+אריסטו מחזיק את המקל משתי קצותיו - מצד אחד, האוטונומיה, השליטה, והניהול המודע והתבוני של החיים הוא חלק בלתי-נפרד מהאושר. ומצד שני, הוא לא כופר בעובדה שלדברים חיצוניים מסוימים יש חשיבות רבה, שיכולה להעצים את האושר או לכתוש אותו. 
+
+> מי שבאמת טוב ונבון הוא, יעמוד – כך מאמינים אנחנו – בכל חליפות המזל ברוח נאותה ויעשה תמיד את היפה ביותר במסיבות הקיימות, כדרך שגם מצביא טוב נזקק לצבא שבפיקודו לפי השיטה הצבאית הטובה ביותר, והסנדלר יעשה את הנעל הטובה ביותר מהעור שניתן לו, וכך כל שאר האומנים. ואם כך הוא לעולם לא ייעשה המאושר אומלל, אבל ברכת השלווה האלוהית אמנם תהיה ממנו והלאה, אם כמזלותיו של פריאמוס[^8] יתרע מזלו. 
+אך לא יהיה הפכפך ונוח לשנות טיבו. שלא על נקל יטולטל ממצבו המאושר, ולא בכל אסון שיבואהו, אלא מכוחם של הרבה אסונות איומים. 
+>
+>> 34-33
+
+איפה שמים את הגבול? 
+
+> ושמא בכלל אין לקרוא לשום אדם 'מאושר' בעודנו חי, ובהתאם לאימרתו של סולון, אמנם ניתן לקרוא לו כך רק לאחר שראית את סופו? ואפילו אמרנו שכך הוא, האם גם היה מתחייב מתוך כך, שאדם יכול להיות מאושר רק אז, כשהוא מת? או שמא זה אבסורד גמור, וכל שכן בפינו, שאנחנו מגדירים את האושר כפעילות מה? ואם לא נאמר שהמת מאושר הוא... אלא שרק אז ניתן להכריז על אושרו של אותו אדם, כיון שהוא כבר מחוץ לתחום פגיעתם של הפורעניות והמזלות הרעים, ישנו קושי גם בזה. שלפי הסברה הרווחת קיימים גם לגבי המת דברים טובים ורעים, כשם שהם קיימים לגבי אותו איש חי שלא הרגיש בהם; כגון כיבודים ושלילתם, ורווחתם או אסונותיהם של ילדים וצאצאים לדורותיהם... וכמו כן יהיה זה משונה אם משום בחינה, ובשום פרק זמן, לא תהיה לקורות הצאצאים נגיעה בהוריהם. 
+> >
+> >31-32
+
+
+זכרו, אנחנו מבינים את האושר כ**חיים טובים וצלחים** - עניין *אובייקטיבי*. ואיך נדע בכלל אם החיים טובים וצלחים עד שאלו עשו את מהלכם? האם נוכל להגיד לאדם שחי טוב כבר עכשיו שהוא מאושר, או שאנחנו חייבים להתנות אותו בכך שחי ככה בעבר, בהווה, ויחיה כך בעתיד?
+
+
+### ההשראה למסקנות האפלטוניות
+
+פילוסופים מודרניים יותר נתנו דעתם לתסביך האריסטותלי-אפלטוני - 
+
+> סבל נותן את ההשראה למסקנות אלה: באופן בסיסי הן \[אינן אלא] התשוקות שעולם כזה יתקיים... לדמיין עולם אחר, שערכו גדול יותר, הוא ביטוי של שנאה לעולם שגורם סבל: הטינה של המטפיסיקאי היא שפעילה כאן. 
+> 
+> > [פרידריך ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה)
+
+ניטשה טוען שאפלטון בכלל שונא את המצב הנוכחי, ומתוך איזשהו צורך פסיכולוגי מתאר לנו את התיאור הדרמטי של סוקראטס המאושר, יודע האידאות, כמו [משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה).
+
+> רבים בני השכל הדורשים בנצחיות הנשמה. אבל רק משום שהם דוחים, עוד בטרם מיצו את לשדה, את האמת היחידה הנתונה להם, את הגוף... הגוף הוא אמת שנידונה להירקב, על כן היא לובשת מרירות ואצילות שהם אינם מעיזים להישיר מבט אליהן. 
+> 
+> > אלבר קאמי
+
+
+גם קאמי מציב ניתוח פסיכולוגי: שהרעיון שלנו של אושר אינו נובע אלא מהפחד שלנו מהמוות ומהאובדן. ודווקא בהישר המבט לאמת העגומה בסוף הדרך, יש בה יופי אציל מסוים.
+
+> זו הייתה צורה מפוארת מאוד של ענבי בוסר. אם אינך יכול להשיג מן העולם את הדבר שאתה מתאווה לו באמת, עליך ללמד את עצמך שלא להתאוות לו. אם אינך יכול להשיג את מה שאתה רוצה, עליך ללמד את עצמך לרצות מה שאתה יכול להשיג. זו צורה נפוצה מאוד של נסיגה רוחנית לעומק, אל כמין מבצר פנימי, שבו אתה משתדל לנעול את עצמך מפני כל הרעות החולות של העולם. מלך המחוז שלי - הנסיך - מחרים את אדמתי: אינני רוצה להיות בעל אדמה. הנסיך אינו רוצה לתת לי את דרגתי: דרגה היא דבר פעוט ערך, חסר חשיבות. הנסיך גזל ממני את נכסי: נכסים הם חסרי ערך. ילדי מתו מתת-תזונה ומחלה: קשרים ארציים, אפילו אהבת ילדים, הם כאין וכאפס לפני אהבת האל. וכן הלאה. לאט לאט אתה מקיף את עצמך במין קיר אטום שבו אתה שואף לצמצם את פני-השטח הפגיעים שלך - אתה רוצה להיפצע מעט ככל האפשר. כל פצע וחבורה באים עליך, ועל כן אתה מבקש לכווץ את עצמך לשטח הקטן ביותר שבאפשר, כדי שמעט ככל האפשר מעצמך יהיה חשוף לעוד פגעים. 
+> 
+> > ישעיהו ברלין
+
+ברלין מציע פה פשרה מסוימת. נקודת ההנחה היא שאנחנו רוצים בטובות מסוימות, כמו ענבים. אולם, האוטונומיה שלנו עדיין משחקת תפקיד סביב הטובות האלה - אנו יכולים לבחור שלא לרצות אותם, ולהתמקד במשהו אחר. החיים החיצונים יכולים לפגוע בנו, אבל גם יש לנו איך להתגונן. עצם הזיהוי שלנו עם טובות חיצוניות הוא חרב פיפיות - הוא יכול להעצים את האושר שלי כשאלו בידיי, אך הוא חושף אותי יותר לפגעים ולהתפוכות הגורל. מידת החשיפה לכל אלו גמישה ורחבה מאוד - **וניצבת בידינו**. 
+
+הדיון מתנקז ל**מזל מוסרי** - 
+
+
+### מזל מוסרי
+
+> לא יצויר דבר בעולם שיוכל להיחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד. הרצון הטוב אינו טוב על ידי מה שהוא גורם או מצליח לעשות, כי אם טוב הוא כשהוא לעצמו. ואף אם, מחמת פגעי גורל קשים או מפני הענקה מצומצמת מידי טבע חורג, חסר הרצון הזה כל יכולת להגשים את כוונתו; ואף אם כל מאמציו הגדולים ביותר ישובו ריקם ולא יהא כאן אלא הרצון הטוב, בכל זאת יהא הרצון עומד ומבהיק כאבן חן, כדבר שערכו המלא בו בעצמו. 
+> 
+> >קאנט, הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות, 18
+
+בטרגדיות היווניות, המחזאים מציבים אדם דגול כגיבור הטרגדיה, כך שנסיבות החיים ופגעי הגורל כופים עליו עימות נורא. באופן דומה, כולנו מוצאים את עצמנו בנסיבות מסוימות, שמשפיעות על הרגשות שאנו מרגישים והערכים שאנו מאמצים - והללו אינם לגמרי הגיוניים או נשלטים. איך מיישבים את המתח האיכותי הזה, בין החלק ההגיוני לחלק הלא-הגיוני? אריסטו מקדיש לפסיכולוגיה הזו חלק לא קטן מהדיון ב*אתיקה*.
+
+ערכים מסוימים מזמינים צרות במיוחד, כמו [אהבה](/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים#אהבה) רומנטית. ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), דיוטימה גורסת לבסוף שהאהבה המוחלטת היא אהבת החוכמה, א לא שבדרך יש הרבה אהבות שונות, שכרוכות בהרבה עימותים ומצוקות.
+
+אפלטון בכתביו מחפש את הדרך להתעלות על המתח הזה, ואריסטו מחפש לחיות איתו. 
+
+![school of athens](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/school-of-athens.jpg)
+<small>אסכולת אתונה של ראפאל. ראו איך אפלטון (מרכז, בורוד) מצביע למעלה, ואריסטו מימינו מוריד אותו מטה.</small>
+
+
+החיים הטובים הם סוג מסוים של חיים, החיים העיוניים. אולם, לא ניתן לדחוק הצידה את החיים המעשיים - גם הפילוסוף צריך לאכול, ולשתות, וכל העסק הזה. החיים הטובים של אריסטו הם איזון בין הצרכים האלה - מימוש של הטוב בענייני היומיום, שמאפשר פינה קטנה של פילוסופיה, על כל השבחים שאריסטו ממטיר עליה.
+
+
+> There seem to be two separable concerns, and two corresponding ideals. First, we want in our lives to do what is best in whatever the circumstances and situations that arise. This is our "however circumstanced ideal.". If we achieve that, we will have lived the best life that in one sense we could. But obviously this need not have been the best life we could have lived in another sense. We are, after all, concerned also about what circumstances and situations rise up to face us. For of the great variety of these we hope to land in the more congenial and to escape the constricting, the trying and the tragic ones \[...]. 
+> Certainly, it is one ideal that we live virtuously. But this doesn't mean it is ideal that our life should contain occasions calling for the exercise of each and every excellence or virtue. Can't I say, "I hope occasions requiring me to exercise courage and charity don't arise, or at least keep to the minimum"? Indeed shouldn't I say this? For I can hardly say I hope that occasions for charity \[...]. So what occasions should ideally arise in our lives? How ideally should our life go?
+> 
+> > Lawrence
+
+
+אנו נדרשים מדי פעם לסגולות טובות במצבים יוצאי דופן - רגעים שאנו נדרשים לאומץ בלתי רגיל, לנדיבות בלתי רגילה, וככה הלאה - *האידאל של כל הנסיבות*. אבל בסוף האתיקה, אריסטו מתאר את המצב *האידיאלי*, שבו איננו נדרשים למצבי קיצון כאלה. 
+
+## יודיימוניה ευδαιμονία
+
+!!! is-info ""
+	**יודיימוניה**  (ευδαιμονία - המצב - *יה* - שבו הרוח - *דיימון* - היא טובה - *יו*) היא מצב-העניינים של חיים טובים וצלחים שאליו חותר אריסטו
+
+ובלשונו - 
+
+> שום אדם אינו מבחין כלל בין חיי אושר לבין חיים טובים וצלחים
+> 
+> > עמ' 18
+> 
+> איש כך טיבו \[מהוגן בעל סגולה טובה] רוצה לחיות עם עצמו, שכן החיים עם עצמו גורמים לו הנאה, באשר נעים לו להיזכר במעשים שעשה בעבר, ולבו מלא תקוות טובות לקראת עתידותיו: ואם הן טובות, הרי הן מהנות \[...] התכונות האמורות \[אינן] מצויות בשום אדם שהוא ממש גרוע ומושחת: ולאמתו של הדבר אף אינן מצויות בסתם אנשים גרועים: שכן שרויים בם בריב עם עצמם \[...] ואף בורחים מהחיים ושולחים יד בעצמם.
+> 
+> > 220-221
+> 
+> החיים עצמם טובים הם ונעימים - ודבר זה מתאמת גם מתוך העובדה שהכל משתוקקים אליהם, וברא ובראשונה המהוגנים והמאושרים: שלאלה רצויים החיים ביותר, ואורח חייהם הוא מאושר ביותר
+> 
+> > 231
+
+כלומר, האדם השרוי בחיים הטובים **יודע** שהוא שרוי בחיים הטובים. הוא שלם עם עצמו ועם מעשיו, ושמח להיזכר בהם. הוא אינו בעימות עם עצמו ועם הסביבה. החיים הטובים מביאים מודעות מסוימות, ממשית וגם רפלקטיבית - יש להם גם טוב אובייקטיבי, וגם טוב סובייקטיבי. 
+
+> תחושת תחושתנו או מחשבתנו אינה אלא תחושת קיומנו \[...] תחושתו של אדם בעובדה שהוא חי הריהי מהדברים כשלעצמם נעימים הם - החיים הם מטבעם דבר טוב, ונעימה תחושתו של מי שחש בטוב המצוי בו \[...] רצויים החיים ובראש ובראשונה לטובים שבאנשים, כיוון שקיומם הוא טוב להם ונעים -- שכן נהנים הם מתודעת הטוב המצוי בהם.
+> 
+> > 231
+ 
+החיים הטובים מכל הם חיים של **פעילות** תבונית טובה: **אושר זה פעילות**. אם כך, למה לנו לדבר בכלל על הסגולה הטובה, מעבר לפעילות? מאיפה מגיע המעבר מן הפעילות לסגולה הטובה?
+
+סגולות האופי הטובות חייבות להיות מגובות בשכל. ההבדל בין הסגולות הטובות של האופי לבין אלו של השכל הוא שהתבונה נחוצה בכל מצב נתון: היא כלי להתמודד עם המציאות המשתנה. לעומת זאת, הסגולות הטובות של האופי הן המבנה שאליו אנחנו *מגיעים* לאותו מצב נתון - העקרונות שעל פיהם אני שופט עם השכל, ברגע האמת, כיצד עליי לפעול.
+
+> כשם שלא סנונית אחת, ולא יום אחד, מביאים את האביב, כן לא יום אחד, ולא פרק זמן פעוט, יעשו את האדם מאושר.
+> 
+> > 26
+
+!!! warning "אתיקה או מוסר?"
+	מיל, קאנט ואחרים, טרודים בשאלה **מוסרית** - *מהו המעשה הנכון?*
+	
+	 אריסטו **לא מעוניין כלל** בשאלה הזו: הוא שואל *מהם החיים הטובים?*[^9]
+	 
+
+> \[סוקראטס], באשר ראה בכל הסגולות הטובות מיני תבונה, היתה טעות בידו. \[...] סימן לכך אפשר למצוא בעובדה, שגם עכשיו כל הבאים להגדיר את הסגולה הטובה מדברים על תכונת אופי מסויימת ועל העניינים כשלפיהם היא מופנית \[...]
+
+
+אריסטו גורר פנימה גם את האופי[^10], בהיותו מבוסס על הדעה הרווחת. שלא כמו הפילוסופים המאוחרים יותר של המוסר, הוא לא מוכן לצמצם את החיים הטובים לתבונה בלבד - חומר הגלם הוא חלק בלתי-נפרד מכך.
+
+
+
 [^1]: מיל מדבר על האושר *הכולל*, של כל המעורבים בדבר, ולא רק על אושרו של הפרט.
 [^2]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) הוא זה שהפריד בצורה המלאה ביותר בין אתיקה למוסר.
 [^3]: קשר יווני קלאסי. ר' גם [פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה).
 [^4]: מהמילה היוונית *ארגון* (ἔργον - *Ergon*) - לפעול. הטיעון הזה מכונה *הטיעון הארגוני*.
 [^5]: זה לא לגמרי אריסטו, אבל זה האריסטו שקאנט הכיר והבין. אריסטו לא מציב את הניגוד בין *תבונה* ל*אושר* שקאנט רואה.
 [^6]: מלך אשור, שנודע בחייו הראוותניים; הוא אפילו התרברב בהם במצבה שלו.
-[^7]: מכאן הכינוי לשיטה האתית של אריסטו - *אתיקה של הסגולה הטובה (Virtue Ethics)*.
+[^7]: מכאן הכינוי לשיטה האתית של אריסטו - *אתיקה של הסגולה הטובה (Virtue Ethics)*.
+[^8]: מלך טרויה, שנודע באופיו הטוב והצלחתו הרבה עד שנפל לאסונות רבים.
+[^9]: על כך מתרעם הגל על המוסר של קאנט בהמשך, וחוזר במופגן לאריסטו מהסיבה הזו.
+[^10]: אריסטו היה מוטרד גם מפסיכולוגיה, עליה כתב את *על הנפש* (De Anima)

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת.md

@@ -1,588 +0,0 @@
-title: לוגיקה מתקדמת
-
-!!! info "חומר הקורס"
-	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55543), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2865244)
-
-
-## מושגי יסוד
-
-למדנו ב[לוגיקה](/פילוסופיה/לוגיקה) ש -
-
-**טענות** - אמירות שניתן לקבוע כאמת או שקר 
-
-**טיעון** - אוסף של טענות ומסקנה
-
-**תקפות** - *אם כל ההנחות אמיתיות, המסקנה בהכרח אמיתית*
-
-
-אבל בעצם, *לא נכון*[^1].
-
-העקרונות, ההצרנות, והכללים הללו *פשוט לא תופסים* את הדרך שבה אנחנו חושבים ברוב המקרים.
-
-אולי אם נפתח את הכלים הלוגיים הללו, נוכל ללכוד בצורה טובה יותר את האופן שבו אנחנו חושבים.
-
-### למה זה לא עובד?
-
-#### הכרח
-
-נניח ויש לי כאן בקבוק. הוא יכול להיות מלא, או ריק.
-
-!!! info ""
-	1. אם הבקבוק מלא, אז הוא **בהכרח** לא ריק
-	2. הבקבוק מלא
-	3. הבקבוק **בהכרח** לא ריק	
-
-```
-1. F > E
-2. F
-3. ~E
-```
-
-האמנם? אם הבקבוק מלא יש *הכרח* מטאפיזי שהוא יהיה לא ריק? הבקבוק לעולם לא יכול להיות ריק, כחוק טבע? כנראה שלא - הבקבוק *יכול* להיות ריק[^2].
-
-ואיפה הבעיה? המילה **בהכרח**.
-
-האם נוכל לוותר בהכרח? בפילוספיה, כנראה שלא. זכרו את ההגדרה של תקפות - אם הטיעון תקף, המסקנה *בהכרח* אמיתית. 
-
-הלוגיקה שלמדנו עד כה לא יודעת לאכול את עניין ה*הכרח*. מה עושים? זה הרבה יותר מורכב ממה שנדמה לנו - חלק מהבעיות האלו היו פתוחות עשורים שלמים!
-
-#### תנאי
-
-!!! info ""
-	אם יש יותר מ70 אנשים בחדר הזה, אז יורד גשם
-
-
-לפני ששטפו לנו את המוח בתואר, כולנו הבנו שזה לא נכון. אבל מבחינה לוגית, זה תקף, וכולנו החלטנו שזה דווקא כן נכון. 
-
-| A   | B   | A > B |
-| --- | --- | ----- |
-| T   | T   | T     |
-| F   | T   | T     |
-| T   | F   | F     |
-| F   | F   | T     |
- 
-אבל ברור לנו שזה לא נכון - חייב להיות איזשהו קשר *תוכני* בין הטענות, בלי קשר למה שאומרת טבלת האמת. יש סיבות לכך שדרשנו את זה, אבל עדיין יש כאן בעיה.
-
-#### משפטי תנאי נוגדי מציאות
-
-!!! info ""
-	אם טראמפ לא היה מנצח את מערכת הבחירות, אז בוש היה מנצח.
-
-אמיתי? לא. בוש לא התמודד מול טראמפ. אבל - 
-!!! info ""
-	אם טראמפ לא היה מנצח את מערכת הבחירות, אז האריס הייתה מנצחת.
-
-לוגית, המבנה זהה. אבל אחד נוגד מציאות והשני לא - ואנחנו מדברים ככה כל הזמן; איך נפלה ביניהם בכלים לוגיים?
-
-!!! success ""
-	לדוגמאות נוספות - [Vann McGee's Counterexample to Modus Ponens](https://www.jstor.org/stable/4320663)
-
-
-#### מסתירה נובע כל דבר
-
-*אם ההנחות נכונות, אז המסקנה בהכרח אמיתית*. אם ההנחה שלי נכונה, המסקנה *לא יכולה לסתור אותה*. אז מסתירות נובע כל דבר[^3], אחלה. אבל, *לא נכון* - אנחנו לא חושבים ככה; חייב להיות קשר תוכני!
-
-#### תואר הפועל
-
-!!! info ""
-	1. יוסי רץ במהירות
-	2. יוסי רץ
-
-```
-1. Qy
-2. Ry
-```
-
-מפרדיקט אחד נובע פרידקט אחר - מבחינת הלוגיקה, זה **לא נכון**, אבל *ברור* שאם יוסי רץ במהירות, יוסי רץ; אנחנו מסיקים ככה כל הזמן, ובצדק.
-
-#### הקשרים מכוונים
-<small>קונטסקטים אינטציונליים</small>
-
-```
-a = b
-pa
----
-pb
-```
-
-!!! info ""
-	1. טראמפ יודע שהמורה בקורס בלוגיקה הוא המורה בקורס בלוגיקה
-	2. מורה הקורס בלוגיקה הוא אני (רע גולן)
-	3. טראמפ יודע שהמורה בקורס בלוגיקה הוא רע גולן
-
-מממ, לא. 
-
-![Trump](/פילוסופיה/לוגיקה/trump.jpg)
-<small>טראמפ לומד לוגיקה (בינה מלאכותית). לא סביר.</small>
-
-
-
-אי אפשר לוותר על הקשרים מכוונים כמו *יודע ש*, *מאמין ש*, וכדומה. אבל ברגע שגוררים אותם פנימה, הלוגיקה מתפרקת.
-
-אנחנו אמנם טועים לפעמים, אבל רוב ההיסקים שלנו - כמו שטראמפ לא מכיר את המרצה שלנו ללוגיקה - הם נכונים; איך אפשר ליישב את הלוגיקה עם החשיבה שלנו?
-
-#### כימות
-
-!!! info ""
-	פגסוס הוא סוס מכונף
-	יש דבר כזה שהוא מכונף
-
-```
-Wp
-∃xWx
-```
-
-
-פגסוס הוא סוס עם כנפיים. אבל פגסוס לא קיים. אבל יש דבר מכונף. אז אנחנו מסכימים שפגסוס קיים אבל לא קיים. יש כל מיני [פתרונות מוצעים](/פילוסופיה/לשון/ראסל#האובייקט-הריק-של-מיינונג), אבל הם מצדיקים את השם הרע שיוצא לפילוסופיה. 
-
-הפתרון כרוך בהקשר - ברור לנו שפגסוס אמיתי במובן שהוא דבר שיש בראש שלנו, אבל לא *באמת* קיים בחוץ בעולם. אבל כמו שראינו, ברגע שנכנס הקשר, הלוגיקה מתפרקת.
-
-#### נוגדי-אפשרות
-<small>Counterpossibles</small>
-
-!!! info ""
-	אם הייתי מוצא דוגמה נגדית למשפט האחרון של פרמה, הייתי מפורסם.
-
-זה משפט אמיתי. אבל
-
-!!! info ""
-	אם הייתי מוצא דוגמה נגדית למשפט האחרון של פרמה, הירח היה עשוי מגבינה
-
-המשפט האחרון לא רק שקרי - *הוא לא יכול להיות נכון לעולם*; אין שום אפשרות כזו - היא נוגדת את חוקי הפיזיקה.
-
-
-#### דו-ערכיות
-
-אריסטו נותן לנו דוגמה - 
-
-!!! info ""
-	מחר יתקיים קרב ימי
-
-אנחנו לא יודעים אם מחר יתקיים קרב ימי. אנחנו מניחים שיש לו ערך אמת - כמו שלכל פסוק יש ערך אמת. אבל בעצם יש פה השלכה מטאפיזית מזעזעת - 
-
-<big><bold>דטרמיניזם</bold></big>
-
-
-רגע, *מה*? זה שזה נכון או לא נכון זה עיקרון סמנטי - אבל ש*זה* יגרור עיקרון מטאפיזי, כאילו 
-אמיתותו של הקרב הימי *כבר* קבועה מראש?
-
-
-יש גם את העניין של *מחר*. הלוגיקה שלנו צריכה לדעת "לאכול" היבטים טמפורליים - בזמן. אין חיה כזו בינתיים.
-
-![קרב ימי](/פילוסופיה/לוגיקה/battle.jpg)
-<small>קרב ימי. יתקיים מחר?</small>
-
-#### פרדוקסיים סמנטיים
-
-**פרדוקס סמנטי** הוא פרדוקס שקשור במונחי אמת, שקר, הוראה וכדומה. למשל - 
-
-!!! warning "המשפט הזה הוא שקר."
-
-אם המשפט הזה אמיתי, אז הוא שקרי, אז הוא אמיתי...
-
-זו *צרה צרורה*, אומר רע בדרמטיות, *קטסטרופה* - לא להאמין כמה קשה להיפטר מהדבר הזה.
-
-מה שלכאורה עולה מ**פרדוקס השקרן** הזה הוא שיש בעיה בערכי האמת שאנחנו מניחים - אמת ושקר - שמוציאים אחד את השני. מושג ה*אמת* נשמע מאוד מאוד חשוב; האתגר כאן הוא להציל את מושג האמת מסתירות ופרדוקסים - באמצעות תיאור הולם. 
-
-### תורת הקבוצות
-
-**תורת הקבוצות** היא תורה מתמטית שפיתח המתמטיקאי הגרמני [גאורג קאנטור](https://en.wikipedia.org/wiki/Georg_Cantor). 
-
-**קבוצה** היא אוסף של איברים. 
-
-#### סימון 
-
-נסמן קבוצה באות גדולה, ונמנה את האיברים בסוגריים מסולסלים.
-
-**פינגווינים**
-{ קיסרי, ג'נטו, אדלי ... } = P
-
-איברים יהיו אותיות קטנות באנגלית - 
-
-**P**
-{e, g, a}
-
-#### שייכות
-ושייכות בסימן השייכות - 
-
-`e ∈ P`
-
-!!! warning ""
-	קבוצות יהיו שוות אם ורק אם כל האיברים זהים - נאמר שA=P אם ורק אם לכל a:
-	`a ∈ A = a ∈ P`
-
-זוהי טענה חשובה פילוסופית!
-
-#### חלקיות
-
-A ⊆ P אם לכל a:
-
-`אם a ∈ B אז a ∈ P`
-
-נאמר שA **חלקי ממש** לP אם `A ⊆ P` *וגם* יש `a ∈ P` כך ש `a ∉ A`
-
-#### כלליות
-
-לפעמים נצא מנקודת ההנחה (הבעייתית!) שיש קבוצה אוניברסלית U - כלומר, הקבוצה של כל האיברים באשר הם.
-
-#### קבוצה משלימה
-
-עבור קבוצה שכוללת את כל האיברים *שאינם* שייכים לקבוצה, נגיד שהיא קבוצה *משלימה*. למשל, לא-פינגווינים - 
-
-`A = Pc`
-
-
-משמע A הוא כל מה שאינו פינגווינים.
-
-`Ac = { a | a ∉ A (a ∈ A)}`
-
-#### איחוד
-
-בהינתן A, P, נוכל לדבר על קבוצת האיחוד - פינגווינים ולא-פינגווינים - 
-
-`A ∪ P = { x | x ∈ A או x ∈ B }`
-
-#### חיתוך
-
-מנגד, קבוצת החיתוך היא מה שכוללת לא A ולא P (אם A היא קבוצת הסטודנטים - כל מה שלא סטודנט ולא פינגווין)
-
-`A ∩ B = { x | x ∈ A וגם x ∈ B }`
-
-#### קבוצה ריקה
-
-קבוצה בלי כלום.
-
-`Ø`
-
-#### חוקי דה-מורגן
-
-`(A ∪ B)^c^ ⊆ A^c∩B^c`
-
-זה מקביל לפסוק הבא מתחשיב הפסוקים:
-
-`∧~(p v q ) ≡ ~p ∧ ~q`
-
-`A^c ∩ B^c ⊆(A ∪ B)^c`
-
-(כאן הייתה הוכחה, אבל אני מאמין לרע)
-
-#### אבל למה?
-
-כי מתמטיקאים מאמינים שאובייקטים מתמטיים הם כולם קבוצות - דרך מסוימת לחשוב על הדברים. *מה הקשר?* זה מה שקאנטור הראה, אבל זה נוח גם לנו כפילוסופים - כל מה שיש במתמטיקה, מטאפיזית, הן קבוצות -  ולא צריך לריב על כל הישיים האחרים. 
-
-#### יחסים
-
-ביחסים, בניגוד לקבוצות, הסדר משנה - נסמן R כלהיות אבא של - 
-
-```
-R(b,a) 
-R(a,b)
-```
-
-מושיק אבא של איציק *ממש לא שווה* לאיציק אבא של מושיק.
-
-לכן היחס של R(b,a) הוא **זוג סדור**, שנסמן ב`<>`. כלומר, 
-
-```
-F(x,y) = {<a,b> | a הוא אבא של b}
-```
-
-נייצג את זה בתורת הקבוצות - 
-
-```
-<x,y> = ~{{x}, {x,y}}
-```
-
-
-אם `<a,b> = <c,d>`, אז `a=c, b=d`.
-
-
-!!! warning ""
-	אם a≠c אזי {a} ≠ {c}
-	אבל אז: {a} = { c,d }
-	אז בהכרח: a=c=d כי אלו קבוצות באותו הגודל
-	באופן דומה, b=d
-
-#### עקרון הקומפרהנציה
-
-על פניו, זהו רק שכתוב של תחשיב הפסוקים. הוא נושא את **עקרון הקופמרהנציזה** - *לכל תכונה P(x) יש קבוצה* - 
-
-{x | P(x)}
-
-
-[**ראסל**](/פילוסופיה/לשון/ראסל) זיהה בעייה. דמיינו שיש קבוצת ספלי תה[^4]. הקבוצה המשלימה - לא-ספלי-תה - אינה ספל תה, ולכן שייכת לעצמה.
-
-
-```
-R
-
-R = {x | x ∉ X}
-האם R ∈ R?
-```
-
-
-הדבר הזה מתנהג כמו [פרדוקס השקרן](#פרדוקסיים-סמנטיים), ובגללו תורת הקבוצות מורכבת בהרבה היום.
-
-!!! warning "הערה על סוגים של יחסים"
-	כזכור, יחס R הוא קבוצה של זוגות סדורים:
-	
-	`R = { <x,y> | x עומד ביחס Y עם R}`
-	
-	אפשר לחשוב על זה שכל הפריטים בR עומדים באותו יחס אחד עם השני.
-	למשל, *קרוב ל...* - אם Y קרוב לR וX קרוב לR אז X קרוב לY.
-
-	במצב כזה, היחס יהיה יחס **סימטרי**:
-	
-	אם `xRy -> yRx`
-
-	 מצב נוסף הוא יחס **רפלקסיבי** אם לכל X:
-	 
-	  `xRX`
-
-	- יחס R ייקרא **טרנזיטיבי** אם לכל x,y,z: 
-	
-	`אם xRy וגם yRz אז xRz`
-
-	(אם אני שוקל יותר מכלב, וכלב שוקל יותר מפינגווין, אני שוקל יותר מפינגווין).
-
-	יחס R ייקרא **סדרתי** אם לכל x יש y:
-	
-	`xRy`
-
-	(לכל מישהו יש מישהו שאוהב אותו, לכל ילד יש הורים).
-
-	זה האקדח במערכה הראשונה. נחזור לזה.
-
-
-## תחשיב הפסוקים (כפי שמעולם לא הכרתם אותו)
-
-רגע, כבר למדנו [תחשיב הפסוקים](/פילוסופיה/לוגיקה/פסוקים). למה חוזרים לזה עכשיו?
-
-בתחשיב יש *מלא* כללים. מי זוכר את כל זה? אולי זה חוטא ל[תער של אוקאם](/פילוסופיה/דת/חובה#התער-של-אוקאם), ואפשר לפשט את זה?
-
-אנחנו למדנו **דדוקציה טבעית**. למרבה הצער, אנחנו עדיין *לא* יודעים לעשות לוגיקה מודאלית (קרי: מתקדמת) בדדוקציה טבעית, אלא במערכת אחרת - **מערכת הילברט**, או **אקסיומטית**. 
-
-החדשות הטובות הן שאנחנו כבר יודעים את הלוגיקה, ויהיו לשיטה החדשה רק ארבע עקרונות. החדשות הרעות הם שהם נבזיים. החדשות הטובות שוב הן שאנחנו נרמה.
-
-
-### מרכיבי מערכת אקסיומטית
-
-1. כללי היסק
-
-	אלו החברים שאנחנו מכירים - מודוס פוננס וחבריו 
-	```
-	A -> B
-	A
-	---
-	B
-	```
-
-
-3. אקסיומות
-	
-	אמיתות בסיסיות שאפשר לכתוב בכל שלב בגזירה פורמאלית.
-
-	שלושת האקסיומות שלנו יהיו כאלו:
-```
-1. A -> ( B -> A )
-2. ( A -> ( B -> C )) -> (( A -> B ) -> (A -> C))
-3. ( ~B -> ~A ) -> ( A -> B )
-```
-
-!!! info ""
-	למה זה נכון? ככה! זה עובד; אלו טאוטולוגיות. זה הרבה פחות אינטואיטיבי מדדוקציה טבעית, אבל זה תופס - תסמכו על רע. 
-
-אלו לא לגמרי אקסיומות - הן יותר כמו *סכמות*.
-
-!!! success "[העשרה - Relevance Logic](https://plato.stanford.edu/entries/logic-relevance/)"
-
-### גזירות פורמאליות
-
-!!! danger "עכשיו השלב המגעיל!"
-
-נוכיח ש`A->A` ללא הנחות:
-
-```
-# B = A -> A
-1. A -> ((A -> A) -> A)                                     #Axiom 1
-2. ( A-> (( A -> A) -> A)) -> (A -> (A -> A)) -> (A -> A) ) #Axiom 2
-3. ( A -> ( A -> A) ) -> (A -> A)                           #MP 1,2
-4. A -> (A -> A)                                            #Axiom 1
-5. A -> A                                                   #MP 3,4
-```
-
-
-אבל רגע. מה זה בכלל גזירה פורמאלית?
-
-!!! info "גזירה פורמאלית"
-	נאמר שפסוק A גזיר\יכיח **מקבוצת** הנחות Γ במערכת הילברט ( Γ |-[^5] A) אם יש גזירה פורמלית - סדרת פסוקים מהצורה `A1, A2, A3...` כך שלכל פסוק `Ai` בסדרה אחת מהאפשרויות הבאות נכונה:
-	
-	1. `Ai` הוא אקסיומה
-	2. `Ai` הוא הנחה
-	3. `Ai` התקבל על ידי מודוס פוננס על שורות קודמות
-
-
-דוגמה נוספת - `A, ~A |- B` (*מסתירה נובע כל דבר*)
-
-```
-1. ~A                      #Assumption
-2. ~A -> (~B -> ~A)        #Axiom 1
-3. ~B -> ~A                # Modus Ponens 1,2
-4. (~B -> ~A) -> (A -> B)  #Axiom 3
-5. A -> B                  #MP 3,4
-6. A                       #Assumption
-7. B                       #MP 5,6
-```
-
-
-!!! success "עכשיו קיצורי דרך!"
-
-
-## משפט הדדוקציה
-
-!!! info "משפט הדדוקציה"
-	`Γ  ∪ {A} ⊢ B` אם ורק אם `Γ ⊢ A-> B`
-
-דוגמה:
-
-`A ⊢ A` ולכן לפי משפט הדדוקציה
-` ⊢ A -> A`
-
-
-דוגמה שנייה: נוכיח
-
-`{ A -> B, B -> C } |- A -> C`
-
-לפי משפט הדדוקציה מספיק להראות:
-
-`{ A-> B, B-> C, A} |- C`
-
-```
-1. A      #Assumption
-2. A -> B #Assumption
-3. B      #MP 1,2
-4. B -> C #Assumption
-5. C      # MP 3,4
-```
-
-
-למה משפט הדדוקציה נכון?
-
-בכיוון הראשון, נניח
-
-`Γ |- A-> B`
-
-לכן, גם
-
-`Γ ∪ {A} |- A -> B`
-
-כמו כן,
-
-`Γ ∪ {A} |- A`
-
-(זו הנחה).
-
-וע"י MP נקבל:
-
-`Γ ∪ {A} + B`
-
-כנדרש.
-
-בכיוון השני נתון
-
-`Γ ∪ {A} + B`
-
-ונוכיח
-`Γ |- A -> B`
-
-כבר הוכחנו ש `A, ~A |- B` - עכשיו נבנה הוכחה עבור 
-
-`~A |- A-> B`
-
-```
-1. ~A -> (A -> ~A)                              # Axiom 1
-2. ~A                                           # Assumption
-3. A -> ~A                                      # MP 1,2
-4. R                                            # Axiom 1 (marking)
-5. R -> (A -> R)                                # Axiom 1
-6. A -> R                                       # MP 4,5
-7. (A -> B) -> ((A -> ~A) -> (A -> (~B -> ~A))  # Axiom 2
-8. (A -> ~A) -> (A -> (~B -> A))                # MP
-9. A -> ~A                                      # 3.
-10. A -> (~B -> ~A)                             # MP
-```
-
-
-וכו' וכו'.
-
-## משפט השלילה
-
-!!! info "משפט השלילה"
-	אם `Γ ∪ {~A}` לא עקבית (מגיעה לסתירה), אז `Γ |- A`.
-
-נראה ש: 
-`~~A |- A`
-
-לפי משפט ההוכחה בשלילה, מספיק להראות שהקבוצה `{~~A, ~A}` לא עקבית. וזה ברור.
-
-**הוכחת משפט ההוכחה בשלילה**: 
-
-נניח `Γ ∪ {~A}` לא עקבית - כלומר אפשר להוכיח ממנה כל פסוק.
-
-תהי P אקסיומה כלשהי. אזי: `Γ ∪ {~A} |- ~P`
-
-לפי משפט הדדוקציה:
-
-`Γ ∪ ~A -> ~P`
-
-כמו כן:
-
-`Γ |- (~A -> P) -> (P -> A)` (אקסיומה 3)
-
-MP:
-
-`Γ |- P -> A`
-
-אבל
-
-`Γ |- P`
-
-ולכן MP נותן `Γ |- A` כמו שרצינו.
-
-### תחביר וסמנטיקה
-
-**תחביר** (סינטקס) הוא הכללים הטכניים שקובעים מהו פסוק וכן מתי אפשר להוכיח פסוק מסוים A מסט הנחות Γ (Γ |- A).
-
-**סמנטיקה** היא תורת משמעות. מבחינתו, משמעותו של פסוק היא תנאי האמת שלו - מתי הוא אמיתי ומתי הוא שקרי. אפשר לעשות זאת עם כלים כמו טבלאות אמת - 
-
-| A   | ~ A |
-| --- | --- |
-| T   | F   |
-| F   | T   |
-
-| A   | B   | A -> B |
-| --- | --- | ------ |
-| T   | T   | T      |
-| F   | T   | T      |
-| T   | F   | F      |
-| F   | F   | T      |
-
-
-טיעון מקבוצת הנחות  Γ למסקנה A תקף אם בטבלת האמת אין שורה בה כל איברי Γ אמיתיים אבל A שקרי.
-
-Γ |=[^6] A
-
-מערכת הוכחה תיקרא **נאותה** אם `Γ |- A` אז `Γ |= A`.
-
-לעומת זאת, מערכת הוכחה תיקרא **שלמה** אם `Γ |= A` אז  `Γ |- A`. זה לא דבר קל - זה אומר שאם טבלאות האמת תקינות (אין מצב שבו כל ההנחות נכונות והמסקנה שקרית), *בהכרח* תהיה הוכחה כזו במערכת, מורכבת ככל שתהיה.
-
-
-
-
-
-[^1]: ר' גם - [ויטגנשטיין](/פילוסופיה/דת/שפה#ויטגנשטיין).
-[^2]: זכרו, אנחנו לא מערבים כרגע זמן - אז אין דברים כמו *אם הבקבוק מלא עכשיו*...
-[^3]: ר' גם [חוק הסתירה האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה).
-[^4]: ראסל היה בריטי.
-[^5]: סימן ה"יכיח" (בר הוכחה). המציא אותו [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה).
-[^6]: סימן ה"מוכח" (בדקנו את היכיח, והוא באמת הוכיח).

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md

@@ -0,0 +1,596 @@
+title: לוגיקה מתקדמת
+
+!!! info "חומר הקורס"
+	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55543), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2865244)
+
+## תוכן העניינים
+
+#### 1. [מבוא]()
+
+#### 2. [לוגיקה מודאלית](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית)
+
+#### 3. [מודלי קריפקה](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה)
+
+
+## מושגי יסוד
+
+למדנו ב[לוגיקה](/פילוסופיה/לוגיקה) ש -
+
+**טענות** - אמירות שניתן לקבוע כאמת או שקר 
+
+**טיעון** - אוסף של טענות ומסקנה
+
+**תקפות** - *אם כל ההנחות אמיתיות, המסקנה בהכרח אמיתית*
+
+
+אבל בעצם, *לא נכון*[^1].
+
+העקרונות, ההצרנות, והכללים הללו *פשוט לא תופסים* את הדרך שבה אנחנו חושבים ברוב המקרים.
+
+אולי אם נפתח את הכלים הלוגיים הללו, נוכל ללכוד בצורה טובה יותר את האופן שבו אנחנו חושבים.
+
+### למה זה לא עובד?
+
+#### הכרח
+
+נניח ויש לי כאן בקבוק. הוא יכול להיות מלא, או ריק.
+
+!!! info ""
+	1. אם הבקבוק מלא, אז הוא **בהכרח** לא ריק
+	2. הבקבוק מלא
+	3. הבקבוק **בהכרח** לא ריק	
+
+```
+1. F > E
+2. F
+3. ~E
+```
+
+האמנם? אם הבקבוק מלא יש *הכרח* מטאפיזי שהוא יהיה לא ריק? הבקבוק לעולם לא יכול להיות ריק, כחוק טבע? כנראה שלא - הבקבוק *יכול* להיות ריק[^2].
+
+ואיפה הבעיה? המילה **בהכרח**.
+
+האם נוכל לוותר בהכרח? בפילוספיה, כנראה שלא. זכרו את ההגדרה של תקפות - אם הטיעון תקף, המסקנה *בהכרח* אמיתית. 
+
+הלוגיקה שלמדנו עד כה לא יודעת לאכול את עניין ה*הכרח*. מה עושים? זה הרבה יותר מורכב ממה שנדמה לנו - חלק מהבעיות האלו היו פתוחות עשורים שלמים!
+
+#### תנאי
+
+!!! info ""
+	אם יש יותר מ70 אנשים בחדר הזה, אז יורד גשם
+
+
+לפני ששטפו לנו את המוח בתואר, כולנו הבנו שזה לא נכון. אבל מבחינה לוגית, זה תקף, וכולנו החלטנו שזה דווקא כן נכון. 
+
+| A   | B   | A > B |
+| --- | --- | ----- |
+| T   | T   | T     |
+| F   | T   | T     |
+| T   | F   | F     |
+| F   | F   | T     |
+ 
+אבל ברור לנו שזה לא נכון - חייב להיות איזשהו קשר *תוכני* בין הטענות, בלי קשר למה שאומרת טבלת האמת. יש סיבות לכך שדרשנו את זה, אבל עדיין יש כאן בעיה.
+
+#### משפטי תנאי נוגדי מציאות
+
+!!! info ""
+	אם טראמפ לא היה מנצח את מערכת הבחירות, אז בוש היה מנצח.
+
+אמיתי? לא. בוש לא התמודד מול טראמפ. אבל - 
+!!! info ""
+	אם טראמפ לא היה מנצח את מערכת הבחירות, אז האריס הייתה מנצחת.
+
+לוגית, המבנה זהה. אבל אחד נוגד מציאות והשני לא - ואנחנו מדברים ככה כל הזמן; איך נפלה ביניהם בכלים לוגיים?
+
+!!! success ""
+	לדוגמאות נוספות - [Vann McGee's Counterexample to Modus Ponens](https://www.jstor.org/stable/4320663)
+
+
+#### מסתירה נובע כל דבר
+
+*אם ההנחות נכונות, אז המסקנה בהכרח אמיתית*. אם ההנחה שלי נכונה, המסקנה *לא יכולה לסתור אותה*. אז מסתירות נובע כל דבר[^3], אחלה. אבל, *לא נכון* - אנחנו לא חושבים ככה; חייב להיות קשר תוכני!
+
+#### תואר הפועל
+
+!!! info ""
+	1. יוסי רץ במהירות
+	2. יוסי רץ
+
+```
+1. Qy
+2. Ry
+```
+
+מפרדיקט אחד נובע פרידקט אחר - מבחינת הלוגיקה, זה **לא נכון**, אבל *ברור* שאם יוסי רץ במהירות, יוסי רץ; אנחנו מסיקים ככה כל הזמן, ובצדק.
+
+#### הקשרים מכוונים
+<small>קונטסקטים אינטציונליים</small>
+
+```
+a = b
+pa
+---
+pb
+```
+
+!!! info ""
+	1. טראמפ יודע שהמורה בקורס בלוגיקה הוא המורה בקורס בלוגיקה
+	2. מורה הקורס בלוגיקה הוא אני (רע גולן)
+	3. טראמפ יודע שהמורה בקורס בלוגיקה הוא רע גולן
+
+מממ, לא. 
+
+![Trump](/פילוסופיה/לוגיקה/trump.jpg)
+<small>טראמפ לומד לוגיקה (בינה מלאכותית). לא סביר.</small>
+
+
+
+אי אפשר לוותר על הקשרים מכוונים כמו *יודע ש*, *מאמין ש*, וכדומה. אבל ברגע שגוררים אותם פנימה, הלוגיקה מתפרקת.
+
+אנחנו אמנם טועים לפעמים, אבל רוב ההיסקים שלנו - כמו שטראמפ לא מכיר את המרצה שלנו ללוגיקה - הם נכונים; איך אפשר ליישב את הלוגיקה עם החשיבה שלנו?
+
+#### כימות
+
+!!! info ""
+	פגסוס הוא סוס מכונף
+	יש דבר כזה שהוא מכונף
+
+```
+Wp
+∃xWx
+```
+
+
+פגסוס הוא סוס עם כנפיים. אבל פגסוס לא קיים. אבל יש דבר מכונף. אז אנחנו מסכימים שפגסוס קיים אבל לא קיים. יש כל מיני [פתרונות מוצעים](/פילוסופיה/לשון/ראסל#האובייקט-הריק-של-מיינונג), אבל הם מצדיקים את השם הרע שיוצא לפילוסופיה. 
+
+הפתרון כרוך בהקשר - ברור לנו שפגסוס אמיתי במובן שהוא דבר שיש בראש שלנו, אבל לא *באמת* קיים בחוץ בעולם. אבל כמו שראינו, ברגע שנכנס הקשר, הלוגיקה מתפרקת.
+
+#### נוגדי-אפשרות
+<small>Counterpossibles</small>
+
+!!! info ""
+	אם הייתי מוצא דוגמה נגדית למשפט האחרון של פרמה, הייתי מפורסם.
+
+זה משפט אמיתי. אבל
+
+!!! info ""
+	אם הייתי מוצא דוגמה נגדית למשפט האחרון של פרמה, הירח היה עשוי מגבינה
+
+המשפט האחרון לא רק שקרי - *הוא לא יכול להיות נכון לעולם*; אין שום אפשרות כזו - היא נוגדת את חוקי הפיזיקה.
+
+
+#### דו-ערכיות
+
+אריסטו נותן לנו דוגמה - 
+
+!!! info ""
+	מחר יתקיים קרב ימי
+
+אנחנו לא יודעים אם מחר יתקיים קרב ימי. אנחנו מניחים שיש לו ערך אמת - כמו שלכל פסוק יש ערך אמת. אבל בעצם יש פה השלכה מטאפיזית מזעזעת - 
+
+<big><bold>דטרמיניזם</bold></big>
+
+
+רגע, *מה*? זה שזה נכון או לא נכון זה עיקרון סמנטי - אבל ש*זה* יגרור עיקרון מטאפיזי, כאילו 
+אמיתותו של הקרב הימי *כבר* קבועה מראש?
+
+
+יש גם את העניין של *מחר*. הלוגיקה שלנו צריכה לדעת "לאכול" היבטים טמפורליים - בזמן. אין חיה כזו בינתיים.
+
+![קרב ימי](/פילוסופיה/לוגיקה/battle.jpg)
+<small>קרב ימי. יתקיים מחר?</small>
+
+#### פרדוקסיים סמנטיים
+
+**פרדוקס סמנטי** הוא פרדוקס שקשור במונחי אמת, שקר, הוראה וכדומה. למשל - 
+
+!!! warning "המשפט הזה הוא שקר."
+
+אם המשפט הזה אמיתי, אז הוא שקרי, אז הוא אמיתי...
+
+זו *צרה צרורה*, אומר רע בדרמטיות, *קטסטרופה* - לא להאמין כמה קשה להיפטר מהדבר הזה.
+
+מה שלכאורה עולה מ**פרדוקס השקרן** הזה הוא שיש בעיה בערכי האמת שאנחנו מניחים - אמת ושקר - שמוציאים אחד את השני. מושג ה*אמת* נשמע מאוד מאוד חשוב; האתגר כאן הוא להציל את מושג האמת מסתירות ופרדוקסים - באמצעות תיאור הולם. 
+
+### תורת הקבוצות
+
+**תורת הקבוצות** היא תורה מתמטית שפיתח המתמטיקאי הגרמני [גאורג קאנטור](https://en.wikipedia.org/wiki/Georg_Cantor). 
+
+**קבוצה** היא אוסף של איברים. 
+
+#### סימון 
+
+נסמן קבוצה באות גדולה, ונמנה את האיברים בסוגריים מסולסלים.
+
+**פינגווינים**
+{ קיסרי, ג'נטו, אדלי ... } = P
+
+איברים יהיו אותיות קטנות באנגלית - 
+
+**P**
+{e, g, a}
+
+#### שייכות
+ושייכות בסימן השייכות - 
+
+`e ∈ P`
+
+!!! warning ""
+	קבוצות יהיו שוות אם ורק אם כל האיברים זהים - נאמר שA=P אם ורק אם לכל a:
+	`a ∈ A = a ∈ P`
+
+זוהי טענה חשובה פילוסופית!
+
+#### חלקיות
+
+A ⊆ P אם לכל a:
+
+`אם a ∈ B אז a ∈ P`
+
+נאמר שA **חלקי ממש** לP אם `A ⊆ P` *וגם* יש `a ∈ P` כך ש `a ∉ A`
+
+#### כלליות
+
+לפעמים נצא מנקודת ההנחה (הבעייתית!) שיש קבוצה אוניברסלית U - כלומר, הקבוצה של כל האיברים באשר הם.
+
+#### קבוצה משלימה
+
+עבור קבוצה שכוללת את כל האיברים *שאינם* שייכים לקבוצה, נגיד שהיא קבוצה *משלימה*. למשל, לא-פינגווינים - 
+
+`A = Pc`
+
+
+משמע A הוא כל מה שאינו פינגווינים.
+
+`Ac = { a | a ∉ A (a ∈ A)}`
+
+#### איחוד
+
+בהינתן A, P, נוכל לדבר על קבוצת האיחוד - פינגווינים ולא-פינגווינים - 
+
+`A ∪ P = { x | x ∈ A או x ∈ B }`
+
+#### חיתוך
+
+מנגד, קבוצת החיתוך היא מה שכוללת לא A ולא P (אם A היא קבוצת הסטודנטים - כל מה שלא סטודנט ולא פינגווין)
+
+`A ∩ B = { x | x ∈ A וגם x ∈ B }`
+
+#### קבוצה ריקה
+
+קבוצה בלי כלום.
+
+`Ø`
+
+#### חוקי דה-מורגן
+
+`(A ∪ B)^c^ ⊆ A^c∩B^c`
+
+זה מקביל לפסוק הבא מתחשיב הפסוקים:
+
+`∧~(p v q ) ≡ ~p ∧ ~q`
+
+`A^c ∩ B^c ⊆(A ∪ B)^c`
+
+(כאן הייתה הוכחה, אבל אני מאמין לרע)
+
+#### אבל למה?
+
+כי מתמטיקאים מאמינים שאובייקטים מתמטיים הם כולם קבוצות - דרך מסוימת לחשוב על הדברים. *מה הקשר?* זה מה שקאנטור הראה, אבל זה נוח גם לנו כפילוסופים - כל מה שיש במתמטיקה, מטאפיזית, הן קבוצות -  ולא צריך לריב על כל הישיים האחרים. 
+
+#### יחסים
+
+ביחסים, בניגוד לקבוצות, הסדר משנה - נסמן R כלהיות אבא של - 
+
+```
+R(b,a) 
+R(a,b)
+```
+
+מושיק אבא של איציק *ממש לא שווה* לאיציק אבא של מושיק.
+
+לכן היחס של R(b,a) הוא **זוג סדור**, שנסמן ב`<>`. כלומר, 
+
+```
+F(x,y) = {<a,b> | a הוא אבא של b}
+```
+
+נייצג את זה בתורת הקבוצות - 
+
+```
+<x,y> = ~{{x}, {x,y}}
+```
+
+
+אם `<a,b> = <c,d>`, אז `a=c, b=d`.
+
+
+!!! warning ""
+	אם a≠c אזי {a} ≠ {c}
+	אבל אז: {a} = { c,d }
+	אז בהכרח: a=c=d כי אלו קבוצות באותו הגודל
+	באופן דומה, b=d
+
+#### עקרון הקומפרהנציה
+
+על פניו, זהו רק שכתוב של תחשיב הפסוקים. הוא נושא את **עקרון הקופמרהנציזה** - *לכל תכונה P(x) יש קבוצה* - 
+
+{x | P(x)}
+
+
+[**ראסל**](/פילוסופיה/לשון/ראסל) זיהה בעייה. דמיינו שיש קבוצת ספלי תה[^4]. הקבוצה המשלימה - לא-ספלי-תה - אינה ספל תה, ולכן שייכת לעצמה.
+
+
+```
+R
+
+R = {x | x ∉ X}
+האם R ∈ R?
+```
+
+
+הדבר הזה מתנהג כמו [פרדוקס השקרן](#פרדוקסיים-סמנטיים), ובגללו תורת הקבוצות מורכבת בהרבה היום.
+
+!!! warning "הערה על סוגים של יחסים"
+	כזכור, יחס R הוא קבוצה של זוגות סדורים:
+	
+	`R = { <x,y> | x עומד ביחס Y עם R}`
+	
+	אפשר לחשוב על זה שכל הפריטים בR עומדים באותו יחס אחד עם השני.
+	למשל, *קרוב ל...* - אם Y קרוב לR וX קרוב לR אז X קרוב לY.
+
+	במצב כזה, היחס יהיה יחס **סימטרי**:
+	
+	אם `xRy -> yRx`
+
+	 מצב נוסף הוא יחס **רפלקסיבי** אם לכל X:
+	 
+	  `xRX`
+
+	- יחס R ייקרא **טרנזיטיבי** אם לכל x,y,z: 
+	
+	`אם xRy וגם yRz אז xRz`
+
+	(אם אני שוקל יותר מכלב, וכלב שוקל יותר מפינגווין, אני שוקל יותר מפינגווין).
+
+	יחס R ייקרא **סדרתי** אם לכל x יש y:
+	
+	`xRy`
+
+	(לכל מישהו יש מישהו שאוהב אותו, לכל ילד יש הורים).
+
+	זה האקדח במערכה הראשונה. נחזור לזה.
+
+
+## תחשיב הפסוקים (כפי שמעולם לא הכרתם אותו)
+
+רגע, כבר למדנו [תחשיב הפסוקים](/פילוסופיה/לוגיקה/פסוקים). למה חוזרים לזה עכשיו?
+
+בתחשיב יש *מלא* כללים. מי זוכר את כל זה? אולי זה חוטא ל[תער של אוקאם](/פילוסופיה/דת/חובה#התער-של-אוקאם), ואפשר לפשט את זה?
+
+אנחנו למדנו **דדוקציה טבעית**. למרבה הצער, אנחנו עדיין *לא* יודעים לעשות לוגיקה מודאלית (קרי: מתקדמת) בדדוקציה טבעית, אלא במערכת אחרת - **מערכת הילברט**, או **אקסיומטית**. 
+
+החדשות הטובות הן שאנחנו כבר יודעים את הלוגיקה, ויהיו לשיטה החדשה רק ארבע עקרונות. החדשות הרעות הם שהם נבזיים. החדשות הטובות שוב הן שאנחנו נרמה.
+
+
+### מרכיבי מערכת אקסיומטית
+
+1. כללי היסק
+
+	אלו החברים שאנחנו מכירים - מודוס פוננס וחבריו 
+	```
+	A -> B
+	A
+	---
+	B
+	```
+
+
+3. אקסיומות
+	
+	אמיתות בסיסיות שאפשר לכתוב בכל שלב בגזירה פורמאלית.
+
+	שלושת האקסיומות שלנו יהיו כאלו:
+```
+1. A -> ( B -> A )
+2. ( A -> ( B -> C )) -> (( A -> B ) -> (A -> C))
+3. ( ~B -> ~A ) -> ( A -> B )
+```
+
+!!! info ""
+	למה זה נכון? ככה! זה עובד; אלו טאוטולוגיות. זה הרבה פחות אינטואיטיבי מדדוקציה טבעית, אבל זה תופס - תסמכו על רע. 
+
+אלו לא לגמרי אקסיומות - הן יותר כמו *סכמות*.
+
+!!! success "[העשרה - Relevance Logic](https://plato.stanford.edu/entries/logic-relevance/)"
+
+### גזירות פורמאליות
+
+!!! danger "עכשיו השלב המגעיל!"
+
+נוכיח ש`A->A` ללא הנחות:
+
+```
+# B = A -> A
+1. A -> ((A -> A) -> A)                                     #Axiom 1
+2. ( A-> (( A -> A) -> A)) -> (A -> (A -> A)) -> (A -> A) ) #Axiom 2
+3. ( A -> ( A -> A) ) -> (A -> A)                           #MP 1,2
+4. A -> (A -> A)                                            #Axiom 1
+5. A -> A                                                   #MP 3,4
+```
+
+
+אבל רגע. מה זה בכלל גזירה פורמאלית?
+
+!!! info "גזירה פורמאלית"
+	נאמר שפסוק A גזיר\יכיח **מקבוצת** הנחות Γ במערכת הילברט ( Γ |-[^5] A) אם יש גזירה פורמלית - סדרת פסוקים מהצורה `A1, A2, A3...` כך שלכל פסוק `Ai` בסדרה אחת מהאפשרויות הבאות נכונה:
+	
+	1. `Ai` הוא אקסיומה
+	2. `Ai` הוא הנחה
+	3. `Ai` התקבל על ידי מודוס פוננס על שורות קודמות
+
+
+דוגמה נוספת - `A, ~A |- B` (*מסתירה נובע כל דבר*)
+
+```
+1. ~A                      #Assumption
+2. ~A -> (~B -> ~A)        #Axiom 1
+3. ~B -> ~A                # Modus Ponens 1,2
+4. (~B -> ~A) -> (A -> B)  #Axiom 3
+5. A -> B                  #MP 3,4
+6. A                       #Assumption
+7. B                       #MP 5,6
+```
+
+
+!!! success "עכשיו קיצורי דרך!"
+
+
+## משפט הדדוקציה
+
+!!! info "משפט הדדוקציה"
+	`Γ  ∪ {A} ⊢ B` אם ורק אם `Γ ⊢ A-> B`
+
+דוגמה:
+
+`A ⊢ A` ולכן לפי משפט הדדוקציה
+` ⊢ A -> A`
+
+
+דוגמה שנייה: נוכיח
+
+`{ A -> B, B -> C } |- A -> C`
+
+לפי משפט הדדוקציה מספיק להראות:
+
+`{ A-> B, B-> C, A} |- C`
+
+```
+1. A      #Assumption
+2. A -> B #Assumption
+3. B      #MP 1,2
+4. B -> C #Assumption
+5. C      # MP 3,4
+```
+
+
+למה משפט הדדוקציה נכון?
+
+בכיוון הראשון, נניח
+
+`Γ |- A-> B`
+
+לכן, גם
+
+`Γ ∪ {A} |- A -> B`
+
+כמו כן,
+
+`Γ ∪ {A} |- A`
+
+(זו הנחה).
+
+וע"י MP נקבל:
+
+`Γ ∪ {A} + B`
+
+כנדרש.
+
+בכיוון השני נתון
+
+`Γ ∪ {A} + B`
+
+ונוכיח
+`Γ |- A -> B`
+
+כבר הוכחנו ש `A, ~A |- B` - עכשיו נבנה הוכחה עבור 
+
+`~A |- A-> B`
+
+```
+1. ~A -> (A -> ~A)                              # Axiom 1
+2. ~A                                           # Assumption
+3. A -> ~A                                      # MP 1,2
+4. R                                            # Axiom 1 (marking)
+5. R -> (A -> R)                                # Axiom 1
+6. A -> R                                       # MP 4,5
+7. (A -> B) -> ((A -> ~A) -> (A -> (~B -> ~A))  # Axiom 2
+8. (A -> ~A) -> (A -> (~B -> A))                # MP
+9. A -> ~A                                      # 3.
+10. A -> (~B -> ~A)                             # MP
+```
+
+
+וכו' וכו'.
+
+## משפט השלילה
+
+!!! info "משפט השלילה"
+	אם `Γ ∪ {~A}` לא עקבית (מגיעה לסתירה), אז `Γ |- A`.
+
+נראה ש: 
+`~~A |- A`
+
+לפי משפט ההוכחה בשלילה, מספיק להראות שהקבוצה `{~~A, ~A}` לא עקבית. וזה ברור.
+
+**הוכחת משפט ההוכחה בשלילה**: 
+
+נניח `Γ ∪ {~A}` לא עקבית - כלומר אפשר להוכיח ממנה כל פסוק.
+
+תהי P אקסיומה כלשהי. אזי: `Γ ∪ {~A} |- ~P`
+
+לפי משפט הדדוקציה:
+
+`Γ ∪ ~A -> ~P`
+
+כמו כן:
+
+`Γ |- (~A -> P) -> (P -> A)` (אקסיומה 3)
+
+MP:
+
+`Γ |- P -> A`
+
+אבל
+
+`Γ |- P`
+
+ולכן MP נותן `Γ |- A` כמו שרצינו.
+
+### תחביר וסמנטיקה
+
+**תחביר** (סינטקס) הוא הכללים הטכניים שקובעים מהו פסוק וכן מתי אפשר להוכיח פסוק מסוים A מסט הנחות Γ (Γ |- A).
+
+**סמנטיקה** היא תורת משמעות. מבחינתו, משמעותו של פסוק היא תנאי האמת שלו - מתי הוא אמיתי ומתי הוא שקרי. אפשר לעשות זאת עם כלים כמו טבלאות אמת - 
+
+| A   | ~ A |
+| --- | --- |
+| T   | F   |
+| F   | T   |
+
+| A   | B   | A -> B |
+| --- | --- | ------ |
+| T   | T   | T      |
+| F   | T   | T      |
+| T   | F   | F      |
+| F   | F   | T      |
+
+
+טיעון מקבוצת הנחות  Γ למסקנה A תקף אם בטבלת האמת אין שורה בה כל איברי Γ אמיתיים אבל A שקרי.
+
+Γ |=[^6] A
+
+מערכת הוכחה תיקרא **נאותה** אם `Γ |- A` אז `Γ |= A`.
+
+לעומת זאת, מערכת הוכחה תיקרא **שלמה** אם `Γ |= A` אז  `Γ |- A`. זה לא דבר קל - זה אומר שאם טבלאות האמת תקינות (אין מצב שבו כל ההנחות נכונות והמסקנה שקרית), *בהכרח* תהיה הוכחה כזו במערכת, מורכבת ככל שתהיה.
+
+
+
+
+
+[^1]: ר' גם - [ויטגנשטיין](/פילוסופיה/דת/שפה#ויטגנשטיין).
+[^2]: זכרו, אנחנו לא מערבים כרגע זמן - אז אין דברים כמו *אם הבקבוק מלא עכשיו*...
+[^3]: ר' גם [חוק הסתירה האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה).
+[^4]: ראסל היה בריטי.
+[^5]: סימן ה"יכיח" (בר הוכחה). המציא אותו [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה).
+[^6]: סימן ה"מוכח" (בדקנו את היכיח, והוא באמת הוכיח).

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית.md

@@ -1,4 +1,3 @@
-title: לוגיקה מודאלית
 
 **לוגיקה מודאלית** היא לוגיקה שעוסקת במונחי ה**אפשרות** (◇) וה**הכרח** (□) - מה שעוסקים בו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה).
 
@@ -336,111 +335,13 @@ v(W, A->B) = T if (v(W,A) = F or v(W,B) = F)
 v(W,□A) = T if for ALL w`∈W v(w`,A) = T
 ```
 
-אבל את הבעיה האחרונה לא הצליח קארנפ לפתור, ונשלח לתהום הנשייה. ואז, הגיע קריפקה.
+אבל את הבעיה האחרונה לא הצליח קארנפ לפתור, ונשלח לתהום הנשייה. ואז, הגיע [קריפקה](./קריפקה).
 
 
-### הסמנטיקה של קריפקה
-
-סול קריפקה היה מגדולי הלוגיקנים בכל הזמנים. תרומתו הגדולה, אולי הגדולה ביותר, הגיעה בגיל 15.
-
-רע לובש ז'קט. האם *אפשרי* עבורו לפשוט אותו? כן. רע פושט את הז'קט. האם *עכשיו* אפשרי עבורו לפשוט את הז'קט? *לא*; קריפקה אומר שאפשרות הוא מושג **יחסי**.
-
-```
-P = Wearing a jacket
-Q - Taking of the jacket
-
-Situaion 1: Wearing the jacket
-P = T
-Q = F
-
-◇Q = T
-
-Situation 2: 
-P = F
-Q = T
-
-◇Q = F
-
-```
-
-כלומר, מצב 2 **נגיש** (accessible) ממצב 1, אבל לא כל הדברים ממצב 1 נגישים ממצב 2.
-
-!!! info "הגדרה"
-	**מודל קריפקה** הוא רביעיה `Μ = <W, @, v, R>` (הוספנו `R`) כאשר:
-	
-	W - קבוצה של עולמות אפשריים
-	
-	@ ∈ W - העולם הממשי
-	
-	R - יחס נגישות (בינארי) בין עולמות אפשריים:
-	
-	w\`Rw - W\` נגיש לW
-	
-	V - פונקציית הערכה. 
-	
-	v(w,P) - הערך של P בעולם W.
-	
-	v(W, ~A), v(W, A-> B) - כמו במודלי קארנפ
-	
-	 v(w,□A) = T אם לכל w\` ∈ W כך ש wRw\`: v(w\`,A) = T
-	 
-	  v(w,◇A) = T אם יש w\` ∈ W כך ש wRw\`: v(w\`,A) = T
-
-
-לכל מודל קריפקה M: 
-`M ⊨ □ (A -> B) -> (□A -> □B)` (אקסיומה K)
-כלומר,
-
-`v(@,K) = T`
-
-הוכחה: 
-
-נניח בשלילה שיש מודל M כך ש `Μ ⊭ Κ`
-
-כלומר, 
-`v(@,K) = F`
-
-לכן, 
-
-```
-v(@, □( Α -> Β)) = Τ
-v(@, □Α -> □Β) = F
-``` 
-
-	1. `v(@, □( Α -> Β)) = Τ` ולכן לכל w∈ W כך ש @Rw:
-	
-	`v(w, A-> B) = T` 
-	כלומר, בעולם @, A הכרחי
-
-2. `v(w, □A) = T` ולכן לכל w∈ W כך ש  @Rw:
-
-	`v(w, B) = T`
-	כלומר, בעולם @, בהכרח B שקרי
-
-מ1 ו2 נובע:
-
-v(@, □B) = T - בסתירה להנחה.
-
----
-!!! info "הגדרה"
-	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות רפלקסיבי מתקיים: `Μ ⊨  Τ`
-
-
-(כאן הייתה הוכחה, והתעצלתי)
-
-
-!!! info "הגדרה"
-	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות סדרתי מתקיים: `Μ ⊨ D`
-
-
-
-!!! info "הגדרה"
-	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות טרנזיטיבי מתקיים `M ⊨S4` (האקסיומה, לא המערכת).
-
 
 
 [^1]: לפי אריסטו, יש רק דבר אחד כזה, והוא האל.
 [^2]: זהו כשל לוגי נפוץ אצלנו - אנחנו נוטים לחשוב על משפטי תנאי (אם ככה אז ככה) כהכרחיים, כמו בהצרנה הזו - כשלמעשה יש הרבה מקרים שיש תנאי בלי ההכרח (A -> B) ולא □(A -> B).
 [^3]: על שם קריפקי.
 [^4]: מ[ויטגנשטיין](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין).
-[^5]: מ[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ).
+[^5]: מ[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ).

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה.md

@@ -0,0 +1,196 @@
+title: מודלי קריפקה
+
+
+סול קריפקה היה מגדולי הלוגיקנים בכל הזמנים. תרומתו הגדולה, אולי הגדולה ביותר, הגיעה בגיל 15.
+
+רע לובש ז'קט. האם *אפשרי* עבורו לפשוט אותו? כן. רע פושט את הז'קט. האם *עכשיו* אפשרי עבורו לפשוט את הז'קט? *לא*; קריפקה אומר שאפשרות הוא מושג **יחסי**.
+
+```
+P = Wearing a jacket
+Q - Taking of the jacket
+
+Situaion 1: Wearing the jacket
+P = T
+Q = F
+
+◇Q = T
+
+Situation 2: 
+P = F
+Q = T
+
+◇Q = F
+
+```
+
+כלומר, מצב 2 **נגיש** (accessible) ממצב 1, אבל לא כל הדברים ממצב 1 נגישים ממצב 2.
+
+!!! info "הגדרה"
+	**מודל קריפקה** הוא רביעיה סדורה:
+	
+		`Μ = <W, @, v, R>`
+		
+	 (הוספנו `R`) כאשר:
+	
+	W - קבוצה של עולמות אפשריים
+	
+	@ ∈ W - העולם הממשי
+	
+	R - יחס נגישות (בינארי) בין עולמות אפשריים:
+	
+		wRw 
+	
+	 משמע W נגיש ל W
+
+	V - פונקציית הערכה. 
+	
+	v(w,P) - הערך של P בעולם W.
+	
+	v(W, ~A), v(W, A-> B) - כמו במודלי קארנפ
+	
+		 v(w,□A) = T אם לכל w ∈ W כך ש wRw: v(w,A) = T
+	 
+		  v(w,◇A) = T אם יש w ∈ W כך ש wRw: v(w,A) = T
+
+
+לכל מודל קריפקה M: 
+`M ⊨ □ (A -> B) -> (□A -> □B)` (אקסיומה K)
+כלומר,
+
+`v(@,K) = T`
+
+הוכחה: 
+
+נניח בשלילה שיש מודל M כך ש `Μ ⊭ Κ`
+
+כלומר, 
+`v(@,K) = F`
+
+לכן, 
+
+```
+v(@, □(Α -> Β)) = Τ
+v(@, □Α -> □Β) = F
+``` 
+
+1. נתון `v(@, □( Α -> Β)) = Τ` ולכן לכל `w∈ W` כך ש `@Rw`
+	
+	`v(w, A-> B) = T` 
+	כלומר, בעולם @, A הכרחי
+
+2. נתון  `v(w, □A) = T` ולכן לכל `w∈ W` כך ש  `@Rw`:
+	
+	`v(w, B) = T`
+	
+	כלומר, בעולם @, בהכרח B שקרי
+
+
+מ1 ו2 נובע:
+
+`v(@, □B) = T`
+**בסתירה להנחה**.
+
+## יחסי נגישות 
+
+הנגישות של העולמות במודלי קריפקה מתחלקת לכמה סוגי יחסים:
+
+- **רפלקסיביים** - כל עולם יכול לגשת לעצמו.
+
+		∀w∈W,wRw
+כלומר, אם `□Α`, אז A אמיתי בעולם הממשי.
+
+
+- **טרנזיטיביים** - אם `w1` יכול לראות את `w2` ו`w2` יכול לראות את `w3`  אזי `w1`  יכול לראות את `w3` 
+
+		∀w1​, w2​, w3​∈W ,(w1​Rw2​ ∧ w2​Rw3​) -> w1​Rw3​
+
+כלומר, אם `□Α`, אז A אמיתי בכל העולמות הנגישים, לרבות העולם הממשי.
+
+
+- **סימטריים** - אם `w1` יכול לראות את `w2` אז `w2` יכול לראות את `w1`.
+
+		∀w1​,w2​∈W,w1​Rw2​⟹w2​Rw1​
+	כלומר, כל העולמות נגישים האחד לשני
+
+- **סדרתיים** - כל עולם יכול לגשת לפחות לעולם אחד נוסף (s.t[^1]).
+
+		∀w∈W,∃v∈W s.t. wRv
+		
+---
+!!! info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **רפלקסיבי** מתקיים: `Μ ⊨  Τ`
+
+
+(כאן הייתה הוכחה, והתעצלתי)
+
+
+!!! info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **סדרתי** מתקיים: `Μ ⊨ D`
+
+
+
+!!! info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **טרנזיטיבי** מתקיים `M ⊨ S4` (האקסיומה, לא המערכת).
+
+
+!!! info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **סימטרי** מתקיים `M ⊨ B`
+	
+	`Β: Α-> □◇Α`
+
+
+!!! info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות יהיה **סימטרי** ו**טרנזיטיבי** מתקיים 
+
+	`Μ ⊨ ◇Α -> □◇Α`
+
+
+## מסגרת
+
+ומה לגבי מודל שיש בו עולם יחיד, שבו A=T? האם 
+`□Α -> Α`
+?
+
+!!! info "הגדרה"
+	מסגרת C היא קבוצה של מודלי קריפקה שחולקים את אותם עולמות אפשריים ואותו יחס נגישות.
+
+	לעיתים נסמן:
+
+		C = <W,R>
+
+## משפטי השלמות של קריפקה
+
+I.F.F[^2]
+
+		⊨(K)A Ι.f.f ⊢(K)A
+			
+		⊨(ref)A Ι.f.f ⊢(T)A
+		
+		⊨(serial)A Ι.f.f ⊢(D)A
+
+		⊨(ref + trans)A Ι.f.f ⊢(S4)A
+
+		⊨(Sym)A Ι.f.f ⊢(b)A
+
+		⊨(equiv)A Ι.f.f ⊢(S5)A
+
+
+המשפטים האלו הם מה שהפכו את קריפקה לקריפקה, והם נאותים ושלמים. הם מראים שאם יש לי הוכחה במסגרות מודלים מסוימות (סדרתיות, סימטריות וכו'), הרי שלא תהיה דוגמה נגדית, ולהיפך - **אם אין דוגמה נגדית, יש הוכחה**.
+
+
+
+### הוכחת הנאותות
+
+**משפט הנאותות** - 
+אם
+
+		 ⊢(Σ)A 
+
+אזי אין מודל במסגרות הרלוונטיות M כך ש
+
+		 Μ ⊭ Α
+
+
+
+[^1]: כך ש
+[^2]: אם ורק אם

פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md

@@ -5,6 +5,13 @@ tags: פילוסופיה, מטאפיזיקה
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55550), [סילבוס](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/syllabus.pdf), [סיכום](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/summary.pdf)
 
 
+## תוכן העניינים
+#### 1. [מבוא]()
+#### 2. [קיום האל](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל)
+
+#### 3. [אונטולוגיה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה)
+
+
 **מטאפיזיקה**[^2] היא אולי הענף הישן ביותר בפילוסופיה - זה ששואל *איך העולם בנוי*, מהם סדרי העולם. כל המדעים צמחו מסיבה זו מתוך המטאפיזיקה, ועדיין יש ביניהם נקודות דמיון רבות. מאפיין משותף הוא ההתקדמות - אנו נתקלים בבעיה, וככל שנכנס מידע חדש אנחנו משנים ומשכללים את העמדה.
 
 ## מטאפיזיקה לעומת מדע

פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md

@@ -0,0 +1,329 @@
+description: מה יש?
+tags: פילוסופיה, מטאפיזיקה, אונטולוגיה
+
+**איך יכול להיות שלעצמים שונים יש משהו משותף?** זו השאלה שאנחנו שואלים בשיח ה**אונטולוגי** שלנו. **אונטולוגיה** (ὄντωλογοσ) היא הענף הפילוסופיה ששואל *מה יש* במציאות. 
+
+לכל אחד מן המדעים יש מושא מחקר ספציפי - כלכלה אוהבת שווקים, למשל - והמושא של האונטולוגיה הוא המושא הכי פחות ספציפי - המציאות כולה. 
+
+השיח האונטולוגי מתמקד ב**עצמים**[^1], או פרטים, ובמצבי-עניינים כמו *היות קרמיט ירוק* - שמערב **עצם** (קרמיט) ו**תכונה** (ירוק). כשהתכונה מתממשת על ידי פרט נוצרת **עובדה**.
+
+![green](./kermit-green.jpg)
+<small>.קרמיט הצפרדע. מממש את היות-ירוק</small>
+
+תכונה יכולה להיות גם **יחס** (X נמוך מY), כמו **קרמיט נמוך יותר ממגדל אייפל**. גם מימוש של יחס הוא עובדה. לרוב כשמדברים על **תכונה**, יחס גם כלול בפנים.
+
+
+![eiffell](./kermit-eiffel.jpg)
+<small>קרמיט הצפרדע. קטן ממגדל אייפל.</small>
+## גשמי לעומת מופשט
+
+ככלל אצבע (שנוי במחלקת) קרמיט ומגדל אייפל הם דברים גשמיים, אבל להיות גבוה או נמוך מהם, או להיות ירוק או לא ירוק, הם יישים מופשטים. לא כולם מסכימים עם ההגדרה הזו - Laurie Paul, למשל, חושבת שכל אלו הם גשמיים.
+
+אז מה גשמי ומה מופשט? דרך אחת היא להגיד שגשמי נמצא בחלל-זמן ומופשט לא; אפיון נוסף הוא שגשמי נושא כוח סיבתי ומופשט לא; כל אלו כמובן שנויים במחלוקת.
+
+## פרטים לעומת תכונות
+
+יש מי שחושב שהקיום של **פרטים** הוא עצמאי - לא תלוי בשום דבר אחר, בעוד שתכונות זקוקות לפרט לחול עליה - תכונות ויחסים הם לא בלתי-תלויים, אלא קיימים במצב עניינים מסוים שבו יש פרטים הממשים אותן (אין *ירוק*, אם אין *משהו* שמממש *להיות ירוק*).
+
+דרך נוספת היא להגיד שעצמים הם **אימננטים** - נמצאים במקום כלשהו בחלל-זמן - בעוד שתכונות ויחסים הם **טרנסנדנטיים** - שזו דרך מפונפנת להגיד שהם לא נמצאים בחלל או בזמן.  אריסטו[^2] חשב שתכונות ויחסים הם אימננטיים, ואפלטון חשב ההיפך.
+
+דרך נוספת היא להגיד שפרט לא יכול להיות קיים יותר מפעם אחת, בעוד שתכונות ויחסים יכולים להתממש הרבה פעמים. יש רק *העט יוסי* אחד ורק *העט דני* אחד, אבל הרבה *להיות עט*-ים - דני ויוסי שניהם מממשים את היות-עט. מנגד, יש האומרים שה*עטיות* של יוסי וה*עטיות* של דני שונות לגמרי. 
+
+אז, איך יכול להיות שלעצמים שונים יש תכונות במשותף? הבה נצלול פנימה.
+
+
+## קטגוריה אונטולוגית
+!!! info ""
+	קטגוריה אונטולוגית היא אוסף **טבעי** ו**מקיף** של ישים.
+
+אוסף הוא **טבעי** כאשר הוא **הומוגני** - כאשר לכל הישים באוסף יש תכונה משותפת. אוסף הוא **מקיף** כשיש בתוכו הרבה ישים.
+
+הקטגוריה האונטולוגית של **יחסים מופשטים**, למשל, היא **טבעי** כי הוא חולק תכונה (מופשטים) ו**מקיף** כי יש בו הרבה ישים (גדול מ, קטן מ...)
+
+קטגוריה אונטולוגית נוספת היא **זמנים**. יש המון רגעים בזמן - זה אוסף מאוד מקיף, וטבעי - הם כולם רגעים. אירועים, פרטים, וכדומה הם גם קטגוריות אונטולוגיות, בעוד ש*כל כלבי הגולדן רטריבר* הם **לא** קטגוריה אונטולוגית - היא לא מספיק מקיפה.
+
+![goldens](./goldens.jpg)
+<small>גולדן רטריברים. לא קטגוריה אונטולוגית.</small>
+
+
+יש גם תחומים אפורים - מערכות פיזיקליות - ודברים שהם בבירור *לא* קטגוריות אונטולוגיות - *אירועים וזמנים* (לא מספיק הומוגני), או *ערך הראות וברק אובאמה* (אני לא עומד להסביר). אולם לכל השאר, החלוקות האלו מספיק טובות, אפילו לצרכי מחקר מתקדמים.
+
+
+## תכונה
+
+!!! info ""
+	**תכונה**\*[^3]  היא **אופן שבו דברים יכולים להתקיים**[^4], כאשר דברים יכולים **לממש**[^5] את האופן הזה, וכאשר כל מימוש של האופן הזה היא מימוש על ידי יותר מדבר אחד בסדר מסוים.
+
+*דבר אחד* מצמצם אותנו ליחסים *במובן הצר* (גבוה מ, נמוך מ, ולא *לאהוב את...*).
+
+
+זו ההגדרה הפשוטה. אבל יש בעיה. מה לגבי *להיות מעגל ולהיות מרובע*? זה לא אופן שמשהו יכול לממש - אין מעגל מרובע. יש אונטולוגיים שחושבים שיש תכונות  כאלה, ויש כאלו שלא - ואנחנו לא רוצים להכריע רק לפי ההגדרה. אולי אם נוסיף להגדרה - 
+
+!!! info ""
+	... **או לפחות** היא הקטגוריה האונטולוגית שחבריה המובהקים הם אופנים כאמור.
+
+אם יש דבר כמו *להיות מעגל מרובע*, היא לא תהיה חברה *מובהקת* בקטגוריה אונטולוגית כמו *להיות ירוק* משום שאין דברים שיכולים *לממש* את האופן הזה באותה הצורה - דבר לא יכול להיות *מעגל מרובע* כמו שהוא יכול *להיות ירוק*. 
+
+### סוגי תכונות (במובן הרחב)
+
+1. תכונות **מהותיות**[^6] לעומת תכונות **מקריות**[^7].
+
+	תכונה **מהותית** היא תכונה שפרט **לא יכול להתקיים בלעדיה**. אם האובייקט קיים, הוא בהכרח נושא את התכונה הזו - אורי בק לא יכול להיות קיים בלי להיות בעל מסה (*מה לעשות*), ובעל חיים לא יכול להיות בעל חיים בלי, אמ, להיות בעל *חיים*. הדוגמה הקלאסית היא ש**כל דבר זהה לעצמו** - בלי להיות זהה לעצמו, שום דבר הוא לא עצמו.
+
+	מנגד, כל תכונה אחרת היא **מקרית**.
+
+2. תכונות **פנימיות**[^8] לעומת תכונות **חיצוניות**[^9]
+
+	תכונה היא **פנימית** לפרט כאשר היא תלויה רק באופן שבו הוא וחלקיו קיים - כמו התכונה *להיות בגובה מטר שמונים*. אנשים בעלי התכונה הזו מבטיחים שהתכונה תתממש מעצם האופן שבו הם קיימים. זה לא משנה אם אדם בגובה מטר שמונים בישראל, או במאדים - אם הוא בגובה מטר שמונים, הוא פשוט בגובה מטר שמונים. 
+
+	אבל הגובה יכול להשתנות. אז למה אומרים שזו תכונה פנימית? קחו את העצם **כפי שהוא קיים** - האם זה קובע את הגובה שלו? התשובה היא **כן** - ולכן זו תכונה פנימית.
+
+	תכונה היא **חיצונית**, מנגד, היא כזו שאופן הקיום של עצם עכשיו *לא* מבטיח את הישנותה - כמו *להיות נשוי*. האם עצם הקיום שלי כפי שאני עכשיו מבטיחה שאהיה נשוי? התשובה היא *לא* - ולכן זו תכונה *חיצונית*.
+
+
+ה*מסה* (כמות החומר) שלנו למשל היא תכונה פנימית, בעוד ש*המשקל* שלנו (כוח הכבידה שמופעל עלינו) היא תכונה חיצונית.
+
+
+הקטגוריות האלו הן **אורטוגונליות** - הן לא תלויות זו בזו. למשל, 
+
+- תכונה **מהותית ופנימית** היא *זהות עצמית* (אני לא אהיה עצמי בלי להיות זהה לעצמי, ושום דבר בעולם בחוץ לא ישנה את זה)
+
+- תכונה **מהותית וחיצונית** היא *להיות שונה מ7* - כל דבר שיהפך ל7 יפסיק להיות עצמו, ויהיה 7 (מהותי), אבל היא נקבעת ביחס חיצוני למשהו אחר (7)
+
+- תכונה **מקרית ופנימית** היא *להיות במסה של 20 קילוגרם* - אפשר להישאר אותו הדבר במסה אחרת (מקרית) והמסה תלויה רק באופן שהדבר קיים באותו הרגע (פנימית).
+
+- תכונה **מקרית חיצונית** היא *להיות במשקל 80 ניוטון* - החתולה של אורי בק יכולה להשמין ולאבד את התכונה הזו (מקרית), והיא במשקל 80 ניוטון בנסיבות של כבידת כדור הארץ (חיצונית).
+
+## איך לשני עצמים יש משהו במשותף?
+
+
+בעצם, אנחנו שואלים - **מהן תכונות?** 
+
+יש לנו כמה אפשרויות:
+
+1. **ריאליזם של תכונות** (property realism)
+
+	תכונות (במובן הצר) הן *אוניברסלים מונאדיים*, ויחסים הם *אוניברסלים פוליאדים*.
+	**אוניברסל** היא דרך שבה דברים יכולים להיות קיימים. 
+	
+	 אוניברסל **מונאדי** הוא מימוש על ידי דבר אחד, כאשר היא יכולה להיות ממומשת על ידי הרבה דברים *שונים*. רק דבר אחד בכל פעם יכול לממש **היות ירוק** - כמו קרמיט הצפרדע, *שרק הוא מעורב במימוש ההיות-ירוק* אבל גם יוסי הטוש יכול *לממש את ההיות ירוק* - האוניברסל המונאדי **היות ירוק** ממומש יותר מפעם אחת.
+	
+	 מנגד, אוניברסל **פוליאדי** הוא מימוש על ידי *יותר מדבר אחד בסדר מסוים*, כאשר כל אוניברסל יכול להתממש *במספר אופנים שונים*. למשל, *X גבוה מY* - אותו יחס בדיוק יכול להתממש גם בין *מגדל אייפל לקרמיט הצפרדע* וגם בין *אורי בק לחתולה של אורי בק*. 
+
+
+
+2.  **נומינליזם של טרופים** (trope nominalism)
+
+	תכונות במובן הצר הן *טרופים מונאדיים* ויחסים הם *טרופים פוליאדים*. **טרופ**, שלא כמו אוניברסל, יכול להתממש **רק מימוש אחד ויחיד**.
+
+	נניח ויש לנו שני עטים, *דני* ו*יוסי*. אם נגדיר *עטיות* כ*אוניברסל*, הרי ששניהם מממשים את ה*אוניברסל המונאדי* של *עטיות*. אבל, אם נגדיר *עטיות* כ*טרופ* הרי ש*דני* מממש טרופ של *עטיות 1* ו*יוסי* מממש טרופ של *עטיות 2*. 
+
+![danny-yossi](./danni-yossi.jpg)
+<small>דני ויוסי. אוניברסלים או טרופים?</small>
+
+
+3\. **נומינליזם של אוספים** (class nominalism)
+
+תכונות במובן הצר הן אוספים של דברים. משהו ממש תכונה אם ורק אם הוא שייך לאוסף שזהה לתכונה. 
+
+קרמיט מממש את היות-ירוק? אין פה מובן עמוק; זה פשוט אומר שקרמיט שייך לקבוצה של הדברים הירוקים. 
+
+למעשה, אין ממש *יחסים* - יחסים הם פשוט אוסף סדור של n איברים.
+
+למשל, היחס X גבוה מY אומר שקרמיט ומגדל אייפל הם שני איברים שסדורים כך שמגדל אייפל ראשון וקרמיט שני. 
+
+מה שמייחד אוספים הוא שיש להם חברים שונים - זוהי **אקסיומת האקסטנציונאליות** - 
+
+!!! info ""
+	אם החברים באוסף A זהים לחברים באוסף B, אזי A=B
+
+למשל - לכל היצורים שיש לב יש כליות. כלומר, האוסף של להיות בעל לב והאוסף של להיות בעל כליות הם אותו האוסף. זו כמובן בעיה. לכן אפשר לחדד תכונות כ*אוספים של דברים ממשיים **ואפשריים***. לכן, בגלל ש*אפשרי* שיש יצור בעל לב אבל בלי כליות, אלו שני אוספים שונים.
+
+
+4\. **נומינליזם קשוח** (austere nominalism)
+
+אין תכונות במובן הצר, ואין יחסים.
+
+### נומינליזם קשוח
+
+כל העמדות *מלבד* נומינליזם קשוח מקבלות שעל מנת שיתקיים מצב העניינים שהוא *היות-קרמיט-ירוק* צריך שהבאים יתקיימו:
+
+1. קרמיט קיים
+2. תכונת *היות-ירוק קיימת
+3. קרמיט מממש את התכונה *היות ירוק*.
+
+(2.) נבדל בין העמדות האחרות, אבל עומד בצורה כזו או אחרת. 
+
+הנומינליסט הקשוח דוחה את (3.) בטיעון שנקרא **הרגרסיה של בראדלי**
+
+#### הרגרסיה של בראדלי
+
+1. קיים מצב העניינים שהוא *היות ירוק*.
+את (2.) - 
+	- קרמיט מממש את התכונה *היות ירוק*.
+
+ניתן לתאר גם כ:
+
+2. קיים מצב העניינים שהוא **מימוש**\* התכונה *היות ירוק* על ידי קרמיט
+
+משמע, קיים היחס ***מימוש***\* בין *היות ירוק* ל**קרמיט**. 
+נדרשים שלושה רכיבים:
+
+- פרט *קרמיט*
+- תכונת *היות ירוק*
+- יחס *x מממש את y*
+
+כלומר, 
+
+<big>🐸↔🟩 </big>
+
+*כולם חייבים להיות קיימים*, ומימוש שלושתם הוא **מימוש\***
+
+אבל אז, נדרש למצב עניינים שהוא מימוש\*\* היחס מימוש\* של יחס המימוש בין היות ירוק לקרמיט - עצם המימוש **הוא יש חדש**, שגם **הוא** צריך להתממש, וככה הלאה - עד אינסוף!
+
+
+האם זו בעיה?
+
+לאו דווקא. ישנן רגרסיות *שפירות* ורגרסיות *ממאירות*. מאיזו סוג הרגרסיה שלנו?
+
+
+הנומינליסט הקשוח יגיד שזו רגרסיה ממארת - *מה הם בכלל ישי המימוש האלה?* הדרך היחידה שנבין את (1.) הוא *להניח* את היש התיאורטי בבסיס (2.), וככה הלאה - אנחנו לא יוצאים מהבוץ התיאורטי. לכן זו רגרסיה ממארת: למה שנקבל תיאוריה שלא תעזור לנו להבין שום דבר?
+
+#### תשובות לרגרסיה של בראדלי
+
+הרגרסיה לא שכנעה המוני מטאפיזיקאים להיהפך לנומינליסטים קשוחים - יש לה כמה תשובות עסיסיות:
+
+- חוסר ההבנה לא מפעפע למטה - הפוך: כולנו מבינים את (1.), ולכן היש התיאורטי *מימוש* ב(2.) ואילך הוא *כן* מובן. עכשיו הרגרסיה *שפירה*.
+
+
+אבל התשובה הזו היא לא *נוף מדברי* כמו שאונטולוגים אוהבים. לכן, נולדה תשובה אחרת
+
+#### Flatline
+
+אין כאן רגרסיה - זהו תיאור הולך ונשנה של מצב עניינים זהה: מימוש ומימוש\* הם אותו הדבר.
+
+מימוש הוא *לא יחס* - תכונות הן פשוט מטבען דברים *לא רוויים* כאלה - ואם אין יחס, אין מה לממש, ואין רגרסיה. במקום, התשובה הזו טוענת ש*מימוש* הוא כלי לשוני - הוא פשוט מצב עניינים, ולא יש משל עצמו. קרי, אין 
+
+<big>🐸↔🟩 </big>
+
+
+אלא רק 
+
+<big>🐸 🟩 </big>
+
+שכש -
+
+<big>🐸 🟩</big>
+
+נגיד (*נגיד*) - 🐸 מממש את 🟩. *מממש* אינו נושא תפקיד אונטולוגי!
+
+אבל אז אני אומר בפה מלא שבכל פעם שאני אומר *מממש*, זה בעצם ממש סתם, מין קביים לשוניים כאלה בלי שום משמעות. הרבה מטאפיזיקאים לא אהבו את התשובה הזו.
+
+מכאן הגיעה גרסא נוספת אומרת שיש מימוש, אבל *לא* כיש אונטולוגי (שמדרדר אותנו לרגרסיה), אלא כ*דבק* כזה בין תכונות לעצמים. 
+
+אבל עכשיו אני נתקעתי עם *עוד* יש מטאפיזי מוזר כזה, *דבק*. מה אני אמור לעשות עם *דבק* מטאפיזי? הלכה האונטולוגיה של מכונית הספורט.
+
+
+![Is Kermit Green?](./kermit-is-green.jpg)
+<small>מממש ירוק? (למה הבינה המלאכותית עשתה אותם מפחיד כל כך?)</small>
+
+### טיעונים נגד נומינליזם קשוח
+
+#### טיעון ממשמעות
+
+!!! success ""
+	ר' גם - [מבוא לפילוסופיה של הלשון](/פילוסופיה/לשון) - *מתי למשפט יש משמעות?*
+
+ל*קרמיט הוא ירוק* יש משמעות. אבל אם אין קרמיט, הנומינליסט הקשוח אומר שלא הייתה למשפט משמעות - אין מצב עניינים כזה, כי אין קרמיט. כך גם אם לא היה *היות ירוק* - אין מצב עניינים כזה, כי אין דבר כזה *להיות ירוק*.
+
+קרי, 
+
+!!! is-info ""
+	למשפט מהצורה **X הוא Y** אין משמעות אם X או Y לא **מורים** על משהו, כלומר, אם אין משהו כך שהביטויים X או Y הם על אודותיו.
+
+אנחנו אוהבים לחשוב שלשלם אין משמעות אם הוא לא *מורה*, או *מצביע* על משהו
+
+אבל, להרבה משפטים שבהם X או Y אינו קיימים *כן* יש משמעות - כמו *פגסוס הוא סוס מכונף* או *שרלוק הוא בלש* - אין בכלל פגסוס או שרלוק ובכל זאת אנחנו לא מסתכלים על אורי בק כאילו הוא עשה *אוגה בוגה*[^10]. אפילו *החלון המאוהב שר צהוב* אומר *משהו*, כל כמה שהוא לא הגיוני ובבירור שקרי. 
+
+
+
+
+
+גרסא *יותר מתוחכמת* מדברת לא על *משמעות*, אלא על *אמת* - 
+
+#### טיעון מאמת
+
+לו לא הייתה תכונת *היות ירוק* אזי המשפט *קרמיט הוא ירוק* לא היה אמיתי, ומשום שהמשפט *קרמיט הוא ירוק* הוא **כן** אמיתי, אזי *יש* תכונה כזו *קרמיט הוא ירוק*.
+
+
+!!! is-info ""
+	אם משפט הוא אמיתי, **חייב להיות מצב עניינים שבזכותו המצב אמיתי, *בהכרח***. אם התכונה *היות ירוק* לא הייתה קיימת, לא היה מצב עניינים שבזכותו המשפט *קרמיט ירוק* אמיתי.
+
+
+#### תשובת הנומינליזם הקשוח
+
+ומה יגיד הנומינליסט הקשוח?
+
+הוא ידחה את הטענה של הטיעון מאמת באומרו כי ייתכן שהמשפט אמיתי גם *בלי* תכונות - כי - 
+
+- אין תכונות - רק מצבי עניינים; ישים נושאים את ה"תכונות" באופן בלתי ניתן להפרדה (קרמיט *הוא פשוט ירוק*, ולא יש *קרמיט*, והוא *גם ירוק*)
+
+אפשר לקחת את זה *אפילו ירוק יותר* - אין *מצב עניינים של קרמיט הוא ירוק*, יש רק קרמיט!
+
+כלומר, מה יש - רק פרטים!
+
+המחיר הוא דחיית ה*הכרח* - קרמיט אינו ירוק *בהכרח*, רק אם הוא, בעולם הממשי הזה, קיים. 
+
+
+![Green Kermit and Sherlock](./green-kermit-and-sherlock.jpg)
+
+### טיעון נגד ריאליזם של תכונות
+
+תליון אבן ירקן וקרמיט הצפרדע הם שניהם ירוקים, ולכן יש להם משהו במשותף. אך אילו הם לא היו מממשים את אותה התכונה - *היות ירוק* - לא היה להם שום דבר במשותף.
+
+חוק ביולוגי הוא שלכל היצורים עם לב יש גם כליות. לפיכך -
+
+- **קבוצת בעלי הלב**: דנה, רמי, יוסי
+- **קבוצת בעלי הכליות**: דנה, רמי, יוסי
+
+
+כך שאם לכל X: 
+
+`x ∈ A ↔ x ∈ B`
+
+אז,
+
+קבוצה A ≡ קבוצה B.
+
+אבל אינטואיטיבית, לדנה, רמי ויוסי יש יותר מתכונה משותפת אחת - יש להם שתיים!
+
+הפתרון טמון במושגי **האפשרות** וה**הכרח**. *אפשרי* שיהיה יצור עם לב ובלי כליות, או להיפך - אפשרי במובן שאין בכך סתירה לוגית. הם פשוט לא קיימים *בפועל*, בעולם הממשי.
+
+
+!!! success "ראו גם "
+	 [לוגיקה מתקדמת](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת), ובפרט [לוגיקה מודאלית](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית)
+
+
+קניתם? יופי - אתם נומינליסטים של אוסף!
+
+אבל גם כאן יש בעיה. ומה לגבי מצבים לא-קונטינגנטיים - כלומר, שנכונים או לא נכונים *בהכרח*?
+
+ניקח את ארבעת המשולשים האהובים על אורי, ועליי - אברהם, משה, יצחק ויעקב. הם שייכים לשתי קבוצות - 
+
+- יש להם 3 צלעות במישור האוקלידי
+- סכום זוויותיהם הוא 180 מעלות
+
+נוסיף כל משולש אחר מכל עולם אפשרי, כמו המשולשית *דורותיאה*. לא משנה מאיפה היא תגיע, אם היא תשתייך לקבוצה האחת - **בהכרח**.  היא תשתייך גם לאחרת! זה סותר את ההבנה שלנו שיש לחמשת המשולשים *שתי* תכונות במשותף, והאמונה בעולמות אפשריים לא תציל אותנו!
+
+
+
+[^1]: הכוונה היא *לא* ל[מושג עצם](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#העצם) כזה או אחר.
+[^2]: אריסטו חשב, באופן מוזר, שתכונות הן מפוזרות: אם יש שני דברים ירוקים, יש בשניהם את התכונה **השלמה** של היות-ירוק.
+[^3]: הכוכבית היא כי זה מושג לא לגמרי נכון, אלא מפושט.
+[^4]: a way of being.
+[^5]: to exemplify, to instantiate, to have, to posses.
+[^6]: essential
+[^7]: accidental, contingental
+[^8]: intrinsic
+[^9]: extrinsic
+[^10]: לפחות, לא בגלל המשפטים האלה.

פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md

@@ -140,6 +140,9 @@ title: קיום האל?
 5. ∃xPx             (4.), →
 ```
 
+!!! success "ראו גם"
+	ר' גם - [לוגיקה מתקדמת](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת)
+
 
 ההיקש הלוגי ללא רבב - אז אם נרצה להפיל את הטיעון, עלינו לדחות את (1.) ו\או את (2.). 
 

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md

@@ -77,5 +77,195 @@
 	- [רכיכות](https://www.youtube.com/watch?v=GQwJXvlTWDw)
 
 
+## G לעומת g
 
-[^1]: *באתם מן התולעות, ועוד נשתייר בכם הרבה מן התולעת* - ניטשה, *כה אמר זרתוסטרא*.
+**g'** מתאר את תופעת הPositive manifold - המתאם החיובי בין יכולות קוגניטיביות שונות, וככזה הוא מדד *תוך-מיני*.
+
+עוד לא ברור לנו אם g' הוא תופעה אנושית - תופעת הPM נמצאה גם במינים אחרים לרבות ציפורים מסוימות, עכברים, קופים וקופי אדם.
+
+לעומת זאת, **G** הוא מדד *בין-מיני* - כלומר, את התופעה שמין שטוב במטלה אחת נוטה להיות טובות בשאר המטלות. כלומר, היכן שg' משווה בין נבדקים פרטניים, G משווה בין מינים ביולוגים - בהתבסס על ממוצע; הוא מתעלם מהבדלים פרטניים בתוך המינים
+
+G הוא מדד קשה לשימוש בו, משום שצריך לייצר משימות *שכל* המינים הנבדקים יכולים לבצע.
+
+### היתרון האבולוציוני של G
+
+G מאפשר **תיעול** (Canalization), של אינטיליגנציה פלואידית (גמישה) להסתגל למטלות חדשות ולהפוך אותן לאינטיליגנציה קריסטלית (נוקשה). הלמידה הגמישה מאפשרת הצטברות של ידע וטכנולוגיה (כמובן, בהינתן תקשורת מספקת ומבנה חברתי) - מתי בפעם אחרונה *אתם* למדתם משהו מאפס, בלי לצרוך פתרון של מישהו אחר?[^2]
+
+
+### היפותזות להבדלים בין-מיניים בG
+
+
+#### יחס אנקפליזציה (Encephalization)
+
+**יחס האנקפליזציה** (Encephalization quotient) היא היחס בין הגודל המשוער של המוח על פי הגוף לגודל המוח בפועל - כלומר, *היצור הזה בגודל X אז אני מצפה שיהיה לו מוח בגודל Y, אבל יש לו מוח בגודל Z*.
+
+החוקרים תכננו משימת אינהיביציה - משימת A not B - ומשימת גליל, שבה מחביאים צ'ופר בתוך גליל שנפתח כל פעם בשיטה אחרת. החוקרים בחנו 48 מינים (לא כולל בני אדם) ומצאו שככל שהנפח התוך-גולגלתי - אומדן למספר הנוירונים[^3] - יותר גדול, ככה הביצוע במשימות השתפר.  קשר דומה נמצא גם כשמתבססים על גודל הגוף והמסה - אומדן נוסף לכמות נוירונים (יותר נוירונים צריכים יותר משאבים שצריכים יותר גוף).
+
+יצורים עם בעלי יחס אנקפליזציה גבוה - כלומר, יש להם יותר מוח ביחס לגודל הגוף - מפגינים ביצועים טובים יותר בשתי המטלות. 
+
+|Species|EQ |
+|---|---|
+|Human|7.4–7.8|
+|Bottlenose dolphin|5.3|
+|Chimpanzee|2.2–2.5|
+|Raven|2.49|
+|Rhesus monkey|2.1|
+|African elephant|1.3|
+|Dog|1.2|
+|Cat|1.0|
+|Horse|0.9|
+|Sheep|0.8|
+|Mouse|0.5|
+|Rat|0.4|
+|Rabbit|0.4|
+|Opossum|0.2|
+ 
+ (https://en.wikipedia.org/wiki/Encephalization_quotient)מתוך [ויקיפדיה]
+
+
+#### קימוטיות 
+
+מדד נוסף הוא ה**קיפוליות\קימוטיות** - קפלים מעידים על שטח פנים גדול יותר, שמאפשר בתורו יותר נוירונים. הקיפול מאפשר ארגון טוב יותר של רשת הנוירונים - אזורים מסוימים מקושרים מאוד עם אזורים מסוימות ופחות עם אזורים אחרים (אנחנו *לא* רוצים קישור של הכל בהכל, שמייצר הרבה רעש). קיפוליות גבולה מעידה על קורטקס דק, שמאפשר ניקוי רעלנים טוב יותר ופחות זמן שינה. 
+
+#### אצל יונקים
+
+בקרב פרימאטים, האבולוציה של המוח מאוד דומה - חלוקת האיזורים כמעט בלתי-נראית לעין בלתי מזוינת - אבל ישנה גדילה אדירה ביחס הנוירונים בצרבלום. הצרבלום מכיל את כמות הנוירונים הגבוהה ביותר, בצפיפות הגבוהה ביותר - ולכן קשה מאוד לדמות ולחקור אותו. 
+
+בקרב לא-פרימטים, עלייה בגודל המוח מלווה בהגדלת הנוירונים. בקרב הפרימאטים התרחש ניתוק בקשר הזה - המוח גדל, אבל הנוירונים נשארו באותו הגודל. לכן, גודל הגולגולת הוא קירוב מצוין למספר הנוירונים בקרב פרימאטים. 
+
+בקופי אדם, העלייה בנפח הגולגולת וגודל המוח מתונה - אבל במיני אדם קדומים, העלייה תלולה מאוד[^4], ומאיצה אפילו יותר בערך לפני מיליון וחצי שנים - ככל הנראה המועד שבו החלו להשתמש באש (*הומו ארקטוס*, שהיו בעצמם די מצליחים). האש אפשרה בישול, שאפשר בתורו ניצול של יותר משאבים להפקת אנרגיה, ויעילות גבוה יותר בהפקת האנרגיה - מחיר העיכול יורד.
+
+
+
+## המחיר של מוח גדול
+
+ככל שהמוח גדל, הדרישה האנרגטית גורמת לכך שצריך יותר שעות ביום כדי לאסוף משאבים להאכיל אותו. אורנגוטנים וגורילות, למשל, צריכים להתעסק באיסוף אוכל ובאכילה עשר שעות ביום! (מתוך 12 שעות אור *בכלל* באזורי קו המשווה!) זה פחות או יותר גודל המוח המקסימלי, מבלי לבצע שינויים מבניים.
+
+ואכן, בבני אדם נוכחים שינויים כאלה. יש להם מטבוליזם מהיר בהרבה [Yegian et al, PNAS, 2024](https://phys.org/news/2024-11-humans-evolved-energetically-unique.html), ובביטוי הגנטי שקשור בתפקודים מוחיים. הקצב המטבולי הגבוה גורם גם להתחממות, שמביאה עמה קשיים נוספים - נדרש לקרר את הרוח ולנקות את הרעלנים.
+
+
+### לחצים אבולוציונים לגדילת המוח
+
+אם המחיר של מוח גדול כל כך נורא, אילו לחצים אבולוציונים הפכו אותו לעדיף בכל זאת? יש שתי היפותזות מרכזיות:
+
+
+
+
+
+#### **היפותזת האינטיליגנציה החברתית**
+אם אתה חיה שעובדת בקבוצה, יש המון יכולות שאתה חייב לפתח - תקשורת, נשיאה-ונתינה, להתחרות, לשקר, ללמוד וכדומה - כדי להמשיך ולעבוד כקבוצה. מוח גדול חיוני ליכולות כאלה.
+
+כמה מיכולות שמאפשר מוח גדול כוללות:
+
+- תקשורת
+- תרבות 
+	-  טכנולוגיה
+	- לימוד צאצאים
+- תפקודים מנהלתיים ותכנון
+	- הורות משותפת, ציד קבוצתי, חלוקת משאבים - מאפשרים הזנה קבועה
+	- חלוקת עבודה
+
+[Dunbar, 1992](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/0047-2484(92)90081-J) בחן את גודל הניאוקורטקס ביחס לגודל הפריטים בקבוצה. הוא גילה שהפרופורציה של הניאוקורטקס עולה ככל שיש יותר פרטים בקבוצה טיפוסית. 
+
+
+מחקר מפורסם נוסף השווה את יכולותיהם של צאצאי שימפנזה, אורנגוטן ותינוק אנושי במטלות פיזיות ומטלות חברתיות. במטלות פיזיות, היכולות של שלושתם היו דומות מאוד, אבל ביכולות חברתיות, התינוק האנושי עלה על הקופים במידה משמעותית.
+
+ישנה היפותזה שלישית, שממזת את שתי ההיפותזות האלו -
+
+#### **היפותזת דרישות המשימה**
+ 
+  אם, למשל, אתה יצור שמטמין מזון, עליך לזכור *איפה* הטמנת את המזון. זו *דרישת המשימה* של הטמנת מזון. אם אתה חיה שצדה, *איך* צדים (או איך *לברוח* אם אתה חיה ניצודה) זו דרישת המשימה.
+
+ההיפותזה מתבססת על יכולתו של האדם כצייד התשה - שרודף את הטרף שלו עד שהוא מת מתשישות. ההתמדה היא תפקוד מנהלתי גבוה, כמו גם התכנון וההתכווננות למטרה. 
+
+[Dunbar, 1992](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/0047-2484(92)90081-J) בחן את גודל ההיפוקמפוס של שתי סוגי ציפורים - כאלו שמטמינות מזון וכאלו שלא. הוא ראה שגודל ההיפוקמפוס גדל יחד עם מסת הגוף של הציפורים, אבל פרופורציית הגדילה גבוהה יותר בקרב ציפורים שמטמינות מזון: ההיפוקמפוס, שקשור בזיכרון, נדרש כדי לזכור את אלפי מטמוני המזון.
+
+
+דוגמה תומכת בתיאוריה היא המקרה של **דובים** ([Vonk et al., Animal Behavior, 2012](http://www.jennifervonk.com/uploads/7/7/3/2/7732985/vonk__beran_2012.pdf))- הם חיות אלימות בצורה יוצאת דופן (שנפגשים רק להזדווג, וגם אז נשפך דם), אבל הם חכמים ובעלי מוח גדול, בניגוד להיפותזת האינטיליגנציה החברתית - למה?
+
+במחקר, הדובים התבקשו להבחין בין תמונות של חיות טורפות ללא-טורפות לאחר למידה, ואז להבחין בין תמונות ללא למידה. הביצועים שלהם התקרבו לאלו של הקופים (טוב יותר משימפנזות אך טוב פחות מגורילות), והדגימו יכולות ספרתיות ומרחביות מסוימות.
+
+
+#### **ההיפותזה הממוזגת** 
+
+ניתן *להקטין* את דרישות המשימה *באמצעות* האינטיליגנציה החברתית - הקבוצה גדלה, והנטל על כל פרט הולך ו*קטן* - ואז גם *המוח* הולך וקטן (ואולי בגלל זה הסאפיאנס גברו על הניאנדרתלים?)
+
+[Gonzalez, Forrero & Gardener, 2018](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/s41586-018-0127-x) השוו במודל מתמטי את המחיר האנרגטי של מוח גדול ליתרונות שהוא מאפשר:
+
+- פתרון בעיות של הפרט
+- העברה של ידע נרכש ורכישת ידע
+- ניהול חברתי טוב יותר (שיתוף פעולה, תחרות, הטעיה)
+
+המודל מציג כמה אתגרים אקולוגיים, חברתיים, ותחרותיים:
+
+- **אקולוגיים** -  מציאת מזון ועיבודו, והימנעות מטורפים
+- **שיתוף פעולה** -  למידה, בחירת מורה, תקשורת
+- **תחרות בין פרטים** - התאגדות לקבוצות, הטעיה, מניפולציה של פרטים אחרים
+- **תחרות בין קבוצות** - הנהגה, בחירת מנהיג, שיתוף פעולה במאבקים בין-קבוצתיים
+
+המודל בוחן את אופן ההתמודדות של המוח עם האתגרים השונים האלה, כיצד השקעה ברקמת מוח נוספת עוזרת לפתור אותם, ומתחשב בחלוקה בין רקמות מוח, רבייה והשאר. 
+
+הסימולציה של המודל מעידה ששיתוף פעולה חברתי מצמצם את צריכת האנרגיה (יש תהליך של Οutsourcing - ייצוא העבודה לפרטים אחרים), מה שמוביל לEEE - Energy Extraction Efficiency - טוב יותר, כלומר: רכישת כישורים חברתיים מאפשרת למוח להשיג יותר אנרגיה עבור כל אנרגיה מושקעת ברקמת מוח. 
+
+- לחצים **אקולוגיים** מובילים לעלייה הן בגודל המוח והן ביחס בין גודל המוח לגוף (EQ)
+- לחצים של **שיתוף פעולה** מובילים לירידה בשני המדדים
+- לחצים של **תחרות בין פרטים** יכולה להוביל הן לעלייה והן לירידה בגודל המוח, ומובילה לעלייה בEQ
+- לחצים של **תחרות בין קבוצות** מובילה לירידה בגודל המוח אבל לעלייה בEQ
+
+עוד הצליחו החוקרים לחזות את הלחצים המופעלים על יצורים כאלו ואחרים *על סמך* גודל המוח שלהם, מה שעוזר לתקף את המודל.
+
+הוא מאפשר לנו להעריך אילו לחצים פעלו על הניאנדרתלים ואילו יכולות היו להם [Kochiyama et al., 2018](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/s41598-018-24331-0). ההערכה, על סמך גולגלות ניאנדרתלים, מעידה שהיו להם יכולות תקשורת פחותות משלנו (אם כי עדיין מורכבות), אך הם היו חכמים יותר ככלל.
+
+
+## היסטוריית החיים
+
+בין המינים יש הבדל ה*היסטוריית החיים* שלהם, שנובע מאילוצים אבולוציונים. *היסטוריית חיים* כוללת אירועים כמו
+
+- הפריה
+- גמילה מההורים
+- צמיחת שיניים
+- בגרות מינית
+- התבגרות
+- מוות
+
+בני האדם מאופיינים באורך חיים ארוך במיוחד, בתקופה ארוכה של תלות בהורים, סיוע של פרטים לאחר שלב הריבוי (סבא וסבתא מסייעים לטפל בצאצאים), ותמיכה זכרית בנקבות בתהליך הרבייה. 
+
+### תלות הורית ממושכת
+
+ישנן כמה סיבות לתקופה ממושכת של תלות בהורים:
+
+- כישורים מורכבים (תרבות) שלוקח זמן לרכוש
+- עול מופחת על האימהות
+- דרישה אנרגית גבוהה מאוד לצמיחת המוח
+
+	עד גיל 4-5, המוח גדל מהר מאוד והגוף פחות, ומשם והלאה קצב גידול המוח מאט וגידול המוח עולה ([Kuzawa et al., 2014](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1073/pnas.1323099111))
+
+[Piantadosi & Kidd, 2016](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1073/pnas.1506752113) מראים שתינוקות נולדים עם היקף ראש של 10 ס"מ[^5], ורק במרוצת החיים קצב גידול המוח משתנה בין הפרטים.
+
+עוד רואים כי הסיכוי לשרוד צולל אחרי 9 חודשי היריון, והולך ועולה ככל שגיל הילד עולה. בתחילת דרכם, ליצורים בעלי מוח גדול יש סיכויים גרועים בהרבה לשרוד: אולם, כשהמוח מתפתח, סיכויי ההישרדות מזנקים אל מעבר ליצורים ללא מוח גדול; הבגרות המאוחרת מהווה יתרון הישרדותי.
+
+## הבדלים אינדיוידואליים?
+
+אם הישרדות זה כזה או-וואה גדול, *למה יש הבדלים בין פרטים מאותו המין?* 
+
+אינטיליגנציה גבוהה נקשרה עם:
+
+- רמות דיווח-עצמי גבוהות יותר של הפרעת קשב וריכוז (ADHD), אוטיזם, דיכאון, וחרדה ([Karpinsky, 2018](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.intell.2017.09.001))
+	-  ... אבל טרנד הפוך בניתוח ילדים ומתבגרים במדדים *אובייקטיביים* - פחות פסיכופתולוגיה, בעיות הסתגלות וכו'
+	- אינטיליגנציה גבוהה קשורה גם במספר ילדים נמוך יותר, בסיכויי רבייה נמוכים יותר ובמספר ממוצע נמוך יותר של חברים.
+
+* השערת "Clever silly" ([Charlton, 2009](https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/a0015225), [Dutton & van der Linden, 2015](sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.intell.2016.10.002))
+
+	אנשים עם נטייה קוגניטיבית ללקיחת סיכונים נוטים לאמץ רעיונות יותר "מטופשים", ולהשתעשע ברעיונות יותר *מוזרים*. זה יכול להיות חיסרון - כמו לקנות תיאוריות קונספירציה - או יתרון - כמו להגות את תיאוריית היחסות (אינשטיין). מסתדר עם הממצא שאינטיליגנציה גבוהה קשורה בלקיחת סיכונים בכלל ([Μishra et al., 2017](https://www.greo.ca/Modules/EvidenceCentre/files/Mishra%20et%20al%20(2017)_Living%20faster%20and%20slow%20Is%20life%20history%20orientation_Final.pdf)). 
+
+- אישיות קיצונית היא מזיקה ([Buss, 2009](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1111/j.1745-6924.2009.01138.x); [Carter et al., 2018]()) - לרבות היבטים כמו אינטיליגנציה. להיות *קצת* שונה זו התאמה לסביבה: להיות מאוד שונה מערים קשיים שעולים על היתרונות. 
+
+- אולי פשוט רעש סטטיסטי?
+
+	הלחץ האבולוציוני דוחף כלפי האמצע (למשל, אם אדם נולד עם IQ 180, בן\בת הזוג שלו יהיו פחות חכמים כנראה וכך גם הילד); אולי הנתונים הקיצוניים מגיעים פשוט ממוטציות ברבייה הזוגית.
+
+
+[^1]: *באתם מן התולעת, ועוד נשתייר בכם הרבה מן התולעת* - ניטשה, *כה אמר זרתוסטרא*.
+[^2]: נחשון מספר שהאו-וואה הגדול בעולם האינטיליגנציה הוא אינטיליגנציה פלואידית, בגלל שהמתאם שלה עם g' הוא, בערך, 1 - ולכן אם רוצים ללמוד על אינטיליגנציה נוח יותר להתמקד באינטיליגנציה פלואידית. אולם, הוא סבור שהכישרון הגדול של בני אדם הוא דווקא באינטיליגנציה קריסטלית - ביכולת לאגור ולהעביר הלאה מידע.
+[^3]: עם הרבה הרבה כוכביות - הנוירונים של ציפורים, למשל, קטנים בהרבה, ולכן יותר נוירונים נכנסים בפחות גולגולת, והאומדן נפגע, אם כי עדיין עובד. ההשוואה בולטת במיוחד בתוך קבוצות - ציפורים עם ציפורים, יונקים עם יונקים, וכו'.
+[^4]: ואנחנו, *הומו סאפייאנס*, לא בקצה - הניאנדרטלים היו גדולים יותר פיזית וגם חכמים יותר. ההשערה היום היא שהרבה מהטכנולוגיות הראשונות של ההומו סאפייאנס הועתקו מהניאנדרתלים.

פסיכולוגיה/אישיות/index.md

@@ -6,6 +6,12 @@ title: אישיות
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55261#section-1), [סילבוס](hhttps://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.gate?app=ann&step=6&rn_course_department=101&rn_course_degree_level=1&rn_course=98&rn_year=2025&rn_semester=1), [סילבוס (תרגולים)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2846296)
 
 
+## תוכן העניינים
+
+### [מבוא]()
+
+### [התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד](פסיכואנליטית/.)
+
 !!! info ""
 	[מצגת](/פסיכולוגיה/אישיות/1.pdf), [טקסט (מבוא)](/פסיכולוגיה/אישיות/Crowne (2009).pdf)
 
@@ -37,37 +43,43 @@ title: אישיות
 יש מחלוקת די עזה על מה זה בכלל אישיות. כמה מההגדרות העיקריות - 
 
 !!! success ""
-	“Personality is that which permits a prediction of what a person will do in a given situation” 
-		[Cattell, 1950](https://psycnet.apa.org/record/2005-06609-000)
+	> Personality is that which permits a prediction of what a person will do in a given situation	
+	> 
+	> >[Cattell, 1950](https://psycnet.apa.org/record/2005-06609-000)
 
 קאטל היה פרגמטי, והיה מוטרד בעיקר בלנבא התנהגות. מה זה כל העסק הזה עם ציפור הנפש שלו? לא הפריע לו בכלל.
 !!! success ""
-	…is simply a device for representing a functionally unified system of responses
-		 [Skinner, 1953](https://psycnet.apa.org/record/2005-06609-000)
+	> …is simply a device for representing a functionally unified system of responses
+	>
+	> >  [Skinner, 1953](https://psycnet.apa.org/record/2005-06609-000)
 
 סקינר, ביהוויוריסט, 
 
 !!! success ""
-	Personality is the dynamic organization within the individual of those psychophysical systems that determine his characteristic behavior and thought
-		[Allport, 1961](https://psycnet.apa.org/record/1962-04728-000)
+	> Personality is the dynamic organization within the individual of those psychophysical systems that determine his characteristic behavior and thought
+	>	
+	>> [Allport, 1961](https://psycnet.apa.org/record/1962-04728-000)
 
 אלפורט גורר פנימה גם את המחשבות, בפעם הראשונה.
 
 !!! success ""
-	Personality refers to those characteristics of the person that account for consistent patterns of feeling, thinking, and behaving
-		 [Pervin, Cervone, & John, 2005](https://books.google.co.il/books/about/Personality.html?id=_yIRAQAAIAAJ&redir_esc=y)
+	> Personality refers to those characteristics of the person that account for consistent patterns of feeling, thinking, and behaving
+	>	
+	>> [Pervin, Cervone, & John, 2005](https://books.google.co.il/books/about/Personality.html?id=_yIRAQAAIAAJ&redir_esc=y)
 
 זו הגדרה מודרנית - אישיות היא **דפוסים**, ולא מתמצת בהתנהגות.
 
 !!! success ""
-	In psychoanalytic theory, personality is defied as a configuration of traits, but…. \[it] often stands as the organization on inner conflicts rather than their resolution
-		Gay, 1988
+	> In psychoanalytic theory, personality is defied as a configuration of traits, but…. \[it] often stands as the organization on inner conflicts rather than their resolution
+	>
+	>> Gay, 1988
 
 זו הגדרה פסיכואנליטית - אישיות היא האופן שבו אדם מתמודד עם העימותים הפנימיים שלו.
 
 !!! success ""
-	…is the study of phenomena that occur in <u>interpersonal situations</u>, in configurations made up of two or more people all but one of whom may be more or less completely illusory
-		Sullivan, 1963, 1988
+	> …is the study of phenomena that occur in <u>interpersonal situations</u>, in configurations made up of two or more people all but one of whom may be more or less completely illusory
+	>	
+	>> Sullivan, 1963, 1988
 
 סאליבן אומר ש[האישיות היא עניין של הקשר](/פסיכולוגיה/חברתית#כוח-המצב-situationism) - אוסף של דפוסים שקשור בהתנהגות בינאישית. הקושי בהבנת האישיות, הוא אומר, נובעת מחוסר ההתאמה בין המצב הניסויי לאישיות - אי אפשר לשים אדם במעבדה ולגלות על האישיות שלו, שקשורה כל כך בהקשר הבינאישי: האנשים, השפה, והסביבה. 
 

פסיכולוגיה/אישיות/האגו.md

@@ -0,0 +1,170 @@
+!!! info "[מצגת](./אגו.pdf)"
+
+
+ממשיכי הדרך של [פרויד](/פסיכולוגיה/אישיות/פרויד) קיבלו את התיאוריה הפסיכואנליטית שלו, ובראשם בתו המועדפת, אנה פרויד (1895-1982). 
+
+## אנה פרויד
+
+אנה הייתה בתו השישית והמועדפת של פרויד, שאמר עליה שהיא 
+
+> The most gifted and accomplished of my children[^1]
+
+אנה הוכשרה אצל אביה בשנות ה20 לחייה כמורה, אך בהמשך הפכה לפסיכואנלטיקאית ופיתחה את תחום אנליזת הילדים. אנה התמקדה ב[אגו](/פסיכולוגיה/אישיות/פרויד#האגו), בספרה המפורסים ביותר *האני ומנגנוני הגנה* (1936).
+
+אנה עברה עם אביה ללונדון ב1938, ובמלחמת העולם השנייה יסדה בלונדון מעונות ובתי יתומים לטיפול בילדים. 
+
+## חקר האגו
+
+> היו ימים בהתפתחותו של מדע הפסיכואנליזה שהיתה בהם נטייה ברורה להימנע ממחקר תיאורטי באני האינדיווידואלי. משום מה הגיעו אנליטיקאים רבים לכלל דעה , **שערך העבודה המדעית והתרפויטית באנליזה גדל ככול ששכבות הנפש שעוסקים בהן עמוקות יותר** \[...] כל אימת שפנה המחקר מן הסתם אל האני – ליוותה את זה מעין הרגשה שזו **ראשית-כפירה**באנליזה בכלל. כסבורים היו שעצם המונח 'פסיכואנליזה' מן הדין שיהיה שמור לתגליות החדשות הקשורות בחיי הנפש הלא-מודעים, כלומר לדחפי אינסטינקטים, להיפעלויות ולדמיונות מודחקים. הפסיכואנליזה לא עסקה עיסוק של ממש בבעיות כגון מידת התאמתם של ילדים או של מבוגרים לעולם החיצון, ואף לא במושגי ערכים, כגון בריאות ומחלה, מידות טובות ורעות. מושא חקירותיה- דמיונות ינקותיים, המתמשכים לתוך חיי המבוגר, סיפורים דמיוניים והעונשים הנתפסים כתגמול על הדברים האלה. 
+> 
+> אבל משעה שמבקשים להחיל הגדרה זו על **ריפוי** פסיכואנליטי – מיד היא מקפחת את דיוקה. בתור מתודה של ריפוי, עסקה האנליזה מלכתחילה באני ובסטיותיו: **חקר הסתם** \[האיד] ודרך פעולתו מעולם לא היה אלא בגדר אמצעי, שיש לו תכלית. ולעולם היתה התכלית אחת: **תיקון הדברים שאינם תקינים והחזרת האני אל שלמותו**. ...בזמן הזה ראוי לנו כנראה להגדיר את תפקיד האנליזה כך: ללמוד לימוד מקיף כמה שאפשר את כל שלושת המוסדות המרכיבים לדעתנו את האישיות הנפשית, לברר מה התייחסותם, זה לזה וכן – לעולם החיצון
+> 
+> > אנה פרויד
+
+
+כלומר, פרויד אומרת, פסיכואנליזה תאפשר לאדם להשיג שליטה מודעת על העימותים הפנימיות שלו, ולהתמודד איתם בשיטות יותר מותאמות - *לבחור את מנגנוני ההגנה שלו*.
+
+ 
+## מנגנוני הגנה
+
+מה מגדיר מגנון הגנה מותאם או לא מותאם? כל מנגנון הגנה הוא מניפולציה מסוימת; ככל שהמניפולציה הזו תעוות יותר את המציאות, היא תהיה פחות מותאמת - היא תבזבז יותר אנרגיה ומאמץ, ותוכל לעשות לנו יותר נזק.
+
+> הדרכים והאמצעים שהאני נוקט כדי לדחות מעליו צער וחרדה כדי לשלוט בהתנהגות דיחפית, בהיפעלויות ובמשאלות אינסטינקטיביות
+> 
+> > א. פרויד, הקדמה
+
+
+כלומר, מנגנון הגנה מייצר פשרה - סיפוק חלקי של הדחף מול המציאות. הם נעים ממנגנונים פרימיטיביים ובסיסיים למותאמים ומשוכללים.
+
+פרויד האב תיאר אותם לראשונה, אבל אנה היא זו שפירטה אותם בשיטתיות:
+
+- **הדחקה**
+	
+	סילוק/מניעה של דחפים או מחשבות מן המודע ללא-מודע. זהו המנגנון הבסיסי ביותר, שהשאר בונים עליו.
+
+
+- **תגובת היפוך**
+	
+	הפיכת דחפים/רגשות לנסבלים באמצעות התמרה שלהם.
+
+
+- **בידוד**
+ 
+	ניתוק/הפרדה של המרכיבים הרגשיים למרכיבים התוכניים של האירוע.
+
+
+-  **רגרסיה**
+	
+	חזרה לדפוסי התנהגות קודמים המונעים התמודדות עם המצב המאיים.
+
+
+- **ביטול-הנעשה** (undoing)
+
+	 עשיית מעשה אחר (הופכי) בשביל לנטרל את המעשה/מחשבה/דחף קודם.
+	 
+
+
+- **השלכה**
+
+	 השלכת דחפים/רגשות בלתי נסבלים על האחר.
+
+
+
+- **הפנמה/הזדהות** (עם התוקפן)
+
+	הזדהות עם היבטים חיצוניים בכדי להימנע מתחושות פנימיות.
+	
+
+- **הכחשה**
+
+	סירוב לקבל את הקיום של עובדה חיצונית או פנימית. 
+
+
+- **רציונליזציה**
+
+	 נתינת הסבר להתנהגות דיחפית.
+
+	
+- **אינטלקטואליזציה**
+	
+	הפיכת הנושא לסוגיה אינטלקטואלית ללא רבדים דיחפיים/רגשיים.
+
+
+-  **התקה**
+
+	ההעברה של דחפים/רגשות מאובייקט אחד למשנהו.
+	
+
+
+- **עידון** (סובלימציה)
+
+	מנגנון גבוה, החלפת המטרה היצרית.
+
+
+
+מכל אלו, **רגרסיה, השלכה, הזדהות עם התוקפן, הכחשה והתקה** הם מנגנונים לא-מותאמים.
+
+## הטכניקה האנליטית
+
+בתקופת אנה, מטרת הפסיכואנליזה עוברת משחרור האנרגיות הלא-מודעות והדחפים המודחקים , לעבר **שיפור ההגנות**, ועידוד התפתחותם של **תפקודי אני**. ההתפתחות של הטכניקה תחת אנה אינה *מהפכה*, אלא *אבלוציה* - חידוד ושכלול של פרויד האב.
+
+
+### היפנוזה
+
+
+ תפקידו של האני \[האגו] שלילי - הוא מפריע לתהליך הריפוי. המהפנט מנסה להגיע אל הלא-מודע והאגו מפריע - ולכן האני לא משתתף בתהליך הריפוי.
+ 
+ > \[האני] התייחס אל הפולש בסובלנות כל זמן שהוא גופו נתון להשפעת הרופא שהיפנט אותו. אח"כ היה מתקומם ופתח במאבק חדש, כדי להתגונן מפני יסוד הסתם הכפוי עליו, וכך פג הריפוי שהוגש בעמל רב כל-כך... לפיכך נתאכזבו מערכה של הטכניקה כולה
+ > 
+
+### אסוציאציות חופשיות
+
+בתחילה עדיין תפקידו של האני שלילי - 
+
+> האני נדרש לשתוק – הסתם \[האיד] מוזמן לדבר". • 
+> 
+ 
+ 
+ האנליטיקאי ממהר 'לצוד' את הביטויים העולים באסוציאציה חופשית. ואז האני מתעורר, מתכחש לעמדת הסובלנות הסבילה שנכפתה עליו, ומתערב בזרם האסוציאציות ע"י מנגנון הגנה כזה או אחר.
+ 
+  > רק בשעה ש**מוקד הצפייה עובר מן הסתם אל האני וחוזר חלילה**, והתעניינות היא **כפולה**, בשני צדדיו של היצור האנושי שלפיננו, אפשר לדבר על פסיכואנליזה ממש
+
+
+
+## היינץ הרטמן
+
+היינץ הרטמן (1894-1970) היה גם הוא מרכזי בחקר האגו.
+
+היינץ נחשב לאבי פסיכולוגיית האני. הוא הוזמן לעבור אנליזה דידקטית אצל פרויד. היינץ ברח לניו-יורק ב1938, שם כתב את ספרו Ego psychology and the problem of adaptation (1958), בו הגדיר מחדש את מקור ותפקיד האגו. היינץ תפס את האגו כישות עצמאית באישיות, שלא רק כפופה לשירות האיד. האגו בעל תפקודים עצמאיים, שקיימים עוד בלידה כאני בסיסי פרמיטיבי, שקשור בתפיסה, הערכת מציאות, למידה, זכירה, חשיבה.
+
+### אזורים משוחררי עימות
+
+
+
+> We must recognize that though the ego certainly does grow on conflicts, these are not the only roots of ego development … **Not every adaptation** to the environment, or every learning and maturation process, **is a conflict**. I refer to the development outside of conflict of perception, object comprehension, thinking, language, recall phenomena, grasping, crawling, walking, and to the maturation and learning processes implicit in all these and many others 
+> 
+> > Hartmann, 1958
+> 
+
+> There is no ego before the differentiation of ego and id, but there is no id either since **both are products of differentiation**
+> 
+> > Hartmann, 1958, pp. 102-103
+
+
+הרטמן סבר שבתינוק טבועים **פונטציאלים של אגו** - הפוטנציאלים של האני הטבועים בתינוק וממתינים לתנאים הסביבתיים הממוצעים  (expectable average environment) בכדי להתפתח. אלו יכולות אוטונומיות נטולות קונפליקט.
+
+הפרשנות לכך היא אבולוציונית - בעלי-החיים התעצבו להיות מסתגלים לסביבתם, כך שמשתמר קשר הדדי בין האורגניזם לבין סביבתו; באפן דומה, גם העצמי הפסיכולוגי (ולא רק הפיזיולוגי) מעוצב מטבעו להתאים לסביבה, ועצם הסביבה הטבעית חייבת להיות מותאמת לקיום הפסיכולוגי של בני-אדם.
+
+הרטמן קבע שני תהליכי התמודדות שונים עם מנגנוני ההגנה:
+
+- נטרול (Neutralization)
+
+	תהליך באמצעותו האני מסיר מן הדחפים את המאפיינים המיניים והתוקפניים, כך שהאנרגיה הופכת להיות זמינה לתפקוד לא עימותי. שונה מעידון בכך שהדחפים עדיין שומרים בצורה מסוות את התכונות המיניות והתוקפניות.
+	
+- תפקוד אוטונומי באופן משני
+
+	תפקוד הגנתי שהופך סתגלני - למשל, אינטלקטואליזציה שנהפכת למותאמת. 
+
+
+
+[^1]: קצת אירוני מפרויד, לא?

פסיכולוגיה/אישיות/מהאלר.md

@@ -0,0 +1,94 @@
+---
+title: התיאוריה של מרגרט מהאלר
+tags:
+  - שנה_ג
+  - פסיכולוגיה
+  - אישיות
+  - מהאלר
+  - אגו
+---
+!!! info "[מצגת (בסוף)](./אגו.pdf)"
+## מרגרט מהאלר
+
+!!! success "ראה גם"
+	[התיאוריה של מרגרט מהאלר (פסיכולוגיה התפתחותית)](/פסיכולוגיה/התפתחותית/מאהלר#ספרציה-ואינדיוידואציה) - תיאור יותר מקיף של התיאוריה.
+
+מרגרט מהאלר (1897-1985) נולדה בהונגריה למשפחה יהודית. מאהלר התעניינה בשאלה: *מה מאפשר את המעבר ההתפתחותי ממצב זה, אל עבר סימביוזה, ואח"כ עצמאות*  וכך טבעה את *פסיכולוגיית האני ההתפתחותית*.
+
+מרגרט הוכשרה כרופאה והתמחתה ברפואת ילדים. ב1936 ברחה לבריטניה, וב1938 עברה לארה"ב. מרגרט ביססה את [התיאוריה שלה](/פסיכולוגיה/התפתחותית/מהאלר) על תצפיות בתינוקות ובאמותיהם. היא הושפעה מעבודתו של רנה ספיץ, שתיאר את תופעת ה"אשפזת" (hospitalism) שתיעדה את הצורך בסביבה רגשית על-מנת לממש את הפוטנציאלים הפסיכולוגיים, בלעדיה לוקים הילדים בדיכאון, חולי, פיגור תנועתי, ואפילו מוות. מרגרט פיתחה את תיאור השלב שפרויד אפיין כ"נרקיסיזם ראשוני" שלטענתו מסביר את תופעת הפסיכוזה. הפסיכוטי נסוג באופן משני בחזרה למצב של מאגר נרקיסיסטי המוכל בעצמו, מנותק מאובייקטים חיצוניים, ואז אינו ניתן לאנליזה (אין נוירוזת העברה).
+
+מאהלר התעניינה בשאלה: *מה מאפשר את המעבר ההתפתחותי ממצב זה, אל עבר סימביוזה, ואח"כ עצמאות*  וכך טבעה את *פסיכולוגיית האני ההתפתחותית*.
+
+
+בתקופתה של מהאלר היה עניין רב בתופעות כמו אוטיזם, ומהאלר גרסה כי הן נובעות מבעיה בשלב ה*ספרציה-אינדיוידואציה*.
+
+## ספרציה-אינדיוידואציה
+
+!!! is-info
+	**ספרציה-אינדיוידואציה** הוא התהליך שבו הקשר הסימביוטי בן הילוד לאם ניתק והילוד הופך לישות עצמאית.
+	
+	**ספרציה** היא האבחנה בין התינוק לאם. 
+	
+	**אינדיוידואציה** היא יצירת האגו, הזהות והיכולות הקוגניטיביות.
+
+לתהליך הספרציה-אינדיוידואציה כמה שלבים:
+
+### השלב האוטיסטי נורמאלי
+התינוק עדיין לא מבדיל בין פנים לחוץ, ואנחנו אחראים לכל צרכיו. 
+- מתרחש בשבועות ראשונים לחיים. 
+-  שלב טרום קשר  - התינוק לא מבדיל בינו לבין האם.
+- התינוק נע בין ערות לשינה 
+- התינוק עטוף בבועה (*קליפה אוטיסטית*) לסינון הגירויים.
+
+ 
+###  השלב הסימביוטי
+התינוק מכיר בנוכחותה של האם, כהרחבה של העצמי (היא נמצאת שם כי *אני* צריך), אבל עדיין תלוי לחלוטין ביחסים הסימביוטיים איתה.
+
+- מתרחש בחצי השנה הראשונה לחיים.
+- יש מודעות לאובייקט (האם).
+- מבחינת התינוק, הוא והאם מקיימים יחידה אחת 
+- צורך - זמינות של האם שלא תפר את חווית הסימביוזה
+-  מאפשר בניית ביטחון, אמון ואופטימיות
+
+### ספרציה-אינדיוידואציה
+
+  חלוקה לתתי-שלבים: 
+  - בקיעה (5-9 חודשים) 
+  
+	  ערנות גוברת של התינוק כלפי החוץ. מעבר בין הפניית קשר החוצה ואל האם כנקודת התמצאות אימון. התינוק מתחיל לזחול, וכך יכול להתחיל להתמקם הרחק מההורה.
+	  
+  - אימון (9-15 חודשים)
+  
+	  יש יכולת לתנועה, הילד חווה כול-יכולות ומתאמן בהתרחקות מהאם. מבחינה פסיכולוגית הוא חווה את עצמו כמאוחד עם אמו ושותף לכול יכולות שלה.
+	  
+- התקרבות מחדש (15-24 חודשים)
+
+	הילד מבין שהמרחק הפיזיולוגי מייצג גם מרחק/אבחנה פסיכולוגית מהאם. התינוק חושש ורוצה את האם בטווח הראייה שלו, כך שיוכל להיווצר וויסות. האם צריכה להיות סובלנית לשלב, ולא לתפוס אותו כרגרסיבי. תגובה של חוסר זמינות עלולה להוביל לחרדת נטישה.
+
+### קביעות אובייקט
+
+התינוק מפנים שהאם נמצאת שם, גם אם היא לא בטווח ראייה. כינונו של *חוף מבטחים*. השלמת תהליך הספרציה-אינדיוידואציה, דרך ביסוס של ייצוג פנימי של נוכחות של האם גם בהעדרה.
+
+הרבה פסיכופתולוגיות (כמו [חרדה](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/חרדה)) נקשרות בהפרעות בשלב הזה, בעקבות שיבושים בספרציה-אינדיוידואציה.
+
+### שיבושים בתהליך
+
+מאהלר התייחסה הן להיבטים תורשתיים ומבניים (קונסטיטוציוניים) והן להיבטים של טראומה התפתחותית מוקדמת, כמו:
+
+- האם איננה מסוגלת להיכנס לקשר סימביוטי 
+- האם מערבבת את הצרכים שלה עם צרכי התינוק 
+- האם לא מסוגלת לצאת מהקשר הסימביוטי 
+- האם לא מספקת "מסגרת ההתייחסות המשקפת" - היא איננה יציבה, איננה צפויה, חרדה, עוינת.
+
+### טיפול
+הפסיכואנליזה הקלאסית שממנה צמחה מהאלר התמקדה בהפרעות נוירוטיות, שהאמינה ש:
+
+- יש אפשרות להשהות תפקודי אני 
+- יכולת לרגרסיה זמנית (regression selective) 
+- נוירוזת העברה 
+
+כמו ספיץ, מאהלר פגשה וצפתה בילדים חשוכים (בתי יתומים, בתי חולים) שסבלו מהפרעות מוקדמות קשות, והתיאוריה שלה אפשרה הבנה של פתולוגיה הקשורה לתסביכים טרום-אדיפאליים:
+
+- [תסביך אדיפאלי](/פסיכולוגיה/אישיות/פרויד#תסביך-אדיפוס): הדגש הוא על קונפליקט מיני/תוקפני בהם האב (השלישי מרכזי. הדגש הוא על קונפליקט בין המבנים הנפשיים. הביטוי הוא סימפטומטי (אובססיה, היסטריה).
+
+- בעיות טרום-אדיפאליות: הדגש הוא על תפקיד האם, ועל הפרעות בכינונן של המבנים הפסיכולוגיים עצמם. הביטוי הוא נרחב (חוסר וויסות, תנודתיות בדימוי העצמי , הפרעות בכינון קשר).

פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md

@@ -271,8 +271,52 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 
 חרדה היא ביטוי של העימות הזה - חרדה נוירוטית  (*לא* חיצונית), שמתעוררת בעקבות תוכן מודע מאיים מהאיד, או חרדה מוסרית - חרדת אשמה שנובעת מהסופר-אגו.
 
+### הסימפטום
+**הסימפטום הנוירוטי** הוא הפיתרון או הפשרה בין הלחץ של האיד ובין הלחץ של הסופר-אגו. 
 
-### שלבים בהתפתחות הטכניקה הטיפולית הפרוידיאנית 
+לפי פרויד, הסימפטום הנוירוטי הוא תוצאה של דיכוי רב מידי של דחפים מיניים בשנות החיים הראשונות, מה שהשאיר את המיניות של הנוירוטי בלתי מפותח.
+
+לדוגמה, אובססיה כגון שטיפת ידיים מרובה משמשת הן לסיפוק הדחף המיני/תוקפני (הידיים הופכים להיות האזור המענג/המותקף באמצעות התקה) והן אמצעי הענשה וביטול של הדחפים המיניים/תוקפניים המקוריים.
+
+
+> הנוירוזות הן, כביכול, תמונת-תשליל של הסטיות
+> 
+> >  (SE, VII. 165)
+
+
+
+הסטייה (למשל, אקסהיביציוניזם) מתרחשת כאשר מרכיב יצרי נעשה מוגזם.
+
+## הטיפול הפרוידיאני
+
+> Where the id was, there the ego shall be
+
+חשוב לזכור שפרויד היה בראש ובראשונה מטפל, וחיפש ליישם את התיאוריה שלו. הפתרון למצבים הפתולוגיים, פרויד סבר, הוא להציב את האגו כשולט כשידו על העליונה בקונפליקטים הפנימיים.
+
+מטרת הטיפול הפרוידיאני היא למצוא לאפשר גישה ללא-מודע ובכך למצוא פתרון טוב יותר מהדחקה לקונפליקטים הלא-מודעים. 
+
+> ראשית שהמטופל לא יסבול עוד מהסימפטומים שלו ויתגבר על חרדותיו ועכבותיו;
+ושנית, שהאנליטיקאי יחליט כי כמות מספקת של חומר מודחק עלתה למודע,
+כמות מספקת של הלא-מובן הוסברה, וכמות מספקת של התנגדות פנימית
+הוכנעה, עד שאין צורך לחשוש מהישנות התהליך הפתולוגי העומד על הפרק
+>
+> פרויד, 1937
+
+
+הטיפול שואף לוותר על סיפוק המשאלה הילדותית ומציאות דרכים מסתגלות למימוש הדחף. פרויד מדגיש את הרציונאליות - 
+
+> תקוותנו הגדולה ביותר באשר לעתיד היא שהשכל – הרוח המדעית, התבונה –
+יכונן במהלך הזמן דיקטטורה בחיי הנפש של האדם. טבעה של התבונה הוא ערובה
+לכך שלאחר מכן היא לבטח תעניק לדחפים הרגשיים של האדם ולכל מה שנקבע
+על-ידיהם את המקום הראוי להם
+>
+> > פרויד, 1933
+
+
+אז, איך מגיעים ללא-מודע?
+
+
+### הדרך אל הלא-מודע 
 
 - **היפנוזה**
 
@@ -281,19 +325,42 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 
 - **אסוציאציות חופשיות (הבזקי מחשבה)**
 
-המטופל מתבקש להגיד את כל מה שעולה על דעתו.
+המטופל מתבקש להגיד את כל מה שעולה על דעתו - אמירה לא מבוקרת של רכבת המחשבות.
 
 המטפל מנסה לדלות תוכן מודחק מתוך האסוציאציות של המטופל ומציע פירושים בכדי לעקוף את ההגנות.
 
 מגבלות: זיכרונות נחסמים על ידי ההגנות. 
 
+> עוד דבר אחד, לפני שתתחיל. הסיפור שלך צריך, בכל זאת, להיות שונה משיחה רגילה בנקודה אחת. בעוד שבדר"כ כשאתה מציג נושא כלשהו אתה מנסה – ובצדק – לשמור על החוט המקשר בין הדברים, דוחה את הבזקי המחשבה המטרידים ואת המחשבות השוליות על מנת, כמו שאומרים, שלא להמשיך בסיפור עד אין סוף, הרי כאן עליך לנהוג אחרת. תבחין בכך שבשה שאתה מספר את סיפורך עולות בראשך מחשבות שונות שתרצה לדחות מעליך בטענות ביקורתיות כאלה ואחרות. תתפתה לומר לעצמך: דבר זה או אחר אינו שייך הנה, אני חשוב כלל או שזה דבר שטות ולכן לא ראוי לומר אותו. לעולם אל תיכנע לביקורתיות זו ואמור את הדבר בכל זאת, ודווקא משום שאתה חש בנטייה שלך שלא לומר אותו. בשלב מאוחר יותר תבין את הסיבה להוראה זו, בעצם ההוראה היחידה שעליך למלא, ותעמוד על טיבה. אמור, אם כן, כל מה שעולה בדעתך. נהג כאילו היית, למשל, מטייל היושב ליד החלון ברכבת ומתאר באוזני היושבים בתוך הקרון את הנוף המשתנה לנגד עיניו .ולבסוף, לעולם אל תשכח את הבטחתך להיות כן לחלוטין ולעולם אל תפסח על דבר כלשהו שמסיבה זו או אחרת לא נעים לך לומר אותו
+>
+> פרויד, 1913, על פתיחת הטיפול
+
 - **פסיכואנליזה**
 
 חקר ההווה, טיפול בקונפליקטים שעולים בכאן ועכשיו. היזכרות חווייתית ורגשית - פריצת ההגנות. זיהוי ההתנגדויות, שימוש בכלים כגון העברה.
 
+
+* **החלום** - *דרך המלך אל הלא-מודע*
+
+חלומות מאפשרים ביטוי וסיפוק של דחפים לא-מודעים, וכוללים בתוכם: 
+ 
+ - תוכן גלוי (מניפסטי) - מה שאנחנו זוכרים מהחלום, החלק המסווה/מסמל
+  
+ - תוכן סמוי (לטנטי) - החלק המסומל של הדחפים הלא-מודעים
+ 
+ 
+ את התהליך מכנה פרויד **עבודת החלום** - הפקת התוכן הסמוי מתוך התוכן הגלוי. התסמין של החלום הוא ביטוי מסווה של המשאלה הלא-מודעת, שמתבצעת באמצעות ה**העברה** - המטופל "משליך" על המטפל את היחס שלו כלפי האובייקט המקורי שמטריד אותו. התפקיד של המטפל בעבודה זו היא להישאר "לוח חלק" עליו המטופל ישליך את הדפוסים הפנימיים שלו שנוצרו בהקשר הילדותי הראשוני.
+ 
+ את אותה העברה מנתחים לאחר מכן באנליזת ההעברה.
+ 
+ הקונפליט, סבור פרויד, יתבטא ב"פסיכופתולוגיה של חיי היום-יום" -  מעשי כשל (Parpraxis) כמו פליטות פה (קורא לאישתו "אמא"), שכיחת שמות (יריב), שכיחת דברים.
+
+
 ### היזכרות, חזרה וחזרה כפייתית
 
-- **הזכרות – זיכרון מודע של חוויות**
+- **הזכרות**
+
+ההיזכרות היא זיכרון מודע של חוויות.
 
 > ההיזכרות האידאלית במה שנשכח ... אינה אלא מצב שבו ההתנגדות מוסטת הצידה לחלוטין
 
@@ -336,7 +403,29 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 
 ### התנגדות
 
-ההתנגדות אף היא חלק מהסיטואציה האנליטית. התנגדות מהווה אוסף התנהגויות המתרחשות בחדר הטיפולים, המפריעות להתקדמות העבודה האנליטית, כמו שתיקות, שינוי נושא, פרצי צחוק, התקפי כעס, איחור, העלאת נושא ברגע האחרון וכו'.
+
+> כל מה שמפריע להמשך העבודה הוא התנגדות
+> 
+> > פרויד, 1900
+
+פרויד מחפש באמצעים הטיפוליים להיתקל ב**התנגדות** - ביטויים שפועלים כנגד המגמה הטיפולית של חשיפת הלא-מודע והפיכתו למודע.
+
+[העברה](#העברה), מנגנוני הגנה, וביטויי פעולה (היעדרויות\איחורים, תביעות לשבירת המעמד הטיפולי, וכו').  התנגדות מהווה אוסף התנהגויות המתרחשות בחדר הטיפולים, המפריעות להתקדמות העבודה האנליטית, כמו שתיקות, שינוי נושא, פרצי צחוק, התקפי כעס, איחור, העלאת נושא ברגע האחרון וכו'.
+ 
+ ההתנגדות היא בלתי-נמנעת בשל הרווח מהתסמינים ההתנגדותיים - סיפוק הדחפים.
+
+> התוצאה הראשונה של כלל יסוד טכני זה (אסוציאציות חופשיות) היא שהוא נעשה
+מטרה ראשונה להתנגדות. החולה משתדל להיחלץ מהוראותיו בכל הדרכים"
+>
+> > פרויד,1917
+>
+> ---
+> >
+ יש חשיבות מועטה למדי לעמתו של המטופל; האמון או חוסר האמון הראשוני
+שלו כמעט זניחים בהשוואה להתנגדויות הפנימיות המעגנות את הנוירוזה שלו"
+>
+> > פרויד,1913
+
 
 ניתן לראות בהעברה כסוג של התנגדות. היא מהווה ביטוי התנהגותי של עימות לא מודע - המטופל לא מדבר אלא פועל - מאחר, כועס או מתאהב.
 
@@ -344,13 +433,80 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 
 ההתנגדות היא עימות בין הכוחות שמשמרים את התסמינים ולא רוצים לדעת דבר על הלא מודע (בניסיון להתגונן), לעומת החלקים באגו המטופל שרוצים להחלים יחד עם המטפל.
 
-### עיבוד 
-העיבוד הוא ה חלק העיקרי של הטיפול.  הוא התמודדות ופירוש של תהליכי העברה והתנגדות.
-העיבוד הוא התהליך המאפשר הכרה בתכנים והקונפליקטים הלא מודעים, אשר היועד כה ממוסכים על ידי תהליכי ההעברה והחזרתיות,מעין היפוך של ה-acting out.
+את התנהגות ההתנגדות ניתן אחר כך לנתח באנליזה, וכך לסלול את הדרך אל הלא-מודע.
+
+### פרשנות 
+
+הפרשנות, או העיבוד הוא החלק העיקרי של הטיפול.  הוא התמודדות ופירוש של תהליכי העברה והתנגדות.
+
+על בסיס החומר הלא-מודע שבוטא על ידי המטופל, המטפל מסביר למטופל את קובעיה הלא מודעים של התנהגותו דרך חשיפת הפנטזיות, זיכרונות, הגנות, סימפטומים, קונפליקטים ודפוסי התנהגות לא מודעים - מתוך כוונה להביא את המטופל לכדי תובנה.
+
+המטפל דוגל ב**כלל ההינזרות** - עליו להימנע מלספק צרכים של המטופל.
+
+העיבוד הוא התהליך המאפשר הכרה בתכנים והקונפליקטים הלא מודעים, אשר היועד כה ממוסכים על ידי תהליכי ההעברה והחזרתיות, מעין היפוך של ה-acting out.
 
 אם החזרה היא שחזור בפועל (התנהגות) של הזיכרון, אז העיבוד הוא הספיגה ההדרגתית של הפירוש, של התובנה -  תהליך של הפנמה והתוודעות אשר מוביל לשינוי.
 
-## אבל ומלנכוליה
+
+### ביקורת
+
+הביקורת הראשונה כנגד התיאוריה של פרויד היא שהיא **אישית ולא ממצה**. היא אמנם מאוד רחבה ועמוקה - היא מסבירה תופעות הרבה מתחת לפני השטח.
+
+אולם דווקא בגלל ההיקף השאפתני שלה, הפילוסוף של המדע קארל פופר אומר שהיא אינה אמפירית - 
+
+> התיאוריות הפסיכואנליטיות שייכות לקבוצה אחת – הן פשוט אינן ניתנות לבחינה, אינן ניתנות להפרכה. לא היה ניתן להעלות על הדעת התנהגות אנושית שתוכל לסתור אותן... אותן "תצפיות קליניות" שהאנליטיקנים מאמינים בתום לב כי הן מאששות את התיאוריה שלהם, אינן מסוגלות לעשות זאת יותר מהאישורים היום-יומיים שמוצאים האסטרולוגים במהלך עבודתם; ואשר לאפוס של פרויד על האני, האני-העליון והסתמי, הרי טענתו למעמד של מדע אינה חזקה מעיקרה מזו של אוסף סיפורי האולימפוס של הומרוס
+> 
+> > קארל פופר, מדע: השערות והפרכות, 1962
+
+
+הרבה מההיבטים העיקריים של התיאוריה הפסיכואנליטית לא זכו לתמיכה אמפירית:
+
+- "הילד הוא אביו של המבוגר"
+
+	פרויד היה חלוץ בדגש על עולמו הנפשי של הילד בעיצוב חיי המבוגר, אבל התיאור של ההתפתחות והקונפליקטים לא זכה לתמיכה מדעית.
+	
+- תהליכים לא-מודעים
+
+	קיימת ספרות ענפה שמראה שתהליכים לא מודעים משפיעים על התנהגותנו - אבל הטענה של פרויד שהדחקה של דחפים היא גורם מרכזי לתהליכים לא-מודעים לא זכתה לתמיכה אמפירית.
+
+!!! success ""
+	ר' גם (העשרה)  [תודעה ופסיכופתולוגיה](/פסיכולוגיה/תודעה#תודעה-כרכיב-נוסף) - *עד כמה המודעות משפיעה על ההתנהגות שלנו?*
+
+	
+- אטיולוגיה
+
+	קיימת תמיכה מועטה לכך שדחפים מיניים מודחקים הינם הסיבה המרכזית
+	להתפתחותם של "נוירוזות" (דיכאון, חרדה, פוביות)
+
+- טיפול
+
+	כיום "טיפול בדיבור" הינו נפוץ והוכח כיעיל לטיפול במגוון של פסיכופתולוגיות. אולם, המודל של פרויד נהפך למיושן - קיימות עדויות רבות לכך שדווקא טיפול קצר וממוקד, שלא דבק בטכניקות הקלאסיות (שכיבה על שפה, אסוציאציות חופשיות) הינו במקרים רבים אף יעיל יותר מהטיפול הקלאסי. אלו טיפולים כמו טיפול דינאמי קצר-מועד, וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).
+
+
+### נוירופסיכואנליזה
+
+גישה שמנסה לקשר בין התיאוריה של פרויד לממצאים נוירולוגיים היא ה**נוירופסיכואנליזה**, שסבורה שפרויד התמקד בתיאוריה פשוט משום שלא היו בתקופתו העצמאים המספיקים לחקר המוח[^10].
+
+נוירופסיכואנליזה מנסה לעשות חיבור בין הקונסטרקטים התיאורטיים של התיאוריה
+הפסיכואנליטית ובין קורלטים של מבנים מוחיים (NCCs).
+
+>  We must recollect that our provisional ideas in psychology will
+presumably some day be based on an organic substructure. . . . We
+are taking this probability into account in replacing the special
+chemical substances by special psychical forces.
+> >
+> > Freud, 1914, pp. 78–79
+
+> The deficiencies in our description would probably vanish if we were
+already in a position to replace the psychological terms by
+physiological or chemical ones. 
+>
+>> Freud, 1920, p. 60
+
+
+
+
+## אבל ומלנכוליה בתיאוריה של פרויד
 
 !!! info ""
 	[מצגת](/פסיכולוגיה/אישיות/תרגול_2.pdf), [מאמר](/פסיכולוגיה/אישיות/Mourning and melancholia.pdf)
@@ -446,7 +602,7 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 
 החוויה הינה חוויה של **ניצחון** -  התגברות על האובייקט (תחושה של הכנעה שיוצרת סיפוק). האנרגיה משתחררת, אך האדם אינו מבין על מה הוא חוגג, שכן הקונפליקטים המלנכוליים הינם לא מודעים.
 
-## מלנכוליה = דיכאון?
+### מלנכוליה = דיכאון?
 
 מלנכוליה הינה **הסתכלות דינמית** על דיכאון.
 יחד עם זאת, אין זה מדויק ליצור באופן מוחלט חיבור ישיר בין תאוריות דינמיות לבין תאוריות פסיכופתולוגיות מודרניות.
@@ -467,4 +623,5 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 [^6]: סדיזם ולא מזוכיזם, כי הכוונה מאחורי השנאה היא לעבר אובייקט חיצוני, ולא לעבר העצמי - אני מנסה לפגוע באובייקט אחר ופוגע בעצמי, ולא פוגע בעצמי מלכתחילה.
 [^7]: ערן נותן כדוגמה לתהליך מושפע מאוד מתת-המודע את בחירת בן\בת הזוג. אדם שגדל בלי תמיכה הורית, למשל, ייטה לחפש בן\בת זוג מאוד תומכים. טיב מערכת היחסים תלוי במידה-רבה במידת התועלת של המניעים האלו.
 [^8]: ארוס (*εροσ*) הוא מושג [אפלטוני](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון); פרויד הכיר אותו היטב ושאב ממנו השראה. ר' גם - דיאלוג [המשתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), [Sandford, 2006](/פסיכולוגיה/אישיות/plato.pdf) - מאמר מרתק על הקשר בין אפלטון לפרויד.
-[^9]: מזכיר את [אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס-מאקראגאס), שחשב שההוויה כולה היא מתח בין כוחות האהבה לשנאה.
+[^9]: מזכיר את [אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס-מאקראגאס), שחשב שההוויה כולה היא מתח בין כוחות האהבה לשנאה.
+[^10]: פרויד היה נוירולוג ומדען-מוח בשני העשורים הראשוניים לחייו המקצועיים.

פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md

@@ -0,0 +1,158 @@
+---
+title: תיאוריית יחסי האובייקט של קליין
+tags:
+---
+
+
+!!! info ""
+	[מצגת](./קליין_הרצאה.pdf), [מצגת (תרגול)](./תרגול_3.pdf), [מאמר](./קליין.pdf)
+
+
+
+**מלני קליין** פיתחה לאור התיאוריה של פרויד את **תיאוריית יחסי האובייקט**. קליין, שלא כמו פרויד, מתמקדת בשנה הראשונה לחיים. 
+
+
+תיאורית יחסי-אובייקט של קליין מדגישה את השלבים פרה-אדיפאליים כמבנים את הנפש. היחסים הריאליים והפנטזמטיים בין התינוק (העצמי) והם האובייקט, מה שיוצר אובייקט חיצוני ואובייקט המופנם. אותם היחסים בין העצמי לאובייקט הם מקור ההנעה וההתפתחות. יחסים בהווה מבטאים את הייצוגים של העצמי ושל והאובייקט.
+
+
+הבסיס המוקדם לתיאוריה הגיע משנדור פרנצי (1873-1933), שהיה אחד מהבולטים במעגל הקרוב של פרויד[^6]. פרנצי התעקש שבבסיס נוירוזה קיימת טראומה אמיתית. קליין עברה אצלו אנליזה.
+
+קליין עצמה נולדה בווינה לאב רופא. היא מתארת קשר חונק עם אמה - 
+
+> הייתה זו משפחה עמוסה באשמה, בקנאה, לעיתים בהתפרצויות זעם, ורוויה בנימות של גילוי עריות. חתונתה המתקרבת של מלאני הייתה הפרלוד למותו של עמנואל )אחיה(, על רקע של מחלה, תת-תזונה, אלכוהול, סמים, עוני ורצון להרס עצמי. גרמו למלאני לחוש אחראית למותו, והיא נשאה את האשמה על כתפיה כל חייה
+> >
+> ביוגרפיה של גוסקורת'
+> 
+
+קליין נישאה בגיל צעיר, והנישואים לא היו מאושרים. עקב עבודתו של בעלה חיה בעיירות קטנות, קליין חיה ללא גירוי תרבותי. היא סובלת מדיכאונות חוזרים ומבלה בבתי-מרפא. ב1910, קליין עוברת לגור בבודפשט ומגלה את התיאוריה הפרוידיאנית. בשל הדיכאון שלה, עוברת אנליזה אצל פרנצי שמעודד אותה לפתח את הכיוון של טיפול בילדים - בהתחלה אלו שני בניה ובתה.
+> התברר כי הדרך לבית-הספר היא שעוררה בו חרדה רבה במיוחד. מצאנו כי אחת הסיבות לכך שלא אהב את הדרכים בהן הלך לבית-הספר, היא שהיו עצים לאורכן... התברר ששנאתו לעצים, שהתבטאה זמן מה כפחד מחורשות, נגרמה בחלקה על-ידי פנטזיה של עץ שחוטבים אותו, ועלול ליפול עליו. העץ ייצג עבורו את הפין הגדול של אביו, אותו רצה לחתוך ועל כן פחד מפניו...היו לו פנטזיות על מכשפה אותה יפגוש בדרך לבית-הספר, וזו תרוקן קנקן של דיו עליו ועל ילקוטו. כאן ייצג הקנקן את הפין של אמו
+> >
+> קליין, 1923 , "פריץ"=אריך
+
+
+
+## מושגי יסוד
+
+קליין קובעת כמה רעיונות יסוד:
+
+- **אובייקט** הוא מושא הדחף (*המושקעות הלבידינאלית*) של האדם (הילד או הבוגר) שכלפיו יש רגשות שליליים או חיוביים.
+
+המונח **יחסי אובייקט** מתייחס ליחסים שבין הייצוג העצמי של התינוק ובין הייצוגים הפנימיים של האובייקט. זוהי פעילות מנטאלית – פעילות של ה – mind
+
+- **האגו** (העצמי)
+
+האגו מורכב מ-4מרכיבים עיקריים: ייצוגים של העצמי, ייצוגים של האובייקטים, ייצוגים של קשרי הגומלין בין העצמי והאובייקטים, והרגשות שליוו או מלווים את קשרי הגומלין הללו.
+
+לפי קליין, התינוק נולד עם אגו לא מאורגן אך מספק בשביל לחוש חרדה, לקיים יחסי אובייקט ולפתח מנגנוני הגנה.
+
+- **המניע**
+
+מינקות האדם שואף ליצירת יחסים עם אובייקטים שהם משמעותיים עבורו, ולא רק למילוי צרכים ודחפים. יחסים אלו, יהוו בסיס להמשך מערכות היחסים אצל בני אדם
+
+המניע, לפי קליין, הם **הדחפים** - דחפי החיים והמוות. לפי קליין הדחף מכוון *לאובייקט*, ולא רק *לסיפוקו* (כפי שפרויד טען). התינוק הרעב לא מוטרד רק בקבלת חלב - אלא גם *במי* שנותן לו את החלב, באופן עמום וראשוני.
+
+* **פנטסיה**[^1] (Phantasia) 
+
+הפנטסיה היא עולמו הפנימי הלא מודע של התינוק. היא מוכנות ראשונית עמומה - ייצוג מנטאלי של הדחף הביולוגי-פיזי, כלומר, החוויה הפסיכולוגית של הדחף. בהקשר של יחסי אובייקט, זהו ייצוג מנטאלי של נטיות פעולה בהקשר הבין אישי. הפנטסיות נוגעות ליחסים עם אובייקטים. 
+
+יצירת הפנטסיה היא פעולה של האגו - החוויות במציאות משפיעות על הפנטזיות, אך גם מושפעות מהן. בטיפול - המטופל מבצע [העברה](./פסיכואנליטית#העברה) לא של הקשר עצמו, אלא את הפנטזיות לגבי הקשר הזה. 
+
+הפנטסיה ניצבת בניגוד מסוים להעברה של פרויד - שלא טיפל בילדים כמו קליין[^2]; היא מתרחשת עוד לפני שהדמויות והעימותים נדחקים לתת-מודע, ומתרחשים כבר שהתינוק חווה אותם בזמן אמת.
+
+> נבחר לדוגמה את המקרה של רות, אשר כתינוקת הייתה רעבה במשך זמן מה משום שלאמה היה מעט חלב. בגיל ארבע שנים ושלושה חודשים, כששיחקה בכיור הרחצה, היא כינתה את ברז המים ברז חלב. היא הכריזה כי החלב זורם לתוך פיות (חורי פתח הניקוז), אך כי זורם רק מעט מאוד ממנו. התשוקה האוראלית הלא מסופקת הזו הופיעה במשחקים ובהמחזות רבים מספור, והתגלתה בכל התייחסיותיה. לדוגמה, היא טענה שהיא ענייה, שיש לה רק מעיל אחד, ושיש לה מעט מאוד אוכל, וכל האמירות האלה לא תאמו את המציאות
+> 
+> > *העקרונות הפסיכולוגיים של אנליזה מוקדמת*, עמ' 49
+
+
+- **פוזיציה**
+
+**פוזיציה** אופנות של ארגון פסיכולוגי בעלת צורה אופיינית של חרדות, מנגנוני הגנה ויחסי אובייקט. קליין מתארת כי התינוק מפתח בשנה הראשונה לחייו שתי פוזיציות: הפוזיציה הסכיזו פרנאוידית אשר מתפתחת ראשונה, והפוזיציה הדיכאונית המאוחרת יותר.
+
+לאחר התפתחותן, שתי אופנויות חוויה אלו קיימות בבגרות, וישנה תנועה מתמדת ביניהן.
+
+בריאות נפשית היא איננה רמה התפתחותית שיש להשיגה ולהחזיק בה, אלא פוזיציה אשר באופן רצוף אובדת ומושגת מחדש (מעבר גמיש בין הפוזיציות).
+
+## הפוזיציה הסכיזו-פרנואידית
+
+זוהי הפוזיציה הראשונה, הגולמית והפחות מפותחת. היא חרדת *רדיפה*. 
+
+התינוק נולד עם דחף עוצמתי להתקיים (דחף חיים) וחרדה עוצמתית לא להיות – להיות "אין"[^4] (בהשפעת דחף המוות).
+
+תוך כדי חייו (כבר מהלידה, בעצם), התינוק נחשף להשפעת המציאות החיצונית אשר מחד מעוררת חרדה - רעב, קור, וכו' - ומאידך מעניקה חיים. (אהבה, חיבוקים).
+
+התינוק עדיין לא יכול לתפוס אובייקטים כשלמים, ולכן לא מבין שיכול להיות *גם וגם* - אלא רק קיצון כזה או אחר. לכן, התינוק תופס את העולם דרך חלקי אובייקטים.
+
+התינוק אינו יכול לתפוס את האם כדמות שלמה, לכן הוא מתייחס רק לחלקים ממנה, כאשר האובייקט התפיסתי הראשון הינו **השד**[^3].
+
+
+!!! warning ""
+	חשוב לזכור - הכוונה כאן היא לתפקידים *סמליים*. האובייקט הוא *לאו דווקא* האמא והשד הוא לאו דווקא *אשכרה* שד - גם אבא שמחזיק בבקבוק יכול להיות האובייקט.
+
+### חרדה, השלכה ופיצול
+
+עם היוולדו, התינוק חווה חרדה מפני כיליון הנובעת מתחושה של כוח הרסני פנימי כל-יכול המכוון אל העצמי. זהו *דחף המוות*. 
+
+כשהתינוק ניזון מחלב, הוא חושב ש*הוא* יצר את החלב. לכן, כשהוא חווה כוח כלשהו שעוין לו (ולא מצליח להתנגד לו), מגיעה חרדה קיומית מידית - *אני הולך למות!*
+
+ככמנגנון הגנה מפני חרדת הכיליון, האגו יוצר בתוך עצמו **פיצול** בין הטוב (דחף החיים) לרע (דחף המוות),ו**משליך** את חלק-האגו המכיל את דחף המוות על האובייקט החיצוני בפנטאסיה. את הרע משליכים על האמא (עשיתי על אמא קקי[^5]), החוצה. אבל עכשיו ה*רע* הזה בחוץ, והוא יכול לבוא לרדוף אותי. זו **חרדת הרדיפה**.  כך, האם נחווית לתינוק כאובייקט רודפני ומאיים, והחרדה הפנימית הופכת לחרדה חיצונית מפני אובייקט מכלה. 
+
+**זה עובד גם הפוך** - חווית החיים הנעימה, שבסיסה באינסטינקט החיים, מפוצלת ומושלכת החוצה על מנת שהעולם החיצוני יכיל בתוכו גם אובייקט טוב ויישמר. במקרה כזה, חרדת הרדיפה תהיה *פנימית*.
+
+דרך הפיצול וההשלכה, התינוק יוצר שני אובייקטים, שני שדיים: **השד הטוב** ו**השד הרע**.
+
+השד הרע נחווה ע"י האגו כמסוכן והרסני. לעומתו, השד הטוב נחווה כאידיאלי, המסוגל להגן מפני השד הרע. כך, מצבים של סיפוק יעוררו רגשות אהבה שיופנו לשד הטוב, המספק, ואילו מצבים של תסכול יעוררו שנאה וחרדת רדיפה שיופנו לשד הרע, המתסכל. הכל חלק מהפנטאסיה הראשונית של התינוק.
+
+תחושות גופניות כואבות או לא נעימות נחוות כנגרמות ע"י האובייקט הרע, ותחושות נעימות נחוות כנגרמות ע"י האובייקט הטוב.
+
+התינוק, כאומר, חווה את עצמו כ**כל יכול**. בפנטאסיה שלו, *הוא* זה שברא את השד הטוב ואת השד הרע. בהתאם לכך, הוא מאמין שהדחפים ההרסניים שלו באמת הורסים את האובייקט ואת הטוב שהופנם בתוכו.
+
+### חרדת הרדיפה
+
+חרדת הרדיפה, כאמור, היא הפחד מפני פגיעתו של *השד הרע* הרודף. בפנטאסיה של התינוק הוא תוקף את השד (האובייקט) הרע, ולכן הוא חושש שהשד ישיב לו כגמולו, יפנה נגדו ויתקוף אותו - ינשך את השד וירביץ לאמא. התינוק חושש שהאובייקטים הרעים יחדרו לתוכו ויהרסו את האובייקט הטוב שבתוכו ואף את האגו כולו. בהתאם, התינוק מפתח מנגנונים שיסייעו לו להתמודד עם החרדה הרודפנית.
+
+#### מנגנוני הגנה 
+
+- **פיצול** 
+
+ההפרדה בין הטוב לרע. הפיצול מתרחש גם באגו וגם באובייקט. זוהי ההגנה המרכזית והבסיס לשאר מנגנוני ההגנה.
+
+- **השלכה**
+
+הסטה של היצרים אל אובייקט.
+
+- **הפנמה** 
+
+הסטה של חוויות חיצוניות/אובייקטים חיצוניים אל העצמי ותפיסתם כחלק מהעצמי.
+
+
+הפנמה והשלכה, כאמור, קשורות גם בחוויות פיזיות - שובע ונעימות (טוב) וכאבי בטן שעושים קקי (רע)[^5]
+
+- **אידיאליזציה** 
+
+ הקצנת היבטיו הטובים של האובייקט (המפוצל).
+
+- **הכחשה אומניפוטנטית** (כל-יכולה)
+
+הכחשה ואיון מוחלט של הרע, תוך החלפת חוויית הרדיפה בתחושת כל יכולות.
+
+
+- **הזדהות השלכתית** 
+ 
+ השלכת חלקי עצמי שאין האדם יכול להכילם לתוך אובייקט אחר (לרוב אמא) (שילוב של פיצול והשלכה). 
+
+### עיבוד 
+
+מטרת האגו בשלב זה היא **להפנים אובייקט טוב**, להזדהות עמו ולהרחיק את הרודפים. 
+ההפנמה של האובייקט הטוב משמשת את האגו כהגנה מפני חרדה.
+
+
+הפנמה של האובייקט הטוב כמרכזי (יותר טוב מרע) היא תנאי מוקדם להתפתחות הנורמלית. השד הטוב הופך למוקד בתוך האגו ותורם ללכידותו. אם פחדי הרדיפה חזקים מאד, ומסיבה זו התינוק אינו יכול לעבד את העמדה הפרנואידית-סכיזואידית, אז התפתחות ועיבוד העמדה הדכאונית יתעכב גם הוא. כישלון זה עשוי להוביל להתגברות נסיגתית של פחדי רדיפה ולחזק את נקודות הקיבעון לפסיכוזות חמורות.
+
+
+
+[^1]: הכוונה היא **לא** ל**פנטזיה** (*fantasy*) - לא לחלום בהקיץ על איזה רצון.
+[^2]: קליין היא מהחלוצות של [טיפול במשחק](/פסיכולוגיה/התפתחותית/משחק).
+[^3]: לא *Demon*, אלא ציץ (סליחה).
+[^4]: שופנהאואר.
+[^5]: אלו מילים של ליטל, לא שלי. לא לשפוט.
+[^6]: פרויד היה קנאי מאוד, ומרגע שאנשים מהמעגל שלו פיתחו או חלקו על התיאוריה שלו יותר מדי, הוא הגלה אותם. פרנצי היה אחד מאלה.

פסיכולוגיה/דחק/PTSD.md

@@ -130,13 +130,118 @@ PTSD גם עונה לדפוסים דומים.
 - יותר מיוחדים
 - יותר צנועים
 
+### מערכות יחסים ופילוסופיית חיים
+
 תיתכנה גם מערכות יחסים קרובות יותר עם חברים ומשפחה, שכנים, שורדים נוספים של הטראומה, ואפילו אנשים זרים - וייתכן "בירור" של מי הם החברים האמיתיים, אלו ששרדו את המתח הנוסף במערכת היחסים.
 
 PTSD מעוררת גם הרהורים על המוות, משמעות החיים, ומעודדת חיפוש סיבה ומשמעות בחיים.
 
 > Once you worry about whether you are going to die, nothing else seems quite as significant to worry about
 >
->>(Kennedy, Tellegen, Kennedy, & Havernick, 1976
+>>[Kennedy, Tellegen, Kennedy, & Havernick, 1976](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1002/1097-0142(197611)38:5%3C2184::AID-CNCR2820380549%3E3.0.CO;2-9)
+
+### שינוי סדר עדיפויות
+
+שורדי PTSD נוטים לחשוב מחדש על איך הם מעבירים את היום שלהם, כמו גם לשקול מחדש את- 
+
+- מראותיהם החיצוניים
+- הטבע
+- טובין חומריים
+- בריאות
+- היחס לחיים (יותר כ*מתנה*)
+- ה"כאן ועכשיו"
+- דברים פשוטים
+- זמן
+- שינוי מטרות חיים
+- למידת כישורים חדשים
+- חזרה ללימודים
+
+### אמונה רוחנית
+
+חוויה פוסט-טראומטית נקשרה קשר חיובי לרוחניות ([Tedeschi et al, 2010](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1002/9781118270028.ch1)), לרבות - 
+
+- חזרה לאמונה
+- תרגולים רוחניים
+- התפללות
+- הודאה לאלוהים
+- חיזוק האמונה
+
+### סייגים
+
+הצמיחה לאחר פוסט טארומה אינה נקשרה בהכרח בכל חמשת התחומים שדיברנו עליהם. כמו כן, צמיחה פוסט-טראומית קשורה תמיד, מן הסתם, בPTSD, מה שמוביל למצב *עצוב יותר אבל נבון יותר*.
+
+## PTSD בגיל ההתבגרות
+
+העולם מסוכן מיוחד בגיל ההתבגרות, שחשוף במיוחד לסכנות כמו אלימות, נהיגה פרועה, סמים, לחצים חברתיים, גיוס לצבא - והכל בשיפוט דעת חלש יותר. 
+
+מהזווית הביולוגית, גיל ההתבגרות הוא תקופה של גמישות נוירונלית (neurplasticity) גבוהה מאוד, לצד התפתחות הקשורה להורמוני המין. מנגד, המערכת הלימבית והתפקודים הניהוליים לא מתפתחים בכזו מהירות, מה שמוביל לסיכון גדול יותר לשיפוט דעת לקוי - יותר אנרגיה ודחף, פחות שיקול דעת. 
+
+יתרה מכך, יש הרבה פחות מחקר של PTSD בקרב מתגברים, ונגישותם לטיפול גרועה יותר. המשאבים והמחקרים שכן יש מתמקדים בהתעללות מינית בילדות ובתיאורי מקרה, ולא מכסים את כל המורכבות.
+
+## תיאוריות CBT
+
+עד כה, CBT הייתה שיטת הטיפול העיקרית, אך בעשורים האחרונים הצטרפו גם - 
+
+- Emotional Processing Theory ([Foa & Kozak, 1982](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/0033-2909.99.1.20))
+
+	מתמקדת בפער בין הגירוי במהלך הטראומה והאיום לבין התגובה אליה והעצמי - כלומר, איך החוויה יוצרת תגובה חזקה ומוקצנת, ומשפיעה על הפרט בצורה לא פרופורציונלית. 
+
+- Cognitive Processing Theory ([Resick at al, 1992](https://doi.org/10.1037//0022-006x.60.5.748))
+	
+	מתמקדת במתח בין המידע החדש לתפיסת העולם הקודמת ואיך הוא יוצר משמעות מעוותת של רעיונות הקשורים בטראומה
+
+- Cognitive Appraisal Theory ([Ehlers & Still, 1995](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1017/s135246580001585x))
+
+	מתמקדת במשמעות המתעוותת של העצמי וההתמודדות עם הדחק - איך הטראומה "מנפצת" את העולם הקודם.
+
+### EPT
+התיאוריה מתמקדת בסיבה שחלק מהקורבנות של אירועים טראומטיים מפתחים PTSD וחלקם לא. 
+
+התגובה לאירוע הטראומטי היא בעלת השפעה אדירה. אם יש תחושה שפעלת היטב במהלך הטראומה, היא מהווה גורם מגן משמעותי מפני PTSD; מנגד, אם יש תחושה שפעלת לא נכון, העצמי נפגע, ויש חשש גדול יותר לPTSD. 
+
+EPT הגתה את טיפול ה**חשיפה הממושכת** (Prolonged Exposure) לPTSD.
+
+PE היא שיטת CBT הכוללות 8-12 מפגשים (במחקר - לרוב יותר) במשך שעה וחצי-שעתיים, שמפעילה את המטופלים המון - ושולחת אותם הביתה עם "שיעורי בית" - סביב חשיפה לטראומה.
+
+על סמך ברית טיפולית חזקה, המטופלים - בגיבוי של המטפלים שלהם - בוחרים מעצמם להיחשף לגורמים מעוררי הטראומה שוב ושוב, עד שהתגובה שוככת (הלמידה נפרמת) ומאבדת מכוחה לעורר חרדה טראומטית. האותות הטראומטיים יכולים להיקשר בקשר למידה חדש וככה "למחוק" את התגובות הישנות.
+
+PE מגובה בהמון מחקר וזכתה להצלחה אדירה.  היא נחשבת היום לקו ההגנה הראשון בטיפול בטראומה.
+
+
+אלא שEPT, כמו תיאוריות רבות אחרות, לא נוסתה על ולא תוכננה עבור מתבגרים. [Gilboa-Schechtman et al, 2010](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.jaac.2010.07.014) ניסו להתאים את הטיפול למתבגרים והשוו אותו לטיפולים אחרים (כי זה לא מוסרי לא לטפל בכלל!).
+
+!!! warning "Treatment as Usual"
+	משום שזה לא מוסרי לא לטפל *בכלל*, במחקרים קליניים נהוג להשוות ל**TAU** - *Treatment as Usual*. כלומר, אם אנחנו בודקים טיפול לPTSD, נשווה אותו בהשוואה לטיפול *הנפוץ עכשיו* לPTSD - מה הייתה מקבל לו היית מבליח בסורוקה עם PTSD.
+
+כמובן, שההשוואה דורשת הקצאה אקראית, ומספר גדול מאוד של נבדקים - מה שהופך מחקרים כאלו לקשים במיוחד.
+
+בעיה נוספת במחקרי TAU היא שההשוואה היא בין המטפלים שבשגרה - עייפים ומלאים במטופלים - למטפלים צעירים יותר לרוב, שנחושים להוכיח טיפול חדש; *זה לא כוחות*.
+
+לכן, בחרו להשוות לא לTAU, אלא לטיפול דינאמי קצר-מועד. להשוואה היו שלוש מטרות:
+
+- לבחון את היעילות של PE בקרב מתבגרים
+- להשוות את היעילות לזו של טיפול פעיל אחר - קרי, טיפול פסיכודנמי קצר מועד (TLDP)
+- לבחון את שימור ההישגים של שני הטיפולים - האם הם מחזיקים זמן רב לאחר הטיפול.
+
+למרות ההבדלים הבולטים, היו הרבה נקודות דומות בין הטיפולים:
+
+- בדיקת טרום-טיפול במשך 3 שעות
+- טיפול שבועי
+- ממוצע דומה מאוד של זמן טיפולים ומשך טיפול בפועל
+- שאלוני BDI וCPSS בכל פגישה
+- הנחיית ההורים לפי הצורך
+- דבקות גבוהה בהוראות הטיפול
+
+הממצאים מעידים על ירידה משמעותית יותר בתסמינים בקרב מטופלי PE, חרף יעילות גבוה גם בTDLP. היעילות של הטיפולים נשמרה גם 5 חודשים וגם 17 חודשים אחרי הטיפול - אם כי בטווח הארוך, היעילות של PE נהייתה זהה בערך לTDLP. 
+
+PE הציג גם מדדי תפקוד (Global Function) גבוהים  יותר בקרב המטופלים לאחר הטיפול. 
+
+
+
+
+
+
+
 
 [^1]: **דיסוציאציה** היא הפרדה של תהליכים מנטליים שמחוברים באופן תקין.
 [^2]: *חעלושס*

פסיכולוגיה/דחק/אובדנות.md

@@ -0,0 +1,73 @@
+---
+title: דחק, דיכאון ואובדנות
+tags:
+  - פסיכולוגיה
+  - שנה_ג
+  - דחק
+  - סמסטר_א
+  - אובדנות
+  - דיכאון
+---
+!!! info "[מצגת](./depression.pdf)"
+
+
+> WHENEVER Richard Cory went down town,   
+> 
+ We people on the pavement looked at him: 
+>
+>He was a gentleman from sole to crown, 
+>
+ Clean favored, and imperially slim.   
+>
+And he was always quietly arrayed,       
+>
+>
+>And he was always human when he talked; 
+> 
+> But still he fluttered pulses when he said,   
+> 
+> "Good-morning," and he glittered when he walked.   
+>
+>And he was rich—yes, richer than a king,   
+>
+>And admirably schooled in every grace: 
+>
+>In fine, we thought that he was everything  
+ >
+ To make us wish that we were in his place.
+>
+>
+>So on we worked, and waited for the light,   
+>
+>And went without the meat, and cursed the bread; 
+>
+>And Richard Cory, one calm summer night,  
+>
+Went home and put a bullet through his head.   
+> 
+> > Edwin Arlington Robinson, 1869 –45. *Richard Corey*
+
+
+[אובדנות](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/אובדנות) היא אחת מהשלכותיו הקשות ביותר של דחק, כמו גם [דיכאון](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון) - שהוכרז כמגפה על ידי ארגון הבריאות העולמי ב2012.
+
+דחק הוא הגורם העיקרי לדיכאון חד-קוטבי, לצד אישיות והגן LC6A4 שנקשר בהעברת סרוטונין. 
+
+רוב מקרי הדיכאון נעלמים מהעין, למרות ההשלכות הקטלניות. דיכאון שכיח בהרבה בקרב נשים (יחס 2:1) ברוב האוכלוסיות בעולם. אולם, ייתכן כי הנתונים הקיצוניים האלו נובעים מהסתרה בקרב הגברים (*הגברים בוכים בלילה*), ומדפוסים הרסניים יותר שמובילים לסיווג אחר (אלימות, סמים).
+
+## הפרעות דיכאון
+
+כמה סוגים של הפרעות דיכאון נפוצות:
+
+- דיכאון מג'ורי (MDE) - דיכאון קשה והרסני
+
+- דיכאון כרוני (Dysthimic Disorder) - דיכאון מתון יותר, אבל כרוני[^1]
+
+- דיכאון כפול - דיכאון כרוני עם *התקפים* של MDE
+
+- הפרעת הסתגלות עם דיכאון - דיכאון שנובע מתגובה חריפה לאירוע חיים כלשהו (כמו העתקת מקום המגורים או פרידה מבן\בת הזוג)
+
+- דיכאון תת-סיפי -  דיכאון שאינו עונה למדדים, כי המטופל מסתיר אותם או כי כלי האבחון גסים מדי.
+
+
+
+[^1]: *כמו החמור בפו הדוב*, אומר גולן

פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md

@@ -281,6 +281,12 @@ Beck, Ellis Seligman הם הראשוננים שהצביעו על כך שדפוס
 פרויד סבור כי כל אחד מסתובב עם אידיאל האגו - המכיל את הציפיות המופנמות מהמשפחה ומהחברה. החטאת הציפיות האלו תיצור הפנמה של כעס, שיגרור דיכאון.
 
 ##### תיאוריית יחסי האובייקט של קליין
+
+!!! success ""
+	ר' גם - [תיאוריית יחסי האובייקט של קליין](/פסיכולוגיה/אישיות/קליין)
+
+
+
 הרעיונות של פרויד עוררו מהומה בעולם הפסיכולוגיה ובקרב הממשיכים והמבקרים שלו.
 
 למשל, מלאני קליין, שהגתה את תיאוריית יחסי האובייקט, המורכבת מעמדה דיכאונית ועמדה סכיזופאראנואידית. העמדה הזו גורסת כי, בתחילת החיים, תינוקות לא יכולים להחיל את קיומם של טוב ורע באותו האובייקט, ומגיבים בתוקפנות לכל חפיפה שכזו (זוהי *העמדה הדיכאונית*), תוקפנות שהם חוששים שתהרוס את האובייקט האהוב (אני אכעס על אמא והיא תלך, לנצח, אוי לא). החשש הזה גורר תחושות אשמה, חרטה, עצבות וייאוש עמוקות.

פסיכולוגיה/תודעה/index.md

@@ -452,8 +452,59 @@ Blackmore מבקרת הן את תיאוריות הGW והן את התיאורי
 
 - יכולים להיות כמה זרמים במקביל.
 
+### תודעה מקוטעת - Fragmented mind
+
+יש לא מעט תופעות פסיכופתולוגיות שמעידות שאולי לא - 
 
 
+#### Anterograde amnesia
+
+סוג מסוים של שכחה בעקבות נזק מוחי להיפוקמפוס - מרגע הפגיעה, זכרונות חדשים לא מקודדים בטווח הארוך. מקרה מפורסם הוא חולה של אוליבר סאקס, שבהיותו בן 49 היה משוכנע שהוא בן 19, ושהשתחרר הרגע מחיל הים; הוא נבהל כל פעם מחדש לשמוע שהוא בן 49.
+
+החולים האלו חווים את העולם אחרת - בתחושה של *הרגע נהייתי מודע*[^17].  זו לא תופעה חריגה - לכולנו קורה שאנחנו שוקעים בעיסוק כזה או אחר ומתעוררים ב*וואו* - אבל זה כנראה יותר עוצמתי ויותר תכוף בקרב החולים האלה.
+
+קשה לנו לדעת אם הם חווים את הוויה כזרם אחיד, ואנחנו משערים שאין תחושת אחידות מאתמול להיום. אמונה בעצמי רוחני פנימי תתקשה במיוחד להסביר את התופעה.
+
+#### Hemifield Effect
+
+זהו מצב שנוצר בעקבות שבץ בצד ימין של המוח, שמוביל להתעלמות מוחלטת מצד שמאל של העולם - לא רק תפיסתית, אלא גם תודעתית. למשל, אדם שמתגלח רק בצד ימין, או אוכל רק מצד שמאל של הצלחת - הוא לא *ער* לצד שמאל.
+
+הנוירולוג האיטלקי Edoardo Bisiach ביקש מחולים לדמיין את כיכר הקתדרלה המפורסמת במילאנו, וגילה שכשהציבו את החולים בצד הצפוני, הם התעלמו מצד שמאל (חרף ניסיונותיו לעורר אותם לצד ימין), אבל כשהציבו אותם בצד הדרומי (הימין שלהם נהפך לשמאל), הם תיארו בפרטי-פרטים את החלק שהזניחו קודם. בניגוד לציפייה שלנו, הם לא "חיברו" את שני הצדדים בדיעבד - **אין מעבד מרכזי או עצמי גבוה יותר שמאחד בין החוויות; התודעה היא מקטעית**.
+
+#### Visual From Agnosia
+
+בתופעה זו, נפגע הדיווח החזותי המודע של חפצים שמול החולה, אבל הוא יודע לשלוח יד ולתפוס אותו; התפקוד החזותי תקין, אבל *לא מודע*. בניסוי מסוים, הציגו לנבדקת חורים מאורכים המוצגים בכל מיני זוויות, וביקשו ממנה ליישר קווים לפי הזווית - והיא לא הצליחה; אבל כשביקשו ממנה לשלשל פתק לתוך תא תיבת דואר, היא עשתה זו בקלות. האם היא מעין *זומבי ויאזואלי*? האם יש כאן דיסוציאציה בין ראייה לחווית הראייה?
+
+המקרה מעיד על זה שהמודל האינטואיטיבי שלנו - `חפץ -> ראייה -> מודעות -> פעולה` - שגוי.
+
+ההסבר המקובל עכשיו שהתהליך הוא מקבילי: בציר אחד (ventral stream), מידע חזותי מגיע מהprimary visual cortex אל תוך הקורטקס הטמפורלי ומעורב ביצירת דימוי וחוויה. בציר אחר (dorsal stream) עובר מידע מהיר יותר לאונה הפריאטלית והוא האחראי לקואורדינציה ויזו-מוטורית. כלומר, במקרה של החולה, רק המסלול הראשון נפגע, מה שמדגיש שוב - המודעות לא נדרשת כדי לתפוס ולהגיב.
+
+#### ראייה עיוורת
+
+ראייה עיוורת (Blindsight, Scotoma) היא מצב של עיוורון נקודתי ("חור") בשדה הראייה בעקבות נזק לקורטקס הויזואלי הראשוני בV1. לורנץ וייסקרנץ, בניסוי מפורסם בשנות ה70, ביקש מחולה בראייה עיוורת "לנחש" באיזה זווית פסים בנקודה העיוורת שלו - ולמרות שלא ראה אותם, ניחש בשיעור גבוה מ90% - ממצא ששוחזר באופנים אחרים.
+
+עוד מעניין לדעת שכאשר אנחנו נחשפים לגירוי רגשי - חיובי או שלילי - האישונים מתרחבים. גם כשהוצג לחולי סקוטומה גירוי כזה בשדה העיוור שלהם, האישונים שלהם התרחבו.
+
+המידע חזותי זורם, כאמור, בהרבה ערוצים מקבילים (10 מסלולים שונים). 85% מהעוררות הנוירונלית זורמת לPrimary visual cortex, והשאר ליעדים נוספים - שכנראה אחראים לראייה במקרה הזה.
+
+ככה או ככה, נדמה שהתפיסה שלנו שהראייה תמיד מודעת שגויה.
+
+
+#### מוח-חצוי
+
+במקרים של אפליפסיה חמורה נהוג היה לנתק את הCorpus Callosum, הציר שמחבר בין שתי אונות המוח, כדי למנוע התקפים.
+
+בשנות ה60 בוצעו ניסויים על אותם מטופלים חצויי-מוח. ביומיום לא נפגע התפקוד שלהם בכלל.
+
+בניסויים התברר כי כל המיספרה "רואה" משהו אחר - לנבדקים הוצג, למשל, חתול בצד שמאל וכלב בצד ימין - וכשהתבקשו לכתוב מה הם רואים, ידע אחת כתבה  כלב והשנייה חתול.  הניסוי התבצע בכתב משום שהמיספרה שמאל היא זו שאחראית על דיבור.
+
+בניסוי אחר, הוצגה בצד אחד תמונה של שלג (שמאל) ובאחרת תמונה של רגל של תרנוגלת. המטלה הייתה לבחור תמונה הקשורה בתמונה שראו - מגרפת שלג או תרנגולת - ולהסביר את הבחירה שלהם. בצד שמאל, לא הייתה לנבדקים בעיה לתאר מדוע בחרו במגרפת השלג. בהקשר של התרנגולת, הם זכרו את הבחירה שלהם - אבל חרטטו לגמרי סיבה לא קשורה - בעיית זיכרון הפוכה (קונפבולציה[^18]). כלומר, הם יגידו, *אה, לא, צריך את התרנגולת כי...*, **בלי לדעת** שהם מחרטטים - ולא, *אה רגע, למה בכלל בחרתי בתרנגולת?*
+
+שני החוקרים שביצעו את הניסוי - Sperry וGazzaninga - לא הסכימו על פרשנות התוצאות. ספרי סבר שיש שתי ישויות מודעות, בעוד שגזנינגה סבר שנותרה רק ישות מודעת אחת בהמיספרה השמאלית. ספרי דבק בתודעה מובנית (אינהרנטית) - קישור חזק בין מודעות לשפה - וגזנינגה דבק בתודעה כרכיב נוסף.
+
+#### פיצול התודעה מהקשב
+
+לא צריך ללכת כל כך רחוק כדי לראות קיטועים בתודעה. דוגמה נפוצה מאוד היא *Highway hypnosis* - המצב הזה שאתה נוסע ולא זוכר את הדרך. האם נהגנו ללא הפניית קשב לנהיגה? לא מדובר ברשלנות: לרוב הנהגים ממשיכים לנהוג בצורה בטוחה ולפי חוק. עדויות עכשוויות תומכות ברעיון שזו חוויה של חוסר אינטגרציה בין מערכות מוחיות. [Sasai, Boly, Mensen & Tononi, 2016](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1073/pnas.1613200113) השמיעו לנהגים שמע בזמן שנהגו בסימולטור נהיגה - פעם שמע שקשור לנהיגה ופעם שמע לא קשור (כמו רדיו). הם ראו שכשהשמיעו להם שמע לא-קשור, גם מערכות שקשורות בנהיגה וגם מערכות שקשורות בשמע פעלו במוח במקביל.
 
 [^1]: והבלתי נסבלת.
 [^3]: ר' גם [בעיית הסיבתיות](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה).
@@ -468,4 +519,6 @@ Blackmore מבקרת הן את תיאוריות הGW והן את התיאורי
 [^12]: החוקרים הראשונים של בעיית האחידות, כמו ג'יימס, לא היו קלינאים ולכן לא חשבו על מצבים פסיכופתולוגיים, כמו דיסוציאציה; מכאן החיבור של הקורס.
 [^13]: שימו לב - אשליה **איננה משהו שלא קיים** אלא **משהו שאינו כפי שנדמה שהוא**
 [^15]: תנועות עיניים.
-[^16]: בתינוקות רואים את ההשהייה כשהם נופלים - אם כואב להם, לוקח חצי-שנייה עד שהפרצוף מתעוות לכדי בכי.
+[^16]: בתינוקות רואים את ההשהייה כשהם נופלים - אם כואב להם, לוקח חצי-שנייה עד שהפרצוף מתעוות לכדי בכי.
+[^17]: ממצא מקריאת היומנים שלהם - משפטים דוגמת זה חוזרים לעיתים תכופות. 
+[^18]: קונפבולציה היא כמו שילדים קטנים מחרטטים כשתופסים אותם על חם, או כמו שAI מלרלר כשהוא לא באמת יודע.

פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md

@@ -0,0 +1,152 @@
+!!! info "[מצגת](./4.pdf)"
+
+
+!!! info "הגדרה"
+	**דיסוציאציה** היא **היעדר אינטגרציה בין תהליכים נפשיים**, כמו מודעות, זיכרון זהות או תפיסה
+
+
+
+דיסוציאציה מתבטאת לעיתים באמנזיה רטרוגדית פסיכוגנית[^1], באובדן זהות או מעבר בין כמה זהויות, בדה-פרסונליזציה (הזרה של העצמי) ודה-ריאליזציה (הזרה של העולם),  שבהם חוויות ותפיסות של העצמי ו\או העולם נחווים כלא-אמיתיים או שונים באופן משמעותי. 
+
+דיסוציאציה קשה להגדיר במדויק, והיא מגיעה אפילו לרמה החושית. 
+
+חוויות דיסוציאטיוביות הן על רצף - מידה מסוימת של דיסציאציה היא נפוצה ונורמלית. כשהן מגיעות לכדי פגיעה בתפקוד ומצוקה, זו **הפרעה דיסוציאטיבית** - 
+
+!!! info "DSM-5"
+	**הפרעה דיסוציאטיבית** היא הפרעה\חוסר המשכיות באינטגרציה הנורמלית של תודעה, זיכרון, זהות, רגש, תפיסה, ייצוג הגוף, שליטה מוטורית והתנהגות
+
+
+עוד ניתן להגדיר דיסוציאציה כשני (או יותר) תהליכים או תכנים נפשיים שאינם מקושרים זה עם זה ‬ ‫‪ [Cardeña, 1994](); [Classen et al, 1993](https://psycnet.apa.org/record/1993-41465-001) -
+כמו אנשים שמספרים בחיוך ובקלילות על חוויות טראומטיות, או אדם שמדווח מילולית שהוא בסדר וחווה סיוטים איומים.
+
+החוויה היא מחולקת ומבודדת - *Compartamentalized* ([Van der Kolk, van der Hart & Marmar, 1996]())
+
+> ‫"דיסוציאציה‬‫ מייצגת‬ ‫תהליך‬ ‫שבו‬ ‫פונקציות‬ ‫מנטליות‬ מסוימות‪,‬‬ ‫שהן‬ ‫בדרך‪-‬כלל‬ ‫באינטגרציה‬ ‫עם‬ ‫פונקציות‬ אחרות' ‪כנראה ‫פועלות‬ ‫באופן‬ ‫יותר‬ ‫**אוטומטי**‬ ‫או‬ מבודד ‬‫(‬ ‫‪compartmentalized‬‬‫) ‬‫בדרך‪-‬כלל‬ ‫**מחוץ‬ לתחום ‬‫המודעות**‬ ‫או‬ ‫הזכירה‬
+> 
+> > [Ludwig, 1983]()
+
+
+**אוטומטי** משחק תפקיד מפתח. בניסוי שנירית מתארת, 
+
+
+דיסוציאציה מאופיינת בתסמינים - 
+
+- **חיוביים** (*יש לך משהו שלא אמור להיות לך*) - חדירה של חוויות לתודעה באופן שפוגע בתחושת המשכיות, כמו קיטוע של האישיות, דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה.
+
+- **שליליים** (*חסר לך משהו שאמור להיות לך*) - היעדר גישה ל או יכולת שליטה במשהו, פגיעה בפונקציות מנטליות שלרוב זמינות ונשלטות. שכחה (אמנזיה) היא הדוגמה הקלאסית.
+
+דיסוציאציה היא בעיה של **נגישות**, לא של **אובדן** - המידע נמצא שם, אבל הוא לא נגיש - 
+
+> אובדן נחווה של מידע או שליטה בתהליכים מנטליים אשר, בנסיבות נורמליות, הם זמינים למודעות, ייחוס-לעצמי, או שליטה, בהתחשב בגיל וברמת ההתפתחות הקוגניטיבית של האדם
+> 
+> > [Cardeña & Carlson, 2011](sci-hub.st/https://doi.org/10.1146/annurev-clinpsy-032210-104502)
+
+
+## הפרעות דיסוציאטיביות
+
+הDSM-V מציג שלוש הפרעות דיסוציאטיביות עיקריות (*פרוטוטיפיות*[^2]), מהקל אל הכבד[^3]
+
+- Depersonalization\Derealization Disorder
+- Dissociative Amnesia (specifier: Dissociative Fugue)
+- Dissociative Identity Disorder (DID; formerly  Multiple Personality Disorder, MPD[^4])
+
+
+
+### דה-פרסונליזציה\דה-ריאליזציה
+
+חולים עם הפרעה דיסוציאטיבית זו חווים אפיזודות שבהן הם חשים מנותקים (detached) מעצמם - *שינוי בחוויה הסובייקטיבית*. הם עשויים לחוות את עצמם או את סביבתם כלא אמיתיים. הם עשויים לחוש מחוץ לעצמם או לחוש חוסר שליטה על עצמם. **הם שומרים על המודעות לכך שזוהי רק הרגשה**.
+
+תיאורים של דה-פרסונליזציה\ריאליזציה כוללים: 
+
+- חוויה של להסתכל על עצמך ממרחק / מחוץ לגוף / חלק אחד פועל וחלק אחר צופה בפעולה - פירוק [אשליית האחידות](/פסיכולוגיה/תודעה#the-binding-problem)
+- חוויה של להרגיש כאילו אתה בסרט / בחלום / בערפל
+- חוויה של זרות מול המראה
+- תחושת ניתוק מהגוף או חלק ממנו
+- תחושת חוסר שליטה בדיבור / בתנועות (אבדן [תחושת הסוכנות](/פסיכולוגיה/תודעה#תחושת-סוכנות))
+- תחושת ניתוק מהמחשבות / רגשות
+
+	למשל, אנשים שמשקרים בניגוד לאמונה שלהם (אני לא יודע למה אמרתי את זה, זה לא מי שאני...)
+- חוויה של להיות זומבי / לא חי באמת
+- תחושת ניתוק וזרות מהסביבה
+
+
+ההפרעות קשורות זו בזו - אנשים שחווים דה-פרסנוליזציה בסיכון גבוה יותר לחוות דה-ריאליזציה, ולהיפך - ולכן האבחנה המשותפת.
+
+!!! warning ""
+	זכרו - **חוויות של דה-פרסונליזציה\דה-ריאליזציה נפוצות באוכלוסייה!** כ~75% חווים חוויות *כלשהן* במהלך חייהן. התופעה חוצה את [הרף הפסיכופתולוגי](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה#מהי-התנהגות-אבנורמלית) רק כשהיא בתדירות גבוה, עצימות גבוהה, פוגעת בתפקוד ומובילה לסבל.
+
+
+!!! success "[מקרה דה-ריאליזציה (בר יעיש)](https://www.youtube.com/watch?v=XZ58RT0CjVY)"
+
+#### קריטריונים
+
+!!! info "A."
+	**Persistent or recurrent** experiences of feeling detached from, and as if one is an outside observer of, one's mental processes or body (e.g., feeling like one is in a dream).
+
+!!! info "B."
+	During the depersonalization experience, **reality testing remains intact**.
+
+זהו חוד ההבדל בין דיסוציאציה לפסיכוזה - אדם עם חוויה דיסוציאטיבית של אנשים שטוחים יבין שהבעיה אצלו, ולא יחשוב ש*כל האנשים שטוחים* כמו בפסיכוזה.
+
+!!! info "C."
+	 The depersonalization causes **clinically significant distress** or impairment in social, occupational, or other important areas of functioning.
+
+!!! info "D."
+	 The depersonalization experience does not occur exclusively during the course of another mental disorder, such as Schizophrenia, Panic Disorder, Acute Stress Disorder, or another Dissociative Disorder, and is **not due to the direct physiological effects of a substance** (e.g., a drug of abuse, a medication) or a general medical condition (e.g., temporal lobe epilepsy)
+
+
+למעשה, רק A. וB. הן הפרעות ייחודיות להפרעה, מה שהופך אותה לאחת האבחנות הרזות יותר בDSM.
+
+!!! warning ""
+	קריטריון D חשוב במיוחד מכיוון שיש הפרעות גופניות - כמו אפילפסיה - שמובילות **לאותם התסמינים בדיוק** - של דה-פרסונליזציה\ריאליזציה. אלא שבמקרה גופני, אנחנו ממש יכולים לראות את בEEG הקצר החשמלי במוח שמוביל לזה (או לפחות, מופיע בהתאמה), בעוד שבדה-פרסונליזציה לא! איך יכול להיות שהתסמין הוא אותו התסמין בדיוק?
+	
+	זו מכה למטריאליזם!
+
+
+#### תסמינים
+
+ניתן לחלק את הסימפטומים ל-4 קבוצות ([Sierra et al., 2005](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1017/s0033291705005325)):
+
+- תחושת גוף לא-רגילה –anomalous body experience
+(למשל אובדן תחושת סוכנות (agency), תחושה שאינך ממוקם בתוך גופך, או שינויים בתחושה הסובייקטיבית כמו להרגיש קל כנוצה)
+
+- קהות רגשית –emotional numbing
+(ירידה בחוויה הרגשית, למשל הנאה, פחד, גועל. יש לציין שוני מדיכאון וסכיזופרניה. נראה כי הבעיה בחוסר אינטגרציה)
+
+- היזכרות סובייקטיבית לא-רגילה –anomalous subjective recall
+
+(למשל הזכרונות לא מרגישים "שלי", או מרגישים לא אמיתיים, או כאילו קרו לפני זמן רב, או כאילו כבר קרו: דה-ז'ה-וו)
+
+- ניכור מהסביבה –Alienation from surroundings
+
+(למשל, תחושה שהסביבה אינה מציאותית, תחושה שאתה מסתכל דרך מצלמה/מסך עשן, דה-ריאליזציה)
+
+
+!!! success "[סרטון - אשליית היד מגומי](https://www.youtube.com/watch?v=sxwn1w7MJvk)"
+	אשליית היד מגומי היא דוגמה של פעילות התהליך שנפגע מדיסוציאציה - במצב רגיל, אנחנו *מגלמים* את הגוף שלנו באמצעות עזרים חזותיים, ובמצב דיסוציאטיבי, אנחנו מאבדים חלק מן הגילום ומרגישים "בלחוץ"
+
+האשלייה ודיסוציאציה נקשרו שתיהן לאיזור הΤemporo-parietal junction - נבדקים עם דה-פרסנוליזציה הראו פעילות יתר בTPJ ([Simeon et al., 2000](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1176/appi.ajp.157.11.1782)). 
+
+יש גם עדויות ראשוניות לסיפור בתסמינים בעקבות גירוי הTPJ בTMS בקרב הסובלים מההפרעה ([Μantovani et al., 2011](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/nri3024)).
+
+
+### שכיחות
+
+דה-פרסונליזציה\ריאליזציה סובלות מתת-אבחון משמעותי, משום שקשה מאוד לתמלל אותה ולהגדיר אותה - אנשים פשוט מרגישים *מוזר*, לעיתים במשך שנים. אין תסמינים מאוד ברורים, כמו בדיכאון או בחרדה. 
+
+השכיחות באוכלוסייה מוערכת ב2.4%, אבל אחוז מתן האבחנה נמוך בהרבה.
+
+יתרה מכך, בגלל שיעורי האבחון הנמוכים, יש פחות מחקר סביב ההפרעה, מה שמקשה עלינו לזהות ולהבין את ההפרעה. 
+
+
+### מהלך
+
+- גיל התחלה נפוץ - 16
+- יחס 1:1 בין המינים
+- ההתפרצות יכולה לנבוע מטריגר ברור (acute) או להיות הדרגתית (insidious). 
+- תסמינים יכולים להיות תקופתיים (~33%) או רציפים, והמהלך יכול להשתנות.
+
+[^1]: נובעת מסיבות נפשיות (psycho genesis - מתחיל מהנפש).
+[^2]: יש הפרעות "פח זבל" נוספות למי שקשה להתחייב שעונה *בדיוק* על תסמינים מסוימים אבל ברור שיש דיסוציאציה *כלשהי*.
+[^3]: ככלל אצבע. לכל ההפרעות יש דרגות חומרה משתנות - כמו שחרדה לרוב קלה יותר מPTSD, אבל יש חרדה חזקה מספיק לגרום לאנשים לא לצאת מהבית.
+[^4]: מה שמוכר לנו כ*פיצול אישיות*, המופע הקיצוני והמרשים ביותר של דיסוציאציה.