7.5 KiB
אגורופוביה1 מלווה לעיתים תכופות הפרעות פאניקה. היא נופלת מהאבחנה של פוביה משום שאבחנת פוביה דורשת לפחות שתי מצבים שונים. עד לDSM-V, אגורופוביה הייתה גרורה של הפרעת פאניקה (עם\בלי אגורופוביה), ובDSM-V היא הופרדה לאבחנה נפרדת. זהו ייצוג טוב יותר משום ששיש אנשים אגורופוביים בלי הפרעת פאניקה, למרות שהם נדירים יותר.
מהלך
אגורופוביה מתחילה לרוב בהתקף פאניקה, והאדם בדרך-כלל לא מהפחד מהמקום עצמו אלא מהאפשרות של התקף (הפחד מהפחד). זהו עוד הבדל חשוב מפוביה: אני לא מפחד ממשהו ספיציפי כמו מטוס (שאולי יתקלקל ואני אמות) אלא מאפשרות עמומה (אם אני אפחד ואני תקוע על המטוס?). אגורופוביה קשורה מאוד בחשש מחוסר יכולת לברוח (כמו בשורה של מושבים).
במצבים קיצוניים יותר,2 אגורופוביה מביאה למצב של לא לצאת מהבית3 .
אטיולוגיה
אגורופוביה היא בשכיחות lifetime של 4.7%, כשהגיל הממוצע לקבל אבחנה הוא 23-24. ההפרעה נפוצה יותר מפי 2 בקרב נשים4 .
ההשערה התיאורטית המובילה היא שאגורופוביה נגרמת מפאניקה:
- US - (גירוי לא מותנה) התקף ראשון
- CS - (גירוי מותנה) האגורה1
- UR - (תגובה לא-מותנית) חרדה מהתקף
- CR - (תגובה מותנית) הימנעות
ישנה גם השערה שאגורופובים שלא חווה התקף פאניקה הם פשוט חרדים פחות (sub-threshold).
טיפול
טיפול תרופתי (SSRI) וטיפול בחשיפה נמצאו כיעילים.
חשיפה מתחילה פעמים רבות בדמיון ורק אחר כך במציאות (in-vivo).