study/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md

title, description, published, date, tags, editor, dateCreated

title	description	published	date	tags	editor	dateCreated
ביקורת התבונה הטהורה		true	2024-07-17T18:01:07.515Z	פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, קאנט	markdown	2024-07-01T12:02:45.782Z

טקסט מלא (אנגלית), מבוא {.is-info}

ביקורת התבונה הטהורה - המיוזיקל {.is-success}

את הביקורת פותח קאנט במשפט -

אין כל ספק בכך שכל הכרתנו מתחילה בניסיון {.info}

קאנט קובע כי ההתחלה אמנם מתחילה בניסיון, אבל אינה נובעת מהניסיון - משהו מאפשר בכלל להכיר; זה ההכרה האפריורית, הטרנסנדנטלית, עקרונות שכילה מולדים בתבונה שלנו.

לא טרנסנדנטי - מחוץ לעולם שלנו, אלא טרנסנדנטלי¹ - מחוץ לטווח האפשרות של כל ההכרה (אבל בעולם הזה), תנאי האפשרות שלנו. אתה עושה מתמטיקה? מה מאפשר לך לעשות מתמטיקה? {.is-warning}

מטאפיזיקה כמדע?

בתחילת המבוא (1-5), קאנט מבקש להכין את הקרקע לעצם השאלה שהוא שואל בביקורת, היא -

משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר?² {.info}

רכיבים מכוון למשפטים סינתטיים.

קאנט סבור שבמתמטיקה ובמדעי הטבע (פיסיקה) - המדעים - יש משפטים מרכיבים אפריורי - הוא לוקח זאת כעובדה - ולאורה שואל: האם גם במטאפיזיקה יתכנו משפטים כאלה?

השאלה הקודמת היא תנאי לשאלה הזו, שהיא זו שבאמת מעניינת את קאנט.

מדע, אומר קאנט, הוא ידע כללי והכרחי - משפטים מרכביבים אפריורי. בהינתן שהמתמטיקה והפיסיקה הם מדעים, קאנט מבקש לדעת אם ניתן לעשות מטאפיזיקה, כמדע. במדעים ההם יש הסכמה רחבה ועיסוק מדעי שמקדם אותם; מטאפיזיקה, מקונן קאנט, לא מגיעה לשום מקום חרף היותה התחום העתיק מביניהם. אם נוכל להבין מדוע המתמטיקה והפיזיקה הם מדע, אולי נוכל לגלות שהמטאפיזיקה עומדת או לא עומדת בעולם התנאים.

השאלה הזו צפה לאור המסקנות הקשות של יום, לפיהן אנחנו לא באמת יכולים לעשות מדע של הטבע. יום התנגד לכך מכל וכל - אין מטאפיזיקה, הוא קובע, וקביעה זו עוררה את קאנט מתרדמתו הדוגמטית לשאלה זו.

מבנה ההכרה הקנטיאני

קאנט מחלק את ההכרה לשלושה³ רכיבים נבדלים:

• תבונה (Reasoning)

• שכל (Understanding)

• הסתכלות

בניגוד לרוב ההוגים האחרים, המונחים האלו אינם סינונימיים - שכל הוא לא תבונה ולא הסתכלות; כל אחד מהם הוא כושר הכרה שונה.

היזהרו לא לבלבל בין השלושה האלה: כל אחד הוא מונח טכני שעושה עבודה אחרת לגמרי. {.is-warning}

שיפוטים אנליטיים וסינתטים

קאנט מחלט שיפוטים תבוניים לשני סוגים - שיפוטים אנליטיים ושיפוטים סינתטיים. בשיפוטים אנליטים, הנשוא כלול בנושא - הכדור הוא עגול: אמרת כדור, כבר אמרת עגול. בשיפוטים סינתטיים, הנשוא שונה מהנושא - הכדור הוא אדום: אדום לא כלול בכדור.

חוד החנית בין אנליטי לסינתטי הוא ההכרח: כדור בהכרח עגול, אבל לא בהכרח אדום. {.is-info}

שיפוטים אפריוריים ואפוסטריוריים

קאנט מפריד גם בין ידיעות אפריוריות ואופסטריוריות: ידיעה אפריורית היא הכרחית, מחייבת, כללית באופן חמור וקודמת לניסיון: היא קודמת לניסיון ומחייבת אותו. ידיעה אפוסטריורית מגיעה מן הניסיון, תלויה בו, ואינה מגיעה לכדי הכרח.

	אפריורי	אפוסטריורי
אנליטי	△	לא!
סינתטי	π	🔴

שיפוט אפריורי הוא שיפוט בעל כלליות חמורה: להגיד הכדור הוא עגול הוא ולהגיד כל כדור הוא עגול; להגיד הכדור הוא אדום זה להגיד הכדור הזה הוא אדום; הוא אף פעם לא יהיה אינסופי, לכל הכדורים באשר הם, אלא רק לכדורים שראיתי עד כה.

התגלית המרעישה של קאנט היא ששיפוטים שכולם הסכימו שהם אפריוריים - גיאומטריים ומתמטיים - הם סינתטיים: חיבור של שני מושאים שאינם מוכלים זה בזה. {.is-warning}

שיפוט כמו הקו הקצר ביותר בין שני נקודות הוא הקו הישר הוא סינתטי: אין במושג של קו להיות קצר, או במושג של קצר להיות קו - זה חיבור של שני מושגים בלתי-קשורים לכדי שיפוט חדש, שקודם לניסיון (לא בדקנו את כל הקווים וכל הנקודות ואמרנו, ואללה).

מבנה הביקורת

הביקורת נחלקת לשני חלקים - תורת היסודות ותורת המתודה - מהו החומר, ואיך אנחנו עובדים עם החומר. כולם (כולל אנחנו) לומדים רק את הראשון.

תורת היסודות נחלקת לאסתטיקה, (הסתכלות), אנליטיקה (שכל) ודיאלקטיקה (תבונה).

הסדר שקאנט מציג אותן הוא קריטי: יורשיו של קאנט טענו שנקודת ההתחלה של קאנט, ההסתכלות, היא זו שקבעה את השיטה; אם היית מתחיל ממקום אחר, היית מקבל שיטה אחרת לגמרי⁴ .

את תורת המתודה כותב קאנט כאדם מבוגר; קאנט מודה בפה מלא שזו לא השיטה הפילוסופית שלו, ומבקש לכתוב אותה בנפרד ב"זמן שנותר לו". אולם כשפיכטה⁴ מתיימר לסדר את השיטה של קאנט אחרת, הוא מתקומם כנגדו שכן יש לו שיטה פילוסופית. התשובה של קאנט ויורשיו היא תעלול יפה, שקאנט עשה לאלפטון: קאנט טען שהוא מבין את אפלטון יותר טוב מאפלטון, ובאופן דומה פיכטה ושות' טענו שהם מבינים את קאנט יותר טוב מקאנט. אלא שאפלטון מת זמן-מה לפני קאנט, וקאנט היה בחיים בימי פיכטה. אופסי.

האסתטיקה הטרנסנדנטלית

טקסט {.is-info}

החקירה שלנו היא נסיגה אחורה מן העובדות - כמו 5 + 7 = 12 - לעבר התנאים שאפשרו את העובדה הזאת. זוהי חקירה מסדר שני: לא לחקור את העולם (סדר ראשון) אלא את עצם החקירה של העולם (סדר שני) - איך יכול להיות שאני חוקר את העולם? מה נדרש היה כדי שהדבר הזה התאפשר? מה יש בהכרה האנושית שמאפשר מדע?⁵

אתם יושבים בבית הסטודנט ומבליח ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י (ועכשיו, חבר הסגל מן המניין) מתיישב עליכם. חקירה טרנסנדנטלית היא לא, האם ג'ינג'יסטותאלס יושב פה לפניי? - זה ברור - אלא אילו תנאים היו צריכים להתקיים כדי שג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפניי? התנאים שאם הם מתקיימים, ג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפני בהכרח, ואם לא - אז לא. {.is-info}

ההכרה

ההכרה היא היחס בין המכיר למוכר - בין הסובייקט (אני) לאובייקט (עולם). ההכרה אינה מתחילה בשכל אפריורי, אלא בניסיון. אולם, בלי הרכיבים המתאימים בהכרה, אין לנו איך לעבד ולהכיל את המציאות: עבור החדר הריק של לוק, חייב להיות קודם חדר. את ההכרה מחלק קאנט לחושיות ולהסתכלות, אך הפרדה זו היא מלאכותית: בפועל, השניים תמיד באים יחד.

שוב - הכרה תמיד בנויה מחושיות ומההסתכלות, יחד; המפגש ביניהם הוא ההכרה ממש. {.is-warning}

דמיינו שיש לכם מגרסה (שמה שרדר, מספר דן). היא מוכנה מראש עם כל השיניים והמנוע וזה. אולם, היא לא ממש מגרסה עד שהיא לא גורסת משהו; היא מחכה שייכנס פנימה חודר. זה לא אומר שמקור כל הגריסה בגריסה - כשמכניסים דפים או מה שזה לא יהיה - אלא במפגש בין המגרסה לחומר הגריסה. {.is-info}

החושיות

באסתטיקה, קאנט מכוון לחושיות - לא ליפה ולאומנות. היא עוסקת בתנאים שמאפשרים הכרה של אובייקטים; החושיות היא תנאי שכזה. החושיות היא הקליטה החושית הראשונית, הפשוטה - היא סבילה לחלוטין; מיידית; מסוימת ומספקת רק ידע אפוסטריורי (דדוקטיבי).

ההסתכלות

(חלק ראשון) אנו מבצעים שיפוטים באמצעות ההסתכלות⁶ - אותו הדבר בהכרה שמאפשר לי לכונן שיפוטים סינתטיים אפריוריים: החושיות היא הקליטה, וההסתכלות היא ההכרה המיידית, האינטואיטיבית, בתוכן אותה הקליטה. כשאני פותר 5 + 7, השכל שלי מזהה ב5 חמש יחידות של משהו, ב7 שבע יחידות של משהו, מזהה חוקיות בסימן ה+, ולאור כל אלו מבצע את השיפוט הסינתטי.

שאלת ההסתכלות היא שאלה טרנסנטנדלית - איך יכול להיות שיש לנו כושר שיפוט כזה בהכרה?

אותה הסתכלות היא מגע מידי עם האובייקטים - האופן והאמצעי שבו ההכרה מתייחסת למושאים, באמצעותה אנחנו מתייחסים למושאים במישרין - באופן מיידי, בלתי-מתווך. אני לא בוחר לראות דברים, כמו ג'ינג'יסטותאלס החתול - הוא נגלה לעיני לבד ובאופן סביל. זאת בניגוד למחשבה - באמצעות השכל - שהיא סוג של פעילות.

כל שיפוט הסתכלותי כרוך במפגש ישיר עם המושא - באמצעות - ואז שכילתו במחשבה. המחשבה נפרדת מההסתכלות, אבל השניים תמיד באים יחד. ראיתי את ג'ינג'יסטותאלס ומיחד חשבתי, הנה - חתול. קאנט מתחיל בהסתכלות לשם הדיון -אבל בפועל, האחד תלוי באחר ולהיפך. ההסתכלות כרוכה בחישה - אם כי לאו דווקא חישה פיזית. כשם שאנחנו מתסכלים על דבר כלשהו בעיניים והוא נגלה אלינו באופן סביל, ההסתכלות הרוחנית מקבילה לה במושאים רוחניים, הנגלים לתודעה שלנו מיד.

חשוב לעמוד על הקשר הזה לאור הקשר שהאתסטיקה מכוננת בין תופעה לדבר כשהוא לעצמו, שעומדים ביחס מסוים. את הקשר הזה נוטים להציג כסינונימי לקשר דומה - בין פנומנון לנואמנון - אך הם לא סינונימיים לגמרי; הקשר השני מופיע באנליטיקה. המונח המככב באסתטיקה הוא התופעה - אותה קאנט לא מבין כאשליה, כמו ברקלי⁷ .

התופעה היא מה שהדבר המכיר מכיר, כשהלה ניצב מולו - בלי מה שהשכל מוסיף לו. לעומתה, פנומנון הוא הדבר המופיע יחד עם אותה תוספת של השכל. משום שבאסתטיקה אנחנו דנים רק בהסתכלות, אנו דנים בתופעה, ולא בפנומנון.

חומר וצורה

ההכרה מאפשרת לנו להכיר בתופעות - המושאים הבלתי-קבועים של הסתכלות אמפירית.

אותן התופעות, תוכן ההסתכלויות שלנו - הדברים שאנו קולטים (צבעים, צורות), מורכב מחומר וצורה, בדומה לאריסטו. הצורה - האופן שבו הדברים מסודרים - היא א-פריוריית, וחומר החישה הוא אפוסטריורי.

החומר הוא מה שניתן לנו בחושים⁸ , אומר לוק - כל מה שבשכל שלנו, מגיע מהם. לייבניץ משיב לו שהכל מגיע מן החושים, זולת השכל עצמו⁹ . עצם זה שהשכל מוכן מראש הוא תנאי לכך שדברים ייכנסו פנימה; החדר הריק של לוק חייב להיות חדר לפני שנוכל להכניס לו דברים. עקרונות הסידור עצמם לא יכולים היו להיקלט מן הבחוץ - מה היה קולט אותם?

העיקרון המסדר הוא הצורה - היא מוכנה ברוח אפריורי.

החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים

החלל והזמן¹⁰ גם הם צורות כאלו, ולכן התפיסה הקנטיאנית מערבת אותנו כגורם פעיל בכינון עולם התופעות: אין בהכרח חלל כשלעצמו או זמן כשלעצמו, אלא צורת ארגון אפריורית, הנובעת מאיתנו. הדברים כפי שהם באמת אינם בהכרח נגישים לנו. החלל והזמן הם הסתכלות טרנסנדנטלית - הם אפריוריים, והם תנאי האפשרות של ההסתכלויות שלנו.

כלומר, החלל והזמן הם הדברים המאפשרים שיפוטים אפריוריים סינתטיים - אי אפשר לבצע שיפוטים כאלה אודותיהם, אלא הם המצע שעל בסיסו השיפוטים האלה מתבצעים. {.is-success}

החלל והזמן, אפוא, הם צורות ההסתכלות - האופן שבו החומר (המושאים) מאורגן בתודעה שלנו.

ההפרדה הזו מדברת רק על התופעות: הדברים כפי שהם נדמים לנו; הדברים כשלעצמם - כפי שהם באמת - לחלוטין אינם נגישים לנו; זולת הידיעה שהם קיימים, אין לנו כלום. {.is-danger}

קאנט דן במושגי החלל והזמן באופן סימטרי - על אחד מוצג, ועובר בירור מטאפיסי וטראנסנדנטלי¹¹ .

החלל

אבל, המושג כאן מתעתע - קאנט לא חושב שהחלל הוא מושג; אבל, כדי לדבר עליו, אנחנו משתמשים במושג, שיחשוף בפנינו שהחלל בכלל לא מושג¹² .

לוק וחבריו האמפריציסטים יגידו שהחלל מגיע מההפשטה. קאנט קובע כי זה לא אפשרי - שכן בלי חלל, אנחנו לא יכולים לקלוט מן החושים; החלל הוא התנאי המסדר לקליטה חושית, שכן כל מה שנקלט, חייב להיקלט בחלל.

קאנט טוען כך בבירור המטאפיזי:

1. ה"חלל" אינו אמפירי
2. ה"חלל" הוא אפריורי
3. החלל הוא לא מושג
4. החלל הוא הסתכלות

אלו שתי זוגות של טענות ממצות ומוציאות (1 ו2, 3 ו4): החלל לא אמפירי, אלא אפריורי; החלל לא מושג, אלא הסתכלות. (B39,A24) חלל אינו פועל כמו מושגים אחרים: אם אראה כיסא, ועוד כיסא ועוד כיסא, אקבל לבסוף מושג של כיסא, שחל על כולם; אולם חלל הוא רק חלל אחד - חללים מוגבלים, כמו החדר הזה, אינו אלא תחום מוגבל של החלל האינסופי - כל החללים הם מקרים פרטיים של החלל האינסופי הקודם להם. לכן אי אפשר לטעון, כמו האמפריציסטים, שהתנסיתי במושג החלל והפשטתי אותו לכדי מושג החלל - משום שהחלל האינסופי הוא תנאי קודם הכרחי לחלל בכלל.

מושגים כמו כיסא הם דיסקורסיבים - מתווכים - קודם אני מגיע במגע ישיר עם הכיסא, ורק אז נוצר המושג כיסא שאודותיו השכל יכול לחשוב: אני לא יכול לחשוב על כיסא בלי מושג הכיסא. קאנט קובע, למרבה הצער, שהשכל שלנו דיסקורסיבי - הוא זקוק לתיווך כדי לשכול את המציאות.

תופעה או כשלעצמו

מהאסתטיקה הטרנסנדנטלית מנביעה מסקנה קשה - מה שנגיש לנו הוא רק עולם התופעות, הדברים כפי שהם נדמים לנו - שאנו כופים עליהם את צורות ההסתכלות שלנו. אולם הדברים כפי שהם באמת - אולי לא יהיו נגישים לנו לעולם.

דמיינו שאתם לובשים משקפיים ורודים. הכל נראה לכם בגוונים של ורוד. מה הצבע האמיתי של הדברים? אם אתם לא תוכלו להסיר את המשקפיים - לא תדעו לעולם. {.is-info}

אז מה היחס שלנו ביחס לדברים כשלעצמם? זוהי שאלה פרשנית קשה, שהמחלוקת בה מתחוללת בה עד היום.

הלוגיקה הטרנסנדנטלית

מבוא, פרק א' {.is-info}

הבנו אפוא שהחלל והזמן הם תנאים טרנסנדנטליים להכרה. בלוגיקה, קאנט מוסיף תנאי נוסף - השכל.

השכל לא קשור בכלל לחושיות: כושרו היחיד הוא לשפוט - לקשר בין הדימויים. קאנט מכונן את הקטגוריות (B106, A80) - כל צורות השיפוטים שבאמצעותן אנו מחוקקים לטבע את חוקיו, או מכונים אובייקטיבציה לדברים שאנו תופסים.

ומה יחס השכל להסתכלות? משום שהשניים נפרדים לגמרי, יש שתי אפשרויות: שהשכל מכיל את החלל והזמן, או שהחלל והזמן מכילים את השכל? האם ייתכן משהו בחלל ובזמן שהשכל שלנו לא יכול לחשוב עליו? זו אפשרות הזויה, אבל עקרונית אפשרית כרגע. מנגד, האם השכל שלנו יכול לחשוב על משהו שלא מופיע בחלל ובזמן? אולי כן - מטאפיזיקה. קאנט מגלה, בסופו של דבר, ששניהם שגויים - ולמעשה, השכל וההסתכלות חופפים לחלוטין. מהבחינה הזו, המטאפיזיקה מצטיירת כמאוד בעייתית.

הקטגוריות

אצל אריסטו, הקטגוריות הן מה שאנו יכולים להגיד על העצם, שאנו מגלים אפוסטריורי - אני קולט כל מיני דברים בטבע, ומסווג אותם.

קאנט הופך את המשוואה, ושואל - מה מאפשר לאובייקטים להיות דברים שמושגים חלים עליהם? הקטגוריות לשיטתו הן אפריוריות, והן המאפשרות לכונן את העצמים בטבע.

1. כמות השיפוטים

• כלליים (כל החתולים עושים מיאו)

• פרטיים (יש חתולים שעושים מיאו)

• יחידיים (החתול ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו)

2. איכות

• מחייב (חיובי - החתול ג'ינג'סטותאלס לא עושה מיאו)

• שולל (החתול ג'ינג'יסטותאלס לא עושה מיאו)

• אינסופיים¹³ (החתול ג'ינג'יסטותאלס אינו סוקראטס - כמות החתולים היא סופית, אבל החתול ג'ינג'יסטותאלס שייך לקבוצה אינסופית, של דברים שהם לא סוקראטס).

3. יחס

• החלטיים (קטגוריים) (ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול - לא אם הוא עושה מיאו הוא חתול - אחי, הוא חתול.)

• מותנים (היפותטיים) (אם ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו, הוא חתול)

• דיסיונקטיביים (ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול או שהוא לא חתול)

4. אופנות (מודאליות)

• בעייתיים (אולי יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס)

• היגדיים (יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס)

• אפודיקטיים (חייב להיות פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס - אין אפשרות לוגית אחרת (אנחנו בבית הסטודנט))

כל שיפוט מורכב מאחד מכל ארבעת הקטגוריות. שיפוט כמו סוקראטס הוא אדם הוא גם יחידי, גם מחייב, גם החלטי וגם היגדי.

השיפוטים האלו הם מה שמאחד את ההסתכלויות שלנו לכדי אובייקטים.

הרשימה הזו, של מושגי שכל טהורים (קטגוריות בקנטיאנית), היא רשימה סופית ומוחלטת של כושר השכל.

שימו לב: השכל וההסתכלות תמיד באים יחד. בלי השכל, המושגים ריקים; בלי ההסתכלות, המושגים עיוורים. קאנט מתקומם כאן כנגד הרציונליסטים, שקובעים טענות אפריוריות אודות דברים בלתי-חושיים, ואומר - בלי ההסתכלות, אין שכילה. {.is-warning}

זוהי התשובה של קאנט לבעיית האינדיקוציה : לא רק הסיבתיות היא ברוח, כמו שיום אומר, אלא עולם התופעות כולו הוא ברוח - ולכן, לסיבתיות יש מעמד מרכזי שוב. {.is-info}

הלוגיקה הקנטיאנית

קאנט לימד לוגיקה כל חייו - ותלמידיו אספו את ההרצאות שלו לכדי הלוגיקה שלו. הלוגיקה הקנטיאנית קרובה יותר לאפיסטמולוגיה מאשר ללוגיקה קרובה (ודומה באופן חשוד למיומנויות יסוד), ומדבר על אותו השכל. קאנט מודה בפה מלא שסדרה של הביקורת קשור בכושרו של השכל, שעוסק באפיסטמולוגיה בחשבון אחרון.

זכרו עתה את שאלת היסוד של קאנט -

משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר? {.info}

מה הקשר של זה לאסתטיקה? רוב עומקו של הקשר הזה יתבטא רק בהמשך, בחקירת השכל.

איך קושרים את הדיון עם החלל והזמן עם השאלה המחקרית?

ברשותנו כאן אחד הרכיבים הדרושים לפתרון המטלה הכללית של הפילוסופיה הטרנסנדנטאליצ: כיצד אפשרים סינתטיים אפריורי? הווה אומר: ברשותנו הסתכלויות טהורות אפריורי, חלל וזמן. בשיפוט אפריורי, כשאנו רוצים לחרוג ממושג נתון, אנו מוצאים בחלל ובזמן את מה שאטמון לא במושג אלא בהסתכלות המתאימה לו, ושניתן לגלותו באופן אפריורי ולקשור אותו סינתטית באותו המושג. B73

מושג זה מונח טכני, וקאנט דורש לדייק בו: המילה הזו לא מופיעה פה במקרה, או בהיסח הדעת. שיפוט גם הוא מונח טכני - פעולה של צדק\אי צדק, כפי שעושים בבתי המשפט - ולפי קאנט, פעולה שבה השכל קושר יחד או מפרק מושגים. קאנט מגדיר את השכל בתור הכושר לבצע שיפוטים - אך הוא מבחין כאן גם בכוח נפרד ממנו, כוח השיפוט, הנבחן מהשכל והוא זה המבצע שיפוטים. קאנט אינו חד-משמעי לגבי מה מהשניים מבצע את השיפוטים - השכל, או כושר השיפוט¹⁴ .

אנו, כעוסקים באפסיטמולוגיה, נייחס זאת לשכל - זו שאלה פרשנית ענפה, אך זה הצד שאנו בוחרים.

בפסקה זו מובלעת התשובה לשאלת הקשר שלנו - השכל. הביקורת מבקשת לבודד את כושר ההסתכלות ולבחון מה היא עושה, בנפרד מהשכל. אולם כאן קאנט מכניס את השכל לדיון, באופן בלתי-נמנע - משום ששאלתו המקורית מכילה את המונח משפטים - תוצריהם של שיפוטים שכליים, הבנויים מהמושגים¹⁵ .

אז איך אפשריים משפטים? לפי השכל; ככה הוא מייצר משפטים ביומיום, במדע, באומנות. זה לא הבשר כאן - אלא איך אפשרים משפטים שהם מצד אחד מרכיבים (סינתטיים) ומצד שני אפריוריים.

קאנט מחבר כאן בין יום ללייבניץ שסברו שניהם שני סוגי משפטים (סינתטי או אפריורי), ומציע כאן אפשרות שלישית, שנעלמה מעיני קודמיו.

לייבניץ מבחין בין אמיתות שבעיון לאמיתות שבעובדה.

יוליוס קיסר חוצה את הרוביקון. אם הוא אינו יחצה את הרוביקון, אין כאן סתירה. מצד שני, אין די בעיון המושג יוליוס קיסר לדעת אם הוא חצה את הרוביקון (אם אתה לא אלוהים). כעת, כדי לדעת אם הרוביקון נחצה או לא, עלינו לגלות זאת בתצפית וניסוי.

על קיומם של משפטי אמת שבעובדה מסכימים כל הפילוסופים הגדולים - וניתן לגלות אותם בלוגיקה גרידא: אם לא נצליח לחשוב אחרת (אם ישנו הכרח), טענה זו חייבת להיות נכונה; אם הטענה טומנת בחובה סתירה, הוא אינה יכולה להיות נכונה; בכל מצב ביניים, הדבר הוא אמת שבעיון.

קאנט מציע אפשרות שלישית.

הוא מבצע כידוע שתי הבחנות - אפריורי-אפוסטריורי, ומרכיב-מנתח (סינתטי-אנליטי). קודמיו טענו שמשפט יכול להיות אפריורי אנליטי או אפוסטריורי סינתטי. אנחנו מתעלמים מהאופציה של אפוסטריורי אנליטי (תחשבו בבית למה). והאפשרות שקאנט מעלה בחקירתו היא האחרונה שנותרה - אפריוריים סינתטיים. איך ייתכן שהם שם?

	אפריורי	אפוסטריורי
אנליטי	X	לא!
סינתטי	O	X

---

1. קאנט לא אהב להמציא מונחים, וירש את המונח הזה מאריסטו - ויש לו משם זקן ארוך. ככה או ככה, אין לו שום קשר לטרנסנטנדי - נשגב מן העולם (ההיפך מאימננטי - בתוך העולם\הדברים - כמו האלוהים של שפינוזה). ↩︎

2. הניסוח נורא - בכוונה ↩︎

3. אריסטו כן הבדיל בין "תבונה" ל"שכל", אותם קיבץ תחת חשיבה. ↩︎

4. פיכטה התחיל בשכל וקיבל שיטה מטאפיזית מטורפת לגמרי, ואמר (באופן קצת חצוף) שזו בסך הכל השיטה של קאנט. לרוע המזל, פיכטה כתב את זה שקאנט היה בחיים - וקאנט גמז אותו במכתב תגובה ציבורי. פיכטה קרא לבן שלו עמנואל (על שם קאנט), אבל דן לא מוכן לקרוא לחתולים שלו בשמות של פילוסופיים (אלא סלבים מעולם הזהר). הוא מצין שאם כבר, לכלבים אפשר לתת שמות של אמפריציסטים, שהחתולים ממילא מעדיפים לישון על הכתבים שלהם. ↩︎

5. (/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) יש אוסף של ביקורות כנגד תורת האידאות של אפלטון, להם הוא קורא מן המדעים. אפלטוניסטים טוענים כנגדו מן המדעים - בלי האדיאות, הם אומרים, לא ייתכן מדע - ויש מדע - אז יש אידאות! ↩︎

6. מילה גרמנית בלתי-אפשרית כזו - מתורגמת באנגלית לIntuition ↩︎

7. קאנט קורה לאידיאליזם של ברקלי אידיאליזם הוזה. ↩︎

8. ויש רק חמש כאלה, אומר דן, אלא אם אנחנו, כמו שופנהאואר, מאמינים שאורי גלר מפרמט דיסקטים בכוח המחשבה. ↩︎

9. במסות חדשות על שכל האדם. אין ספק שהיה לגרמנים האלה חוש הומור, אומר דן. ↩︎

10. לכאורה בני אותו מעמד, אבל האמת היא, שהזמן הרבה-הרבה יותר חשוב - הוא ישחק תפקיד משמעותית יותר בספר. ↩︎

11. ארכיטקטוניקה היא השומשום יפתח של ביקורת התבונה הטהורה: חשוב לשים לב למבנה שקאנט בוחר להציג דברים. עד כדי כך, שזו אחת הביקורות כנגדו - פה יצא לי ככה, אז גם כאן חייב לצאת לי ככה!, וכנגדו אומרים, לא, אתה הנדסת את זה בגלל האישיות האובססיבית שלך. איזה יופי, יצא מספר שבטי ישראל, כל פעם - מאיםה זה הגיע? ↩︎

12. כמו שרוסו אומר, מושג הכלב לא נושך (הכלב כן). ↩︎

13. שם מזעזע, אומר ארנון. ↩︎

14. ביקורתו האחרונו של קאנט, ביקורת כושר השיפוט, עוסקת כולה בעניין זה. ↩︎

15. עכשיו אתם מבינים כמה הייתי צריך להתאפק במיומנויות יסוד, אומר דן. ↩︎