7.2 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| אתיקה | true | 2024-07-11T10:16:01.368Z | פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן | markdown | 2024-07-11T09:44:45.553Z |
אם בזן אנחנו שומטים הכל, מה דינו של המוסר? בניגוד לבודהיזם הקלאסי, זן אינו מדגיש במיוחד את הפועל המוסרי.
במסורת מודגש הkōan (公案) - מקרה ציבורי - לרוב מעלליו של מורה עבר. המקרים האלו לרוב לא עובדים לפי חוקי הלוגיקה הרגילה, והתלמידים ההוגים בהם מתבקשים להכניס את עצמם לתסריט המוזר הזה.
מסופר על נאן-שואן, מורו של ג'ושו, שפוגש שתי בנות במנזר שרבות על גור חתולים שמצאו. הוא דורש מהם, אמרו מימרת זן - ותצילו את החתול. הנזירים שותקים, ונאן-ושאן חותך את החתול לשניים. {.is-info}
אלו משחקים מאוד מוזרים, שכופרים בכללי ההיגיון שלנו; תחשבו על זה - מורה זן, שמאמין בטבע-בודהה המתגלם בכל היצורים החיים, חותך יצור חי במנזר בודהיסטי? רק כדי להבליט נקודה?
בסיפורים האלו המורים עוברים על ציווים בולטים - הימנעות מאלכוהול, התרועעות עם נשים, וכדומה. איקיו - מורה זן ידוע ונחשב ביפן במאה ה14 - שהיה הולך בגלימת נזיר, באופן קבוע, להשתכר במקום האהוב עליו - בתי זונות.
כשאינך חושב על טוב ואינך חושב על רע, הראה לי את פנייך המקוריים, בטרם נולדו אביך ואימך.
עשרה ימים עסוקים בסידורים במנזר; חפשו אותי אם אתום רוצים בבית המרזחי, בית הזונות, או בשוק הדגים איקיו, אנתולוגית ענן משוגע
בניגוד לבודהיזם הקלאסי, שם הדברים האלו לא יעלו על הדעת, בכתבי הזן יש לו מעט דוגמאות כאלו. הם אפילו לא קשורות לאמיתות ההיסטוריות; בין אם נאן-שואן באמת חתך את החתול או לא, עצם הנוכחות שלהם בכתבים אומרת משהו1 .
המוכנות של הזן להפר חוקים נוצלה בעבר עם השלכות הרסניות. נזירים ומורים בכירים שיתפו פעולה באופן מלא עם השלטון היפני הקיסרי האכזרי, שהתעמר באסיה במחצית הראשונה של המאה ה20: אם הורגים בתודעה שלווה, בלי שנאה, אין בעיה להרוג2 . ברייאן ויקטוריה כותב על כך בספרו Zen at War {.is-danger}
זו בעיה רווחת: היא קיימת בהיסטוריה, וקיימת בזן, ולעיתים יש לה השלכות איומות. איך אפשר לגשר בין הארה להיעדר מוסר?
קאסוליס
מאמר (קאסוליס) {.is-info}
במאמרו, תומס קסוליס, בקיא וטבול בתרבות מזרח אסיה, טוען שקשה מאוד להבין את המוסר של מסורת הזן מחוץ להקשרה התרבותי; המערב, הוא סבור, מעוות בשגגה את התפיסה הזו מתוך בורות להקשר התרבותי. אותו עיוות נובע מניסיון לייצא "ערכים" זניים למערב, ובכך לקרוע אותם מהרקע שלהם במערכות האתיקה הסיניות והיפניות, שקדמו לבודהיזם: הבודהיזם השתרש בהן, ונהפך לחלק מהמערכות האלו. ברקע שמתנקים את הזן משם ומנסים להעביר אותו למקום אחר, הדברים משתבשים.
כאמור, זן קשור בקונפוציוניזם - היחס לנורמות החברתיות, והדאויזם - היחס למקום, לבריאה.
קונפוציוניזם דוגל ברן 仁 - אנושיות - לפיה אנשים תמיד נמצאים בקשר, ואותה רשת קשרים - הורים, אחים וחברים - צריכה לחול על כל החברה, ולהשליט בה סדר: השליט מתייחס לנתין כמו שאב מתייחס לבנו, ולהיפך. התפיסה הזו צורמת למערב לפעמים - בין חברים, למשל, מצפים לכנות, אבל בין מעמדות שונים - תלמיד ומורה, מעסיק ועובד - מה פתאום! מי אתה שתגיד מה אתה חושב? אתה צריך להיות נאמן, מכבד ומשרת, והם צריכים להיות צודקים, לדאוג לך ולחנך אותך.
דאויזם אומר בדיוק הפוך: בואו נפנה אל הטבע: האם בעלי חיים פועלים בהיררכיה כזו מורכבת? לא? אז למה אתה מכניס את זה לפה? זה רק עושה נזק. הדאויזם לא מנסה לכונן חברה - אפילו להיפך. הדאו הוא קודם כל אישי, ומבקש להסתכל על הטבע, ללמוד מבעלי החיים, מהנהרות - כיצד הנהר זורם במקום עם הכי פחות התנגדות; לא איך אתה ביחס לאנשים אחרים, אלא איך אתה. הוא לא מחפש את האנושיות, אלא את הדרך 道.
שלא כמו בהודו, הזן לא התחרה במסורות הקודמות, אלא השתלב בהן. הבודהיזם לא מתחרה בפילוסופיות האלה: הוא משתלב בהן: הוא מקבל את המבנה הקונפוציאני, את הטבע הדאויסטי, ומוסיף עליהן את התודעה. ההתמרה הזו ארוכה ונוכחת: זן מופיע במאה ה8, מאות שנים אחרי תחילת הבודהיזם: אף אחד לא צריך להסביר לסינים מה זה בודהיסט.
ביפן, הבודהיזם התחבר גם לשינטו 神道, וכמו במקומות האחרים, שאב ממנו והתמיר אותו. קונפוציוניזם נהפך לנאו-קונפוציוניזם, ששואב הרבה מהזן, כמו השינטו, ולהפך.
על כל הרקע הזה, אומר קאסוליס, אף אחד לא מדבר - למרות שזה מאוד מהותי לזן.